קֶייס מנשה זמרו

תרס"ו - כ"ב תשרי תשנ"ט      

1 9 9 8 - 1 9 0 6      

קֶייס מנשה זמרו

מקצת שבחו

קֶייס מנשה זמרו נולד לאמו אמלמאל טפטה ולאביו זמרו מקרו בשנת תרס"ו (1906) בכפר סנבטיה בגונדר אתיופיה. 
בילדותו היה חקלאי ורועה צאן בכפרו סנבטיה, שמשמעותו בעברית שבת. בשנת תרפ"א (1921) נדד להרי סְמֶיין, שם העמיק בלימודו בחברת מלקסוץ' הנזירים היהודיים, במשך שמונה שנים. 
בשנת תרפ"ט (1929) חזר לכפרו סנבטיה, ונשא לאישה את תקולה, בתו של מנהיגו הרוחני, קֶייס איילין. הוא שימשו, והיה יד ימינו בהנהגת הקהילה ובכל דבר שבקדושה. בשנת תרצ"א (1931) הוסמך על ידו לקֶייס.
קֶייס מנשה זמרו נלחם מלחמת חורמה במיסיונרים הנוצרים, שהגיעו אל כפרי היהודים. בהשפעתו נסגרה מרפאה ובית ספר של המיסיון, שפעלה בכפר דבת, שבאמצעותם ניסו לשכנע יהודים להצטרף אל הכנסייה.
בשנת תשל"ז (1977), לאחר שסוף סוף, מדינת ישראל פתחה את שעריה ליהודי אתיופיה, מנגיסטו היילה מריאם, שתפס את השלטון באתיופיה, ניתק את קשריו עם ישראל, ונחסמה דרך העלייה החוקית. קֶייס מנשה זמרו התנגד למסע העלייה לארץ ישראל דרך סודן, מפני סכנות הדרך, שחמורה הסכנה מאיסור, והעדיף להמתין לשעת כושר.
בשנת תשנ"א (1991) זכה ועלה לארץ ישראל, במבצע שלמה, והתיישב בעיר קרית גת. 
בבואו לארץ זכה לכבוד, ממרן החכם עובדיה יוסף, שראה בו, רבם של יהודי אתיופיה. קֶייס מנשה זמרו לא שבע נחת מהתואר הזה, וקבל על חוסר הכרת מדינת ישראל בכל הקֶייסים. בארץ הוא פעל ליצירת אחדות בין העולים מאתיופיה, ובפרט בין בני העליות השונות, ונלחם לעלות את שארית 'ביתא ישראל', שעוד נותרו באתיופיה.
קֶייס מנשה זמרו נפטר ביום כ"ב תשרי תשנ"ט (1998) ומנוחתו כבוד בקרית גת.  
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו, תלמידיו ומכריו.

 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שטהרת המשפחה ותפילה גדולים מלימוד תורה.
טהרת המשפחה ותפילה הם גדולים מלימוד תורה. אדם חייב להקפיד לפחות על שתי תפילות ביום: תפילה אחת עם שחר ותפילה שנייה בערב. אדם חייב להקפיד, שלא לסור מחוקי התורה.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קייס ממו וונדה: מתוך ראיונות שקיים ברוך אסמאממו גרמאי.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד, שחייב להושיט יד לנזקקים, לכל מי שמבקש.
אדם חייב להושיט יד לנזקקים. מי שאינו עוזר לאחרים הרי שהוא פוגע בכבודו של א-לוהים כי בצלם א-לוהים נברא האדם. גמילות חסדים היא מצווה גדולה וחייבים לעזור לכל מי שמבקש, וגם למי שאינו יהודי. אדם הוא אדם.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קייס ממו וונדה: מתוך ראיונות שקיים ברוך אסמאממו גרמאי.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאם ישראל במלחמה, יש לקום בגופו להגן עליה.
קֶייס מנשה בא עם הקהילה שלו לשדה התעופה בסוף 1989. הוא היה אז כבר זקן מאד, אבל היה הוא היה נראה חי מאוד. עיניו היו בהירות; הוא הקרין אנרגיה; ובאופן מפתיע, לאור הנסיבות המתוחות, הוא גם היה שופע בהומור ובדיחות. בשל מעמדו ובשל גילו המופלג, הישראלים רצו להעלות אותו לארץ כמה שיותר מהר, ובקיץ 1990 הם היו מוכנים. אבל אז בדיוק החלה מלחמת המפרץ. נציג ה'סוכנות' אמר לקֶייס מנשה, שעליהם לחכות עם הטיסה, כיוון שהתחילה מלחמה בישראל. קֶייס מנשה הביט נדהם ואמר: 'מה?! אם תהיה מלחמה בישראל, הביאו אותי לשם מיד. שימו אקדח בידי ואני אצטרף למלחמה'. נציג ה'סוכנות' אמר לו, שזה מסוכן מדי. קֶייס מנשה ענה לו: 'אינך מבין. ישראל היא המדינה שלי. אני לא הולך לשם כדי למצוא חיים נוחים יותר. אני הולך הביתה, למדינה שלי. אם יש מאבק, אני אלחם. אם ישראל במלחמה אני אגן עליה. קח אותי עכשיו.'
דברים שנאמרו משמו ע"י סוזן פולק, פעילה ב'אגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה'.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד זעמו על המיסיון, שיניחו לדבוק בחוקי התורה.
מיסטר פן עמד בראש מיסיון באתיופיה. הוא הגיע מאירופה אך ידע אמהרית על בוריה. הוא פתח באזור הנקרא דבת, מרפאה קהילתית ובית ספר, והיה משכנע אנשים לבוא לקבל טיפול רפואי בחינם, וגם ללמוד בחינם בבית הספר. למעשה, זו הייתה מלכודת דבש בכדי שהיהודים ימירו את דתם לנצרות. הייתה זו סכנה גדולה שריחפה מעל כל תושבי הכפר. זקני הכפר התייעצו ביניהם מה לעשות. חלק הציעו לבוא לקֶייס מנשה ולבקש ממנו שילך לדבר עם ראש המיסיון, אחרים אמרו שלא תצא מכך שום תועלת. שאלו את קֶייס מנשה: האם הוא רוצה ללכת, ואם כן, מה בדעתו להגיד לו. קֶייס מנשה ענה להם: קחו אותי אליו עכשיו, אך לא אגיד לכם מה אומר לו. אגיד לו מה שא-לוהי אברהם יורה לי להגיד לו, בזמן ובמקום ההוא. זקני הכפר ובראשם קֶייס מנשה הלכו, מרחק של מספר שעות-הליכה, עד לדבת. כאשר הגיעו למשרדו של ראש המיסיון קֶייס מנשה פנה למיסטר פן בזעם גדול, ובעוצמה רבה, ואמר לו: עזוב את עמי, פן תיפול עליך קללה משמיים. מיסטר פן רעד בכל גופו, מעוצמת קולו של קֶייס מנשה, ואחר זמן מה, הוא סגר את כל המוסדות של המיסיון, והניח ל'ביתא ישראל' להמשיך לדבוק בחוקי התורה.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קייס ממו וונדה: מתוך ראיונות שקיים ברוך אסמאממו גרמאי.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלכל קייס יש את האזור שלו, וכולם שווים ומשמעותיים.
באתיופיה היה מקובל שלכל קֶייס יש את האזור שלו. כל קֶייס אחראי על האזור שלו, לכן חשוב, שקֶייסים רבים יהיו מוכרים על ידי המדינה, ולא רק הוא. הוא סיפר שבאתיופיה הכיר היטב את האזור שלו - ווגרה. חשוב היה לו להנחיל שכל קֶייס הוא משמעותי לכפרו, וכולם שווים, לא רק בפני א-לוהים, אלא גם בחברה עצמה, וכולם חשובים ומשמעותיים, להמשיך את פעילות ביתא ישראל בארץ.
דברים שנאמרו משמו ע"י טפטה זמרו ותלמידו קייס מנטסנוט: מתוך ראיונות שקיים ברוך אסמאממו גרמאי.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לחושב שאצלו היהדות, שבאתיופיה שמרו עליה בטהרתה.
שאלתי אותו: 'מה דעתו על ישראל'? 'אני מאוד אוהב אותה'. הוא ענה. 'אבל יש לי שאלה אחת: מי שם את כל היהודים הפולנים האלה בשלטון?!' הוא אמר בבדיחות, והחל לצחוק. 'טוב, הם הגיעו קודם'. אמרתי. 'אז הם תפסו פיקוד. האם היית רוצה להחליף אותם?' - 'לא הייתי רוצה לנהל ממשלה'. הוא אמר. 'וגם אין לי חפץ בכוח ובשררה, אבל אני מרגיש, שהם חושבים שאצלם נמצאת היהדות האמיתית. אני חושב שאנחנו באתיופיה שמרנו על היהדות הטהורה והאמיתית כל השנים. הם אפילו לא מבינים אותנו. הלוואי שיכולתי לדבר איתם על זה'.
דברים שנאמרו משמו ע"י סוזן פולק, פעילה ב'אגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' שביקש לעשות שלום בין הקבוצות השונות בקהילה
'ביתא ישראל', שהגיעו ראשונים, הוכרחו לעבור גיור על ידי המדינה. חלק מ'ביתא ישראל', שעלו מאוחר כעסו על העולים הראשונים, שעברו גיור, ואף ראו זאת כבגידה בהם. קֶייס מנשה ראה את המחלוקות, והחליט ביום חג הסיגד, כאשר כולם מתכנסים, לדבר הנושא הזה. הוא הכריז שכולם יהודים, שאין לשפוט אחד את השני, שאין מקום לביקורות על העלייה שהתגיירה, שכולנו 'ביתא ישראל', וכולנו חלק מהחברה הישראלית. ... אחד הפתגמים האהובים עליו, שממצים את האדם שהוא היה, בצורה הכי מובהקת היה: 'סבלנות היא זו ששומרת על כבוד ומנחילה שלום' - כלומר אם כולנו נהיה סבלנים וקשובים לסובבים אותנו, נוכל לשמור על כבוד האדם, ולמצוא את עמק השווה.
דברים שנאמרו משמו ע"י טפטה זמרו ותלמידו קייס מנטסנוט: מתוך ראיונות שקיים ברוך אסמאממו גרמאי.