חכם אליהו יעקב הכהן מסלתון

תקפ"ט - כ"א ניסן תרנ"ט      

1 8 5 9 - 1 7 8 9      

חכם אליהו יעקב הכהן מסלתון

מקצת שבחו

חכם אליהו יעקב הכהן מסלתון נולד בדמשק לאביו חכם 'יעקב הזקן', כנראה בשנת תקפ"ט (1789), בדמשק, סוריה.
גדל בתורה וביראה באחת המשפחות המיוחסות בדמשק, אשר בניה שימשו בקודש במשך דורות בעיר דמשק. הוא למד תורה בעוני מרוד, וסבל ממכאובים רבים, עם זאת התמיד בלימודו, העמיד תלמידים רבים וזיכה את הרבים.
חכם אליהו יעקב הכהן נשא לאישה את מרת אסתר. בנם, חכם בכור יעקב מסלתון שימש אב בית דין, וראש ישיבת 'ח'וואג'ה רפאל' בדמשק. בנם, חכם עזרא הכהן טראב מסלתון, נתעלה והיה לראש אבות בתי הדין בעיר דמשק.
חכם אליהו יעקב הכהן מסלתון נפטר ביום כ"א ניסן תרנ"ט (1859).
הספד, שנשא עליו בנו, חכם עזרא הכהן טראב מסלתון, ראש אבות בתי הדין בדמשק, הודפס בשנת תרע"ג (1913) בירושלים, בספר 'ספר עזרא'. הספד, שנשא עליו אחיינו, חכם יעקב יוסף הכהן טראב מסלתון, ראש אב בית דין במצרים, הודפס בשנת תש"ד (1944) בירושלים, בספר 'דבר טוב'. חידושי תורתו נלקטו, והודפסו, בשנת תרצ"ח (1938) במצרים, בידי נכדו, חכם יהודה הכהן טראב מסלתון, בספר 'ויעל אליהו' יחד עם הספר 'שארית יהודה'.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד אתם ניצבים היום כולכם - אפילו יום אחד, מיד נגאלים.
ובעניין התשובה יש לפרש מה שאמר הפסוק: 'ושבת עד ה' א-לוהיך, ושמעת בקולו, ככל אשר אנוכי מצווך היום, אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' א-לוהיך את שבותך' - יש לדקדק, שהיה לו לומר: 'ככל אשר אנוכי מצווך', ותיבת 'היום' יתירה.
ונראה לעניות דעתי לרמוז, בהקדים מה שאמרו במדרש 'שיר השירים': ... 'רבי לוי אמר: אילו היו ישראל עושים תשובה, אפילו יום אחד, מיד הם נגאלים, ומיד בן דוד בא. מה טעם? – 'כי הוא א-לוהינו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, היום אם בקולו תשמעו'. ... עד כאן דבריו.
ועל פי זה יבוא על נכון: 'ושבת עד ה' א-לוהיך, ושמעת בקולו, ככל אשר אנכי מצווך היום' - רוצה לומר: אפילו יום אחד, 'אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך' - אז מיד אתם נגאלים. 'ושב ה' א-לוהיך את שבותך'. ודייק ותמצא קל. ועל פי זה יבוא על נכון גם כן: 'אתם נצבים היום כולכם' - רוצה לומר, שאם אתם נצבים יום אחד בתשובה: 'כולכם ... ראשיכם ... כל איש ישראל, טפכם, נשיכם' - אז תזכו, 'למען הקים אותך, היום, לו לעם, והוא יהיה לך לא-לוהים, כאשר דיבר לך, וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב'
ויעל אליהו, עמ' סג, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד בזכות שתיים כהלכתם: כיבוד אב ואם ומצוות הצדקה.
פירש בני חכם עזרא, כוונת הפסוק: 'עשיתי משפט וצדק, בל תניחני לעושקי', והוא כיוון שעל ידי מצוות כיבוד אב ואם, היא מקרבת הגאולה. וגם מצוות הצדקה מקרבת הגאולה, כמו שביארנו לעיל.
וכבר ביארנו לעיל שמצוות כבוד אב ואם, נתכנת בשם 'משפט', כמו שאמרו בילקוט על פסוק: 'שם שם לו חוק ומשפט' - זו מצוות כיבוד אב ואם', אם כן, זהו הכוונה: 'עשיתי משפט' - דהיינו: מצוות כבוד אב ואם, 'וצדק' - דהיינו מצוות הצדקה, שתיים כהלכתם, לזה: 'אל תניחני לעושקי' - בגלות המר והנמהר.
ויעל אליהו, עמ' מט-נ, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד ראיה גמורה מתיקון ספר תורה לבעל תשובה.
אמר להם הנביא: 'שובה ישראל' אף על פי ש'כשלת בעוניך'. עם כל זה לא תתייאש ותסבור שלא תועיל לך התשובה. ו'קחו עמכם דברים' - שהם דברים הפוסלים ספר תורה, ועם כל זה לכשיתקן, חוזר לכשרותו הראשונה, כמו כן אתם: 'ושובו אל ה', אמרו אליו: כל תשא עוון וקח טוב' - ואין 'טוב' אלא תורה. רוצה לומר, שמהספר תורה יש ראיה גמורה לבעל תשובה, שמועיל לו התשובה וחוזר למדרגתו הראשונה.
ויעל אליהו, עמ' ס, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מהלכות שבת, שאין להתעצל מלשוב בתשובה, שחוזר ונראה.
יום שבת קודש, בתחילה היה ראוי לכל דבר שבקדושה, ושלא לחללו בשום מלאכה, אפילו על ידי גוי, 'ונדחה' איסור שבת, לגבי חולה שבישל לו הגוי הקאווי. וכשנתרפא, חוזר איסור שבת 'ונראה' ונאסר לאותו האיש, שנדחה בשבילו לשתות המותר. ... זה רמז הכתוב: 'לו חכמו ישכילו זאת' - שישראל היו מתעצלים מלשוב בתשובה, באומרם: ש'נראה ונדחה, אינו חוזר ונראה'. על זה אמר להם: 'לו חכמו ישכילו זאת' - שהיא התשובה שנקראת 'זאת', כנזכר, משום שהאמת הוא ש'חוזר ונראה'. וראיה לזה: 'ישכילו זאת' - שהיא השבת, שנקראת 'זאת', כנזכר לעיל, שבתחילה היתה 'נראית' - ואסור לחללה בשום אופן, ולגבי חולים 'נדחית' - ומותר לחללו, וכשנתרפאו החולים, חזר איסור שבת למקומו. וזה אומרו: 'יבינו לאחריתם' - של החולים, שאם נתרפאו 'חוזר ונראה' איסור שבת, כן לעניין תשובה: 'נראה ונדחה חוזר ונראה'.
ויעל אליהו, עמ' נ-נא, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תדיר עדיף ממקודש, שמילה דוחה את השבת.
כתב עוד הרב מהרי"א אלגאזי ... וזה לשונו: 'ישראל ששים עליה, שכל שאר מצוות אינם מוכרחות כל שעה, כגון תפילין מזוזה וציצית, אינם כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ. אבל זו מעידה עליהם לעולם, כפי שאמרו במסכת מנחות, בדוד המלך, עליו השלום, שראה עצמו ערום בבית המרחץ ונצטער, ואמר: אוי לי שאני ערום מכל מצווה, כיון שנסתכל במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו. עד כאן.
וסיים הרב זיכרונו לברכה, שהכוונה בזה, שרבן שמעון בן גמליאל, קשה לו בתחילה: איך קבלו ישראל עליהם מצווה זו בשמחה? ויש בה חילול שבת החמורה, שהיא מתנה טובה לישראל ...
וכמתרץ לזה מביא טעם, כעיקר, שפירש דוד המלך, עליו השלום, שראויה לקבלה בשמחה, משום שהיא תדירה ומעידה עליהם לעולם, מה שאין כן שאר מצוות. ואם כן נמצאת השבת 'מקודש', ומילה 'תדיר'. והתקשו בפרק כל התדיר: 'תדיר ומקודש איזה מהם עדיף', ולא הוכרעה. וכתב רבינו עובדיה מברטנורא, זיכרונו לברכה, שתדיר עדיף ממקודש. ועיין טעמו בתוספות יום טוב, זיכרונו לברכה. ולפיכך אף כי שבת 'מקודש', מכל מקום מילה שהיא 'תדירה', ומעידה עליהם בכל רגע ובכל עונה, עדיפה מ'מקודש'. ...
ועל פי זה יבוא על נכון, לעניות דעתי, כוונת הפסוק: 'אשרי אנוש יעשה זאת' - שהיא המילה. 'ובן אדם יחזיק בה' - אפילו אם חלה בשבת, ולא ירפנה, מטעם בעיית התלמוד: 'תדיר ומקודש איזה עדיף', ולא הוכרעה, ויתפוס לחומרה. אלא אפילו הוא 'שומר שבת' עם כל זה 'מחללו', על ידי המילה.
ויעל אליהו, עמ' נב-נג, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד טעם לומר לאחר י"ב מפטירת אביו או רבו 'הריני כפרתו'.
חילק הרשב"ץ, זיכרונו לברכה, שבתוך י"ב חודש אומר: 'הריני כפרת משכבו', ולאחר י"ב חודש אומר: 'הריני כפרתו' לבד. כיוון שבפירוש 'הריני כפרתו' הוא שכל ייסורים הראויים לבוא על אביו ורבו, יבואו עליו, והוא יסבול אותם בעבורם, כמו שפירש רש"י, זיכרונו לברכה. וזה לא שייך כי אם בתוך י"ב חודש, כמו שכתב 'משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש'. אבל לאחר י"ב חודש, שכבר קיבל מה שקיבל, מה הלשון אומרת: 'הריני כפרתו'? - אומנם הנראה, לעניות דעתי לומר, שכוונת הרשב"ץ, זיכרונו לברכה, על פי מה שאמרו חכמי האמת, שאף אם האדם קיבל עונשו י"ב חודש בגיהנם, ונעשה זך ונקי וזכה לגן עדן, עם כל זה כשרוצים להעלות אותו, למעלה יותר עליונה, חוזרים ודנים אותו גם כן, ואם אינו ראוי לאותה מעלה, יחזור ויקבל עונש, אבל לא כבראשונה. ומשום כך שייך לומר, אפילו לאחר י"ב חודש 'הריני כפרתו'.
ויעל אליהו, עמ' מז-מח, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938).