חכם עובדיה יוסף

י"ב תשרי תרפ"א - ג' חשון תשע"ד      

2 0 1 3 - 1 9 2 0      

חכם עובדיה יוסף

מקצת שבחו

מרן חכם עובדיה יוסף נולד לאמו גורג'יה ולאביו יעקב ביום י"ב בתשרי תרפ"א (1920) בבגדאד שבעיראק.  
בשנת תרפ"ד (1924), והוא בן 4, עלה עם משפחתו לארץ ישראל, שהתיישבה בשכונת 'בית ישראל'. הוא למד בתלמוד תורה 'בני ציון' שבשכונת הבוכרים. בשנת תרצ"ג (1933), עבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה. ראש הישיבה, חכם עזרא עטייה, שימש עבורו כאב רוחני.
בשנת תרצ"ז (1937), והוא בן 18‏, נשלח להחליף את חכם יעקב דואק בשיעור יומי בהלכה בבית הכנסת 'אוהל רחל' של עולי פרס בשכונת 'בית ישראל'. בשיעוריו חלק על פסיקות ה'בן איש חי'. אף שדבריו עוררו תרעומת, בעידודו של חכם עזרא עטיה, המשיך בדרכו והשגותיו פורסמו, בסדרת הספרים 'הליכות עולם'.
בשנת ת"ש (1940), והוא בן עשרים, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל. בשנת תש"ד (1944), נשא לאישה את מרגלית, בתו של אברהם הלוי פטאל. במהלך השנים, נולדו להם אחד עשר ילדים. 
בשנת תש"ה (1945) שימש דיין בבית הדין בירושלים. בשנת תש"ז (1947) מרן חכם עובדיה יוסף עבר למצרים, שם היה סגנו של הרב הראשי החכם נחום אפנדי, אב בית דין וראש הישיבה 'אהבה ואחווה'. 
בשנת תש"ט (1950) מרן חכם עובדיה יוסף התפטר מתפקידיו במצרים ושב לארץ ישראל. הוא המשיך בלימודו בבית המדרש 'בני ציון' ושימש כדיין בבית הדין האזורי בפתח תקווה. בבית הדין, פסק מרן חכם עובדיה יוסף כמנהג הספרדים, והתיר יבום ולא חליצה, בניגוד לתקנות של הרבנות הראשית לישראל. 
בשנת תשי"ב (1952) פרסם את ספרו על הלכות הפסח 'חזון עובדיה', בשנת תשי"ד (1954) זכה בפרס הרב קוק, ייסד ישיבה לאברכים ספרדים - 'אור התורה', ופרסם את הכרך הראשון בסדרת שו"ת 'יביע אומר'.  
בשנת תשי"ח (1958) כיהן כדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובשנת תשכ"ה (1965) היה לחבר בית הדין הרבני הגדול. בשנת תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו. בכהונתו כרבה של תל אביב, המשיך לחזק את קו הפסיקה הספרדי, ש'כוח ההיתר - עדיף', ובשנת תש"ל (1970) זכה לפרס ישראל.
בשנת תשל"ג (1972) מרן חכם עובדיה יוסף מונה לראשון לציון. בתקופת כהונתו התיר נישואין עם קראים, לאחר שקבלו על עצמם שמירת מצוות; קבע כי 'ביתא ישראל' הם יהודים לכל דבר. פסיקה היסטורית, שהובילה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה; והתיר את עגונות נעדרי צה"ל במלחמת יום הכיפורים. בשנת תשל"ז (1977) פרסם את הכרך הראשון בסדרת שו"ת 'יחווה דעת', המבוססים על 'פינת הלכה' בקול ישראל. 
בשנת תשמ"ג (1983), בעקבות חוק שקצב את כהונתם של הרבנים הראשיים, הסתיימה כהונתו כרב ראשי. שנה לאחר מכן, הוקמה תנועת ש"ס, והוא היה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה. 
בשנת תשנ"ד (1994) מתה עליו אשתו מרגלית. ביום ג' בחשוון בשנת תשע"ד (2013) נפטר מרן חכם עובדיה יוסף כרבם של כל ישראל. בהלווייתו השתתפו המונים, כמיליון במספר, והוא נטמן בבית הקברות סנהדריה.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שחוסר בידיעת התורה גורם להתנהגות בקיצוניות רבה.
'אוהב שלום ורודף שלום' - בימינו אלה, לשמחתנו, רבו בעלי תשובה, השבים בכל ליבם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים, אך יש כאלה שהקצינו מאוד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידיעתם בתורה, התנהגותם בקיצוניות רבה, גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה שאין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתרות. ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפילה: 'השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך', שרק על ידי לימוד התורה וההלכה, יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור.
ענף עץ אבות, פרק א עמ' מ"ה, ירושלים, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מורה שהמזכיר קדושת שבת, אפילו אינו שומרה, אין יינו נסך.
יין שנגע בו מומר לחלל שבת בפרהסיה, אם אפשר להתירו בשתייה, בכדי שלא לבייש את המומר ...
ראיתי בשו"ת מנחת אלעזר, שכתב ...שמה מועילים קידוש ותפילה כשמחלל השבת במלאכה, וכי יש שביתה לחצי שבת?! ישתקעו הדברים ולא יאמרו להקל על ידי זה במגע יינו. עיין שם.
ואין דבריו מוכרחים, שסוף סוף אינו דומה כל כך לכופר במעשה בראשית, שזהו עיקר הטעם שדין מחלל שבת כעובד כוכבים ומזלות, וכמו שאמר רש"י ותוספות, מכיוון שהאיש הלזה מזכיר בפיו קדושת השבת בתפילה וקידוש. והאם נדרוש מדעתנו לומר כל שאינו בשמירה אינו בזכירה, ולא קיים אף מצות זכירת שבת בדברים? זה ודאי שלא!
שו"ת יביע אומר, חלק א - יורה דעה סימן יא, עמ' קצב, מאור ישראל, ירושלים, תשמ"ו (1986).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' ממליץ לשורר לשם יתברך בלחן של שירי ערבים.
ידוע מה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם: שהשמחה בעבודת השם יתברך ובאהבתו בעשיית מצותיו, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחת מצוה זאת ראוי ליפרע ממנו. ...
ועל זה סמכו גדולי הדורות של עדות המזרח לחבר שירים ופזמונים בלחן של שירי ערבים לשורר ולזמר להשם יתברך במסיבות של חתן ובר מצוה ובמילה, ובשבתות וימים טובים, בשירים המיוסדים על פי לחן של שירים ערביים. ויש להמליץ על זה - 'על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו'.
שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן ה, עמ' כ"ה, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה שאין דין מנהג, במה שנהגו כאשכנזים, משום שהיו כפופים.
אף על פי, שעד כה, לא נהגו לרשום לנישואין בימי בין המצרים, גם לספרדים ועדות המזרח, צוויתי שמכאן ולהבא ינהגו להקל כאמור. ...
ושמעתי שיש טוענים על דברי, שמאחר שהרבנים הראשיים לת"א-יפו, שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. ואין זה דבר, שמקום הניחו לי להתגדר בו. ומכל שכן שידוע שהרבנים הראשיים הספרדים שקדמוני היו כפופי כפופים לעמיתיהם הרבנים הראשיים האשכנזים ...
והם היו ממונים ושולטים על הרבנים רושמי הנישואין, והנהיגו הכל כמנהג בני אשכנז, ולמען השלום שתקו, שרים עצרו במילים וכף ישימו לפיהם. והדברים מפורסמים בבירור גמור.
ובמקרה כזה ודאי שלא נחשב מנהג. ...אבל אנחנו שלא כפופים, תהילה לאל יתברך, על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה, להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו.
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מג, עמ' קמ"ב, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מספר בשבחה של מדינת ישראל, שאין לך כתורת ארץ ישראל.
מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו ...והתורה מחזרת על אכסניה שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ובירושלמי - אמר הקב"ה: חביבה עלי כת קטנה שעוסקת בתורה בארץ ישראל, מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ.
שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מא, עמ' קל"ז, ירושלים, תשל"ו (1976)