חכם ד"ר הלל פרחי

תרכ"ח - כ"ב תמוז ה      

1 9 4 0 - 1 8 6 8      

חכם ד"ר הלל פרחי

מקצת שבחו

חכם ד"ר הלל פרחי נולד לאמו רנה ולאביו יעקב מאיר בשנת תרכ"ח (1868) בדמשק שבסוריה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי דמשק למד בתלמוד תורה ובישיבה, והשלים השכלתו בבית הספר הכללי. למד שפות, מלבד עברית שלט בשפות הערבית, תורכית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית. 
בשנת תרמ"ו (1886) מונה לתפקיד המזכיר הכללי של המחוז העות'מאני 'רשאיא אל-ואדי', מזרח לבנון של ימינו, ושימש בתפקיד במשך שלוש שנים. נשא לאישה את מרת אסתר לבית סיטון, ונולדו להם שני בנים וארבע בנות.
בשנת תרמ"ט (1889) עבר לעיר ביירות שבלבנון, שם ללמד רפואה באוניברסיטה האמריקאית. בתום לימודיו עבר ללונדון, והתמחה ברפואה במשך ארבע שנים. בלונדון לקה במחלת השחפת, ובהמלצת רופאיו עבר לחלואן שבמצרים. בשנת תר"ס (1904), לאחר שנרפא ממחלתו, שימש רופא חברת מסילות הברזל המצריות.
במצרים ייסד את אגודת 'צדקה ומרפא', שמטרתה סיוע לחולים עניים. הוא תרגם לשפה הערבית ספרי יסוד מהמסורת היהודית, ביניהם הסידור, ההגדה של פסח, תרי"ג מצוות, ופרקי אבות. הוא הוציא לאור מילונים וספרי לימוד. הוא תרגם יצירות מופת כלליות, וכתב בעיתון היהודי א-שמס, בשפה הערבית. 
בשנת תרצ"ז (1937)  הוציא לאור את ספרו 'יסודות הדת', ואת ספר התרגום עם פירושים, 'זיכרונות לבית דוד', יחד עם ניסים מלול. וכן חיבר שירים ופיוטים.
חכם ד"ר הלל פרחי נפטר ביום כ"ב בתמוז ה'ת"ש (1940) בקהיר.

 
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד להיות קיימים באמונתו לאהוב את כל העולם.
בחר ה' מקדם, את בני ישראל, עמו, כדי שיודיעו לבני אדם את ייחודו, ויאמינו בו כי הוא הא-להים היחיד ואין זולתו, וכדי שיבארו להם את עקרי הדת, והתקווה, והשכר, והטובה, שבאמונה זו. הוא בחר בראשונה באברהם, אבי היהודים, הראשון שיחד את הא-לוהים על הארץ, ואמר לו כי יעזוב את ארץ מולדתו ויהיה לגוי גדול, וכי יברך אותו, ובזרעו יתברכו כל גויי הארץ, והתגלה ליעקב והצהיר לו בכך, וקרא לעמו ישראל בנו הבכור. הוא התגלה אחר כך לבני ישראל בהר סיני, ואמר להם, פעמים רבות, שיהיו לו לעם סגולה, מכל הגויים על פני הארץ ...
אף על פי שהוא בחר בבני ישראל, הוא אוהב את העולם, ומתנהג עמם כבניו, ואינו חושך חסדיו וטובתו מהם, אם ראויים כפי מידותיו הטובים והישרים, כמו שנאמר: 'אף חבב עמים כל קדושיו בידיך' ובתלמוד נאמר: 'לכל צדיקי אומות העולם חלק בעולם הבא'. ואם דתנו תלמדנו, כי ה' אוהב את כל העולם, כך אנו צריכים להיות קיימים באמונתנו, ונאהב את כל העולם, ולהתפאר שאנו מתייחסים אל הדת, שהיא מקור האור לשאר הדתות, ולמדה אותם, כל מה שהוא טוב ומפואר. וחובה עלינו לקיים את חובותינו כראוי באמת, וברגשותינו הדתיים ובטוב לב שאנו מצוינים בם, ובטהרת לב וקדושה.
וימלא ישראל את חובת שליחותו כראוי עד היום הזה, משך ל"ה מאות, ובאמת לימודי ישראל, על ידי הספרים הקדושים, התפשטו בכל הגויים בקצות הארץ, ועד עתה צריכים אנו לעשות ביותר, כי האמונה ביחידות ה' אינה ידועה עוד לכל, והאהבה והאחווה בין בני אדם, עדיין אינן מצויות אצל עמים רבים.
'יסודי הדת', עמודים לא-לג, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, תרצ"ז (1937)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהיהדות לא פסקה כי היא דת של ששון, תקווה, ואהבה.
הרבה דתות קמו מלפנים, אך רובן פסקו ואפסו, למען היותן זרות וקשות וחמסיות, ובעלות לימודים אי-נכונים, ולהפך הדת הישראלית קיימת עד היום הזה, כי היא דת של ששון ותקווה, ואהבה וקדושה, וטהרה ובריאות, וגמילות חסדים ובאמת דתות אחרות קמו אחריה, ולקחו ממנה לימודים ושיעורים.
'יסודי הדת', עמוד לה, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, , תרצ"ז (1937)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לעשות צדקות וחסדים למען היותם טובים.
צריך לדעת כי אנחנו עושים טובות, לא לקבל שכר ולא מפחד ועונש, אלא אנו עושים צדקות וחסדים למען היותם טובים, ונהיה צדיקים וחסידים, וכדי להתרחק מעשות רע, פן נהיה רעים וחטאים. אמנם כבר הזהירנו התלמוד באמרו: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס'.
ואף על פי שאנו רואים כי לא כל הצדיקים בעולם הזה, מאושרים ועשירים, ולא כל הרשעים, עניים ודלים, חובה עלינו, שלא נהיה מסתפקים בצדקת ה' כי דעותינו קצרות הן, ואיננו יכולים להשיג משפטי ה' ומחשבותיו, שנאמר: 'כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם, ומחשבותי ממחשבותיכם"
'יסודי הדת', עמודים לט-מ, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, תרצ"ז (1937)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד סימנים למשיח, שצדק, חסד ושלום ישלטו בעולם.
הבטיחנו הקדוש ברוך הוא, כי בטובו הגדול ישלח לנו המשיח לגאלנו מצרות, ולקבץ נפוצותינו, ונתן לנו סימנים בפי הנביאים לביאת המשיח, אז צדק ואמת וחסד ושלום ישלטו בעולם, והמלחמות והמריבות תאפסנה, והצהיר לנו ישעיה הנביא על השלום והאחווה שיהיו בכל העולם, ואמר: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
'יסודי דת', עמודים מ-מא, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, תרצ"ז (1937)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להישמר ממנהגים רבים של הזיה ואמונת הבל.
ישנם מנהגים רבים שונים מורגלים אצל יחידים ומשפחות וכתות בנוגע לדברים דתיים ומדיניים ולמשא ומתן כפי צורך הזמן והמקום. ועל ידי התנהגות ההמון בם, משך זמן רב, התכוננו בדעות הרבים, והיו אצלם כחוק והלכה, ואסרו זה והתירו זה, והוכיחו כי מנהג ישראל דין, שנאמר: 'אל תיסוג גבול עולם, אשר עשו אבותיך', ושמור מנהגי אבותיך, גם הזהירו אותנו, שלא נעשה כמנהגי הגוים שאינם נכונים, ולהישמר ממנהגים רבים של הזיה ואמונת הבל.
'יסודי הדת', עמוד מז, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, , תרצ"ז (1937)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לתרגם לערבית בלשון פשוטה, למען תשתרש רוח הדת.
כיוון שלא מצאתי עד כה תרגום הולם ללשוננו הערבית, ובאותיות ערביות, כדי שההמון שאינו יודע עברית יוכל להבין את אשר הוא מבטא בשפתיו ... ראיתי לנכון, יתרה מכך, ראיתי חובה שאתרגם אותן לערבית בלשון פשוטה ושווה לכל נפש. אני מקוה שמלאכתי זו תהיה רצויה אצל אחיי היהודים אשר אינם יודעים את השפה העברית ואינם דוברים אותה אלא את אחותה הערבית, למען תשתרש בקרבם רוח הדת.
'הקדמה ל'סדור פרחי', מתורגם לעברית על ידי אברהם אלמליח ב'דבר' 12.12.1940 ועל ידי נחם אילן במאמר 'למי נועדה אגדת פרחי?'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהגמרא נוטעת רגשות נכונים וישרים: צדקה ואהבה.
הגמרא נוסדה על אגדות וסיפורים ושמועות על פי החכמים, וכוללת באורים ופרושים על המשנה, ותמצית ויכוחים וריב דברים, שהיו בבתי מדרשים בנוגע לפרושים ולביאורים, וגם דברים נחוצים מלבד הפירושים כמו משלים ומוסרים וקושיות ותשובות על עניינים שונים ואמונות וידיעות חומריות ורפואיות ותכוניות והוא אוצר המדע. והיו חכמי התלמוד, משתמשים בשעת הכושר מהוויכוחים והחקירות ... והיו לנו כמשל ומופת טוב במאמריהם ועמלם. התלמוד ספר גדול וקדוש כולל לימודים נשגבים, ילמדנו גמילות חסדים, וצדקה, ואהבה, וחמלה, ותקווה ואריכות אפיים, וצדק, וחסידות, ויטע בנו רגשות נכונים וישרים.
'יסודי הדת', עמוד כה, דפוס פליקס מזרחי, מצרים, תרצ"ז (1937)