החכם היומי על לוח השנה:
< חשון ה'תשפ"ב October 2021 >
אבגדהוש
     כה/1כו/2
כז/3כח/4כט/5ל/6א/7ב/8ג/9
ד/10ה/11ו/12ז/13ח/14ט/15י/16
יא/17יב/18יג/19יד/20טו/21טז/22יז/23
יח/24יט/25כ/26כא/27כב/28כג/29כד/30
כה/31      

מפתח ערכים - אהבת ישראל

החייאת רוח שפלים, הרננת לבבות שבורים, הקמת מליאה לכל מטה ונופל, הוא מיסודי היסודות שבתורת החסידות ובטבע נשמתה. ולא כחסד וחנינה הדברים נעשים, אלא כפריעת חוב ראשון וקדוש. החזרת פיקדון שבידך. והוא מקור הקדושה והגאולה והתיקון. ... והנה בא רבי עקיבא ולימד: 'חייך קודמים לחיי חברך'. מה לא עשה העולם מקדושת קדימה זו, איזו זרוע לא ניצלה אותה, כמה חללים הפילה ההתכסות בצעיף קדוש זה, מיותר ואי אפשר לתנות: שרים ושרות לעצמו והיכלי שן, קודמים לצריף זולתו, לריפויו בסכנתו. ובא התניא ונטע מסמרים בדבר: 'ולא אמרה תורה חייך קודמים, אלא בקיתון של מים, דבר השווה לשניהם להשיב נפשם בצמא. אבל לחם לפי הטף, ועצים, וכסות בקרה, וכיוצא בו, כל אלו קודמים לכל מלבושי כבוד, זבח משפחה, בשר ודגים'.
הרב אברהם יהודה חן , 'במלכות היהדות', חלק ג', עמ' 130 הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ל (1970) מתוך 'החכם היומי'
'אמר דוד המלך עליו השלום: ריבונו של עולם, בשעה שעוסקים ישראל באמירת תהילים, יהיה חשוב בעינך כאילו עוסקים בנגעים ובאהלות' - והעולם לומדים הפשט, מחמת שנגעים ואהלות הוא חריפות, לזה ביקש דוד המלך עליו השלום, יהיה חושב העוסק בתהילים כאילו עוסק בחריפות.
אבל אינו מובן מה יוצא מזה, ועוד למה דווקא נגעים ואהלות? - על פי פשוט כי זאת ידוע, כי הנגעים דבר רע למאוד, ומובא בגמרא: על י"ג דברים נגעים באים, וחושב שם על לשון הרב ורכילות וכו', ועל שאינו רוצה לעשות לחברו איזו טובה או להלוות לחברו איזה כלי, וכפי שמונה שם כל הי"ג דברים.
ונמצא גם כן התיקון בתוכם, היינו שצריך להראות לכוהן, וכפי שנראה בעיניו אם צריך הסגר, ויש שצריך לנתוץ את הבית. ואהלות גם כן נמצא התיקון בתוכו - ע"י הזאה.
אשר על זה ביקש דוד המלך עליו השלום, שבשעה שיתעסקו ישראל באמירת תהילים וכו', שצריך כל איש לשבר את ליבו, ולבקש מאת השם יתברך על נגעי לבבו, בעת אמירת התהילים, ולשוב בתשובה שלמה על קלקולו שקלקל, ולבקש מהשם יתברך, שייתן לו כוח ומוח להתגבר נגד היצר הרע.
הרב אהרן פרלוב, בית אהרון, פרשת בלק, דף ט"ו ע"ב, 29, ברודי, תרל"ה (1875) מתוך 'החכם היומי'
ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה הפליגו רבותינו זכרונם לברכה בקדושת ישראל כמו שאומר הכתוב: 'כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך' ... וכתב בזוהר הקדוש כי שאר אומות העולם מתערבים זה בזה, ויש בנים לאחד באומה אחרת. וכן פירש רש"י זיכרונן לברכה בפסוק 'ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלישתים' - כי פתרוסים וכסלוחים מערבים ומחליפים נשותיהם, וארבעה פעמים בשנה עושים זאת, וכן שמענו שעד היום יש מנהג זה באיזה אומות, כי פעם אחת בשנה נכנסים בבית אפל, ומערבים נשותיהם, אבל ישראל הם זרע קדוש, ולא יעשו דבר מכוער כזה, חס וחלילה, לכן נקראו קדושים.
חכם אבא שאול חדאד, פני שאול, דרושים, חלק ראשון, דרוש ב' לראש חודש שבט, עמ' מ"ב. דפוס עידאן כהן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948). מתוך 'החכם היומי'
'במה אדע כי אירשנה' - שאפילו יחטאו ישראל, לא יפסידו ארץ ישראל להיותה ירושה ...
עוד אמרתי שאפילו בשאר הטובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, על מנת שישמרו המצוות, עם כל זה נמצא חילוק גדול בין פרשת 'והיה אם שמוע', והיא הגדולה והמאומתת - שכן הושמה בתפילין ובמזוזה, ובין פרשת הברכות והקללות, שלא נאמרו אלא לגזום סתם, וכמו שאמרו המפרשים עיין בספר 'בינה לעיתים' לרב רבי עזרא פיג'ו, והוא שבפרשת בחוקותי כתוב: 'אם בחקותי תלכו ואם לא תשמעו לי' וכן בפרשת כי תבוא, אבל בפרשת 'והיה אם שמוע' לא כתב כן, לפי שהתחיל 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי ונתתי מטר ארצכם בעתו' - אבל לא סיים 'ואם לא תשמעו וחרה אף ה' בכם', אלא כתב 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם' וגומר 'ועצר את השמים ולא יהיה מטר' - הרי שתנאי זה לא נעשה כהלכתו, בהן קודם ללאו, וקיים לנו שהתנאי בטל והמעשה קיים, ולכן אפילו לא ישמעו ישראל למצוות ה' בחסדו הגדול - נותן להם המטר בעתו ואוספים דגן תירוש ויצהר.
חכם אביעד שר שלום באזילה, אמונת חכמים, פרק ב', דף ו' ע"ב-דף ז' ע"א, דפוס א. גנשרווסקי, יוהנסבורג תרי"ט (1859). מתוך 'החכם היומי'
'ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה' - ולדעתי אפשר להוסיף נופך משלי לדרכו של המנורה, שהיא רומזת לחוכמה, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שולחן בצפון ומנורה בדרום, הרוצה להחכים ידרים', וכמו שהמנורה שהיא כולה מקשה אחת - כך ישראל בשביל לקיים את התורה צריכים להיות באחדות אחת.
חכם אברהם אבוחצירא, תולדות אברהם, עמ' ע"ד, הוצאת הרב אברהם מוגרבי, ירושלים, תש"ם (1980) מתוך 'החכם היומי'
נרדי נתן ריחו מלך במסיבו, יום עשה ה' נגיל ונשמח בו: אל נתן לעמו תורה תמימה. יפה כלבנה ברה כחמה. נותנת לפתאים דעת ומזימה. ירדה משחקים משמי רומה. לעם אשר אהב בכל לבבו:
בחר ביעקב לנחלה לו. ישראל לסגולתו חלקו וחבלו. בהנחל עליון גויים המה גורלו. תחתית ההר כלו תכו לרגלו. מלאכי א-להים עולים ויורדים בו:
חכם אברהם אבן מוסא, כתב יד 'פיוטים לשבועות', הספרייה הלאומית, מספר מערכת (990000576500205171), עמ' 99 מתוך 'החכם היומי'
'הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם' - יש אומרים שהמבזה שום אדם חברו - שנראה בעיניו, שחברו פחות ממנו, והיא נראית בעניו עבירה קלה, והיא גוררת כל שאר עבירות שבתורה, כי כמו שבמצות 'ואהבת לרעך כמוך' תלויה כל התורה כולה, כן המבזה חברו - מבטל כל התורה כולה.
חכם אברהם אזולאי , אהבה בתענוגים, עמ' ע"ט , הוצאת אורות החיים, ירושלים, תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
אמרו בגמרא: כל מי שבידו למחות באנשי ביתו ולא מחה ולא נענש עבורם, וכן אם בידו למחות בעיר אחת או במדינה אחת ולא מיחה הוא נענש עבורם. ויש לשאול: שבשלמה שהוא עבר עבירה, ולא קיים מצות עשה הוא ייענש עבורה אבל להיענש עבור עוון אנשי ביתו, או עירו או מדינתו מה הוא חטא? והלא די לו שייענש על ביטול מצות עשה של 'הוכח תוכיח את עמיתך'.
אלא נראה שהעניין הזה מראה לנו את גודל המצווה של אהבת ישראל, שמי שאוהב את עם ישראל, הרי יודע, אם חס ושלום העם חוטאים, הרי מכוח הדין שהם ייענשו, אם לא יוכיחם, אם כך נוח לו בזה, שימשכו לחטוא וייענשו, ולכן הוא נתפס בעוון העם, בזה, שלא אהב את עם ישראל די, ולא הוכיחם, והרי בידו לבטל מעליהם את העונש.
חכם אברהם אלמליח, בתוך עמי, חלק ב', דף רצט. הוצאה עצמית, ירושלים תשמ"ג (1983) מתוך 'החכם היומי'
התחלת הגאולה תהיה מן האומה בעצמה 'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו' לפקח ולהשגיח בענייני הקיבוץ, ולכונן ליבם אל הבקשה הכללית מאת מלכי הארץ וכן כתוב: 'התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צווארך' - בניין התפעל, רוצה לומר: שהם בעצמם יתפתחו ונקבצו.
ואם תאמר מי יאסוף אותנו ואנחנו מפוזרים בקצווי ארץ? אבל לא בקרבת הגופות תלוי העניין כי אם בקירוב לבבות, שנכונן ליבנו אל הבקשה הכללית הנוגעת לכולנו כמו שכתוב: 'בימים ההמה ובעת ההיא, נאום ה', יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו הלוך ובכו ילכו ואת ה' א-להיהם יבקשו'.
חכם אברהם אלנדאף , מבשר טוב, דף י' עמ' ב', דפוס הרא"מ לונץ, תרע"א (1911) מתוך 'החכם היומי'
מי שאחר לבוא לבית הכנסת ביום שמיני עצרת עד אחר שכבר התפללו הציבור מוסף, אם אחר כך, כשמתפלל זה האיש תפילת שחרית, צריך להכיר הגשם גם בתפילת שחרית כיוון שכבר הכריזו הציבור הגשם, או שמא כיוון שהציבור לא הזכירו בתפילת שחרית, גם הוא צריך לעשות כן, שלא להזכיר בתפילת שחרית אלא בתפילת מוסף. וכמו כן ייפול הספק ביום ראשון של פסח. ...
העולה מהמקובץ שבין בפסח בין בשמיני עצרת הדין שווה, שאם אחר איזה יחיד לבוא לבית הכנסת עד אחר שהתפללו הציבור מוסף צריך להכיר בתפילת שחרית כמו שהזכירו הציבור במוסף, דהיינו בפסח להזכיר טל ובשמיני עצרת להזכיר גשם.
חכם אברהם אלקלעי, חסד לאברהם, חלק א', אורח חיים, סימן א, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי, דף א' עמ' א' – דף ג' עמ' א', סלוניקי, תקע"ג (1813) מתוך 'החכם היומי'
צריך לדעת שמי שציער את חברו בדברים, צריך לפייסו דווקא, ולא יחשוב לשלוח לו ממון רב ועל ידי זה יתפייס ולא צריך לבזות עצמו לילך לבקש ממנו מחילה. כי הממון, בזה, לא יועיל ולא יציל. וצריך לפייסו. ועל זה אמרו בש"ס: 'כי ביום הזה יכפר עליכם'. ...
'עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, אבל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו'. - לא כמו שעושים בהרבה מקומו, שערב יום הכיפורים, האהובים הולכים זה אל זה ומנשקים זה לזה, זה אומר תמחול לי וזה אומר תמחול לי, בחושבם שזהו עיקר מצוותם, ומעולם לא היתה להם שנאה כלל - אבל האחרים, שבאמת שונאים זה את זה, אין שום אחד מהם מבקש מחברו, שכל אחד מחשיב עצמו גדול מחברו, ואין ראוי לבקש מחילה ממנו.
חכם אברהם אנקאווה, מלל לאברהם, חלק ב', דרוש לשבת תשובה, דף קסח עמ' ב', דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו תרל"ה (1874) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - לאהוב חברך באמת ולא בזיוף. לנהוג בו כבוד תמיד: 'כבוד חברך כמורא רבך'. לדרוש בשלומו תמיד. להשתתף בצערו. לקבל אותו בסבר פנים יפות. לדון אותו לכף זכות בכל דבר. להתנדב בגופך באיזה טרחה קטנה בשבילו. להתנדב להושיע לו במעט ממון, או שאלה קטנה אשר ישאל: 'חונן ומלווה'. לא להתגאות עליו בלבך, ולא להבזותו בלבך, אף אם הוא שפל אנשים. - זו אהבת רעים פשוטה. ויש להוסיף כהנה וכהנה מ'ואהבת לרעך כמוך'.
חכם אברהם בדוש, מאורות אברהם, מכתבים ורשימות, עמ' רפ"ה-רפ"ו. הוצאת משפחת המחבר, ניו-יורק תשנ"ה (1995). מתוך 'החכם היומי'
שעל ידי השלום נחשבים כגוף אחד, וכל המצוות שמקיימים כל ישראל, נחשב להם כאילו כל אחד מהם, כאילו קיים כל התרי"ג, שהרי חשובים כאחד. בזה יובן דברי התנא: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות' - והטעם הוא שעל ידי ריבוי המצוות, אין לך אדם מישראל שלא יעשה מצוות, שאם לא עשה מצווה זו, יעשה מצווה אחרת שתזדמן לידו, וכן על זה הדרך. ומה שחיסר לזה שלא עשה הוא, עשהו חברו. והרי על ידי השלום חשובה מצווה זו שעשה חברו כאילו הוא גם כן עשאה. וכן תלמוד תורה: גם אם לא למד הוא וחברו למד, בהיות לו מידת השלום, הרי הוא גם כן, כאילו הוא למד, באופן שעל ידי השלום הוא משלים כל התרי"ג מצוות, וכאילו עשה וקיים הוא בעצמו כל התרי"ג מצוות בשלימות, והרי משלים חוקו ושלימותו על ידי השלום.
ואחר שהשיג התכלית, שהוא השלימות, שוב אינו חוזר לבוא להתגלגל פעם אחרת, אחר שהשלים חוקו. כלל העולה שעל ידי מידת השלום, הולך ואור, לאור באור החיים הנצחיים, ולא יוסיף עוד לשוב בדרך הזה עוד, והיינו זה שפירשנו לעיל בתנא דבי אליהו, שבא לומר 'כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא' - שפירושו שלא יחזור עוד לבוא בגלגול פעם אחרת.
חכם אברהם בושערה, ברית אברהם, דף כ"א ע"ב, דפוס אליעזר סעדון, ליוורנו, תקנ"א (1791). מתוך 'החכם היומי'
'כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם' - אפשר לעניות דעתי לפרש: 'שניתי' - לשון שנאה וכאילו כתוב: 'שנאתי' באלף (ואותיות אהו"י מתחלפות כידוע) אומר: אני ה' לא שנאתי לרשעים ומחייה את כולם כאמור, ולכן 'אתם בני יעקב לא כליתם'.
ובכלל להידבק במידותיו של הקב"ה הוא להתנהג עם אחינו לפנים משורת הדין ולא נדקדק עמהם לעמוד על הדין, שידוע מה שאמרו חז"ל: 'לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דברי תורה' - ודבר זה גם כן נלמד מהקב"ה שמתנהג עמנו לפנים משורת הדין, ובמידת החסד והרחמים, כי אם יצא במשפטיו עם בריותיו מי יעמוד לפניו בדין, וכתוב: 'והלכת בדרכיו' - שגם אנחנו נתנהג עם חברינו לפנים משורת הדין ובמידת החסד והרחמים, ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו.
חכם אברהם ביתאן , שמו אברהם חלק ב', עמ' קי"ז, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
אהוב בנפשך כל איש: עשיר ואביון, דל וריש, כי הזמן כצפעוני יפריש: זה ישפיל וזה ירים, כי שופט א-להים. רדוף שלום, ואל תשלח מדנים בין אחים ואחות ובין אבות ובנים, וגיל תגיל בשמחת חופת חתנים, וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני א-להים. בסבר פנים יפות תקבל כל בריה, גם בלשון זהב, נופת צוף, בלי רמיה, כי לשון רכה תשבר גרם אויב-ידו-נטויה. ויפל ה' א-להים. כל מה שתמצא בכוחך קנה לך אוהבים, וגלה סודך לאחד מהם; לא לרבים. ושמור פתחי פיך מאנשי ביתך כי הם אויבים: אח לא פדה יפדה איש לא יתן לא-להים. אם יש לך יכולת לעשות טוב - אל תמנע אותו. וקנה לך חבר טוב, נאמן בבריתו, ואל תנחם חברך כשמתו עוד בביתו. מה זאת עשה א-להים.
חכם אברהם בלעיש, באר לחי רואי, עמ' 16, הוצאת אנטון אדלר פון שמיט, וינה, תקצ"ח (1838) מתוך 'החכם היומי'
קשר האחווה, אשר בין נפוצות ישראל מקצה הארץ ועד קצה, ינחילם כבוד תחת קלון. ... אז תחזק אחוות הנפשות ההיא ביתר שאת, ותעמיס חובות קדושות מאוד.
היהודי בארצות המערב, אשר השיג חופש וחכמה ולפעמים גם עושר, אף אם יסיתנו לבו בספק על דתו, עודנו יודע החובה וכליותיו ייסרוהו, לבלתי שכוח את בני עמו, אשר לא שפרה נחלתם, ואשר בארץ ההיא או ביתר ארצות מאפליה, עודם לוטים בצעיף ימי הביניים באשמת פתיותם או מפני חוקי דכא. ומי יתמה על זאת?! - מה תחשבו על גבר עשיר, אשר יניח למות ברעב ובכפן את אחיו, הנולדים דלים כמוהו, ויישארו נחנקים בעוניים, יען לא מאושר גורלם או כי לא היו מהירים במלאכתם כמוהו?
על אדני רגשי חסד אלה, אשר לא יגורשו מפניהם אהבה לכל האדם ויד חוננת בלי הבדל דת, נוסדו כיום הזה מושכות ישראל, וקשר אנשיו ברוח. רק בעבורם תעבודנה חברות העזרה והחינוך, אשר תכונת מקצתן לחבק בחנינתן כל אפסי ארץ. חברת 'כל ישראל חברים' הנוסדה בעיר פריס היא העצומה העולה על כולנה. לפי חוקיה זאת תעודתה: א. להשגיח ולמנוע, כאשר לאל ידה, לבלתי ידוכאו העברים בארצות ההולכות אחורנית. ב. לעודד על ידי החינוך ומוסר השכל את רוח אחיהם. את מטרתה תשיג במשלוח אגרות תמיד ובמתנות כסף לאין נכון להם, ועל הכל ביסדה בתי ספר ומלאכה לנערים במרוקו ובטוניס, בארץ הקודש וברוסיה, באסיה הקטנה ובתורכיה ובארצות אחרות.
חכם אברהם דאנון , תולדות בני אברהם 156-156, פרעסבורג תרמ"ז (1887) מתוך 'החכם היומי'
'וירא ישראל את בני יוסף ויאמר: מי אלה?' - אמרו בתנחומא שיעקב אבינו ראה שעתיד ירבעם בן נבט לצאת מאפרים, ויהוא בן נמשי לצאת ממנשה, לכן אמר: מהיכן יצאו אלו - שאינם ראויים לברכה.
'קחם נא אלי ואברכם' - הרי לנו מידת הצדיקים שמסתכלים על הצד הטוב שבאדם, ועל ידי כך יכולים הם להשפיע עליו רוחניות וגשמיות. ובוודאי שהיא ממידתו של השם יתברך שנאמר בו: 'ורב חסד'.
ואמרו חז"ל במסכת ראש השנה: שהקב"ה מטה כלפי חסד, כלומר גם אדם שנמצא בדינו שזכויותיו שווים לזדונותיו, זוכה הוא ליישב אצל הצדיקים.
חכם אברהם דהאן , זכרונות אברהם, פרשת ויחי עמ' 104-105, הוצאת המשפחה תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
אמת מקיר תזעק, האם יש לנו דבר גדול מלמוד תורה של תינוקות של בית-רבן שאין מבטלין אותם אפילו לבניין בית המקדש?! מי הוא זה ואיזה הוא שיהין לקלקל לילד בן תשע שהגיע לחינוך, לעכב לימודו ולגרום לו נזק נפשי בלתי הפיך כל ימי חייו?!
הלא חובה קדושה על הדיינים לבוא לעזרת אם אמללה וסוערה זו, להציל עשוק מיד עושקו, שמחפש רק תואנות שסופן תאונות תאניה ואניה. יש לדיינים להתיר לה מיד, לגשת לשופט שבעירה לסיים בעיה כאובה זו בהקדם, ועליהם תבוא ברכת טוב שמצילים עשוק מיד עושקו, והם בבחינת 'פתח פיך לאלם' - הילד הקטן הזה שנפל קרבן לתככיו של אב עריץ רחמנא ליצלן.
חכם אברהם דוד שלם , ספר אשד הנחלים, חלק שלישי, עמ' נד , דפוס רפאל בן חיים הכהן, ירושלים, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
'ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' - טעם הקורבנות על שם נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. ואם כן הם שלום בין ישראל להשם יתברך. והם שקיבלו את התורה, שאמרו בתחילה 'נעשה ונשמע' - גילו עצמם שרוצים לעשות נחת רוח לפניו. וגם על ידי קבלת התורה אם יתגרה בהם יצר הרע, יעסקו בתורה וינצלו ממנו, ואז יעשו רצונו. מה שאין כן אומות העולם.
חכם אברהם דידי, ויעש אברהם, דף כו ע"ב, ליוורנו תר"ן (1890) מתוך 'החכם היומי'
המזלזל בחברו ומחרפו ומגדפו, ומדבר עליו כזבים בדבר שאין בחברו, וחברו שומע ואינו משיב, 'והרבה להשיב אפו' - אז לוקח הנעלב כל זכויות המבזה, מאחר שהם מכזבים. ...
כי הן אמת מה לו לאדם לצער חברו הנברא כמוהו בצלם ודמות ולבזות אותו ביד רמה, ומה לו להתגדל ולהתנשא על חברו, וסופו גוש עפר ותולעה ורימה, והתורה חסה על צער בעלי חיים. ...
אם כל שכן אדם שכמותך, הנברא בצלם ודמות שאסור לצערו ולבזותו, כל שכן להכותו בזרוע רמה. כי ודאי בעשותך ככה תהיה בניזקין גרמא. להיקרא רשע לפני המקום עד החרמה. ומה נואלו אותם בני אדם כי כשמתכעסין עם חבריהם, ולא יוכלו לדבר דבר - באים לבתיהם, ושופכין חמתם על נשותיהם.
חכם אברהם דיין , הולך תמים ופועל צדק, עמוד נ"ה. נדפס בירושלים תשל"ט (1978) מתוך 'החכם היומי'
'לא ישבתי עם מתי שווא ועם נעלמים לא אבוא' - ירמוז על מה שיש ג' כתות בעולם: אחת של רשעים ואחת של צדיקים אבל הצדיקים עצמם יש בהם שני סוגים: סוג אחד הוא הצדיקים המפורסמים בעולם שהם צדיקים, ויש סוג שני הם הצדיקים הנסתרים, המראים על עצמם שהם אנשים פשוטים.
וכמובן כל אחד יש לו יתרון על חברו - כי הצדיק הנסתר יש לו חשיבות, שאינו נהנה ממעשיו, לא כבוד ולא ממון, אבל אין אחרים למדים ממנו שום דבר, היותו אינו מוכר. אבל הצדיק הרגיל, הנגלה לעיני כל, יש לו חשיבות, שאחרים נהנים ממנו חכמה ויראת ה'.
וזה מה שאומר הכתוב: 'לא ישבתי עם מתי שווא' - שאיני מכת הרשעים, וגם כן 'עם נעלמים לא אבוא' - עם כת הצדיקים הנסתרים, לא אבוא עמהם להיות כמותם.
והטעם הוא משום: 'אני שנאתי קהל מרעים וגם עם רשעים לא אשב' - וברצוני להחזיר אותם בתשובה, ולכן אני תמיד 'ארחץ בניקיון כפי' - להיות צדיק ונקי וזה יהיה לעיני כל ובזה 'אסובבה את מזבחך ה' - היא בית כנסת ובית המדרש, ושם 'אשמיע קול תודה' - שבחו יתברך, ו'לספר כל נפלאותיך' - כדי להכניע חבות הרשעים ולהחזירם לדרך טובה.
חכם אברהם דמרי, זכרון משה, ע"מ כ"א, דפוס י.ע. איתאח, מחנה יהודה, ירושלים מתוך 'החכם היומי'
בהיותם אחדים שם ה' ביניהם, כי ה' אחד וישראל גוי אחד. י"ג עם י"ג הרי כ"ו. על דרך מאמר חכמינו זיכרונם לברכה: 'חבור עצבים אפרים הנח לו - אפילו עובד עבודה זרה הנח לו'. מאחר שהם בחבורה אחת. וטעם העניין, כי מאחר שהם באחדות אחת, מורים שה' שבראנו הוא אחד, ואין שני לו. אם כן אף שיעבדו עבודה זרה אין בה ממש, רק מנהג אבותיהם, וליבם לשמים ... ובזה יתבאר הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - רצונו לומר: אם תהיה אהבה, אזי תהיה מורה עלי שאני ה' אחד. וזהו: 'אני ה''.
חכם אברהם הכהן, ולבש הכהן, דף כ"ד, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ז (1927) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רב אחא בר עוירא אמר רב חסדא: פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות' - דהיינו: אימתי יהיו אמרה וחטיבה, בזמן ש'רב אחא' - שיהיה רוב אחווה ביניהם כאיש אחד חברים. ואם יהיו כך 'בר עוירא' - שיתברר העיוורון מהם ויוכיחו ביניהם, ואחד מזהיר חברו ואפילו הגדול יהיה נשמע לקטן מרוב האהבה ביניהם. זהו 'אמר רבי שמעון: אפילו החשוב והרב, נשמע לחברו מרוב חסידותם וישרותם, ובהיות המוכיחים נאהבים לעם, ויכנסו דבריהם בליבם כאומרו: 'דברים היוצאים מלב נכנסים ללב', ואז אפילו רשע גמור - אי אפשר שלא יכנסו הדברים בלבו, ואם לא יעשה הכל יעשה קצת, ויהיה לבו פתוח לדרכי התשובה. זה אומרו: 'פוטר היה רבן גמליאל' - דהיינו רבן גמליאל, הרב המוכיח שגומל חסד עם הבריות ומחזירן למוטב, פותח היה אף 'עם שבשדות' - שיצאו לשדה עשו, שנלכדו ברשת היצר, עם כל זה תוכחותיו יכנסו דבריו באזנם. זה אומרו: פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות.
חכם אברהם הכהן, ולבש הכהן, דף כ"ד, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ז (1927) מתוך 'החכם היומי'
על בעל הבית להסתכל בעין יפה על כל אורח, להכניסו לביתו, ואפילו שהוא לא שלם ביראת שמים ויש לו פגמים. נראה ההבדל שבין אברהם אבינו, עליו השלום, ללוט: כשבאו האורחים לאברהם אבינו עליו השלום, באו בדמות אנשים, ואילו בלוט, באו אליו בדמותם האמתית שהם מלאכים כמו שכתוב בתורה: 'ויבואו שני המלאכים סדומה'.
והסיבה לזה כי אברהם אבינו, עליו השלום, לא מקפיד מי הוא האורח, ואת הכל מקבל בזרועות אהבה. ואולם לוט שהיה חסר הרבה ביראת שמים, אם לא ראה מלאכים ממש, לא היה מכניסם ומכבדם! ואם יש בני אדם כאלה שאינם מקבלים לארח רק קדוש עליון, הרי אלו בחינת לוט.
חכם אברהם הכהן, מלל לאברהם, עמ' לה , הוצ' הספרייה הספרדית ירושלים, תש"ן (1990) . מתוך 'החכם היומי'
'ויברכם ביום ההוא לאמור: בך יברך ישראל לאמור: ישימך א-להים כאפרים וכמנשה' - יש לברר שמה אכפת להם לאפרים ומנשה אם יברכו בהם? ומה תועלת מגיע אליהם בזה? - ונראה לי כמה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: שכשאדם רואה שמברכים לאחד ואומרים יהי רצון שתהיה כמו פלוני, ידע נאמנה שאותו פלוני ירא שמים, כפי שמובא במסכת נידה דף לג ע"ב, עיין שם. ואם כן, יעקב אבינו, עליו השלום, כמי שבירך אותם, 'שיהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם', כמו שבירך רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו. ועל ידי זה יהיו ישראל מברכים: 'ישימך כאפרים וכמנשה'.
חכם אברהם הכהן יצחקי, כף הכהן, פרשת ויחי, דף ז עמ' ב, דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרכ"ה (1865) מתוך 'החכם היומי'
יען כי השכחה מצויה, ועונש שכחת דברי תורה גדול עד מאוד, כמו שאמרו: 'כל השוכח דבר אחד ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו', וכמו שהזהירה התורה: 'רק השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים האלה'. לכן להינצל מזה העונש, גמרתי אני בלבי להעלות על ספר זה, קצת דינים אשר למדתי ועיינתי שורשיהם ועיקרם. כדי שיהיה זה לי לזיכרון. וגם כדי להועיל לקצת בני אדם אשר כגילי. ואף גם זאת להשאיר אחרי ברכה, ולהיות לזיכרון לפני ה' תמיד. כי הגם שהוא דבר מועט, הלא מצער היא ותחי נפשי. ואף על פי שאני יודע בעצמי שאיני כדאי לקרבה אל המלאכה, לעשות אותה, זאת אשיב אל לבי, מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'יגעת ולא מצאת אל תאמין'. ועוד כי מלאכתי זאת היא מלאכת שמים, ובה' א-להי ישראל בטחתי, כי הוא יהיה עם פי בהגיוני, ואל אכשל בלשוני.
חכם אברהם הכהן פימינטיל, מנחת כהן, דף ב' ע"ב, אמסטרדם, תכ"ח (1668) מתוך 'החכם היומי'
שניים שעושים מצווה אחת, והאחד כבר עשאה, והשני עתיד הוא לעשותה, שראוי להקדים ולתת כבוד למי שעתיד לעשות מצוה יותר על מי שכבר עשאה, כגון שאחד ירד מלקרוא בתורה והלך לשבת במקומו וחבירו עולה לקרוא בתורה, ושניהם שווים במעלתם ושקולים הם זה כזה, שראוי לו לאותו שכבר קרא וירד להתעכב, ולתת דרך ומקום לחברו העולה לקרוא בתורה, שהיורד מן התיבה כבר פעל ועשה מצוות הקריאה, והעולה לקרות - עתיד הוא לקרות, ולו משפט הבכורה והכבוד על חברו.
חכם אברהם הלוי , גינת ורדים, חלק אורח חיים, כלל א, סימן כג, עמ' מג', הוצאת ישמח לב, ירושלים, תשס"ח (2008) מתוך 'החכם היומי'
'ויעל אהרון הכהן אל הר ההר, וימת שם בחודש החמישי באחד לחודש' -
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, באבות: 'הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - כידוע ישנם הנוהגים, שלא לומר ווידוי ביום פטירתו של צדיק, יש קהילות שנהגו כך על פי רבותיהם, ויש קהילות שכן נוהגים לומר.
ואפשר לומר בדרך רמז שאהרון הכהן, כיוון שהייתה מידתו שלום, סיבבו משמיים שיפטר ביום ראש חודש, שביום זה אין מחלוקת, וכולם לא אומרים וידוי, משום יום ראש חודש.
חכם אברהם הררי רפול, אמרי אברהם עמוד פ"ד, הוצאת בני המחבר, ירושלים תש"ע (2010) מתוך 'החכם היומי'
מגדלי השן מתרבים ומזדקפים מתחת לשמיים היהודיים. הם עולבים את הוד הנוף, ופוגעים בראות העוברים. וממרומי המגדל השומר מודיע: 'הנה יהודי ממקום אחר, הוא נטה את אוהלו ליד ביתנו. הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, האלך לקרוא לו?' - 'הנח לו', עונה בעל מגדל השן, 'הנח לו, הוא איננו מתפלל כמונו, הנוסח שלו שונה. הוא אינו מבטא מילים כמונו'. ...
ובאוהלו, האורח מתכונן לסעודתו: 'אלך להזמין את בעל המקום לשולחני, הלא הוא אחי ובשר מבשרי'. צוהר מגדל השן נפתח כדי לענות, אך התשובה שלילית: 'לא, אין זו אותה שחיטה. אין זו אותה קדרה, ולא אותו בשר. לא נתפלל יחד ולא נאכל יחד. ...
מגדלי השן מגיפים את תריסיהם ומורידים את מסכיהם, ורק יהודי האוהלים מדברים ומשוחחים. מי הם בכלל יהודי האוהלים האלה, שאין להם אפילו מגדלים? באיזה זכות הם מדברים? האם הם נשענים על סמכות רבנית כלשהי?
חכם אברהם חזן, תרגום תדפיס בצרפתית. מובא בתוך: אבינעם רוזנק, בין אשכנז לצפון אפריקה: הלכה, מטא- הלכה וחינוך בכתביו של הרב אברהם חזן. בתוך: פעמים: רבעון לחקר קהילות י מתוך 'החכם היומי'
אם רואה את חברו מצטער מאיזה עניין, מצווה רבה לדבר על לבו עד שיפיגו מצערו וישמחו, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, כמו מי שיש לו בן בעיר אחרת אשר הוא מלא דאגות, בוודאי משתוקק האב, שיהיה מישהו בעיר, שינחם את בנו וידבר על לבו לחזקו ולסעדו, שלא יחלה מן הדאגות. וכמו כן כאן בנים אנחנו לה' א-לוהינו, ועל ידי זה מתברך בכמה ברכות ...
ובכלל זה הוא מידת החסד להיטיב עם חברו בגופו, ועל ידי זה מעורר את מידת החסד למעלה, והיא אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם, והיא שקולה כקרבנות, והיא גדולה יותר ממצוות צדקה, וזכות זה עומד לו לאדם עד סוף כל הדורות.
חכם אברהם חי, מדור לדור, עמ' רל"ט, הוצאת טקסט, מהדורה שניה, בני ברק, אב תשע"ז (2017). מתוך 'החכם היומי'
'אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה' - הצדיק נתפס בערבות משום שכל נשמות הדור מעוברים בכל צדיק וצדיק. וידוע כי משה רבנו, עליו השלום, מעוברים בו כל נשמות הצדיקים.
מעתה זהו שאמר: 'אלה פקודי המשכן אשר פוקד על פי משה' - מה הטעם שמתמשכן הצדיק? - כמו שמשה רבנו, כל נשמות הצדיקים מעוברים בו, כן הצדיק כל נשמות הדור מעוברים בו.
חכם אברהם חי בן אמוזג, קנה אברהם, חידושי תורה דף ל"ג עמ' א', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923) מתוך 'החכם היומי'
כל שכן אם ידעו, שיש לו איזה סיבה, שבעבורה ביקש להמית את עצמו ואכל זלמיט, שאפשר שיהיה מפני צערו, כי לא יכל לסבול צער מזונותיו או שברונו, וריבוי בעלי חובותיו, או כיוצא בה צרות צרורות הם שגרמו לו, ובחר מוות מחיים, שזה ודאי כל כגון אלו גם - אין לדונו כדין מאבד עצמו לדעת, כי ליבו אנסו, ולא יכול לסבול את כל הקללה, ולא במרד ובמעל עשה.
וכאשר ירדוף הקורא בתשובת הרא"ש זיכרונו לברכה בספר 'שמיים ראש' סימן שמ"ה, יסתכל יפה שכל השערים ננעלו כדי שיקרא 'מאבד עצמו לדעת'. אם עשאו לסיבה שיהיה, שזולת המבזה את הבריות, ובועט ושונא את העולם, כמקצת הפילוסופים שעושים כן, להמרות פני עליון. ...
אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת הצרות והדאגות והייסורים והעניות אשר הם מעבירים את האדם על דעת קונו, אין בזה איסור, והביא ראיה משאול בן קיש. ... ואם כן מת זה היה בדין שיקנה מקומו.
חכם אברהם חי שאקי , שו"ת שער הקדים, סימן ט'ז, עמוד קנ"א- קס"ב. הוצאת המכון לחקר המשפחה ודיני המשפחה בישראל ע"ש הרב עובדיה שאקי ז"ל מצפת. מתוך 'החכם היומי'
נוהגים לומר חזק למי שקרא בתורה לאחר שסיים, אך על העולה להשכיל דרכיו ולהיזהר, שאם ירד מעל התיבה בשעה שחברו עלה לברך יפסידו הקהל מלשמוע הברכה על ידי קול רעש 'חזק וברוך', המצלצל מפי הרבה מן הקהל, ואם ירד מעל התיבה אחר שחברו יברך, יפסידו הקהל איזה תיבות מהקריאה ועל-כן טוב ונכון שימתין על התיבה עד שיסיים חברו את הקריאה והברכה האחרונה, ובין גברא לגברא ירד. וגם נכון להנהיג שהציבור יאמרו 'חזק וברוך' תכף בסיימו הברכה וענו אמן, טרם שיורד מעל התיבה. -
זה לשון מרן הבית יוסף סימן קל"ט: נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם - חזק'. והלשון אינו מובן כל-כך. והאשכנזים מפרשים 'למסיים לקרות בתורה' - למי שסיים ספר שלם, ועל-כן מנהגם לומר למשלים ספר מחמישה חומשי תורה - 'חזק', אבל מנהג הספרדים, שכל עלה לספר תורה אחר שגמר הקריאה, אומרים לו - 'חזק וברוך'.
חכם אברהם חיים נאה, שנות חיים עם מקור חיים, סימן ט' הלכות קריאת התורה, סעיף י"ג, דף ל"א ע"ב, דפוס הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א (1921) מתוך 'החכם היומי'
שאלה: ראובן הסוחר ושמעון, כולם בעיר אחת, ואחר כמה שנים באו לעשות חשבון, ושמעון תובע מראובן כמה תביעות, ואחת מהן היא שתובע ארבע מאות פייסאס, משכירות נכסי סוחרים, שהובאו בספינה אחת, ששכר ראובן לחשבון שמעון. והשיב ראובן שלא היה חייב לו מזה, אלא מאה וחמישים פייסאס ... אחר כך הביא ראובן עדות בכתב משני עדים, שהעידו כדבריו בכל מכל כל, אבל לא באו העדים להעיד בבית הדין ... אחר זאת הודה שמעון ... וכראות ראובן שהודה שמעון, תבע בבית הדין ששמעון הוחזק כפרן על פי עדים, ואם יתחייב שמעון איזו שבועה קלה או חמורה באיזה מתביעותיו, שאין להשביעו כיון שהוחזק כפרן אלא שיפטר ראובן לגמרי ... מה דינו? האם הוחזק כפרן? ואם תמצא לומר שהוחזק כפרן, אם הוחזק כפרן לכל שאר התביעות או לא?
תשובה: תחילת כל דבר צריך לחקור אם שמעון זה הוחזק כפרן או לא. וידוע שלעולם צריך בכל מאמצי כוחנו להפך בזכות כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו. וכמו שכתוב במסכת בבא מציעא דף ג' שהכופר במלווה, ואחר כך באו עדים שחייב לו מקצתה, ישבע על השאר ... ואפילו הכופר בפיקדון ובאו עדים להכחישו, צריך שיעידו שראוהו בידו בשעה שנתבע, אבל אם ראוהו קודם לכן, לא הוחזק כפרן ... ולעולם לא נחזיק אדם כפרן כל זמן שנוכל למצוא לו צד זכות.
חכם אברהם חיים רודריגס, ארח לצדיק, חלק 'חושן משפט', דף ע"ט ע"א, סימן ב', ליוורנו, תק"ם (1780) מתוך 'החכם היומי'
שאלה: סריס חמה אם יכול להיות שליח ציבור ...
תשובה: זו אינה צריכה לפנים, ודבר פשוט הוא שמותר גמור להיות שליח ציבור, ומבן עשרים שנים ומעלה יבוא לעבוד עבודת ה' - זו תפילה, להוציא את הרבים ידי חובתם, ובפרט אם הוא גבר ירא חטא, ונבון לחש, ורגיל לקרות, ופרקו נאה. ואין כאן חשש פקפוק לא מצד הדין, ולא משום כבוד הציבור, כיוון שאין שם אחר דומה בדומה אליו במידותיו הטובות, ובמעשיו הנאים לשמים ולבריות ...
וישראל הקדושים נהגו בעריהם, שיורדים לפני התיבה הסריסים, אשר ישמרו את משמרת ה', חסידים ואנשי מעשה, הן בתעניות הן בשאר ימות השנה.
חכם אברהם חיים רודריגס, ארח לצדיק, חלק 'אורח חיים', דף ט' ע"ב, סימן ה', ליוורנו, תק"ם (1780) מתוך 'החכם היומי'
'ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה' - ופירש רש"י: למה כל כך הקפיד על אבנים כי המזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים, לכן לא יבוא עליו כורת ומחבל. כל שכן מי שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין איש לאחיו. השם יתברך לא יביא עליו כורת ומחבל. וכל מי שיכולת בידו להטיל שלום בין כל אחינו בני ישראל, ויבוא - שכרו כפול מן השמיים, ומובטח הוא שאין הקב"ה מקפח שכרו כי גאולתנו תלויה בחברתנו ואחדותנו ואהבתנו איש לאחיו, ונרבה באהבת שלום.
חכם אברהם חכם, ספר יזרעאלי, עמ' קל"ב, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים תשכ"ה (1965) מתוך 'החכם היומי'
'הקל קול יעקב והידיים ידי עשו' - לכאורה יש לומר 'הקל' בלא ו' ... ועוד אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בפסוק: 'והחכמה מאין תמצא' - שאין החכמה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כאין. עד כאן. וזה אומרו: 'קול יעקב' - רוצה לומר: ע״י שישראל, הם מקילים את עצמם, ומשימים עצמם כמי שאינם, יזכו ל'קול יעקב' - ל'זאת התורה' שהיא 'מורשה קהלת יעקב' ועל זה בחר ה' ביעקב אבל ו'הידיים ידי עשו' שהם אוהבים מדת הרבנות וזרוע רמה, לכן הרחק מן הכיעור והדומה לו:
חכם אברהם חלואה , מנחת אברהם - דרושים על התורה, פרשת תולדות, דף י"ג, דפוס שלמה בילפורטי וחבריו, ליוורנו, תרס"א (1901) מתוך 'החכם היומי'
'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' - שעל ידי המחלוקת חסרון הפרנסה. כי אם הוא מבטל המחלוקות ותמיד 'רודף שלום' ו'אוהב את הבריות', ומוחל וסולח לכל מי שיקניט אותו, אם כן כל ישראל כלולים בו, ויש להם דין רבים ופרנסה בשביל רבים, ולכך יחולו ברכות לראש אותו צדיק כי דין רבים יש לו, אבל בעל המחלוקת הוא מפורש מבני אדם, ואם כן הוא לבדו יחשב ואין אחר עמו, ודין יחיד יש לו, ולכך נפסק מעליו צינור השפע כי פרנסה בשביל רבים. ומעתה זהו כוונת הגמרא: 'אמר רבי יהושוע בן לוי: בא וראה, כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא וכו', ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת' . - הכוונה מאחר שהוא בעל ענווה, אם כן מוכרח הוא במעשיו, שמעביר על מידותיו ויש לו שלום עם הכל, וכל ישראל כלולים בו ודין רבים יש לו, שהקדוש ברוך הוא אינו מואס תפילתן של ציבור, שנאמר 'הן כביר לא ימאס' כמו שמבואר בגמרא. ולכן זה האיש שהוא בעל הענווה ודין רבים יש לו, אפילו שהוא מתפלל ביחיד, חשובה כרבים.
חכם אברהם חלימי (סידי בהה) , קנה אברהם עמ' 120, מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ב (2001) מתוך 'החכם היומי'
מה שנוהגים בארצנו - אר"ץ זבת חל"ב, וברוב מקומות: כשעומדים להתפלל, קודם העמידה מהפכים פניהם לאחוריהם, ועושים תנועה בידיים לאנשים העומדים לאחוריהם, שיבואו לפניהם, מפני הכבוד, מסתבר היינו טעם למנהג זה הוא לעשות שלום זה עם זה, כמו שואלים מחילה זה מזה, כדי שיהיו כולם באהבה ואחווה כאיש אחד עד שתקובל התפילה. אמנם ראתה עיני להרב 'שיח יצחק' בקונטרס 'תפילת כל פה' שכתב משם הרב נתן ספירא בעל 'מצת שמורים' בהגהות 'ספר הכוונות' שיש רמז וסוד גדול למנהג זה וכולי וסוף דבר שמנהגן של ישראל תורה היא.
חכם אברהם חמוי , ספר בית-אל דף קכג עמוד א אות ד. ליוורונו תרל"ח (1878). מתוך 'החכם היומי'
'ויגדל משה, ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם' - אין התורה מספרת כיצד הגיע משה, שגדל בבית בת פרעה, לכלל החלטה, לנטוש את מעמדו הרם, ולהצטרף למחנה החלכאים והנדכאים.
פסוק אחד קצר בלבד מספר על המעבר הזה של ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא: 'ויגדל משה, ויצא אל אחיו, וירא בסבלותם' - ראייה זו אינה ראייה רגילה, ראייה בעיניים, שהרי מי מצרי ולא ראה סבלם של עבדים כשהם נרדים בפרך?! - אלא ראייה זו היא ראיית הלב, ובלשון רש"י: נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם.
חכם אברהם חן, אבני חן, פרשת שמות, עמ' נ"א, ירושלים תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
אף גם זאת מעיקרי התשובה, הוא להיות הכל באחדות, כשבת אחים גם יחד, שכל מי שיהיה במחלוקת לא תועיל לו התשובה, וכמו שאמרו המפרשים במאמרם זכרונם לברכה על פי אל 'תפן אל מנחתם' - אל תקבלם בתשובה, דהיינו משום שהיו במחלוקת, שמלבד כמה רעות המחשבות בסיבת המחלוקת, עוד בה שננעלים שערי תשובה, בר מינן. וכל קבל זה: פתח הנביא הושע ואמר: 'שובה ישראל עד ה' א-להיך' - שכלל לכל האומה ישראלית בלשון יחיד, ואמר: 'שובה ישראל' ל- רמוז דהיינו והועילה להם התשובה, בהיותם כולם באחדות, כאיש אחד, חברים.
חכם אברהם יהושע קריספין , אברהם במחזה, דרוש שני לשבת תשובה, דף ד עמ' ב, דפוס אהרן יהושע די שיגורה, איזמיר, תרכ"ט (1869) מתוך 'החכם היומי'
טעם שתיקנו לומר עושה שלום בסוף הקדיש וכן בסוף כל תפילה. מצאתי בספר אורחות חיים דף י' עמ' ד': ולכן נקבע השלום בסוף הקדיש, שהוא שקול וחשוב כנגד הכל. וכשברא הקדוש ברוך הוא עולמו נתן שלום בין מים ליבשה, שנאמר: 'יקוו המים אל מקום אחד'. וכשברא המלאכים מאש ומים, אילו לא נתן שלום בין מים לאש, המים מכבים את האש, והאש מלחכת את המים. וכן הוא אומר: 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל' - ללמד שבשלום תלוי הכל. שכשברא העולם לא קמו אלו על אלו ולא החריבו אלו את אלו ובאותה שעה ברא הכל יפה. ולכך נקבע השלום בסוף כל תפילה, לפי שהוא צורך לכל. ואפילו על הקרבנות: ו'זאת תורת זבח השלמים'.
חכם אברהם כלפון, חיי אברהם, הלכות תפילה, דפוס משה ישועה, דף ט"ז עמ' ב', ליוורנו, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
כל שבחם של ישראל, והסיבה אשר בחר בהם ה' הוא להיותם נפש אחד, ככתוב: 'שבעים נפש' - באחדות אחד. ואפילו שלא היו ראויים, כיוון שיש להם אחדות מכפר להם הקדוש ברוך הוא ...
הרי אמר הכתוב: 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה' - אלו אומות העולם. שעם היות שהם רבים בכמות מישראל, כיוון שהם נחלקים לכמה לבבות, ואינם לב אחד, הוא נמנע לאהוב אותם ה' יתברך.
חכם אברהם לניאדו , מגן אברהם, דף קכ"ח ע"ב – קכ"ט ע"א, וונציה, דפוס דניאל זאניטי, שס"ג (1603) מתוך 'החכם היומי'
'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.' -
שיש לדקדק, שהרי אמר שבשביל שרצה הקב"ה לְזָכּוֹתם לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שאדרבה, הסברה נותנת להפך - שאם היו מצוות מעטות, היה כל אחד יכול לזכות בכולן, אבל עתה, שהם תרי"ג מצוות, וכמה דקדוקים, וכמה עונשים, מי הוא זה שיכול לזכות בכולן או ברובן? ...
נתן הקב"ה את התורה - בכתב, ובעל-פה - משנה ואגדה ותלמוד, מפני אומות העולם, שמא ינטלו את התורה מישראל ויאמרו לנו ניתנה התורה. ...
מה עשה הקב"ה? 'לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', דהיינו - תורה - בכתב ומצוות ומשנה ותלמוד וכיוצא - בעל-פה, ואם כן אינם יכולים אומות העולם לזכות בתורה.
חכם אברהם מיוחס , שדה הארץ, חלק ב', פרשת וזאת הברכה, דף קל"ח עמ' א' - עמ' ב', דפוס מרדכי נחמן וליאון קלעי, סלוניקי, תקמ"ד, (1784) מתוך 'החכם היומי'
'אין שלום אמר ה' לרשעים - מכאן שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשעים' - ומאמר זה הוא מן המתמיהים והוא פלאי. ... כשישראל באגודה אחת ויש שלום ביניהם, אז 'וכשלו איש באחיו' - שכל אחד נתפס בעוון אחיו, ודייק מילת 'אחיו' - רוצה לומר: כשהם באהבה ואחווה. אכן כשאין שלום ביניהם, אזי יוצאים מדין 'וכשלו איש באחיו' וכל אחד נתפס בעוון עצמו. ...
ובזה יבוא המאמר על נכון: 'אין שלום אמר ה' לרשעים' - שהקדוש ברוך הוא קילל את הרשעים, שלא יהיה שלום ביניהם, אלא תמיד יחד כולם קנאה ותחרות ביניהם, ובזה יוצאים מתורת 'וכשלו איש באחיו' וכאמור שכל אחד נתפס בעוון עצמו דווקא, אם כן מכאן שהברוך הוא אוהב את הרשעים.
חכם אברהם סתהון, מלל לאברהם, דרוש כ"ז לשבת תשובה, עמ' 287-286, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
'זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל' - מדוע מחצית השקל ולא שלם? כי האדם חייב לדעת כי הוא תמיד בבחינת חצי ולא שלם, ותמיד הוא שואף אל השלמות. האיש - חצי, והאשה - חצי, וביחד הופכים להיות שלם, ונקראים 'אדם', כמו שנאמר: 'זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, וירא את שמם אדם ביום הבראם'. עם ישראל - חצי, ובהתחברות עם התורה, הופכים להיות שלם, כמו שנאמר לאברהם: 'התהלך לפני והיה תמים' - עם קיום המילה נהיה תמימים.
חכם אברהם עזרא כהן , תורת חסד לאברהם, עמ' 85, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
'בשלום יחדיו אשכבה ואישן' - דרך הלצה ורמז, כמה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'איש ואשה זכו - שכינה ביניהם, יו"ד באיש וה"א באישה, לא זכו - אש אוכלתן - דהיינו שיסתלק יו"ד מאיש ונשאר אש וה"א מאשה ונשאר אש, וזהו: אש אוכלתן'. עד כאן. - וזה שאמר שעל ידי 'בשלום יחדיו' - האיש ואשתו, ולא יש קטטה ביניהם אז 'אשכבה' - אש כבה, דהיינו: שיכבה האש על ידי השכינה השרויה ביניהם, יו"ד באיש וה"א באשה, ולא יהיו אש, אש.
חכם אברהם עלוש, 'דברי הברית', דף קנ"ז ע"א, ג'רבא, תרע"ג (1913) מתוך 'החכם היומי'
וזה שאמר הנביא 'והיה מספר בני ישראל כחול הים', רוצה לומר, כשהם כחול הים - שיש ביניהם פירוד לבבות, ואי אפשר להם להתחבר, כמו החול, שאי אפשר להיות ממנו חוט. אז 'והיה מספר בני ישראל' - שיש מספר להם, אבל אם יש ביניהם אהבה ואחווה, אז 'אשר לא ימוד ולא יספר'.
והנה עינינו הרואות, שרוב השנאה והפרוד לבבות שיהיה בבני ישראל, הוא מפני כובד המיסים אשר המה במדינות אלו, ונותנים עול כבד על הציבור, והם מחלקים אותם על עצמם, ועל ידי זה הם באים לידי קטטות ומריבות... גורם גם כן כי יכשלו איש באחיו - בגזל רבים, אשר אין תרופה למחלתו.
שיש כמה בני אדם תשושי כוח הממון, ואין להם אפילו כדי פרנסתם, ...ושופכים דמם, ולוקחים מהם בחזקה יותר מכדי יכולתם, ומכים ועונשים אותם שלא מן הדין - כדי להקל מעליהם, ולהכביד על אחרים. ורוצים למלאת אסמיהם משוד עניים. ובין לבין האביונים צועקים חמס, ואין מרחם עליהם.
חכם אברהם ענתבי, ספר אהל ישרים- מוסר ודרושים, שער הרחמים, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"א, עמ' 64-65. מתוך 'החכם היומי'
וידוע שאפילו אצל הקדוש ברוך הוא נאהבת ההתאחדות וההתחברות זה עם זה, בין בדברי תורה בין בדרך ארץ בין בכל ענייני העולם, שהיא מצוה כוללת כל התרי"ג - מצוות בסוד: 'ואהבת לרעך כמוך', ועוד אפילו עובדי עבודה זרה והם באחדות, הקדוש ברוך הוא מוותר להם על עוונם, כמו שכתוב: 'חבור עצבים אפרים הנח לו'. אבל כשיש פירוד בלבם ואין ביניהם אחדות מה כתוב? - 'חלק ליבם עתה יאשמו'. וראייה מדורו של דוד, אף על פי שהיו צדיקים, מאחר שלא היה ביניהם אחדות, וגם כן לשון הרע הייתה, כשהיו הולכים במלחמה, היו נופלים לולא זכותו של דוד המלך, עליו השלום, שהייתה עוזרתם. ודורו של אחאב הייתה ביניהם אחדות, אף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, מכל מקום, כשהיו הולכים למלחמה היו מנצחים.
חכם אברהם ערוסי, אור לישרים בתוך נר יאיר, עמ' נ"ה, הוצאת מידן, בני ברק תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
'הוי מתלמידיו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום' - ולפי דרכינו היינו ממש הדין שלפנינו: 'אוהב שלום' - שלא יתקוטט עם בני ביתו, שאם אשתו שיברה כלים, בכל עת ועת, לא תתקוטט עמה, לפי שהיא פטורה. שאם אתה אומר חייבת - אין שלום בבית כדברי הרמב"ם שזכרנו.
וזה שאמר: 'אוהב שלום' - בתוך ביתו, 'ורודף שלום' - בין אדם לחברו, שאם אשת חבריך שיברה כלים בתוך ביתה, ומתקוטטים איש ואשה או אדם עם חברו, כיוון שדומה לשטף מים כיוון שרווח - רווח. ומה שאמר הכתוב: תרדוף שלום - תודיעם שמצד התקנה פטורה.
חכם אברהם פונטרימולי, ספר אשר לאברהם, חידושים וביאורים באגדה, שיר השירים ופרקי אבות, דף נד ע ע"א-ע"ב, דפוס המחבר, איזמיר, שנת תרמ"ז (1877). מתוך 'החכם היומי'
הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד שהיה מדבר בגנות אחינו בני ישראל, היושבים בערי אירופה. ואומר עליהם, שהם מחללי שבתות בפרהסיה מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד הרבה לדבר בגנותם. אמרתי לו: מי הכריחך לדבר בדברים אלו של גנות וקטרוג על ישראל, ומה לך לדבר בדברים אלו, ומי הכניסך בתגר זה. ועוד: למה תבחר לעשות מעשה זבוב, שאינו חונה אלא על בשר נקי וטהור, אלא על מכה וחבורה אשר שעל הבשר?!
כן אתה מספר בגנות אנשי אירופה, ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם. ויאמר: מה שבח וטוב נמצא בהם, כדי שאדבר בו? אמרתי לו: יש ויש, כי הנה תמצא אפילו אותם אנשים, שהם מחללים שבתות וימים טובים, ואוכלים בשר חזיר, ובשר ובחלב, ושותים יין עם נוכרים ומערבים עמהם, עם כל זה הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם, ומודים ומודיעים בפיהם שהם יהודים, ואין שם יהודי חרפה להם אלא הוא להם לכבוד ולתפארת.
חכם אברהם פטאל הלוי, ויאמר אברהם, כרך ג', פרשת במדבר, עמ' ט"ו, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
'ושאינו יודע לשאול, את פתח לו' - שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, שיש בכלל פתאים ... וכדי להוציאם, שהיו גוי מקרב גוי, היינו צריכים לזכות קבלת התורה, שעתידים לקבל, ואפילו ליחיד, זכה אחאב למלכות, בשביל שהיה עתיד לכבד התורה, כל שכן לציבור והוא לכל ישראל.
אלא שלא זו בלבד עמד עלינו, בזכות פסח, ועל מצות ומרורים יאכלוהו, ודם המילה, שיש כמה וכמה זכויות שבשבילן יצאנו ממצרים ... ואם כן לתת לפתאים עורמה, לא יבצר מכל אלה, שמתוכן הפתאים יבינו, שכדי כללות ישראל לעשות להם ניסים הללו ביציאת מצרים, אפילו שמצד עצמן לא היו כדאים, 'הן אל כביר לא ימאס' וגדול כח הציבור, ומה גם כל ישראל שנועדים יחד, והוא ברור.
חכם אברהם פלאג'י , אברהם אנכי, חלק ב', דף ע"ב עמוד ב', דפוס חיים אברהם דש"ן, איזמיר, תרמ"ט (1889) מתוך 'החכם היומי'
אם מסיבת איזה מקרה או מאורע, העם השבט או בני המשפחה היושבים יחד, נאלצים להבדל איש מעל אחיו, לפני שהקהילה תתפרד, הזקנים והמשכילים אשר בתוכם, צריכים להמתיק סוד, להציב ולהקים איזו אנדרטה, או לכונן איזה סימן לאות ולמזכרת, הבא להורות ולהוכיח שהם פארות וענפים של עץ אחד. ושאם במקרה נכרות עד הוא יחלים, ויונקתו לא תחדל ואיש באחיהו מדובקים בגזעם, יתלכדו ולא יתפרדו לעולם, ובכל ימי חייהם בשיבתם ובקומם בשיחתם ובמדבורתם, לא ימוש הסיפור מפיהם על כל הקורות אותם, איך שעל ידי מלחמה, סערה, משבר או מקרה אחר, נתרחקו ונפרדו מאבותיהם מאחיהם ומקרוביהם, נזרקו והושלכו אל ארץ אחרת, כדי שהציור של הפגע והמאורע המעציב הזה, ישאר חקוק וחרות על לוח ליבם, ועל לב בניהם ...
וכל זה מחשש וממגור שמא במשך הזמן, בהיותם רחוקים זה מזה, מפוזרים ומפורדים בין העמים, יתערבו בגויים ההם, ילמדו ממעשיהם, ולפי האקלים ומזג האוויר באדמות נוכריות, יהפוך גם עורם ואופיים, והיה כי יאריכו הימים, ובאיזה יום בהיר, אחד באחד יגשו ויתראו פנים אל פנים, כמעט בטוח שיתנכר אחד אל השני, או שישכח מהם מקורם, ואפשרי מאוד שיהיו גם לאויבים לילה, והנה הסמל והציון המסורתי טמון בחובו של כל אחד מהם, יהיה העד הנאמן המזכירם והמראה להם בעליל, שמשורש אחד יצאו, וכי אנשים אחים הם מבטן ומלידה ואב אחד לכולם. ...
חכם אברהם פרחי, אבי הנחל, עמ' 44-45, ירושלים, תש"ז (1946) מתוך 'החכם היומי'
מפיו של הגאון, המופלג בשלמות החכמה והמדינות, מורנו הרב רבי נפתלי הכהן, ישמרהו הרחמן ויפדהו, אשר מלפנים היה כבודו חופף על קהל קדוש אוסטראה, העיר רבתי עם, ועל כל גליל אוקראינה ...
וכמה כרכורים כרכתי להזכיר שם האיתן הזה בספרי, ושלא להיות, חס ושלום, כפוי בטובתו, כי ענייניו עמי היו למעלה מן הטבע, ונפלאה אהבתו לי מאהבת נשים, מלחמו אכלתי, ומכוסו שתיתי, ובחיקו שכבתי ואישן, ימים רבים. ... לא זזה ידו מתוך ידי, ודברים אלו מפורסמים, 'בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מליהם', תכלית אהבתו אותי וריבוי החן שמצאתי בעיניו. ברי לי, שאלמלא חסדיו עמי, ודבריו הנעימים אשר היה מדבר על לבי בכל עת, אז אבדתי בעוניי, מפני שאותו גלות שגליתי, לא קדמני, בכיוצא בו, אדם מאז הייתה לגוי, כי שמתי נפשי בכפי עד מקומות התוהו, 'מעונות אריות והררי נמרים', מקומות המסוכנים שקבוע בהם היזק, אשר כל הולך שם לא ישוב עוד לביתו ... ובכל אלה היה האיתן הזה חופף עליי כל היום, בהיותי נתון בחיקו, ובהיותי נעלם מעיניו ידעתי נאמנה, שהוא היה שלוחו של מקום לתת לי אחרית ותקווה, ולא אבדתי ממש באורך גלותי, ומה ממני יהלוך, רק להזכיר קצת מחסדיו כדי שמיד יהיה זכותו נרשם במרום, להאריך ימיו לראות טוב ולהניח ברכה אל ביתו.
חכם אברהם קונקי, אבק סופרים, חלק "עוגת רצפים", דף ק"ג ע"א. דפוס נתנאל פואה, אמשטרדם תס"ד (1704). מתוך 'החכם היומי'
'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל' - ידוע מאמרם זיכרונם לברכה שכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, ואם כן צריכים הם בית כנסיות ובתי מדרשות כי הם נקראים 'מקדש מעט', והם דוגמא לבית המקדש, שהיה משכן שכינה. עתה בתי כנסיות הם מקום מזומן להשראת שכינה, וזהו הטעם שברכה זו בפרט יצתה מפיו יתברך, כדי להתקיים אף בזמן שהם אינם עושים רצונו של מקום, וגלו מארצם. וזה יהיה להם תמורת המקדש, זאת אומרת: 'ויהפוך ה' א-לוהיך לך את הקללה לברכה', והטעם - 'כי אהבך ה' א-לוהיך' - להשרות שכינתו בקרבך. ומוכרח שיהיה לכם מקדש מעט מקום להשראת שכינה. ומטעם זה באו דבריו בכפילות, ואמר: 'מה טובו אהליך יעקב משכנותייך ישראל', פירוש - שברכה זו נתקיימה בין בהיותכם עושים רצונו של מקום, בין אינכם עושים.
חכם אברהם קוריאט, ברית אבות - דרושים, שו"ת ותקנות. פרשת חיי שרה, דף ט' ע"א. דפוס החכם אליהו בן אמוזג וחבריו. תרכ"ב (1862) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבי יהושע בן לוי: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם גרמתם להחריב את ביתי, ולהגלות את בני. היו שואלים בשלומם, ואני מוחל לכם, שנאמר: 'שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהבייך'. - וסוף הפסוק קשה להבינו, שהיה לו לומר: ישליו אויביך - שהאוהבים כבר הם בשלווה. אלא דבר גדול דיבר הנביא, שעיקר חרבן העיר היא כשאוהביה הם במחלוקת, אז נפול תיפול עד היסוד בה, מפני שאין עוזר לה, ולזה אמר: 'אוהביך', וכן אמר ישעיה: 'וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך', ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אל תקרי בניך אלא בוניך' - שעיקר השלווה צריך שיהיה בין בוני העיר, דהיינו פרנסיה, שהם דומים למלחים וחובלי הים, שאם מחלוקת ביניהם, אוי לה לספינה וליושבים בה. וכבר אמר משה לישראל, ששלום כל העיר תלוי בראשיה שנאמר: 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' וכתוב במדרש: 'האספו ואגידה לכם' - ציווה אותן על המחלוקת. אמר להם: כולכם באסיפה אחת, ואם נעשיתם אגודה אחת התקינו עצמיכם לגאולה, כמו שכתוב: 'ואתה בן אדם קח לך עץ אחד, וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו', מה כתוב אחריו: 'ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך'. כן יהי רצון במהרה בימינו אמן
חכם אברהם רומנו מירקאדו , אברהם אברהם, דף צ"ח ע"א-ב, דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ז (1927) מתוך 'החכם היומי'
'הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - הוי לומד ממידותיו של אהרון, וממילא גם אתה מתלמידיו של אהרון. ... קל לאהוב את השלום, אין לך אלא תכונה נפשית ורגש של אהבת השלום והתרחקות ממריבה, מכעס מתגרה ומדנים, קשה יותר לרדוף את השלום. ...
'אוהב את הבריות' - כנראה שאם אין בנו אותו רגש של אהבת הבריות, לא נוכל להגיע לידי תיקון המידות של הזולת וליחסי אנוש תרבותיים. ... התנאי הראשון בחינוך, ביחסים, בקשרים שבין אדם לחברו הוא אהבה, המפתח אל ליבו של השני - אהבתך אליו.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 57- 59, עמ' הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
'המלבין פני חברו ברבים, והמפר את בריתו של אברהם אבינו' - ישנה קדושה לאדם, כי בצלם א-לוהים ברא את האדם, ואין לנו להנמיך קומתו של אדם לביישו, להעליבו ולא להחשיבו כאחד מן הרבים.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 115, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
יתרחק המחלוקת ויתקרב השלום, לפי שהשלום מהמידות השורשיות להשגת כל השלמויות. כי היא יסוד ועיקר הכל לקיום כל הבריאה, עד שבא מילת שלום במספר אותיות ארבע בשם ארבע אותיות, שהוא שורש כל השמות הקדושים. לרמוז שכשם ששם הוי"ה ממנו היו כל ההוויות, כך השלום ממנו נמשכים כל השלמויות וכל הקיומים. ולכן שמו של הקדוש ברוך הוא שלום, ו'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', לפי שהשלום כולל כל הטובות שבעולם.
חכם אהרון אליהו רפאל חיים משה פירירה, מכתם שלום ישראל-מכתם שלום ירושלים, דף כ"ט ע"א, ירושלים, תר"מ (1880). מתוך 'החכם היומי'
ויהיה משאכם ומתנכם בשוק נאה, ותזהרו מאוד לישא וליתן באמונה, כי האמונה היא מלכות, סוד הקדושה אמונתן של ישראל, ויש לאדם לישא וליתן בה, כדי שהכל יהיה בתוך הקודש, ולא יצא לחוץ למקום השקר. כי הריווח שיהיה לכם באמונה הוא שפע הקדושה, ושכנגדו הוא שפע אל זר, חס ושלום, ובא זה ומאבד את זה.
ותנו מממונכם בעין יפה לצדקה בכל יום, וכן לכל מצווה, וכל מי שייתן למצווה אינו מחסר מנכסיו, ולכך נאמר: 'כי נר מצווה' - שאלף אלפים מדליקין ממנו, ואורו במקומו עומד. ואל תונו שום אדם, שכל ממון, שאינו של יושר, הבא ליד האדם, הוא מהשפעות הבאים מכוח השטן ומצינורותיו הנשברים.
חכם אהרון ברכיה ממודינא, מעבר יבוק, תולדות המחבר, עמוד 34, הוצ' ראשונה, מנטובה, שפ"ד (1624), הוצ' אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (1991) מתוך 'החכם היומי'
מה ששמעת הוא המנהג בערי תימן, מה שהם נוהגים עד היום, ככל הוראות הרמב"ם, זיכרונו לברכה, אפילו מה שהוא נגד השולחן ערוך בדעת מרן.
ובעניין הזה ממש, דהיינו לעשות גט על ידי כתבו של הבעל, כתב מורנו, הרב חיים שבתי, בחלק ג' שאלה ג', וזה לשונו: שבאותם המקומות, יש להם לעשות כן לכתחילה וכשר הדבר, שידוע שבכל ארץ תימן קבלו עליהם דברי הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בכל דיני התורה כמשה מפי הגבורה. עד כאן לשונו. וכן פעם אחת בא לידנו פה גט מעיר צנעא שבתימן אשר שם עשו הגט על ידי כתבו של הבעל שהיה בכפר רחוק מהעיר שאין שם בית דין והדרכים שם מסוכנים, ולכן הם עושים לכתחילה כך, ונמסר הגט ההוא לאישה, פה בבית דיננו.
ויודעים אנחנו את רבני העיר צנעא, לגדולי תורה ויראי ה', וכתורת משה רבם עשו, וכן יעשו, אבל אנחנו קיבלנו עלינו הוראות מרן, וכן האשכנזים להוראת מורנו רבי משה, ואנחנו ככל עם בני ישראל, שבכל מזרח ומערב, כמונו כמוהם.
חכם אהרון מנדל הכהן , "יד רא"ם", ספר תרוכין, ע"מ ר"ט, תל אביב, הרב חיים נפתלי וייסבלום, תש"ך (1960) מתוך 'החכם היומי'
אשר על כן אחי ורעי, חוסו על עצמכם ועל אחיכם בעלי תורה, כי בשלומם יהיה לכם שלום, בעולם הזה לא תרדו מנכסיכם, ובעולם הבא תהיו עמהם חלק כחלק, וגם שפתותיכם דובבות בקבר, מה שלמדו התלמידי חכמים בעולם הזה, בסיועכם אותם, אותה תורה תלמדו בעולם הבא.
חכם אהרון מעלי הכהן טוויל, יששכר וזבולון, מעלת הצדקה עם עמלי תורה, עמ' כ, הוצאת אהבת שלום, מודיעין עילית, תשס"ח (2008) מתוך 'החכם היומי'
'שימני כחותם על לבך' - אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, רצוננו לעסוק בתורה יומם ולילה, ואין לנו פנאי. אמר להם: בני, קיימו מצוות תפילין, ומעלה אני עליכם כאלו עסקתם בתורה יומם ולילה'. - נמצא שהתפילין הם במקום עסק התורה.
ובזה יתיישב המאמר על נכון, והוא שבשאר ימים, שמניחים תפילין הם במקום עסק התורה, אבל שבתות וימים טובים שאינם מניחים תפילין, תורה מה תהא עליה?! - שלא יצאו חובת עסק התורה. לכך אמרו זיכרונם לברכה, ש'לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בתורה', לפי שאינם עוסקים במצוות תפילין, אבל בשאר ימים, הרי הם עוסקים במצוות תפילין והיא לחוד תגן עליהם.
חכם אהרן בן סמחון , בגדי ישע, עמ' רנד-רנה, הוצאת "מלכי רבנן", ירושלים, תשס"ו (2006). מתוך 'החכם היומי'
תפילה קורעת גזר דינו של אדם, על ידי הכנעת הלב לשוב מדרכו הרעה, אף שאין בידו מעשים טובים ... שכמו שהקדוש ברוך הוא מקשיב לתפילתם של צדיקים, כך מקשיב לתפילתם של רשעים, ומצילם מצרתם. וזהו אומרו: 'פני ה' בעושי רע' - רוצה לומר: הגם שפני ה' בעושי רע, 'צעקו וה' שמע' - כשהם צועקים הם נענים, 'ומכל צרותם הצילם'.
חכם אהרן בן סמחון , בגדי ישע, עמ' קעו, הוצאת "מלכי רבנן", ירושלים, תשס"ו (2006). מתוך 'החכם היומי'
תפוש מזה חילוק: יכול שהיא מדברת, אין קלות ראש - מותר לשמוע קולה, אפילו כך בקול הרגיל, בשעה שהיא מדברת, אין קפידא, ואינו אסור אלא בקול שיש קירוב דעת, כמו שאלת שלום והשבת שלום, או קול זמר כשהוא ערב, ומכווין ליהנות ממנה בשומעה את קולה.
אבל כשהיא שוררת בביתה להניק את בנה כדי להרדימו ופועה לילד - אין בו משום ערווה, ואף לקריאת שמע. ומי יודע אם לעת הזאת, באו דברי מרן בשולחן ערוך, שכתב יש להיזהר בשמיעת קול זמר אישה, המרגיל לידי הרהורי עבירה אבל קול הרגיל – אין לנו בה.
חכם אהרן די טולידו (הראשון), דברי חפץ, דף קיג ע"א. דפוס מרדכי נחמן ודוד ישראליג'ה, שאלוניקי, תקנ"ח (1798) מתוך 'החכם היומי'
כמה מעלות טובות לאישי האומה הזאת הנבחרת מצד פרטיותם, ואם לכל איש ואיש ילוו אליו כל המעלות והשלמיות הנזכרות, אין ספק בהיצמדם יחד ו'בהתאסף ראשי עם יחד', וברוב עם תרבה הכרת גדולת מעלתם, ועל זה ראינו מעלת הציבור תעלה במעלות מאיזה יחיד, אף שיהיה גדול המעלה. ...
'אמר רב יצחק לרב נחמן: מה הטעם, לא באת לבית הכנסת להתפלל? אמר לו: לא יכולתי. אמר לו: יכנסו למר עשרה והתפללו. אמר לו: טורח לי הדבר. ולומר לשליח ציבור, שיודיע למר בזמן שמתפלל הציבור. אמר לו: ומה כל זה? אמר לו: שאמר רבי יוחנן: 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון' - אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים. 'הן אל כביר לא ימאס', 'פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי'.
חכם אהרן הכהן פרחיה, בגדי כהונה, דרוש תשיעי ,דף כ"ד , ע"ב , שאלוניקי, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי, תקי"ג (1753) מתוך 'החכם היומי'
'שלח מר עוקבא לרבי אליעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות, מהו? שרטט וכתב לו: 'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום, בעוד רשע לנגדי' - אף על פי שהרשע לנגדי, אשמרה לפי מחסום. שלח לו: מצערים לי מאוד, ואיני יכול לעמד בהם. שלח לו: 'דום לה' והתחולל לו, והוא יפילם לפניך חללים חללים' - השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם'. ואמרו התוספות: 'השכם והערב עליהם לבית המדרש' - לעסוק בתורה. ומהרש"א פירש: להתפלל עליהם שיכלו. ...
זהו שאמר: 'יבושו יכלו שוטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי' - ואם לא היו כי אם 'שוטני' הייתי שותק, כמו שאמר רבי אליעזר למר עוקבא בפעם אחרת, אבל אלו 'מבקשי רעתי' - כלומר שמצערים לי מאוד ובאיזה דבר הם כלים? - 'ואני תמיד איחל' - כלומר מתפלל עליהם, כפירוש מהרש"א, וגם 'פי יספר צדקתך כל היום תשועתך' - שאשכים ואעריב לבית המדרש לעסוק בתורה, כפירוש התוספות.
חכם אהרן מועטי, קרבן אהרן, דף ל"ח ע"א-ע"ב, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773). מתוך 'החכם היומי'
חיבת עין ימיני, מאד התרחק מהאהבה לניצוח, כי זו מידה מגונה, שנואה לפני המקום, גם מבני אדם הנכבדים. וזה אפילו בענייני העולם, לא כל שכן, וקל וחומר הדברים העסק התורה הקדושה. והלומד לקנטר או להתייהר, עונשו גדול, הרחמן יצילנו, מלבד שהוא מאבד טובה הרבה, שאינו מקבל שכר. ומי פתי וחסר לב אשר יעבוד אל המלך בכל כוחו, ובעת קיבול השכר יבעוט, ונמצא איבד זמנו ויגע לריק?! הרחמן יצילנו מזה הדעת. וכבר הזהרתיך על דבר זה כמה פעמים, בטחתי יכנסו דברי באזנך. הווי מקבל האמת ממי שאמרו, ואם הוא קטן ממך, אל תחשוב כי בזה תקל בעיניו, אלא אדרבא: תייקר נפשך בעיניו, כי זהו שבחו של אדם. ואין צריך לומר אם הוא גדול ממך, כי בוודאי רוב שנים יודיעו חוכמה ודעת. ובזה תהיה חביב אהוב ונחמד מעלה ומטה.
חכם אהרן עזריאל , אזן אהרן, מוסר אב, דף ב' עמ' ב', הוצאת מכון זיכרון קדושי פולין, אשדוד, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'שחורה אבי ונאווה בנות ירושלים' - ובכן נבוא לביאור הכתוב: 'שחורה אני' - בבחינת החיצוניות, 'ונאוה' - בבחינת הפנימיות, 'בנות ירושלם' - אני מנחם אתכם בזה העניין, שאין לקליפה בפנימיות שום אחיזה. ...
ואמשול לכם משל ... וזה לשונם: 'מה אהלי קדר, אף על פי שנראים מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטים, והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראים כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם מקרא משנה'. עיין שם. ... עוד אומרת השכינה, שאין כל זה אלא בימי הגלות, אך לעתיד לבוא, אפילו החיצוניות יהיה זך ונקי. וזהו 'כיריעות שלמה' - כלומר כיריעות המלכים.
חכם אהרן פרץ, בגדי אהרן, דף מח עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806) מתוך 'החכם היומי'
כתוב במדרש: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' ביום השני למעשה בראשית? - מפני שהיה בו מחלוקת המים, שחילק הקדוש ברוך הוא, והבדיל בין מים עליונים ובין המים התחתונים, כדי לעשות את הרקיע. וכך אפשר לפרש המשנה באבות: 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, וכל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים' - רוצה לומר: כל מחלוקת שיש בה צורך ותועלת, ואפילו לשם התקנת השמיים, שהיא לתועלת הבריאה ולסדרי בראשית, אמנם סופה להתקיים כי יש בה צורך, אבל עם כל זה אינו מן הטוב המוחלט, ולכן לא נאמר בה 'כי טוב'. אבל מחלוקת שלא לצורך כלל, אלא לשם פירוד ומריבה לחוד, זו מחלוקת רעה, ואפילו קיום אין בה. וזו היא מחלוקת קורח ועדתו שהיא לשם פירוד ומריבה, וזו לא נתקיימה כלל אלא שקעה ונעלמה מיד. ואילו מחלוקת שמאי והלל, שיש בה צורך לברר וללבן את האמת, היא אמנם סופה להתקיים, אבל אינה מצד הטוב הגמור, כי אנחנו חותרים אחר האחדות המוחלטת - אל אחד, ותורה אחת, ועם אחד.
חכם אהרן שויקה, מנחת אהרן, שיורים מתורתו, עמ' 338,הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ם (1980). מתוך 'החכם היומי'
'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק'. - שהיה מרים את ידו וכוונתו על עיקר היד, שהיא הכף, שהיא כנגד תיבת שלום, לומר להם שכל זמן שאנו מרימים את היד, שמעריכים את השלום הנרמז ביד, אז 'וגבר ישראל', וכאשר יניח ידו ועוזבים את השלום, 'וגבר עמלק''. ...
וזהו גם כן רמז הכתוב: 'ונתנו ה' א-להיך בידך' - לרמוז על השלום. ובזה יובן כוונת הכתוב: 'נישא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמים' - שידוע שהתפילה מתקבלת על ידי האהבה שתהיה בין ישראל יחד, וכמו שאנו אומרים לפני התפילה: 'הריני מקבל עלי מצוות ואהבת לרעך כמוך', ולכן אומר הנביא שקודם התפילה: 'נישא לבבנו אל כפיים' - שנתבונן בכף היד, שהיא רומזת לשלום, וכאמור, כדי להחזיק במידת השלום, ואחר כך 'אל א-ל בשמים', שאז הקדוש ברוך הוא ישמע תפילתנו ברצון.
חכם אלטר מאזוז , אם למקרא, פרשת בשלח, עמ' רנ"ג, הוועד להוצאת ספרי הרב מאזוז, מושב איתן, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
מההגדרה, שלפי דעתנו היא ההגדרה הנכונה של יהודי, יוצא ברור, שאין ליחס ערך דוגמטי ליסודות שהזכרנו לעיל. יהודי איננו מי שמקבל כאמיתיים עיקרים מסוימים, אלא מי שלפי חוקי התורה חייב לשמור אותם חוקים, בין אם יסכים ובין אם לא יסכים לעיקרים, שעליהם מיוסדים אותם חוקים. רוח התורה וההכרה היהודית מאשרות את הדבר הזה. אין להעלות על הדעת, לא לפי התורה, ולא לפי הנביאים, ולא לפי החכמים שבאו אחריהם, עד הזמן שבו הביאו השפעות זרות, שינויים יסודיים ברוחה של היהדות, כי מי שנולד יהודי יוכל, כתוצאה מדעותיו, להיחשב כלא-יהודי, או שמי שלא נולד יהודי יוכל להיות ליהודי על ידי כך שיודה בעיקרים מופשטים מסוימים. היהדות איננה "דת", אם נחשוב כבני דת אחת, את האנשים המאמינים באמיתות עיקרים מסוימים. ויתירה מזו, לא יוכל שום יהודי, לפי התורה ולפי פירושיה האמיתיים, לאבד את זכויותיו בתור יהודי כתוצאה מדעותיו ... ייתכן שיוכרח האדם לעשות פעולות מסוימות או לחדול מעשות פעולות מסוימות, אבל לא שיוכרח לחשוב מחשבות מסוימות או להרגיש רגשות מסוימים. מלבד זה, עובדה היא שלא התורה, ולא הנביאים, ולא חכמי התלמוד, מטילים בשום מקום, חובה לחשוב או להרגיש באופן מסוים.
חכם אליה שמואל הרטום, חיי ישראל החדשים, פרק ט', עמ' 54-58. הוצאת יבנה, תל-אביב תשכ"ו (1966). מתוך 'החכם היומי'
'יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל' - לפני בריאת העולם, הארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום. אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? - התחיל בבריאת האור, ואמר: 'יהי אור - ויהי אור'. ומאור שברא עם החושך רצה לעשות את הכל - דהיינו: להשלים בריאת העולם. אבל אמר, הרי האור והחושך מנוגדים הם מטבעם, ואינם יכולים לשלוט במקום אחד, ובעת אחת. כשיש אור אין חושך, וכשיש חושך אין אור. אם כן, מה לעשות כדי להשלים הבריאה? - אז עשה שלום ביניהם, ועל ידי השלום הזה, ברא את הכל. וזאת היא הכוונה של הברכה הראשונה בברכות העיקריות של תפלתנו: ברוך יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל. ומכאן ילמד האדם, שאין דבר שיכול לעמוד בפני השלום. ואפילו שני דברים המנוגדים מטבעם, על ידי השלום יתחברו ביניהם, והטוב יצא מהם. כן הוא באנשים חשובים שאינם משתווים ביניהם, ורחוקים זה מזה, הן בדעותיהם והן בפעולותיהם וכדומה, על ידי השלום שהיה נראה בלתי אפשרי כמו החושך והאור, יכולים לעשות הכל, כלומר, כל הטוב להם ולאחרים.
חכם אליהו אזולאי, אגרת המוסר, עמ' יט, דפוס 'צור-אות', ירושלים, תשל"ח (1978). מתוך 'החכם היומי'
והנה ידוע כשישראל המה באחדות, יחד ובלב אחד, אפילו יהיה עובד עבודה זרה, אפילו כך, יש להם תיקון, אם יוכיח אותם, דבריו מתקבלים אצלם, וחוזרים בתשובה, מטעם האחדות שבניהם. אבל אם, חס ושלום, פירוד הלבבות בניהם, אין שום אדם יכול להוכיח אותם, מפני כי אין שומע לו, מטעם הפירוד שביניהם. וכמו שאמר הכתוב: 'חלק לבם - עתה יאשמו', ואין להם שוב תשובה כלל ועיקר.
חכם אליהו באהי עלוש, ארץ טוב, דף א' ע"ב, דפוס ר"ש הלוי צוקערמאן ושותפו, ירושלים, תרנ"ג (1893) מתוך 'החכם היומי'
שמעתי דיבת רבים ותרגז בטני - אלה יאמרו כי מאדמת אשכנז יצאה הרעה, אלה יאמרו כי מצרפת יצאה החנופה וחירות הדעות, ואלה יאמרו כי מאינגלנד יצאה ההסתה והפירוד, ורובם יאמרו כי אשמת התלמודיים הפולונים והתוגרמים היא - על כי לא רצו לוותר אף על גדר קטן, שאין כל הצבור יכולים לעמוד בה. כל אלה שמעה אוזני ותבן לה.
יעצתי עצה - לבוא במגילת ספר, לבקש מלפניכם כי כל עדה הנפרדת בדעותיה, רבנית, תלמודית, פילוסופית, תברור מאיתה, איש חכם ונבון, דבר אשר ישימו הדברים בפיו, ונאסף כולנו יחד בחודש אדר הבא עלינו לטובה, בעיר הקרובה והגדולה לא-לוהים, תוניס המעטירה, ונשית עצות לשים קץ על החמורות והחליפות, שנפרדו בני ישראל למקומותם בארצותם, ולברר הדברים אשר אינם יכולים לעמוד בהם, לפי העת והתחלפות הזמן, ולהשוות כל הדעות והקהילות לדעת אחת, והייתה כל הארץ שפה אחת. לא יאמר עוד ספרדי, אשכנזי, מזרחי, מערבי. כי אל אחד בראנו ואב אחד לכולנו.
חכם אליהו בכור חזן , זיכרון ירושלים עמ' 48, דפוס אליהו בן אמזוג וחבריו, ליוורנו תרל"ד (1874) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - ממה ששינה וכתב 'ואהבת לרעך' ולא אמר 'לבני עמך', שמענו שבכלל 'רעך' - כל מין האדם. והרי זה כאילו יאמר: כל כך צריך אתה ליזהר מלנקום ולנטור את בני עמך, כי זה כלל גדול, 'ואהבת לרעך כמוך' - יהיה מי שיהיה.
וממה שיורה שהאמת כן, הוא מה שכתוב להלן 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים'. ושמא תאמר, גר זה, איננו - רק גר שקיבל עליו כל המצוות.
אם כן 'הגר אתכם' - מה בא ללמדנו? ואם הוא גר צדק הרי הוא כישראל בכל מקום שיהיה. הא למדת, שאין לגר זה קורבת עמך רק היותו גר אתכם.
חכם אליהו בן אמוזג, אם למקרא, ויקרא, פרשת קדושים, דף מ"ו עמ' א'-ב, הוצאת אליהו בן אמוזג וחבריו, ליוורנו, תרכ"ג (1863) מתוך 'החכם היומי'
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל' - ידוע ששם 'בית' יאמר על החיבור והאחדות, כמו שאנו אומרים: 'בבית אחד יאכל' - ומתרגמים בחבורה אחת. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ששם יעקב יאמר - כשאין עושים רצונו של מקום, ושם ישראל יאמר להם - כשעושים רצונו.
וזה שאמר: 'כה תאמר' - אמירה רכה לאותם הנקראים בית יעקב. רצה לומר: אף שנקראים בשם יעקב - שעדיין לא חזרו בתשובה, להיותם בית אחד ואחדות אחת - אמור להם: אמירה רכה.
אך 'ותגיד' - דהיינו דברים קשים כגידים לבני ישראל, בזמן שנקראים בני ישראל - שאף שעושים רצונו ונקראים בשם ישראל, מאחר שאין בהם אחדות ונקראים בני ישראל רבים, דבר אליהם דברים קשים.
חכם אליהו בן הרוש , ברכת אליהו, עמ' ס' , דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938) מתוך 'החכם היומי'
'כולנו בני איש נחנו', 'נחנו נעבור חלוצים', 'נחנו פשענו ומרינו', 'ונחנו מה'. -
והעניין שישראל, אף כשאין עושים רצונו של מקום, אם יש ביניהם אחדות, הם יוצאים למלחמה וניצחים, שכתוב: 'חבור עצבים אפרים הנח לו'. ...
וזה שנאמר: 'כולנו בני איש אחד נחנו' - רצה לומר: כשנהיה כולנו בני איש אחד, שיש אחדות בינותינו, אז 'נחנו נעבור חלוצים' - למלחמה ומובטחים לנצח, ואפילו 'נחנו פשענו ומרינו' - ואין אנו ראויים.
וכפי זאת: 'נחנו מה' - שאין אנו נחשבים לכלום, על כן זה מצד האחדות 'נחנו נעבור חלוצים' - להילחם עם אויבינו ולא נירא מהם.
חכם אליהו בן הרוש , ברכת אליהו, מ"ב עמ' ב, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938) מתוך 'החכם היומי'
'ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם' - והנה יש לדקדק שני דקדוקים, אחת שראש הכתוב מורה שה' יתברך הוא שמדבר עם הנביא, ואומר לו: 'ועמי תלואים למשובתי', ואם כן היה לו לומר: 'יחד לא ארומם', בגוף ראשון ולא 'ירומם' בגוף שלישי. שנית, מהו הבנת המלה: 'יחד' שאמר הכתוב. - ואפשר זו כוונת הכתוב: 'ועמי תלואים למשובתי' - רוצה לומר: השם יתברך אומר לנביא, שעמי ישראל תלו עיניהם אלי, למתי אשוב לגאלם ולהשרות שכינתי ביניהם, ובכל יום ויום מבקשים לה' ואומרים: 'השיבנו אליך ונשובה', ועונה הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להם לישראל: אי אפשר לגאול אותם ולהשרות שכינתי ביניהם, כי אם דווקא עד שתהיה האחדות ביניהם ...
וזהו שאמר הכתוב 'יחד', כלומר עד שיהיו לב אחד. והלך הנביא בשליחות השם לעם ישראל ואמר להם לא יעלה על דעתכם שישעה לכם ה' יתברך שום התרוממות ויגאל אתכם, כי דווקא כשתהיו לאחדים, וזהו שאמר 'לא ירומם'. כלומר אומר הנביא בשם ה'.
חכם אליהו בן עזרא, אדרת אליהו, הושע, עמ' 77, הוצ' אורות יהדות מגרב, לוד, אייר תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
'הוכח תוכיח את עמיתך, אפילו מאה פעמים' - הכתוב מלמד, בעיקר את צורת התוכחה, שיש להוכיח כבר בפעם הראשונה, בצורה שיכול לחוזר להוכיח אפילו מאה פעמים, שאם לא יוכיח בנחת, ברור שבפעם השנייה לא יתנו לו להוכיח, ולא יהיה זה 'דבר הנשמע', ורק אם יוכיח בטוב טעם, יש סיכוי שיוכל להוכיח אפילו מאה פעמים, ובזה אפשר לבאר דברי הגמרא: 'תמהני אם יש בדור הזה, שיודע להוכיח' - כי מי יכול להוכיח ולחזור להוכיח, אפילו מאה פעמים, ויקרא 'דבר הנשמע'.
חכם אליהו בקשי דורון, שו"ת בניין אב, חלק ג', סימן ד' סעיף ב', בעניין מצוות התוכחה, עמ' ל"ב-ל"ג, מכון בנין אב, ירושלים, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'
מידת בשר ודם, כשהוא בחושך רואה את מי שהוא באור, ומי שהוא באור אינו רואה את הנמצא בחושך. אבל לא כן הקדוש ברוך הוא כי הוא שרוי באור, ורואה גם את הנמצא בחושך שנאמר: 'ידע מה בחשוכא ונהורא עימה שרא'. בטבע האדם, השקוע בצרה וחשכה, רואה חברו בשמחתו ומצטער, ואם שרוי בשמחה המשולה לאורה, אינו משתתף בצרת חברו. אולם הבורא, שהשמחה במעונו והאורה אצלו, ורואה ומביט גם את זה, השרוי בחושך ובצרה על הדרך הכתוב: 'עמו אנכי בצרה'.
לכן אלה הדבקים במידותיו של הבורא: 'מה הוא רחום אף אתה רחום', ודואגים לאלה שלא זכו ולא חשו אהבת הורים כמו יתומים, שהניחום בלי מחסה ומסתור, והשם יתברך מזמן להם בעלי חסד ורחמים, המקימים בתי יתומים ומוסדות הדואגים לחינוך ולמחיה. כל אלה חברו יחדיו אל עומק השותפות עם הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם. ואוהב השם את בני אומנתו אלה - אב ואם כהורים טבעיים המחנכים בניהם, ואם אלה תלמידי חכמים העוסקים בתורה ובונים את העולם, ואם אלה מגדלי יתומים - כולם מקיימים ציוויו, ומשתתפים במאמרו: 'אשר ברא א-לוהים לעשות'.
חכם אליהו דוד מאזוז, ספר בן יכבד אב, פרשת בראשית, עמ' א. סודר ונערך ע"י הועד להוצ' כתבי הרב זצ"ל, י-ם, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
'יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים'. - יובן במה שאמרו: 'דורו של אחאב, שהיה שלום ביניהם, עולים למלחמה ונוצחים. ובדורו של דוד, היו עולים למלחמה ונופלים, שהיה בהם מלשינות'. עוד נקדים מה שאמרו במדרש: 'זה ספר תולדות אדם' - כמניין 'זה' היה ראוי לצאת מאדם הראשון, ובשביל שהיה מחלוקת ביניהם, לא יצאו מאדם הראשון אלא שניים.
זה אומרו: 'וראה בטוב ירושלים' - שישבו בשלווה, ואם תבוא מלחמה יהיו נוצחים. 'וראה בנים' - שתזכה לבנים. כל זה על ידי השלום. או נאמר 'בטוב ירושלים' - במה שאמרו שעשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם, ועוד עם מה שאמרו, שאם יש שלום ואחד לומד תורה, כאילו כולם למדו. זה אומרו: 'וראה בטוב ירושלים' - רוצה לומר שהיא התורה, שתראה כמו מציאה, שלא עמל בה אלא בראיה בלבד. אימתי? - כשיהיה 'שלום על ישראל'.
חכם אליהו דוויק הכהן, ברכת אליהו, פרשת נשא, דף מ עמ' ב, דפוס יעקב נוניס ואיס ורפאל מילדולה, ליוורנו, תקנ"ג (1793). מתוך 'החכם היומי'
'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' - אנו רואים בפרשת השבוע שצריך להקהיל את העם, ולומדים מזה, שכל העבירות שאדם עושה הכל בגלל פיזור העם, ולכן הגיעו לידי מעשה העגל. ...
כן כתוב בפרשה הקודמת: 'מאת כל איש, אשר ידבנו ליבו', ופה בפרשתנו כתוב: 'קחו מאתכם תרומה' - זאת אומרת שלפני מעשה העגל, עם ישראל היו פרודים, ולכן כתוב: 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו' - שנהיו כל אחד בפני עצמו, ולכן הגיעו לעשיית העגל. אבל אחרי שחטאו ורוצים לחזור בתשובה, ולבנות את המשכן, והייתה ביניהם אחדות, כתוב: 'קחו מאתכם תרומה' - שרק אם הם מאוחדים ונקראים 'עם ישראל' אפשר לבנות את המשכן.
חכם אליהו דנינו, ילקוטי אליהו, א, עמ' צ, הוצאת המחבר בסיוע נזר דוד. ירושלים, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
היהודי מטבעו הוא טוב. בשעה שהוא נתון במצוקה וצרה אז אמונתו גדלה, ותפילתו זכה, מרגיש בצער אחיו, משתתף בצערו. במצב כזה: 'ופניהם איש אל אחיו'. ברם, מצב זה עלול להשתנות. אמונתו מתחילה להתרופף, הרגשת כאב הזולת הולך ודועך. כמו שמליצים: 'ותישאני רוח' - רוח של עושר, אז - 'ואשמע אחרי קול רעש' - רעש של אחרים, אבל מאחרי. ... והנה בתקופת משה. העם במדבר נודד ללחם, מצפה לרחמי שמים, יום יום, האמונה אדוקה בלב, מצב זה 'כולו זהב' - רצונו לומר: מקשר הלב עם חברו, צמוד לארון התורה, 'ופניהם איש אל אחיו'. אבל בימי שלמה, באו אל המנוחה ואל הנחלה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, רק 'מצופה זהב'. וצמוד לרצפה 'ופניהם אל הבית' - אל בתיהם. ...
חכם אליהו הכהן, יקרא דשכבי, עמ' רנ"ד, ירושלים תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'
הנה התורה היא הבית, אשר ישראל שוכן בתוכה, ששישים ריבוא אותיות לתורה כמספר נשמותיהם של ישראל שאינן חסרים משישים ריבוא כנודע. וכל נשמה ונשמה יש לה אחיזה באות אחת מן התורה, באופן שהתורה היא בית ישראל.
חכם אליהו הכהן, סמוכין לעד, חלק א, הקדמה, עמ' 44, הוצ' בית המדרש קהילת יעקב-פאריס, ירושלים, תש''ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
וחלילה לכם מרשע, להבזות ולנהוג קלות ראש זה לזה, רק תהיו כל ימיכם בלב אחד, קשורים יחד באהבה ורעות, כי אנשים אחים אתם, ואל נא תהי מריבה ביניכם, אפילו כחוט השערה, כי גדול השלום וסימן לחכמה הנהגה של שלום, כי המריבה שוכנת בין הכסילים, שאין להם הנהגה טובה, וגם אינם מכירים כוחו של שלום, וגודל הנזק של המחלוקת, ככתוב: 'וה' נתן חכמה לשלמה, כאשר דיבר לו, ויהי שלום בין חירם ובין שלמה'. ודעו כי המריבה והדאגה אחים, והעוז והחדווה ישכנו לעד בשלום, וכתב הרלב"ג, זיכרונו לברכה, על פסוק: 'וליועצי שלום שמחה' - וליועצי שלום, תמצא תמיד שמחה בליבם. ולזה יהיה בלב הרעים הרע תמיד, ובלב הצדיקים שמחה תמיד'.
חכם אליהו הלוי, 'סבא אליהו', חלק ג', פרק ז', תשע"ו (2016) מתוך 'החכם היומי'
'הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו. מדוע נבגד איש באחיו, לחלל ברית אבותינו?!' -
'ואברהם היה לגוי גדול ועצום' - גדול בריבוי ועצום בממון, והטעם שיזכה לזה: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ... לעשות צדקה ומשפט' - בשביל שיעשו צדקה. ואם כן, יחשב שזכה העשיר לאותו ממון, בשביל אברהם אבינו, והוא ירושה מאברהם אבינו, יען מחמת צוואתו לעשות צדקה ומשפט נתן, לו ה' יתברך שכרו, שהיה יהיה לגוי גדול ועצום.
ואם כן צריכים אתם לתת לעניים חלקו באותו ממון, כי אחיך הוא, והירושה מגעת לשניכם בשווה, וזהו 'הלא אב אחד לכולנו', ורוצה לומר מאחר שהוא אב העשיר והעני, ולא זכית לזה הממון אלא מכוח האב של עני - בדין צריך לתת לו חלקו, חלק כחלק תאכלו.
ולזה אמר: 'מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו', ורוצה לומר, אחר שהוא ממון שניכם בשווה, אם לא תיתן לו, נמצא אתה בוגד בו וגוזלו, כאילו זה הממון הוא בקופסא של העני, ובאת עליו במחתרת, וגזלתו ממנו או גנבת, ולכן צריך להחזיר לו את שלו.
חכם אליהו הצרפתי , קול אליהו, עמוד ס'. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
למה שהצדיק, הנזכר לעיל, הוא מורנו הרב רבי יוסף מערבי, זכותו יגן עלינו אמן, שהוא מילדי צפת ומתלמידי הרב האר"י, זכרונו לברכה, כאמור בראש הספר, על מה ולמה הובא עד הלום? - שהוא כדי להיות מגן לישראל הנפוצים בסוף העולם הזה, שבכל מקום שילכו ישראל בגולה, שם יקדים להם השם יתברך צדיק אחד להגן עליהם באותם המקומות שנפוצים שם, וזכותם יהיה להם לעזרה.
חכם אליהו חי דמרי , יוסף חי, דף מ"ו ע"ב. דפוס עידאן, כהן וצבאן, ג'רבה תש"ה (1945). מתוך 'החכם היומי'
ידוע מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - שבזמן שישראל הם בחיבור אחד ואוהבים זה לזה, הגם שהם עבדים לעצבים לעבודה זרה, אף על פי כן הנח לו, ובזמן שיש ביניהם מריבה, הם בפירוד ושונאים זה לזה, אזי הם נופלים. וכן אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'לא חרבה ירושלים, אלא בעוון שנאת חינם', כידוע, והטעם שאין שום אחד שומע לתוכחות מוסר, מרוב שנאתם זה לזה, ויצא מהם כמה תקלות, כנראה בחוש בעוונותינו הרבים בדור הזה, שאין הקטנים נשמעים לגדולים, על זה נאמר: אשרי הגדולים שנשמעים לקטנים.
וכשקלל לנחש אמר לו: 'הוא ישופך ראש' - רצה לומר: כשהם כולם בחיבור אחד, בעצם הראש, שהם שני עצמות מחוברים ודבוקים יחד, והם באחדות אחד ואוהבים זה לזה, ונקראים: 'גוי אחד בארץ', אזי שולטים על הנחש הוא יצר הרע, אבל הנחש 'תשופנו עקב' - רצה לומר: כשהם דומים לרגל האדם שכל רגל נפרד מחברו, ואינם מחוברים כמו עצמות הראש, אזי הנחש הוא יצר הרע שולט עליהם,
וזה שכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה' - רצה לומר: שתלמדו מה' יתברך, שהוא אחד ואין לו שני, בלי פירוד, וכל העולמות העליונים והספירות קשורים וצמודים יחד. ונקראים בשם עולם הבא, כן אתם בני ישראל שנקראים 'גוי אחד בארץ', 'ואהבת לרעך כמוך' - כאילו אתם כולכם גוף אחד.
חכם אליהו חמווי, פה אליהו, חלק א', עמ' 14-15, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ג (1983) מתוך 'החכם היומי'
'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' - כלומר שאינה דומה לארץ ישראל, שנחלקה לשבטים, כל אחד למקומו, אלא שמה - נתחברו בה כל השבטים, שהיא לא נתחלקה, וזהו 'ששם עלו שבטים' - יחד באין הבדל, ונותן טעם להשוותם בה - כי 'שבטי יה עדות לישראל'. ...
'יה' - מעיד עליהם כולם קדושים, ואין הבדל ביניהם, וכולם הושוו בה להודות שם לשם ה'.
חכם אליהו ילוז, זמירות ישראל, עמוד 212. מכון ברכת אליהו, נתניה, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
אמר להם הנביא: 'שובה ישראל' אף על פי ש'כשלת בעוניך'. עם כל זה לא תתייאש ותסבור שלא תועיל לך התשובה. ו'קחו עמכם דברים' - שהם דברים הפוסלים ספר תורה, ועם כל זה לכשיתקן, חוזר לכשרותו הראשונה, כמו כן אתם: 'ושובו אל ה', אמרו אליו: כל תשא עוון וקח טוב' - ואין 'טוב' אלא תורה. רוצה לומר, שמהספר תורה יש ראיה גמורה לבעל תשובה, שמועיל לו התשובה וחוזר למדרגתו הראשונה.
חכם אליהו יעקב הכהן מסלתון , ויעל אליהו, עמ' ס, דפוס יוסף בן יחזקאל חאמץ. קהיר, תרצ"ח (1938). מתוך 'החכם היומי'
אמרו בש"ס: 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו'. - ובאמת, יש לדקדק: כי הצדיק שעסק בתורה ומצוות כל ימיו, ולא נהנה מעולם הזה, שהיא הבל בוודאי, יש לו זכות גדול לעולם הבא. ... ואיך יהיה בעל תשובה שחזר במקצת ימיו עדיף? ...
לפי שציערו עצמם, ופירשו מן העבירה, ועשו תשובה גמורה - יהיה שכרם גדול בזה ובבא. כי ידוע שבעלי תשובה, כשחוטאים בסכלותם בעוון שעושים, מפרידים בחטאם אות ה"א אחרונה שבשם, וכשחוזרים בתשובה זוכים לשוב את ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ברוך הוא לשם הנכבד והנורא. לפי זה מעלתם גדלה ותשובתם הרמתה.
וזה שאמר הפסוק: 'ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וחמישיתו יוסף עליו' - רוצה לומר: 'ואת אשר חטא מן הקודש' - דהיינו: אם חטא באיזה עוון והפריד אות ה"א משם הוי"ה ברוך הוא, 'ישלם' - שישוב בתשובה, ויזכה להחזיר אות ה"א לשם הנכבד ברוך הוא.
חכם אליהו יצחק חזן , ידי אליהו, חלק א', שאלה ע"ה, דף ק' עמ' ב' - דף ק"ב עמ' א', דפוס ציון, ירושלים, תר"ץ (1930) מתוך 'החכם היומי'
'הוא היה אומר: אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום.' - אומרו: 'כל' לרבות רשע ובעל עבירות, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה על הפסוק 'כפלח הרימון רקתך': שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון'.
ואם תאמר שהוא רשע ובעל עבירות, אדרבה, מותר לשנאו, לזה אמר: 'אל תהי מפליג לכל דבר' - אין לך לדחותו בשתי ידיים ולומר אין לו תקוה חס ושלום. 'שאין לך אדם שאין לו שעה' - כאותו מעשה ברבי מאיר שחזרו בתשובה, על דרך יש קונה עולמו בשעה אחת. כי ישראל שורש קדוש, 'ואין לך דבר שאין לו מקום' - כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
חכם אליהו כהן , אורחות-חיים ,עמ' שמ"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תש"ן (1990). מתוך 'החכם היומי'
ולא יבוא אדם אל השלימות כי אם בקיום כל המצוות, ועל ידי האחדות - שכל ישראל הם נחשבים גוף אחד, שמה שחסר בזה השלים זה, נמצא שכל אחד מישראל מקיים כל המצוות. ... שיכווין אדם בזאת המצווה: לאהוב כל אחד מישראל, כי על ידי אהבת הרעים הרי הוא מקיים את כל התורה.
חכם אליהו כהן , אורחות-חיים, דף שמ"ח, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תש"ן (1990). מתוך 'החכם היומי'
למה הוצרך הקדוש ברוך הוא להוציא את ישראל ממצרים בכבודו ובעצמו ולא על-ידי מלאך? ...
'אמרו בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו, עליו השלום, לכבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ארד ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו - נאה ליחיד להציל את היחיד'. ... אמר המדרש: 'יאמרו גאולי ה' - מה יאמרו? - שאין עוד מלבדו'. למה הכוונה? מהיכן יש להם ראיה? מאיזה טעם וסברה יאמרו זה שאין עוד מלבדו? - לזה סיים ואמר: 'אשר גאלם מיד צר' - דווקא בכבודו ובעצמו. מוכרח לומר: לפי שהוא יחיד בעולמו, וישראל הם יחידים לזה גאלם בכבודו ובעצמו.
חכם אליהו לביא, גאולת ה', דף ט"ו ע"א, מיד ישראל קושטא וחבריו, ליוורנו, תרכ"ד (1864) מתוך 'החכם היומי'
'וירא מלאך ה' אליו בלבת האש מתוך הסנה' - רוצה לומר: שזוכה לגילוי שכינה, ושיפטר על ידי נשיקה הוא בסיבת 'לבת אש מתוך הסנה' - רוצה לומר: בזכות שהלהיב אש של תורה ויראת ה' בתוך ליבם של אותו 'סנה' - שנמשלו לקוצים הנקרא 'סנה' על דרך: 'קוצים אני מבער מן הכרם' או סנה מלשון 'סנוי' - רוצה לומר החוטא שהיה סנוי ועתה נתקרב על ידי התלהבות עבודת ה'.
וזהו: 'בלבת אש מתוך הסנה' - יראה שהמוסר שהטיף להם, והוכחה שהוכיח לסוג ההוא עשה פרי. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב. וכל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים.
חכם אליהו לופס, 'אמרי פי' 'ובן אביחיל', עמ' תפ"א, ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
הסיבה הגדולה, המונעת הכעס והשנאה והקנאה, הוא כשיסכים האדם בלבו, לקיים מצווה זו של 'ואהבת לרעך כמוך'. אשר בזה - לא יבזה את חברו, ולא יחרפהו, כמו שאין רוצה על עצמו, שיבזוהו שום אדם. וסיבה גדולה, המביאה לאדם לידי ענוה, היא אהבת חברים, והרחקת המחלוקת ורדיפת השלום, כי עיקר הקטטות הנופלות בין בני האדם היא בסיבת כי שפוט ישפוט האדם משפט אחד לעצמו - ואינו רואה חובה לעצמו, ומשפט אחר לזולתו שלא בפניו, בלי שום טעם ואמתלה. 'סוף דבר הכל נשמע' - להרבות שלום בעולם, ועל שם כך נקראים בנים למקום זהו שכתוב - 'ורב שלום בניך'.
חכם אליהו מני , ספר שיח יצחק, עמוד מ"ה, סימן פ"ב. נדפס בירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
חשש גדול, שהמוכיח חברו יכשל בהלבנת פני חברו, בעת שהוא נושא את דברי התוכחה, וצריך להשתדל בכל מאמצי כוחו להשפיע על הזולת להחזירם למוטב.
העצה היעוצה היא כי המוכיח יתכוון קודם כל להוכיח את עצמו ודרך אגב ישמיע גם דברי תוכחה לאחרים והשומע ישמע, וחכם ישמע ויוסיף לקח.
חכם אליהו פרדס, קובץ תורנו לזכרו של רבי אליהו פרדס, עמ' קל"ג, הוצאת עריית ירושלים, ירושלים, תשל"ד (1974) מתוך 'החכם היומי'
שידוע לנו בבירור, שהאמת איתו בכל מה שתובעו - הרי זה מפיו, שמודה לו לעת, אלא שבא לו באלימות היותו גברא, שלא מציית לדין, ובא עליו בחוזקה, שיהא מוותר לו שיעור מה מסכום החוב, ואם לא שיהא מקבץ על יד, שלא ליתן לו מאומה ... זהו מה שהעליתי במצודתי הענייה להלכה ולמעשה, אם יישר יכפר בעיני המורים יושבים על אדון כל הארץ, בני העיר, ה' עליהם יחיו, ואליהם פי קראתי יצאו לישע בעלי הריב אלו, באשר יגידו להם דבר המשפט, 'ואם לעת כזאת' המוחלים העבירו עליו את הדרך, דרכה של תורה, יגלו את אוזנם, הנראה בעיני רום מעלתם, ואליהם נדבר המשפט לתקן את המעוות כי בנפשם המקרא כמו שכתוב: 'וקבע את קובעיהם נפש', וכן בצדקתם החזקנו, שיקבלו עליהם את הדין בטוב, כי ידענו בשם הגדולים, וזכרם לא יוסיף לעולם'.
חכם אליהו קובו , שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן כ"ה, דף נ"ו ע"ב, דף ס' ע"א, קושטא, תצ"ט (1739) מתוך 'החכם היומי'
איננו יכולים לשכוח את העבר, אך כיום אנו מבקשים להתחיל, באמונה ובתקווה, את השלב ההיסטורי החדש הזה, אשר מצביע באופן פורה על הדרך להתחייבויות משותפות, שמתבצעות סוף סוף במישור של שוויון והערכה הדדית, לטובת האנושות כולה. אנו מציעים להפיץ את רעיון המונותאיזם הרוחני והמוסרי של ישראל, על מנת להפגיש את האנושות ואת היקום באהבה, בכוחו ובצדקתו של א-לוהים, שהוא א-לוהים של כולם, ולהביא אור לתודעתם ולליבם של כל האנשים, בכדי לגרום לסדר, מוסר, טוב, הרמוניה ושלום לפרוח בעולם. במקביל, אנו מאשרים מחדש את אבהותו האוניברסלית של א-לוהים על כל האנשים, לוקחים את השראתנו מהנביאים, שלימדו אותה כאותה אהבה הורית, שמצרפת את כל היצורים החיים לרחם האימהי של האינסוף, כסביבת הגידול הטבעית שלהם.
לפיכך, האדם צריך לקחת זאת בחשבון. האדם, שנוצר על ידי א-לוהים בצלמו ובדמותו, במטרה להעניק לו כבוד ואצולה, שיכולים להתקיים רק אם ירצה ללכת אחר הוראת האב. נאמר בספר דברים: 'בנים אתם לה' א-לוהיכם', בכדי להצביע על מערכת היחסים של האב והילד, על אהבה וסובלנות נדיבה, אך גם על יחסי אחווה אשר חייבים לשלוט בין כל בני האדם.
חכם אליהו רפאל טואף, גשרים: מסמכים מהדיאלוג הנוצרי-יהודי - בעריכת פרנקלין שרמן (באנגלית), כרך ב', עמ' 486-487. הוצאת פאוליסט, ניו-יורק תשע"ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
'יעקב חבל נחלתו' - הפסוק מרמז לנו שעם ישראל דומים לחבל. מהו הדמיון לחבל? - התשובה היא כששוזרים חבל עבות מהרבה חוטים, אף אם יש ביניהם חוטים פגומים, אין מבחינים בהם. ולא עוד אלא שהם מוסיפים חוזק לחבל. הוא הדין לגבי עם ישראל, שבזמן שהם מלוכדים יחד כולם, אז אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל ישראל.
חכם אליהו שטרית , אש התורה, מהדורה ב, עמ' רצד-רצה, ירושלים, תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
'ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע' - אין להקשות אומרו: 'הרחק' - פועל יוצא שנשמע הרחק לאחרים, והיה לו לומר: 'התרחק'.
אמנם כבר ידוע לא סוף דבר שיהי האדם זוכה לעצמו ויאמר: 'שלום עלי נפשי', אלא העיקר הוא שיהא זוכה ומזכה אחרים עימו להחזיר פושעים חטאים למוטב, ומודעת זאת שאין לו לאדם 'שכן רע' כמו היצר הרע אויבו, ומבקש רעתו, רע מנעוריו, ובקרבו ישים ארבו, ולזה הזהיר התנא: 'הרחק משכן רע' שאין צריך לומר שירחיק את עצמו, אלא אף זו שירחיק את חברו שיזכה לחייב. הרחק לאחרים משכן רע הוא שטן הוא יצר הרע. אמנם עשה זאת איפה: קשוט את עצמך קודם, שאתה 'אל תתחבר לרשע', ואחר כך קשוט לאחרים שתרחיק מיצר הרע, שאם לא כן יאמרו טול קורה.
חכם אליהו שמעא הלוי, קרבן אשה, עמ' רפ"ז, חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ה (1985) מתוך 'החכם היומי'
ברכת התורה אינה כשאר ברכות, שלפני מצווה מעשית. שבהם אם יש היסח דעת והפסק, כשחוזר לקיימה צריך לברך שנית. מה שאין כן בתורה, שאדם מברך בבוקר על לימוד, ושוב לא חוזר לברך על הברכה, גם כשמפסיק וחוזר ללמוד. וזאת משום שתורה וישראל אחד הם כל כך, וכל הזמן דעתו עליה, מתי תבוא לידו כשיפנה וישנה. אבל לו היה הקשר בין התורה לישראל רפוי קצת, עד שהיה שייך היסח הדעת לתורה כמו לשאר מצוות, אז באמת היו צריכים לברך כל פעם שיושבים לעסוק בה.
חכם אליהו שרים, דעת אליהו, עמ' פ-פא, הוצאת המכון שעל יד ישיבת 'תורה והוראה', תל אביב, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
עניין מחצית השקל, מורה באצבע, שאין כל אחד חלוק מחברו, אלא כל אחד ואחד הוא חלק מחברו, וכולם בשם אחד יקראו. ואפשר שזה הנראה לרבותינו זיכרונם לברכה במאמרם בפרק 'שואל', וזה לשונו: 'אמר רבי יוסי אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם, ראוי לקוברו בחייו שנאמר: 'ויקברו אותו בגבול נחלתו', שרגש ההר עליהם להרגן'. עד כאן. ועונש כזה לקבור אדם בחייו קודם שימות, לא שמענו בכל התורה כולה. וצריך לדעת למה העניש בעונש זה לחוטא זה לקברו בחייו, ועם הקדמתינו בדברים מכוונים בטעמם, כי כל איש ישראל הם כאיש אחד, ובמות אחד מהם הוא כחלק אחד מן הגוף. צריך שירגישו החיים במיתתו של זה, אפילו אינו אלא אדם כשר ויספידוהו כהלכה, כי גם בעדם הגיע הרעה, ומה גם במות החכם וצדיק שהוא החלק המובחר שבגוף, שצריך שיספידו אותו החיים בכל מאמצי כוחם, וירגישו בהעדרו, כאילו הם בעצמם מתו.
חכם אליעזר בן שנג'י, דת ודין, פרשת וישלח, דף י' ,ע"ב , קושטאנדינא, דפוס רבי יונה, תפ"ו (1726) מתוך 'החכם היומי'
כתוב בשולחן ערוך: 'שליח ציבור בשכר, עדיף יותר מבנדבה'. עיין ברבי משה איסרליש, שכתב שאז אין אחר שאינו הגון, רשאי להתפלל. וגם השליח ציבור נזהר יותר בתפילתו ובתיקונו, הואיל ושכיר הוא. ולפי זה אפילו העניים צריכים ליתן על שכירות החזן, ואין יכולים לומר שיש שליח ציבור בחינם, ששליח ציבור בשכר עדיף. ובכל מקרה אצלינו בעניינים הללו, אנו הולכים אחרי רוב דעות של שבעת טובי העיר, הנבררים מהקהל. וכן לעניין תפילת האבל אצלנו, אין יחיד יכול לעכב, וכן בקבלת השליח ציבור, אין יחיד יכול למחות, אלא תלוי הכל בדעת שבעת טובי העיר, וכל זה כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל.
חכם אליעזר דון יחיא , טעם מגדים, דף כט ע"א, דפוס זאב וולף, לוצין, תרצ"ד (1834) מתוך 'החכם היומי'
'שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה'.- דבר ידוע הוא מעלת מידת השתיקה, שבאמצעותה ינצל מלשון הרע שהיא עבירה שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. וכמה שאמרו בירושלמי במשנה פאה: 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה' ואמרו שם בגמרא: וכנגדן ארבע עבירות שנפרעים ממנו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא', וכשהוא בא אצל לשון הרע אינו אומר: לא גדול, ולא גדולה, אלא גדולות שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות'.
חכם אליעזר די אבילה, מלחמת מצווה, חסד ואמת, דף קיח עמ' א, דפוס דניאל ושמואל סעדון, ליוורנו, תקס"ו (1806) מתוך 'החכם היומי'
'לא תשנא אחיך בלבבך' - שונא ישראל גם כשחטא ישראל הוא. דעת רבינו המחבר שאף על פי שאמרו מותר לשנאותו, אינה שנאה בלב אלא הנראה לעין, אבל בלבו צריך לאהבו.
חכם אליעזר חזן , עמודי הארזים חלק ג', ע"מ כ"ו, ישיבת "חברת אהבת השלום" וקרן מנשה ושרה ליהמן, ירושלים, תשמ"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
גזר דין של יחיד אינו נקרע על ידי תשובה, כיוון שהתשובה אינה כי אם מידת חסד ורחמים, ושם במסכת סנהדרין קיים לנו שאין מרחמים בדין. ונקראת התשובה שוחד, שלפי האמת, אין שם כי אם שוחד דברים שמפייס ומרצה וקדוש ברוך הוא ברחמיו מקבלו. ...
מזה הטעם, גזר דין של ציבור נקרע, כי הציבור יש כוח בידם לעורר רחמים פשוטים וגדולים, ולהוציא עצמם מלדון לפני בית דין של מעלה, שידון אותם כביכול, בכבודו ובעצמו, על דרך שאמרו בזוהר חדש: שזו הייתה תפילת שלמה המלך, עליו השלום: 'לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל' - שכשם שישראל בכללותם מעוררים רחמים גדולים, שידון אותם הקדוש ברוך הוא עצמו, כן יהיה משפטו.
חכם אליעזר חזן , עמודי הארזים חלק א', עמ' ג', ישיבת "חברת אהבת השלום" וקרן מנשה ושרה ליהמן, ירושלים, תשמ"ג (1983) מתוך 'החכם היומי'
ידוע שיש מחלוקת במאמרם זיכרונם לברכה: 'עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת', אם גם עניי ארץ ישראל נקראים 'עניי עיר אחרת' או נקראים 'עניי עירך', אף שהוא בחוץ לארץ. ונפסקה ההלכה שנקראים 'עניי עירך'. והטעם ברור: מאחר שתמיד אנחנו מצפים לארץ ישראל, שמקור ישראל משם, ותורה יוצאה משם.
חכם אליעזר מנצור סתהון, נוצר אדם, דף לג ע"ב – לד ע"א, דפוס הגליל, טבריה, תר"ץ (1930). מתוך 'החכם היומי'
'אל יפטר אדם מחברו, אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו'. עד כאן. - הנה יש לדקדק למה תפס בלשון שלילה, 'אל יפטר', שמה חיוב יש בזה. גם למה תפס לשון 'יפטר', ולא אמר 'ייפרד', שכן צריך לומר. משאמר חברו שלשון 'יפטר' - משמע שהאחרים מושלים עליו, והוא נפטר מהם, כמו 'כשהיו רבנן נפטרים מלפני רבותיהם', וכן הוא לשון 'פטור' - שהוא פטור מהחיוב שעליו. ואם כן מהו החיוב שחייב לחברו עד שנפטר ממנו? גם מהו לשון 'דבר', והיה יכול לומר 'אלא מהלכה'. גם למה 'מתוך כך זוכרהו', ומי הוא הזוכר למי? ואפשר להקדים במה שיש לשאול לפי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא' - שהפשט אם יאמר בעל הבית לאורח: 'צא מביתי' לא ישמע לו. אבל אם האורח רוצה לצאת, והבעל הבית אומר לו דווקא שישב, מה יעשה האורח? - אם מחויב לשמוע לו או לאו. והנראה שחייב האורח לשמוע לבעל הבית ליישב ואל יצא, כפי שנשמע לשון 'חוץ מצא' שאומר בעל הבית לאורח, אבל אם אומר לו שב והתעכב, חייב לשמוע לו. והנה דרך העולם שהאורח מתאכסן אצל בעל הבית שהוא חברו, שאין אדם מוצא קורת רוח אלא מבני גילו, ואם כן הרי לפי זה שהוא חברו ועם כל זה מושל עליו, ולא יוכל לצאת בלתי רשותו, ובוודאי שאם מעכבו איזה זמן מה אצלו, וודאי שיש אהבה עזה אליו. ולכן אמר: 'אל יפטר אדם מחברו', בלשון שלילה, שמחויב לשמוע לו. אל יצא האורח מבית בעל הבית חברו עד שיאמר לו 'לך'. וזהו 'מתוך דבר הלכה', רצונו לומר דווקא בשעה שאמר לו עניין ההליכה שלו, אימתי ילך ובאיזה אופן ילך. וזהו 'שמתוך כך זוכרהו', שמתוך שידע האורח אהבת בעל הבית אליו, אזי תמיד יזכרהו ויזכור אהבתו.
חכם אליעזר מנצור סתהון, נוצר אדם, דף מו ע"ב – מז ע"א, דפוס הגליל, טבריה, תר"ץ (1930). מתוך 'החכם היומי'
'לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור, וחי אחיך עמך.' - ונראה שהכוונה היא ששלוש מצוות הללו הם אמות לכל התורה כמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך, והשאר פירוש הוא צא ולמד'. ועוד, שכיוון שיש שלושה עדים בדבר, כי 'לא תקום ולא תטור' נחשבים כאחד, הרי כתוב על פי שניים עדים או שלושה עדים יקום דבר.
חכם אליעזר נחום, 'מדרש אליעזר', פירוש המכילתא, דפים קפ"ט-ק"צ, יד הרב נסים, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
'והווי דן את כל האדם לכף זכות' - לפי שמידת הדין של מעלה, אינה מענשת אלא אם כן יש מקטרג שיקטרג ויתבע את הדין, וכאשר יהיה אדם למטה מזכיר עוונות חברו אז הן נפעל יותר במהירות, שנאמר: 'והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני'. על כן אמר שלעולם ידין את כל האדם לכף זכות, למען יהיה מלאך טוב מליץ בעד חברו בהיותו מספר בשבחו, ולא מלאך רע שטן מקטרג, כאשר יהיה אם יזכיר פשעיו וידין אותו לכף חובה. ואל יאמר, אם ראיתי אותו עובר עבירה איך אוכל לדונו לכף זכות? כי לעולם אפשר למצוא איזה התנצלות אל הרע, כמו שמצינו בדיני נפשות שהיו מחויבים לפתוח בזכות אפילו כשהיו יודעים בבירור שחייב מיתה, ואם היו פותחים בחובה נפטר מהמיתה.
חכם אליעזר נחמן פואה, זכרון אבות, עמ' כ"א-כ"ב, הוצאת מכון הוד והדר, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
מה מתוק מדבש, מי שלשונו תדבר - דברים רכים וחכו ממתקים. איש כזה - רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ודבריו נשמעים, ומרבה שלום עם כל אדם, ועם אשתו ואנשי ביתו, כי 'מענה רך משיב חמה'. ובפרט בדורות הללו - אינם מקבלים מרות, והרגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, והלוואי שישמעו לקול מלחשים, בנועם שיח וחיבה יתרה, וכמו שפרשו על פסוק 'הוכח לחכם ויאהבך' - שיאמר לו אתה חכם וכו', ולא נאה לך דבר כזה.
בדרך זה יתנהג הרב עם אנשי העיר, ואיש את רעהו, ואב לבנים, והבעל עם אשתו, ואף אם עושים לו דברים קשים ומדברים קשות - הוא יענה בשפה רפה, ובמתק שפתים, ובפנים שוחקות, ובזה יתן למכהו לחי - ישבע בחרפה, ויעשה את שלו, וכתיב 'ולשון רכה תשבר גרם', וזה כלל גדול - סם החיים, טוב לשמים וטוב לבריות, טוב לעולם הזה וטוב לעולם הבא, אשרי אנוש יעשה זאת כי הוא כלי מחזיק ברכה ושלום.
חכם אליעזר פאפו, פלא יועץ, אות מ', מתיקות, עמ' רי"א, ירושלים, הוצאת כרם שלמה, תשכ"ג (1963) מתוך 'החכם היומי'
הגאון רבי עקיבא איגר בתשובותיו כתב שאין להנחת יד במזוזה שום רמז מן הגמרא. אבל המון העם מניחים ידיהם על המזוזה ונושקים ידיהם וכן שמראים להם הספר תורה נושקים ידיהם. ...
ואדרבא זהו חיבוב מצווה, שאפילו הידיים שנגעו בספר תורה תפילין ומזוזה מנשקים אותם כמו שנוהגים לרחוץ פניהם בשיורי יין של הבדלה, וכן מריחים כשמכבים נר הבדלה, והכל הוא משום חיבוב מצווה, וכן מנשקים המצה והמרור בליל פסח. וכי הקדושה יש במצה ומרור?! - אלא חיבוב מצווה דווקא, וכדומה כמה מנהגים טובים שיש בישראל.
חכם אליעזר פאפו , דמשק אליעזר דף כ"ו עמ' ב', ירושלים, תרנ"ב (1882) מתוך 'החכם היומי'
ידוע העניין ומפורסם הדבר - כי כל אדם קיבלה נשמתו בסיני חלק בפירוש התורה הקדושה בפרד"ס התורה, ובאם יטרח האדם לפרש את מאמרי רבנינו, זיכרונם לברכה, על פי הקדמות האמתיות, בזה יזכה לתקן שורש נפש רוח נשמה שלו, ובונה עולמות בקדושה, כידוע מדברי הזוהר הקדוש. ...
ואמרתי להעלותם על ספר בכתיבה וחקיקה למען אהיה מן המזכים להתעורר בלימוד חכמת האמת שהיא חביבה הרבה, ובפרט לתיקון הנפש רוח נשמה של האדם, שלא יחזור בגלגולים ...
ובזה הלימוד של חכמת האמת, יקרב לנו קץ פדותנו - הן משיח לישראל, 'ובא לציון גואל' אמן
חכם אליעזר רחמים ידיד הלוי , מאיר טוב – ירמיהו, ע"מ 8, פירוש לפרק ב' פס' ב, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ו (2006) מתוך 'החכם היומי'
בהעלות המנחה בערב שבת קודש הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, ובין המשרתים. והרבה טורח היצר הרע בזה לחרחר ריב. ואיש הירא יכוף יצרו, ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה.
ואדרבה, יבקש שלום, וילך לשלום, ויתפלל מנחת ערב שבת קודש כהוגן בישוב כי הוא זמן גילוי אורות שבת קודש בשמים ממעל, 'מורה באצבע'.
חכם אלישע דנגור , גדולות אלישע, הלכות שבת, סימן רמ"ב, אות י', עמ' י"ב, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - אפילו שכתוב שאדם שונא את בני אומנותו, והסיבה שהוא חושב שאם היה לבד, כולם היו קונים אצלו, והיה לו יותר. אבל אם הוא יודע שהכל מהקדוש ברוך הוא, אין סיבה לקנאה. 'ואהבת לרעך כמוך' - אפילו שהוא עושה מה שאתה עושה, והסיבה היא 'אני ה'' - אני שיש לי בשביל כולכם.
חכם אלעזר אבוחצירא, דברי אלוקים חיים, עניני בר מצוה, עמ' 11, משפחת אביחצירא, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
'ולא ששתי בתקלת חברי' - מה שבח הוא זה, ואיזה גדלות היא זו?! האם זה נחשב למעלה, שרבי זירא לא הגיע לדרגה של שפלות, להיות שש בתקלת חברו, שעבור זה יקבל שכר יקר וחשוב, לזכות לאריכות ימים? ... אלא הכוונה, בעת שרבי זירא היה לו שמחה וששון במעונו, וראוי לו להיות בשמחה, ובאותו זמן הזדמן לו לראות תקלה אצל חברו, היה ממעט מהשמחה והששון האישי, שהיה ראוי שישיש וישמח בו, בגלל שחברו באותו זמן היה שרוי במצב של תקלה.
חכם אלעזר אבוחצירא, פקודת אלעזר, עמ' 1, יהודה איטח (עורך), מכון אור הטוב, ירושלים, תשע"ד (2013) מתוך 'החכם היומי'
כשם שחייב אדם להתפלל על עצמו, כך חייב להתפלל על פושעי ישראל. 'ולפושעים יפגיע' - מלמד שהיה משה רבנו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה, ושבו. וכן במסכת תענית אמרו על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו שנענתה היא תחילה לשתי סיבות: אחת, לפי שהייתה נותנת היא לעני ומקרבת הנאתו. והסיבה השנית, לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה, ושבו. וכשם שחייב להתפלל על הפושעים שישובו, כך הוא חייב להשתדל ולדבר על ליבם במתק לשונו להשיבם להקדוש ברוך הוא ... ואם היו יודעים בני אדם, כמה זוכים בהשיב רשעים מעוון, היו הולכים אחריהם באומץ לב, ומשתדלים השתדלות גדולה. כמי שרודף אחר החיים וזהו מאמר דוד המלך עליו השלום: 'אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו'.
חכם אלעזר אזכרי, ספר חרדים עמ' רס"א-רס"ג, הוצאת פרנק, ירושלים, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
הנביא ירמיה, אומר בצדק: 'אני הגבר ראה עני בשבט עברתו', בראות התלאות, אשר מצאו את בני עמו. שפך מרי שיחו לאמור: 'האספו ונבוא אל הרי המבצר, ונדמה שם כי ה' א-להינו הדמנו, וישקנו מי ראש' ... 'מי יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי'. כל הפסוקים האלה, נוכל בצדק לקחת אותם במלוא מושגם, על כל המוצאות את אחינו בני ישראל בארצות פזוריהם. כולנו יחד נאספנו פה, גדולים וקטנים, טף ונשים, לעורר בבכי קינים, נהי והגה. נהי על אובדן כמה אלפים מאחינו ברוסיה אוקראינה ופולניה, ארצות החושך, אשר אור רגש האנושי, עוד לא נגה עליהם. אהה. הנה נא הואלתי, ידידי, לתאר לפניכם במושג אמיתי, ובעזר המליצה את המראה הנוראה ההיא, אולם לא אוכל עשוהו, כי דל ורזה אנוכי. לבי חלל בקרבי, מפני השמועות המבהילות ההן, ואין מילה בלשוני, גם אנוכי אזעק מנהמת נפש כירמיה ביללותיו: מבליגיתי עלי יגון' - הנה מבליג הייתי, אם הייתי יכול אך 'עלי לבי דווי'.
חכם אנריקה חיים בז'רנו, דרשות, דף 27, כתב יד, הספריה הלאומית, מספר מערכת 002583791 מתוך 'החכם היומי'
'אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו' - וכי יש רשע רע ויש רשע שאינו רע?! - אלא רע לשמים ורע לבריות כגון רוצח וגנב וגזלן - זהו 'רשע רע', רע לשמים ואינו רע לבריות, כגון מגלה עריות ומבזה מועדים ואוכל חלב - זהו רשע שאינו רע. וראיתי למפרשים, שכתבו בשם הרב דוד קמחי, שלדברי חכמינו זיכרונם לברכה, במדרש הנזכר, פירוש הפסוק כך הוא: 'אוי לרשע' - כשהוא 'רע' - דהיינו רע לבריות, מפני 'כי גמול ידיו יעשה לו', כלומר שבעולם הזה נפרעים ממנו, ואינו מאריך אפו עד לעולם הבא, כי גמול ידיו יעשה לו בעולם הזה. מה שאין כן כשאינו רע לבריות, שאין משלמים לו גמולו בעולם הזה ...
צא וראה כמה קל עונש דור הפלגה מעונש דור המבול. ומפני מה? - לפי מה שהקדמנו הדבר מבואר. שהנה כבר ידוע, שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, נמצא שהיו רעים לשמים ורעים לבריות, ולפי דברי הרד"ק כשהרשע רע לבריות, נפרעים ממנו בעולם הזה, אבל דור הפלגה היו רעים לשמים ואינם רעים לבריות, וכמו שכתוב: 'הן עם אחד ושפה אחת לכולם' - שכולם הם כגוף אחד אהובים וריעים, ועתה כיוון שהם אינם רעים לבריות, ואהובים זה עם זה, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, כיוון שאין השם יתברך, כביכול, יכול לשלוט בהם בעולם הזה, מפני שלא היו רעים לבריות.
חכם אפרים לניאדו , 'הבן יקיר', עמוד נב, מוזיאון למורשת יהדות סוריה, ניו יורק, תשע"ו (2016) מתוך 'החכם היומי'
לכאורה נראה שהלכה רווחת היא בדברי הפוסקים שהזן את חברו סתם, לאו לשם מתנה, נתכוון אלא בתורת הלוואה. וכן כתבו משם רבנו אפרים זה לשונו: שאם אחד אמר לחברו: בא ואכול עמי ואכל עמו, ואחר כך תבעו לחברו שישלם לו, שחייב לשלם לו דמי מזונו. ונראה שאפילו באומר זה שאכל הייתי סבור שהיה לשם מתנה, אפילו כך כיוון שנהנה חייב לשלם כל מה שנהנה. ...
מכל מקום יכול לטעון לא הייתי מוציא כל כך בסעודתי, ולא יתן אלא כפי מה שדרכו לאכול ולא יותר, ואף-על-פי שנהנה הרבה. וראיה לדברינו מיתומים, שהניח להם אביהם פרה שאולה, טבחוה ואכלוה. - משלמים דמי בשר בזול, משום שאם היו יודעים שאינה שלהם לא היו אוכלים אותה. ...
אבל ראיתי למרן הבית יוסף ... שהרי"ף גם כן לא אמר, אלא ביתום עני, אבל באדם אחר שפרנסו, אם היו לו קרקעות או נכסים אפילו ביד אחר, חייב לשלם, אם חברו תובעו עד כאן דבריו.
חכם אפרים נבון, מחנה אפרים, הלכות נזקי ממון, סימן ג' עמ' קט, הוצאה חדשה–אור החיים, מרכז הספר היהודי, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
כולכם ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם, כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'. וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל בחרם. מידת פורעניות - מועטת, והדור נתפס בה. מידה טובה - מרובה, על אחת כמה וכמה.
לכך נאמר: 'כל איש ישראל' - ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפילו טפכם, נשיכם, וגרך. לכך נאמר: 'כל איש ישראל' - לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות. והקדוש ברוך הוא אינו כן, כי 'רחמיו על כל מעשיו' - על הזכרים ועל הנקבות, ועל הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר: 'מחוטב עציך עד שואב מימיך', ונמצא שהערבות הוא לטובת ישראל, ואפילו צדיק אחד שעושה מצווה אחת, כולנו יש לנו חלק בה, ואנו אוכלים בזכות הצדיק בעולם הזה, כעניינו של רבי חנינא בן דוסא, שכולם היו אוכלים בזכותו, והוא היה ניזון בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.
חכם אשר שלם , 'מטה אשר', דף קכג ע"א, שאלוניקי, תק"ח (1747) מתוך 'החכם היומי'
על 'הראשון לציון' היה הקהל מביט כעל אישיות נישאת מעם, שאין לה כל זיקה פוליטית ולא כל שכן מפלגתית, ואפילו יהודים שלא היו מדקדקים במצוות, היו רגילים לכבד את הראשון לציון, כאישיות מוסרית נעלה ובעלת קסם והשפעה, והיו לו הרבה חסידים גם מבין החופשיים והחילוניים, כי מוסד 'הראשון לציון' היה מוסד ששום גושפנקא מפלגתית או פוליטית לא היתה טבועה עליו. המוסד שנקרא 'ראשון לציון' לא היה נוגע רק לדתיים בלבד, ולא היה רק עניין פרטי שלהם, שיכולים לבשל בו מטעמים לפי טעמם ורוחם, אלא מנהיג רוחני לכל העם, וסמכות דתית הגבוהה ביותר ליהדות כולה.
מר אברהם רפאל בן ציון אלמליח, 'הראשונים לציון', עמ' 3, ירושלים, תש"ל (1970) מתוך 'החכם היומי'
ראיתי בספר מספרים, ברבנו יחיאל אביו של הרא"ש, שעשה תנאי, ובראיית עם אחד מעשירים שהיה משרתו ומאכילו, שיהיה עמו לעולם הבא, וישב במדרשו. כשנפטר רבנו יחיאל, זכרונו לברכה, בא העשיר, ועמד עליו ושאלו: אם עומד על תנאו ונאמנותו אם לא? - והעידו כמה חכמים ותלמידים, אשר עליו עומדים, שהרים ראשו ושׂחק, ונענע בראשו לומר: שעומד על תנאו, ודבריו ולא ישוב מאומרו.
צדקת אסנת ברזאני, יקיר אריאל, "התנאים להופעת 'התנאית' אסנת ברזאני, ראש ישיבה בכורדיסטן במאה ה-17", עמ' 15, www.academia.edu. מתוך 'החכם היומי'
ונמצינו למדים כפי חכמת האמת, שכל מי שמקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', יש לו ריווח גדול, שכל המצוות שעושה כל אחד מישראל הרי הם כאלו עשאו בעצמו, כי חברים המה ונחשבים כאלו הם גוף אחד. וכיוון שקיים חלק אחד מהגוף, דיו, ואפילו יעבוד עבודה זרה, כיוון שהוא באחדות עם הצדיקים ואוהב אותם, יש לו חלק בכל המצוות שעושים הצדיקים, ואותן המצוות מגנות עליו, שהרי הם גוף אחד ונחשב כאלו גוף אחד, וחלק אחד מהגוף שלו קיים אותם, ובזה די להגן עליו.
אמור מעתה, שמשום כך, בסדר 'בחוקותי' כתב בכלל התנאים שצריך שימאסו באחרים, העושים ושישנאו את החכמים, מפני שאפילו אם לא יעסקו בתורה ויעברו עליו, לא יבוא עליהם הרעה, אם הם אוהבים לאחרים העושים ולחכמים, שכיוון שהם אוהבים להם נחשבים להם כגוף אחד, ואותם המצוות שקיימו הצדיקים, והלימוד שלומדים החכמים, הרי הוא כאליו חלק אחד מהגוף שלהם.
דוד בן ברוך הכהן אזוג , לדוד ברוך, עמו' רנה - רנו, הוצאת 'מלכי רבנן', אשדוד, תשנ"ח (1998). מתוך 'החכם היומי'
הצדיקים הם הרוח החיה שמלמדים תורה לעם, וגדיים נעשים תיישים, וגם הם מלמדים לתלמידיהם הבאים אחריהם, ועל ידי זה התורה קיימת לעולם, ועם ישראל חי וקיים לעד,
וכמו שנאמר: 'כי היא חייך ואורך ימיך'. וזהו מה שאמרו חכמינו זכרם לברכה במסכת אבות פרק א' משנה א': 'והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.' - שעל ידי שישתדלו להגדיל תורה, ולהרחיב גבול הלימוד, יתרבו תלמידים הרבה וזהו עצמו סייג לתורה.
חכם בוגיד חנינא סעדון, הגיד מרדכי, דרוש ב', עמ' ו', הוצ' המחבר, בני ברק, תש"ן (1990). מתוך 'החכם היומי'
יסוד כל קיום אומתנו הישראלית, בזה הגלות המר והנמהר, זה קרוב לאלפיים שנה, ועם ישראל חי וקיים, ולא נתבולל בין האומות הוא בזכות האחדות, וכן הגאולה האחרונה שתהיה לנו, במהרה בימינו אמן, הוא בזכות האחדות כי לא נחרבה ירושלים אלא בעוון שנאת חינם. וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה. ובכן צריכים אנחנו לאחוז במידת האחדות, ולרדוף אחר השלום, ולרחק את השנאת חנם מביננו שהיא גרמה לנו החורבן והגלות, ועל ידי זה ירחם עלינו השם יתברך, ויקבץ נדחינו ויגאלנו גאולת עולם. והנה מצינו כי בעת שיהיו ישראל באחדות אחד הם נקראים בשם איש אחד.
חכם בועז חדאד, ויאמר בועז – חלק שני, דף קח עמוד ב' – קט עמוד א', מדפיס כמסוני בן עלוש קאבלה - בדפוס המחבר, ג'רבה תשי"ג (1953) מתוך 'החכם היומי'
'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם' -
שמה שהצדיק מגן לכפר על הדור היינו כשישראל הם באחדות, וכמשל ההקזה שבאבר אחד מקיזים וכל הגוף מתרפא, כן גם הצדיק מכפר על הדור - היינו כשיש להם אחדות.
והטעם שבמחצית השקל הושוו עניים ועשירים - ללמד על אחדות, שאיש אל רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק, ולא יפרדו איש מאת אחיו, העשיר והדל. על כן, נמצא שטעם אחד להם: כשם שמחצית השקל מורה על אחדות ועל ידי זה מכפר להם, כן גם מיתת הצדיק מה שמכפר דווקא כשיש אחדות.
חכם בכור יעקב יעבץ , צור יעקב, פרשת כי תצא, דף קצ"ד עמ' ב', איזמיר תרכ"ו (1866) מתוך 'החכם היומי'
כל צורך מצווה המותרת במועד מותר ליטול עליה שכר ... כל שכן על ידי פועל שאין לו לאכול עד שישתכר וירוויח ... ולעשות ספסלים בבית הכנסת כדי שלא יבואו לידי מחלוקת - צורכי רבים הם ומותר, שנצרכים הם לגוף האדם ליישב עליהם, וכן עשו מעשה בקהילת קודש של ירושלים תיבנה ותיכונן בפני הרב מהדר"י בנימין מפני האורחים שלא היה להם מקום לישב.
חכם בכור מיוחס רפאל , מזבח אדמה, דף ז' עמ' ד', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקל"ז (1777) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך', אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה'. - וכוונתו להשמיענו, שעיקר אהבת אדם לחברו, היה תהיה בתורה דווקא, להוכיחו בשבט פיו, אם יראה אותו סר מהדרך הטוב והישר, להחזיר אותו אל דרך התורה והמצוות, אשר היא דרך החיים והטוב.
חכם בכור נסים יעקב מזרחי, דף קכח ע"א, דפוס יצחק שמואל דש"ן. איזמיר, תרכ"ח (1868). מתוך 'החכם היומי'
ירחיק האדם את עצמו, מלדבר בנושאים של חוגים שונים. והגרוע ביותר בעניין זה, אם מדבר על קבוצה של אנשים, ממי יבקש מחילה?! שהרי עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו (יומא דף פה עמוד ב').
זאת ועוד, מצוה עלינו 'ואהבת לרעך כמוך', לאהוב כל יהודי באותה מידה בדיוק, אין הבדל מאיזה מוצא הוא. על כן יש להיבדל מכל סוגי הדיבורים האלו, ולעסוק בתורה ולקדש את עצמנו, וה' יזכנו לשמור פינו ולשוננו ומחשבתנו מכל דבר רע אמן.
חכם בן ציון אבא שאול , אור לציון- זיכרון הדסה, חכמה ומוסר, שער העבודה, מאמר ז- שמירת הלשון והמחשבה. עמוד קל"ד. ירושלים, מכון אור לציון, תשנ"ה מתוך 'החכם היומי'
'על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום'. - 'על הדין' תחילה, ואחריו הזכיר עמוד האמת ואמר: 'ועל האמת' בתוספת ו' - לרמוז שבא בשיתוף עם הדין, והיא הפשרה שקרובה לדין. וקרא אותה 'אמת', מפני שעל-ידי הפשרה יוכר האמת יותר מן הדין, כי הדין אינו הולך אלא אחר הטענות והעדאת העדים, וכמה פעמים יטענו טענות שקר, והעדים ישגו ברואה. ואם יהיה מוכרח הדיין לדון על-פי הטענות והעדים, ותהיה האמת נעדרת, והדיין לא ידע מזה, והוא חייב את הזכאי. אמנם הפשרה אשר תעשה על-ידי אנשי אמת שידעו אמתות הנדון ההוא היא תיקרא אמת באמיתות, שאין בה תערובת שקר ומרמה. ובכן יורם דגל האמת שכל אחד מבעלי הריב ייקח את אשר לו. ...
אחר כך זכר עמוד השלום, וסמכו לעמוד האמת, שהיא הפשרה הקרובה לדין כי בעבור הפשרה יתכן להיות השלום בין איש לרעהו, כי לא נשארה איבה בניהם אחר שלקח כל אחד מה שראוי לו.
חכם בן ציון אלקלעי, כסאות למשפט, שער א פרק א, דף א עמ' ב, דפוס משה עזריאל, ירושלים, תרס"ג (1903) מתוך 'החכם היומי'
נשימה זאת על ליבנו ונסיר את שטן הקטרוג והפרוד, ושנאת התורה ומשפטיה מקרבנו ונתלבש במידת האהבה העליונה ונאמנה שנצטוינו עליה בתורה לכל אחינו שבקרבנו כמו שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה', ובמידה זאת נאהב גם את הגר שבתוכנו, כאמור: 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה א-לוהיכם'.
לא פה המקום לבאר הלכה זאת לעומקה, אבל נכיר ונדע כי כולנו היינו גרים בארבע רוחות השמיים ומתוך כל מוטלת עלינו מצוות אהבה נוספות על ואהבת לרעך כמוך, והיא מחייבת אותנו לקבל את כל העולים לקהילותיהם ולמקומות גלותם באהבה אמיתית של ואהבת לרעך כמוך אני ה', ומתוך אהבה זאת, ננהג שלום אמת בינינו לכבד את דעות ורגשות כל אחד וכל סיעה מסיעותינו
חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל , מכמני עוזיאל, שער ב', חלק ג', מאמר י', סעיף ג', אהבה משולשת- האמת והשלום אהבו מתוך 'החכם היומי'
'הוא היה אומר: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני' - כי באשר שלימות האדם, האומה הנבחרת, תלוי ועומד דווקא בהתייחדם אלו עם אלו באחדות נמרץ יחד שבטי ישראל, ולכן צריך שיחשוב כל איש ישראלי כי מצד עצמו אינו שלם כי אם מצד חברה ושותפות.
האחד: כי חברו משלים מה שהוא חסר, נמצא שכל אחד ואחד מיחידי האומה הישראלית הוא כמו חצי, וחצי חברו הוא האחר. ובין שניהם בהיצמדם יחד נעשים גוף שלם. וזו טעם מחצית השקל למען יחשוב כי הוא לבדו לא יוכל להשלים את עצמו עד שישלים השני. וזה אומרו: 'אם אין אני לי מי לי' - הורה צורך ההתעוררות אל האדם לחשוב שיתרחק משני הקצוות בהשגת שלימותו.
האחת: שלא יטיל כל השלמת חסרונו אל אחרים, לומר שע"י אחרים יושג כל שיצטרך, ושהוא לא יעשה מחלקו כלום. והשנית: שלא יספיק ויחזיק מעצמו הוא לבדו להשתלם מבלי בחירת זולתו, כי אין הדבר כן, אלא צריך האדם לאחוז בשניהם.
חכם בן ציון ניסים פרדס, פרדס התורה, דרושים לפרקי אבות, עמ' ש"פ, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבא לתלמידיו: בבקשה מכם, אל תבואו אלי ללמוד, לא בימי ניסן ולא בימי תשרי' - רבא היה פילוסוף וחכם גדול, והיה רואה ויודע לפי צורך הדור, שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, ואין להם לבעלי תורה לסמוך נפשם ושולחם, על צדקת אחרים ועל מתנותיהם. אבל יש להם לטרוח בשדה, סביב לפירות הארץ, כדי שיאכלו וישתו כראוי, ובהספקת נפשם עם בניהם ומשפחתם, לפי שאם יבואו לידי צורך הבריות, סופם ליבטל מדברי תורה. על זה היה מתרה לתלמידיו תורה, שלא יבואו אצלו ללמוד ביומי ניסן י- מי הקציר, ולא בתשרי - זמן דריכת הגתות והברים, לפי שחייבים הם לטרוח ולהביא לביתם, מה שצריך למזון משפחתם, איש כפי כוחו, וכברכת ה', אשר א-להיו נתן לו.
חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי, 'פתח עיניים', דף מ"T ע"ב, ליוורנו, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
כך שגור בפיהם של חכמי יבנה: 'אני בריה וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו' - מפורסם הוא שביבנה היה ישיבה גדולה מחכמים וסופרים. עם כל זה לא היה להם גאווה וגסות הרוח להחזיק טובה לעצמן על שבחרו באומנות התורה. ולא היה להם בזוי עמי ארצות, כמו שבעוונות רואים אנו בדורנו, במלמד תינוקות, שמתייהר על עמו כמו מורה הוראה וכמו נשיא ואב בית דין של זמנים הקדמונים. על זה אמרו: אנו מוצאים שאומנות תורתנו הוא חשוב יותר מאומנות עובדי אדמה בשדות ובכרמים; עם כל זה אנו משבחים טרחתם ועבודתם כמו עבודתנו, לפי שהם משכימים למלאכתם כמו שעושים אנחנו. ואין לנו כמו חכמים להתגדר באומנותם, כמו שהם אינם יכולים להתגדר במלאכתנו. ואם תאמרו שיש להם גרעון לפי שאין להם זמן להתעסק בתורה - אין זה גנאי, לפי שאם הם עוסקים מעט בתורה, לפי שאינם יודעים ללמוד או מפני שאין להם פנאי, הם מועילים לבני האדם בפרי מלאכתם, שאם אין זרע לזורע ולחם לאוכל, החכמים שביבנה מתים ברעב. אם כן הבעל מלאכה בשדה הוא יסוד התורה וכמי שמתעסק בה.
חכם בן ציון רפאל הכהן פריצי, 'פתח עיניים', דף כ"א ע"ב, ליוורנו, תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
קופסת הטבק נפלה מאתי, וכל הטבק שבתוכה, נפל נפזר. הושטתי ידי להחזירו לקופסא, וראו נא ראו - אותם העלים, שהיו מאוחדים ואחוזים איש לרעהו - הרימותים בשתי אצבעותיי, והריהם בתוך הקופסא כשהיו, ואילו שאר העלים, שלא היו אחוזים ומאוחדים איש ברעהו - נפלו נפזרו. ואין להם שום תקנה, לחזור למקומם כשהיו. הם יהיו למרמס לרגלי כל עובר, והיו כלא היו. זוהי האחדות - זו מעלתה וזה ערכה.
חכם בן ציון שמואל וידאל , תפארת ציון, הקדמה, עמ' ב, דפוס רפאל חיים הכהן, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
'אחות תובל קין נעמה' - אמר רבי אבא בר כהנא: נעמה אשתו של נוח הייתה, ולמה קורין אותה נעמה, שהיו מעשיה נעימים.' עד כאן. - למד זה ממה שהכתוב הזכיר כאן 'ואחות תובל קין נעמה', מה שלא הזכיר עדיין שום אשה, אין זה אלא לפי שהיו מעשיה נעימים. כלומר אף על פי שהייתה אחות תובל קין הרשע, שתבל אומנותו של קין, 'לוטש כל חורש נחושת וברזל', היא הייתה צדקת ...
פשטו של מקרא מורה על שהייתה חכמה במלאכת הברזל כמו אחיה תובל קין. עד כאן. והיא שלמדה לנוח לתקן כלי המחרישה ודומיהם, וזה להיפך מאחיה שתבל אומנותו של קין להכין כלי מוות, והיא תקנה כלי המחרישה לתת חיים לאדם בהכין לו בר ולחם ומזון. לכן כתוב עליה: 'אשת חיל מי ימצא', שזיכתה לבעלה וניצלה עמו מן המבול. 'ורחוק מפנינים מכרה' - שהפנינים נוחים להישבר והיא עמדה באמונתה, אף שהייתה בדור שכולו חייב, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
חכם בנימין הכהן ויטאלי , גבול בנימין, כרך ג', דרוש לנישואין, עמ' 2607-2608. הוצאה פרטית וחדשה, תוכנת 'אוצר החכמה'. מתוך 'החכם היומי'
בתורה היה מסתכל וברא העולם, ואם כן, לא נברא העולם אלא בשביל התורה, וכשאין ישראל עוסקים בתורה אין ראוי להתקיים, אך הקדים הקדוש ברוך הוא התשובה שבזה יש קיום לעולם. ...
הנה כי כן, התורה והתשובה הכל דבר אחד, והם משולים למים, שכן התורה כתוב בה: 'הוי כל צמא לכו למים', והתשובה נאמר בה: 'שפכי כמים לבך'. ואמרו ביומא פרק ח': 'אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד'. וזה נמשל לעפר, שכן אמרו בשמות רבה פרשה י"ג: 'נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כיסא הכבוד, וזרק על המים ונעשית ארץ' - הרי שגם בכיסא הכבוד שייך עפר, הרי אלו שני דברים הצריכים לבניין שהם מים ועפר.
חכם בנימין הכהן ויטאלי , גבול בנימין, כרך א', דרוש להתחלת מדרש ועסק התורה, עמ' 27-28. הוצאה פרטית וחדשה, תוכנת 'אוצר החכמה'. מתוך 'החכם היומי'
כל אדם לאחר שחטא, היה ניגש להקריב קורבן לפני ה', שיכפר לו על אשר עשה. ובזמן שהיה מקריב, היו הלווים שרים ומנגנים לו, בכדי שיעלה הקורבן לרצון לפני ה'. והיה זה דבר פלא, אשר לא לכל אדם התנהלה השירה בצורה שווה, באותה המעלה והשמחה, הכל היה תלוי במידת התשובה והחרטה של בעל הקורבן. אשר ככל שהתשובה שלו הייתה שלמה יותר, כך השירה והניגון היו נעלים ומוצלחים יותר, וכן בשר הקורבן היה נאכל על אש המזבח מהר יותר, לנחת ורצון מאת ה' שקיבל את תשובתו. וככל שתשובתו הייתה פחותה יותר, כך הייתה השירה חסרה וחלשה יותר. וכן בשר הקורבן היה נאכל לאט יותר. כי השירה באה מתוך נקיות ושמחה, שככל שהאדם שמח ונקי יותר בפני הבורא יתברך, כך הוא מצליח לשיר ולנגן בצורה שלמה ובשמחה גדולה יותר. וככל שחס ושלום יש לו עוונות יותר והוא מלוכלך מבפנים, כך קשה לו יותר ואינו מצליח לשיר מתוך הלב בשמחה ובשלמות. השירה הינה המדד של כל אחד כמה הוא שלם וקרוב לה' יתברך באופן כללי ופרטי, אשר כמה שהוא מצליח לשיר מהלב יותר, מתוך רגש ושמחה, כך הוא קרוב יותר לפני ה' יתברך. וככל שקשה לו יותר ואינו מצליח להשתלב כראוי בשירה, זה מראה שהוא לא מספיק שלם ונקי לפני הקדוש ברוך הוא.
חכם בנימין זאב בצרי , שער בנימין, עמו' 211-212, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
כתבו בספרי המוסר הביאם הרב 'דבש לפי' זו לשונו: שבזה הזמן דרך התוכחה הוא, שיאמר המוכיח שהוא בא להוכיח את עצמו, והוא מתחרט ומתעורר לשוב בתשובה שלמה, וממנו יראו וכן יעשו כל מי שיודע בעצמו שחטא, ובזה דבריו נשמעים ואין מקום לומר 'טול קורה'. ובזה יש לרמוז בכל התורה כולה: 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - כלומר, לא תאמר לו שחטא, רק תאמר שאתה חטאת וצריך לשוב וכיוצא בזה, כי אז תצליח ותועיל בתוכחתך.
חכם בנימין חדאד , אמרות טהורות, בראשית, רמזים השייכים לתיקון המידות, דף ד, עמ' א-ב, דפוס ד. עידאן וי. חדאד, ג'רבה, תרפ"ז (1927) מתוך 'החכם היומי'
'הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו'. - ושמא תאמר: מה לי ולהם, הנה אוכל לבדי לעשות המצווה ההיא, על זה סיים: 'ואל תאמין' וכדומה - כי כשאדם עושה המצווה לבדו, יכול להיות, שיתגבר עליו יצרו לבטלו מלעשותה, לא כך, אם יצטרף עם הציבור, שזכות הרבים עדיף, ולא יכול להם יצר הרע לבטלם.
וסיים: 'ואל תדין את חברך' וכדומה - שלתחת שיש לך סיבה לפרוש מהציבור, היות ויודע שיש בהם אנשים לא טובים, על זה אמר: 'ואל תדין את חברך' וכדומה - שאולי טועה אתה בדמיונך.
חכם בנימין מקיקץ דידי, יד בנימין, עמוד כ"ה. בהוצאת צבי דידי, טבריה תש"ל (1969) מתוך 'החכם היומי'
למדנו במסכת יומא: 'עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלים לו שנאמר 'שובו בנים שובבים'. והקשה הרב בעל 'תוספות יום הכיפורים': איך מסיק שפרשה זו עוסקת בעובר על 'עשה' - הלא הפסוקים מוכיחים שמדובר בישראל השבים מעבודה זרה, ותירץ שהפרשה עוסקת בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים לדורם מעבודה זרה, והיו הגדולים עוברים על מצוות עשה של 'הוכח תוכח את עמיתך', ועליהם נאמר: 'שובו בנים שובבים' - שעברתם על עשה של תוכחת. וכיוון ששבתם בתשובה להוכיח בצנעה, אף על גב שלא שבתם בפרהסיה - 'ארפא משובותיכם'.
חכם בנימין קזיס (קאזיש), 'מגילת ספר', דף א' ע"א, קושטא, תקט"ו (1755) מתוך 'החכם היומי'
כתב הספר 'מצוות גדול': לא תשנא את אחיך בלבבך ... ואמר בן עזאי: 'בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחברו', על כן אל ישנא אדם את חברו כשמרוויח אצלו, ודואג פן יקפח פרנסתו'. ולכאורה נראה שהרב המחבר הוציא זה, שאל ישנא אדם את חברו, מהאמרה שאין אדם נוגע במוכן לחברו. ורש"י זיכרונו לברכה פירש 'בשמך יקראוך' - לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי, כי על כן יקראוך בשם לבוא ולשוב במקומך' ... והנה יש שינוי דברים בין דברי רש"י לדברי רבינו המחבר. ונראה לי שדברי רש"י הם כשהם כבר מאומנות אחד, והאחד דואג פן יקפח פרנסתו, ודברי רבינו הרב המחבר הם כשיורד לתוך אומנותו, שאסור לירד לתוך אומנות חברו, ומן הדין היה לשנאתו, שמקפח פרנסת חברו, ומשום אל תשנא את אחיך - אסור. ומלבד זה מביא שאין אדם נוגע במוכן לחברו, ועל כן אל ישנא אדם את חברו כשמרוויח אצלו, שיורד לתוך אומנותו פן יקפח.
חכם בנימין קזיס (קאזיש), 'מגילת ספר', דף ג' ע"ב, קושטא, תקט"ו (1755) מתוך 'החכם היומי'
ע"י האחדות והשלום והצדקה אנו נגאלים, והמידות האלה, אי אפשר לבוא להם, רק כשיהיו כל ישראל ענווים, ונפשם 'כעפר לכל תהיה', כי האיש אשר הוא מחשיב את עצמו, ותיישר נפשו בעיניו, אינו יכול להעביר על מידותיו, ותמיד יהיה בקנאה ושנאה עם הכל, אפילו עם אחיו ואחיותיו.
וגם אינו יכול לתת צדקה, ולרחם על הבריות העניים והיתומים, כי הגאה מטבעו חומד תמיד, להיות רם על רמים, ומטעם זה חומד הרבה הממון כדי שיכבדוהו ההמון, ומשתדל להיות כספו בכיסו טמון, ולא יוכל לתת ממנו לעני ואביון, כי ירא פן יהיה בו חסרון, ויבוא ליד בזיון. כי אוהבי עשיר רבים, וכפי רבות ממונו ירבו לו מכבדים, ולכן הוא ירא וחרד על כספו שלא לתתו לעניים. ... נמצא שמידת הענווה גורמת שיהיו ישראל באחדות ושלום ובעלי צדקה, וממילא הקדוש ברוך הוא יקרב לנו קץ הגאולה.
חכם בנציון הכהן , קרן הצבי, דרוש ג' להספד ובמעלת הייסורים, דף כ"ז ע"א, דפוס דוד עידאן וחבירו, ג'רבה, תרפ"ד (1924). מתוך 'החכם היומי'
בסדר הסליחות הנהוגים לאמרם באלול אנחנו אומרים: 'לה' א-להינו הרחמים והסליחות כי חטאנו לו'. לכאורה אינו מובן: מה נתינת טעם, שירחם עלינו בשביל שחטאנו לו? ואפשר לפרש על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה על הפסוק: 'לפני ה' תטהרו' - שדווקא בעוונות שבין האדם למקום יום הכיפורים מכפר, אבל בעוונות שבין האדם לחברו אינו מתכפר עד שירצה את חברו, ואפילו תשובה לא תועיל.
וזהו שאומרים: 'לה' א-להינו הרחמים והסליחות' - ולא לאדם זולתו, 'כי חטאנו לו' - וחטאינו הוא בינינו לבינו - לכך הוא מכפר לנו. אבל אם היה חטאינו כולל גם לאדם כמונו, לא היה השם יתברך מרחם וסולח, אם לא יסלח גם האדם שחטאנו לו.
חכם ברוך אברהם מני, ברוך אברהם, עמ' ש"ד, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
גדולה מעלת האחדות, שאף אם בידו פשע ועבירה, אין מדקדקין עמו. והיאך יזכה האדם לידי מידה זו? - על-ידי שיהיה האדם נבזה בעיניו, נמאס ואינו מחשב עצמו לכלום, אזי לא ימצא שום הקפדה על חברו, ואז יהיה בשלום עם הכל, ובזה יקנה מדת האחדות.
ועוד טעם אחר כפי שאמר בספר 'פלא יועץ': ... שיחשוב האדם שכל הטובות והרעות הבאות לו, בין מן השמיים בין מן בני האדם, הכל מאתו יתברך ומפי עליון תצא הרעות והטובות, והאדם כגרזן ביד החוצב בו. אם כן אין לשנוא את חברו. ...
והיאך יכול אדם לכפות את טבעו ולא ישנא את חברו ויהיה עמו באחדות? - לזה אומר: יש לו שני דרכים - האחד שיאמר: 'ונחנו מה' - ויהיה נבזה בעיניו, והשני: 'ונחנו מה, לא עלינו תלונותיכם כי על ה' - והוא שלוח ההשגחה
חכם ברוך אסבאג , ספר ראשי בשמים – חידושים על התנ"ך, עמ' א, בתוך ספר מנחה בלולה, חמו"ל, קזבלנקה, תש"ה (1945-1946) מתוך 'החכם היומי'
'אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' - מפרשה זו נלמוד שלא ידרוש אדם רק טובת עצמו ואין משגיח בצער אחרים ... משל למה הדבר דומה: לשני חיילים שהיו במלחמה בתקופת טבת. לילה אחד היה קור גדול. אחד הוציא מנרתיקו קאפא של צמר אריה ולבש אותו, ואחד הלך ולקט עצים וקוצים ובא והדליק האש בהם ועשה אבוקה גדולה בתוך המחנה. למי ראוי לשבח? ודאי כי לזה ראוי לשבח, שדרש גם טובת אחרים. ...
וכן נרמז זה בפסוק: 'וישאר אך נח', כי בכל מקום שמזכיר נח, או מזכירו בכל תואריו: 'איש צדיק תמים', או מזכירו לפחות בתואר אחד: 'צדיק' ... ופה הזכירו כמזכיר איש פשוט: 'וישאר אך נח', ולפחות היה לו לומר: 'וישאר אך נח הצדיק'. אך מתחילה, שהיו עדיין בני אדם, היה מזכיר בתוארי הכבוד, כדי שאולי תגן זכותו להציל גם בני דורו, ואך כאשר לא היה יכול להציל את דורו ורק לעצמו, לא נשאר רק שמו בלי שום תואר.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת נח, עמ' ח-ט, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
'ועתה הניחה לי ואכלם' - אמרו במדרש: משל למלך שכעס על בנו והיה צועק: 'הניחו לי' והיה פדגוג אומר: למה אמר המלך הניחו לי? - מפני שרצונו שאפייסנו. כך משה רבנו.
ועל פי זה יובן מדרש תמוה: 'אין שלום אמר ה' לרשעים' - מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים'. אך על פי זה יובן שממה שהאר הקב"ה: 'אין שלום' - מזה מוכח שהוא מבקש שישובו כדי שיהיה להם שלום מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים, שאם לא כן לא היה אומר כלום ובפרט בפומבי. ומשאמר בפומבי 'אין שלום לרשעים' - מזה מוכח שאדרבא יש שלום כדרך 'הניחה לי' כדי שיפייסוהו.
חכם ברוך ירושלמי, ברוך מבנים, פרשת כי תישא, דף ל"ג עמ' ב', ירושלים, תר"ס (1900) מתוך 'החכם היומי'
מה יהיה משפט מצב ורוח עם בני ישראל, בהתקבצם עתה בארצם, וכל טוב חכמת כל הארצות והלשונות בידם? - אלה מצפון ואלה מים, יבואו ולמדו איש את רעהו, חכמה ודעת ולשונות שונות, אשר למדו בארצות גלותם, והריחום באהבת כל הארצות יחד. יען איש ואיש, הנעתק ממקומו, וארץ מולדתו האהובה לו - כחוק טבעי לכל אדם, מן האדמה אשר לוקח ממנה - יביא עמו את האהבה ההיא, ויצרפנה בחיקו עם אהבת ארץ אבותיו, וילמד להודיע את כל אחיו, את כל טוב הארץ אשר יצא ממנה, וכן כל הארצות, הן יהיו ארצות מולדת העברים, ובחבלי אהבה ימשכון חסד, לשקוד לטובתן. גם בהיותם בארצם, ארץ מרחק, וכן תהיה ארץ ישראל האקדמיה הכללית והאוניברסיטה התבלית.
חכם ברוך מטראני , 'דברי בני"ם', עיתון החבצלת, כ"ח טבת תרל"ח (1878) מתוך 'החכם היומי'
'לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - שלא יאמר אדם אקום ואטור שנאה לחברי, כי מה איסור יש בזה, כיוון שהוא עשה שלא כהוגן, אף אני אעשה לו שלא כהוגן, בדומה ל'הבא להורגך השכם להורגו'. לזה אמר ... שאם אין אתה אוהב לחברך כמותך, ואתה נוטר ונוקם, אם כן, אתה פוגע בצלם שלי, וזהו שאמר: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - שחברך הינו כמו 'אני ה'' שהוא צלם שלי
חכם ברוך קאלומיטי , אבק דרכים, דף ע עמ' ב - עא עמ' א, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814) מתוך 'החכם היומי'
'אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: משעה שעמדתם בסיני וקבלתם את תורתי, כתבתי שאני אוהב אתכם, שנאמר: 'כי מאהבת ה' אתכם', וכיוון שאני אוהב אתכם היאך אני יכול לשנוא אתכם?!' - הקושיה מבוארת, שאיך יתחייב, בשביל שאותה שעה אהב אותנו, שאינו יכול לשנוא אותנו? - והרי אפשר שבאותו זמן היינו טובים ואהב אותנו, וכיוון שהרענו מעשינו, יכול להיות, חס ושלום, שונא אותנו. ונראה לעניות דעתי במה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במדרש חזית על פסוק: 'עד שהמלך במסיבו' - שאפילו בשעה שהיו אומרים 'נעשה ונשמע' היה בלבם לעשות העגל ... נמצא שאפילו בשעה שישראל רעים, הקדוש ברוך הוא אוהבם וקרא להם 'בנים', ומאחר שכתבתי שאני אוהב אתכם אפילו כשאתם רעים, אם כן היאך אני יכול לשנוא לכם אפילו כשאתם רעים.
חכם ברזילי יעבץ , לשון ערומים, ליקוטי רב"י, דף ז' ע"א, דפוס יאודה בן דוד חזן, איזמיר, תקי"ז (1757) מתוך 'החכם היומי'
ונח זכה לציון הזה: 'את הא-להים התהלך נח', בגלל שהוא אהוב למעלה ואהוב למטה, מהשם ומהבריות, שהשם אמר: 'אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה', והבריות אמרו: 'זה ינחמנו מעיצבוננו ומעשה ידינו ומן האדמה אשר אררה ה''. מזה ניקח קל וחומר, שבן אדם צריך להיות שלם עם ה' ועם אדם.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: מי שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, ולהיפך, מי שרוח הבריות לא נוחה הימנו, גם רוח ה' לא נוחה הימנו. לכן זכה נח לשבח בסיום הפרשה, שנאמר: 'ונח מצא חן בעיני ה''. ולכן אנחנו אומרים במוצאי שבת בהבדלה: 'ונח מצא חן בעיני ה'', וחוזרים ואומרים: 'ונמצא חן בעיני א-לוהים ואדם', וכן שלמה במשלי כתב: 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אם-להים ואדם'. וצריכים לשמור על כבוד הזולת, ולשמור על הכלל הגדול בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך', ובזה נהיה אהובים למטה ואהובים למעלה, ונזכה לחסדי השם, ויזכנו ונמצא חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם.
חכם ג'ינו ג'אן , גינת נוי, פרשת נח, עמ' 9, י.ב דסקל, בני ברק תשס"ח (2008). מתוך 'החכם היומי'
השיחה מחזקת את המחשבה, ועם זאת מונעת מן הדעת להתייגע. הרגשות של היחיד נמסרים למי שמולו, והוא מקבל מחברו רשמים אחרים במקומם. רעיונות חדשים נוצרים, והם מרעננים את הדעת, ומכינים להתבוננות נושאים חדשים.
מרת גרייס אגילר, The Spirit of Judaism, pp. 146-147, Philadelphia, 1864 (מתורגם) מתוך 'החכם היומי'
כיוון שלא מצאתי עד כה תרגום הולם ללשוננו הערבית, ובאותיות ערביות, כדי שההמון שאינו יודע עברית יוכל להבין את אשר הוא מבטא בשפתיו ... ראיתי לנכון, יתרה מכך, ראיתי חובה שאתרגם אותן לערבית בלשון פשוטה ושווה לכל נפש. אני מקוה שמלאכתי זו תהיה רצויה אצל אחיי היהודים אשר אינם יודעים את השפה העברית ואינם דוברים אותה אלא את אחותה הערבית, למען תשתרש בקרבם רוח הדת.
חכם ד"ר הלל פרחי , 'הקדמה ל'סדור פרחי', מתורגם לעברית על ידי אברהם אלמליח ב'דבר' 12.12.1940 ועל ידי נחם אילן במאמר 'למי נועדה אגדת פרחי?' מתוך 'החכם היומי'
היהדות של התקופה הבייבלית כבר בחלה בנישואין על ידי חטיפה בחוזק יד או על ידי קנייה, ועונשים קשים הוטלו על כל מפיר חוק, ועל הוצאתם אל הפועל, מוכיחות עובדות לא מעטות. למרות כל מה שנשנה פעמים רבות, מצדדים בעלי כוונות זרות, מעמדה של האישה העברייה בתקופה הבייבלית, לא רק שהצטיין לטוב, בערך אל מעמדה של האישה בקרב הממלכות היותר נאורות, והיותר מנומסות בעת ההיא, כגון מצרים ובבל, כי אם גם עלה על מעמדה של האישה אצל עמי יוון ורומא. דורות שלמים אחרי כן. המחקר המשווה, העומד עתה בראש שיטתה של ההתבוננות המדעית, פרש איפוא אור גדול ובהיר על מעמדה של האישה בארצות הללו. ויכולים אנו גם לפסוע צעד אחד קדימה להחליט, שאף הציביליזציה המהוללה בימינו אלה, עוד טרם הגיעה לכל אותם אמצעי המחסה, אשר הקימה היהדות הבייבלית וזו שאחריה, למען הגן על נשותיהן, ועל אושר חיי המשפחה שלהן.
חכם ד"ר משה גסטר, הכתובה בהשתלשלותה ההיסטורית, עמ' 11-13. הוצאת רמון, ברלין תרפ"ד (1924). מתוך 'החכם היומי'
תורת היהדות היא תורת המונותאיזם המוסרי, אשר בהישענה על התגלות הא-להים, קובעת שמקור אחד למציאות ולערכים הרוחניים. מקור החיים הוא גם מקור הטוב, והסטייה מהדרך הטובה גוררת התרחקות מהחיים. במובן זה נאמר בתורה: 'ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום' ...
כי כל מצווה מעשית - תהיה צורת ביטויה אשר תהיה: סמל, טכס, הרהורי לב, ניב לשוני או מעשה - תעודתה לשמש הד לעיקרון המוסר המונותאיסטי הקורא: דע לפני מי אתה עומד, והתרחק מן הכיעור. זהו טעם האופי המצוותי של היהדות בכלל, והשאר צא ולמד.
חכם ד"ר משה ונטורה, מבוא למחשבת ישראל, חלק ג', פרק ג', עמודים 240-243. הוצאת מחברות לספרות, תל-אביב תשי"ט (1959). מתוך 'החכם היומי'
'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב אל ישראל אביכם'. - בקש אבינו יעקב, עליו השלום, לגלות להם הקץ ונסתם הימנו, והתחיל בדברים אחרים. והיינו, לומר לעומת השלום ואהבה ואחוה שתהיה ביניהם, וכן לבניהם ולבני בניהם אחריהם, שבגלל זאת יתוקן הדבר לאמיתו כידוע במדרש גדול השלום. ... והיינו זה תיקון גילוי הקץ. ... ובזה גם בא על נכון כל הכתוב: 'ויקרא יעקב אל בניו' - בלשון חיבה כידוע. 'יעקב' בעל השלום על דרך 'ושבתי בשלום'. גם כי ידוע במעלותיו הרמוזים בשמו, שהם ייחוד ענוה קדושה ברכה, שעל ידי השלום המה מוכנים. ובכן כאן רצה להופיע מרוב שלומו לבניו. והיינו 'אל בניו' - כולם כאחד טובים ביחוד ושלום ורעות. ... 'האספו' - ביחוד גמור, גם 'האספו' 'הקבצו' - מבית ומחוץ, גם לעומתכם ואחריכם, בניכם ובני בניכם.
חכם דוד אבוחצירא, פתח האהל, בראשית, עמו' שמז, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
'דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קרבן' - זה שאמר: 'אדם' - בא לרמוז לנו שאין הקרבן יתקבל ברצון, אלא אם כן יהיו המקריבים בבחינת אדם אחד, באהבה ואחדות שלמה.
ושלא יתנהג אדם עם זולתו אחד בפה ואחד בלב, אלא פיו ולבו שווים, בלי שנאת חינם כמעשה בית ראשון, שאף על פי שעבדו עבודה זרה לא נענשו, לפי שהיה ליבם לב אחד אהבה ואחווה. ולא כבית שני הגם שהיו בעלי תורה ולא היתה בימיהם עבודה זרה, נחרב על ידי שנאת חינם ושיחה בטלה, שלא היו על לב אחד באהבה ואחווה ולא היו בבחינת 'אדם'.
חכם דוד אבן כליפא, מכלל יופי, פרשת ויקרא, עמודים רי"ז- רי"ח. נדפס בדפוס המערב - ירושלים, תש"ל (1970) מתוך 'החכם היומי'
אתרוג - רומז לתלמידי חכמים ובעלי התורה, שכמו שאתרוג דומה ללב, כך תלמידי חכמים ובעלי התורה הם לב האומה הישראלית. לולב - רומז לבעלי הממון ועשירי העם, שהם מקיימים, על ידי מעשרותיהם ותרומותיהם, פסוק 'פיזר נתן לאביונים', לכן 'צדקתם עומדת לעד', שהם עומדים זקופים כלולב ובולטים בהופעתם מתוך העם כלולב. הדס - רומז לעסקני ציבור ואנשי מעשה, שהם בעצמם טובים, ומטוב ליבם מטיבים וגומלים חסד לאחרים, ומקיימים הפסוק: 'וחי אחיך עמך', לא אגואיסטים חלילה, אלא זולתיסטים. וערבה - רומז לעמי הארץ ודלת העם, שאין ביכולתם או באפשרותם לא ללמוד לא ליתן ולא לעשות, רחמנות עליהם כי הם חסרי זכויות. אבל בכל זאת עלינו להיות מאוחדים ומלוכדים כתלמידי חכמים כעשירים כעסקנים כעניים, כולנו בני איש אחד אנחנו, א-ל אחד בראנו אב אחד הולידנו, ואם אחת ילדתנו, כולנו אחים, ולא נבגוד חלילה איש באחיו, כאמירה העממית באם יירק איש באחיו - ייפול הרוק בפני היורק. כי כבוד אחינו כבודנו, וחרפת אחינו היא חרפתנו.
חכם דוד אלעזרוף , אמרי דוד, דרשה על חג הסוכות, עמ' ח'. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971). מתוך 'החכם היומי'
'וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם' - רמז למה שידוע שהתורה נקראת חן, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'אילת אהבים ויעלת חן' - שמדבר הפסוק על התורה, וכמו כן דרשו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי לווית חן הם לראשך' - שמדבר הפסוק על התורה. ...
וכבר ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, הובא בילקוט פרשת יתרו על פסוק: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כי כל מקום שנאמר 'ויסעו', 'ויחנו' - נוסעים במחלוקת וחונים במחלקות, אבל כאן: 'ויחן שם ישראל' - מלמד שהושוו כולם בלב אחד ובדעת אחד, לכך נאמר 'ויחן שם ישראל'.
מעתה זה מה שרמזתי, 'וחנו בני ישראל' - כלומר שחנו בני ישראל וניתן להם התורה, שהיא נקראת 'חן', שבזה זכו למצוא חן בעיני א-לוהים, וגם זכו להקראות בשם 'בני ישראל', מה שלא זכו להיקרא קודם זה, והיינו משום ש'איש על מחנהו', כלומר שכל ישראל נחשבו כגוף אחד בלב אחד ובדעת אחד, אף שהיו לצבאות, שצבאות ישראל היו כחול הים, עם כל זה היו באחדות, ועל ידי זה זכו לקבלת התורה.
חכם דוד אמאדו, תהלה לדוד, חלק א', דף ד' ע"ב, דפוס יתומי בצלאל הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תקצ"ה (1835) מתוך 'החכם היומי'
אמר הכתוב: 'ונכרתה הנפש ההיא', ובעצם היום הזה, בעוד היום גדול אינם נזהרים, והם רצים משוקדים כדי להביא שאור מחמצת הבצק פת חררה הביתה, והנה באה פת חרדה בעיני כל רואיה, תסמר שער הראש פת חרבה, שאין שלווה בה, שמחריבה בית כל רואיה, ובאיוולתם ושִׂכלותם עונים ואומרים בקול רם, קול ענות כאילו קנו שלמות: בסימן טוב, שנה זו טובה ומבורכת. ובעלת הבית משחקת שחוק, וטעות גדול הוא להם, מאין הברכה תהיה מצויה בזה מנהג הנגע הנראה בבית הרע הזה, באשר הוא נגד מנגד לצור הבורא יתברך שמו, שהוא מקור הברכה וההצלחה וההרווחה, הכזה המקרה סימן טוב יקרא. זאת ועוד, יצאו אנשים סוחרים במקח וממכר ביום טוב הזה, לקנות מאת הנוכרים, כל מין ומין צמח האדמה דשאים ועשבים וכריכות שיבולים, מאלמים אלומים, והמה ברשות הרבים שזה הוא חילול השם, חס ושלום, בלא בושת פנים לפני רואיהם, בכסף מלא יקנו מהם, בעוונותינו הרבים ...
ודי בזה, לכל רואה וחוזה, השם הטוב הוא יכפר בעדנו ובעדם. 'כי לכל העם בשגגה', שגו ברואה, כי לא עוסקים עם רשעים. וחובה עלינו ללמד זכות וסנגוריה לאחינו. כי משגה הוא, לא ידעו, ומי כהחכם יודע פשר דבר, והוכח לעמי ארץ במישור, ובמתק לשונו יסיר מכשול, ושעה אחת ושתיים, מתינות מתינות צריכה, 'כי שם ציוה ה' את הברכה', ו'פי צדיק יהגה חכמה'.
חכם דוד אסבאג, תרגום מערבית בספר שאר ירקות עמ' ה' - חג המימונה, עמ' 52, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
מה ראינו, אנחנו החרדים על דבר כבוד שמו, לשתוק על העוגב הזה בקהילתנו, ומעשה שהיה כך היה. קרוב לארבעה שנים נמניתי פה לנשיא הרבנות, וכבר היו מתפללים משנים קדמוניות בבית הכנסת הגדול עם עוגב קטן, וחכמים שקדמוני רצו בתחילה למחות שלא ינגנו בעוגב, ואנשי הוועד לא קבלו מהם בשום אופן, וכל העם מגדול ועד קטן באים ומתפללים, ונעשה להם הדבר כעצם התפילה ממש, ואדרבא, רבו כמו רבו, שלא היו יודעים דרך בית הכנסת, אלא פעם אחת בשנה, ולא ישנה להם, ונמשך לבם, ובאו מדי שבת בשבתו, לשמוע אל הרינה ואל התפילה, וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם.
ודוד, הוא הקטן, אנוכי הצעיר קבלתי על שכמי משרת ענווים, לתקן כמה תיקונים בקהילתי זאת, יען אני מילדי מתא מחסיא, אורן של חכמים, ואמרתי לליבי יבטל הרע במיעוטו, ומה היא חומרת העוגב אצל תלמוד תורה כנגד כולם: שחיטה, גיטין, חליצות, גמילות חסדים, קופת עניים וכו'. ובשנה שעברה נמנו וגמרו, ואחרי רבים להטות, להחליף העוגב הקטן בגדול, רע בטוב, ולא היה בידי לעכב כי אז יהיה המישור לעקוב, ואפסיד כל תקנותיי להרס קרן הדת, התורה והמצווה, ולחינם אריב עם קהילתי, וכמה קלקלות יצאו מן הדבר. אני דנתי דין אמת לאמיתו שאף בדברי תורה, 'מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין', שבפרק 'המביא כדי יין', הסקנו שאפילו בדברי תורה, לא מוחים אנו בעניין שידענו בו כי לא יקבלו מאיתנו, ובדבר שכולם שוגגין. ... ושקלתי בפלס מאזנים, וראיתי שיוצא שכרו בהפסדו, והעוגב כאפס וכאין נגד דברים אחרים, שהעולם עומד עליהם.
חכם דוד אשכנזי, מכתב ששלח לרב קוק, עמודים 9-10, מספר מערכת 997008653288805171 מתוך 'החכם היומי'
מי הוא זה ואיזהו, שיש מוח בראשו המרהיב עוז בנפשו, בזה הזמן, להחרים ולנדות קהילה אחת או אפילו איש אחד, אף על גופי תורה?! הלא ידעת מה שכתב בעל הדרישה, ומהר"ם כתב: 'שבזמן הזה שהנידויים מקולקלים, אין מנדים כל מי שראוי לנדות אף בעבירות גדולות וחמורות, ודעת מורי ורבי, אפילו בשורת הדין, לא החמירו חכמים פן ימנעו מלעשות תשובה, כל שכן שבדורנו'. ... והרמ"א, זיכרונו לברכה, פסק: 'ולכן נהגו להקל מלחמות בעוברי עבירה' ... ודברים של טעם וחכמה יתירה הם, הן מצדיהם הן מצדינו, שאנחנו רועים את הצאן, ותמיד תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת בחוזקה.
חכם דוד אשכנזי, מכתב ששלח לרב קוק, עמודים 7-8, מספר מערכת 997008653288805171 מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - כי כל ישראל כולם גוף אחד, וצריך שיאהב כל איבריו בשווה, וכן חברו לחברו, ועל ידי כן השלום מתרבה והולך, שמי הוא אשר זוכה למצווה זו לעשות אותה על מתכונתה.
ועל דרך הסוד, זה שאמר שלמה 'רעך ורע אביך אל תעזוב', כי בשעה שהוא אוהב את רעו למטה, כאילו אוהב את רע אביו, שהוא הקב"ה. ...
ומכאן תבין מילת 'כמוך' כאילו נתן טעם, 'ואהבת לרעך' לפי שהוא 'כמוך' ממש בצורה ונשמה... לפי שכל ישראל גוף אחד הם, ונשמתם ממקום הייחוד נחצבה. ועל זה אמרו שכל ישראל ערבים זה בזה.
חכם דוד בן זמרה, מצודת דוד, מצווה י"ג, עמ' נ"ח, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013) מתוך 'החכם היומי'
אין אדם יכול להבין את מלוא העומק של היהדות ללא ידיעת השפה העברית. זוהי שפת האמונה היהודית. התפללתי בבתי כנסת שונים, בארבעים וארבעים מדינות, בחמש יבשות, מפינלנד עד ניו זילנד, מטורקיה עד תאילנד, אך מעולם לא הרגשתי עצמי זר, או שאיני יכול לעקוב אחר המתרחש בבית הכנסת בעקבות בורות או אי ידיעת שפת המקום במדינה. התפילה המתקיימת בעברית מעניקה לי בבת אחת את ההרגשה שאני בבית, יחד עם אחי לאמונה, בכל מקום שהוא, ושרשאי אני לבוא בקהל המתפללים, ממש כשם שמתפלל אני עם בני קהילתי 'שארית ישראל' בניו יורק.
חכם דוד דה סולה פול , 'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 105, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957) מתוך 'החכם היומי'
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי וכו' -
מתחילה אמר 'כל ישראל' - הן צדיק הן רשע, 'יש להם חלק לעולם הבא', ואחר כך מביא ראיה מפירוש 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ', שמשמע - דווקא הצדיקים המה שירשו ארץ...
'כל ישראל' - בזמן שיהיו באחדות אחת, בכללות אחת, יזכו להיות - לכולם 'חלק לעולם הבא'. על ידי שבכללותם מקיימים כל התרי"ג מצוות, ועל ידי שיהיו כולם מוכיחים זה את זה ללכת בדרך הטובה.
וזהו שמסיים 'נצר מטעי' - רצה לומר: כמו האילן הנטוע, שאף על פי שיש לו למעלה ענפים הרבה - נפרדים זה מזה, מכל מקום מלמטה - הם שורש אחד. וכמו כן ישראל אפילו שהם נפרדים זה מזה, מכל מקום נחשבים לגוף אחד, ולשורש אחד, על ידי האחדות, ונעשים כולם צדיקים.
חכם דוד הכהן , קול דודי ח' עמ' ב מהדורה ב' תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
'מגיד, רחצה, מוציא מצה' - כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שלא היו בהם מספרי לשון הרע ובזכות זה נגאלו, שכן אתה מוצא בציווי: 'וישאלו איש מאת רעהו' - שהיה הדבר טמון י"ב חודש ואין מי שגילה הסוד, וזהו: 'מגיד' - על עסק ההגדה, ובזכות זה: 'רחצה' - לשון הבטחה בלשון ארמית, שיהיו בטוחים בגאולה, וגם על ידי זה: 'מוציא מצה' - מלשון ריב ומצה, שהלשון הרע גורם המחלוקת ובהעדרו יצא כל ריב ומדון.
חכם דוד הכהן, משגב לדך, עמ' קס"ה, אשקלון, תשס"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
שאלה: איש אחד מכר מעשה ידיו, והלוקח הקדים למוכר הכסף, ואחר כך נתייקרו, אם יש בזה חשש איסור ריבית?
הנה מרן הביא משם רבי יצחק בר ששת שכתב: אבל כשאין לו, אף על גב שעכשיו לא מוזיל לו - מכל מקום אסור, כל שלא יצא השער, לפי שכיוון שלא נקבע השער, אנו חוששים שמא ישתנה השער ויתייקרו פירות בתוך הזמן שקבע לו, ונמצא שמרוויח הקונה בספק בהקדמת מעותיו, וגם המוכר יצטרך לקנותם כשער היוקר, אבל, כשיצא השער, אף על פי שאין לו, מותר בהקדמת מעות, שהרי זה כמי שיש לו, שאף על פי שאין לזה, יש לזה ויכול המוכר לקנות לו עתה פירות באלו המעות, ואם כן הוא הדין, גם בנדון שיכול המוכר לקנות הדבר ההוא של מעשה ידיו מן הזולת.
חכם דוד הכהן יהונתן, יד דוד, שאלות ותשובות, עמוד תלו'. הוצאת המדפיס חדאד, נתיבות 1959 מתוך 'החכם היומי'
'ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם'. – נראה לי לפרש על-פי מה שאמרו רבנינו זיכרונם לברכה: שבשעת פטירתו של אדם באים אבותיו וקרוביו עמו במחיצתו ומתלווים עם נשמתו בשעת יציאת נשמה כמו שמובא בזוהר. ... ואותה שעה מדבר עם קרוביו ואוהביו, שככר הם באותו העולם, שבאו עתה לקראתו, להיותם לו לצוותא, מזה העולם לעולם הבא, וזהו אומרו כאן: 'ושכבתי' שבשעת שכיבתי, אהיה אותה שעה עם אבותי ואחר-כך 'ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם.'
חכם דוד הכהן סקלי, לך דוד, פרשת ויחי, ע"מ ע"א, ירושלים, דפוס צוקרמן, תרצ"ו (1936) מתוך 'החכם היומי'
הכל עלה ונסתפק בסעיף האחד, כיוון שהעד הזה, הרב יצחק, זה זמן מה שנשתמד, וחזר בתשובה ושב לתורתנו הקדושה, ונסתפק מעלת כבוד תורתו, ישמרהו צורו ויחייהו, וזה לשונו: איך שיהיה החזרה והתשובה, אם צריך שיהיה החזרה לעיני הכל, ובתשובה הדומה לזאת שבפרק 'זה בורר' שילך למקום שאין מכירים אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים וכיוצא מתשובות הנזכרות שם, שבדבריהם של רבנן, שלא הוזכרו אלא כוחם שאם שב בתשובה, שמועיל. וחל עלינו חובת ביאור, שיש לפקפק, הגם שעינינו הרואות לאיש, הרבי יצחק הנזכר, והכרת פניו ענתה בו, צורת ישראל כשר, ודמות תבניתו ולבושו כדרך ישראל, מכל מקום אפשר לחוש לדברי הפנימי, שאפשר שאין תוכו כברו, ואם תחתיה תעמוד הבהרת, ומאין לנו לידע מצפוני לבו, אם להרע או להטיב. ...
ולא ידעתי למה הוצרך לדקדק כן, ובפרט שאין ראיה מדבריו, שיש לומר ששם דיבר באותם ריקים ופוחזים, שפעמים מחזיקים עצמם כישראל ופעמים כגויים, לזה אמר שצריך תשובה כעין זאת שבפרק 'זה בורר', אבל כששב מכל וכל, כיוון שראינו מעשיו כתורתנו הקדושה, די והווי כישראל גמור.
וממקומו שבפרק 'זה בורר' הוא מוכרח, שהתשובה היא מעין עבירה שעשה, שהרי מלווי בריבית, חזרתם שיקרעו שטריהם, ויחזרו בהם חזרה גמורה, שאפילו לגוי לא מלווים. ומשחקי קובייה, משישברו פספיסיהם וכו', ומפריחי יונים, שאפילו במדבר, לא סברנו ולא חששנו, שמא אין תוכו כברו, ומאין לו לידע מצפוני לבו, ששב בתשובה גמורה, אלא אומרים כיוון ששב מעצמו, ועשה תשובה מעין העבירה במעשה - די.
חכם דוד הלוי קאראסו , ידי דוד, סעיף י"ג, דף י"ז ע"א, דפוס סעדי הלוי, שאלוניקי, תרכ"ז (1867). מתוך 'החכם היומי'
גול אל ה' כל מעלליך, והוא יישר את כל דרכך. והיזהר לקנות חברים טובים, יהיו לך ידידים ואוהבים. ראה כי ימי אנוש כצל עובר, ונשמרת מלהיות עובר ומתעבר. יראת ה' עקב הוא לענווה, נוהג בה כל ימיו בהשקט ובבטחה. חזק בתורת א-ל נורא עלילה, וקבע לה עת בכל יום ובכל לילה.
שמע בני לקול מוסר אביך, אשר נפשו קשורה בנפשך. בלבי בוערת אהבתך, אוכיחך אערכה לעיניך. אם אדם יגלה לך את סודו, טמנהו בתוך לבך וקוברהו. גם אל תגלה סודך לאחרים, אף אם בעיניך צדיקים וישרים. הווה דן את כל האדם לכף זכות, גם היה איש אמונות רב ברכות. אל תצא לריב מהר עם שום אדם, גם אם רעה גמלך והוא קדם. אם יחרפך אדם פיך בלום, היה אוהב שלום ורודף שלום. א-לוהים תולה ארץ על בלימה, כי מה חיי אדם להבל דמה.
חכם דוד זאגורי, לדוד להזכיר, [עמ' 136-135]. [הוצאת יוסף שלזינגר, וינה], תרנ"א (1891). מתוך 'החכם היומי'
רבים הקשו למה לא היה כדאי נח להגן בדורו להצילו מן המבול, וכמו כן אברהם על הסדומיים. ...
'גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה: כתוב בתורתכם 'אחרי רבים להטות', ואנו מרובים. מפני מה אין אתה משווה אותנו בעבודה זרה? וכו', לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב? אמר להם: יעקב, שבעים נפשות היו לו, וכתוב בו 'שבעים נפש' - לפי שעובדים א-לוה אחד, אבל עשו, שש היו לו, וכתוב בו נפשות ביתו, לפי שעובדים אלוהות הרבה. עיין שם.
ולפי זה יבוא עד נכון: שמה שלא הועילו נח ואברהם לבני דורו הוא מפני שלא היו כאיש אחד לעבודתו יתברך, ולא יועילו מעשים טובים של צדיק לבני דורו אלא לישראל - שהם כאיש אחד כאמור.
חכם דוד זכות , זכר דוד על התורה, לפרשת נח, עמ' ט"ז-י"ז, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
אמרו רבותינו ז"ל: אפילו שב האדם בתשובה על העבירות שבינו לבין המקום, אין תשובתו מתקבלת אלא אם כן שב גם כן מעבירות שבין אדם לחברו. וכמדומה לי שראיתי במפרשים טעם לזה משום שהתשובה שמועלת הוא מטעם בנים, שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול, ואין אנו נקראים בנים אלא בזמן שאנו באחדות אחד באהבה ואחווה שלום ורעות. וזה שלא רצה לפייס את חברו בעבירות שבינו לבין חברו אין רצונו שיהיה באהבה ובשלום עם חברו, ואינו בכלל סוג בנים ולכן אין תשובתו מועלת.
וזהו רמז הכתוב: 'כי ביום הזה יכפר עליכם', אך בתנאי ש'לפני ה' תיטהרו'. 'לפני' אותיות הוי"ה הם אותיות דהט"ד שהם גימטרייה: כ"ב - כמספר: באחוה. לרמוז שדווקא כשתהיו באחווה ומרוצים זה לזה, שאז יש לכם דין בנים.
חכם דוד חדאד , קרן לדוד ולזרעו, עמ' ק"ט, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
'אוהב שלום' - הנה לאיש בישראל, גדול או רב על מקומו, יהיה קשה בעיניו דבר זה, כי צריך לזלזל בכבודו, כדי לילך אצל עם הארץ או אצל אישה, כדי לעשות שלום ביניהם, וכמעט יהיה בעיניו קרוב לאיסור, כי יסירו מסווה המורא מעל פניו, ומזה יבוא להתרחק מזה. לזה אומר: אל תתחכם הרבה, וכי אתה גדול מאהרון?! - שהיה כהן גדול ומלמד תורה לישראל, כמו שכתוב: 'ותורה יבקשו מפיהו', והוא שופט לשבטו. עם כל זה היה 'אוהב שלום'. וכן אתה עם כל גדולתך, שיש לך, תעשה כמעשה אהרון, ותהיה 'אוהב שלום ורודף שלום', אף על פי שצריך לילך ממקום למקום, מאיש לאישה, רודף אחריו, שכן כתוב באהרון: 'בשלום ובמישור הלך איתי' - מהו זה מילת 'הלך'? - אלא שהיה הולך ממקום למקום, כדי לעשות שלום. כיוון שאתה מרבה שלום בישראל, אז נמצאת 'אוהב את הבריות', ומקרבן זה לזה, ועל ידי השלום וזוכים לתורה, שהרי תחילת קבלת התורה היה על אחדותם.
חכם דוד חזן , "דוד במצודה" פרק ראשון, ע"מ ה', ב', בתוך "קהלת בן דוד", סלוניקי, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי, תק"ח (1748) מתוך 'החכם היומי'
'כי תשא את ראש בני ישראל' - לא יהיו כולם ראשים אלא באחווה. וזה שאמר ושמו להם ראש אחד ואז ועלו מן הארץ. וזה שאמר: 'והנה הקטן את אבינו' שבשמיים ועדיין לא בא, הכל היה משום 'האחד איננו' - אינם באחדות אחת. וזה שאמר אין ראש בעם מתוקן - ראש דווקא ולא ראשים, אז תדע שכל העם מתוקן. וזה שאמר: 'אדוני שאל' - רצה לומר אדון העולם שאל את עבדיו אלו ישראל. 'היש לכם אב' - איבה ושנאה, 'או אח' - רצה לומר: אחווה. 'ונאמר אל אדוני: יש לנו אב זקן' - איבה, שנאה זקנה משנים קדמוניות, מקודם שחרב בית המקדש. וזה גרמה ש'וילד זקונים קטן' - הוא הגואל עדיין קטן, 'ואחיו מת' - כלומר אם תבוא לבקש על האחדות לא תמצאנה בינינו. וזה גרמה ש'ויוותר הוא לבדו'.
חכם דוד חי צאלח, אילה שלוחה, דרוש לשקלים, דף מ"ט ע"ב, דפוס רחמים בן ראובן ואהרן בן ישועה פתייה, בגדאד, תרל"ו (1876). מתוך 'החכם היומי'
ובזה תבין מה שאמרו ישראל: 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' - רוצה לומר: נעשה - מה שהוא מפורש בתורה , ונשמע - מהחכמים מה שהוא נעלם ונרמז בתורה. וזהו שאמר הכתוב בפרשת יתרו: 'הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם' - רוצה לומר: שיאמינו שהתורה שלי ושלך, ושכלול בה התורה שבעל פה. 'ויאמינו בך לעולם' - עד סוף כל הדורות, שיקיימו כל מה שגוזרים החכמים, שכל חכם בדורו יש לו ניצוץ משה רבינו, עליו השלום, כנודע. ...
ובזה תבין מה שכתבו זיכרונם לברכה בגמרא: תורה שלו היא, ויכול למחול על כבודו. והיינו שהוא שותף בה ויכול למחול. וזהו הטעם גם כן שאמרו זיכרונם לברכה: יש כוח ביד החכמים לעקור דבר מן התורה 'בשב ואל תעשה'. ...
והיינו לפי שהוא שותף, והשותף יש לו כוח לעשות בעסקה, כפי אשר יראה לו, שהוא תועלת העסקה.
חכם דוד חיים יצחק הכהן טנוג'י, ספר תורת המלך, דרוש ו, דף ו', המדפיס יצחק בן שלום חדאד, דפוס עידאן, כהן וצבאן, ג'רבה שנת תש"ה (1945) מתוך 'החכם היומי'
'אמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעים אנו עליך, במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה, והן פורשים ובוכים' - פירש הרמב"ם: והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכים שחשדוהו, כי אסור בתורתנו לחשוד, ולחשוב מחשבה רעה על אדם שעניינו מסופק, אלא לצורך הכרחי. ואף על גב שהיו שלוחי בית דין, ומוכרחים במעשיהם, ועוד שהיו מתכוונים לשם שמים, מכל מקום היו דואגים מן העונש ובוכים, שהרי על כל פנים אם אין בלבו כלום, כבר ציערו אותו בחינם, והם היו המצערים ולא הבית דין, שבכל התורה כולה, אין שליח לדבר עבירה וכביוצא בה.
חכם דוד חיים קורינאלדי, בית דוד, חלק א, מסכת יומא, דף ס"ג ע"א, אמסטרדם, דפוס הרב יוסף, תצ"ח (1738) מתוך 'החכם היומי'
יהודי חבש, המכונים פלשים, הם יהודים שורשיים, שאין להטיל ספק כהוא זה ביהדותם. תכונותיהם המיוחדות: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, הם תכונותיהם של עם ישראל, כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה: שלוש מתנות טובות נתן ה' לישראל, ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. הכבוד והקדושה המיוחדת שמיחסים לספר 'אריתא', השריד היחידי מספרי הקודש שנשדדו ונלקחו מהם, הוא מאופיו של עם ישראל המכבד ומעריץ את ספר התורה. שמירת עיקרי המצוות: שבת, ימים טובים, כשרות המאכלים, טהרת המשפחה, ושלא מתחתנים בעריות, הם הם עיקרי המצוות שלנו. מה שאינם יודעים בפרטי המצוות ובמצוות דרבנן, זה בגלל ניתוקם ממרכזי התורה של אומתנו. המנהגים שנוהגים בהם בימי שמחה ובימי אבל, זהים וקרובים לאלה הנהוגים אצל יהודי המזרח. תפילתם וציפייתם לתשועת עם ישראל וירושלים היא אותה התפילה והציפייה שמצפה לה עם ישראל בכל הדורות. ...
גם גורלם בגלות הארוכה היה כגורלם של אחיהם היהודים בארצות פזוריהם, אם כי היו להם תקופות של זוהר, וממלכה משלהם, שמשלה בגאון ובעוז על הגויים אשר סביבותיהם, אך אחריתם היתה מרה מאוד: רובם הגדול הוכרעו לטבח לעינויים ולשמד, והמעט שלחמו בחרף נפש בעד אמונתם ודתם, נודו והוחרמו על ידי שכניהם, סורו טמא קראו למו. וסבלו את חרפתם מתוך אמונה וציפייה לגאולת ישראל. אחרי שעברו כל התלאות שמצאו אותם, בארץ ערבה ושוחה במדברות אפריקה השוממים, במסעם הארוך והמפרך בדרכם לארץ ישראל, דימו בנפשם שבשובם אל הארץ הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, נחלת אבותם מימי קדם, להתאחד עם יתר אחיהם בני ישראל ששבו לארץ הקודש.
חכם דוד חיים שלוש, נדחי ישראל יכנס, מבוא, עמ' ה', דפוס אחווה, ירושלים, תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - שמעתי על שחוקר פסיכולוג אחד, חקר ומצא, שהאדם לפי טבעו, שונא חברו שיש לו אותו הטבע והאופי הרע שלו. לדוגמא, אם פלוני אומר לך על אלמוני שהוא גאוותן או קמצן וכיוצא בזה, אם תעקוב אחרי אותו פלוני, תראה שהוא עצמו נגוע באותה מידה רעה של חברו. והוא לא חידש כלום כי כבר רבותינו הקדמונים אמרו: 'כל הפוסל - במומו פוסל', ולכן פה התורה אומרת, שנדמה לך שהם רעים, הרי הוא 'כמוך', וקודם תתקן את עצמך. ובזה מתיישב גם סיום הפסוק: 'אני ה'' - שמשמעותה בוחן לבות וכליות, רצוני לומר, שה' בוחן לבות, וידוע שיש לך אותו הטבע של רעך, ולא תוכל להסתיר את חולשת האופי שלך, ולהעמיד פנים על ידי הטלת דופי בחברך, באותה מידה.
חכם דוד כהן, אהבת דוד, עמו' קח-קט, הוצאת משפחת כהן, ירושלים, תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
'צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ' - יתכן מה שאמר פעמיים: 'צדק צדק' - להדגיש שכשם שאתה מבקש צדק לך מאחרים, כך אתה באותה מידה, תרדוף אחרי הצדק, המגיע ממך לאחרים.
ואולי גם זה פירוש הפסוק: 'ואהבת לרעך כמוך' - דהיינו: שהצדק שאתה אוהב לעצמך, תאהב שיהיה גם לרעך, ועל זה סיים: 'למען תחיה וירשת את הארץ' - כי זה האוהב והרודף צדק לעצמו דווקא, יוכל אומנם לחיות בשקט, אבל על ידי זה יגרום לפירוד בעם, אם כל אחד יעשה כמותו, ואז לא נוכל לרשת את הארץ, כי אי אפשר להשיג זה אלא באחדות העם. אבל כשנרדוף הצדק מכל צדדיו, נחיה ונירש את הארץ.
חכם דוד כהן, אהבת דוד, עמו' קנט, הוצאת משפחת כהן, ירושלים, תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
טעם עליית ברגלים שלוש פעמים בשנה, כדי שיהיו תמיד דבוקים בעבודתו, שכשיהיו בקיבוץ הגדול ההוא, ובעבודת הקורבנות וכבוד המקדש, המעוז וקדושתו, לא ישכח הצור ותמיד מחשבים בו.
ועוד כדי שיהיו ישראל באחדות גמורה ויקבע אותו האחדות בלבבם לעולם ועד, כי השלושה יש חזקה. ויהיו תמיד 'גוי אחד בארץ', שבזה חפץ ה'.
חכם דוד מועטי, יוסיף דוד, דף כ"ט ע"א, דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו, תרט"ז (1856) מתוך 'החכם היומי'
חזרת שם ישראל ליושנו והדרו, אינו עד שוב כל עשרת השבטים, ויהיה בית ישראל שלם, כי כן נקרא שמו להיות, אב שנים עשר שבטים. כמו שכתוב: 'ויקח שנים עשר אבנים כמספר שבטי בני יעקב, אשר נקרא שמו ישראל'. ולכן באחרונים בא שם יעקב מלא: 'ושב יעקב ושקט', ולקח אות אחת מאליהו, מפסוק אחרון של מלאכי: 'הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא', ומה יעשה? - 'והשיב לב אבות על בנים' - היא חזרת עשרת השבטים. כי המחלוקת והפירוד הגדול ההוא עדיין לא נשלם.
חכם דוד מילדולה , דרכי דוד, ה, דף לח עמ' א – לח עמ' ב, דפוס נתן מאיי, המבורג, תקנ"ה (1795). מתוך 'החכם היומי'
'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט' - ידוע מה שכתב מורנו הרב חיים ויטאל זיכרונו לברכה: 'טוב רש הולך בתומו' - טוב איש רש בתורה והולך בתומו, שהוא ירא שמים, מהלומד תורה ואינו ירא שמיים, שנקראת תורתו רק עקשות פה, וזהו 'מעקש שפתיו'.
הרי מכאן לומדים שאדם ירא שמיים, אף שהוא עם הארץ, הוא חשוב יותר מתלמיד חכם ואינו ירא שמיים. וזהו שאמר הכתוב: 'העשיר' - בתורה ואינו ירא שמיים, ואינו רוצה ליתן צדקה - 'לא ירבה', ויגדיל מעלתו מפני תורתו. 'והדל' - בתורה והוא ירא שמיים ונותן צדקה: 'לא ימעיט', ויקטן לפני מפני חיסרון תורתו - אלא אדרבה, אחר שהוא ירא שמיים - יגדל, וכמו שכתוב: 'ועתה מה ה' א-לוהיך שואל מעמך כי אם ליראה' - ויראת שמיים זה העיקר.
חכם דוד מלול , בית דוד ושלמה, עמוד 432. הוצאת המכון לחקר ספרי הרב מלול זיע"א, ירוחם. מתוך 'החכם היומי'
'שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטבי לכת' - שלושה הם: צום קול ממון, 'מיטיבי צעד' - לגוף, שעל ידי שלושה אלה יהיה לו מחילה וסליחה וכפרה על חטאות ועוונות ופשעים, וכיון ששלושה אלה מחלישי כח החומר שבגוף, כי הצום מחליש, והתורה נקראת 'תושיה' - מתשת כוחו של אדם. והצדקה מחסרת ממונו. אז ממילא הנפש תוסיף כח, כי כפי חלישות וחסרון החומר, תוסיף ותגדיל הנפש כח ועוצמה. ...
ולכן 'ארבעה מיטיבי לכת' - ארבעה הם: נפש רוח ונשמה, ונשמה לנשמה, 'מיטיבי לכת' - בכח ואון ועוצמה. ובזה פרשתי בעזרת ה': 'וקווי ה' יחליפו כח' - שמה שנחסר כח הגוף, מוסיף כח בנפש ועושה חליפין, ואין מפרידים כח גוף הנחסר, אלא לוקחים תוספת כח בנפש.
חכם דוד משתה, צעיר רדם, עמ' תמ"ו-תמ"ז, מכון 'ניר דוד' להוצאת כתבי יד של חכמי בבל שעל יד 'חזון למועד', רמת גן, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
'אל מלא רחמים' - כאשר כוס מלאה מים על כל גדותיה, כל נגיעה קלה בכוס תגרום למים שבתוכה להישפך החוצה, כך גם הקדוש ברוך הוא מלא רחמים, ים של רחמים, אם מנחמים מישהו צריך להרגיש את כאבו, ומאחר שאין אדם מרגיש בצער חברו, רק הקדוש ברוך הוא, לכן אומרים: 'המקום ינחם אתכם'.
חכם דוד משתה, צעיר רדם, עמ' רפא, מכון 'ניר דוד' להוצאת כתבי יד של חכמי בבל שעל יד 'חזון למועד', רמת גן, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
'על הרועים חרה אפי, ועל העתודים אפקוד כי פקד ה' צבאות את עדרו את בית יהודה.' - מעתה אני הכותב אמרתי לפרש כוונת הכתובים המוזכרים בזכריה: 'על הרועים חרה אפי' - שהם הצדיקים הנקראים רועים. וראוי היה שיהיה חרון אף על ישראל בעוונותיהם, והיה על הצדיקים שהם הרועים, וכן 'על העתודים' - שהם הבחורים, שהם עדיין קטנים כמו עתודים גם הם נתפסים בעוון הדור. ...
הקדוש ברוך הוא מתנהג במידת הרחמים עם עדרו, שהם ישראל, ולא יאבד עמו ועדרו כולם ... בשביל מלחמת מידת הדין, המקטרגת על ישראל, ובזה יסכרו פיות כל המקטרגים.
חכם דוד נחמיאש, מחנה ד"ן, דף קס"ה, עמ' ב', דפוס צוקרמן, ירושלים, תרפ"ז (1927) מתוך 'החכם היומי'
יש לך לידע שכל מגמת החכמים והתלמידים הייתה לשמר העיקרים ופירושם, אבל כיון שלא חובר ספר מתורה שבעל פה עד המשנה, היה נקל לשכחם. ולכן היו עושים כל מאמצי כוחם לזכור העיקרים, שאם חס ושלום ישתכחו, תשתכח תורה מישראל ולא ימצאו כל אנשי חיל ידיהם .
כי איך יודע, שהכותב שתי אותיות בשבת חייב משום מלאכה, וכן בטריפות מי יאמר שכל מה שמנו חכמים בפרק 'אלו טריפות' נכלל בתורה תחת סוג ובשר כשרה טריפה. אמנם בפירוש העיקרים אינו כן לפי שיכול החכם למצוא או בדרך סברה, או בכמה דרכים אחרים. ואף על פי כן היו כותבים בקונטרסים כל מה שלמדו או שמעו, וכל דבר מספק יביאו אל בית דין הגדול שמשם תצא תורה, וכן היה נוהג כל הימים, אשר עמד טעמו בו וריחו לא גמר.
ולפיכך, לא מצאנו מחלוקת כלל ועיקר בתנאים הקדמונים אבל משרבו תלמידי הלל ושמאי, שלא שמשו כל צרכן, רבו המחלוקות בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות.
חכם דוד ניטו , מטה דן, כוזרי השני, ויכוח שלישי, דף יט, ע"מ 39 -38, דפוס האחים לעווין- עפשטיין, ווארשא, תרכ"ב (1862) מתוך 'החכם היומי'
'אגודה של לינת הצדק' - מלבד שהיו מתנדבים בממונם היו מתנדבים גם בגופם, בלינת הצדק אצל החולה, כי בני הבית של החולה כשל כוחם בעמל ויגון לשבת כל הלילה על יד מיטתו של החולה, ולכן היו באים החברים כל אחד על פי התור, ומצוה זו היתה חביבה עליהם עד מאוד ואשריכם ישראל.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' שצו, סימן א, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
ואחרי שהאמונה הזאת, כי שם היהודי והעם הישראלי הוא השם החביב, והעם, אשר מאד נעלה ונבחר מכל העמים, כל עוד שהאמונה הזאת היא תקועה בלבנו תמיד, ואנו מחבבים שם יהדותנו היקר לאין קץ, בפה מלא נוכל לומר ולהודיע לעיני כל כי עוד לא אבדה תקוותינו. כי בשכר האמונה הזאת יצאנו ממצרים, ועוד נצא מהגלות הזה בעזרת האל וישועתו, בעגלא ובזמן קריב אמן.
ולזה כיוונו חז"ל במאמרם ובמתק לשונם: 'אף על פי שחטא ישראל הוא' - רוצה לומר: אפילו שעשה האדם, חרון אף למעלה, חלילה, בשביל החטאות שחטא, מכל מקום, 'ישראל הוא' - רוצה לומר: שם ישראל עליו, ולא ירצה לשנותו ולא יחליפנו ולא ימיר אותו כלל ועיקר.ועל ידי זה אנו בטוחים, בעזרת האל וישועתו, שימהר ויחיש לגאלנו במהרה בימינו אמן.
הגם שאנו רואים שרבו הפריצים, ונכרתה האמונה מפיהם, חס ושלום, מכל מקום הרי ישראל הוא, ובשכר זה די והותר, ועמוד בפרץ, ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה ...
ושם זה של יהודי מורה על הרגש וההתחזקות וכמו שכתוב בהעיתונים משם יהודי צרפת. ואני אומר שהוא מלשון 'הידד', שהוא זירוז וחוזק.
חכם דוד עידאן, משכיל לדוד חלק א', דרוש ה' לשבת הגדול, דף מח' עמ' א', הוצ' ארגון יוצאי ג'רבה ודרום תוניסיה, פרדס כץ, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
הרוצה ליישב בשלווה, בעולם הזה, יזהר בשני דברים: אחד שלא יזיק לשום אחד, לא בגופו ולא בממונו. ובזה, אפילו שהוא רע לשמים, בעבירות שבינו למקום ברוך הוא, אינו נענש בעולם הזה. ואם יזכה וישוב בתשובה, ירוויח שגם בעולם הבא לא ייענש. וזהו הרחקת הנזק שלא ייענש בעולם הזה בחולאים רעים, כיוון שאינו רע לבריות.
אך להקרבת התועלת, שיהיה לו טובה בעולם הזה, צריך שיהיה זהיר במצוות, שנהנים ממנו הבריות ככיבוד אב ואם, גמילות חסדים, תלמוד תורה, הבאת שלום, שאוכל פירותיהם בעולם הזה. ואם אין בידו לעשותם - שהוא יתום, ואם ירצה ללמוד תורה - ואין לו ממון ליתן צדקה או להלוות לעני, ואינו מהבריאים לעשות גמילות חסדים בגופו, מכל מקום, יש מצווה שביד כל אדם לעשות שלום בין אדם לחברו, שזה אינו צריך גבורה ועושר ולימוד התורה. עוד למדנו מרב אידי, שרע אינו נקרא כי אם מי שהוא רע לבריות. וטוב אינו - רק מי שהוא נהנים ממנו הבריות.
חכם דוד פאפו , בני מאיר, דרוש ב' לשבת תשובה, דף ג' עמ' ב', ירושלים, תרע"ד (1914) מתוך 'החכם היומי'
כפר קטן שהיו בה י"א ישראלים, ואירע הדבר, כי מת אביו של אחד מהם, ומעתה לא נשאר שם אלא מנין מצומצם. באו ושאלו מי עדיף יותר, שיתפללו בבית האבל כמנהג בתפוצות ישראל, ועוד על כי האבל שבוע ראשון אינו יוצא מפתח ביתו, או עדיף יותר שלא לבטל אמירת התפילה בבית הכנסת ויבוא גם האבל להשלים מניין עמהם. ...
והוא עיקר הדין בנידון שלנו, שאם הם רוצים דווקא שלא לשנות מקומם, יכולים להכריחו, ואינו יכול להיפטר בטענה שאין האבל יוצא מפתח ביתו, שזה פשוט שלצורך מצווה מותר, ומעשים בכל יום שבהרבה מקומות יוצא האבל לבית הכנסת להתפלל, ואפילו יבוא עליהם בטענה שמצווה היא להתפלל בבית האבל, ויש בה גמילות חסדים כדלעיל, מכל מקום אין כופים עליה.
אבל אם הם מתרצים בכך ונוח להם לעשות מצוה של גמילות חסדים, אלא שחוששים שמא תהיה מצווה הבא בעבירה להניח לבית הכנסת, בזה נאמר ודאי שיהא נכון לבם בטוח שאין בזה שום שמץ וסרך איסור כלל, מהטעמים שאמרנו.
חכם דוד פארדו, מכתם לדוד, אורח חיים סימן יד-טו מתוך 'החכם היומי'
מי ששכח לילה אחד ויומו לספור ספירת העומר, הדין פשוט שלא יספור עוד בברכה. וכאן הבן שואל: אם זה ששכח הוא שליח ציבור קבוע בבית הכנסת, מה יהיה דינו? יספור לילות אחרים בצבור בברכה כדי להוציא את מי שאינו יודע בקהל? ...
נראה שאם הוא שליח ציבור קבוע, ואינו בא לימלך, אלא מעצמו עושה כך, ועולה ומברך כדרכו - לא מוחים בו, הואיל ויש לו סמוכות. ... אלא שאם בא לימלך לא מורים לו, ומיהו אם עשה - עשה. ...
ומה גם שבכגון זה שייך קצת הטעם שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, לפי מה שהעלו רוב האחרונים שאם ברכה לבטלה אינו אלא דרבנן. ...
וכל שכן מה שבא בשאלה אם אירע שלילה אחד עבר לפני התיבה וברך, אם יוכל שוב אחר כך לספור ולברך כל שאר הלילות, שזה דבר פשוט שלא מן השם הוא זה, ואין זה עולה על הדעת כלל להתיר.
חכם דוד פארדו, מכתם לדוד, אורח חיים סימן ט"ז מתוך 'החכם היומי'
אם באים אנו לדון אחר כל עד ועד, הבא לפנינו עתה בזמן הזה, לדאבון נפשנו לא נוכל לסמוך ולקבל שום עדות, משום נברא שבעולם, כי אין לך אדם מישראל המוחזקים אלינו בכשרות, שאינו נכשל בעברות מן התורה, כאלו, השחתת זקן וחילול שבת וכיוצא, וכל שכן בעיירות כאלו, אשר במחוז הזה, שרבים המה ההולכים למלאכתם ביום השבת, מהם ברצון ובלי רצון, ומה נעשה בהם, ואין כל חדש ...
וכמותו אני אומר בנידון שלנו שכיוון שרבים מבני עמנו, השרים והסגנים, ראשי העיר, טוביה ומנהיגיה הולכים אל חנויותיהם ביום השבת, ועינינו רואות וכלות, אוי לנו, ה' הטוב יכפר בעדנו, אם כן שאר אנשי העיר נגררים אחריהם ונעשה להם כהיתר בדבר שגוף הישראלי תלוי בו.
חכם דוד פיפאנו, אבני האפוד, חלק ב', סימן ד', דף קמ"ה ע"א. דפוס רחמים שימונוב, סופיה תרע"ג (1913). מתוך 'החכם היומי'
'שיר המעלות הבוטחים בה'' - שנמצא בהם מידת הביטחון באמת, הרי הם דומים 'כהר ציון לא ימוט' - כמו המקדש, המעוז, כי לעולם לא ימוט, ובקדושתם קיימים אף כשהם שוממים, שאף בחורבנו לא זזה שכינה כותל המערבי, כמו כן הם אותם הבוטחים בה', שזוכים להשראת שכינה ביניהם, להצילם מכל רע, אף בהיותם בלתי הגונים, שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים על ידי מידת הביטחון. וכמו שכללות עיר הקודש, 'ירושלים, הרים סביב לה' בכל גבוליה, כמו כן 'ה' סביב לעמו', כי גם בהיותם נקראים 'עמו' - שאינם עושים רצונו של מקום, שרויה שכינה ביניהם מעתה ועד עולם.
חכם דוד פראנסייא, אפוד בד, דף נ"א ע"א, דפוס חיים אברהם, איזמיר, תרמ"ד (1884) מתוך 'החכם היומי'
הקשו קדמונים, כיוון שעיקר ביאת האדם לזה העולם, יש לה תכלית, וכשימות האדם יחזור למקומו הראשון, ולמה בא למקום סכנה? - כי הלוואי תהיה יציאתו כביאתו לעולם. ואם כן, הלא טוב הוא שישב במקומו הראשון, ולא יבוא באותו עולם. - ובא לעולם הזה למקום סכנה, בשביל שלא לאכול לחם של בושה. כי זה דומה לבת בוגרת, שיושבת בבית אביה, וניזונת מנכסי אביה, שיש לה בושת פנים'.
ועוד אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כדי שיעלה הנפש למקום הרוח, ויעלו שניהם למקום הנשמה, ויהיו אגודה אחת, ויהיה זוכה ומזכה. ויזכה הבן להיות ירך של אביו, כמו שאמר המקרא: 'והלכת בדרכיו' - מה הקדוש ברוך הוא גומל חסדים, וקובר מתים, ומלביש ערומים, כך הבן דומה לאביו.
וזהו מה שאמרו קדושים: 'ואתם הדבקים בה' א-לוהיכם, חיים כולכם היום' - דהיינו שנדבק במידותיו יתברך שמו, כנזכר: מה הוא גומל חסדים וקובר מתים - אף אנו כן, שאם לא כן קשה, הלא 'ה' א-לוהיך אש אוכלה הוא' - לכן אמר: 'ואתם' - נפש רוח ונשמה, הדבקים במידותיו יתברך שמו, 'חיים כולכם' - באריגה אחת, ונעשים אגודה אחת, כמו אבוקה. כי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: עבירה מכבה מצווה, כי היא דומה לנר, שהרוח של הצד האחר מכבה אותו. אבל כשיהיו נפש רוח נשמה אבוקה אחת, דומה לאור היום, שאין רוח הצד האחר, ולא עבים וברקים וזוועות מכבים אותו, כי על ידי שיעסוק בתורה ומצוות כאחד, נעשים אגודה אחת, ואין הצד האחר אוחז בהם.
חכם דוד פרץ בן זרירי, מגן דוד, עמ' נא-נב, הוצאת 'מכון שושלת בית פרץ' אשדוד. ירושלים, תשנ"ט (1999). מתוך 'החכם היומי'
שאלוני אודות היהודים בזמן הזה שפשתה המשפחת בעוונותינו הרבים בבחורי ישראל לכתוב בשבת בכתב האינו יהודי ... כי לא מצאו במה להתפרנס בריות, אלא בזאת העבודה. אם יש בזה חילול שבת מדאורייתא בכתיבת האינו יהודי או שאיסור זה הינו מדרבנן . ויצאה מכך טובה לכמה עניינים.
והנה מצינו בשולחן ערוך ... וזה לשונו: 'מותר לקנות בית בארץ ישראל מן האינו יהודי בשבת וחותם ומעלה בערכאות ... בכתב שלהם, שאינו אסור רק מדרבנן, ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו'. ... לקוצר דעתי שיש ללמד עליהם זכות על אלו היהודים, שאין בכתיבה זו איסור דאורייתא אלא מדרבנן.
חכם דוד צבאח , שושנים לדוד - חלק א', דף מ"ב, עמ' א', סימן נ"ה, יהודה ראזון, קזבלנקה, תרצ"ה (1935) מתוך 'החכם היומי'
'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' - אימתי התורה ירושה? - רק 'קהילת יעקב', היינו: האחדות. וכן דרשו 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל', ופרש רש"י: בהתאסף יחד באגודה אחת, ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם, עד כאן. ולפי זה הפרוש: 'ויהי בישורון מלך' - אימתי הוא מלך? - 'בהתאסף'. ...
וכן דרשו על הפסוק: 'ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר' - וברש"י בשם המכילתא: 'כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת' עד כאן. ואחדות זו היא תנאי הכרחי לקבלת התורה.
חכם דוד קדוש , לב דוד- כרך א', עמוד צ"ח. הוצאה פרטית ע"י בני המחבר, תשנ"א (1990) מתוך 'החכם היומי'
'גדול השלום שניתן לבעלי תשובה שנאמר: 'שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו' - וירמוז בתחילה על פי מה שנאמר שבצירוף ישראל באחדות יתקיימו כל המצוות, והבעל תשובה שלא קיים המצוות מתחילה, כשחזר אחר כך, נעשה לו חלק עם שאר ישראל במצוות שיקיימו, וזה שנאמר: 'שלום שלום לרחוק' - היינו הבעל תשובה, שהיה רחוק ועתה נעשה קרוב, ששלום לו ומתקבלת תשובתו. וכי תאמר הלא על פי כן, חסר ממנו קיום המצוות, לזה חזר וכפל: 'שלום' אחריתי - לרמוז שעל ידי השלום שיש לו עם ישראל, מעלה עליו כאילו קיים כל המצוות. ...
והנה נודע, שה' לא נתן כוח הדיבור באדם, אלא לעבודתו ולשרתו, ולהחזיר בתשובה לאחרים, ולהרבות שלום בעולם, וזה שנאמר: 'בורא ניב שפתיים' - ה' ברא הדיבור באדם בשביל השלום היינו לעבודתו יתברך, כי ידבר שלום לרחוק ולקרוב רחוק - היינו בעל תשובה, שיעשה שלום בינו לבין המקום, שיחזירו בתשובה, וגם לקרוב הצדיק שיעשה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
חכם דוד קצין, 'ויאסוף דוד', עמ' צ"ג הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
כתב הרב ה'מגן אברהם': 'טוב לחזר אחר שליח ציבור בן צדיקים כי אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'. וזו לשון 'הטור': 'אם הוא מיוחס ורשע, מה תועלת לפני המקום בייחוס שלו?! ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק - טוב לקרב מזרע רחוקים'. - היינו שיש לו קדימה, לזה שהוא מזרע רחוקים על מיוחס ורשע. אלא שראיתי לרב 'טורי זהב' ... מכוח דברי 'הטור', וסובר, שתהיה קדימה לצדיק בן רשע על צדיק בן צדיק לקרב אותו זרע לשכינה, ושזה נלמד מהפסוק 'לקרוב ולרחוק'. והם דברים תמוהים, לעניות דעתי, ורחוקים מן הדעת.
ומהפסוק: 'לרחוק ולקרוב' - דרשנו בגמרא שבעלי תשובה עדיפים מצדיקים גמורים, שרחוק היינו שהיה רחוק מלכתחילה, ובזה גם יש מי שחולק וסבור להפך שדורש 'רחוק' - רחוק מן החטא מלכתחילה, אבל שיהא שום קדימה לצדיק בן רשע על צדיק בן צדיק, לא אמרו אדם מעולם. ואפילו יהיה שכרו אתו מאת אדון הגמולות, יען לא היה לו ממי ללמוד - ולמד, מכל מקום להקדימו על צדיק בן צדיק, כל ששניהם שווים במעלה?! - ודאי לא מתקבל על הדעת, ואדרבא דרשו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' - ויעתר לו ולא לה, ש'אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'. ... ואפשר שהוא קודם, מצד שכיוון שאין לו זכות אבות לסמוך עליו, הוא נותן על לבו ומכוון יותר בתפילתו, ובגמרא תענית כתוב, שרבי אליעזר אמר כ"ד רננות ולא נענה, ורבי עקיבא אמר 'אבינו מלכנו' ונענה. וכתב הרב זכרונו לברכה הטעם: מפני שרבי אליעזר היה לו זכות אבות ובטח בו, ורבי עקיבא התחנן מצד טובו הגדול.
חכם דוד שבתי, נהר שלום, דף נ"א, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
מי שכוונתו לייחד 'בשם כל ישראל' כי מזה בא שפע וברכה אל כל ישראל. ואם נפשך לומר: כי גם זה נקרא 'על-מנת לקבל פרס' - מה לי שהוא מקבל טובה או 'כל ישראל, מאחר שאינו בשביל כבוד הבורא. וזה הווי כעובד עבודה זרה, חס ושלום, כי מי שמכווין בדבר, שחוץ לכבודו יתברך, הווי עובדה זרה כמו שכתב 'חובת הלבבות' - זה אינו כלום, כי בכל הדברים שהאדם מתפלל, צריך העיקר להיות בשביל כבוד ותענוג הקדוש ברוך הוא, כבודו יתברך, כמו שהארכתי בזה במקום אחר. שאם לא כן, איך תקנו אנשי כנסת גדולה כל תפילה, ואין כאן מקום להאריך, והעיקר כי כבוד ותענוג של הקדוש ברוך הוא בטובת ישראל, והוא עושה לכבוד, לכן הוא רוצה שתהיה זו בשביל כל ישראל
חכם דוד שלמה אייבשיץ , מגילת מסתרים (עם תשובה שלימה), דף ו' ע"ב, דפוס אברהם קויפמאן ובניו, ברוקלין, תר"ע (1910). מתוך 'החכם היומי'
צריכים עם בני ישראל להיות באחדות ואהבה, ולמחול זה לזה אף שחטא כנגדו, ועל ידי זה: 'למי נושא עוון'? - למי שעובר על פשע', וממילא כשנתכפרו עוונותינו, לא יישאר דין ומקטרג לעכב הגאולה. והמחילה כל אחד לחברו לא תבוא כי אם מפאת הענווה, שיודע ומכיר האדם מה ערכו ומה חייו, ועל ידי זה מתרצה ומתפייס עם חברו, שכולנו בני איש אחד נחנו, ועל זה כתוב: 'יפאר ענווים בישועה'. ושעיצומו של יום מכפר אל תחשבו, חס ושלום, דבר ריק הוא, אך מכם צריך שאתם תפייסו זה את זה, ואז גם עבירות שבינכם למקום יתכפרו, וזהו על ידי הענווה הנזכר.
חכם דניאל הכהן נהר, יד הנהר, דרוש י"ג לשבת, דף ק"ב ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר , תרמ"ד (1884) מתוך 'החכם היומי'
'לא תלך רכיל בעמך, לא תעמד על דם רעך'. וידוע שעוון לשון הרע ורכילות חמור מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והרגיל בו הוא מהכת שאינה רואה פני שכינה. אם כן ההולך רכיל, הוא מאבד עצמו לדעת, וזהו אמרו: 'לא תעמד על דם רעך' - כלומר על נפשך, לא תגרום אבדתה. ואחר אזהרת 'סור מרע' סיים ב'עשה טוב' באמרו: 'ואהבת לרעך' - היא נשמתך, 'כמוך' - כלומר תשגיח על צרכיה, לחם לאכול ובגד ללבוש: 'שארה כסותה ועונתה לא תגרע'. ועל זה אמר רבי עקיבא 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה' - רצונו לומר: אם אתה אוהב את 'רעך' - שהיא נשמתך, 'כמוך' - כגופך, אז אתה מקיים את כל התורה כולה. ... ובכן, מאהבת נשמתך כמוך, כגופך, תבוא לאהוב את כל אחד מישראל. והוא על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שכל נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא הכבוד, וכולן מתאחדות כגוף אחד, שבו הראש והלב והידיים והרגלים ויתר האברים. וכמו שלא יצויר שאבר אחד ישנא את חברו, אלא להיפך, אם אירע קלקול באיזה אבר, אז כל הגוף בכללו לא מרגיש טוב. וכן אם איזה אבר מתענג אז כל הגוף מרגיש בתענוגו. כן גם אתה תאהב את כל אחד מישראל, ותרגיש בצערו ותשמח לטובתו.
חכם דניאל הלוי, כרם ד"ל, מהדורה ב, עמ' רמח, דפוס זהר, תל אביב, תשל"א [1971]. מתוך 'החכם היומי'
'וכל בניך למודי ה'' -אף על פי שיש בישראל חכמים ועמי הארצות, מכל מקום יש באפשרות ש'כל בניך', ואחד מהם לא נעדר, יהיו 'למודי ה''. ושמא תאמר איך יהיה זה, ומתרץ בכתוב בעצמו: 'בצדקה תכונני', שעל ידי שתחזיק יד לומדי תורה אף שאתה עם הארץ, תזכה ללמוד כל מה שלמד החכם שהחזקת בו. ...
וזהו שאמר הכתוב: 'שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך' - והיינו למען תלמד ותברור הספקות. ושמא יאמר בעם הארץ: מה לו לעלות לרגל, ולבו סתום כבתולה, ותהיה החזירה כהליכה, ריקם ריקם, לכן סיים הכתוב שיש רפואה למכתו על ידי ש'לא יראה את פני ה' ריקם' - ותיבת 'את' דווקא לרבות תלמידי חכמים לא יראה ריקם, רק 'איש כמתנת ידו' - יחזיק ביד לומדי התורה, ובכן יזכה לראות סימן יפה בתלמוד.
חכם דניאל טירני, מתנת יד, דף כד א, דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו, תקנ"ד (1794) מתוך 'החכם היומי'
'כולו הפך לבן טהור הוא' - והרמז מי שיש בידו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', הוא הפך לבן הארמי, שביקש לעקור את הכל, משנאתו ליעקב, ואז 'טהור הוא' כלפי השמים. ועוד כתוב: 'ולך ה' חסד' - והרמז מי שיש בידו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - ראשי תיבות: 'ולך', אז 'ולך ה' חסד'. ומהו החסד? - שתשלם לאותו האיש כמעשהו, כפי מה שמקיים 'ואהבת לרעך כמוך', כך יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה.
חכם המקובל פנחס סעדון , פסקי הראש, חלק א, דף קנב ע"ב, דפוס אליעזר פרחי וואריוס, תונס, תרס"ב (1902). מתוך 'החכם היומי'
לעיתים לא רחוקות תגיע לאוזנינו האמירה שהעברית היא שפה מתה. אם נתבונן על אמירה זו מתוך השוואה בין העברית ובין איזו שהיא שפה מדוברת, תהא אמירה זו נכונה ולא נכונה כאחת. השפה העברית, אף כי אינה משמשת באופן נרחב כאמצעי לתקשורת בין אנשים, בכל זו היא עודנה, ותמיד תהיה, אוצר בלום עבור האנשים, האמונים על שימורה. כל זאת אמור במיוחד עבור אלו שמוצאם במזרח ובדרום אירופה. בזמן שבכמה אזורים באסיה, היכן שהאוכלוסייה היהודית יותר דומיננטית, השפה העברית משמשת כמעט כמו שפת דיבור. אבל מה שמשמש כהוכחה הטובה ביותר לשימורה של העברית היא העובדה שהיא מהווה שפתם של המתפללים בבתי הכנסת בכל העולם. תפקידה בעיצוב דמותו של על העם היהודי, ובשמירה על זהותו של עמו הנבחר של א-להים, לא תסולא בפז. יהודי יכול ללכת לכל חלק בארץ הנושבת, ובזכות השפה העברית השגורה בפיו, או אפילו על ידי כמה מילים שהוא זוכר, יוכר מיד כאורח רצוי בכל מקום בו אחיו יושבים. זוהי המילה החיה – שקושרת ומאחדת יהודי עם יהודי, בכל מקום אשר הוגלו שמה.
חכם הנרי שמואל מוראיס , THE JEWS OF PHILADELPHIA, עמוד 173, פילדלפיה, תרנ"ד (1894) מתוך 'החכם היומי'
בשעה שדנתי בסוגיית עליית הפלשמורה, הדגשתי תמיד את דבר התנצרותם מתוך כורח בלבד ולא מתוך בחירה חופשית. בתור מנהיגה הרוחני של הקהילה, וכמי שאף זכה להשיב חלק מהם לחיק היהדות עוד באתיופיה, אני מכיר בהשתלשלות העניינים בכל הקשור בקבוצה זו. ...
ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, קל וחומר יהודי שחרב חדה מונחת על צווארו. אב הרחמן הוא אבינו שבשמים, רחום וחנון הוא על בניו. הקדוש ברוך הוא חפץ ורוצה בתשובה, בצום ובתפילה, מכפר עוונות ואל סולח הוא. לא אוכל לנהוג אחרת מאבות אבותיי, על אחת כמה וכמה מבוראי, הוא מלך המלכים הקדוש ברוך הוא. על כן כתובים ויסודות אלה עמדו לנגד עיניי, והיו נר לרגליי ומאור עיניי, עת פסקתי בעניין הפלשמורה מה שפסקתי.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 94-95, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
ואפילו בעבירות שבין אדם לחברו, מועיל בקבלה לחזור בתשובה ולפייסו. שכן מצינו שזה שהולכים אחר יום הכפורים לנשק הידיים. הוא שאם לא נכנע האדם קודם יום כפור לשאול מחילה מחברו, ונכנע ביום כפור, וקבל עליו לילך ולשאול ממנו מחילה, תכף ומיד מוחל לו הקדוש ברוך הוא מיום כפור, אפילו שעדיין לא עשה מעשה לפייסו, וכמו שכתבו בעלי המוסר: שכל אדם מישראל, מצד שאנו אחים ורעים ומחויבים לקיים מצות ו'אהבת לרעך כמוך', מחויבים בכל לילה, למחול לכל מי שהכעיס והקניט אותו ובפרט בימי סליחה וכפרה, שהציווי הגדול הוא למחול כל אחד לחברו בלא שאלת שום מחילה.
חכם וידאל קואינקה, דרכי חיים, עמ' רס"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
'מאימתי מתחילים לקרות שמע בערבים ... רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח'. - וקשה, שנאמר שהברייתא מדברת בעני נוכרי, שכיוון שאין לו נר - אוכל בערב, אבל עני ישראל, מקדים אכילתו לפני שיגיע זמן קריאת שמע ותפילה, וכשיגמור אכילתו מתפלל. גם כן, בעני כותי שקורא קריאת שמע, ואינו מדקדק בזמן התפילה וקריאת שמע. ...
ועוד קשה לי על דברי התוספות: למה לא הקשו מבני רבן גמליאל, שלא קראו קריאת שמע בתחילת הלילה, שכיוון שהגיע זמן קריאת שמע ותפילה, איך אכלו ושתו אז ... - נראה לי לתרץ, שמשום מצוות חתן וכלה לאכול איתם ולשמח אותם מותר לאכול, אף על גב שהגיע זמן קריאת שמע.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' לט, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'אחרי נמכר, גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו' - אחרי שעם ישראל נמכרו לעמים אחרים והם בגלות ביניהם, מתי 'גאולה תהיה לו'? - מתי יבוא הקץ של הגלות ותהיה הגאולה, כאשר 'אחד מאחיו' - שכל אחד ירגיש שהוא אחד מהאחים, וכאיש אחד הם, אחים שלא יתפרדו. יהי רצון שיהיה זה בקרוב, אמן.
חכם ורג'אני גד יאנה, ולגד אמר, מתוך חסד ורחמים, עמו' שנז. הוצאת אורגאני גד יאנה, נתניה, תשס"ד (2004) מתוך 'החכם היומי'
האות דלת משמעותה בארמית: זה שאין לו, שהוא הסמל של עם ישראל. משווים אותו לירח שאין לו אור משלו: במובן מסויים האות דלת היא באופן פשוט הסמל לקיום העם היהודי. אנחנו מתבקשים להודות מחד גיסא שאין לנו כלום מעצמנו, ומאידך גיסא שאנחנו מקבלים הכול ממנו יתברך. הקשר ללבנה חזק מאוד ביהדות. השנה קשורה לשמש אבל החודשים נקבעים על ידי הירח, ומכאן חידוש הלבנה. הירח הוא סמל הענווה. ... ביהדות הלבנה מהווה הסמל השמימי של מהות המאמין.
הרב ז'וזי (יוסף) אייזנברג , תרגום מצרפתית, האלף-בית המקודש, עמ' 59, פריז, הוצאת פאייאר, תשע"ב) 2012). מתוך 'החכם היומי'
'פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי' - רוצה לומר: בשביל השלום שיש לו עם ישראל, על ידי האחדות מראה בעצמו כאילו אני אבר משאר ישראל, ואם כן יש לי חלק במה שמקיימים שאר ישראל באותן מצוות שאיני יכול לקיימם, וממילא נפשי נפדית, שעל ידי זה נחשב לי כאילו קיימתי כל מצוות בתורה בפועל, ובזה יש לי פדיון לנפשי מכל דין וחשבון.
זהו 'מקרב לי' - אין עלי שום מלחמה למעלה לתת דין וחשבון בביטולם 'כי ברבים' - כלומר מצוות התורה שהם רבים, תרי"ג מצוות. ... אבל על ידי השלום, אני עצם מעצמם של ישראל, ובשר מבשרם, נחשב לי כאילו קיימתי הכל, כי יש לי חלק עם כולם.
חכם זבולון שושנה , קודש הילולים על תהילים, עמוד קנ"ז. ירושלים, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' - הקשה ה'ילקוט' זיכרונו לברכה: למה לא אמר 'ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים'? - ולעניות דעתי נראה, שלא אמר 'ארור' לפי שיש לו תקנה בתשובה.
אך יש לדקדק במה שנאמר: 'אשר לא הלך' בלשון עבר. למה לא אמר בלשון עתיד: 'אשר לא ילך' וכן 'יעמוד', שכולל גם השב בתשובה מכאן ולהבא, שלא ילך עוד בעצת רשעים, ואפילו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים', מכל מקום גדול הצדיק, שמעולם לא הלך ולא עמד, כל ימי חייו מבעל תשובה, מבחינה אחרת.
חכם זע'יר מרדכי פנחס עשוש , כפות תמרים, מזמור א', עמ' ג', חמו"ל, באר שבע, תשכ"ב (1962) מתוך 'החכם היומי'
'מעביר ראשון ראשון' - שמעתי מפי החכם השלם והוותיק רבי חגי פרץ ... שביום הכיפורים מרוב חסדו יתברך ויתעלה שמו לעד, מטה כלפי חסד. ומעביר ראשון ראשון באופן זה: כשבאים לדין מכניס לפניו דין שני בני ישראל, אחד צדיק גמור ואחד פחות ממנו מעט, ונמצא הראשון זכאי והפחות ממנו חייב. אחר-כך מכניס דין אדם אחר הפחות מן השני ההוא ודן אותם, נמצא השני לגבי השלישי צדיק ויוצא זכאי, והשלישי חייב. ... וכן על זה הדרך עד הפחות והאחרון שבישראל. ואחר-כך מרוב חסדו הגדול, מכניס עמו דין אחד מאומות העולם ודן אותם, נמצא האחרון ההוא זכאי בדינו כי לא ימנע שימצא בו דבר טוב. וזהו כוונת כהן גדול שמתפלל ביום הכיפורים על ישראל ואומר: 'ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר', אלא שכולם יהיו צדיקים.
חכם חביב אלקובי, לקח טוב, עמ' 458, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
'מאיר' ו'יראה' מחוברים ובלולים זה בזה, כי רוב האור מביא לידי יראה, שכן במזמור העשוי בצורת המנורה בתחילתו, כתוב: 'א-להים יחננו ויברכנו יאר פניו איתנו סלה', ובסופו כתוב: 'יברכנו א-להים ויראו אותו כל אפסי ארץ', וגם כשתכתוב תיבת 'מאיר' ותחתיה תיבת 'יראה', אזי יהיה חצי תיבת 'מאיר' וחצי תיבת 'יראה', אל הימין יהיה אותיות 'מאיר', וחצי השתי תיבות הנזכרות השמאלי הוא 'יראה'. הרי האור מימין והיראה מהשמאל, והוא על דרך שכתבו הראשונים, זכותם יגן עלינו אמן, כי יראה ואהבה נמשכים זה מזה, שהרי כשתכתוב 'יראה' למעלה ותחתיה 'אהבה', יהיה חצי התיבות של ימין 'יראה' וחצי התיבות משמאל הוא 'אהבה', עיין בדברי קדשו כי נעמו בשל"ה הקדוש ...
בקריאת פסוקים אלה בטעמיהם, ושום שכל בצירופי 'מאיר' הרמוז בהם, יעוררו לב טהור ליראה את קונו, ולהאיר את עינו לאור באור התורה, מאירת עיניים, עיני שכלו, שבעה קנה המנורה, ז' נקבים שיש בראש, וכולם מאיר השכל הנתון בראש, וזוכה לזה על ידי קול רינה של תורה בקריאת הפסוקים הנזכרים בטעמיהם, וכל שכן אם הוא בחצות לילה לאור הנר שמאיר, שיעורר את הרחמים עליו.
חכם חביב חיים דוד סתהון, תקפו של נס, כרך א', דף ח' ע"ב. דפוס י. נ. לעווי, ירושלם תרנ"ד-תרנ"ט (1899-1894). מתוך 'החכם היומי'
באמצע הוא האזור 'ספר המצרף'. פה שתי התרבויות נאבקות: בני 'ספר הבונה' מכניסים התרבות של תענוגי בשר והשחתה מוסרית. בני 'ספר מדבר המשחית' מכניסים תרבות פראית ורצינית ללא תענוגים. אלא בעלת מאבק תדירי עם החיים הקשים של יום יום.
ארץ ישראל נמצאת באזור 'ספר המצרף', ומשם גורם חשוב להקמת הנביאים, שעמדו בישראל לצרף את שתי התרבויות האלה, ולקחת המובחר שבכל אחת מהן. ידוע כי רק בישראל מכל העמים שעל פני האדמה עמדו נביאים, אנשים בעלי תרבות גבוהה ומדות תרומיות; כי המצב הגאוגרפי גרם למאבק שתי תרבויות הפכיות המתנגדות זו לזו. הנביאים השלימו ביניהן כי זקקו וצרפו אותן, בקחתם מה שמובחר בזה ומה שמובחר בזה, ובנו תרבות מזקקת ואצילית שלא היה כמוה בכל העולם.
חכם חביב טולידאנו, ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, יומן מסעי לארץ-ישראל, עמ' 17, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
'וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה' - ועוד קשה: מה היא הראיה שמביא מפסוק 'הבה נתחכמה' - שלא היתה כי אם עצה לא מעשה. ויש לפרש על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שבלעם היה באותה עצה, ומצאנו עצתו בכל מקום היא לרעה, כי זה דרכו כסל לו, כמו שנתן עצה למדין להפקיר בנותיהם לזנות, כדי להכשיר את ישראל, וכן הייתה עצתו עכשיו. וזהו שאמר המגיד: 'וירעו אותנו' - כלומר שעשו אותנו רעים וחטאים לה', על ידי עצתם, והוא מה שאמר להם פרעה: 'הבה נתחכמה לו' - בלשון יחיד, כלומר שאיני מתיירא כי אם מן החיבור שיש להם, שעל ידי האחדות, הם מתרבים במצוות, ולכך אמר שהחשש שלי הוא 'פן ירבה' - כלומר במצוות, ונתן להם בלעם עצה להעביר על דת.
חכם חביב טולידאנו , 'פה ישרים'- עמ' ק"י, בהוצאת הרב שמואל טולדאנו, ראשון לציון, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
צערנו על צרתם של אחרים - ידוע הדבר ומפורסם העניין שאנחנו עם בני ישראל משולים לשה שנאמר: 'שה פזורה ישראל' - מה השה כשמכים אותה באחד מאיבריה, כל האיברים מצטערים, גם ישראל הם אגודה אחת וכשאחד מהם שרוי בצער כל ישראל מצטערים בצערו.' - ובזה פירש ב'שבט ראובן' בשם המפרש, זכרונו לברכה, דברי הגמרא שאמרה: הלל, כשומעו קול צווחה בעיר, אומר: מובטחני שאין זה בביתי. - כי הלל הרגיל לאנשי ביתו, על דרך מוסר והנהגה ישרה, כאשר יקרה להם צער ואסון, בל יצעקו ובל יקוננו, אלא יקבלו באהבה. אך כל זה בצער שלו, אבל בצער חברו, חייב אדם להצטער מאוד, בלב ונפש, ולהוריד כנחל דמעה.
חכם חוויתו חורי, חח ונזם, חלק ב', דרוש כ. ע"מ נג-נד , אשקלון תשמ"ה (1985) מתוך 'החכם היומי'
דרכי המשנה: סתם הוראה - להקל, וענין זה הוא כי המחמיר ואוסר, אפשר שיעשהו מיראתו שמא יטעה בהוראתו ונקראת חומרא בעלמא לא הוראה. מה שאין כך, במתיר ומקל, כי הוא נשען על כוח ההיתר שעדיף. ולא יתיר מיד, אם לא יהיה לו טעם הגון לסמוך עליו, והוא חידוש שלא היה נודע בעולם. והמתיר הזה הורה אותו לנו וראויה להיקרא הוראה, כי התיר בכח הגון, מה שהיה נראה לחוש ולהחמיר בו מספק, ומכל מקום גם הוראת חומרא מצינו לפעמים ששמה הוראה דוק ותשכח.
חכם חזקיה דוד אבולעפיה, בן זקונים, חלק ראשון. עמוד טו', הוצאת המדפיס אליעזר סעדון, ליוורנו (1793) מתוך 'החכם היומי'
'ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר להם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח'.
יש לפרש בדרך רמז, שידוע מי שמוכיח לאחרים צריך להוכיח בלשון אהבה ואחווה, כדי שיקבלו ממנו ויחזרו מדרכם הרעה. וזהו שאמר: 'ויאמר משה אל זקני ישראל' - אלו התלמידי חכמים, כשאתם מוכיחים את העם, 'משכו וקחו לכם צאן' - הם עם ישראל, שתמשכו ותקחו אותם אצלכם, ואל תרחיקו אותם, ותעלו איתם אהבה ורעות, ועל ידי זה: 'ושחטו הפסח' - על דרך הפסוק: 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים' - שתשחטו ותסירו מהם הטעות, והדרך אשר לא טובה אשר הולכים בה. וזהו שסיים גם כן: 'ולקחתם אגודת אזוב' - שתהיו באגודה אחת, וכנזכר.
חכם חזקיה חדאד, מגדנות לחזקיהו, פרשת בא, עמ' עט, דפוס אשל, תל אביב, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'לא ייטול אדם אם על בנים, אפילו לטהר את המצורע. ומה אם מצווה קלה, שהיא כאיסר, אמרה תורה 'למען ייטב לך והארכת ימים', קל וחומר על מצוות חמורות שבתורה' - וידוע שבכל מקום שגלו ישראל, שכינה גלתה עמהם, ואפילו ישראל אינם ראויים, אין השכינה זזה מהם. ולא עוד אלא אפילו הם רשעים, קרויים בנים, שנאמר: 'בנים משחיתים'. וזה פשוט.
וזהו כוונת המשנה: 'לא ייטול אדם' - שהוא הקדוש ברוך הוא. 'אם' - שהיא השכינה, שנאמר: 'ואל תטוש תורת אמך', שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה שהיא השכינה. 'על בנים' - שהם ישראל, אפילו לטהרם ולהחזירם בתשובה, לפי שהם רעים וחטאים, וזהו: 'אפילו לטהר את המצורע'. אפילו כך, לא ייטול אם על בניו, והביא התנא ראיה מקל וחומר: ומה מצווה שהיא כאיסר אמרה תורה, קל וחומר על מצוות חמורות – פירוש: ומה מצווה שהיא קלה, אמרה תורה 'למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא', קל וחומר למי שעושה מצוות חמורות, שאף על פי שהם חוטאים, 'ריקנים שבך מלאים מצות כרמון'. וגם כן, אף על פי שיש בהם רשעים, יש בהם גם כן צדיקים שמגנים עליהם, וישראל ערבים זה לזה. ומאחר שיש בהם צדיקים, השכינה לא תזוז מהם.
חכם חזקיה פרץ, מכתב לחזקיהו, עמ' קמז-קמח, הוצאת מכון נטע שעשועים, נתיבות, תשס"ד (2004) מתוך 'החכם היומי'
'אתם נצבים היום כולכם' - היינו: כולכם ערבים זה לזה. שכל ישראל ערבים זה לזה. שאם אחד חוטא כולכם נושאים בחטאתו. ואפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו.
ועליכם להתנחם אחרי ששמעתם שאחד נכנס כערב בעד חברו. כי הערבות לטובתכם היא. שהרי קודם הערבות, לא הייתה זכות הצדיק עומדת, אלא לעצמו ולא לאחרים. עכשיו שכולכם נחשבים כאיש אחד, הרי זכות הצדיק תעמוד גם לכם.
חכם חזקיה קטנוף , מדרש חזקיה, חלק ב' פרשת נצבים עמ' 527 הוצאת הראל, ירושלים, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
'הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - והדקדוק מבואר אחר ש'תלמוד תורה כנגד כולם', מדוע לא ציווה על תורה תחילה?
ועל פירוש מאמרינו הניצב פתח השער, שכביכול אמר - אחר שחנו ישראל חניה אחת, ושנאו את המחלוקת, ואהבו את השלום - בדין הוא שאתן להם התורה. באופן שעל ידי השלום זכו לתורה, ובזה ברור מה שאמר 'אוהב שלום ורודף שלום' ועל ידי זה 'מקרבן לתורה', היינו - שכבר הם ראויים לקרבן לתורה על ידי השלום.
חכם חזקיה שבתי , דברי יחזקיהו, עמ' כ"ה, דפוס השלם לרבי עזרא חיים מדמשק, ארם צובא, תרפ"א (1921) מתוך 'החכם היומי'
אפשר לפרש המדרש: 'כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה' על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה בפסוק: 'ולקחתם לכם אגודת אזוב' - שרמז אל האחדות, להיות אגודה אחת, שבזכות האחדות יצאו ממצרים. וכיוון שידעו שהאחדות דבר טוב ומועיל כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה ולהצטער בצער חבריהם, שכל זה מכוח האחדות. ובזה יובן גם כן כוונת המדרש: עמדה להם בימי המן ככתוב: 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', וכתוב 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'. וזוהי כוונתם שאכילת הפסח, שממנה למדנו מידת האחדות, היא שעמדה בימי המן, כשהיו ישראל גם כן באגודה אחת בעניין הצום, כמו שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'לך כנוס את כל היהודים'.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף לט עמו' ב - מ עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
ידוע שהצדיק רוצה בטובת ישראל כמו שמצינו במשה רבנו על השלום שאמר: 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' וכמו שאמרו במדרש: 'יאבד משה ואל יאבד אחד מישראל', וכן כל הצדיקים רוצים שישראל יהיו בשלום ובמישור, ולא ימות שום אחד מישראל, אפילו שסובלים הם כמה ייסורים שקשים מן המיתה לטובת ישראל, שהצדיק חפץ בטובת ישראל.
חכם חי מימון, באר לחי, דרושים, דף נ"ב עמוד א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו תרמ"ח (1888) מתוך 'החכם היומי'
גלוי ומפורסם כמה גדלה מעלתן וחיבתן של ישראל לפני הקב"ה, וזהו לאו דווקא כשהם עושים רצונו של מקום, אלא אף כשאינם עושים רצונו של מקום, והוא כועס עליהם, חוזר ומתנחם עליהם ומקרבן, וכאשר מצינו בימי הושע שאחר שכעס עליהם ואמר להם: 'לא עמי אתם', חזר ואמר להם: 'בני אל חי' וניחם על הרעה.
חכם חי משה די פיג'וטו , ויחל משה, ספר בראשית, פרשת ויצא, דף י"ז, עמוד א', ביינה, תקע"ד (1814) מתוך 'החכם היומי'
'וכי יגור אתך גר בארצכם' עם מה שאמרו בפרק ד' של מסכת יבמות: שאומרים - שבין בארץ ישראל, בין בחוצה לארץ - צריך ראיה, 'בארצכם' למה לי? שמא יעלה על דעתך, משום שבח ארץ ישראל הוא מתגייר - ולא מקבלים לו, זה מלמד אותנו'. -
זהו אומרו: 'וכי יגור אתך גר' - מיושבי הארץ - 'בארצכם' - ורוצה לדור בארץ ישראל בביתו ושדותיו, אל תונו אותו לומר, שמשום שאינו רוצה להפסיד נכסיו, נתגייר ולא לשם שמיים, לכן תדחו אותו, שילך לדור בחוצה לארץ, ונדע שנתגייר לשם שמים.
הזהיר 'לא תונו אותו' - לומר לו כך, רק 'כאזרח מכם יהיה לכם' - אף שהוא 'הגר הגר אתכם' בארץ ישראל. 'ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים', ועל מנת כך העלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני, ועם כל זה 'אני ה' א-לוהיכם', ולא חששתי, שנתגיירתם משום שבחה של ארץ ישראל.
חכם חיים אבולעפיה , כל כתבי רבי חיים אבולעפיה, כרך ב', יוסף לקח, פרשת קדושים, עמ' פ"א-פ"ב, הוצאת מכון המאור, ירושלים, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
אמרו המפרשים זיכרונם לברכה, שהטעם שצדיק מכפר על הדור, מסיבה שכולם מרגישים במיתתו, וכמו שכתב בזוהר, שמיתת הצדיק היא כמו המקיז דם בזרוע אחת, ומכפר על כל הגוף. אבל כשאין אהבה ביניהם ואינם מרגישים במיתתו, אפילו בעשרה אינם מתכפרים. ובחורבן בית המקדש גם כן מסיבה שלא הייתה אהבה ביניהם, לא נתכפרו במיתת הצדיקים.
חכם חיים אביגדור, פרי עץ חיים, פרשת וירא, דרוש ראשון, דף נ"ג ע"ב, אמסטרדם, תק"ב (1742) מתוך 'החכם היומי'
בהנחל עליון נחלה מבוהלת, כי יפקד מושב איש ישראל, ישראל קדושים, רחמנים הם, גומלי חסדים הם, וכל העם מקצהו, יחד כולם יהמו, יחמרו להצטער עליו במר נפשם, כל אחד לפי המגיע לו. והטעם פשוט, כי כל איש ישראל, יחד כולם כאיש אחד חברים, וכולם נחשבים כגוף אחד ונפש אחד, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים', וכתוב: 'בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה', אלא שהתפרש הוא כי כל הקרוב קרוב, מרגיש הצער יותר מחברו, והיינו ודאי כמשל שאם יחלה איש באחד מאבריו, כל אברי הגוף מרגישים הצער, אך אבר הקרוב למקום המכה, יתר על הרחוקים, אך הצד השווה שבהם שכל אברי הגוף מרגישים הצער, אלא שצערו של זה אינו כצערו של זה. ולפי איכות הכאב כמו כן מרגישים הצער שאר אברי הגוף, אם קל ואם חמור. כן הדבר הזה, אנחנו עדת ישראל משתתפים בצרת כל אחד ואחד, 'כי ייפול הנופל', ולפי הצער ההוא, ולפי חומר הייסורים, מגיע לכל אחד מישראל לפי איכות בכאב ההוא כמדובר. ואיש ממנו מראה עצמו שאינו מצטער עליו, חס ושלום, מראה עצמו ששמץ פיסול יש בו, שמראה עצמו, שחס ושלום, אינו מזרע אברהם אבינו, עליו השלום, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, והחיוב מוטל להצטער, 'ובכל צרתם לו צר'.
חכם חיים אברהם איסטרושה, בן אברהם, דף מח ע"א. דפוס יתמי הר' בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
נקדים מה הכוונה במדרש רבה 'בשעה שאמר הקב"ה - עשה להם דגלים, היה משה מיצר. אמר - עכשיו יש מחלוקת בין השבטים. אם מתחיל אני משבט יהודה, שישבו במזרח, אומרים - אי אפשר להיות אלא בדרום, וכן כל שבט ושבט כיוצא בו. אמר לו הקב"ה למשה - אין צריכים בדבר הזה. מעצמם מכירים, ששטר יש בידם מיעקב אביהם, וכשם שהקיפו את מיטתו, כך יקיפו את המשכן' ועיין שם. נמצא שכשהם באחדות כל אחד מכיר את מקומו, ואין בהם שום הפרש ושום מחלוקת ביניהם.
וזהו מה שרמזתי 'וחנו בני ישראל איש על מחנהו' - כאילו הם איש אחד על מחנהו, כן יהיו חונים כל בני ישראל, וכיוון שהם באחדות, יהיה איש על דגלו, וכל אחד יהיה מכיר את מקומו, ולא יכנסו בתחום שאינו שלהם, כמו שהיו בדגלים, שכל אחד יושב בתחומו מבלי שום מחלוקת, אלא באהבה ואחווה שלום ורעות כן יהיו תמיד. אמן כן יהי רצון.
חכם חיים אברהם גאגין , חיים מירושלים עמ' 114, דפוס אג"ן שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים תרמ"ב (1882) מתוך 'החכם היומי'
נוהגים בערב יום הכיפורים, אחר התפילה, כל העם מקצה, מנשקים זה את זה, וכל אחד מבקש מחילה מחברו, ואף על פי שאין בינו ובין חברו שבר. ... כי הדבר ידוע כי כל דבר צריך התעוררות מלמטה, כמו שכתוב בתיקוני הזוהר הקדוש תיקון נב וזה לשונו: 'בוא ראה התעוררות צריכה מלמטה למעלה'. ומאחר שליום מחר אנו מבקשים מחילה וסליחה, זה הטעם שעושים אנו מחילה כדי להיות התעוררות מלמטה.
חכם חיים אלחדיף, חתמנו לחיים, דינים לערב יום הכיפורים, דפוס ש' הלוי צוקערמאן, ירושלים, תשפ"ה (1925) מתוך 'החכם היומי'
כל ישראל יש להם חלק כאיש אחד חברים בשם קדשו. כי אם יפול האחד, יתן איש את כל הון ביתו מקנה קניינו את כל רכושו, לא ישוב מפני כל, נותן בעין יפה רוחו ונשמתו להצילו בנפשו. וביארו המפרשים זיכרונם לברכה הטעם שציווה הקדוש ברוך הוא ליתן מחצית השקל, להורות כי ישראל גוי אחד ונפש אחד. כי שם נשבעו במעמד הר סיני. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ולזה כפל הכתוב לומר תחלה 'זה יתנו... מחצית השקל'.
חכם חיים אלפנדרי (השני), ספר הגר"ח אליפנדרי, אש דת, עמו' קיב, הוצאת ספרי 'בית צדיקים', ירושלים, תשמ"ח (1988). מתוך 'החכם היומי'
'כל העוסק בתורה לשמה' - כיוון שקורא בתורה לשמה, דהיינו מאהבת הבורא יתברך שמו, לא משום קבול שכר, ולא משום שיקראוהו רבי, ולא משום שיעשרוהו האנשים, 'נקרא רע אהוב'. ואיך נקרא רע אהוב? - שכיוון שקורא לשמה: 'אוהב את המקום' וגם 'את הבריות', שלא להטריחם בשום דבר, בשביל היותו קורא בתורה, ובזה הכל שמחים בו. וזהו: 'משמח את המקום משמח את הבריות'.
חכם חיים בן יוסף חזן, שנות חיים, דף ריח ע"א-ב, דפוס Bragadin, ונציה, תנ"ד (1693) מתוך 'החכם היומי'
'ומצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם' - יש בני אדם בעולם שהם בעלי חוכמה, וכל חוכמתם היא למצוא חן בעיני אדם. לא יעמוד בעיניו - אם לא ידקדק בעבירה, ויצדד לה צדדים להיתר.
ויש כת אחרת, אשר תתלהב לשמור שכל טוב בעיני ה', והגם שימשוך לו - שלא מצא חן בעיני בני אדם. לזה בא שלמה המלך עליו השלום וציווה לשתי כיתות הנזכרות, שיבקשו לעשות, שתיהן - בעיני ה' ואדם, שאין לזלזל באחד מהם.
חכם חיים בן עטר, ראשון לציון, משלי, סימן ג', ומצא חן ושכל טוב, עמ' 63, הוצאת מ' לייפער, ניו-יורק, תשי"ד (1954) מתוך 'החכם היומי'
הרשוני להכריע על מחלוקת שנפל ביניהם: על איש יהודי יצרו הלבישו ובעל בת אל ניכר, והוליד ממנה בן, ונתגייר אותו הבן, אם הוא כשר להימנות על הצבור להיות פרנס - שזה אוסר וזה מתיר.
והמה בחכמתם האריכו למעניתם, ואני אנא אני בא, מה אתן לפני מעלת כבוד תורתו, אמנם להיותי מצווה מפי מעלת כבוד תורתו אחווה דעתי גם אני. ...
בנדון שלפנינו: כל שהקהל מרוצים שיהיה פרנס עליהם, הרי הוא כקיבלוהו עליהם, ויכול להיות פרנס. ומיהו דווקא בדברים שאין שררה וכפיה, מועילה הקבלה להיותו כשר, ולמנותו פרנס על הציבור לכולי עלמא. אבל בדברים שיש שררה וכפיה, אפשר שאפילו קבלה לא מועילה.
חכם חיים בנבנישתי, בעי חיי, חושן המשפט, חלק א', סימן ב', דף א' עמ' ב' - דף ב, עמ' ב', שלוניקי, תקמ"ח (1788) מתוך 'החכם היומי'
'ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו: לו ישמטנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה, אשר גמלנו אותו' - כבר כתבנו: 'שכל שלא הועילו מעשיו', לדעת רבי שמעון ברבי בגמרא, 'אין ראוי לנטור לו איבה', ואם כן, הוא הדין גם כאן. שאף שהשבטים ביקשו להוציא רעה על יוסף מכל מקום, כיוון שלא הועילו מעשיהם, ולא יצתה מחשבתם לפעול, אפשר שלא יהיה נוטר להם איבה.
חכם חיים דוד אבולעפיה, נשמת חיים, דרוש ד לשבת הגדול, דף מ"ב ע"א, דרושים, שלוניקי תקס"ו (1805) מתוך 'החכם היומי'
כי ללא ספק, אף כאשר מקיים העם את כל מצוותיה של תורה, אם נעדרת ממנו מצווה זאת: 'ואהבת לרעך כמוך', הרי שנעדרה ממנו כל התורה. כיוון שתכלית ומטרת מצוותיה היא לטוב לנו ולהחיותנו, ומטרה זאת לא תושג ללא אהבת אמת בין כל חלקי האומה. והם הם דברי רבותינו: 'מקדש שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם'. ואין הדברים צריכים הסבר כי כאשר חסרה אהבה באומה, כל יסודות חייה מתמוטטים, ואז אין ערך מלא לקיום כל יתר מצוות התורה שנועדו לקיומה.
חכם חיים דוד הלוי , מקור חיים, חלק א', פרק ד', עמ' 35, הועדה להוצאת כתבי הגרח"ד הלוי, ירושלים, תשכ"ז (1967) מתוך 'החכם היומי'
ואל ידמה האדם השלם שאינו חסר כלום, אם מפאת חכמתו אם מפאת עושרו ושלימותו, שאינו צריך לשום סיוע אחרים, שהרי זה טועה בדעתו, כיוון שהוא חצי איש, ואינו נשלם כי אם בחצי איש חברו.
כאשר ציוונו הא-ל יתברך בנדבת המשכן לתת כל אחד מחצית השקל, ואינו נשלם האדם לבדו כי אם בחברת חברו. ואף אם נפול תיפול איזה הפרש בין איש ובין אחיו, זאת זיכרון תהיה חקוק על ליבם, כי לא יתכן לאיש ישראל להיות בפירוד עם חברו כי אם באחדות גמורה.
ולדעתי זה כיוונו רבנינו זיכרונם לברכה במצווה זאת: שיהיה בקולי קולות הכרזה קרי בחיל: 'באחד באדר משמיעים על השקלים' - דהיינו מחצית השקל, לרמוז על האחדות כדי שעל ידו, החי יתן אל לבו, לזרז עצמו להיות בשלום עם חברו.
חכם חיים דוד חזן, ייטב לב, דרוש א לשקלים, דף ג עמ' א, דפוס יצחק שמואל וחבריו, איזמיר, תרכ"ח (1858) מתוך 'החכם היומי'
סוף דבר תוכחה מגולה לבעלי לשון הרע. לא חרבה בית קדשנו ותפארתנו, אלא על עוון שנאת חינם ותולדותיה לשון הרע. ועל עוון זה נסתלקה שכינה מישראל. ובעבור זה: 'ישוטטו לבקש דבר ה'' - דהיינו דבר הלכה, ולא ימצא הלכה ברורה בפה חכם. וכיוון שאין שם דבר הלכה, אין שלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. כמו רמוז כל זה ב'רבה' פרשת 'כי תצא' בסופה. וכן כתוב: 'יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום', ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'יאר ה'' - במאור תורתו, ובזה 'ישם לך שלום'.
חכם חיים דוד שרירו, סוכת דוד, חלק א, קמט ע"א, דפוס רפאל יהודה קלעי וחברו מרדכי נחמן, שאלוניקי, תקל"ח [1778]. מתוך 'החכם היומי'
על פי מה שאמר 'נפש חיים', זיכרונו לברכה, 'פירוש שלמה': לא זכו בימי שאול לבניין הבית משום לשון הרע, עיין שם. וזהו: 'היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים' - ורק צריך להיזהר מלשון הרע, לזה סמוך ונראה רוח הקודש אומרת: 'למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדומי ויגד לשאול' - ישכיל את העם להיזהר מלשון הרע.
חכם חיים הכהן, נורא תהילות, עמ' קל"א ב', דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ה (1925) מתוך 'החכם היומי'
ביותר יהיה אזהרה בזה על ענין השנאה שהיא שקולה ככל התורה, כך אמר רבי עקיבא עליו השלום: 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה', רצה לומר: ככל התורה. כמו שאמר הלל הזקן: 'מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה'.
וביארתי טעם: למה הלל אמר כך ורבי עקיבא אמר כך? - לפי כי הלל לקרב הגר, שאמר לו: למדני תורה על רגל אחד. אמר לו: כך מיוסד על ענין 'סור מרע'.
אמנם רבי עקיבא עליו השלום ידבר עם האיש הישראלי לא די לו ענין 'סור מרע' בלבד וצריך לקיים 'ועשה טוב' ולכן פירש כי מצות 'ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה', ומזה מובן ההפך - כי מה שאמר הכתוב: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' הוא כלל גדול בתורה.
חכם חיים הכהן, מקור חיים, עמ' 221, הוצ' בספריה הספרדית בני יששכר, ירושלים, תשס''ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
'אברם הוא אברהם - בתחילה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו' - שכמו שאברהם מוליד, גם אברם מוליד. וזה שאמר: 'אברם הוא אברהם'. אלא שבתחילה, בעודו אברם, נעשה אב לארם, פירוש לבני ישמעאל לבד, וזהו: 'אברם' – נוטריקון: אב ארם, ולבסוף על ידי שינוי השם, נעשה אב לכל העולם כולו - אלו זרע ישראל, שכל העולם ומלואו לא נבראו אלא בשביל ישראל, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה, עליהם השלום: וזהו אברהם – נוטריקון: אב המון.
חכם חיים הכהן , שארית חיים, פרשת בראשית, עמ' י"ג-י"ד, דפוס זוהר, תל אביב, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך' - ירצה במה שנודע בפסוק: 'אדם אתם' כי כל ישראל הם אילן אחד, ואדם אחד כלול מן רמ"ח איברים, וכמו שכל אברי האדם אוהבים זה לזה. וזה שכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' - כי רעך הוא ממש כמוך, כלומר כדמיון גופך, המחובר מאיברים רבים.
וגם לזה סיבת זה: 'לא תיקום ולא תיטור את בני עמך' - להתקנא איש ברעהו ולהתגדל עליו, וכמו שאיבריך הקטנים כדמיון הרגלים, נשמעים אל האיברים הגדולים כדמיון הראש והעין, כך הקטנים שבכם יהיו נשמעים לגדולים, כי מעולם לא נמצא שגדלי האדם יתקנאו בראשו, ללכת הראש למטה והרגליים למעלה.
חכם חיים ויטאל , עץ הדעת טוב, חלק חידושים על התורה, דף קמ"ז עמ' א', הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשס"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
'בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד, לבטח תושיבני' - אפשר לפרש על פי מה שחקרו המפרשים זיכרונם לברכה, איך יכול האדם לקיים תרי"ג מצוות, והרי יש הרבה מצוות שלא יבואו לידו לקיימם כגון פדיון הבן, שלא נתן לו הקדוש ברוך הוא בן בכור, ועוד כהנה רבות, ותירצו זיכרונם לברכה, שעל ידי השלום יוכל לקיים תרי"ג מצוות, שמה שלא קיים הוא קיים חברו. וידוע שאמרו זיכרונם לברכה, כשהקדוש ברוך הוא דן את האדם, הנשמה אומרת: הגוף הוא שחטא ולא אני, והגוף אומר: אני לא עשיתי מאומה כי הגוף בלא נשמה כאבן דומם. מה עושה הקדוש ברוך הוא? - מרכיב הנשמה בגוף, ודן אותם יחד. וזהו שאמר הכתוב: 'בשלום יחדיו' - על ידי שנהיה בשלום, ויחשב לנו כאילו קיימנו כל המצוות, על ידי זה 'אשכבה ואישן' בקבר ואין צריך להרכיב הנשמה בגוף וכאמור.
חכם חיים חוויתה וזאן, אחוה ושלום, חידושי נ"ך, תהילים , עמ' 115, ירושלים, מכון שרי זבולון, תשע"ט (2018) מתוך 'החכם היומי'
'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול' - והנה שידוע שמידת הגאווה, היא מביאה לידי מחלוקות רבות - שמצד גאוותו, יהיו שונאים אותו.
ואין כן אם יש שלום ביו תלמידי חכמים, בוודאי שיש להם מידת הענווה, וזהו 'שלום רב לאוהבי תורתך', שהם תלמידי חכמים ואין בידם שום מחלוקת.
ועל ידי זה - 'ואין למו מכשול' - להורות שלא כדין ושלא כהלכה, שמכיוון שאוחזים מידת השלום, מוכרח שקנו כבר מידת הענווה, וכיוון שהם ענווים - תלמודם מתקיים בידם ואינם שוכחים לימודם.
חכם חיים חורי , חסד ואמת, דף כ' עמ' ב' דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרע"ו (1916) מתוך 'החכם היומי'
שכישראל ראו בתשעה באב בערב, שבא האש בהיכל הקודש, אמרו מזמור, ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על עצים ואבנים, ושמחו שמחה גדולה. וכתב רבינו האר"י, זיכרונו לברכה, שנהגו העולם לומר פסוקי נחמה בערב תשעה באב. ומרן החבי"ב הביא משם הרב 'צידה לדרך', שערער על מנהג זה, שכל היום אסור בתורה יעויין שם. ורבינו האר"י טעמא טעים על מנהג זה על פי האמור, שאז שמחו ישראל ששפך חמתו על העצים, ואז קבלו נחמה, וכתב דהוא מנהג טוב ונכון.
חכם חיים יהושע אלעזר הכהן חמצי, ולבש הכהן דף רכ"ז עמ' א', איזמיר, תרמ"ט (1889) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף' - ומקשים, שלכאורה נראה שהתורה עלבון רב מטילה - שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף.
ומה עלבון יש לה לתורה, שלא יעסקו בה?! - ובפרט שנראה שאפילו אם רבים עוסקים, ואחר אינו עוסק - נקרא נזוף. ומה אכפת לתורה אם אחד אינו עוסק?! - והלא לא אלמן ישראל ויש כמה חכמים שעוסקים בתורה. ועל פי דרכנו אמרנו שם - כי כל אדם מישראל קיבל חלקו מסיני, וצריך שיטרח ויעסוק בתורה להוציא לאור חלקו, וזה לא אפשר על ידי אחר.
חכם חיים יוסף דוד אזולאי, אהבת דוד, דרוש י"ב לשבת כלה, עמ' נ"ג, דפוס אליעזר סעדון, ליוורנו, תרנ"ט (1799) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי בישרון' - כתב רש"י זה הבורא ברוך הוא, 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' - כשהם באגודה אחת ובשלום, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם. וזהו שאמר לדבריך. שאמרת שארץ ישראל מוחזקת מאבותיהם, שהרי כך כתוב: 'מורשה' - היא ארץ ישראל מוחזקת, אם כן מקשה אני לך: למה לא נתן התורה הקדוש ברוך הוא לישראל בארץ ישראל, מאחר שהיא מוחזקת, לזה אמר: 'ויהי בישורון מלך' - רצה לומר: אימתי הוא מלכם של ישראל? - בזמן שהם באגודה אחת, ואם היה נותן התורה בארץ ישראל היו חולקים - זה יאמר בחלקי וזה יאמר בחלקי. לכן הצד השווה לכולם - במדבר.
חכם חיים יעקב ווארשאנו , תולדות יעקב, דף לז עמו' א, דפוס רפאל יאודה קלעי ומרדכי נחמן, שלוניקי, תקכ"ב (1762). מתוך 'החכם היומי'
'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו' - מי שרוצה ללכת לעולם הבא בתמימות, דהיינו שלם במעשיו, לא יספיק לו מה שהוא 'פועל צדק' - שומר תורה ומצוות, אלא צריך: 'לא עשה לרעהו רעה' - מקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא כלל גדול בתורה. גם יהיה 'נבזה בעיניו ימאס' - דהיינו עניו אמיתי, ואינו חושב עצמו לכלום. 'ואת יראי ה' יכבד' - אפילו הפחותים ממנו בחכמה וביראה, ועל ידי זה ילך לעולם הבא תמים ושלם, 'ופועל צדק' - שנמחלים לו כל עוונותיו בזכות המעלות הנזכרות, ונחשב כאילו תמיד היה פועל רק צדק, וקיים כל המצוות.
חכם חיים כהן, חיים וחסד, א, עמוד קט. ישראל, תשס"ג (2002). מתוך 'החכם היומי'
למה נסמכה פרשת 'אתם נצבים' לקללות? - לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ מארבעים ותשע שבתורת כוהנים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו?! התחיל משה לפייסם: 'אתם נצבים' - הרבה הכעסתם למקום, ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו'.
והנה לכאורה לפי זה היה לו לומר: 'אתם נצבים היום כולכם' ותו לא, ומהו 'לפני ה'? - אבל הנראה שמשה רבינו, עליו השלום, אמר להם דבר בטעמו, בדרך מוסר, שיהיו כולם אגודה אחת, לאהוב את ה', ולא יהיה ביניהם פירוד, חס ושלום, ואפילו אם חברו הרע לו, אל ימסור את דינו לשמים. ולפיכך פירט: 'מחוטב עציך עד שואב מימיך' - לרמוז לאחדותם, וכולם חשובים לפני ה'. על כן אמר להם: 'אתם נצבים היום' - דעו לפני מי אתם עומדים? - 'לפני ה'', שהוא 'א-לוהיכם', והוא הנותן לכל איש ואיש די מחסורו ומשביע לכל חי.
חכם חיים כהן אלחדד, נשמת חיים, עמ' קמז-קמח, הוצאת יצחק כהן, ישראל, תשס"ה (2005). מתוך 'החכם היומי'
התגלות השכינה בשלמות, באה רק מכוח המעמד האדיר של ישראל, כאיש אחד בלב אחד, ונבאר את הדברים הללו, שהם חשובים מאוד, הן אז והן בדורנו, בו האחדות נדרשת לנו כאוויר לנשימה ...
השכינה מכונה בספרים בשם 'כנסת ישראל', הווה אומר, אור א-להות זה הוא הוא נשמתם הפנימית של עם ישראל. עלינו להבין, עם ישראל איננו אוסף של יחידים, עם ישראל הוא מהות אחת, ולו יש נשמה אחת. כנסת ישראל, השכינה, היא הנשמה האחת הזו, אשר ניצוץ ממנה מאיר בכל אחד ואחד מישראל, ומהווה בו בחינת נשמה. כנסת ישראל היא הנשמה, והאומה הישראלית בעולם הזה היא הגוף, שבו מתלבשת ומופיעה הנשמה העליונה הזו. ...
ברגעים עליונים של 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כאיש אחד בלב אחד, שלא חשו את עצמם כל אחד כישות נפרדת לעצמו, אלא חשו עצמם כמהות אחת ממש, שיש לה לב אחד, אז היה הגוף הלאומי אחיד ושלם, ואז יכלה השכינה להופיע בהם.
חכם חיים כהן פרחיה, החלבן, טללי חיים: מבואות ושערים לפנימיות התורה ולעבודת ה', עמ' ק"ע. הוצאת כרם - ישיבת רמת השרון, תש"ע (2010). מתוך 'החכם היומי'
במדרש אמרו: כשיצאו ישראל ממצרים, כל המסעות היו במריבות, וכשבאו לסיני, הושוו כולם אגודה אחת, כמו שכתוב: 'ויחן שם' - ולא כתוב ויחנו. אמר הקדוש ברוך הוא: התורה כולה שלום, ולמי אני נותנה? - לאומה שהיא אוהבת השלום, ומתקיים 'וכל נתיבותיה שלום' עד כאן לשונו. בא ללמדנו שאין התורה נקנית אלא אם כן החבורה שלומדים יחד הם אוהבים זה את זה.
חכם חיים כסאר, קיץ המזבח, עמ' ל"ח, קרן שם טוב, ירושלים, תשמ"ד(1984) מתוך 'החכם היומי'
'ויאמר א-להים אל נח ואל בניו לאמור: הנני מקים את בריתי אתכם, ואת זרעכם אחריכם'. -
ואל שתי הגאולות, בשני הזמנים הנזכרים, רמז הכתוב הזה באומרו: 'ויאמר א-להים אל נח ואל בניו' - להבטיחם על גאולתם מצרת המבול, שהיא גאולת עולם, 'ולאמור' שאמר היינו - לדורות עולם, לבשרם בגאולה העתידה לבוא, שהיא גאולה שלימה בגאולת המבול. וזהו שאמר: 'הנני מקים את בריתי אתכם' - היינו גאולת המבול, 'ואת זרעכם אחריכם' - היא גאולת ישראל. ...
ובזה יתיישב: 'ה' למבול ישב, וישב ה' מלך לעולם' - רמז שתי ישיבות, שהם גאולה שלימה שעליה נתייחסה בשם 'ישיבה', כביכול הראשונה - בימי המבול שאליה רמז באומרו: 'ה' למבול ישב', ולשנייה היא לעתיד לבוא, גאולת עולם, שעליה אמר: 'וישב ה' מלך לעולם.'
חכם חיים כפוסי, באור החיים, דרושים על התורה, פרשת נוח, דף ז', עמוד 13, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929). מתוך 'החכם היומי'
'ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אותו ... ונתתיו לגוי גדול.' - בדבר שאין לו שיעור, לא יצדק לקרותו גדול, שאפשר שימצא אחר גדול ממנו, בין בדמות בין באיכות, ולכן לא יוצרך לקרות גוי גדול לשום אומה ולשון זולתי לכנסת ישראל, שהיא גדולה במעשיה, באומרו: 'ומי גוי גדול אשר לו א-להים קרובים אליו', וכן הבטיח לאברהם באומרו: 'ואעשך לגוי גדול', אם כך איך אמר כך: 'ונתתיו לגוי גדול'.
ולבי אומר לי שאף על פי, ש'ונתתיו לגוי גדול' - לפי הנראה היא ברכה לישמעאל, תוכו רצוף אהבה לישראל, וזה שאמר: 'ונתתיו' - כולו שיהא ישמעאל מסור ביד ישראל שהם הנקראים באמת גוי גדול.
חכם חיים כפוסי, באור החיים, דרושים על התורה, פרשת לך לך, דף ח', עמוד 15, דפוס ארץ ישראל, ירושלים, תרפ"ט (1929). מתוך 'החכם היומי'
'ויראום את פרי הארץ. ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב היא וזה פריה'. רש"י: זבת חלב ודבש היא - כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו.
בכאן לא מצינו שסיפרו המרגלים שקר כלל, אלא שבני אדם אומרים משל זה על דוברי שקר. וכן המרגלים שהייתה כוונתם בסיפורים לרעה ולא לטובה אף על פי שדברו אמת.
עם כל זה אמרו שאינם יכולים עליה מחמת חוזקה. ואילולי שאמרו אמת לא היו ישראל נשמעים להם. שיאמרו שהם מתכוונים לגנותה.
חכם חיים מאימראן, חפץ חיים, ספר במדבר, פרשת שלח לך, דף צד עמ' א, דפוס האחים פנחס ויצחק, מקנס, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
'כי מנסה ה' אתכם הישכם אוהבים את ה'' - שמה שאמר אוהבים ולא אמר הישכם יראים את ה'. האמנם כוונת הכתוב הוא, שהנה ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ש'אהבה מקלקל את השורה', ואם כן יתכן הדבר, שאם אדם יתרעם עם חברו על אוהבו, שדיבר עליו סרה או שעשה לו שלא כהוגן, ורואה בעין שכלו, שעשה לו אוהבו לזה שלא כהוגן, ובטוב ילין עליו על כל זאת אהבה שבו עם אוהבו, היא מונעת עליו מלענות סרה על אוהבו, וייתן פנים למעשהו, לאמור ששמא כך וכך הייתה כוונתו או יכחיש ויאמר שלא כך היה הדבר וכיוצא בזה, ישיב לרעהו בפיו, ולא ייתן מום בעמיתו, כי אהבה שבניהם מקלקל את השורה כנודע. וכלפי זה אמר הכתוב שאם: 'יקום נביא או חולם חלום, ונתן אות או מופת לאמור נלכה אחרי א-לוהים אחרים', על כל זה צריך שלא תשמע דברי הנביא ההוא, הגם שנראים דבריו מכוח האות והמופת, המוכיח כדבריו. וימשול בעצמו לעשות כן הימנו? משום כי מנסה ה' אתכם לדעת 'הישכם אוהבים את ה'' - דווקא, משום שכך היא מידת האוהב, כשישמע תועה על אוהבו, שהגם שבלבבו יבין, שנראים דברי המדבר תועה עליו, שהוא לא יסכים בדבר ההוא כי אהבה שבו מקלקל השורה להפך בזכותו, ויתן פנים לדבר ההוא או יכחיש בעניין הנזכר.
חכם חיים מאיר מזרחי, בן יאיר, ספר ראה, סימן ח', דף ק"ד ע"ב, איזמיר, דפוס אהרון יהושע שיגורה, תרל"ז (1877) מתוך 'החכם היומי'
ולעניות דעתי אל זה כיוונו רבנינו זיכרונם לברכה באומרם 'החושד בכשרים לוקה בגופו' - שלכאורה יש להפליא, שמה ראו על ככה לענוש לחושד בכשרים שילקה בגופו, ומה היא מידה כנגד מידה?
האמנם, על פי זה יתבאר, דהיינו שכיוונו באומרם כל החושד בכשרים - דהיינו שאם רואה אדם כשר שבאו לו ייסורים בעוון הדור לא די שאינו שב ומתחרט באומרו בשלי הצער הזה, אלא אדרבה הוא חושד בצדיק אשר נלקה, ואמור יאמר כי עוונותיו גרמו כל אלה, לכן הענישוהו שנלקה בגופו, כמו שחשדו לצדיק על שלקה בגופו כן הוא גם כן נלקה בגופו, והווי מידה כנגד מידה ממש, וקיים לנו.
חכם חיים מרדכי לבטון, בן יאיר, דרוש י"ט, עמ' רנ"ב, הוצאת מדרש עובדיה, ירושלים, תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
נשאלתי מעיר תהילה כלכותה מאת ידיד נפשי, היקר והנעלה ... בעניין העגלה, ששמה 'מוטור קאר' ו'מוטור סייקל', אם אפשר לרכוב בהם להליכת מצוה כגון בית הכנסת בשבת ויום טוב, ואם יש חילוק בזה משבת ליום טוב על ידי ישראל או על ידי גוי? ...
מעתה לנידון שלנו: הקרון הזה, שהולך ע"י הבערת הקיטור בשבת אסור על ידי גוי כל שכן על ידי ישראל, אך ביום טוב - אם הוא באופן, שיכול לתת בנזין הרבה כדי שיוכל להיות דולק, משעה שיוצא ללכת לבית הכנסת עד שיחזור לביתו, לא יצטרך לכיבוי כי אם כשיחזור לביתו, יגמר הבנזין מאליו ויכבה מאליו - מותר לרכוב ולהדליק על ידי גוי. ואם אין מקום לתת כל כך הרבה בנזין , יקח הגוי עמו זכוכית בנזין כדי לתת בו בשעה שיוצא מבית הכנסת לחזור לביתו. ואם אין אופן לזה, יוכל לעשות הבערה וכיבוי ע"י גוי שיושב בצדו, שהוא מצווה אותו מערב יום טוב, שיעשה הכל בלתי אמירה, שעיקר האיסור הוא שבות, ואמירה לגוי שבות דשבות - מותר כנזכר לעיל.
ומה גם כי זה אינו כיבוי ממש זולת גרם הכיבוי, שמונע את הבנזין מלרדת ועל ידי זה גורם הכיבוי. וגם שהוא דבר מצווה ללכת לבית הכנסת כנזכר לעיל, ואין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתנו.
חכם חיים משה אלישר, ספר שו"ת משה האי"ש, השמטה לאורח חיים, דף קע"ח, דפוס הר"ר שמואל הלוי צוקערמאן, ירושלים, תרפ"א (1921). מתוך 'החכם היומי'
'עשה לך רב וקנה לך חבר והווי דן את כל האדם לכף זכות' - יש בני אדם, חושבים כי מה הם ומה ערכם ,להוכיח הרבים ולהשיב רבים מעוון. ואפילו שהם רואים בעיניהם בני אדם עושים דברים לא יפים. אך זה טעות, כי הפסוק אומר: 'הוכח תוכיח את עמיתך' - אדם שהוא חברך ודומה לך, וכל ישראל חברים ואחים, ואדרבה התוכחת מאדם כמוהו הנראה לו שהוא איש פשוט מתקבלת ביותר מתוכחת של רב גדול. כי הנוכח יאמר: הרב הזה רוצה שאני אהיה דומה לו ואלך בדרכו, ומה לי ולו?!
ועל זה אמר התנא: 'עשה לך רב' - תעשה עצמך כאלו אתה רב, ותוכיח כל מי שאינו הולך בדרכי התורה ואדרבה על ידי זה 'וקנה לך חבר' כי דבריך יתקבלו על השומעים ויהיו לך חברים. ...
וכמו שאמרו בזוהר הקדוש: אם היו יודעים בני אדם כמה זכות, המגיע למי שמזכה החייבים, היו רודפים אחריהם כרודפים אחרי חיים.
חכם חיים ניסים חזקיה חורי, חזקת אבות, עמ' מ"ח, הוצאת בן המחבר, נתיבות, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
'פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי' - יובן במה שכתב במסכת נדרים וזה לשונו: 'לכל מי שנידו בחלום, יכנוס עשרה תלמידי חכמים, ששונים הלכה - ויתירו לו. לא מצא, יכנוס עשרה, ששונים משנה. לא מצא יכנוס עשרה, שקוראים מקרא. אינו יכול לכנוס עשרה, יתירו לו שלושה. לא מצא, ילך וישב בפרשת דרכים, ויתן שלום לכל העובר.' וזהו נראה שהוא כוונת הכתוב: 'פדה בשלום נפשי' - שעל ידי נתינת השלום, נפדית נפשי מהנידוי, 'מקרב לי' - הינו שזה הינו קרוב לי וקל לעשות לפי 'כי ברבים היו עמדי'.
חכם חיים נסים , מצא חיים, דף מז ע"א, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי - דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ו (1816). מתוך 'החכם היומי'
הנה 'תענית' הוא אותיות 'תת עני', ואותיות שאחר 'עני' הם 'כסף', לרמוז: שמה שהיה עתיד לאכול ביום התענית, יתן תחתיו מעות של כסף לעניים, וזהו סוד מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שכר תענית צדקה' - ואפשר להקשות על מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שכר תענית, צדקה', כי איך יתכן שמפני שהתענה, עוד מוציא ממה שיש לו? - אבל בירור העניין כך, שלפי שהתענה, אז מזמן לו הקדוש ברוך הוא עניים מהוגנים כדי ליתן להם צדקה, שבזכותם יזכו לחיי העולם הבא, וזהו שכרו של המתענה, וזהו עניין 'שכר התענית צדקה'.
חכם חיים סינואני , ארזי לבנון, עמ' ר"ו, יהוד, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
והנה פה עיר הקודש צפת, תבנה ותכונן, יש לנו הספרדים הסכמה קדומה בזה, וזה לשונה: בשבטי ישראל הודענו נאמנה כי חוק לרבנן סבוראי, ראשונים כמלאכים, זכותם יגן עלינו אמן, משום ישוב ארץ ישראל המקודשת, ומשום דרכי שלום, שכל חכמי עיר הקודש יהיו לאחדים, ולא תהיה, חס ושלום, קטגוריה ביניהם. תיקנו כי כל מין הכנסה או הקדש או ישיבה אשר יקדישו בני ישראל יחיד או רבים, אפילו אם יהיה לאנשים נקובים בשמות מפורש יוצא מפי הבעלים, אפילו כך יכנס לאמצע לקופת התלמידי חכמים, ויתחלק על פי סדר החלוקה דרבנן הנהוגה, איש לפי מהללו. ...
ונראה שכיוון כי כל חכמי העיר המקבלים, הם עצמם הסכימו בזה להתנהג כן, הם ודורותיהם עד עולם, כמבואר בלשון ההסכמה, יפה נדמה והסכמה זאת היא טובתם.
חכם חיים סתהון, ארץ החיים, עמ' 333-334, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
אנחנו בני ישראל כל האומה בכללותה היא רק גוף אחד נפש אחד כמו שכתוב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ופירש רש"י: 'כאיש אחד בלב אחד' - המובן כשיהיה שלום בין האומה הישראלית, ויהיו מדובקים יחד איש ברעהו, אז הם כלי שלם בתכלית בלתי שום נקבים, ואז יוכל הקדוש ברוך הוא להשפיע עלינו רוב טובה בנשמותינו, יען שכל נשמות ישראל צמודים ומדובקים ביחד אהבה ואחווה שלום וריעות, אבל אם, חס וחלילה, יהיה פרוד לבבות ושנאה אזי הכלי הוא נקוב על ידי פרוד הלבבות, ואם ישלח לנו שפע וברכה, ילך לאיבוד, חס וחלילה, לכן היטיבו חכמינו זיכרונם לברכה אשר דיברו: 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' - דהיינו על ידי השלום, אזי יהיו כל נשמות ישראל חיבור עצום ככלי החזק ובריא לקבל השפע.
חכם חיים עלי הכהן טוויל, מצא חיים, דף ב', עמ' א', דפוס הר"ש הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ח (1928) מתוך 'החכם היומי'
בתוך השנה למות רבי חיים פינטו, באו פורעים, ביום שבת, וכתרו את שכונת היהודים כדי להרוג ולאבד את היהודים. בשל פיקוח נפש, רבי הדאן, בנו של רבי חיים פינטו, יצא את תחום העיר אל בית העלמין כדי להשתטח על קבר אביו הקדוש. רבי הדאן נשא תפילתו, ביקש שזכות אביו תגן עליהם במותו כמו בחייו, ומהגגות הסמוכים לבית העלמין, נראו רוכבי סוסים, שהניסו את הפורעים. ויושע ה' ביום ההוא את העיר מוגאדור. את יום ההצלה מהפורעים מציינים על ידי ביקור בקברו של הצדיק
חכם חיים פינטו , אין בידינו כתבים מדברי תורתו, הבאנו סיפור מעשים צדקתו, מעובד לזיכוי הרבים מאתר הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו. מתוך 'החכם היומי'
אשרי לבן, שיש לו יכולת לפרנס את אביו ואת אמו, והם שרויים אצלו בביתו, וסמוכים על שולחנו, כאילו הממון כולו, שיש לו - מאביו, ובזה מובטח לו, שתרום קרנו, ולא ימוט לעולם.
חכם חיים פלאג'י , צדקה לחיים, עמ' נ"ט, הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - ייתכן לפרש, שכיוון שמקובל בידנו שכל ישראל ערבים זה לזה, והם כדין השותפים בעשיית המצוות וקיום התורה ובלימודה, יש זכות לישראל, איש מאת רעהו בתורה ובמעשים טובים שעושה, כדין שותף שיש לו חלק. ...
ויפה מביא ראיה מקרא: 'ועמך כולם צדיקים' - ולכל אחד יש לו משלו, ואם המצא תמצא ריקנים שבישראל גמורים, עם כל זה 'לעולם ירשו ארץ' – לעולם, בא לרבות אף למי, שאין לו משלו.
חכם חיים פלאג'י , פעולת צדיק לחיים, עמ' א, הוצאת שיח ישראל, ירושלים, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'וכתבתם על מזוזות ביתך' - את המילים 'ואהבת את ה' א-להיך, בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך', על כל אחד לכתוב 'על מזוזות ביתך' - בדלת הבית, כדי לזכור תמיד, שאהבתנו לא-לוהים חייבת להנחות אותנו, איך להתנהג עם מי שגר עמנו בתוך הבית.
עליה להדריך אותנו גם בחיינו הפרטיים. אנו מוכיחים את אהבתנו לא-לוהים על ידי כיבוד הורים, על ידי הידור פני הזקנים, על ידי תשומת לב לדברי המורים, על ידי סבר פנים יפות לאחינו ולאחיותינו, הושטת יד לאביונים, אשר עומדים על מפתן ביתנו, והתחשבות במי שעובד אצלנו. הכל בהתאם למצווה זו, שהרי אלו דברים שאנו פוגשים בבתינו.
עלינו לכתוב את המילים האלו גם בשער עירנו, כדי לזכור את אהבתנו לא-לוהים גם בחיים הציבוריים. בעת העתיקה הרבה מהחובות הציבוריות בוצעו במתחם הסמוך לשער העיר. 'בשעריך' - משמעו: ברשות הרבים. משמעות המצווה היא שבכל משאינו ומתנינו כאנשים וכנשים, ובכל חובותינו כאזרחים, עלינו לכלכל דברינו בצדק, מתוך אהבתנו לא-לוהים שציוונו על כך.
חכם חיים פריירה מנדס , The Jewish Religion, Ethically Presented, תרגם יאיר סעדון, עמוד 22, ניו יורק, תרס"ד (1904) מתוך 'החכם היומי'
במדרש: 'ויקחו לי תרומה' - בשעה שאמר לו הקב"ה למשה על עסקי משכן, אמר לו ריבונו של עולם כלום יכולים הם ישראל לעשותו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו.' עד כאן. ...
במה שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: שהעיקר הוא קדושת עם בני ישראל, שיקדשו את עצמם, ואז תהיה שכינה שרויה ביניהם, כמו שאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, שהעיקר והמשכן שלו, יתברך, הם ישראל. וזהו: 'אפילו אחד מישראל יכול לעשותו' - דהיינו: בשביל אחד בצדקתו ובמעשיו הטובים, גורם להשרות שכינה בישראל, כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: עשה מצווה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ויהיה היכל ה' המה, להמשיך הטובה והחיים בעולם.
חכם חיים קורח , נרות זכריה, עמ' י"ב, בהוצאת המשפחה, בני ברק, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
ידוע הדבר איך אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא או בגלגול זה או בגלגולים אחרים, וצריך לעשות תיקוני העבירות, להעלות ניצוצי הקדושה שנפלו על-ידיו או על-ידי אחרים משורשי נשמתו, וידוע איך על-ידי העבירות נבראים מזיקים ומשחיתים, וכל זמן שלא נעשה תיקון לברר ניצוצי הקדושה מהקליפות, כל מעשיו הטובים ומצוותיו יונקים מהם, ומתגברים עליו להחטיאו ולפתותו, והנה רבינו האר"י, זכר צדיק וקדוש לברכה, עשה סדר תיקוני העבירות שיעשה אותם האדם, הגם שיודע בעצמו, שלא חטא בעבירה זו, אולי חטא בגלגולים אחרים או אחרים השייכים לשורשי נשמתו חטאו בעבירות אלו, ועליו לעשות תיקון הנצרך, לברר ניצוצי הקדושה שנפלו בעבירות אלו, בין על-ידו בין על-ידי אחרים כדי שלא יהיה להם להקליפות שום אחיזה בתורתו ובמצוותיו,
ובהיות כי רבינו האר"י, זכר צדיק לברכה, עשה סדר תיקוני העבירות במספר תעניות כפי תיקון השייך לכל עבירה, ובדור זה ירדה חולשה לעולם, ואין כל אדם זוכה לעשות מספר תעניות כפי מה שסידר רבינו האר"י, זכר צדיק לברכה, הנה מצאנו ראינו להרב הגדול, המקובל הגאון המפורסם, חכם רבי ויוסף חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, רב מבבל, בספרו 'לשון חכמים', חלק אחד, מדף קי"ח עד דף ק"ס, שעשה סדר נכון לתיקוני העבירות, להקל על האדם שלא עצר כוח להתענות כל מספר התעניות, שיתענה יום אחד, ושאר התעניות יוכל לפדותם, שייתן בעד כל יום של אותו תיקון שעוסק בו.
חכם חיים שאול הכהן דוויק, בניהו בן יהוידע, חלק א', תיקוני הנפש, דף א' ע"א, מכון בני יששכר, ירושלים, תרע"א (1911) מתוך 'החכם היומי'
'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' - בא בעורמה בטענת 'אחרי רבים', כיוון שהם מפוזרים ומפורדים. ובזה פירש עטרת ראשי מורי ורבי חיים עד העולם, תשובת אסתר המלכה: 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי' - שכיוון שכל ביאת המן הרשע היה לבטלם מתלמוד תורה כדי לבוא עליהם בטענת 'אחרי רבים'. ... ולכן אמרה אסתר בעת ההיא: 'לך כנוס את כל היהודים', 'כנוס' דווקא - שיהיו באחדות. ובזה 'וצומו עלי', שתענית זה יעלה גם עלי, ואז 'ובכן אבוא אל המלך' - לבטל הגזירה בטענה זו.
חכם חיים שונשול , שמחה לאיש, דף מג ע"א-ע"ב, דפוס בן ציון בנימין רודיטי, איזמיר, תרכ"ה (1865). מתוך 'החכם היומי'
במדרש חזית בפסוק 'היושבת בגנים': רבי נתן בשם רבי אחא אמר: אף על פי שישראל עסוקים במלאכתם כל שישה ימים, ביום השבת משכימים ובאים לבתי כנסיות, וקוראים קריאת שמע, וקוראים בתורה, ומפטירים בנביא, והקדוש ברוך הוא אומר להם: הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גביכם. ואין חברים אלא מלאכי השרת. תנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת: ריבונו של עולם, תורה שנתת להם אינם עוסקים בה, והרי איבה ותחרות ביניהם'. עד כאן. וכתב מהרש"א יפה, שאף על גב שעוסקים בתורה, כל שאין שם שלום, לא חשוב עסק התורה, שהשלום הוא עיקר קבלת התורה. ... וכן מצאנו שאף על גב שהתורה היא סם של חיים, אפילו כך ... אמרו: 'שנים עשר אלף זוגים תלמידים, היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס וכולם, לא עלינו, מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה'. ופירשו – דהיינו: שהיה לשון הרע, והיו מספרים אחד באחד בגנות חברו, ושם לא נמצא תינוק מגבת עד אנטיפרס שלא היה יודע הלכות טומאה וטהרה, ואפילו כל תורה בזמנה לא הגנה, מפני בעלי לשון הרע ותחרות שביניהם.
חכם חיים שלמה בן עזרא, יד שלמה, דף לד ע"א, דפוס יתומי בצלאל הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תקפ"ו (1826) מתוך 'החכם היומי'
ובכתבי הקודש מאור המופלא רבינו האר"י בספר הליקוטים שלו כתב-יד, ראיתי מה שכתב בספר תהלים סימן ס"ה: 'ולך דומה תהילה א-להים בציון, ולך ישולם נדר, שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו' - שפירש התכת הכתובים הללו, בזה האופן, וזה לשונו: 'לך דומה תהילה' - פירוש: כי בוודאי השם יתברך יודע כל מה שהאדם חושב בליבו, ואם כן ראוי 'לך דומיה תהילה', והיה ראוי ששום בני אדם לא יודו לך ולא יתפללו לך, רק שיהיו דוממים ...
ואם כן למה ציוויתני להתפלל לך, 'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל' וחפץ לשמוע תפילתנו, וזהו: 'שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו' - כי כבר אמרנו לך דומיה תהילה, ואמנם אנו רואים שאתה חפץ לשמוע תפילתנו, וזהו: 'שומע תפילה' - הטעם הוא כי 'עדיך כל בשר יבואו' - שעל ידי כל בשר יבואו, שעל ידי התפילה שהאדם מתפלל, ורואה את חברו ובא גם הוא להתפלל, מה שאין כן אם היה הדבר מסור ללב, וזהו: 'עדיך כל בשר יבואו' - פירוש: כולם, אפילו אותם שאינם רוצים, יבואו אליך.
חכם חיים שלמה פירנאנדיס דיאש , סוכת דוד בתוך בית המלך, דרוש למעלת המצוות, דף י"ט ע"ב. דפוס מ. נחמן וד. ישראליג'ה, שאלוניקי תקס"ד (1804). מתוך 'החכם היומי'
וכן תקנו חכמים לברך על כל מין ומין שנתן למזוננו, בתחילה ובסוף הברכות הראויות עליהם, ולא שהשם יתברך צריך לברכותינו, אלא כדי שמכוח הברכות הוא יברך אותנו, לפי שכל המברך מתברך. ולכן אשרי האדם שמברך אפילו את חברו, לפי שגם חברו יברך אותו, וכל המברך אחד מישראל יבורך מאת השם יתברך, באשר הבטיח הקדוש ברוך הוא בעצמו 'ואברכה מברכיך'.
חכם חנניה אלחנן חי הכהן, חנוך לנער, חלק ב', "מוסרי השחרות", עמוד 1. דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, ליוורנו תקצ"ב (1832). מתוך 'החכם היומי'
צעקתה של אשה זו ... הצועקת במרה בתוך שנתה עלתה לפני, ולא יכולתי להתאפק כי נכמרו רחמי עליה, וקשה עלי להעלים עין ממנה ולאטום אזני משמע צעקתה. לכן אמרתי אלקט נא באומרים מתוך ספרי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, לבקש לה מזור והצלה לצערה. ובהשם שמתי מבטחי, כי יעזרני על דבר כבוד שמו ... וריווח והצלה יעמוד לענייה צוערה הזאת, להוציאה מכבלי עיגון. ואחרי החיפוש בספרי הפוסקים מצאתי חמישה טעמים, שעל פיהם יצא לאור משפטה, להתירה.
חכם חנניה גבריאל יהושע שבתי , מנחת הח"ג, חלק ב', אבן העזר, סימן ג', עמודים מ"ג, הוצאת דפוס איתאח, ירושלים, תש"ח (1948) מתוך 'החכם היומי'
באו אחינו מכל קצות תבל, עדה עדה ומנהגיה, גווניה והליכותיה, וכולם בדרכי ה', 'הליכות א-לי מלכי בקודש'. ראיתי מנהגים ממנהגים שונים, חלוקי וחלופי דעות, בענייני בית הכנסת וסדרי תפילה, ובפרט ביישובי עולים - זה אומר ככה וזה אומר ככה, ולפעמים המצב יגיע עד לקטטות ולדברי ריבות, ה' יצילנו. וקשה מחלוקת, אפילו בביתו של אדם, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, וכל שכן, וקל וחומר, בביתו של הקדוש ברוך הוא בבית הכנסת, משום שהשכינה שורה. לכן אזרתי עוז בנפשי, ונכנסתי לגוב אריות, והבאתי מה שעלה אתי במצודתי, סדרתי קונטרס קטן זה, להיות מצוי ביד כל אחד מהציבור, וביד שליח הצבור בפרט, בו יראו דבר דבור על אופניו, להשכיל ולדעת מה יעשה, ולפי המנהג, נהר נהר ומסלולו.
חכם חנניה דרעי , חד"ר בריו"ח, עמ' ס', תשנ"ה (1995). מתוך 'החכם היומי'
'ערבה' הדומה לשפתיים, ובכללם גם הריקנים שבישראל, אשר לא למדום אבותם, ולא ידעו ולא יבינו מדת ותורה. הולכים בחשכה מבלי דעת, גם את המעשה, מראש ועד סוף. ואמר הקדוש ברוך הוא, לאבדן אי אפשר, כי 'כל פעל ה' למענהו'. אלא יאגדו אלו עם אלו, ומזה אני מתקלס. 'האתרוג' הזה בכל לב ובכל נפש יחפוץ לעשות אגודה אחת עם יתר השלושה המינים. אך יירא ויפחד לנפשו מחמת הקנאים, אשר תרע עינם באיש הולך בישרו, הצופים ושומרים בפני צדיק ונקי. 'כה יזעק וישווע אל תבואני רגל גאווה, ויד רשעים בל תנידני'. לכן האתרוג בימין ולולב בשמאל, כאשר רמזו חכמינו זיכרונם לברכה שמאל דוחה וימין מקרבת. אולם לו חכמו ישכילו 'שלושת המינים' אלה, להתרפק באהבה בימין האתרוג, לבלתי רום לבבם מאחיהם הנקי וצדיק, אשר התורה אזור מתניו, המעשה והאמונה אזור חלציו. הלולב, יקנה לו לב לדעת, ההדס - עיניים לראות, הערבה - שפת צדק, לסול להם מסילות נכוחות ללכת מישרים ודרך צדיקים, כי אז יאמר להם אחים אתם, כל המחובר לטהור, טהור.
חכם חנניה חביב אזולאי , מגן הדת, עמ' 35-34, דפוס 'הציוני' של דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ה (1925). מתוך 'החכם היומי'
'וראה בנים לבניך שלום על ישראל' - ומה הוא הטוב שתראה בנים לבניך? - שהיו כולם רואים בנים לבניהם. כמו שנאמר במדרש רבה על 'עושה שלום על ישראל' - שלא יהיו קטטות ומריבות, לא על שיצטרכו לגט חלילה ויבום, ולא על דיני ירושות, וזהו: שלום על ישראל".
חכם חסדאי אלמושנינו, חסד אל, דף נ' ע"ב, דפוס חכם יעקב טובייאנא, ליוורנו, שנת תקפ"ו (1826). מתוך 'החכם היומי'
'למה נסמכה פרשת דינים לפרשת מזבח? - לומר לך שתשים דיינים אצל המזבח'. - שהדבר צריך ביאור, מה טעם לשימת הדיינים אצל מזבח, שהוצרכה תורה לסמוך פרשת דינים לפרשת מזבח, להשמיענו כזאת. אמנם על פי האמור שאזהרה לדיין שלא לנהוג קלות ראש אפילו בעמי הארץ השפלים, בא על נכון. ונקדים מה שאמר רש"י זיכרונו לברכה שם בסוף פרשת יתרו על פסוק: 'ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו'. והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונם, אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון. חברך, שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה. עד כאן. נמצא שממה שציוותה תורה שלא לעלות במעלות על המזבח, אנו למדים שלא לנהוג בזיון באדם שנברא בצלם א-לוהים. ולפי זה, שזה אזהרה פרטית לדיין שלא ינהג קלות ראש בצבור, ציוותה תורה לשים הדיינים אצל המזבח, שתמיד עיניהם ישיתו לראות ולדון קל וחומר, ומה אבנים וכו' אמרה תורה לא תנהג בהן מנהג בזיון וכו'. ודבר זה למדנו אותו ממה שנסמכה פרשת דינים לפרשת מזבח, שזאת היתה כוונת התורה בהסמיך שתי פרשיות הללו, שתשים דיינים אצל המזבח, וילמדו קל וחומר שלא לנהוג מנהג בזיון בצבור כנזכר.
החכם יהודה ליאון סיד, יסד המלך, דף ד' ע"ב, דפוס יצחק שמואל די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרכ"ו (1866). מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - דהיינו שאוהבו כמוך, שנתרצית לו, ומחלת לו על שחטא לך, והרי הוא כמוך כמוהו, אז 'אני ה'' - שאתנהג עמך במידת הרחמים ואמחול לך עוונותיך, כידוע ששם הוי"ה הוא רחמים. ... וזה כוונת התנא במסכת אבות: כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו' - רצה לומר: אם ריצה את חברו, ורוחו נוחה הימנו בעבירות שביניהם, גם רוח המקום נוחה הימנו בעבירות שבינו לבין המקום
החכם יוסף קורקוס, יוסף חן, דף כד ע"א, דפוס יעקב טובייאנא, ליוורנו, תקפ"ה (1825) מתוך 'החכם היומי'
כאן אני מגיע לדרך של רוז'ין. הרי כל החסידות, ולמעשה כל היהדות, מדברת על הסתפקות במועט לא מתוך כך שאתה מחליט להסתפק במועט אלא פשוט אתה לא זקוק. זו אחת הצורות או אולי התנאי הקודם להפוך את החומר לצורה. זאת אומרת, לא לוותר על החומר אלא לעדן אותו. זה לא רק עניין של החלטה. גם אם תחליט מאה פעמים שאתה תתעדן, אתה לא תתעדן אם לא תעשה שינוי כללי בחיים שלך. להתעדן אפשר רק אם אתה לומד ומתפלל כמו שצריך, ורק אם אתה רואה את הזולת ומרגיש אותו באמת. כמו שאמר רבי ישראל מרוז'ין ש'ואהבת לרעך כמוך' זה לא שאתה מחבק את הזולת ושואל אותו מה שלומך?, אלא זה ממש להרגיש ולחוש את הזולת. שתסבול כשהוא סובל. כשאתה מגיע לכל הדברים האלה אתה גם חש שאתה כל הזמן במחיצת הקדוש ברוך הוא.
הרב ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלום , עבודת ה' בראשית החסידות ובתורת רוז'ין, שיחה בישיבה, עמ' 397, נתיבות, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'
רבים היו באים להתברך ממנו, וגם לפני כן, אלו שהכירוהו מקרוב, העריכוהו עד מאוד, והאמינו בברכותיו. ולא פעם המקובל הא-לוהי, רבי מרדכי שרעבי, זכר צדיק לברכה, שלח לו אנשים, לקבל ממנו ברכה, והוא התפלא על זה, וטלפן אלי להגיד לי, מה עליו לעשות, ומה לו לזה, כי לא הבין טעמו של דבר, למה שלח לו אנשים להתברך ממנו, שהצדיק המקובל, רבי מרדכי שרעבי, הוא בעצמו יכול לברך אותם, ואז אמרתי לו לעשות רצון צדיק, ויברך אותם, ואז היה מעתיר עליהם ברכות מלב טהור.
חכם יאיר חפוטא, סנסן ליאיר בתוך ביכורי אברהם, עדות בנו, עמ' 30, פתח-תקוה, הוצ' אחד, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מודעת זאת בכל הארץ, כי תכלית בריאת העולם וקיומו, הוא בשביל ישראל, כמו שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה: 'בראשית' - בשביל ישראל, שנקראו ראשית. וחיבה יתירה נודעת להם, שנקראו בנים למקום, כמו שנאמר: 'בנים אתם לה' א-לוהיכם'. ורוצה בטובתם של ישראל, כאב את בן ירצה. וכמו שהאדם יש לו בן יקיר, אינו רוצה שילמדו עליו קטגוריה, ויזלזלו בו, כך הקדוש ברוך הוא רוצה שכל היודע ללמד סנגוריה על בניו, יבוא וילמד עליהם. אבל מי שמזלזל בהם ומלמד קטגוריה הוא נענש, כמו שמצינו בישעיה הנביא, עליו השלום, שנענש על ידי שזלזל ונגע בכבודם של ישראל, ואמר: 'ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב'. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ב'ילקוט נביאים', שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על שאמרת איש טמא שפתיים - נסלח לך, שאתה שליט בעצמך. שמא בבני אתה שליט?! מיד 'ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה' - מהו רצפה? רצץ פה, שאמר לשון הרע על בניי.
חכם יאשיהו פינטו , "כסף נבחר", דרוש ראשון לפרשת חוקת, ע"מ קמ"ט, ב', וונציה, דפוס יואני קאיון, שפ"א (1621) מתוך 'החכם היומי'
'ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי: זאת עשו וחיו, את הא-להים אני ירא. אם כנים אתם, אחיכם, אחד יאסר בבית משמרכם, ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם'. - אפשר לומר שמהעיקר רצה לאסור את כולם, ואחד הוא שילך להביא את בנימין, אבל אחר כך אמר להם: 'את הא-להים אני ירא' - להניח בתיכם ברעב, שאחד אינו יכול להנהיג עשרה חמורים, לכן העצה היא 'אחיכם אחד יאסר', 'ואתם לכו' - שחמור אחד יתר על חמוריהם יכולים להנהיג.
חכם ידידיה טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר יד ידידיה, פרשת מקץ, עמ' 18, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
יהודי שהיו עליו חובות הרבה, שנושים בו, ולא היה לו במה לפרוע ולהינצל מן התפיסה, וברח לו ורץ להיכנס בבית תפילתם, שהם לפי דיניהם אין יכולים לתופסו, ורצו אחריו כשראו אותו מרחוק, וקדם ומצא בית תפילתם סגורה, ואחז בידו סיפי הפתח וצעק שהוא בבית תפילתם, ונתאספו עם רב וגערו בשוטרים, והוכרחו להניחו לבטח, וניצול מהתפיסה, ותוך כדי דיבור הרהר בליבו שמא חטא על שנשתמש מצילה של עבודה זרה.
השיב מהרי"ו, שאין בידו עוון אשר חטא לאחוז בקרני בית תפילתם כדי לינצל מהתפיסה. וסיים הרב הד"ט, שאף משום הפסד ממון בלבד אין איסור בדבר, ועוד שמניעת תביעה, שלא יתבעוהו בעלי חובות, אינה בכלל איסור, באופן שהתיר בפשטות.
חכם ידידיה מונסונייגו, קופת הרוכלים, עבודה זרה, עמ' 177, הוצאת אוצר יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
יש דבר שאי אפשר בלאו הכי, אף שאדם קונה השלמות באחת מהנה - והוא השלום, לקבל בכל יום ערב ובוקר מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שזוהי כל התורה כולה, וכן הוא אומר: 'בקש שלום ורדפהו', וכל זמן שישראל הם באהבה ואחווה שלום ורעות, כולם אהובים יחד באהבה, אפילו הם עובדי עבודה זרה - אין מידת הדין שולטת בהם, כמו שאמר הכתוב: חבור עצבים אפרים הנח לו', וחס ושלום להיפך מה כתוב בהם: 'חלק לבם עתה יאשמו', באופן שבזולת השלום אין אדם קונה שלמות. ...
וכך הטעם, וודאי כי האל יתברך אחד ושמו אחד בייחוד שלם, ושמו של הקדוש ברוך הוא שלום, ועושה שלום במרומיו, וכשישראל דומים לבוראם - קרובים זה לזה באהבה ואחווה והיו לאחדים - מצא מין את מינו, ומשרה שכינתו עליהם. ועוד, שהתורה כל נתיבותיה שלום, ואינה ראויה לינתן אלא לאומה שדומים לה, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן לא נתנה להם אלא כשהיו כולם בשלום וכמאמר הקודם, ואם כן אף עתה עשו עצמיכם כולכם אגודה אחת, וכיוון שיהיה שלום ביניכם, הקדוש ברוך הוא הוא מלככם, ויודה לברכות וינוחו על ראשיכם.
חכם ידידיה שמואל טאריקה , קידש ידיד, "סדר ואתחנן - דרוש נחמו", דף קכ"א ע"ב –דף קכ"ב ע"ב. דפוס סעדי הלוי אשכנזי, שאלוניקי תקע"ד (1814). מתוך 'החכם היומי'
ע"י מדת הענווה הוא כגוף אחד עם ישראל, ו'בכלל כל ישראל' - בוודאי מתקיימים תרי"ג מצוות כולם, משום שאפילו המצווה, שלא באה ליד זה כדי לעשותה - הרי באה לאחר ועשאה ...
ונמצא ב'כלל כל ישראל' בוודאי מתקיימים תרי"ג מצוות כולם, והאיש שהוא עניו, הוא עם ישראל כגוף אחד - ולכן מעלים עליו כאלו קיים תרי"ג מצוות כולם ב'כלל כל ישראל', וע"י כן קונה השלמות והנה הוא בעולם העליון לאחר המיתה כאחד ממלאכי ה' צבאות כמבואר.
חכם יהודה אבן דנאן , מנחת יהודה דף ב עמ' א, דפוס מסעוד שרביט, עמרם חזאן, פאס, תרצ"ה (1935) מתוך 'החכם היומי'
תחילה וראש על האחדות שיהיו לאחדים כאיש אחד חברים, וכל אחד אוהב חברו כגופו, כדי שיזכו להשראת שכינה כמו שנאמר 'והוא באחד', וכן 'והיה בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד'.
ופקח עיניך וראה מה שאירע להם מקדם: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' - שלא בא עליהם להילחם בם, אלא על חילוק ופירוד לבבות, וכמו שרמזו המפרשים בפרשת עמלק: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' - קרא בה בפרידים, שהיו נפרדים וחלק ליבם.
חכם יהודה אלבז , שבות יהודה, עמ' 571, דפוס דף חן חברה, ירושלים, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
לאחד את ישראל להיות לעם אחד ובלב אחד, אגודה אחת ושפה אחת, תורה אחת ומנהג אחד, מנהג ישראל. כמו שהבטיח הנביא 'ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי'. ...לקרב את ישראל אחד אל אחד, לעשות אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל.
חכם יהודה אלקלעי , כתבי רבי יהודה אלקלעי, כרך שני, שיבת ציון, עמ' 664, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה 1974 מתוך 'החכם היומי'
מצאנו ליישב היטב גם דעת רש"י, זכרונו לברכה, על מנת שלא להשאיר מחלוקת בין מלכים, רבותינו הראשונים, וצריכים אנו למסור את נפשנו, כדי שגם דברי רש"י יהיו עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם והרמב"ן.
חכם יהודה אריה ליאון ביבאס , חכם חיים פלאג'י, לב חיים, חלק ב', אורח חיים, סי' קכ"ב, דף פ"ו ע"א, איזמיר, תרכ"ט (1869) מתוך 'החכם היומי'
שאלה על בעל בית, שאסר לאחד לבוא בבית הכנסת שבביתו מחמת שנאה, נראה ברור מאוד במעשה הזה, כמה גדול כח השנאה לקלקל השורה, שוודאי לא הכל כמו הימנו - הבית אשר בו בית הכנסת, אף על פי שהוא בנאו וייסדו, אין בידו למחות ביד חברו שלא יבוא עוד להתפלל בו.
כי כן פסקו כל הפוסקים, שכיוון שהקדישו וקיבל הבאים לתוכו להתפלל, שוב אינו יכול גרשם מהסתפח בו, לאיזה סיבה שתהיה, ופחות מזה לכופו לשנות מנהגו מהנחת תפילין בחול המועד, כיוון שזמן רב הניחו מזה למנוע שלא יעלה לקרות בתורה כמאז, כאילו היה עבריין ומנודה. כי מקהל ישראל למה יובדל?! מה עשה?! ואם דין ודברים נתחדשו לו עימו, אשר בשביל זה נהפך לו לאויב - עד הא-להים יבוא דבר שניהם, ולא יעיר כל חמתו נגדו במילים של שמיים, פן יראה ה' ורע בעיניו. אך שלום ואמת יהיה ביניהם. וה' יברך את עמו בשלום.
חכם יהודה אריה ממודנה, לקט כתבים, עמ' 161, הוצאת ספריית דורות - מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ח (1968) מתוך 'החכם היומי'
מדרך העולם, שכשהאב כועס על בן אחד מבניו, ורואה האב ששאר בניו - יש להם צער על אחיהם, וכן אמו או שאר קרוביו - יש להם צער על הבן, אזי האב עושה למענם.
ולכן זהו סימן שישראל יש להם דין בנים - אפילו להפושעים שבהם, שהרי אנו רואים ששאר הצדיקים, בין אותם שהם בחיים בין שכבר מתו - יש להם צער על פושעי ישראל, ומבקשים עליהם רחמים. אם כן זהו סימן שהם בנים - אחיהם.
חכם יהודה בן מויאל , שבט יהודה, עמ' רל"ב, ירושלים, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
'וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה' - שאף על גב שהיה אביו עם הארץ, וזה היה לו ממה שנגזר עליו בעת יצירתו, ולפי זה הראהו מלמד לבנו תורה, יהיה דבר כזה כמו זר נחשב לו, לאמור: 'ריקא מה אתה מלמד לאיש כזה?! ומה שהוציא אביו מעסק התורה יוציא גם זה, סבור אתה שיקנה איזה שלימות?! סוף סוף ידמה לאביו ויבעוט בך!'
ועם כל זה השלם הזה מלמדו, באופן שתאלמנה שפתי שקר, שהיו מרננים לאמור: שכמו שאביו היה עם הארץ ממה שנגזר עליו, אפשר גם כן - כמוהו, כי כל מין שדומה למינו הנה שכרו איתו - שגם הוא יהיה, שאפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו על היותו מוציא יקר מזולל.
חכם יהודה בן עטר , מנחת יהודה, פרשת במדבר, עמוד קס"ד. הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
כל עיקר כפרת יום הכיפורים תלויה ועומדת עם עבירות שבין אדם לחברו, שאם האדם נתרצה ונתפייס עם חברו קודם יום הכיפורים, על כל מה שחטא כנגדו, אזי גם הוא יתברך כשיבוא האיש ביום הכיפורים לבקש מאתו מחילה וסליחה וכפרה, מאשר חטא על הנפש, תתקבל תפילתו ברצון. הרי אם לא שב בתשובה מהעבירות שבין אדם לחברו, לפייסו ולבקש ממנו מחילה - גם העבירות שבינו למקום לא ניתן למחילה ... שכל זמן שאין אדם עושה תשובה מעבירות שבין אדם לחברו, ואינו מבקש לרצותו ושימחל לו, אזי אין יום הכיפורים מכפר גם על העבירות שבינו למקום, אף שעשה תשובה מהעבירות שבינו למקום, והתוודה עליהם לפניו יתברך ביום הכיפורים, שכל זמן שיש לו קטטה ומריבה עם חברו - כל אחד ואחד בפיו ידבר על שכנגדו, כמה וכמה רעות עד אין מספר, וכמו כן למעלה המלאכים של כל אחד מהם, ומידת הדין מעורר עליהם לעשות משפט חרוץ, ואינו מניח להקדוש ברוך הוא לרחם עליהם שימחל על כן חטאתם.
חכם יהודה בנבנישתי, תושע יאודה, דרוש לשבת תשובה, דך א' ע"ב-דף ב' ע"א דפוס בן-ציון ב' רודיטי, איזמיר תרי"ט (1859). מתוך 'החכם היומי'
בניי, לא זו הדרך לעבוד את ה' בכל לבב, 'בסוד ישרים ועדה', גם כי האמת אתכם, חדלו הריע תרועה, ותחרישו לכבוד ה' יתברך, למען לא יתחלל שמו בין ההמון, אשר לא יבחין בין טוב לרע, ויאמר 'זונות מפרכסות זו את זו'. שימו כבוד לשמו, ולמשרתיו הגדולים מכם לימים, ואל תפנו אל אלילי הרעיון המלחש באוזניכם למה נגרע, מדוע נהיה כמטרה לחצי המורה, היורה בנו זיקים. הן לזאת יגדל כוחכם, ויירב כבודכם, ויתפשט שמכם הטוב בעולם, בראות עיני כל העדה כי אתם בולמים עצמכם בשעת מריבה, והיה כל העובר אצלכם כלא היה. רב לכם שתענו לשואלים ותאמרו לנרגנים, נדר נדרנו לא-להים, א-להי ישראל, לשים מחסום לפינו על כבוד ומורא הרב, כי רב הוא עלינו, כך היא חובתנו וכך היא יפה לנו, ונידום ולא נצא פתח, כי לפתח הקנטורים חטאת רובץ. ואם רוח אחרת אתכם כי שמעתם הרב לומד מסכת 'עוקצים', והרגשתם כמחט בבשר החי, שנו ושלשו מסכת 'מכשירים', והכשירו עצמכם לעבוד עבודת ה' בשני יצרים, וכל הדברים האלה הנני מתחנן לפניכם למען ה', להעביר על מידותיכם ולבקש השלום ולרדפו בכל כוחכם, ובעל השלום ישיב ביניכם אהבה אחווה וריעות ושלום בל ימוש במחנכם קדוש.
חכם יהודה בריאל , פחד יצחק, ערך קדושי אשה, דף קכ"ו ע"א-ע"ב. דפוס י. פואה, ש. אשכנזי ואחרים, ויניציאה, תק"י-תרמ"ח (1888-1750). מתוך 'החכם היומי'
ידוע מהיות עם בני ישראל גוי אחד ככתוב: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', וכתוב: 'ואתם צאני, צאן מרעיתי+, אדם אתם' - שכולם נקרא אדם כי כל הנפשות ממקום קודש אחד יהלכו, והיו כולם לנפש אחת ככתוב: כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש' - כי כולם שבעים ואחד נחשבים לגוף ואדם אחד.
ומזה הטעם יחייב להרחיק המניין מבני ישראל, כי אינם נפרדים זה מזה למנות ראובן לעצמו, ושמעון לעצמו, כי ראובן ושמעון הוא ראובן הוא שמעון, מצד אחדות הנפשות.
חכם יהודה דיואן, 'חוט המשולש', דף לג ע"ב, קושטנדינא, תצ"ט (1739) מתוך 'החכם היומי'
וזהו פירוש המדרש: 'בעולם הזה, כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת' - כי דעות בני האדם נפרשות זו מזו בתורת ה', לזה נוטה רצונו ורוחו למצוות שבין אדם למקום דווקא, ולא למצוות שבין אדם לחבירו, ועליו אמר: 'כשרוח דרומית מנשבת' - שרוחו נוטה לחכמה, והתורה שהיא רוח דרומית, שהם מצוות שבין אדם למקום. 'אין רוח צפונית' - שהיא רמז למצוות שבין אדם לחברו, 'מנשבת' - שאין ברצונו לשנייה כלל. וכן להיפך: 'כשרוח צפונית מנשבת' - אם ברצונו למצוות שבין אדם לחברו בעניין הממון, 'אין רוח דרומית מנשבת' - שאין נמשך ברצונו למצות שבין אדם למקום.
אבל כל זה 'בעולם הזה' - רוצה לומר: בזמן הגלות, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ולכן נפרדים הלבבות, וכל אחד נוטה לצד אחד. אבל לעתיד לבוא, רוצה לומר: שיבוא זמן שירחם האל יתברך על עמו ישראל, ויהיו כולם נוטים לשתיהם. וזהו שיהיו שתי הרוחות מנשבות כאחד שיעסקו במצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו.
חכם יהודה הכהן מסלתון טראב , קול יהודה, עמ' רמ"ד, בדפוס הצעיר 'יוסף בן יחזקאל האמץ' ס"ט, קהיר, תרצ"ז (1937) מתוך 'החכם היומי'
כפרי אחד שבא לעיר המלוכה, לבית החולים שם, בליווי אחד מבני העיר. נכנס וראה את כל האגפים ואת כל החדרים, והנה הוא ראה באחד האגפים מיטות מוצעות, שולחנות ערוכים: עופות ובשר, ביצים וחלב, תה, קפה וסוכר, וכל מיני פירות וכדומה. יצא משם ונכנס לאגף השני, והנה הוא רואה חולים גונחים ונאנקים, וצועקים וסובלים מכאובים. כן ראה רופא עושה ניתוח לחולה, החולה צעק והרופא לא שמע לו. יצא משם בפחי נפש, ואמר: מדוע יש כאן שני רופאים, אחד טוב ורחמן והשני רע ואכזר? השיבו לו: לא כן הוא, הוא הטוב והוא הרע, הוא משגיח בשני החלקים: באגף הראשון נמצאים אלו שכבר נתרפאו, אבל באגף השני נמצאים אלו שלא נתרפאו עדיין. וזוהי כוונת הפסוק: שמע ישראל, ה' - זוהי מידת הרחמים, א-לוהינו - זו מידת הדין, ה' אחד - הכל אחד.
חכם יהודה הכהן רבין, זרח כוכב מיעקב, "מתורתו" [של אביו], עמ' רע"ד-רע"ה. הוצאת אגודת משך הנחל, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך אני ה' - פרש רש"י זיכרונו לברכה: 'אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה' וכתב שם זיכרונו לברכה: רצה לומר שבמצווה זו נכלל כל התורה כמו שאמר הלל הזקן: 'מה ששנוא עליך לחברך לא תעבוד' - זהו כל התורה כולה עיין שם, והקשו המפרשים זיכרונם לברכה, והובא בספר 'זכות אבות': שאומנם מצוות התכלית בין אדם לחברו יכנסו בכללות זאת המצווה, אבל המצוות שבינו ובין המקום שאינם בזה הכלל, כיצד יכנסו בפירוש זה? ...
ונראה לעניות דעתי לתרץ בעיקר הקושיא הנזכרת, כך נאמר: 'ואהבת לרעך כמוך' - המצוות שבינו לחברו וכל שכן אני ה' - שמצווה אותך ביני ובינך, או שאפשר: 'ואהבת לרעך כמוך' - במצוות בין אדם לחברו, כן אני ה' - במצוות שביני ובינך.
חכם יהודה חי גיז, נחל יאודה, קל"ז, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרע"ה (1915) מתוך 'החכם היומי'
ראיתי למורנו החכם חיים פלאג'י, זכרונו לברכה, בספרו הקדוש 'נפש חיים', זה לשונו: ... למה כינו רבותינו זיכרונם לברכה, בשם יראת שמיים ולא יראת ה', כמאמר הכתוב: 'יראת ה' טהורה', או 'יראת א-להים' כמאמר הכתוב: 'רק אין יראת א-להים', וכיוצא כמה פסוקים, שתלו היראה בשם הוי"ה ברוך הוא, ובשם א-להים, ובשם ש-די, והשבתי לו תירוצים רבים: אחד - שרצו חכמינו זיכרונם לברכה ללמדנו שיראת ה' תהיה לשמה, לא מיראת העונש, שהיא גרועה כמו שאמרו זיכרונם לברכה, אלא תהיה היראה כמו שהם השמיים, שיראים את ה' בלתי שום פנייה, ולא משום יראת העונש או שכר ...
ומכאן 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס' - דהיינו שהיראה לשם פנייה, חס ושלום, אלא 'הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס', ונותן טעם לשבח: 'ויהי מורא שמיים עליכם' - שהרי תיקחו ראיה מן השמיים, שיראים את ה' בלי שום פנייה, אם כן אתם גם אתם תלמדו לעשות כמוהם, שמעיקר הוקבעה היראה על שם זה, כדי לקיים מצוות זכירה בזה, שלא תהיה יראת העונש, אלא משום אהבת ה' דווקא.
חכם יהודה חיים הכהן, יהודה יעלה, כרך ב', פרקי אבות, דף י"א ע"ב. דפוס ציון, ירושלים תרפ"ה-תרפ"ו (1926-1925). מתוך 'החכם היומי'
הדגש בפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' הוא על הרֵעַ דווקא, שכן בניגוד למה שמקובל לחשוב, קשה יותר לאהוב במציאות את האח, את הרֵעַ, מאשר את הרחוק.
כאידיאל, קל מאד לאהוב את העולם, את השחורים באפריקה, את האויב הערבי, מרחוק. אולם במציאות היומיומית קשה יותר לאהוב באמת את החותנת המרגיזה, את השכנים המרעישים בלי הרף, את פקיד הבנק המדבר אלינו בגסות. אולם דווקא אלה הם ה"רֵעַ" שאותם יש לאהוב.
חכם יהודה ליאון אשכנזי, יצחק שוראקי, בתוך מסורת בעידן המודרני, הרב יהודה ליאון אשכנזי, תורת התולדות, עמ' 332, הוצ' ידיעות, תל-אביב, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
הנה כל הנשמות ממקור אחד חוצבו, כאשר אמרו בעלי הקבלה, כי כל נשמה היא חלק א-לוה ממעל. ואם כן, מצד הנשמות יש שלמות ואחדות, ורק כל הפרוד והמחלוקת הן מצד החומר, מפני שעדיין אינו בשלמותו, וכל הנשמות מחוברות ומאוחדות זו בזו, ומשלימות זו את זו, כדבר אחד שלם ומאחד, בעל חלקים ואברים שונים, וכל חלק וחלק יש לו תפקידו המיוחד. וכבר אמרו חכמי הקבלה: כי כל נשמות ישראל אחוזות בהתורה, ושישים ריבוא נשמות כלליות, ויתר הנשמות הן רק ענפים, וכמו בהנשמות כיוון שכל נשמה היא חלק, מה שיש בהכלל יש בהחלק, וכל הנשמות כלולות ומאוחדות זו בזו.
חכם יהודה לייב דון יחיא, בכורי יהודה, חלק ב' דפים ח-ט, תל אביב, תרצ"ט (1939) מתוך 'החכם היומי'
שוגגים הם הצעירים, המתרפקים על אהבת האומה וחפץ תחייתה, כשהם מתרחקים ממקור חייה, ברעיון ובדרכי החיים, וחלילה לנו לדון את השוגג כמזיד. הפורשים מדרכי ציבור, שבדורות הראשונים, כשהם שהחריבו את האומה, בפועל כפיהם ובהלך רוחם, כך הייתה כוונתם וחפצם. 'הפורש מדרכי ציבור', המצויר בדברי הרמב"ם הוא גם פורש כזה, 'שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל, ואינו עושה מצוות בכללן, ולא נכנס בצרתן, ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהם'. כמובן, אין אנו יכולים כלל להעלים עין מהצד של 'הפרישה מדרכי ציבור' של 'אינו עושה מצוות בכללן, ולא מתענה בתעניתן', אבל עם זה, יש לנו קורטוב של נוחם, כי בנינו אלה, אם כי נדחים הם, דחיון רוח נורא מאוד, הם נכנסים במלוא נשמתם, בצרתן של הציבור, הצרה הלאומית נוגעת עד נימי ליבם היותר פנימיים, ובשום אופן לא יחשבו בליבם, שהם בכלל 'כאילו אינו מהם'.
חכם יהודה לייב הכהן מימון , זכרון לנשמת הרב אברהם יצחק קוק, על במותינו חללים, דף ח', מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ה (1945). מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - אדם צריך לחשוב את חברו כגופו, שכמו למשל אם רגל שמאלו תתן מכה לרגל ימינו לא יכעס עליה, כיוון שמגופו היא, כך יתייחס לחברו באותה המידה. וצריך לשאוף להגיע לאהבת החבר במידה המקסימלית ביותר. שוודאי שיש דרגות, אדם שומר על ידיו ועל רגליו אך ביותר על פרצופו. ויש דרגות באהבת החברים אבל צריך להשתדל ולשאוף להגיע למקסימום. וכאשר רואה ה' את אהבת ישראל בין שני בני אדם, וכל שכן בחבורות יותר גדולות, משרה שכינתו ביניהם.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' צ"ח, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל' - שעל ידי שיהיו אגודה אחת, שכינה שורה בארץ. וזהו: 'בישורון מלך' - היא השכינה הנקראת מלכות שמים. ולכן ראשי תיבות: 'מלך בהתאסף ראשי עם' - אותיות מערב. שם רמז למה שנאמר בגמרא: 'שכינה במערב'. וסופי תיבות: 'בישורון מלך בהתאסף ראשי עם' - אותיות נכפים, בו תרמוז למה שאמרו המפרשים שסגולת השראת השכינה בארץ, למנוע האדם מהחטא, שהנשמה מרגשת ונכנעת, ומביא מ'ואגודתו על ארץ יסדה' - כלומר כשהם אגודה אחת אז 'על ארץ יסדה' - יסד ה' היא השכינה.
חכם יהודה נג'אר , אהלי יהודה, ספרי פרשת וזאת הברכה, פרק ה' ,דף קכ"א ע"א, ליוורנו, דפוס נחמן סעדון י"ץ, תר"ט (1849) מתוך 'החכם היומי'
'עשה מאהבה ועשה מיראה - עשה מאהבה שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט' - שהירא מפחד תמיד פן לא יעשה רצון חברו כדת מה לעשות, והאוהב עושה בתכלית הרצון. והירא מפני היראה הוא פורש ממנו, והאוהב - אינו יכול לפרוש. ונמצאו שניהם הופכיים כי במקום יראה לא תכנס אהבה. ולא ההפך. וכלפי מעלה שניהם צריכים, כי היראה אינה עבודה תמה רק מיראת העונש. גם לא תכנס אהבת ה' בלבו עד שתקדם לה היראה כי היראה סיבה לסור מרע. והאהבה זו היא סיבה לעושה טוב, כי בהכירו דרכיו הישרים ורוממותו, ועוצם חכמת השתלשלות הבריאה ממעלה למטה, תדבק נפשו באהבה.
חכם יהודה נג'אר , אהלי יהודה, ספרי פרשת ואתחנן, הלכה, דף ס"ב ע"ב, ליוורנו, דפוס נחמן סעדון י"ץ, תר"ט (1849) מתוך 'החכם היומי'
'ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר' - בא הכתוב ללמדנו גדולת השלום, שמתחילה היו רבים - שיצדק לומר 'ויסעו', 'ויבואו' - שהיו במחלוקת. לא יצדק לומר עליהם, אלא 'ויחנו במדבר' - שהיו פרוצים במדבר בלי גדר, בלי סייג, ולא יועיל בם שום תיקון.
אבל כשתיווכו שלום ביניהם עד שנעשו כאיש אחד, נאמר עליהם 'ויחן שם ישראל'. אז נחשבים כנגד ההר, שההר הוא כמו חומה בצורה מוקעת סביבותם, והרי הם מבני הישוב.
חכם יהודה עייאש , קול יהודה, פרשת יתרו, עמ' פד' , דפוס אליעזר סעדון, ליוורנו, תקנ"ד (1793) מתוך 'החכם היומי'
'מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר, איננו מניח לו לישון' - עם מה שמובא
בויקרא רבא: 'אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות. שלח ואמר לכהן גדול, שיקריב היום. חוץ ממנו, בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן: הקרב את אלו. אמר לו: המלך ציווני וכולי. אמר לו: אדוני, ארבעה אני צד בכל יום, ואני מקריב שניים ואוכל שניים. אם אין אתה מקריבן, אתה חותך פרנסתי. נטלן והקריבן. נראה לו בחלום לאגריפס - קורבן של עני קדמך'. - וזהו שאמר: 'מתוקה שנת העובד' את האדמה - שהוא העני, המסתפק בהכרח. 'אם מעט ואם הרבה יאכל' - שזה, אם צד ד' תורים, מקריב ב' ואוכל ב', ובזה הוא שמח בחלקו, ואינו מתיירא שיאמרו לו בחלום 'של עני קדמך'. אינו רודף אחר המותרות, להקריב אלף עולות ביום. אמנם 'והשבע לעשיר' כאגריפס, אשר ביקש להקריב כל כך עולות, 'אינו מניח לו לישון', יען וביען מצערים אותו בחלום ואומרים לו 'של עני קדמך'.
חכם יהודה פרץ , פרח לבנון, פרשת פנחס, דף ס', ע"א, ברלין, דפוס ברוך בוך בינדר, תע"ב (1712) מתוך 'החכם היומי'
'כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם' - אפשר לפרש בדרך שבח והוא כי הצדיקים השלמים, מנהגם הוא לחפש על תיקון העיר, וכשרואים אדם קשה ורע מעללים, הולכים בכבודם לביתו ומדברים עמו דברי תוכחות ומוסר, עד שמושכים את ליבו לעזוב את דרכו הרעה ומן החמס אשר בכפו.
ואם יצטרכו הצדיקים להוציא מעות על עניין זה, הם נותנים מכיסם ומממונם ולא יקחו מקופת הציבור. וזה שכתוב 'כי רגליהם' של הצדיקים לאדם ה'רע ירוצו' - להחזירו למוטב. ואם הוצרך לזה מעות 'וימהרו לשפוך דם' - ומילת דם היא מלשון מעות ודמים.
וזה גם כן פירוש פסוק 'חכמים המה להרע' - רצה לומר, שהחכמים המה טורחים עם האדם הרע להחזירו למוטב, אבל 'ולהטיב' - רצה לומר לאדם המטיב מעשיו 'לא ידעו' - אין להם עסק עימו.
חכם יהודה פתיה, מנחת יהודה, עמוד 207, משלי סימן א', ק'. מכון הרה"ג ח"ר יהודה פתיה זצוק"ל, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
העשיר אוהב את העני כדי להשקיט מצפונו, כי יודע שהוא מזכהו לעולם הבא, וזה נובע מחמת שאוהב את עצמו וכדומה. אמנם עיקר האהבה האמיתית, שאדם יאהב את חברו הדומה לו, שלא משיג ממנו שום תועלת, ולא זקוק לו, ובכל זאת אוהבו. זהו נדר האהבה האמיתית, ובזה ביארו 'ואהבת לרעך כמוך' כלומר, רעיך הדומה לך 'כמוך' ואתה אוהבו - זה אהבה אמיתית.
חכם יהודה צדקה , קול יהודה, שער האגדה, עמוד קצ"ט. הודפס ע"י בני המחבר, ירושלים תשנ"ה, 1995 מתוך 'החכם היומי'
ימי קדם אזכרה שעשועיו, הייתי תמיד מדי יום ביומו, רגיל לבוא אליו לבית הכנסת הגדול, שברובע החדש הנקרא על שמו. ורגיל היה מנהגו שלא ילך יחידי, רק עם השני. ואני עד ראיה למה שהייתי רואה בו, תמיד כשנכנס לאיזה מקום, קודם כל שם ידו על המזוזה ומנשק אותה, ואומר: 'שדי ישמרני ויחייני אמן'.
פעם הלכנו ביחד כדי לעשות שלום בין איש לאשתו. היה לנו שלום קשה מאוד מאוד, כי ארבע שנים הם בסכסוך איום. אבל לבסוף תודה לא-ל הצלחנו לתווך שלומים כנהר. בצאתנו מן הבית שם ידו על המזוזה כדרכו בקודש והלכנו לדרכינו. למחרת בבוקר, הופעתי עוד אצל הרב בבוקר השכם ,כרגיל כל בוקר, כשנכנסתי תכף לבית הכנסת, אמר לי הרב: לך דחוף דחוף, בו ביום, אל תגיד מחר, כי כבר מאוחר. בדוק המזוזה של אותו בית שתווכנו השלום אתמול בערב. הלכתי תיכף ומיד בדקתי המזוזה, ואני רואה הדל"ת של 'אחד' שבור לרסיסים דקים, אז תכף הבאתי המזוזה לרב, ובדק אותה, וכשראה את הדל"ת שבורה אמר: ראית מה שקרה'? הנה הדל"ת כנגד ארבעה שנים, שהיה הסבוך שרוי בתוכם. הנה דל"ת בגימטרייה ארבע מכאן, מכאן ולהבא לחשבון טוב. אשריו ואשרי חלקו יהיה זכרו ברוך.
חכם יהודה קיסוס, מקורך ברוך, עמ' טז, דפוס המערב, ירושלים, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
'גשם נדבות תניף א-לוהים, נחלתך ונלאה אתה כוננתה' - כלומר האמת הוא שכל גשם שאתה מניף הוא נדבות ממך, ואינו כדעת החושבים שהגשם הוא דבר טבעי, ודבר זה הוא כולל לכל העולם, עוד יש לי להחזיק לך טובה אחרת, והוא 'נחלתך' כשהיא 'נלאה' וצמאה למטר 'אתה כוננתה' - בעצמך ולא על ידי שליח, וזהו דווקא ב'נחלתך' - דהיינו ארץ ישראל, שאילו שאר העולם אתה משקה אותם על יד שליח, וכי תאמר מאחר ויש מטר בכל העולם כולו, מהו שבח שארץ ישראל שהקדוש ברוך בעצמו משקה אותה ולא על ידי שליח? - לזה בא ואמר: צא ולמד מ'חיתך ישבו בה' - דהיינו מי שמשים עצמו כחיה, מה שכרו לעתיד לבוא, שהקדוש ברוך הוא נותן לו שכרו על ידי עצמו ולא על יד שליח.
חכם יהודה רוזאניס, פרשת דרכים, עמ' שי"ח. הוצאת המסורה, ירושלים, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
סדר ונוסח הברכות, שסידרו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה, כולם בלשון רבים, למשל ברכת 'השיבנו', ברכת 'רפאנו', ברכת 'סלח לנו'. ואפילו מתפלל אדם לעצמו ביחידות, אין לו רשות לשנות הנוסח. ובאמת צריכים לדעת טעם לדבר, למה לא כל אחד יברך ויבקש מה' בלשון יחיד? וכל אחד יבקש על צרכיו הפרטיים? שהרי לא הרי זה כהרי זה. ...
למדנו שחביב לפני הקדוש ברוך הוא להיות כולנו בלב אחד כאיש אחד, ולכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילת שמונה עשרה בלשון רבים, שאז אפילו יחיד המתפלל, אינו מתפלל רק על עצמו, אלא על כללות ישראל ביחד, שמורה על עצמו אהבת כלולות כל ישראל בלי הבדל.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' סה-סו, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, ויוסף היה במצרים' - כולם נפש אחד, אף על פי שהיו שבעים, כי הם רבים, אפילו כך היו נפש אחת, שהיו עובדים כולם לא-ל אחד, וכולם היו שווים לטובה, צדיקים גמורים. וחידוש בא להשמיע לנו, אף על פי שיוסף היה במצרים, מקום עבודה זרה ומקום זימה, כל מחלה וכל מדווי מצרים הרעים, אפילו כך היה אחד, ככל אחיו הצדיקים העובדים לא-ל אחד, ה' אחד ושמו אחד ברוך הוא.
חכם יהושע יהודה אמאדו, אהלי יהודה, דף כו ע"ב, דפוס בצלאל הלוי, שאלוניקי, תקפ"א (1821) מתוך 'החכם היומי'
'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם' - שאותה הבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם, אינה דווקא לזרעו שהיו בארץ מצרים, אלא נכלל בה גם כן שאר הגלויות הבאים אחרי כן. בכל מקום שיגלו, הגם שיהיו משועבדים להם במיסים וכולי, בכל זאת לא יוכלו להזיק אותם בגופם לכלותם, חס ושלום. אלא הקדוש ברוך הוא מצילם מידם ... ולזה הקדוש ברוך הוא לא אמר לאברהם 'כי גר יהיה זרעך בארץ' מצרים כי אם בארץ לא להם.
חכם יהושע מאמאן , הגדה של פסח, פירוש ויוגד ליהושע ,עמוד 123 , ירושלים, דפוס מכון אמרי שלום, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
'כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם' - וצריך להבין מדוע יש בכלל סכנת נגף?
יש עניין שהספורנו מרמז על פי פסוק: 'מושיב יחידים ביתה' - בזמן שהיו במצרים, ה' עשה מהיחידים בית. יש בניין שברובו איתן אך אם יפרקוהו לעצים היחידים, שהיו מקולקלים בו, הם חסרי קיום, כך בכלל ישראל, אם יש חוטאים, אז המסגרת של כלל ישראל מחזיקה אותם.
בפרשת השבוע שלנו מובא סימני הקטורת ביניהם חלבנה שריחה לא כל כך טוב, אך כשנמצאת יחד עם כולם לא מורגש ריחה הרע. כל זמן שהאדם בתוך הכלל - מתחזק על ידי הכלל, אך כשמעמידים אותו לבד יש סכנה שספריו יפתחו. ... וברגע שמונים כל אחד ואחד, יש סכנה של נגף, ולכן ה' ציווה שיתנו כל אחד מחצית השקל וזה יכפר על שעברו על הפקודים.
חכם יהושע מזרחי , אהל יהושע, עמ' קפ"א, הוצאת המשפחה, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
עיקר קיום התורה תלוי באחדות עם בני ישראל. וכמו שכן היה בקבלת התורה, ככתוב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: באחדות גמורה, כאיש אחד. וזה יהיה רמז הכתוב בסדר יתרו: כה תאמר לבית יעקב' - בית יעקב בכללות, שחשובים כגוי אחד, שעל ידי האחדות יזכו לכל התורה כולה.
חכם יהושע משה מרדכי קריספין, מים קדושים, דף יח עמ' א (ספירה שניה). דפוס סעדי הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תרי"ב (1852) מתוך 'החכם היומי'
כמו שהגוף האנושי, בכל חלקיו, מקושר בפרקיו, קו לקו, להיות כולם מקבלים מנפש אחת, שהוא המקור אשר ממנו שואבים החיות וההרגש בזה בעצמו, הנה עם בני ישראל בכללותם, להיות כולם בכללם ובפרטם, מקבלים חיותם הא-להי מאיתו יתברך, ואין עוד מלבדו, אותו האור המתפשט מקשר ומהדק ומאחד את כולם, והם כגוף אחד בעל חלקים מדובקים נקשרים זה עם זה, מה שאין כן בשאר האומות אשר לא מבני ישראל המה, לפי שנמסרו לשרים כוכבים ומזלות וכל צבא השמיים, והמשפיע שלהם כל אחד הוא נבדל, ולזה הם נפרדים ונחשבים לגופים נחלקים, וכמו שראינו בתורתנו הא-להית שביעקב אמר: 'כל הנפש הבאה ליעקב מצריים שבעים', ובעשיו שהיו שש כתוב: 'נפשות ביתו', להיות שבני עשיו נשפעים ממשפיעים מתחלפים ובני יעקב נשפעים ממקור אחד.
חכם יהושע רפאל בנבנישתי, אזני יהושע, ח"א, דרוש ד', עמ' 53-54. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ו (2016). מתוך 'החכם היומי'
השבת, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה והפוסקים זיכרונם לברכה, שהינה מעין העולם הבא, ושלושה המה טובים לעשות ביום השבת: אכילה, לימוד תורה, שינה.
כי זה נראה לי רמז ממה שנהגו העולם מימי קדם ומשנים קדמוניות לומר אדם לחברו: 'שבת שלום' ולא בחרו בברכה אחרת: 'שבת ברוך' או 'שבת טוב' וכיוצא ... אלא שבא ללמדנו אחד - שאם בחול עשה שום מחלוקת עם חברו, על כל פנים בבוא יום השבת, ישלים עמו מן הוא והלאה מעין עולם הבא, ושם אין מחלוקת ושנאה ותחרות. ועוד שם רמז 'שלום' - שינה, לימוד ומזון.
חכם יהושע שלמה ארדיט, איש מבין, חלק ב', דף מ"ד ע"ב, דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרס"ה (1905 מתוך 'החכם היומי'
לא אצא ידי חובתי, אם לא אבקש את אחי, ואשחר פניהם, לבקש ולתור אחר האהבה והאחווה - אהבת חינם, אהבת היתום והאלמנה, המסכן העני והאביון.
חכם יוחנן הכהן , מיתרים מכינורי – שירי הגות עלילות וכיסופים ת"ש – תשכ"ג, הוצ' ראשית, ירושלים תשכ"ג (1963). מתוך 'החכם היומי'
'עוז והדר לבושה' - שהייתה לובשת תפילין וטלית שנקרא 'עוז והדר'. ומעיד עליה הכתוב לאמור 'ותשחק ליום אחרון' - ששכרה איתה ליום אחרון - בעולם הבא. שאף על פי שאינה מצווה - ועושה, מכל מקום - יש לה שכר. ש'גדול המצווה' אמרו, מכלל שמי שאינו מצווה ועושה גם נוטל שכר.
אבל, אף חכמתה עמדה לה, שלא באת לשאול לחכמים אם תהיה מנחת או לא. אלא, היא מעצמה 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' - שהייתה עושה 'מצוות עשה שהזמן גרמן', שלא נצטוותה בהן - מעצמה. ומפיה היתה חיה. ונוסף גם הוא: 'ותורת חסד על לשונה', כלומר: תורת חסד שברכות קיימא גם כן על לשונה. ולא על ידי הוראתם.
חכם יום טוב אלגאזי, יום טוב דרבנן, דף פ"ז, עמוד ב'. ירושלים, תר"ג (1843) מתוך 'החכם היומי'
'זכרתי לך חסד נעורייך' - כלומר: תמיד אני זוכר חוט של חן וחסד, שהיה משוך עלייך בימי נעורייך. וזכרתי לך 'אהבת כלולותיך' - האהבה שאהבתי אותך בעת שהיית כלה, וזה במעמד הר סיני, וזכרתי 'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' - וזה מורה על האמונה החזקה בה'.
חכם יום טוב ידיד הלוי, מאיר טוב – ירמיהו, ע"מ 8, פירוש לפרק ב' פס' ב, הוצאת חברת אהבת שלום, תשס"ו (2006) מתוך 'החכם היומי'
שולחן ערוך: הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת יפה הם עושים.
והרב דוד בן זמרה ב'חדשות' חלק ב' סימן תרס"ב חלק עליו, ועל פי סברתו נהגו במצרים, שבשבת גם כן משנה מקומו, ויושב במקום הקבוע לאבלים כמעשהו בחול, ואחר התפילה מתאספים אליו כל היחידים, והחזן פותח פיו בדברי תנחומין, דברים המסודרים וידועים להחזנים. ...
אלה דברי החזנים: מי שכולו חסד וחמלה וחנינה, הוא יחמול עלינו ועליכם, וימחה דמעה מעינינו ומעיניכם, אחינו קהל חסד, גמלתם חסד, שלמתם חסד, בעל הגמול והחסד, ישלם לנו ולכם שכר החסד, שככה למדונו רבותינו זיכרונם לברכה, ברוך שבחר בהם ובדבריהם, צער אבל אין בשבת, שבת מן המניין, למעלה מן העניין, שבת הוא שכולו נחמה, שבתו לשלום.
חכם יום טוב ישראל (שיריזלי) , מנהגי מצרים, יורה דעה,, סימן לד, עמ' לא, הוצאת מכון המזרח, חולון, תש"נ (1990) מתוך 'החכם היומי'
מה שזכינו ישראל במעמד הר סיני לקבלת התורה, כלה נאה וחסודה, זאת התורה, כבודה בת מלך, מלכו של עולם, לא היה אלא מפני השלום. וכפי שנמצא בילקוט פרשת יתרו וזה לשונו: 'ויחן שם ישראל - לא זכו ישראל לתורה, אלא מפני השלום, שבכל מקום הוא אומר 'ויסעו, ויחנו' - במחלוקת, וכאן נאמר 'ויחן' - כאיש אחד בלב אחד. זהו שכתוב: ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. עד כאן. - נמצא שלא זכינו ישראל לקבלת התורה כי אם על ידי השלום, ובכן חובה מוטלת עלינו להיות כולנו באחדות, בשלום ובמישור, בשבת אחים גם יחד, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ובפרט בימים האלה ובזמן הזה, זמן מתן תורתנו הקדושה, שלא זכינו לתורה כי אם על ידי מידת האחדות כנזכר ... כי הנה 'בעתה' הוא זמן מתן תורתנו הקדושה והימים הם מסוגלים להיות יחד כולנו כאיש אחד חברים. וה' יתברך ייטע בלבנו אהבתו ויראתו, להיות כולם כאחד, באהבה ואחווה ושלום וריעות, כשם שזכינו בקבלת התורה.
חכם יום טוב קריספין, בן אברהם, דף ל"ו ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875) מתוך 'החכם היומי'
לעניות דעתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו הרבנים המובהקים תקיפי ארץ ישראל כי 'להם לבדם ניתנה' הארשת שפתיים, ולא לי, ולכיוצא בי. כי מה אני לבוא לגשת לעניין ברכות שיש 'לא תישא', ובפרט בדבר שחלוקים בה תנאי העולם כולו, אלא שדרך משא ומתן כתבתי מה שכתבתי. ואם אזכה לכוון לדבר הלכה, ישמח לבי גם אני, ואם שגיתי 'אתי תלין משוגתי', ועם ה' הסליחה רבה. כה דברי הצעיר שבתלמידים, ומתאבק בעפר רגלי כל יודעי דת ודין לתיאבון. הצעיר יונה נבון.
חכם יונה נבון, נחפה בכסף, חלק א', אורח חיים, סימן ב', דף ט', ע"א , קושטא, תק"ח (1748) מתוך 'החכם היומי'
כאשר רצה הלל ללמד התורה, לאותו הגר, על רגל אחת, אמר לו: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - זו היא כל התורה כולה. כל השאר פירוש הוא, צא ולמד אותו'. - כי אמונת ה' ואחדותו, שהיא העמוד הימיני, שעומדת עליו כל תורתנו הקדושה, בין המצוות השכליים, בין החוקים הלא שכליים, בין המצוות אשר בין אדם למקום, בין המצוות אשר בין אדם לחברו, היא גם כן היסוד האחד, שעליו בנוי 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'.
וכאשר אמרנו כי אמונת ויחוד ה', שהוא בורא ויוצר הכל, וכל בני האדם הם ברואיו ומעשה ידיו, וכולם שווים לפניו, ורצונו כי כל בניו ועבדיו לא ירעו זה לזה, וכאשר הגר הזה עדין אינו מכיר בדת ישראל, וגם באחדות ה' ואמונתו, לכן כאשר רצה ללמד אותו היסוד האחד שכלול בו כל היהדות, נתן לו יסוד שכלי המתקבל על דעת אותו הגר, 'וכל השאר פירוש הוא, צא ולמד'.
חכם יוסף (וזיפה) הכהן יהונתן, לספר בציון, דף לד ע"א, ג'רבה, תש"י (1950) מתוך 'החכם היומי'
גרי צדק נצטווינו עליהם: 'ואהבתם את הגר', וחלילה להוציא לעז עליהם לומר שעדין אהבת עכו"ם תקועה בלבבם, ואינם חפצים לשמוע בזיונם של עכו"ם. 'וזהו שאומרים אנשים: גר מדור עשירי, לא תבזה ארמי בפניו' - וזה צריך ביאור.
אמנם הנה ידוע שאין מקבלים גרים בימי דוד ושלמה, לפי שישראל שלוים ושקטים וכל טוב בידם ולא ידענו כוונת הגר אם לטובה נתכוון או לא. אכן אם בא גר צדק מגדולי הדור של האומות, ואינו חסר לנפשו שום דבר, ובא להתגייר ולידבק בישראל עניים וסחופים זה נקרא גר צדק וכוונתו לשמים.
והנה אם נתגייר צריך אתה לשמחו ולומר לו כמה גדולה מעלתך שאומות העולם בעושר וטובי לב, ולא חסר לך שום דבר ובאת לידבק בישראל שהם עניים דוויים וסחופים, שכר גדול כפלי כפלים.
לא כן אם תבזה ארמי בפניו ותאמר לו שאומות העולם שפלים ובזויים, וישראל במעלה רבה. הלא ידאג בליבו הגר, ויאמר מה עשיתי הלא אין כל כך שכרי גדול.
חכם יוסף אוחיון , אבקת רוכל, חלק ראשון, דף ו' עמ' ב', דפוס יהודה ראזון, קזבלנקה, תש"ח (1948) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' - שאין ביד האדם לתקן כמה מצוות כגון מצוות ייבום וחליצה וגט ומילה ופדיון הבן, והרבה זולתם שלא באו לידו לקיימם, על ידי שאוהב הוא לכל ישראל כנפשו, מעלה עליו כאילו כל ישראל עצם מעצמיו ובשר מבשרו. והתנה לו קבלתו, לקיים אותם כשיבואו לו, להיות לו חלק במה ששאר ישראל מקיימים, כי הקדוש ברוך הוא רוצה ליבו לב טהור, שרוצה לקיים הכל. וגם על ידי האחדות שמראה בעצמו כאילו הוא איבר מכללות ישראל. ואם כן, יש לו במה שמקיימים שאר ישראל, באותם מצוות שאינו יכול לקיימם.
חכם יוסף אזוביב, ימים אחדים, דרוש י"ט ג' לשבת תשובה, דף ס"ח, ע"א, ליוורנו, דפוס אליעזר סעדון, תק"ן (1790). מתוך 'החכם היומי'
'ועשית הישר והטוב' - ולרבותינו בזה מדרש יפה אמור: 'זו פשרה ולפנים משורת הדין'. והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור מצוותיו, ועדותיו, ואשר ציווך. ועתה יאמר גם באשר לא ציווך תן דעתך לעשות הטוב והישר כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה עניין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל ההנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם.
חכם יוסף אירגאס, שומר אמונים, הקדמה שניה, דף כ"ז ע"ב, ברלין, דפוס ב' כהן, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
זאת היא צוואת חיי, צוואתי האישית לבני משפחתי ולכל קרוביי וידידיי: על האדם לנהל את חייו במתינות וביושר, בהתנהגות טובה ובהסברת פנים יפות לכל אדם באשר הוא אדם, לבוא לעזרת מוכי גורל, קשי-ימים ומרי נפש, לתמוך בהם כפי יכולתו וכוחותיו, ולעשות ולהרבות במעשים טובים לכל בני אדם.
חכם יוסף אליהו שלוש, פרשת חיי (1870-1930), פתח דבר, עמוד 18. הוצאת בבל, תל-אביב תשס"ה (2005). מתוך 'החכם היומי'
בעל לב טוב מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ועושה נחת רוח לכל הבאים אליו, וכל שכן לאנשים הנצרכים אליו, שבבואם לפניו כבר רעדה אחזתם, מרוב היראה ואפס הביטחון. ועתה שהוא מראה להם פנים שמחים, מלאים טוב ורווחים, מחייה נפשם ורוחם. ובדברו נכונות על ליבם ודורש טובתם. ...
המידה השמונה עשרה היא אהבת הציבור, כמו ששנינו: 'אל תפרוש מן הציבור', כי בהיכנסו עם בני עמו, רואה בצרכיהם ודואג על כל צערם, מתאבל עליהם ורואה בשמחתם. וכל אדם מתהנה ממנו ומרוויח בסתר, הן מדבריו החכמים, הן מעצותיו השכליות, הן ממפעליו גשמיים, הן ממעשיו רוחניים. נמצא שהבעל הלב הטוב, מועיל כמעט לכל אדם באמת, ומסבב להם ברכותיו, ביושר דעותיו.
חכם יוסף אלנקאווה, שומע יוסף, דף כא ע"א, ירושלים, תרס"ז (1907) מתוך 'החכם היומי'
מנהגן של ישראל תורה היא, שאפילו הריקנים שבישראל, מחזיקים בלימוד התינוקות של בית רבן, הן להחזיק ביד המלמדים והן בעניין ההלבשה, כדי שיהיה להם זכות תורה של התינוקות של בית רבן.
וזה אפשר דרך דרש מה שאמרו בסנהדרין דף צ"ד: 'כפלח הרימון רקתך - שאפילו הריקנין שבישראל, מלאים מצוות כרימון' עד כאן. - שיש לומר, שאם הם מלאים מצוות, על שום מה קורא אותם ריקנים?! וגם למה דמה אותם לרימון?
ואולם אפשר בהקדים מה שאמרו במדרש: 'אל גינת אגוז ירדתי' - זה העולם הזה, 'לראות באיבי הנחל' - אלו ישראל' וכו' 'הנצו הרימונים' - אלו תינוקות של בית רבן, שיושבים ועוסקים בתורה, שורות שורות כגרעיני רימונים' עד כאן.
וזאת אומרת, שעל-ידי שהריקנים מחזיקים בלימוד תורה של התינוקות של בית רבן, הנה זכות התינוקות של בית רבן תלויה בהם. וזהו אומרם: 'אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון' – דהיינו: זכות התינוקות של בית רבן שדומין לרימון, וכנזכר לעיל.
חכם יוסף אלפנדארי, ויאמר יוסף, דרוש ב' לשבת הגדול, דף י"ג עמ' ב', איזמיר, תרל"ז (1877) מתוך 'החכם היומי'
כיוון שיש לו הפסד למוכר, שאם יתננה להם, לא שייכת, אלא בסודותיה. אבל ישראל שייכים בפשטה ובסודותיה, וכל שבכגון זה לא שייך דין 'בעל המיצר'. ואולם עדיין יש לחלוק ולומר, שאומנם יש לו הפסד מצד זה, מכל מקום יש לו רווח שמלאכי השרת 'עושה שלום במרומיו', מה שאין כן התחתונים שכולם מלאים קטטות. ולטענה זו כתבו המפרשים, שקודם קבלת התורה עשו ישראל שלום ביניהם. וכמאמר: 'ויחן שם ישראל' - מלמד שהיו ישראל באחדות אחד. ואם כן הושוו למלאכי השרת בעניין השלום, ויתירים הם ישראל, ששייכים להם פשטי התורה ולא למלאכים, והרי הוא הפסד למוכר, שאין בו דין 'בעל המצר'.
חכם יוסף אלקלעי , אמר יוסף, דף קכז ע"ב, דפוס יתמי בצלאל הלוי אשכנזי, שלוניקי, תקצ"א (1831). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שנחסרה אות אחת ע"י הנפטר, והרי היא כספר תורה פסול.
'שימה דמעתי בנאדך, הלא בספרתך' - איש שאינו מתעצל בהספדו של אדם, כשמרגיש בחסרון ומצטער על העדרו, משום אות התורה שהייתה כלולה בנשמתו, משישים ריבוא אותיות התורה כנזכר. וזה בוכה ומתאבל עליו, לתקן את האות הזה הכלול בנשמתו, מורה ובא שחפץ בבניין עולם. מה שאין כן אם מתעצל מלהספידו - הרי הוא מחריב את העולם, לא עלינו, כנזכר. ומעתה זהו שאמרו: 'כל המוריד דמעות על אדם כשר' - שאינו מתעצל בהספדו, אלא מוריד דמעות כדי לתקן את אות התורה, שנחסר ממנו, שמורה ובא שאינו חפץ בהשחתת עולם, חס ושלום, להחריבו כנזכר. על זה מידה כנגד מידה, הקדוש ברוך הוא סופרם ומניחם בבית גנזיו, כדי להחיות מתים. שכמו שהוא תיקן את אות התורה על ידי הבכי, ולא החריב את העולם, מידה כנגד מידה, עושה הקדוש ברוך הוא בדמעות הללו, שבנה זה את עולמו, בהם עצמם מחיה המתים, ומוציא לאור ויזרח אור תורת שישים ריבוא אותיות, ומתקן את עולמו בתחיית המתים. וכוונת אומרו: 'הלא בספרתך' - היינו להוכיח איך הוא מחויב להצטער ולתקן האות ההיא שנחסרה, משום שהלא היא בספרתך - כלומר שמדין ספר תורה יש להוכיח כן, שאם נחסרה אות אחת על ידי האיש הנפטר, הרי היא כמו ספר תורה פסול שצריך תיקון, שתיקונו הוא על ידי בכי והספד.
חכם יוסף אמאדו, חלקו של יוסף, דף לז ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי. איזמיר, תרמ"ז (1887) מתוך 'החכם היומי'
'אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש' - לשון 'משכהו' אינו מובן, שהיה לו לומר 'תלך לבית המדרש', רק העניין הוא שעל ידי שהולך לבית המדרש לעסוק בתורה לשמה, הוא ממשיך להיצר הרע גם כן, שנעשה טוב. וזהו כוונת הכתוב: 'ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו' - כלומר ברצות ה' דרכי איש, שעוסק בתורה, שנקרא 'דרך', אזי גם אויביו ישלים אתו, גם אויביו, שהוא היצר הרע, שהוא שונא שלו, ישלים אתו. ורמז לזה שידוע: הוא שטן הוא יצר הרע, וכשעוסק בתורה שנקראת 'טוב', ממילא 'שטן' עם 'טוב', עולה שמו כמניין 'שלום', וזהו שאמר: 'גם אויביו ישלים אתו'.
ובזה יפורש לעניות דעתי מה שאמר שלמה המלך עליו השלום בפסוק: 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' - כלומר על ידי עסק התורה עושה שלום עם יצר הרע.
חכם יוסף ארוואץ, הוד יוסף, דף צ"ו ע"ב, מוציא לאור לא ידוע, ירושלים, תרס"ה (1875) מתוך 'החכם היומי'
ידוע שיש לנו שלושה דברים, שעל ידי כל אחת מהם, נחשב האדם, כאילו קיים כל התרי"ג מצוות, והם – 'האחדות', ו'השבת', ו'התורה'.
שעל ידי 'האחדות' נעשים כל ישראל כגוף אחד, ומה שחסר זה מקיום המצוות, הרי קיים חברו - כאילו קיימנו כולנו כל התרי״ג מצוות. וכן על ידי 'עסק התורה' מעלה עליו הכתוב כאילו קיימנו כל התרי"ג מצוות, שכל העוסק בפרשת 'עולה' כאלו הקריב עולה, וכפי זה הדרך - בכל המצוות.
וכן המקיים 'שמירת שבת' כאילו קיים כל התורה כולה, ככתוב בזוהר הקדוש זה ששומר שבת כאילו שמר התורה כולה. ובכן יש לנו להתחזק ולאחוז בשלושה אלו, שעל ידם נזכה לגאולה, כיוון שמעלה עלינו הכתוב, כאילו קיימנו כל התרי״ג מצוות.
חכם יוסף בוכריץ , יוסף לקח חלק ב' מב' עמ' ב דפוס עידאן כהן חדאד צבאן, ג'רבה תשט"ז (1956) מתוך 'החכם היומי'
קצת מקהילת קודש דבדו באו ונתיישבו בעיר פאס, יגן עליה א-לוהים, ורצו לבנות בית כנסת מיוחד להם, וקהילת קודש פאס, יגן עליה א-לוהים, עיכבו עליהם מלבנות, מטעם שיש להם הסכמות ותקנות מהראשונים, זכותם לחיי העולם הבא, שלא יוכל שום בר-נש הוסיף בית כנסת אחרת, וגם נידו והחרימו על זה. ונדרשנו לחוות דעתנו בזה, וזה מה שהשבתי:
אם בתי כנסיות של עיר פאס, יגן עליה א-לוהים, אינם מכילים בני אדם שבאו מדבדו, ואפילו אם הם יושבים בדוחק - פשיטא שיכולים לבנות בית הכנסת, אחר שלא היה דעת חכמי התקנה על זה, שלא נתכוונו בתקנתם, אלא ברוצה לבנות במה לעצמו בלתי סיבה, אלא להתפאר ולהתגדל, ולעשות לו שם כשם הגדולים.
אבל שרוצים לבנות מצד שלא מצאו מקום להתפלל בו, מצד ריבוי עם ודוחק המקומות - פשיטא שיכולים לבנות, ואפילו התרה אינם צריכים.
חכם יוסף בירדוגו , שו"ת דברי יוסף, עמ' ט"ו סימן לד, הוצ' הרב שלום משאש, קזבלנקה, תשל"ג (1973) מתוך 'החכם היומי'
'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' - שמה כוונתם באומרם, כלי ולא דבר אחר? ... שכבר כתבנו שהשברים הם פירוד. וכשישראל הם בפירוד אינם יכולים לקבל שפע, שכלי שבור אינו מקבל מה שנותנים לתוכו. ולא מצא הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו כלי ראויים לקבל הברכה, ומחזיקהּ שלא תצא לחוץ, אלא על ידי השלום, שיהיה ביניהם אהבה ואחווה, ואז יהיו לחלק ה' אחד, ויקבלו השפע 'מים חיים אל כלי'.
חכם יוסף בן אדהאן , "שופריה דיוסף", לאלול, ע"מ כ"ג, א' – כ"ג, ב', אלכסנדריה, דפוס פרג חיים מזרחי, תרנ"ז (1897) מתוך 'החכם היומי'
ודע זה שאמרנו שהחובל בבהמה חיה ועוף חייב משום נטילת נשמה לאו דווקא נוטל נשמתו לגמרי הוא שמחייב אלא אפילו חובל והוציא ממנו דם נחשב נטילת נשמה כי הדם הוא הנפש וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמתו. ומה לי הרגו כולו ומה לי פוצעו, וחייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום.
חכם יוסף בן ג'וייא, טל אורות, חלק א, עמ' שג-שד, ירושלים הוצאת "אור ודרך" סיון תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
'ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת.' - מחלוקת הראשונים והוא שרבי יהודה בן מיגש סובר: שחיוב הבן לקבור את אביו הוא מדין תורה, אמנם בכל שאר המתים יש כאן מצוה ולא חיוב, והרמב"ן, זיכרונו לברכה, סובר: שאף על פי שהוא אביו, הרי הוא כשאר המתים ואין כאן אלא מצווה, יעויין שם בספרתם.
ומשום כך אמר יעקב: 'אם נא מצאתי חן בעיניך, ועשית עמדי חסד ואמת' - רוצה לומר מה שאני מדבר בלשון בקשה, משום שהאמת כסברת הרמב"ן שאפילו שהעשייה היא 'עמדי' - אפילו כך הוא 'חסד ואמת' - ואין כאן שום חיוב מדין תורה.
חכם יוסף בן ג'וייא, טל אורות, חלק ב דרשות, עמ' קלח, ירושלים הוצאת "אור ודרך" סיון תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
'הבו לכם אנשים, חכמים ונבונים, וידועים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם'. - הבו לכם אנשים' - ראשי תיבות 'אהל'. רמז להם שיהיו חבורות, אגודות, ויקבעו עתים ללמוד תורה באהל, הוא בית הכנסת. 'חכמים וידועים' - ותעשו אותם מנהיגים עליכם, להחזיר אתכם לדרכי ה', ותהיה יראתו על פניכם. אבל עכשיו שלא זכיתם, לכן אתם קוראים 'איכה ישבה בדד' - כל אחד לבדו, ובקרבו ישים ארבו. ועוון זה גרם חורבן בית המקדש, שהיה בהם הפירוד, ו'שרייך סוררים וחברי גנבים, כלו אוהב שוחד'. ותדעו לכם שנשמות ישראל, שורש אחד להן, כמו שאמרו: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', ואף על פי שהם, חס ושלום, רשעים, הקדוש ברוך הוא חס על בניו, כמו שהיו בזמן החורבן, שעשו עבודה זרה וגילוי עריות וכו', ושפך חמתו על עצים ואבנים, וחס עליהם ולא כילה אותם, שראה שעתידים בניהם לעסוק בתורה ומצוות.
חכם יוסף בן הרוש, גביע יוסף, דף י"ח ע"ב, דפוס מכלוף נגאר, סוסה, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
'בקש שלום ורדפהו' - אם ראובן חטא לשמעון, הדין נותן שראובן ילך אצל שמעון לבקש מחילה, ועל ידי זה יהיו בשלום, והיינו 'בקש שלום ורדפהו'.
אבל שמעון אינו צריך לילך אצל ראובן ולומר לו: אף על פי שאתה עשית עמדי מעשים אשר לא יעשו, עם כל זה הנה באתי אליך כדי לומר לך, שאני מוחל לך מחילה גמורה. ואף על פי שמן הדין אינו צריך לעשות כן, כיוון שהוא לא חטא לראובן, מכל מקום מפני שכתוב: 'בקש שלום' ראוי הוא שיעשה כן.
חכם יוסף בן וואליד, שמו יוסף, עמ' לג, דפוס י"ע איתאח, ירושלים, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'
חייבה תורה מיתה לרוצח - יש לתת טעם רוחני למצווה זו, כי התורה היא שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל, שכל נשמה אחוזה באות אחת, ובמות אחד מישראל אז מסתלקת אות אחת מהתורה, אשר שם היה אחוז, כדרך הנשמה המסתלקת בסילוק הגוף. רק כדי שלא יתבטל אות אחת מהתורה אפילו רגע, לזה עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר במקומו, ובשורשו 'דור הולך ודור בא'. והתורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ובחסרון אות אחת הרי זה מוחק את השם. אך ההורג את הנפש קודם זמנו, ונפש זה אין לו תמורה, כי התחילה העמיד הוא, יתברך שמו, סדר הדורות כהווייתם, וככלות שנותיו של זה יתחילו שנותיו של הבא אחריו, ואדם בעל בחירה, ובידו להרוג את חברו, אף שעדיין לא כלו שנותיו, ומפסיק רוצח זה בין הדברים, משך זמן שלא בא אדם אחר לעולם, במקום זה הנרצח, והרי הוא מוחק את השם.
חכם יוסף בן יוסף , כסף צרוף, דף יח עמ' א-ב, הוצאת מאיר בן יוסף ובנו משה, דפוס ציון, ירושלים, תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
תנו רבנן מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר 'ויהיו בני ישראל במדבר' ולהלן הוא אומר 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד - דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא - עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין: אם כדבריך - התורה כיסתו ואתה מגלה, ואם לאו - אתה מוציא לעז על אותו צדיק ... (מסכת שבת דף צו ע"ב): עיין שם.
מדברי רבי יהודה בן בתירא, שאמר לרבי עקיבא, שהיה אדם גדול, ואמר לו - אתה עתיד ליתן את הדין או על שגילהו או על שחייבו, יש ללמוד שכול מה שיכול אדם ללמד זכות על ישראל, ולא לקרותם עבריינים חס ושלום, הרי זה משובח.
חכם יוסף בן נאים, שארית הצאן, חלק א', סימן י"ד, דף ל"ג, אורות יהדות המגרב, לוד, תשס"ה. מתוך 'החכם היומי'
בזמן שיהיו ישראל באחדות אחת ובשלום, יכולים להשיב לאפיקורס, ולא יעבדו עבודה זרה, חס ושלום וזהו הרמז: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' - ראשי תיבות: שלום.
ה' וילקט יוסף ז"ל משום ליקוטי מוהר"ן: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום - רצה לומר: שיתן ה' עוז לעמו לנצח לאפיקורוס על ידי שה' יברך את עמו בשלום - להיות האחדות אחת כאמור.
חכם יוסף ברבי, בן פורת יוסף, עמוד לד'. הוצאת המדפיס מעתוק די יעקב בשירי ודוד עידאן, ג'רבה תרד"ף (1924) מתוך 'החכם היומי'
'ותהיינה מחלה, תרצה, וחגלה, ומלכה, ונעה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים' - דרש רבי אלעזר בן עזריה: 'מכל חטאותיכם - לפי ה' תטהרו' - עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו'. ופירשו רבותינו זיכרונם לברכה, שכוונת רבי אלעזר בן עזריה: הינו שאף עבירות שבין אדם למקום - אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו.
ואפשר אם יראה זהו כוונת הכתוב: 'ותהיינה מחלה' - פירוש אימתי יהיו נמחלים עונות האדם? - עד שירצה את חברו, וזה: 'ותרצה' - לשון רצוי. 'וחגלה' - ראשי תיבות: ונמחלו חטאים גם לה' - היינו על ידי שפייס את חברו - ימחל לו, גם שבינו לבין המקום נמחלים. וזהו 'ומלכה' - ראשי תיבות: ומוחלים לו כל העונות, בין אותם שבינו לחברו בין אותם שבינו לבין המקום.
'ונעה' - פירוש מלשון נע ונד, היינו תעה מדרך השכל, ולא שת לבו להתבונן בדברי רבותינו זיכרונם לברכה, שאמרו שאין עונותיו של אדם נמחלים עד שירצה את חברו, אלא אין בינות לו, כלומר תעה מלהתבונן, וכיוון שכך הוא 'צלפחד' - צל פחד, שאין עונותיו נמחלים, ובאותו פחד ישב. לכן הזהיר הכתוב ואמר: 'לבני דודיהן' - כלומר שיהיו כל בני ישראל דודים ורעים, ולהיות אוהבים זה את זה, כאהבת נשים, וכמו שנאמר בדוד ויהונתן: 'נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים'.
חכם יוסף גבאי, בגדי שש, עמ' רפז-רפח, הוצאת מכון בגדי שש, ירושלים, תשמ"ח (1988). מתוך 'החכם היומי'
'אדם אחד בא לפני הלל הזקן ואמר לו: למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו: נקוט כלל זה בידיך - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך וזה כל התורה על רגל אחת ואת השאר לך תלמד.' עד כאן. - ולכאורה קשה, כי אמנם מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' כוללת כמה מצוות שבין אדם לחברו, אבל כגון מצוות פדיון הבן, ומזוזה, ותפילין, ושבת, וכאלה רבות, שאינם בין אדם לחברו, איך אפשר לקיים אותם?! - אך לפי האמור מובן שכאשר האדם יקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', ובזה הוא מקיים הרבה מצוות שבין אדם לחברו, בוודאי זה גורם לאחדות, ועל ידי האחדות יכול לקיים כל התורה.
חכם יוסף גז , יגן ה', דרושי הרב, דרוש ד', עמ' ק"ל. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
ובזה יובן מה שהסמיכה התורה מצוות התוכחה לאהבת רעים: 'הוכח תוכיח את עמיתך' וסמוך לו: 'ואהבת לרעך כמוך' - שהוא כנותן טעם, שלא יאמר אדם מה לי להכניס עצמי בתגר זה, להוכיח ולהתריע?! - הלא טוב, להיות כל אחד, הישר בעיניו יעשה, בינו ובין ה' יתברך. כך אחרי שאמר: 'הוכח תוכיח את עמיתך' בא הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', וכאשר תהיה אהבת אחים, איך יתכן אדם רואה את אחיו או חברו נופל בשאול תחתית, ויש בידו להצילו ולהרחיקו מהנזק, יתעלם ממנו?! אין זה רק מי שהוא שונא מתנהג כך. אותו הדבר בענייני שמים, מי שרואה אחיו וחברו יוצאים מדרכי התורה והם עלולים לעונשים קשים, חייב להצילם על ידי תוכחתו להם וכאמור.
חכם יוסף גז , יגן ה', דרושי הרב, דרוש י', עמ' קמ"ב. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' - כוונת המן הייתה לומר, שלא הספיקה להם הגלות וצרותיה, אלא גם היו מפורדים זה מזה, וכועסים זה על זה, ואין שלום ביניהם. ועל כן, כל אחד בדד ישכון, נפרד ונבדל מן השאר. ואם אינם מאוחדים, לא תשכון שכינה ביניהם. והנה כאשר התרחש הנס, שלח להם מרדכי ספרים, ובהם כתוב שיקבלו עליהם את הימים האלה, לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו עליהם. ואחר כך גם אסתר המלכה כתבה להם אגרת שנית כדי שיקיימו את דברי הפורים ומשתה ושמחה וכו'. ולכאורה איזה צורך היה באיגרת נוספת, והרי קיבלו כבר באיגרת ראשונה. ונראה לי, שהגם שקיבלו עליהם לעשות הפורים, ולהיות שמחים בו, וקיבלו עליהם מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, עם כל זה המשיכו להיות מפורדים זה מזה, ומסוכסכים זה עם זה, ואין שלום ביניהם. ובמקום שיש מריבה ופירוד, אין שמחה ואין השראת שכינה. ועל כן כתבה להם אסתר איגרת נוספת, ובה הוסיפה שתי תיבות. 'דברי שלום ואמת' - שאם אין שלום - אין שמחה, וכל המעשה הוא מצוות אנשים מלומדה. אבל שמחה אמתית אין - כי אין שלום. והסיבה שאין שלום - כי אין אמת, שכל אחד יצדיק את עצמו בסכסוך שלו עם חברו, מבלי לבדוק שמא דברי חברו אמת והוא צודק. וכיוון שאין אמת, אין שלום, וממילא אין שמחה.
חכם יוסף גטנו, יד יוסף, ב: דרושים למועדים וזמני השנה, עמ' לט-מ, [ירושלים], תשס"ט (2009). מתוך 'החכם היומי'
ובזה נבין גם כן שאלות הארבעה בנים - החכם שואל: 'מה העדות?' - והלא הנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ולמה אוכלים המצה? ובאה התשובה: אף אתה אמור לו 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', והטעם - כדי שיישאר טעם הפסח בפינו ולא נשכח נסי השם יתברך, כך הנשים מתחייבות לכבד מנהגי אבותיהם, ולא ישכחו נסי השם יתברך שעשה עמנו. ולכן גם האישה חייבת.
והרשע אומר: 'מה העבודה הזאת לכם? ולא לו' - כשרואה אביו נותן לאמו המצה, אומר לו: 'מה זאת?' - והלא הנשים פטורות, ולכן 'הקהה שיניו' - על שאמר 'לכם' רצונו לומר 'ולא לו'. אמור לו: 'בעבור זה עשה ה' לי' - כי ה' עשה נסים גדולים בצאתנו ממצרים, לכן גם הנשים חייבות לכבד מנהגי אבותיהם. וכן התם שואל: 'מה זאת?' - שיתנו המצה לנשים, והלא מצות עשה שהזמן גרמא, ובא התירוץ: 'בחוזק יד הוציאנו ממצרים'. ומי שאינו מבין כלום ואינו יודע לשאול, חייב אביו ללמדו תורה.
חכם יוסף גנאסיא, 'זבד טוב' - פירוש וחידושי הגדה של פסח, דפים ג' עמוד א'. דפוס חי- חדאד ג'רבה תשכ"ב (1962) מתוך 'החכם היומי'
תענית י"ז בתמוז הוא יהיה יום טוב לעתיד, כי הוא נרמז בשיר השירים: 'אל גנת אגוז ירדתי' - 'גנת אגוז' - גימטריא: י"ז תמוז. כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא: כי ביום שבעה עשר בתמוז אני כביכול יורד בגינתי, שהיא כנסת ישראל, להשתתף בצרתם, כמו שנאמר: 'עמו אנוכי בצרה'.
ועוד, הירידה הזאת לא על חינם, אלא 'לראות באבי הנחל' - כלומר: לראות מעשים טובים של ישראל, והתעניות והבכיות והצדקות של ישראל הנקראים גפנים.
חכם יוסף גרג'י, עדות ביהוסף, ליקוטים, דף ר"ו, עמוד א', דפוס הר"ש צוקרמן, ירושלים תרפ"ו (1926) מתוך 'החכם היומי'
'מיתת הצדיקים היא מפני הרעה העתידה לבוא, כלומר כשהם במחלוקת ושנאת חינם ביניהם, ומה שאמר: 'אני נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור' - זהו כשישראל הם באהבה ואחווה ואין בהם שנאת חינם' - כבר ידוע שמי שאין לו אהבה על חברו אלא שהוא שונא לו בלבו, אין חברו יראה לעיניים שהוא שונא לו, כיוון שמראה פנים לו כאוהב. אלא הקדוש ברוך הוא, שה' יראה ללבב, הוא דווקא יודע שיש לחברו ב' לבבות, מורה פנים מאהבה, ובקרבו ישיב ארבו, שיש בלבו שנאת חינם עם חברו ...
זהו שקשה: איך שני הצדיקים באים לכפרה, שהרי אומרו: 'אני נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור', ואם כן כשהם שניים, הם מפני הרעה העתידה לבוא, וכמו שכתב בבבא קמא, וזהו מפני המחלוקת ופירוד הלבבות. ואך כי אין האדם יראה ללבב בשנאתם, 'הלא תוכן לבות הוא יבין'. תיבת: 'תוכן לבות' - דייק: בלשון רבים, וכלומר שהקדוש ברוך הוא כביכול, הוא יבין ויודע שיש להם שני לבבות, שאין להם אהבה ואחווה להיות כולם בלב אחד, ובדרך זו, שהם בשני לבבות ושנאת חינם, רעה תבוא עליהם, ולא די בצדיק אחד, וגם 'נצר נפשך הוא ידע' - ותיבת 'נפשך' דייק, כלומר שדווקא כשהם נפש אחת ולא נפשות רבות, מורה שישראל הם באהבה ואחווה ואין בהם שנאת חינם, אז לא צריך שנים לכפרה.
חכם יוסף דאנון , דבר יוסף, דף כ"ד עמ' א-ב, דפוס סעדי הלוי אשכנזי, שאלוניקי, תר"ה (1845). מתוך 'החכם היומי'
מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ואהבת לרעך כמוך' - זה כלל גדול בתורה, והיינו שלא ימהר ויחשה לחלוק על דברי חבריו, שגם זה בכלל אהבה היא, כמו שהוא רוצה שלא יפליגו על דבריו כנזכר, והיינו זה כלל גדול בתורה דווקא, שיהא שם אהבה יותר בפרטות.
חכם יוסף דוד, בתי אבות, עמ' ע"ט, מכון גבעות עולם, תשס"ו (2006) מתוך 'החכם היומי'
'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל'. - וקשה, מה קידוש ה' יש כאן? ויובן במה שכתב ב'מגלה עמוקות', הביאו 'זרע ברך' פרשה זו, וזה לשונו: שבשביל שהכה משה את הסלע, ולא דבר לו, נתרבו המחלוקות בישראל, ונעשית התורה כשתי תורות, וסימן לדבר 'סלע המחלוקת', שאם היה שונה עליו פרק אחד או משנה אחת, היה הסלע משפיע להם מים יפים ומושכלים, לגלות להם סתרי תורה, ולא נחרב בית המקדש, ולא גלו ישראל מעל אדמתם. ומה שהכה הסלע גרם להם כל זה. עד כאן לשונו.
זה אומרו: 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל' - שעכשיו שהכיתם את הסלע, נתרבו המחלוקות בישראל, ונעשית התורה כשתי תורות, וזהו חילול ה', שאין חילול ה' גדול מזה.
חכם יוסף די אבילה , ויבא יוסף, עמ' קיא, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא' - ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: אפילו מאה פעמים, ודווקא אם 'לא תשא עליו חטא', כלומר עוון שנאת חינם, שדווקא באיש ואחיו או באב ובנו. וקל להבין.
חכם יוסף די אבילה , ויבא יוסף, עמ' קה-קו, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
'אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה ייסורים בדלים הימנו' - ואין לומר שרבי שמעון בן לקיש מדבר בין לשמה בין שלא לשמה, שהרי מצאנו בפרק ראשון של תענית: 'תניא רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר 'רפאות תהי לשרך', ואומר 'כי מוצאי מצא חיים', וכל העוסק בה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המוות, שנאמר 'יערוף כמטר לקחי', ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר 'וערפו שם את העגלה בנחל'. עד כאן. ואם היות שבזה המאמר יש להאריך בו הרבה אבל כאן מקומו, נמצאנו למדים שכל העוסק בתורה, שלא לשמה נעשית לו סם המוות.
ואם כן בהכרח הוא שאמר רבי שמעון בן לקיש: 'כל העוסק' - וודאי שהוא לשמה, שאם לא כן 'הלומד בתורה' היה לו לומר, ומשאמר 'העוסק', משמע שעוסק לשמה. ואל תקשה לי שאם כן היה לו לומר 'העוסק' סתם, מהו 'כל'? - שיש לומר שרצה לרמוז, בין שעסק הרבה בין שעסק מעט, ובלבד שיכוון.
חכם יוסף הכהן, דברי יוסף, דף י"ב ע"ב-י"ג ע"א, ונציה, תע"ה (1715). מתוך 'החכם היומי'
'ועבדתם את ה' א-להיכם, וברך את לחמך ואת מימיך' - וזה יהיה כוונת הכתוב הנזכר לעיל: 'ועבדתם את ה' א-לוהיכם' - עבודה תמה בלי חסרון ומגרעת. ... ויקשה איך אפשר להיות זה, שאי אפשר לשום אחד מישראל, לעבוד עבודתו עבודה שלמה, שכמה מצוות שלא שייכות בכל אחד ואחד, והתורה אינה נותנת שלמות רק בכללותה. לזה סיים: 'וברך את לחמך' - לומר שאפשר לקנות שלימות התורה, בהיות הרבים הנזכרים, באחדות גמור, בנפש אחת יחשבו, ועל ידי זה תתקיים כל התורה כולה בכללותה, כי מה שמקיים כל אחד ואחד, כאילו קיימו אותה כולם כאחד.
חכם יוסף הכהן, שופריה דיוסף, פרשת עקב, דף נ"ז, ע"א-ב', הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945) מתוך 'החכם היומי'
'והשמדתי את במותיכם, והכרתי את חמניכם' - כל השמדה וכרת היינו כיליון חרוץ, מן השורש, ככתוב: 'ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת'. וזהו ברכה, משום שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שכל הגליות הם בעבור העגל, שעשו ישראל, ואינו נמחק עוון זה אלא לימות המשיח, וכיוון שישמיד ויכרית העבודה זרה, שעשו ישראל מן העולם לגמרי, השורש הנשאר למעלה לרעתם של ישראל, חס ושלום, גם הוא נמחק.
חכם יוסף הלוי , יבא הלוי, דף עט עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862). מתוך 'החכם היומי'
'לו ישמעאל יחיה לפניך', פירש רש"י: 'יחיה - ביראתך'. וכן אנו מתפללים בכל יום: 'ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך'. ואף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יש לומר שמועילה התפילה קצת לעניין שיסייעוהו מן השמים, ולא יבוא בקל לידי חטא. וכן דוד המלך, עליו השלום, התפלל 'לב טהור ברא לי'.
חכם יוסף הלוי , יבא הלוי, דף עג עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862). מתוך 'החכם היומי'
יש אומרים כי שני סוגי חוכמה הם. חוכמה שמגמתה לציין את הבידול והניגוד בין גורמים ונושאים שונים, ואחרת שמבקשת לציין את ההרמוניה והקשר הפנימי בין דברים ומערכות, שבמבט ראשון נראים נפרדים ומנוגדים. החכמה שה' שחונן שייכת כולה לחכמה שמניבה שלום, וכדברי הכתוב: 'וה' נתן חכמה לשלמה ... ויהיה שלום בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית שניהם.'
חכם יוסף חוסה פאור הלוי, המצווה הבראשיתית אצל הרמב"ם, 'אור למאיר', עמ' 283, אונ' בן גוריון שבנגב, באר שבע, תש"ע (2010). מתוך 'החכם היומי'
אמרו חכמים זיכרונם לברכה: קנה או עשה מלבושי חדשים מברך 'שהחיינו', מפני שהוא שמח בהם, ולכך מברך לה' יתברך על אשר זיכהו לשמחה זו. ...
אפילו אם קנה בגד, שכבר לבש אותו אדם אחר, כל שהוא שמח בו, יברך 'שהחיינו', וכן הוא הדין אם נתנו לו בגד במתנה, אף על פי שאינו חדש, יברך עליו מאחר ששמח בו.
חכם יוסף חיים, בן איש חי הלכות, פרשת ראה, עמ' רמ"ח, הוצ' מרכז הספר, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט, ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך'. - כל 'ריב' שמתחיל להיות אם לא מונעים אותו בתחילתו שלא ימשיך, הוא הולך וגדל ונעשה 'מריבה' גדולה, כמו נקבה שפרה ורבה. ... הריב הקטן דומה לחור קטן, שנפרץ בצינור סכר המים, כיוון שמתפרץ מים דרכו, מתרחב החור עד שנפרץ לחלוטין. ... לכן אברהם אבינו, עליו השלום כאשר בתחילה רק ראה שהתחיל להיות ריב עם רועי לוט, מיד עצר את הריב לפני שיתפתח ... כמאמר חכמים: לא ישנתי ובלבי על חברי, אלא היה מתפייס עמו עוד לפני שילך לישון.
חכם יוסף חיים זרוק (סופה), חכם דוד יוסף ישועה, לכו חזו מפעלות צדיקים, עמ' 657, , ירושלים, תשנ"ז (1997). מתוך 'החכם היומי'
כשהקב"ה היה רוצה להקים פרנס על הציבור עושה אותו קודם רועה צאן, כדי שיהיה מורגל במידת רחמנות, שיהי לו בטבע לרחם על עדרו של השם יתברך.
משה ראה ברוח הקודש שינהג את ישראל ארבעים שנה במדבר: 'ויבוא אל הר הא-להים חרבה'. למה שמו חרבה? - אותיות 'חברה', רוצה לומר שנתחברו זה את זה, ונעשתה 'חברה' אחת ו'בחרה' במשה כפי שאמרו חז"ל: יבוא עניו להר עניו, וזה הר סיני.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה, עמוד 97, הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989 מתוך 'החכם היומי'
טעם שתקנו אנשי כנסת הגדולה הוידוי בלשון רבים: 'אשמנו, בגדנו' ולא בלשון יחיד: אשמתי, בגדתי - כתב רבינו האר"י ז"ל, ב'שער הכוונות': שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו, עוד נענש על חברו בערבות. שכל ישראל הם גוף אחד, כלול מאיברים רבים. ...
ובפרט בוידוי הגדול של יום הכיפורים, שיש בו פרטי עוונות הרבה, שנראה כמדבר שקר, כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות: שגם זה מצד הערבות הוא - יתחייב בעוונות של אחרים.
חכם יוסף חיים ילוז , אוצרות יוסף - טועמיה חיים, עמוד ל"ד. מכון מצמיח ישועה, אשקלון, תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
'ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון' - ובבוא אליהם שליח כולל, מחבבים אותו כגלגל עיניהם. ומפיו יצא לפידי אש לאותם הקמים נגד שלוחי ארץ ישראל, ודי בזה.
חכם יוסף חיים שרים, דבר יוסף, עמ' 138, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ז (1987) מתוך 'החכם היומי'
ודע, כי בני אדם, על הרוב, הם מוצרכים כשהם משתתפים למלאכות רבות, וחיוב הטבע שיתחלקו ביניהם לבחור מלאכות חלוקות, בהיות שגם ביניהם יש טבעים חלוקים, וכל טבע יותר אוהב מלאכה אחת מהאחרת, וכל זה הפירוד הוא הכוונה להמציא האחד לחברו, מה שאין בידו ולמלאות חסרון חברו. ולכן רוב בני אדם נוטים להניח המעלות השכליות, ולהשים כל מגמתם בקניית העושר, ולהשימו בדבר נאה המועיל לא נמצא בכל, כגון כסף וזהב וזולת זה, כפי הסכמת מלכי הארצות ובחירת המדומה. על כן, בחרו ברוב הארצות ונכספו לכסף, ובחרו בזהב והמרגליות וזולתם זה, מן העושר מן המדומה ... ומאלו הקניינים המדומים, נפל קנאה בעולם, ובהם יתנשאו אנשים ומלכים, מלכו בכוונת המלוכה שיהיה ההשוואה בין בני אדם, ולהסכים קיבוצם, עד שלא ישלול האדם את חברו, ויחמוס ממונו, ויהרגו איש את אחיו, מצד הקנאה כי גדלה, אבל שיישאר בין בני אדם כוונת הטבע, שיהיה כל אחד עוזר ומועיל לחברו ולתקן הנהגתם, ולהעמיד יישובם ביושר וסדר שווה.
חכם יוסף חמיץ, החוקר אפרים קופפר, "רבי יוסף חמיץ בזאנטי ומאמרו בחנוך לנער", כתב-עת "ספונות", י"ב (תשל"ח-1978), עמ' רי"א-רי"ב. מתוך 'החכם היומי'
שאלה: אם יש כפר אחד שאין להם בית כנסת קבוע, ויש שם אנשים מתי מספר יותר ממניין, ולפעמים מניין בצמצום ומתפללים בבתים, פעם בבית זה ופעם בבית אחר, ויש להם ספר תורה, אם רוצה הכהן לפעמים לחלוק כבוד לרבו להיות קורא ראשון במקומו או לא עד כאן.
תשובה: נראה שוודאי יכול למחול אפילו בשבתות וימים טובים, שאפילו בתלמיד חכם שהתורה חלקה לו כבוד בפירוש, שיש מצוות עשה לקום מלפניו, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וגם מצינו שהשווה כבוד התלמיד חכם לכבוד המקום, ובכהן לא השווה כבודו לכבוד המקום, ולא חלקה לו כבוד כל כך לעמוד מלפניו, וגם נאמר בהוריות ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, ואם בתלמידי חכמים שכבודם גדול כל כך מכבודו של כהן, עם כל זה נאמר תלמיד חכם שמחל על כבודו, כבודו מחול, כל שכן בכהן שיכול מחול על כבודו.
חכם יוסף ידיד הלוי, ימי יוסף חלק ב', עמ' ג'-ט', הוצא לאור ע"י ר' שלמה ידיד הלוי, ברוקלין, תשל"ב (1972) מתוך 'החכם היומי'
ממעשה של יוסף הייתה סיבה למעשה העגל, יען כי מהידוע שמידת הקנאה שהייתה באחי יוסף גרמה להם מעשה של 'וישחטו שעיר עיזים', ומאז נשתרשה בתוכם מידת הקנאה לדורות, כמו שכתוב: 'כי קנאת ביתך אכלתני' - היא קנאת בית ישראל המצויה בין ישראל בכל הדורות, יותר מכל האומות עד שיצא העגל הזה ... כי הקנאה מסבבת פירוד הלבבות היא שעמדה להם, שנפרדו איש מעל אחיו, כי ביטלו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - וזה החטא הקודם מסבב גם המאוחר, שלבסוף - פנו עורף ולא פנים, גם אל ה', וביטלו מצוות 'ואהבת רעך כמוך'.
ומטעם זה אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שכל זמן שיש שלום בין ישראל, אפילו עובדי עבודה זרה הנח לו, שנאמר: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'. אבל אם 'חלק ליבם' - ויש להם פירוד אז 'עתה יאשמו'. ומשם תוכל להבין דבר התוספתא: שתלה עוון מכירת יוסף עם מעשה העגל - היות שאחת גוררת לחברתה. וכן מצינו בירבעם שעשה העגלים מקנאתו במלכות שלמה. ועכשיו מונח יפה: מפני מה אין לאהרון חלק בכפרה של מעשה יוסף, שהיה ביניהם פירוד לבבות? - כי כבר תיקן זאת, במה שאחז במידת השלום.
חכם יוסף יהודה דנא , ברכת יד"י, עמ' 35-36, הוצאת המשפחה, חיפה, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
אמנם צריך כל בן דעת, להחזיק טובה לעדה התימנית ולא לזלזל בה, לפי שהם הגרעין של קיבוץ גלויות, והתחלת התיישבות בארץ, כגון ראשון לציון, ופתח תקווה, ורחובות, יפו ומקווה ישראל, זכרון יעקב ועוד כמה מושבות, ואף על פי שהם מעטים ושפלים, כתוב: 'כי רם ה' ושפל יראה'. ...
אמנם הנני מבקש מכבוד שאר העדות, הנקראים בשם אשכנזים ובשם ספרדים, שלא להעליב ולא לקפח את העדה התימנית ולהשליך אותה אחרי גוום, בחשבכם שהתימנים דלים ושפלים, מחוסרי כוח, ואין להם עושר במה להתגאות בו נגד שאר העדות, אבל די להם הזכות שנקראים בשם גרעין של זרע, שהם תחילת קיבוץ גלויות לארץ ישראל.
ואתם, שאר העדות, נקראים עתה בדוגמת אילן גדול שמוציא פירותיו וצלו נאה. ולפי השכל הטוב התרבותי והמוסרי, אוהב האמת ומחזיק טובה לעושיה, חובה גמורה לזכור את הגרעין הטמון באדמה, שממנו ועל ידו נתהווה במציאות האילן הזה שלפנינו, שהוא עתה מוציא פירותיו וצלו נאה.
חכם יוסף יצחק הלוי, 'קורות הזמן בתימן' בתוך עדות ביהוסף, עמ' 96, ירושלים, תשס"ד (2003) מתוך 'החכם היומי'
ראשי תיבות 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות' - גימטרייה: תרי"ג ואחת יתרה. לומר שמצוות השלום והאהבה, זה עם זה, אף על פי שהיא אחת הרי היא שקולה כתרי"ג מצוות.
וכמו שאמר הלל בעצמו לאותו הגר שבא להתגייר, שאמר לו: למדני תורה על רגל אחת. אמר לו: ואהבת לרעך כמוך ואידך פירושה זיל גמור.
חכם יוסף כנאפו , טוב רואי, עמ' י הוצאת שלמה בילפורטי וחבריו, ליוורנו, תרנ"ט (1899) מתוך 'החכם היומי'
'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט' - והסיבה היא כדי שיוכלו למנות את ישראל. אבל הרב אומר, יש אפשרות אחרת, שהעשיר ייתן מטבע גדול, כמו למשל מטבע של מאה לירות, והעני ייתן מטבע של עשר לירות. רק אף אחד, הן עשיר הן עני, לא ייתן שני מטבעות. ויספרו אותן ויהיה מספר נכון, בגלל שכל אחד נתן מטבע אחד, ואז לא יהיה שום בלבול בחשבון. התרוץ הוא כיוון שמחצית השקל, שנצטוו לתת היה כדי להצילם ממיתה, והכסף היה כופר נפש, בוודאי העשיר והעני שווים, שאין נפשו של עשיר יותר גדולה מזו של עני. ואם העשיר ייתן יותר, יאמרו הבריות נפשו של עשיר שווה יותר, וחשובה יותר.
חכם יוסף לוי, דרש יוסף, עמ' טו, הוצאת המשפחה, תשס"ט (2019) מתוך 'החכם היומי'
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - כלומר, מהיות להם חלק לעולם הבא, יש להם לכל ישראל, שהרי לא יגרע שום ישראל מהיות לו מצווה אחת, כגון שבת וכיוצא, או תפילה, לפחות מצוות ברית מילה לא יחסר לו. ואם לאו - אינו ישראל. לזה אמר: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'.
ועם זה לא יהיו עצבים הצדיקים, שהרי דוק מה שאמר: 'יש להם חלק לעולם' - חלק אמר, אבל לא אמר השיעור, אלא כיוון שבעשיית מצווה אחת יש לו פתח אחת להיכנס לגן עדן.
אם כן לפי זה: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' אבל לא אמר מה שיעור יש לזה או לזה, וזהו וודאי כפי תלמודם ומעשיהם. וזהו שאמר: 'ועמך כולם צדיקים' - כלומר לעניין כניסת עולם הבא, כולם נראים כצדיקים, ו'לעולם ירשו ארץ' - שיש להם חלק לעולם הבא. אבל אין להם שיעור, אלא הכל לפי מעשיו.
ואם אין לו אלא מצווה אחת, נשאר שם בתוך הפתח או לאחר הפתח למכשול לכל העוברים שם. וזה שאמר: 'מעשה ידי להתפאר'. ומה טעם הוצרך הברוך הוא לעשות כן? שכיוון שלא עשה אלא דווקא מצווה אחת, אם כן אינו מעלה ומוריד. לזה אמר: 'מעשה ידי להתפאר' - מה שעשה כן היינו משום שכל ישראל הם מעשה ידיו של הברוך הוא, ורוצה להתפאר על זה, באומרו: אפילו שלא עשה אלא מצווה אחת, קנה פתח גן עדן.
חכם יוסף מונטקיו , יוסף עליו, פרק ראשון, דף א עמ' ב- דף ב עמ' א, דפוס בצלאל הלוי אשכנזי, סלוניקי, תק"ח (1748) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל' - כשהקדוש ברוך הוא דן רשעים שמו מתקדש, כמו שאומר הכתוב: 'נורא א-להים ממקדשיך'. ועוד אמר הכתוב: 'ונקדש בכבודי' - אל תקרי 'בכבודי' אלא 'במכובדי'. וזהו שאמר הכתוב: 'כי לא-להים מגני ארץ מאד נעלה'. וזהו שאמר הכתוב: 'ויהי בישורון מלך' - הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שמו מתקדש בישראל, אימתי? - 'בהתאסף ראשי עם' - כשנאספים ומסתלקים הצדיקים, כי אז מתקדש הקדוש ברוך הוא. ואז ישראל מתעוררים לשוב בתשובה. וזהו 'יחד שבטי ישראל' - שעושים יחד בלב אחד כאיש אחד שבטי ישראל.
חכם יוסף מור יוסף, תהלות ליוסף, עמ' 33, הוצאת מכון 'בגדי שש', ירושלים, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
הקדוש ברוך הוא חייב לפדות את ישראל מדין גאולת קרובים שכתוב בו 'דודו או בן דודו יגאלנו'. והקדוש ברוך הוא הוא 'דודי לי'. ובהם סברה נחלקו רבותינו זיכרונם לברכה: אם ישראל המה עבדים למקום, אם לא, והיינו מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, אם גאולת קרובים לשעבוד. אם כן המה עבדים להקדוש ברוך הוא, מאחר שגאל לנו מדין גאולת קרובים שהוא לשעבוד, ומאידך תנא סובר שגאולת קרובים לשחרור לשיטתו אין לנו דין עבדים למקום.
חכם יוסף מטראני, צפנת פענח חדש, ערך גלות וגאולה בט"ו אופנים, דף י"א ע"ב , פרנקפורט, תנ"ד (1694) מתוך 'החכם היומי'
באהבת ה' את העדה, עם בחר ה' לשכנו, והנה אשר נטעה ימינו, מלאך א-לוהים למחיה לפניהם, להנחותם הדרך, והיית להם לעיניים. 'שמח לבי ויגל כבודי' בשבתך לכיסא כבוד על התורה ועבודה, והודעת להם את הדרך ילכו בה, אף אמנה כי נמצאו דבריך לי ואוהלם הגדלת השמחה כי ברית אהבתי אותך גם מתמול גם משלשום בכל, ושמורה מאז ידעתיך בשם, כרתי איתך ברית אהבה רבה, ומדבר אהבת עולם לא משתבש, ולי מה יקרו אמרי אמריך, ומה עצמו ראשיהם, ופניתי מכל עסקי לימוד, ופניתי להשיב לשאלותיך כאשר יסכים הפנאי איתי.
חכם יוסף מטראני, שאלות ותשובות, שאלה י"ח, דף כ"ב ע"א, ונציה, דפוס אנטונויאו קליאוני, ת"ה (1645) מתוך 'החכם היומי'
אין לאדם להעריך מידת חוכמתו, לפי המדרגה של החוכמה, שהוא עומד בה עתה, אלא לפי המדרגה שהיה יכול לעמוד בה, אם היה משתמש בחוכמתו עד עתה, והדין נותן שהצדק איתו, כי הלא החובה הראשונה של השכל, אמרנו לעמלה, היא להשכיל, ואם אדם היה ממלא את חובתו זאת הראשונה, הלא איש אחר היה. כמה גדולה היתה היום הבנתו, כמה רחבה היתה ידיעתו, כמה זך היה שכלו, דברים הרחוקים היו קרובים אצלו, העמוקים היו גלויים לפניו, וכי מפני שהלך בטל כל ימיו, ולא השתדל להשיג, מה שהיה ביכולתו להשיג, חדלה האפשרות ממנו? כוח החוכמה בקרבו הוא, מכוסה היא מעין איש פשוט אבל גלויה היא לעין של איש מבין.
היכול היה רבי עקיבא לשער, בשעה שהיה עם הארץ, שביכולת כוח שכלו לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות? עם הארץ היה, וכוח החוכמה שלו לא נראה לאחרים וגם לא לעצמו, אבל בלבו היה טמון, וכיוון שפתח את לבו, נפתחו לפניו כל שערי חוכמה, וכן כל אחד לפי ערכו האמיתי, אשר אין ביכולת האדם לשער זאת מראש, טרם שנכנס באופני העבודה וגדריה, כמו ששנינו: 'העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא ... ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק', כישרונות חדשים מתגלים לפניו, יכולת אחרת נראית לו, מפני שהבין את אופן הלימוד וגדרו.
חכם יוסף מרדכי סיבוני, ים המוסר -חלק א', פרשת לך לך, עמ' ל"ח-ל"ט, ירושלים, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
נשאל כבודו מחברו, שהוא אדם דתי, ויש לו חברים חילוניים מנומסים, והם מתארחים אצלו, ומאכילם על שולחנו בשר ויין ומושיט להם הכל, האם אין בזה אסור שנותן מלחמו למי שאינו מברך?
מרן זכרונו לברכה ...לא כתב דבר זה בלשון אסור, אלא בלשון אזהרה, שהיינו רק חומרא. ...שמאחר שעושה מצות צדקה, אינו עובר על 'לפני עיוור', ויברך או לא יברך - יתן לו. ...
שכל הזמנת אורחים, יש איזה סיבה שיש בה מצווה; או משום הכנסת אורחים, או אהבת רעים, או גמול טובה, או שלום משפחה, או למען לא ישיגוהו, או להשיג ממנו טובה, או באו לביתו בלי הזמנה שקשה מאוד לשלחם ריקם, וגם עוון גדול לזלזל בכבודם. ...
ואם כן מאחר שבכל אופן יש צד מצווה קטנה או גדולה, וקשה מאוד לביישו, וקשה מאוד להוכיח, ולא כל אדם יודע להוכיח, ובכן יפה השתיקה, וגדול השלום, ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ויתן לפניהם ויאכלו וישתו לבריאות, והמקום ברוך הוא יקבע לו שכר.
חכם יוסף משאש , אוצר המכתבים, חלק ג', מכתב אלף תתט"ו, עמ' קפ"ב. הוצאת אוצרות המגרב, מכון בני יששכר, ירושלים. תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'ומשה עלה אל הא-לוהים, ויקרא אליו ה' מן ההר לאמור' - משמעות הכתוב, שמשה עלה אל הא-לוהים עוד קודם שנקרא, שרק אחר שעלה נאמר: 'ויקרא אליו ה' מן ההר'. וקשה, מה ראה משה על ככה לעלות, עוד קודם שנקרא? - ואפשר, שלשון 'עלה' הוא מלשון 'התעלות', וכוונת הכתוב, שכל זמן שהיו ישראל בפירוד, בתרעומת ומחלוקת ביניהם, לא יכל משה להתעלות ולהכין את עצמו למדרגה גבוהה זו של קבלת התורה, שכן בתור מנהיג ושופט היה טרוד בישוב המחלוקת שבעם ישראל, אולם כאשר שבו בני ישראל והתאחדו 'כאיש אחד בלב אחד', ושוב לא היה משה טרוד ביישוב המחלוקת שבעם, מיד, 'ומשה עלה אל הא-לוהים' - כלומר התעלה והתקדש ממדרגה למדרגה להכין עצמו 'אל הא-לוהים'.
חכם יוסף משה עדס, אמרי יוסף, ב: נ"ך מועדים וסיומים, עמ' שנב-שנד, 'מעלות יוסף'. ירושלים, תשע"ז (2017) מתוך 'החכם היומי'
שאלה: ראובן מתושבי עיר המוריאה, ועקר דירתו משם וקבע דירתו בעיר לארסו, יגן עליה א-להים. ויהי אחרי עבור ימים, מספר ירחים, תבעו ממנו תושבי עיר לארסו, יגן עליה א-להים, שיפרע עמהם במשא מלך ושרים, מיסים וארנוניות. וכה היה דברו: שהוא פטור ומסולק לפרוע פרעות, יען יש לו מאמר המלך, מזה ימים ושנים, קודם בואו פה לארסו, יגן עליה א-להים, שיהיה פטור מכל מני מיסים וארנוניות ומס גולגולת של המלך. וגבירי ויחידי העיר טוענים, מאחר שהוא נושא ונותן בעיר, והוא חלק מחיותם של אנשי העיר, צריך שיישא בעול עמהם אף שפיטרוהו מצד המלך. זאת עוד, שאפילו יצא הדין שהוא פטור, הוא דווקא במשא מלך ושרים, דברים הנוגעים במירי, ברם בכל מיני הוצאות וצדקות אשר יצטרכו בציבור חייב לשלם. ועל זה שאלו ממני את דבר המשפט להיכן דין נוטה, ויבוא שכרו מהשמיים.
תשובה: ... באופן שעלתה ההסכמה שגדול כוח המוחזק, ואין כוח לגבירי ויחידי העיר להוציא מספק מראובן מאומה. ואף שלא נמלט ממחלוקת, מכל מקום ראובן הוא המוחזק, ואין להוציא ממנו ממון. עד כאן. אמנם על זה שפטור הוא לעניין מסים וארנוניות, ברם כל ההוצאות שיצטרכו הציבור לעשות, כגון צדקות ופיזורים אחרים, ופדיון שבויים וכיוצא, זה וודאי חיוב מוטל עליו לשלם עם הציבור.
חכם יוסף נחמולי, אשדות הפסגה, חלק ב, חושן המשפט, סימן א, דף ס עמ' ב- דף סא עמ' ב, הוצאת אוצרות גאוני ספרד, אשדוד, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
וזהו אפשר כוונת הפסוק 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - רצה לומר: אימתי ה' ילחם לכם, ונותן לכם מזון? - בזמן ש'אתם' הדיינים 'תחרישון'. לא תהיו דיינים וטוענים, רק תהיו דנים דין אמת לאמיתו.
וזה אפשר כוונת הסמיכות: 'אשר לא תיגלה ערוותך עליו' וסמוך לו: 'ואלה המשפטים', רצה לומר: אימתי 'אשר לא תיגלה ערוותך עליו' על חבריך ולא תהיה כנה? - בזמן ש'ואלה המשפטים'. רצה לומר: שתעשו דין אמת לאמיתו.
נמשך מזה שהאמת הוא קיום העולם. וזהו אפשר: 'אתם ניצבים היום' - נצבים כתרגומו: 'קיימים'. 'אתם' אותיות 'אמת', ורצה לומר: במה אנו ניצבים, דהיינו קיימים בעולם הזה ובעולם הבא? - כתרגומו בשביל ש'אתם' שהיא אותיות 'אמת'.
חכם יוסף נחמיאש , יוסף חן, פרשת בשלח, עמ' 121, הוצאת נכדי המחבר, חש"ד מתוך 'החכם היומי'
שלא לאחר שכר שכיר - ועל זה אפשר שכיוון רבי חנניא בן עקשיא: 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות' - שהכוונה, שהרי כמה מצוות הם חובה על האדם לעשותן, בלי שהתורה תחייבהו, כמו זאת שאחד טרח יום אחד או לילה או שבוע, מה צורך שתצווה התורה שחייב לשלם לו? ואיך היה עולה על הדעת שישהה שכירותו או להיות כובש שכירותו? ואפילו אומות העולם נזהרים בזה. רק רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל. להבדיל, כמו אדם שיש לו איזה אהוב חביב, ורואה אותו בדוחק ובצער, והוא רוצה להנות אותו, לאכול מיגיע כפיו, בלי בושה ובלי חרפה, והוא ממציא לו איזה המצאות טובות וישרות, הן בסתר והן בגלוי, כדי להרוויח ביותר וכבוד ולא בביזוי, זה ודאי יקרא אהוב נאמן. כן ה' אלהינו לרוב אהבתו לעמו, הרבה להם תורה ומצוות כאלה רבות, רק לתת להם שכר וברכה בעולם הזה, ולעולם הבא להרבות שכרן, ולאכול בלי בושה כידוע.
חכם יוסף ניסים בן אדהאן, מעשה בראשית, חלק ב', עמ' 388-389, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
שאלה: מעשה שהיה כך היה, שבעיר תהילה כלכתא, יגן עליה אלוהים, היה להם ב' בתי כנסיות, אשר אחד מהם נקרא 'נוה שלום'. ואחרי כמה שנים, בא ראובן הגביר השר מאותה העיר, ודבר עם כל הקהל יחידי קהילת קודש 'נוה שלום', שעלה ברצונו הטוב לבנות בית כנסת חדש, סמוך ונראה לבית הכנסת 'נוה שלום', בניין נאה ומפואר מכיסו וממונו, בתנאי ועל מנת שאחרי בניין בית הכנסת החדש, יסתרו את הישן 'נוה שלום'. ונתרצה הקהל בזה. ...
ועמד הגביר, ובנה הבית כנסת החדש הנזכר, ויקרא את שמו 'מגן דוד' לעילוי נשמת מר אביו ז"ל. והוציא הוצאות רבות מאליפות מרובבות, סך עצום ונורא בתכלית היופי, והיו כל יחידה הקהילת קודש של נוה שלום מתפללים בו. ואמר להם הגביר: עתה כי בניתי הקהיל קודש החדש, תסתרו הבית הכנסת הישן כאשר היה התנאי בינינו זה.
וענו הקהל ואמרו: מאחר כי המלך רוצה לסתור בלאו הכי הבית כנסת הנזכר, בעבור שברצונו להרחיב הדרך, טוב הדבר שיבוא הסתירה מצד המלכות ולא מאתנו.
ואחרי זאת, נלקח לבית עולמו הגביר הנזכר, וקם בנו הגביר השר רצ"ו ישמרהו צורו ויחיהו, אחריו. וקמו איזה מהיחידים ופתחו הבית כנסת 'נוה שלום' להתפלל בו מאז ומקדם, ולקחו ספרים מהאישה רחמה, תפארת מלכות. ועל ידי זה התחילה הקטטה ביניהם, מאחר שפתחו הבית כנסת הישן, נתמעט המניין מבית הכנסת החדש, והגם שהיה מניין לכאן ולכאן. ...
תשובה: ומי יתן יהיה שישתוו הב' כתות אם יוכלו, ואם אפשר להם שיחזרו לבית הכנסת החדש כפי התנאים, והבית כנסת הישן יעשו אותו או תלמוד תורה או מדרש לקבוע בו ד' אמות של הלכה, ולא יבואו ע"י לידי סתירה, כי זה יהיה תוספת קדושה, שמעלין בקודש ולא מורידין. והיו כופים את יצרם שלא להרבות המחלוקת, ואל נא תהי מריבה, יני"ב שפתי תבענה תפילה, לפני אל נורא עלילה, שיתן בלבם לקרב השלום, והמלך שהשלום שלו יפרוס סוכת שלומו, וה' יברך את עמו בשלום, כן יהי רצון.
חכם יוסף נסים בורלא, וישב יוסף- אורח חיים, הלכות בית הכנסת, סימן א'. נדפס בירושלים, תרס"ה (1905) מתוך 'החכם היומי'
'האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי' - שאני מוכיח לצדיקים הנרמזים בתיבת 'שמיים' - שהם תמיד עוסקים רק בדברים השמימי, שהם ודאי יאזינו ויקשיבו דברי תוכחתי. מזה יוצא בעצמו: 'ותשמע הארץ' - הרשעים שעוסקים רק בדברים גשמיים ארציים, ישמעו אמרי פי ולא ישנאו אותי.
ואפשר שלזה דייק הכתוב 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - הכוונה שהמוכיח צריך לעשות תוכחתו באופן שלא יצא ממנו חטא, היינו: עוון של 'לא תשנא' - שלא תצא לו שנאה מהרשעים השומעים דברי תוכחתו. ועל ידי זה שתהיה התוכחה להרבה בני אדם, ובזה דבריו מתקבלים ולא תהיה לו שום שנאה, ובהיפך, אפילו הרשע יאהב אותך, ואתה תאהבהו - ובזה אתה מקיים עוד מצווה גדולה של 'ואהבת לרעך כמוך'.
חכם יוסף סוסו הכהן , פרחי שושנה, עמודים ל"ה- ל"ו. דפוס סלומון, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
יבואר על פי מה שפרשנו בפרשת נצבים על ענין אהבת איש את רעהו באמיתות כמו שאמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ואם אין אהבה אז ויעשן אף ה' באיש ההוא... וזהו מאמר התנא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלה השלום כי אינם ראויים לברכה אלה בהיות להם שלום ואחדות, והבן זה כי יקר הוא ותחזור על זה המאמר כדי שיהיה לך זירוז וחריצות ליזהר בכבוד חברך, והקהל אשר אתה חי עמהם. ...
ובזה גם כן יובן מאמר הנביא: 'חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו' - כי לכאורה ייפלא מה הטעם? - אולם ידוע כי בודאי אסור למחוק אות אחד מן התורה לפסול ספר תורה שלמה מקדושתה כמו הנותץ אבן מהמזבח, וידוע כי הקדוש ברוך הוא מקיים כל המצוות שציווה לנו, ולכן בהיות אחדות בישראל ואז כלל ישראל הם ספר תורה כשרה אז אין הקדוש ברוך הוא עונש אותם.
חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן, ויצבור יוסף, פרשת ניצבים, עמ' קע"ח, דפוס המערב, תשכ"ד (1974) מתוך 'החכם היומי'
'יגל יעקב ישמח ישראל' - בשיר וקול זמרה. זמרו גברים וענו נשים. 'אז ישיר משה ובני ישראל', הוקבעה לדורות להודות להלל לשבח לפאר לה' א-לוהי ישראל, על הנסים ועל הפורקן שעשה לאבותינו ולנו עם א-לוהי ישראל, וכל המרבה לספר הרי זה משובח, גדול שמו בישראל, ותהי משכורתו שלמה מעם ה' א-לוהי ישראל, המכיר בנסו עושים לו נס אחר - הלכה רווחת בישראל, ויזכה לתת עוד שבח והודאה לאל עליון ברוך ה' א-לוהי ישראל ... ועוד יש תועלת גדולה מהשבח והודאה, שאנחנו משבחים לקדוש ברוך הוא, ומזכירים הטובות והנפלאות שעשה לאבותינו, שבזה אין אנחנו מתייאשים מן הגאולה, ואף על פי שאין אנו ראויים לגאולה, אנו מובטחים שהוא יתברך יגאל אותנו מגלות הזה ברחמיו המרובים. כשם שגאל את אבותינו ממצרים, אף על גב שלא היו ראויים לגאולה.
חכם יוסף ענתבי, ויצבור יוסף, דף קצ"ז ע"א-ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, (תרע"ט 1919). מתוך 'החכם היומי'
אם צריך גט כדת משה וישראל, אם יארע כזאת, והוא בראובן שנשא אישה אחת בתולה, כאחת בנות ישראל והיה עימה כדרך איש ואישה, ואחר כמה שנים רבות, קרה לה מקרה, שנשתנה מנקבה לזכר בכל מכל כל. מהו הדין לזאת שהיתה נקבה ואשת איש ונעשה זכר, וצריך להינשא וליקח אישה אחרת. צריך ראובן זה ליתן גט כריתות, שיגרשנה בגט כדת משה וישראל כיוון שהיתה אשתו אשת איש או אינו צריך ליתן גט עד עכשיו שגט כלל כיוון שאינה אישה כי אם איש. ואל תתמה על שאלה כזו, שהכל באפשר, אין כל חדש תחת השמש כמו שתראה. ...
אנו אומרים שאינה צריכה גט מבעלה, כל שכן וקל וחומר בנידון שלנו, שאישה זו, יש לה סימנים הרבה, שהוא גבר, בחוש הראות לעיני הכל, שזאת אינה צריכה גט, שזאת אינה אישה כי אם איש ממש. וגם אני אומר שאיש כזה שהיה אישה תחילה ונהפך לאיש, נראה לי כשאומר ברכות השחר, אינו אומר: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא עשני אישה, משום שכבר נעשית אישה תחילה בבטן אימו, והוציאו לאוויר העולם בצורת אישה, אלא מברך: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שהפכני לאיש.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת גימל, סימן ה', דף כ"ט ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
'אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את הא-לוהים התהלך נח' - קשה: מהו 'נח נח'- שני פעמים? ועוד מהו 'התהלך', ולא די במה שאמר 'צדיק'?
ונראה לבאר: נח היה לבריות, וכתוב 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' ...
ומה שהוסיף עוד 'נח' בסוף הפסוק, יש לפרש שהוא היה צדיק בין בביתו, בין בלכתו בדרך לעיני האנשים, שלא היה מהצבועים שלעיני אחרים נראים כצדיקים, אבל בסתר במקום אין רואים הם נהפכים לאחר. אבל נח תמיד היה כן לטובה, בכל מקום ובכל זמן.
חכם יוסף פרץ , תהילתו בפי, עמודים ב'-ג'. הוצאת מכון פי ישרים, ירושלים, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
וכן לא נשמע בפי אבותינו ורבותינו לא קל ולא אלוקים עם קוף חס ושלום, לא בדבורם ולא בברכתם, שכן לימדו אותנו לברך את החתן: 'א-לוהים יבנה ביתך', ולאבלים: 'א-לוהים ינחם אבלים', וליוצא לדרך מעיר לעיר: 'א-לוהים יהיה עמך', כמו שאמר יעקב: 'אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזו'.
חכם יוסף צוברי, ויצבור יוסף בר, חלק ב', עמ' ל"ה, מכון שתילי זיתים, ירושלים, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
'אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה: דיינו.' - קשה. שמה תועלת היה לנו בקרבתנו לפני הר סיני אם לא נתן לנו התורה?! - אלא שלפני הר סיני קנינו האחדות, שכתוב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: כל המסעות במחלוקת 'ויסעו ויחנו', וכאן - אין כך.
'אלו קרבנו לפני הר סיני' - שקנינו האחדות, אף ש'לא נתן לנו תורה דיינו' - להגן עלינו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'גדול השלום' - שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה כביכול, אין מידת הדין יכול עליהם, שנאמר: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'.
חכם יוסף צרפתי , ספר יד יוסף, פרשת חיי שרה, דרוש שלישי, דף כ"ט ע"א. הודפס בבית עמנו-אל בן הישיש יוסף עטיאש זצ"ל, אמשטרדם, ת"ס (1700). מתוך 'החכם היומי'
דרושה גישה ידידותית בין העדות, בצורה שתביא לידי כך, שכל עדה ועדה תראה לזולתה את האור שבה, את החיובי והטוב, במטרה ללמוד וללמד ולעשות.
בצורה זו נתווה אנחנו את המיזוג באורח חיובי מבלי שיבוא עלינו כהפתעה לא כל כך נעימה.
חכם יוסף קאפח , כתבים כרך א', שער שני: מחשבה - חינוך הנער למיזוג, ערך יוסף טובי, עמ' 100, ירושלים תשמ''ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
'ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו' - כלומר כיוון שהיה רשע, ראוי הוא שלא תבכה עליו הרבה ותקבל נחמה. לזה השיב להם יעקב, אדרבה, היא הנותנת שאין אני מתנחם. והוא על מה שאמרו בילקוט שמואל שמה שאמר דוד המלך שמונה פעמים: 'בני בני' על אבשלום, השבע פעמים היה להעלות אותו משבעה מדורי גיהנם, ואחת להביא אותו לעולם הבא. באופן שהבכי שבוכים הצדיקים על בניהם, מועיל להם להעלות אותם מדינה של גיהנם. זהו שכתוב: 'וימאן להתנחם' - כיוון שהיה רשע, צריך אני לירד לגיהנם כדי להעלותו משם, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, שהצדיקים כשעוברים דרך גהינם, עולים עמם קצת רשעים. ואני איני רוצה לירד לגיהנם בשביל בני, משום כך: 'ויבכה אותו אביו' - בכה אותו יותר מדי, ולא רצה להתנחם, כדי להעלותו מגיהנם, כמו שעשה דוד המלך, עליו השלום.
חכם יוסף קובו , גבעות עולם, דף קז ע"א, דפוס מרדכי נחמן וחברו חיים ליאון קלעי, שלוניקי, תקמ"ד (1784). מתוך 'החכם היומי'
בעניין אם התימנים יוצאים ידי חובה בתפילות האשכנזים. דעו לכם כי מצד נוסח התפילה אין בו כל פסול והאדם יכול להתפלל בכל נוסח שירצה: תימני, ספרדי, אשכנזי. כי למרות שינויי הנוסחאות הרי בכל זאת עניין הברכות שמור, כי הברכות לא נפסלו, אלא אם כן נשתנה תורף ומטבע הברכה. שכל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום, אבל לאורך הזמן ופיזור עם ישראל בכל קצוות תבל נתבלבלו נוסחי התפילה, ובכל זאת אנו רואים שמטבע הברכות לא נשתנה.
חכם יוסף קורח, ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תקל"ה, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
'כי את כל מעשה, הא-להים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע' - מה עלינו ללמוד מהאמונה שהא-להים 'יביא במשפט' כל מעשה? - עלינו ללמוד מכך שכל בני האדם שווים בעיני ה', שהוא לא נושא פנים לתארים חיצוניים, ולא מפלה בין בני אדם. בין אם עשיר ובין אם עני, בין אם צעיר ובין אם זקן, כולם שווים לפניו, והוא יגמול לצדיק כצדקותו, ויעניש את הרשע כרישעתו.
חכם יוסף קורקוס, דרך האמונה, The path of faith, תרגום מאנגלית יאיר סעדון, עמ' 11, קינגסטון, תר"ע (1900) מתוך 'החכם היומי'
מה צורך לג' דפנות דווקא, לא פחות ולא יותר. ועוד לנו לדעת, שצריך ב' כהלכתן וג' אפילו טפח. ונראה לעניות דעתי, אם יוכשר בעיני ה' רמז הרומז, למה שאומרים אנו במנחות דף כ"ט עמוד ב', וזה לשונו: 'מכל מקום נברא העולם הזה "בהא", שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא. ומה טעם תלויה רגל של "הא", שאם חזר בתשובה מעלים לו'. עד כאן. - נמצינו למדים, שמרגל של "הא" נלמד שמועילה תשובה, אף שחטא כל ימיו, הקדוש ברוך הוא ברחמיו, מעריף בטובו ומקבלו בתשובה. ומשום כך באה יפה, מצוות עשיית סוכה אחר יום הכיפורים, להורות נתן מצורת דפני הסוכה העשויים כצורת "הא" - ב' כהלכתן וג' טפח, ומשם יצייר בדעתו ויבין שתשובה מועילה. ועל פי האמור יובן אצלי דרך הלצה, מאמרם זיכרונם לברכה וזה לשונם: חייב אדם לטהר עצמו ברגל'. עד כאן. - שהכוונה לטהר עצמו בתשובה שמועילה, והיינו מרגל "ההא" שתלויה רגלה, לומר שאם חזר וכולי מעלים לו. או כפשוטו, מרגל שהוא חג הסוכות, מדפנות הסוכה שמשם נלמד התשובה כנזכר.
חכם יוסף רפאל עוזיאל, איש צעיר, דרוש לסוכות, דף כ"ג ע"ב, דפוס ישראל ב"ק, ירושלים תרל"ד (1874). מתוך 'החכם היומי'
אם התירו להתעסק עם המת ביום טוב שני? - נראה לי לומר, אם ייטב בעיני כבוד תורתו, והוא שחכמים חששו אולי לא ימצאו עממים ביום טוב ראשון, ואם יאמרו שגם ביום טוב שני יתעסקו בו עממים, יהא מוטל המת כמה ימים, שאולי יחול שבת אחר יום טוב, ולכן אמרו שביום טוב ראשון אף אם לא ימצאו עממים, אין צורך לחלל יום טוב ויישאר ליום שני, אבל ביום שני התירו אפילו ימצאו עממים, שאם היו אומרים שאם ימצאו עממים, ביום שני יתעסקו בו עממים, היה חשש שמטעם זה ימנעו הישראלים מלהתעסק בו, אם לא ימצאו עממים, והיה בזיון למת, ומשום עשה של 'כבוד הבריות', שדוחה לא תעשה שבתורה, התירו וכחול עשוהו חכמים.
חכם יוסף שאול אלישר, 'ויוסף שאול', דף נ"ה ע"א, ירושלים, תש"ב (1942) מתוך 'החכם היומי'
'ויחפש, בגדול החל ובקטון כלה' - כשאדם בא לחפש במומי ועוונות אחרים: 'בגדול החל' - כשמתחיל לדבר עימו, יתחיל בגדולות, כי הוא אדם גדול נבון וחכם. ואם לא הטה לו אוזן פעם ושתיים, אז 'בקטון כלה' - ויאמר לו כי הוא שפל ונבזה ויתוש קטן, ואיך לא יכעיס לבוראו. או גם מעיין זה: בהקדים מה שאמרו המפרשים על הפסוק: 'אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך' - שאם ירצה להוכיח בני אדם, יוכיח לחכם שכנגד הלץ, ועל ידי זה הלץ מעצמו ישמע, ולבבו יבין, 'ושב ורפא לו'. וזה אומרו: 'ויחפש' - שבבואו לחפש בעוונות שכנגדו, שלא יתחיל בו להוכיחו נגד פניו, אלא ב'גדול החל' - כי תחילת הוכחתו יהיה שיוכיח לגדול בפניו, ואם לא היטה אוזנו - יוכיחנו בפניו וזה אומרו: 'ובקטון כלה'.
חכם יוסף שאלתיאל , יוסף אברהם, עמ' רל"ז, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ח (2008) מתוך 'החכם היומי'
הגם שהמתחילים להתפלסף ילגלגו עליי, ויאמרו: עזבה רבי יוסף מקנדיאה לחכמתו, או שכח תלמודו ורוח שטות נכנס בו, וירבו לדבר כדרך הבחורים, שלא נתיישב דעתם ולא שקט יין רתיחתם, שידעתי שדבריהם יהיו אצל הזקנים, שקנו חכמה, לא לרצון. ואפילו אם ירבו טענות נגדי ... אני אומר להם: מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי, ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום.
חכם יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, פרק ל"ד, עמ' 99-100. הוצאת י. בקר (המהדיר), ירושלים תשס"ז (2007). מתוך 'החכם היומי'
לשאלתך: שבברכת האורח לבעל הבית, בברכת המזון מברך אותו 'בבנים שיחיו ובנכסים שירבו'. לפי דעתך זאת לא ברכה, שהרי בפרקי אבות כתוב: 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. יוצא אפוא, שמברכים את בעל הבית שיהיו לו דאגות הרבה, וזה לא מקובל. ...
ב'כף החיים' שם כתב וזה לשונו: ואחרי זה יאמר כנוסח זה, בבנים שיחיו ובנכסים שירבו. ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, יישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוהי ישעו, לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן ויצר הרע ועין הרע, לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו. ולא יזדקק, לא לפניו ולא לפנינו, שום דבר חטא ועוון והרהור רע מעתה ועד עולם. ובכל אשר יפנה ישכיל וכל אשר יעשה יצליח אמן כן יהי רצון.
ומה שכתבו בפרקי אבות: 'מרבה נכסים מרבה דאגה' - מדובר במי שסומך על כוחו ועוצם ידו, וחושב שבחוכמתו יצליח להתעשר ולעשות הון גדול, וכמו שכתבו שם בפירוש קהתי וזה לשונו: 'מרבה נכסים' - כל הצובר לו הון ונכסים רבים, 'מרבה דאגה' - כיצד לשמור על רכושו שלא יהיו לו הפסדים או שלא יגזלוהו ממנו כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו. ... הוראת לדעת כי יש הבדל בין מה שכתבו בפרקי אבות, למה שכתוב בברכת האורח לבעל הבית בברכת המזון, שיבורך בבנים שיחיו ובנכסים שירבו - 'מאתו יתברך, ומסיימים בפסוק: 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' אמן.
חכם יוסף שרביט, ספר אמרי יושר, שאלות ותשובות, סימן יא', עמ' קנח-קנט, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010). מתוך 'החכם היומי'
'ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש' - לפעמים, אמנם רצון הבורא להשפיע ברכה לאדם, אך מכיוון שהאדם אינו ראוי לקבל את הברכה, מצד מעשיו הרעים, והוא לא בבחינת 'כלי מחזיק ברכה', כתוצאה מכך הברכה נמנעת ממנו. ומכיוון שחשב יצחק אבינו, שכעת הוא מברך את עשיו, וידע היטיב שעשיו אינו ראוי כלל לברכה מצד מעשיו הרעים, ובוודאי שהוא אינו בבחינת 'כלי מחזיק ברכה', לכן בירך אותו בברכת: 'ויתן לך הא-לוהים' - יתן ויחזור ויתן. כלומר: יתן לך את ה'כלי', ויזכה אותך להיות ראוי לברכה, ולאחר מכן אף יחזור ויתן לך את הברכה עצמה.
אף בפועל מי שקיבל את הברכה, היה יעקב אבינו ולא עשיו, ויצא מכך ריווח לכל זרעו של יעקב אבינו, שגם אם יהיה בעם ישראל, מישהו שאינו ראוי לברכה מצד מעשיו, תפעל ברכתו של יצחק, שה' ירחם עליו, ולא ימנע ממנו את הברכה, אלא יעזור לו לשוב בתשובה עד שיהפוך אותו ל'כלי מחזיק ברכה', ולאחר מכן גם ישפיע לו את הברכה, בבחינת 'יתן ויחזר ויתן'.
חכם יורם מיכאל אברג'יל, אמרי נועם, חלק ב', פרשת תולדות, רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ד (2014) מתוך 'החכם היומי'
ועוד יש נגע גדול מכל הנגעים המושרש גם בלב הדתיים, והיא שנאת חינם שהחריבה את ביתנו וגלינו מארצנו, ולא נגלה קיצנו, ומרקד בתוכנו. שבגללה בא עמלק ונלחם עם ישראל, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' - אל תקרא ברפידים אלא בפרידים, שהיו בפירוד לבבות, ולא קיבלו התורה עד שייחדו לבבם, שנאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כולם כאיש אחד. ובתשובות האלה שכנע המן את אחשוורוש שהסכים על הגזירה, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' - אמר לו המן: 'ישנו עם אחד' - ישנם לומדי תורה ומקימי מצוות, ומהם נישואי תערובת - ככתוב בעזרא שכמה משבי הגולה שהושיבו נשים נוכריות ולהם בנים. ואמר עוד: 'מפוזר ומפורד' - הם מפוזרים זעיר שם זעיר שם, ולא די זה אלא שהם מפורדים בלבותם. ולתקן את אלו קם מרדכי הצדיק וחבריו ואסתר המלכה.
חכם יחזקאל חיים כהן, מאמר "זכר עמלק", עמ' 142-144, קול סיני, גיליון אדר תשכ"ג (1963), ירושלים. מתוך 'החכם היומי'
'לב טהור ברא לי אלו-הים ורוח נכון חדש בקרבי' - עיקר האדם, שיהיה ליבו רך ורחמן, ש'כל המרחם מרחמים עליו מן השמיים', וגם צריך שיהיה עניו, שידוע מעלות טובות למידת הענווה.
וזה שנאמר: 'לב טהור' - גימטרייה: 'לב רך' - שיהיה רחמן, וגם 'רוח נכון' - גימטרייה: 'רוח ענו' - שיהיה עניו באמת, שהעניו תפילתו מתקבלת, וזה שנאמר בוודאי: 'אל תשליכני מלפניך'.
חכם יחזקאל משה הלוי , ימה וקדמה, עמ' 118 מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990) מתוך 'החכם היומי'
'המבזה את חברו חייב לשלם' - לא אמרו אלא בדיעבד, אבל לכתחילה אין רשות לשום בר ישראל לבזות את חברו, אפילו שייתן לו כל ממון שבעולם, שו"ת הרא"ם הנקרא 'מים עמוקים'. ועיין גם כן בספר 'חזה התנופה', וזו לשונו: 'לווה שקבל על עצמו ליאסר בבית האסורים, אסור למלווה למוסרו ביד גויים להיאסר' - כי אף שיכול האדם להתנות למחול צער גופו, היינו דווקא להיפטר החובל או המזיק מהתשלומים אם הזיקו, אבל אין שום תנאי מועיל לגוף, שיהיה מותר לכתחילה לשום יהודי לסגף גוף חברו או לעשות לו שום צער בגופו. עד כאן.
חכם יחזקאל עזרא , 'כנסת יחזקאל', דף צ"ט, ירושלים, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
'ואני בחלותם לבושי שק, עיניתי בצום נפשי, ותפילתי על חיקי תשוב'. - וקשה: אם התפילה משיבים על חיקו, אם כן, נראה שאינה מקובלת, ולמה יתפלל?
אבל יבואר בסיעתא דשמיא על פי הקדמת רבי יהודה החסיד, זיכרונו לברכה: אם חברו של אדם בא לו חולי. בר מינן, חייב להתפלל עליו. אם נענה, הרי זה מוטב. ואם לא נענה, כשיבוא הוא לאותה צרה, זוכרים לו חסדו שהתפלל על חולי חברו, ומרפאים אותו.
ובזה יתיישב הכתוב: 'ואני בחלותם, לבושי שק, עיניתי בצום נפשי'. ואם תאמר: ואם היא גזירה שלא תבטל, מה תועיל התפילה? לזה אמר: 'ותפילתי על חיקי תשוב' - לעת שאני מצטרך לרחמי שמים, זוכרים תפילתי על חברי ומרחמים עלי.
חכם יחזקאל עזרא הלוי , תהילה ותפארת, תהלים לה, ואני בחלותם, עמ' ק"ה-ק"ז, הוצאת אברהם משה, ירושלים, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד.' - מלשון צוותא, לצוות לזה שהוא לשון חיבור ודיבוק, כלומר על ידי שתודיע את בני ישראל בסגולת מצוות הנרות שהיא מכפרת ומחזרת הנשמות הנפרדות בעוון הכרת מכלל בני ישראל, להיתקן ולהידבק בשורשה עם שאר נשמות ישראל, אז יהיו כל ישראל חיבור אחד ולא יהיה בהם חס וחלילה חסרון ופגם.
ואמר: 'ויקחו אליך' - רצה לומר: שהדבר נוגע אליך שיהיה אף הכלל לשם, כי כשיהיה חס וחלילה חסרון ופגם בפרט, מגיע החיסרון לכלל. ... וכשישתלם הפרט, גם הכלל ישתלם, ולא יהיה בו חיסרון, ויהיו הכול חיבור אחד בפרט ובכלל.
חכם יחיא בדיחי , חן טוב, עמ' ס"ד, דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970) מתוך 'החכם היומי'
'ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו' - צריכים ישראל לבטל מביניהם מידה רעה זו של שנאת חינם, הגורמת להם לבזות זה את זה מרוב שנאתם זה את זה, וזהו: 'ואכלו את הבשר' - תיבת הבשר ירמוז לשון ביזוי, תרגום: 'כי דבר ה' ביזה' - ארי פתגמא דה בסר, דהיינו שצריכים לכלות מביניהם מידה רעה זו, כמי שאוכל איזה דבר, ומבערו מן העולם, ואינו בנמצא כלל. ואימתי? 'בלילה הזה' - ירמוז לגלות הזה, הדומה ללילה, כלומר בכוח ייסורי הגלות יתכפר להם עוון זה ...
ואמר: 'צלי אש ומצות' - כלומר עוון של שנאת חינם, המביא ביניהם אש המחלוקת, ומביאם לידי ריב ומצה זה עם זה ... ורמז התיקון והגאולה בראשי תיבות של הפסוק הזה, כי ראשי תיבות: 'את הבשר בלילה הזה - הוא אהבה, לרמוז שלתקן עוון זה של שנאת חינם, צריכים אנו שנאהב זה לזה, וזוהי תשובת המשקל, שהיא התשובה המובחרת.
חכם יחיא הכהן , חיי שלום, דף מ"ז', יצא לאור ע"י חזון גאולי תימן, בדפוס האחים גרויס, ניו יורק תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
'נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך' - החנופה אשר חכמים הגידו שמותר להחניף לאשתו משום שלום הבית, ולרבו - שילמדנו תורה, ולתלמידיו - שילמדו ממנו. עד כאן.
ואפשר לרמוז בזה מה שאמר הכתוב: 'נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך' - ורצה לומר: 'נשקו' ידי ה'בר' והחניפו לבר - זה התלמיד, על דרך האי בר בי רב או גם 'בר' - בהיפוך אותיות: רב, ורצה לומר נשקו והחניפו לרב שילמדכם תורה. או גם 'בר' - לשון בר ולחם ומזון, ורצה לומר: זו האישה, על דרך כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ונתן טעם לדבר: 'פן יאנף ותאבדו דרך' - רצה לומר: לעניין האישה היינו 'דרך גבר בעלמא', ולעניין הרב לתלמיד ותלמיד לרב היינו דרך התורה, על דרך: 'את הדרך ילכו בה'.
חכם יחיא משה עבודי, דורש בעדי, פרשת ואתחנן, דף סג עמ' א, הוצאת האחים גאלדענבערג, ברוקלין, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
הגיעו מכתבים מעיר הקודש ירושלים, תיבנה ותיכונן, דברים מרים כלענה, באמור לנו לפשפש ולחפש בחדרי לבבינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים אם חס ושלום יש התרשלות בעבודת השם יתברך, ועסק התורה, או העדר לימוד תינוקות של בית רבן בארץ התימן.
אשר בעד זה חשו מעיי, פן אריכות הגלות ושיבוש מלכויות גורם זה וכאומרם זיכרונם לברכה: חָטָא אחד הכריע את כל העולם לכף חובה, וכל זה בעבור הערבות.
ופן חס ושלום המה בונים ואנשי כל התימן הורסים, וישביעונו בשבועת התורה לפקוח עינינו בהנהגת בנינו ובנותינו לעבודת ה' יתברך, ודברים מרים כגחלי אש, רעדה תאחז כל שומעי שמוע, וכל לב ימס במים פן חס ושלום אנחנו הגורמים לנו ולכל עדתנו ובפרט לאנשי ירושלים.
חכם יחיא עומיסי, שלמה עמיהוד (איסוף, תרגום ועריכה), פעולות צדיק, פרק ראשון עמ' נ"ב, הוצאת אגודת אחים, ירושלים, תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
כולם חייבים בכוס רביעית ...וימזגנו מזיגה יפה, וישתו רובו של כל אחד. אבל ליתן להם כוס קטן, שאינו מחזיק רביעית - לא נכון הדבר. למה יגרעו הנשים במצווה זו מהאנשים, אין זה כי אם רוע לב.
חכם יחיא צאלח, עץ חיים, אגדתא דפסחא - דף ד', הוצ' רבי אברהם נדאף, ירושלים תרנ"ד (1894). מתוך 'החכם היומי'
'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים, ביום שייגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלים ושותים, נותנים לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להם: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. ... אומר לו לדוד: טול וברך. אומר להם: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'. -
הודיע דוד המלך, עליו השלום, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ולכן אמר דוד: 'אני אברך ולי נאה לברך'. וקשה שהרי אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה רבנו, עליו השלום, ושאר הצדיקים, לא רצו לברך משום שחשבו שמא נמצא בהם איזה דופי, האם יחסר זה בדוד, שהיה בו עניין בת שבע ואוריה החיתי, ואיך אמר 'ולי נאה לברך'?! - אלא הכוונה שהיה דוד בעל תשובה ועדיף מצדיק גמור, ולכן עדיף מכולם לברך.
חכם יחיא שטרית , אהבי יש, עמוד 165, ירושלים תשע"ו (2016) מתוך 'החכם היומי'
לדעתו יתברך, כולנו כאיש אחד נחנו, כנים אנחנו, כאשר נאמר: 'ישראל גוי אחד בארץ'. ורצה גם כן שכל אחד ממנו נהיה ערבים זה לזה. ועל פי ההקדמות הללו נבין בדרך הראשון, כוונת הכתוב יסוד דרושנו: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' - כלומר 'לא תשנא את אחיך' שראוי הוא להיות כלבבך. כי כמו שהלב הוא אחד מאברי הגוף והיותר יקר וחשוב, כך יהיה לך רעך, יען הוא חלק מגופך, ישראל גוי אחד בארץ.
וכפי זה, מחויב אתה להשגיח עליו, ולהוכיחו על פניו, אם תמצא בו ערוות דבר, כי שב חלילה מאחרי ה', לכל אשר יחטא, 'הוכח תוכיח את עמיתך'. ובכגון זה 'לא תשא עליו חטא' - כלומר לא תשא חטא בעבורו, מדין הערבות שיש לך עמו.
חכם יחיאל חיים ויטרבו, יחיו דגן: והוא חלק ראשון מהדרושים אשר דרשתי, דף מ"ה ע"א, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, ליוורנו, תק"צ (1830) מתוך 'החכם היומי'
'לא זכו ישראל בתורה אלא מפני השלום' - וצריך להבין, מדוע השלום הוא הגורם לקבלת התורה? ...
ידוע שתרי"ג מצוות נצטווינו בתורה, וצריך לקיים את כולם, ואם יחסר אחת מהנה צריך לחזור בגלגול. והקשו חכמנו זיכרונם לברכה: והלא אי אפשר לכל אחד מישראל לקיים כולם, כי יש מצוות ששייכים דווקא למלך, וכן מי שלא נולד לו בן ולא קיים מצוות פדיון הבן, או ייבום וחליצה, וכן הרבה.
ותירצו: כי כאשר ישראל כולם יהיו באחדות כגוף אחד, אז הם מקיימים כל התרי"ג מצוות, ונחשב לכל אחד מישראל כאילו קיים כל התרי"ג מצוות, שנקראים גוף אחד, כמו שנאמר: 'בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה'. אבל אם יהיו בפירוד לבבות, בר מינן, ושנאת חינם - אז כל אחד נידון בנפרד לעצמו, ואין בידו רק מה שטרח ויגע לעצמו, ואין מגיע לו מחלק חברו.
חכם יחייא שניאור, יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמוד קנ"ח, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978) מתוך 'החכם היומי'
'לא תתעב אדומי כי אחיך הוא' - היינו החוטא שנקרא אדום, 'כי אחיך הוא' - שאף על פי שחטא - ישראל הוא. וכן נרמז בתיבות 'כי אחיך', שהן נוטריקון 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'.
חכם ינון חורי , שמן ינון, עמו' 699, דפוס 'הכהנים', בני ברק, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
אם רב לא מרגיש שאוהב את תלמידיו כבניו, אסור לרב ללמדם, שהרי צריך שיהיה קודם: 'אוהב את הבריות' ואחר כך 'מקרבן לתורה', ולא לחינם נכתבו בסדר זה.
חכם ינון חורי , ירחון תורני יתד המאיר, 190, עמו' 623, הוצאת מוסדות 'יתד התשובה' צפת, תשע"ח (2018) מתוך 'החכם היומי'
בכל עת שבא אדם ומבקש ברכה, פירוש הדבר, ששלחו אותו מן השמים. אשר על כן, יש לברך אותו ולהתפלל עליו בכוונה ובכובד-ראש, ולא כלאחר יד וכחותה גחלים על ראשו.
חכם ינון חורי , שמן ינון, עמו' 375, דפוס 'הכהנים', בני ברק, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
'לא תתעב אדומי כי אחיך הוא' - היינו החוטא שנקרא אדום, 'כי אחיך הוא' - שאף על פי שחטא - ישראל הוא. וכן נרמז בתיבות 'כי אחיך', שהן נוטריקון 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'.
חכם ינון חורי, שמן ינון, עמו' 699, דפוס 'הכהנים', בני ברק, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
אם רב לא מרגיש שאוהב את תלמידיו כבניו, אסור לרב ללמדם, שהרי צריך שיהיה קודם: 'אוהב את הבריות' ואחר כך 'מקרבן לתורה', ולא לחינם נכתבו בסדר זה.
חכם ינון חורי, ירחון תורני יתד המאיר, 190, עמו' 623, הוצאת מוסדות 'יתד התשובה' צפת, תשע"ח (2018) מתוך 'החכם היומי'
בכל עת שבא אדם ומבקש ברכה, פירוש הדבר, ששלחו אותו מן השמים. אשר על כן, יש לברך אותו ולהתפלל עליו בכוונה ובכובד-ראש, ולא כלאחר יד וכחותה גחלים על ראשו.
חכם ינון חורי, שמן ינון, עמו' 375, דפוס 'הכהנים', בני ברק, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ונגעי קרוביו' - ללמוד מוסר השכל מזה שאם יהא ריב בינו ובין אחרים שלא יסמוך על עצמו ודעתו, לפי שדעתו ושכלו אומרים שחבריו הם החוטאים נגד עצמו ונגד קרוביו, והוא וקרוביו לא עשו ולא כלום שום חטא, לכן אחי אם חכם אתה אל תסמוך על דעתך בזה, אלא תלך אצל חכם שבעיר ותשים לו הדברים שלך ושל בעל ריבך ואותו החכם ישקול אותם במאזני שכל, ואת אשר יאמר לך עשה ואל תמרה דבריו.
חכם יעיש קוריני, מחמדי שמיים ב', עמ' ת"ק, בית המדרש 'אור חי', ירושלים, תשס"ז (2007) מתוך 'החכם היומי'
'הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך' - לא משמע שבא להזהיר שלא לפרוש מדת יהודית, שהיא דרכי ציבור - שזה פשוט, אלא שבא להזהיר על האחדות, שיהיה האדם באחדות עם הציבור, על דרך מה שאמר: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - שעל ידי האחדות אפילו בידו עוון עבודה זרה מתכפר לו.
ועוד כמה מעלות טובות מרוויח בעניין קיום המצוות: שאפילו אם לא קיים המצוות, על ידי האחדות והערבות מעלה עליו הכתוב כאילו קיים, כמו שכתוב: 'כפלח הרימון רקתך' - ודרשו רז"ל: אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון. פירוש: בזמן שהם באחדות עם ישראל. וזה אומר – ש'בישראל' - פירוש: בתוך ישראל.
וכמו שמצינו דמיון לזה מערבה שבלולב, שעל ידי אגודה הם שווין ארבעתן. וזה כוונת התנא הקדוש: 'אל תפרוש מן הציבור' - פירוש: אפילו תהיה צדיק גמור אי אפשר לך לקיים תרי"ג מצוות.
חכם יעיש קריספין , רקיק אחד וענף שושן, ענף שושן על פרקי אבות, עמוד י"ז. ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
'אלו האכילנו את המן, ולא נתן לנו את השבת - דיינו.' - כאן בא לרמוז מה שכתוב במדרש: 'לא זז מחבבה עד שקראה אחותי'. והוא משום שבאכילת המן, השווה אותנו עם המלאכים, ובנתינת השבת השווה אותנו עם כבודו יתברך, שכמו שהוא שבת, גם אנחנו ציווה לנו להיות שובתים להידמות לו יתברך, וזהו מעלת השבת שגדולה ממעלת המן, שבמן לא נחשבנו כי אם למלאכים, ובשביתת השבת נחשבנו דוגמא של כבודו יתברך.
אחרי זה אמר: 'אילו נתן לנו את השבת ולא קרבנו לפני הר סיני - דיינו.' הנה כתבנו שבאכילת המן נשתווינו למלאכים, ובשביתת השבת נשתווינו לכבודו יתברך,
והלא לכאורה, לא יאמנו דברים אלה, שאיך דומה הוא יתברך ומלאכים ממעל לרקיע, עין לא תשורנו, ואנחנו אומרים: שהם אחינו, ולזה באה הקרבת הר סיני, שראינו המלאכים וכבודו יתברך, פנים בפנים והם אומרים: אחינו אתם, אחינו אתם. אם כן מה גם שיש לו ספק בדבר הזה, שאנו אחים למלאכים, ולהקב"ה, במעמד הר סיני נתבטל הספק ההוא.
חכם יעקב אביחצירא, בגדי השרד, פירוש על הגדה, דף ל"ה ע"א, דפוס משה ליליענטהאל, ירושלים, תרמ"ד (1884) מתוך 'החכם היומי'
'ויקח אחת מצלעותיו' - כתב הרב אבן עזרא, שתי צלעות היו, כעניין 'ולצלע המשכן', ומילת צלע - לשון נקבה, והטעם צד, והוא הנכון בעיניי. כי דו-פרצופין נברא.
חכם יעקב אָבֶּנדָנָה (אבן דאנה), מכלל יופי, בראשית, פרשת בראשית, דף ו ע"ב דפוס א. כהן, וינה תקע"ח (1818). מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבי יוחנן: אשרי אדם שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם' - אומרו: 'שגדל בשם טוב' ולא אמר: וזכה לשם טוב. - הטעם כי יש שמתחילה זכה לעושר וכבוד וגדולה, ואחר כך הגיע לשם טוב, ולאיש כזה אין השם טוב ראיה על שלמותו כי רבים יחלו פני נדיב ומחנפים לו מחמת עושרו וגדולתו ועל ידי זה בא לשם טוב אם אמת אם שקר.
אבל אם שגדולתו בא לו מחמת שמו הטוב, ונתגדל מעיקרו אצל כל, שלא מחמת עושרו כי אם מחמת הנהגתו מקטנותו, וישרו עם הבריות, הרי זה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומצא חן ונתגדל והוא שם טוב אמיתי, וזהו שאמר עליו שלמה: 'וגדל בשם טוב' - שגדולתו מחמת שמו הטוב, והוא השבח כי שמו הטוב לא יסור ממנו לעולם, והולך עמו לעולם הבא.
לא כן מי שבא לו שם טוב מחמת עושרו, כי אפשר ילך העושר ושמו הטוב ילך עמו, כי גלגל הוא שחוזר בעולם, כי לפעמים העשיר ירד מטה והעני עלה מעלה מעלה, ואז אל יבטח האדם ברוב עושרו כי אם יבטח האדם בקדוש ברוך הוא ובשמו הטוב, ובהנהגתו עם הבריות, ואם הוא נוח עם הבריות אז נוח לשמיים, ה' יזכנו שנהיה גדלים בשם טוב, ולאורך ימים ושנים, נפטר בשם טוב מן העולם.
חכם יעקב אלמליח, וישא יעקב, עמ' י"ד, ירושלים, תשט"ז (1956) מתוך 'החכם היומי'
ראיתי לספק: מי שיש לו בחנותו חפץ אחד העשוי לימכר, ובאו שני בני אדם ליקח, כל אחד אומר לי תמכור את החפץ אם יכול המוכר לומר: לך איני רוצה למכור; לזה אני רוצה למכור, אם לא. ...
עוד יש לספק: אף אם תבוא לומר, שבחפץ אחד העומד לימכר יכול לומר: לזה אני רוצה ולזה איני רוצה - אם יכול לכופו בעל כורחו שימכור לו? האם נאמר שאפילו כך נקרא גזלן, כיוון שאין המוכר רוצה למכור לו, או שמא יכול לכופו, שיאמר לו: לכל אדם אתה רוצה למכור, ולי אין אתה רוצה?! ואיני מזיקך כלום, שיש די למכור לי ולכל האדם! ואני נותן לך בשיווי מה שנותנים שאר בני אדם!
וכגון זה אפשר שבעל כורחו של מוכר יטלנה, שהווי: זה נהנה וזה אינו חסר, וכופים על מידת סדום, וכעת לא מצאתי גלוי. עוד יש לספק בעניין כזה אם מסר מודעה על המכר מה דינו, אף אם תרצה לומר שיכול לכופו, האם נאמר הרי מסר מודעה, או שמא אין המודעה כלום, שהרי לכל אדם רוצה למכור, ולמה אינו רוצה למכור לזה?! וגם בזה לא מצאתי גלוי.
חכם יעקב אלפנדארי , מוצל מאש, סימן לט מתוך 'החכם היומי'
בכופה את חברו על-ידי גויים לדון בערכאות של גויים, גלוי הוא שרוצה להזיק חברו, ולגרום לו תפיסה ולהוציא ממנו ממון שלא כדין, שבדיניהם אין לו מנוס מבעלי חובו, אלא בשיתן משכון או יעמיד ערב, ואם לא - יאסר בבית המשמר עד שיפרע או עד שיתיר פיסת יד לעדי שקר מהם, שיעידו שיודעים בו שהוא אבוד, ואין לו מעצמו כלום, מה שאי אפשר להשיג בכגון נדון זה, שהוא גר בארץ, ואין לו מכיר לעזור שישתדל עליו בכאן, וגם שידוע לעין כל שהוא תגר נושא ונותן לאלפים ורבבות, אלא שעני היה באותה שעה. והרי זה יושב במשמר בארץ לא לו, ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, ואין דורש ואין מבקש, ונשכח כמת מלב עד יהיה נספה בלא משפט, ואף בעודו בחיים מקפח את עצמו ואת פרנסתו ופרנסת אשתו ובניו היושבים בארץ אחרת ואין להם מכיר ויתומים בחיי אביהם נודדים ללחם איה. מי גרם כל זה? תביעתו על זה לערכאות של גויים, ואין לך מין ומומר ואפיקורוס ומזיק גדול מזה.
חכם יעקב בירדוגו, שופריה דיעקב, חושן משפט, סימן קכא, עמ' רלו, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
אמר דוד המלך עליו השלום: 'וחרפה לא נשא על קרובו' - ופירש רש"י: אם עבר קרובו על עבירה, שיש בה עונש - עונשו במשפט, ולא נשא עליו חרפתו, שיהיה פתחון פה למחרף לומר: כך עבר פלוני קרובך, וחפית עליו. עד כאן לשונו.
והיא אפשר כוונת הכתוב: 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - רוצה לומר: הוכח תחילה ביחידות בינך לבינו, ואם לא שמע- תוכיח ברבים, והוכחה זו תהיה אפילו 'את עמיתך' וקרובך.
'ולא תישא עליו חטא' - רוצה לומר: שלא תחפה עליו, ותיטול מעליו החטא, ותאמר: פלוני לא חטא, כמו 'וחרפה לא נשא על קרובו' - רוצה לומר: שלא תישא מאת אחרים, שיאמרו לך: אתה חטאת שלא הוכחת אותו וחיפית עליו.
חכם יעקב בן שבת, ספר רוח יעקב, דרוש ו, עמ' קח – קט, דפוס ראשון ליוורנו תרמ"א( 1881) , נדפס מחדש ירושלים תשס"ז (2007). מתוך 'החכם היומי'
'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים - על שרפו ידיהם מן התורה' - למרות שרק חלק קטן, רפו ידיהם מן התורה, אלה שפלט אותם הענן, מכל מקום יצא הקצף על כולם. וזהו שאמר לו משה ליהושע: בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק - צא מן הענן כדי להכניס את אלה שפלט אותם הענן, לאחד את בני ישראל שוב מכוח סוד הערבות, שכל אחד חייב לדאוג ש'לא ידח ממנו נדח'.
חכם יעקב ברוך הכהן טראב , יעטה מורה ג', עמ' רי"ט – ר"כ, , ירושלים, תשס"ה (2005) מתוך 'החכם היומי'
'אל תוכח לץ פן ישנאך' - לכאורה אינו מובן, ואדם רואה פשט הדברים ותמה - התורה אמרה: 'הוכח תוכיח', ובא שלמה המלך, עליו השלום, ואמר: 'אל תוכח לץ'?! אם כן, למי יוכיח?! - לחכם?!
ופרשו המפרשים: 'אל תוכח לץ' - רוצה לומר: אל תוכיחנו בלשון בזיון - שהוא לץ ובזוי פן ישנאך. אלא בדרך כבוד שאתה חכם ובן גדולים זרע קודש, ואינו נאה לך לעשות המעשים הללו, שמא יחשדו בך שאתה חוטא חס ושלום, ואז יאהבך ויקבל תוכחת מאהבה.
חכם יעקב דוויק הכהן, דרך אמונה, עמ' ל"ב-ל"ג, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988) מתוך 'החכם היומי'
כמה גדולה מעלת השלום והאחדות, להיות כל איש עוזר לחברו, הן בגופו הן בממונו, הן בכוחו הן במוחו, שעל זה כתוב: 'ואהבת לרעך כמוך' שהוא כלל גדול בתורה. ...
והמידה הזו צריכים אנו להחזיק בה תמיד, כפי יכולתנו ויותר, שהיא עיקר קיומנו וחיותנו בגלות הזה, שאם כל אחד אומר: 'שלום עליך נפשי' אז, חס ושלום, אין תקוה ל'שונאי ישראל', שעל ידי זה 'שונאי ישראל' יעשו כרצונם, שכל אחד לבדו יכולים עליו, הן באונס הן ברצון, להמיר דתו, חס ושלום. וכיוון שאין לו עזרה, מצר על כורחו, שלא בטובתו, יהיה נכנע להם. אבל על ידי האחדות והשלום שביניהם, ש'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק', אז על ידי זה מובטחים אנו שתמיד בעזרת ה' שם ישראל חי וקיים.
וזוהי כוונת המגיד: 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו' - תיבת 'שעמדה': גימטרייה 419, כמניין תיבת: 'אחדות' - כלומר שהאחדות 'היא שעמדה לאבותינו ולנו', שאם במצרים ניצולו על ידי זה, ואם בגאולה העתידה במהרה בימינו נגאלים בזכות האחדות, וכן בכל דור ודור.
חכם יעקב הכהן , יעקב איש וביתו, [חלק א], עמ' קלב-קלג, הוצאת אליהו כהן, בני ברק, תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
דוד מלך ישראל חי וקיים, וכן יעקב אבינו, עליו השלום, אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: יעקב אבינו לא מת. ואפשר לומר שזהו מה שאנו אומרים בברכת הלבנה: 'ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך', ראשי תיבות: 'יעקב' - לרמוז כי דוד ויעקב שניהם שווים, ושניהם חיים וקיימים. וכמו שאנו אומרים: דוד מלך ישראל חי וקיים, ויעקב אבינו לא מת. ובשניהם כתוב: 'אנכי'. ביעקב כתוב: 'אנכי מת' ובדוד כתוב: 'אנכי הולך בדרך כל הארץ' ... ועוד דמיון ששניהם נקראים בשם 'קטן', שבדוד כתוב: 'ודוד הוא הקטן', וביעקב כתוב: 'יעקב בנה הקטן'. וכן ביעקב כתוב: 'ויקרבו ימי ישראל', ובדוד כתוב: 'ויקרבו ימי דוד'. ושניהם נמשלו ללבנה המאור הקטון, ולכן מזכירים דוד בברכת הלבנה.
חכם יעקב הכהן (השני), בכור יעקב, עמ' שנו-שנז. דפוס י' ע' איתאח. ירושלים, תשל"ד (1974) מתוך 'החכם היומי'
'אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני ריבונו של עולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל' -
למדנו מדבריו תוכחות מוסר לידע ולהודיע שבחן של ישראל שנקראו 'בנים למקום' ו'שבטי יה' - היינו באחדות כאיש אחד חברים בלי שום פירוד ללבות.
ואל ידמה האדם השלם שאינו חסר כלום אם מפאת חכמתו או עשרו שאינו צריך סיוע לאחרים, שהרי זה טועה בדעתו כיוון שהוא חצי איש, ואינו נשלם כי אם בחצי חברו.
ולכן כוונו רבנינו זיכרונם לברכה במצווה זו - שיהיה בקול קולות כרוז שכתוב: 'באחד באדר משמיעין על השקלים' - דהיינו שכל אחד ייתן מחצית השקל, לרמוז על האחדות, שעל ידי זה החי ייתן אל ליבו, לזרז עצמו להיות בשלום עם חברו. וזה שאמר ריש לקיש: 'גלוי וידוע לפני ריבונו של עולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל' - דהיינו להלשין לעליהם על האחדות שאין בהם אחדות.
חכם יעקב הכהן טראב , שארית יעקב, דרושים, דף ל"ה עמוד א, דפוס הרב חיים צוקרמן, ירושלים, תרצ"ב (1932) מתוך 'החכם היומי'
'כי מרדכי היהודי משנה למלך, דורש טוב לעמו - הנה בנוהג שבעולם, שמי שעלה לגדולה, ישכח כל אוהב ורע, ומעליהם יפרד, ולא יפנה אליהם עוד, ולכך בא הכתוב לספר בשבחו של הצדיק מרדכי שאינו כן, אדרבא עם היותו בגדולה כזו 'משנה למלך' והוא 'דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו'.
חכם יעקב חדאד , בית יעקב, עמ' קס"ט, דפוס יעקב חדאד, ג'רבה, תשי"א (1941) מתוך 'החכם היומי'
אחווה היא יסוד וקיום ועמדת אומתנו עד עתה. הוא השלום אשר אנחנו תמיד מתפללים ושואלים מאתו יתברך כמה פעמים ביום: 'שים שלום', 'עושה שלום', 'יהא שלמא רבא', שהוא רפואה לגופנו ולנשמתנו. כי מי הביאנו עד הלום בגלות המר והנמהר הזה, היא השנאה והמחלוקת, שחרבה את עירינו ושממה את מקדשינו, ולזאת עלינו לשים עין חודרת, שלא להרבות השנאה והמחלוקת, וכבוא אליו אש הנעורת והתחילה להתלהב, עליו לכבותה בשתיקה, ויעשה עצמו כאיש אשר לא שומע, וכאילם לא יפתח פיו, ולקיים מצוות עשה 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'.
חכם יעקב חדאד , אחיעזר, מפי נכדו חכם חי חדאד, דף כ"ד ע"א, דפוס חדאד, ג'רבה, תרצ"ו (1936). מתוך 'החכם היומי'
'כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום ... בפיך ובלבבך לעשותו' -
במה שנאמר בלשון יחיד: 'בפיך ובלבבך', וגם במה שנאמר: 'המצווה הזאת' - והעניין שכבר כתב האר"י, זיכרונו לברכה: כי כל נפש מישראל שצריכה לקיים כל התרי"ג, התרופה היא כשישראל באחדות, אזי בכללות הם מקיימים הכול, ואחרי שהם כאיש אחד לכולם יש חלק במצווה.
וזהו 'המצווה הזאת' - היא כל התורה נקראת מצווה אחת, שהיא אילן אחד, ששורשיו תרי"ג, והתיקון הוא אחדות, לזה אמר: 'מצווך' - בלשון יחיד. 'בפיך ובלבבך' - לרמוז על האחדות, אזי האחד שקיים, נחשב חברו גם כן מקיים, וממילא שכל המצוות יתקיימו בפועל ממש על ידי האחדות.
חכם יעקב חי זריהן, אוהל יעקב, עמ' קמ"ד- קמ"ד ב, דפוס עזריאל, ירושלים, תרצ"א (1931) מתוך 'החכם היומי'
'מציל עני מחזק ממנו' - עני בתורה ובמצוות, שאינו יכול לעשות המצווה כמתכונתה, מחמת חסרון ידיעתו וכיוצא. הנה בחסדו יתברך, מקשר אותה המצווה או אותו דיבור עם צדיק אחר, שהוא שלם בעבודתו יתברך ומעלה אותו עמו.
חכם יעקב חיים, ציצים ופרחים, חידושי תהילים, דף צ"ז, עמ' ב', ירושלים, תרס"ד (1904) מתוך 'החכם היומי'
בבית הכנסת שיש שם מילה, ואבי הבן פירש למדינת הים או יצא בשיירה. אם נופלים על פניהם או לא? - כנראה שכבוד תורתו סבור, שהטעם שאין נופלים על פניהם הוא מסיבת אבי הבן, שיום טוב הוא לו כי חתן של בית כנסת הוא, ובזה נסתפק אם אין אבי הבן, מהו?
אבל האמת הוא, שהמילה גורמת, שמצווה על האב למול את בנו, ואם לא מל האב, מצווה על כל ישראל, ואנו אומרים: כל מצווה שקבלו ישראל עדיין עושים אותה בשמחה. ...
וגדולה מזאת ראיתי נוהגים בעיר פאס המהוללה, שמנהגם שמתפללים בבית המילה, ואם אבי הבן אינו בעיר, נכנס אחד מקרוביו במקומו לעלות לספר תורה ביום השבת, וביום המילה אם חל בשני או בחמישי, ולברך 'להכניסו', וביום המילה מדליקים בית הכנסת לכבוד המילה, ואינם נופלים על פניהם באותה בית הכנסת המיוחדת לאבי הבן.
חכם יעקב חיים בן נאים, זרע יעקב, סימן מ"ג, דף ל"ט ע"ב, דפוס קאשטילו סעדון, ליוורנו, תקמ"ד (1784) מתוך 'החכם היומי'
אמרו כי רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח אבריו של אדם, ושס"ה מצות לא תעשה הם כנגד שס"ה גידיו של האדם, ואם עבר על אחד - פגם בנשמתו כנגד אותו הגיד, המתייחס לאותו הלאו. ואם עשה מצוה אחת, תיקן בנשמתו כנגד אותו אבר, המתייחס לאותה מצווה. ...
אמנם הקשו המפרשים ז"ל. שאיך אפשר לאדם לקיים כל רמ"ח מצוות עשה, שהרי יש מצוות שאין יכול ביד האדם לקיימם כגון יבום וחליצה וכיוצא. ועוד יש מצוות שאין שייכים בישראל כי אם בכוהנים כגון: ברכת כוהנים וכדומה, ועוד יש מצוות שאין שייכים כי אם במלך כגון 'ולא ירבה לו נשים'.
ותירצו - שעל ידי האחדות - שיהיו ישראל באחדות אחת, אגודה אחת, ואוהבים זה את זה, אז כל אחד ואחד עושה מצווה, נחשב כאילו עשוה כולם. וזה שאמר 'תורה ציווה לנו משה'. ...אם תאמר איך אפשר לקיים כל התרי"ג מצוות ...לזה אמר - 'מורשה קהילת יעקב'. רוצה לומר - תהיה כמו ירושה שיקיימוה כולם - על ידי קהילת יעקב, שיהיו קהילה אחת אגודה אחת.
חכם יעקב חיים סופר, ישמח ישראל - דרשות על התורה, חלק ב' עמודים שס"ט-ש"ע ירושלים, תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
נראה טעם לפרש שחזר ומנאן כאן, לפי שבכאן מתחיל לספר בשעבוד ישראל. ושלא יסבור האדם לומר מפני שלא היו הגונים חס וחלילה, לפיכך באה להם צרת השעבוד. לפיכך חזר ומנאן, להורות כי הם חשובים וחביבים. כי המספר מורה על חשיבות - שלא תחשוב כי בשל חטאם הגיעם הגלות.
חכם יעקב חיים סופר, ישמח ישראל דרשות על התורה פרשת שמות - ואלה שמות, ירושלים, תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
'פושעי ישראל, אין אש של גהינם שולטת בהם, קל וחומר ממזבח הזהב'. - קצת קשה? - מדוע לא לומד תלמיד חכם גם כן ממזבח הזהב? ועוד קשה, מה ראיה מביא ממזבח הזהב? - שההוא דרך נס היה, ואין ראיה מן הנס. ואפשר שכך אמר עתה: ומה מזבח הזהב שאין לו שכר ועונש, אפילו כך עשה בו הקדוש ברוך הוא נס, פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון, לא כל שכן, שיעשה לה ה' נס, שלא יישארו בגיהנם, אלא אברהם אבינו מעלה אותם, כמו שכתבו התוספות.
ובזה מיושב מה שמביא ראיה ממזבח הזהב, שהגן עליו ה', שלא חסר מהזהב כלום, כל שכן שהמצוות יגנו על הפושעים, שלא תשלוט בהם האש לכלותם, ותכף שולח להם את אברהם להעלותם. ובזה נח גם מה שהקשינו: מדוע לא לומד תלמידי חכמים גם ממזבח הזהב, משום שאין פירוש 'שולטת בהם' של תלמידי חכמים כאותה של פושעי ישראל, שאותה של תלמידי חכמים הוא מצד הטבע, על ידי שגופם אש, אין האש שולטת בהם לכלותם, כסלמנדרה, שהיא סגולה בדרך טבע. אבל אותה של מזבח הזהב אינה אלא דרך נס, ולזה אמרו, שכל שכן שפושעי ישראל שמלאים מצוות, שיעשה להם נס.
חכם יעקב טולידאנו, ברית יעקב... על רוב מסכתות הש"ס, סדר מועד, עמ' שי"ג, הוצאת 'אהבת שלום', ירושלים, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
כל מקום שהיו מזמינים אותו, כל הופעה, דרשה, הספד וכן הלאה, כמה שבכוחו, היה הוא היה הולך ועושה. היה מכתת את רגליו ומרביץ תורה ברבים.
יש לנו היום בדור הזה מאות ראשי ישיבות, לצערנו רובם מסוגרים במגדל השן בישיבות, אין להם קשר עם ה"עמך", עם האנשים הפשוטים, אבא אמר צריך לצאת לקהל, ל"עמך", אתה רואה היום בעלי תשובה, יש כמיליון בעלי תשובה, רובם הגדול ספרדים, את הספרדים אבא הצליח לקרב לאבינו שבשמיים. אם לא תלך אליהם, לומר איזה דרשה או שיעור, לאט לאט הם מנותקים מאתנו, לאט לאט הם מתרחקים. זה מה שקרה, לצערנו, עם האשכנזים החילונים. הם התרחקו, וראשי הישיבות נשארו בישיבות. לא הלכו ליזום. בודדים מהם כן עשו את זה. היה הגאון הרב בנימין זאב חשין. היו איזה בודדים, שכן עשו את הדברים האלה, אבל אצל הספרדים זה, נעשה בצורה המונית יותר. ...
היום במדינה שלנו יש כשני מיליון שומרי שבת, שני מיליון חילונים, יש על הגדר באמצע, יש מיליון שאוהבים את המסורת, צמו ביום כיפור, מאמינים בה', אבל עדיין לא באו אלינו, את המיליון הזה אנחנו יכולים לקרב, יכולים להציל. לא צריך הרבה מאמץ, היום הלבבות פתוחים. יכולים לעשות את הדברים האלה, חבל שאותם הרבנים, שלא השכילו ללכת בשיטה הזו, לבצע את המהפך הזה כמו שעשינו בחוג שלנו, הם היו צריכים לבצע גם בחוג שלהם, עדיין לא מאוחר, אנחנו קוראים לאותם הרבנים שייצאו ממגדלי השן, הגיע הזמן שייצאו לעם, ייצאו וירביצו תורה ברבים.
חכם יעקב יוסף, "הרב יעקב יוסף - 'בזכות אבי קם דור ספרדי שיודע הלכה'", דקות 5-7, 17-18, הרצאה שהובאה באתר youtube.com. מתוך 'החכם היומי'
כל אדם בבואו לבית-הכנסת להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים קודם שיתחילו ערבית יאמר בינו לבין עצמו נוסח זה: הריני מוחל וסולח לכל אחד ואחד מישראל בין איש בין אישה, בין קטן בין גדול, בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי, בין שחטא בכבודי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלימה מעתה ועד עולם.
חכם יעקב יצחקי , 'אוהלי יעקב' פירוש ליום כיפור, עמ' 42, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009). מתוך 'החכם היומי'
'על עמך יערימו סוד, ויתיעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד' -
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'לא ניתנה תורה אלא כדי שלא ידברו לשון הרע', ולכן מערימים סוד, כדי שיבואו ליחלק ליבם, ולא יהיה להם אחדות. לכן 'מתייעצים על צפוניך' - התורה שהייתה גנוזה בבית גנזיו יתברך כמו שנאמר בשבת.
'אמרו' - שעל ידי ביטול תלמידי חכמים, 'לכו ונכחידם מגוי' - שנקראים באחדות נפש אחד גוי אחד. אלא על ידי שלא יעסקו בתורה יבואו לדבר לשון הרע, וייפרדו ליבם ולא יהיו באחדות גוי אחד, ואם כן כשיש פירוד יכולים להם, וממילא 'לא ייזכר שם ישראל עוד' חס וחלילה.
חכם יעקב כאלפון , דורש טוב עמ' קי"ט , דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947) מתוך 'החכם היומי'
'כפלח הרימון רקתך - אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון' - ויש לדקדק אם כן למה הכתוב: 'כפלח' - שהרי הם מלאים מצוות כרימון, משמע - רימון שלם. ...
וכוונת מאמרם: 'ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון' - דהיינו ש'ריקנים' - מיעוט רבים שניים, ומשום כך בהצטרפות שניהם יהיו כרימון שלם, שכל אחד הרי הוא 'כפלח'. אמנם לפי האמור יפה ומובן שאמר: 'כפלח' - דהיינו: מי שחושב עצמו כאילו הוא פלג גופא - דהיינו שיש לו מידת האחדות, שחברו הוא פלח השני, והוא נחשב רק פלח לבדו - אז הווי הרימון. דהיינו: מלא כרימון במצוות, אפילו הוא ריק, וכל מי שלא עשה שום מצווה, אפילו כך - מלא במצוות שעשה חברו כנ"ל.
ועל פי זה יש לפרש כוונת הכתוב: 'סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו', דהיינו 'סור מרע' - שלא לעשות כל רע הם מצוות לא תעשה, 'ועשה טוב' - שיעשה כל טוב הם מצוות עשה, וכי תתמה איך יוכל לקיים כולם?! - שזה הדבר בלתי אפשרי. לזה אמר: 'בקש שלום ורודפהו' - דהיינו שיהיה באחדות אחת עם אלו ישראל והוי כמו גוף אחד.
חכם יעקב כהן גדישא, מעיל יעקב בתוך 'בכור יעקב', עמ' ב ,ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
בזה יבואר כוונת התנא באבות: 'הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה' - בהקדים מה שידוע שכתוב אף תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת, יען שלא היה שלום ביניהם.
וזה שנאמר: 'הוו מתונים בדין' - לדון דין אמת לאמיתו, ועל ידי זה יהיה שלום בעולם, 'והעמידו תלמידים הרבה' - בני קיימא, שלא כתלמידי רבי עקיבא.
ועל ידי השלום תעשו סייג לתורה - יען שאינה מתקיימת, אלא על ידי השלום והאחדות, וכמו שמצינו שלא זכינו בקבלתה אלא על ידי האחדות.
חכם יעקב כהן יונתן , זרע השלום, ליקוטים, עמ' א', דפוס ר' דוד עידאן, יעקב חדאד, ג'רבה מתוך 'החכם היומי'
מצווה על כל אדם, לקבל על עצמו בכל בוקר לפני התפילה, מצווה זו של אהבת ישראל, ובזה ירוויח חלק בכל המצוות שעושים כלל ישראל. והתפילה שיבוא להתפלל תיקרא על ידי כן התפילה של כל ישראל. ואינה דומה תפילת יחיד לתפילת רבים, שתפילת רבים מתקבלת יותר מהר.
חכם יעקב כולי , מעם לועז, ויקרא, חלק ו', עמ' ר"י, הוצאת אור חדש, ירושלים, תשכ"ח (1968) מתוך 'החכם היומי'
אין אדם מת אלא מתוך הפירוד. ואין אדם בא לעולם אלא על ידי האחדות ... המיתה באה להם על ידי שהקדוש ברוך הוא שולח בגוף האדם את המחלה ללחום ולריב את הטבע, וכל ימי החולי לוחמים ומתקוטטים זה את זה, עד כי על ידי המחלוקת נחלש כוח הטבע וגורמת פירוד ביסודות האדם, ומתוך זה הוא מת. הנה האדם נוצר על ידי הזכר ונקבה שמזדווגים יחד באהבה וחיבה בגוף אחד. וזה אחד מפלאי ה', שהיה יכול לברוא את כל בני האדם יחד מן האדמה, ולא עשה כן. להראות, כי קיום החיים הוא דווקא על ידי התדבקות ואחיזה איש ברעהו.
חכם יעקב מאיר, דרוש בבית החולים משגב לדך, בתוך: צבי זוהר, 'אחדות היא חיים, פירוד הוא מוות', פעמים 142, עמ' 67, יד בן צבי, י-ם, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
הפה של האדם. אם הפה נקי מדיבורים אסורים, כל מצווה שיעשה תהיה למעדן, ותפילותיו יעלו לשמים, וימליצו עליו לפני שוכן מרומים. אבל אם פיו מלוכלך בדבורים אסורים של לשון הרע ורכילות, כל מצווה שיעשה תסריח, ולכן טורפים לו את כל מצוותיו בפניו ותפילותיו אינן מתקבלות.
חכם יעקב מאיר עבאדי , אמת ליעקב: מדרשותיו מאמריו וכתביו של.... רבי יעקב מאיר עבאדי, חלק א, עמ' שו - שז, בהוצאת בני המחבר, ירושלים, תשע"ב (2012). מתוך 'החכם היומי'
העיקר לכל, צריך שיהיה אוהב שלום ורודף שלום, כמו שכתוב: 'בקש שלום ורודפהו' ושנינו גם: 'הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום, ורודף שלום', ובמאמרי רבותינו זיכרונם לברכה, ובמדרשים, יעידון יגידון במעלת השלום. והנה אם תאמר לאיש ריב ומדון, הלא ידעת, כמה גדול השלום ושנוא המחלוקת, אמור יאמר: הלא ידעתי, אבל מי יכול להתאפק להיות בשלום עם המכעיסים אותי, אף אתה אמור לו: אם היה הדבר קל, לא היה הקדוש ברוך הוא קובע לו ,כל כך שכר, ומעלה גדולה, ולפי שהסבלנות יותר - יהיה שכרו גדול יותר, כמו שכתב התנא: 'לפי הצער השכר'. וממילא אם יתנהג בסדר על ידי השלום, יהי אהבה ואחדות בינינו.
חכם יעקב מוצפי, 'ארי עלה מבבל', דרשת התעוררות, דף קפ"ד, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'בהעלותך את הנרות' - ידוע שעילוי ישראל בעולם הזה, בשביל שני דברים אלו: האחד, הוא אמונתם בהשגחת ה', שלא יחשבו העולם כמנהגו נוהג, וכל העניינים נעשים בטבע. אלא, צריך שיאמינו שהכל נעשה בהשגחתו יתברך. והטבע מסור בידו יתברך, וכאשר יחפוץ ייטלו. ...
ועניין השני, של קיום ישראל תלוי בשלום ואחדות, אין צריך לומר, עם האדם הדומה לו, אלא אפילו אדם חשוב עשיר ונכבד, עם אדם קל שבקלים. ולכך עשה ה' יתברך, הנהגת העולם, שיהיו כל היצורים צריכים זה לזה, אפילו המלך, צריך לקל שבקלים. והגדול צריך לקטן, כדי שידעו בני אדם שקיום הנבראים, יהיה על ידי חיבור ואחדות ושלום.
ובזה יובן רמז הכתוב כאן: 'בהעלותך' - ב' העלותך: כלומר שני דברים. 'את הנרות' - אלו הנשמות של ישראל, שנקראים נרות. האחד הוא האמונה בהשגחת ה' יתברך, והשני הוא 'מעשה המנורה מקשה זהב' - כלומר, צריך להיות חיבור אחד, כמו המקשה שהיא חתיכה אחת.
חכם יעקב מוצפי, 'ארי עלה מבבל', מתוך דרוש שדרש ביום השלושים לפטירת דוד אחיו, דף קע"ו-קע"ח, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן אדני, הקיצה אל תזנח לנצח'.
'כי עליך הורגנו כל היום' - נהרגנו על ייחוד קדושת שמך, שלא רצינו לכפור בך חלילה, 'נחשבנו כצאן טבחה', ולכן - עורה. 'אמר רב יהודה: מזמור זה נאמר על מיתת חנה ושבעת בניה. ... אמר רבי חייא בר אבא: אם יאמר לך אדם, תן לי את נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן לו ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד - אין יכול לסבול. ומה היו עושים בדורו של שמד? - היו מביאים כדוריות של ברזל, ומלבנים אותם באש, ונותנים אותן תחת שיחיהן, ומשיאים נפשותיהם מהם, ומביאים קרומיות קנים, ונותנים אותן תחת ציפורניהם'. ובדבר הזה מתו על קדושת השם.
כך עשו לפני חמישים שנה בגרמניה הנאצית, ושרפו נפשותיהם של יהודים תלמידי חכמים, רבנים, נשים וילדים, כשישה מיליון נפש. 'לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם'. וזהו שאמר דוד: 'אליך ה' נפשי אשא' - 'כי עליך הרגנו כל היום'.
חכם יעקב מלמד כהן, 'ספר תהילים עם הפירושים עתרת רחמים ונאוה תהילה', עמוד 416-417, ירושלים, תשע"ב (2012) מתוך 'החכם היומי'
כשהייתי במרוקו נשאלתי, האם כדאי והגון לעשות התפילין גדולים ביותר כהאשכנזים, או די כהתפילין הנהוגים בינינו הספרדים, ואם יש בזה משום הדור מצווה? ...
הגם שאין לתפילין שיעור, בזמן הגאונים, יש שעשו הגובה שלוש אצבעות, ויש שמוסיף או פוחת. וכן מנהג הגאונים והחכמים ואבות בית דין - כיוון שמניחין אותם בגלוי.
אבל התלמידי חכמים, והתלמידים, ותלמיד בפני רבו - שאין מדרך ארץ לגלותם, היו מניחין תפילין קטנים, כשיעור אצבע ומחצה, תחת מצנפתם, מפני דרך ארץ - שלא ישוו לרבותם...
ואם כן בזה הזמן, שמצוות תפילין שווה לכל, אין להם שיעור, ואפילו עד אצבע.
חכם יעקב משה טולדאנו , ספר שו"ת ים הגדול סימן ב'. עמ' ג, דפוס ראובן מ' מוסכוויתש, קהיר, 1931. מתוך 'החכם היומי'
דור החדש, ההולך וטובע במ"ט שערי טומאה, ועיננו רואות וכלות אליהם, לא יצילם הפירוד, ואינו מכניסם תחת כנפי השכינה, אלא האיחוד וההתקרבות, 'ואנוכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי'.
אהה, יודעים אנו עד מאוד, כי דרך הפירוד הוא קל ונוח יותר, אתה עושה עצמך כאילו אינך רואה ואינך שומע ... אתה כאילו מפסיק את הערבות, דבר אין לך עם עוברי עבירה שהם פושעי ישראל, בעיניך הם, חס וחלילה, בני אומה אחרת, לא בני ישראל המה, לא בני אברהם יצחק ויעקב, בני בחוניך. ...
שאלו נא את האב, המייצר בגורל בנו יחידו, דברו על לב האומללה, המתייפחת וממררת בבכי ליד מיטת ילדה החולה האנוש, דברו על ליבם, כי מוטב להם וכי נוח להם הפירוד מילד חולה?! כי יבטלו שטר הערבות, כי יחסכו מעצמם רוגז ועצבים וכאב לב, כאשר רק יעזבו לנפשם את ילד טיפוחם וילכו להם, ושלום להם יהיה. התמצאו אוזן קשבת? - לא אלה האנשים, היראים ההוגים בתורה, ועוברים על יסודה וכללה הגדול, לא להנעימם אני אומר את הדברים, כי אם להגיד להם כי לא זו היא הדרך הרצויה. ...
ואין אחד מבני ישראל, חס וחלילה, מזרע עמלק לשמור עליו איבה ושנאה, אשר לא ציוותה התורה, כולנו אחים, בנים למקום, דרך אהבת אב לבנו יחידו, דרך אהבת אם לפרי בטנה.
חכם יעקב משה מזרחי , זרח יעקב, עמ' 153, אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
'כל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך' - שהטעם שהייתה מחלוקת בתלמוד בין התנאים ובין האמוראים, הוא לפי שלאחר חורבן בית שני רבו הצרות, והייתה השכחה מצויה בין התלמידים, ונשמע שלעתיד לבוא כשיבוא מלך המשיח ויבנה בית המקדש, לא תהיה עוד מחלוקת אלא שלום, כי הקב"ה ילמד אותם תורה, וזהו: 'וכל בניך לימודי ה' - פירוש: שבזמן 'שכל בניך לימודי ה' - דהיינו שהקב"ה מלמדם התורה, אז: 'ורב שלום בניך' - דהיינו שלא תהיה עוד מחלוקת אלא שלום.
חכם יעקב נחמני , בית יעקב בתוך מעט דבש, עמ' ל"א, הוצאת מכון 'מחשבת הלוי', ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
ידוע שעיקר חרבן הבית היה בשביל שנאת חינם, וכל זמן כי עוון זה מצוי הוא בינותינו אין אנו זוכים לגאולה, ועיין מה שאמר הגאון הרב חיד"א זיכרונו לברכה, בכוונת הכתוב: 'חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו' - ותוכן דבריו: שלא אפשר שיהיה גם כן גאולה מהגלות, אפילו אם נלמוד בתורה או נעשה כל המצוות המכונים בשם 'כסף' כידוע, אלא עד שיהיה שלום ואהבה בינותינו ותסתלק השנאת חינם, אזי תיכף נזכה לגאולה ויתגלה כבוד השם עלינו.
חכם יעקב סוכרי , ויקרא יעקב, עמ' צ' ב, הוצאת אליהו בן אמזלג וחברו, ליוורנו, תרל"ט (1879) מתוך 'החכם היומי'
כל חודשי השנה הם נותנים עיניהם בזה החודש הבא, חודש הרחמים והסליחות, ותלויים בו. ומה שפגם האדם בכל חודשי השנה, וכל חודש העומד נזוף בקרן זווית מחמת פגימותיה. שידוע ליודעי מדע, שהספירות העליונות הם בסוד שנים ובסוד חודשים, החודש הזה נחם על הרעה, שעשה בכל חדשי השנה ... ובזה החודש אלול יוכל לתקן כל הצרופים שפגם בהם.
חכם יעקב ענתבי , אביר יעקב, עמ' ריב-ריג, בהוצאת מכון 'צופה פני דמשק', בני ברק, תשע"ח (2018). מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - אהבת העצמות כגון אהבת הבן עם האב - 'שהבן ירך אביו', או אהבת האחים - שהם יצאו מגוף אחד, או אהבת איש ואשה - שהם עצם אחד כמו שאמר הכתוב: 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'. ובזה פירשו כוונת הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - כי תלה זה בזה, אלא שאהבת העצמות, מתייחד על ידה שם הוי"ה ברוך הוא. 'אהבה' - שני פעמים עולה בגימטרייה: הוי"ה ברוך הוא, שהכוונה צריך שיאהב חברו כמו שאוהב גופו, שוודאי אהבת האדם לגופו אינה תלויה בשום סיבה כלל ועיקר וכלל, ותועלת הנמשך לו לגופו. שאף אם יהיה מוכה ונגוע בשחין - יאהב אותו, וישתדל לרפואתו בכל מאמצי כוחו. ועל ידי זה מתייחד שם הוי"ה ברוך הוא. מעתה זה אומרו: 'ואהבת לרעך כמוך' - ובזה אני ה'. מה שאין כן אם אוהב אותו על שום סיבה, ואדרבה גורם פירוד חס ושלום בשם הוי"ה ברוך הוא.
חכם יעקב פאריינטי, שארית יעקב, עמ' 232-233, דפוס 'דף חן', ירושלים, תשמ"ג (1983). מתוך 'החכם היומי'
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - התורה הקדושה נותנת שלימות ומעלה אל האדם, גדולה בשלימותה, דהיינו על ידי קיום כל התרי"ג מצוות, וזה מן הנמנע אל האדם, אך מטעם היות 'כל ישראל ערבים זה לזה', וכגוף אחד נדמו כולם, תעלה ארוכה אל קיום התורה בשלימותה, שזה מקיים אחת וזה מקיים אחרת, וכן על דרך זה, ולכן אומרו מעלים כאילו קיים כולם. וזה אומרו: 'כל ישראל' ולא אמרו מי שהוא ישראל, אלא 'כל ישראל' שפירושו כל האומה בכללותה, כי על ידי מה שנכללים זה בזה, ישיגו ויזכו לחיי העולם הבא.
חכם יעקב פינצי, זכות אבות, פתיחה למסכת אבות, דף ז' ע"ב, בלגראד, שנת תרל"ח (1877) מתוך 'החכם היומי'
ועוד זה יתנו ממחצית השקל, להורות שכל אחד חלק מהגוף וצריך לשיתוף חברו וכמו שאמר מרן רבי יוסף קארו, זיכרו לברכה, בספרו 'אור צדיקים': שאל יתגאה אדם, שאפילו הוא לבדו נחשב לאחד. לכך צריך מחצית השקל, לומר, שכל אחד צריך לחברו.
ואפשר עוד טעם למחצית השקל, לרמוז שלעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב. ולכך נותן מחצית השקל, על חציו החייב, אבל על חציו הזכאי אין צריך לתת כלום.
חכם יעקב פיתוסי, ירך יעקב, דף לה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842) מתוך 'החכם היומי'
'בראשית ברא א-להים' –
אמרו בזוהר הקדוש, ראה פרשת תולדות: שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה - וברא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'בראשית' - בשביל התורה שנקראת ראשית, לזה אמר: 'בראשית' - כלומר בשביל שנסתכל בתורה, שנקראת ראשית, 'ברא א-לוהים' - שהסתכל בה ובשבילה ברא.
גם 'בית' של בראשית רבתי, על פי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בשביל ישראל שנקראו ראשית, שכתוב: 'קודש ישראל לה' ראשית'.
וכבר המילה אמורה בשביל התורה, שנקראת ראשית ולזה בית רבתי, לומר, בשביל שתי ראשית - שהם התורה וישראל, 'ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ'.
חכם יעקב פיתוסי, ירך יעקב, דף א' עמוד א'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842) מתוך 'החכם היומי'
אתם נצבים וכדומה, טפכם וכדומה לעבדך בברית וכדומה, עמד שם התוספתא, בדעת זקנים, ומה שאמר שם זה הכוונה שקטון וגדול שם הוא. דבר אחר, ועבד חופשי מאדוניו אלו ישראל, שכשאדם מת נעשה חפשי מהמצוות ע"ש כפ"ז י"ל דה"ק אתם נצבים היום דוקא כשאתם נצבים היום בחיים, הוא שלעבדך וכדומה. אמנם, לאחר מיתה נעשים חפשי מהמצות. ובעיקר קרא שקטון וגדול שם הוא וכדומה, רצה לומר, עיקר הכרת והבחנת מי הוא קטון ומי הוא גדול דוקא שם הוא, ולא בעולם הזה. ששם עבד חפשי מאדוניו, מה שאין כך בעולם הזה, שייך שמעמידין לראש למי שהוא פחות הערך ומגדילין אותו למעלה מצד שוחד או מצד איזה קורבה מהשררה וכיוצא.
חכם יעקב פיתוסי, ירך יעקב, דף סה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842) מתוך 'החכם היומי'
ריבונו של עולם, למה נמות לפניך, חס ושלום, גם אנחנו גם טפינו?! קנה אותנו בלחם, ונהיה כולנו עבדים, מכורים לך לעולמים. ומעתה הננו לך לעבדים. ומדרך האדם לפרנס לעבדיו. פרנסנו ברווח ועין טובה. ואם פרעה, שהיה מלך בשר ודם, לא היה גורע חוק כהניו, גם בזמן בצורת ורעב, ולא שיחת רחמיו, ולא אמץ לבו עמהם בשביל הרעב, על אחת כמה וכמה אתה מלכנו, כי בידך הכל וממך הכל, ואין לרחמנותך קץ ותכלית, שראוי הוא שתפרנסנו על דבר כבוד שמך, כי ממלכת כוהנים קראת אותנו, ואמרת לנו: 'בנים אתם לה' א-להיכם', ולכן עינינו לך תלויות עד שתחוננו. אנא א-להינו שבשמים תן לחם לפי הטף. 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'.
חכם יעקב צהלון, 'מרגליות טובות', דף י' ע"ב, ונציה, תכ"ה (1665) מתוך 'החכם היומי'
באומרו איזה תוכחה, יראה לעם שהוא מוכיח עצמו, וידבר בכבוד העם, ולא בביזיון וחרופים, עם שיש שם חוטאים, וכבר נודע מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על משה, שנענש על שאמר: 'שמעו נא המורים', וישעיה שאמר: 'ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב', ואליהו על מה שאמר: 'כי עזבו בריתך בני ישראל'. ויזהר מאוד שלא לדרוש, חס ושלום, לקנטר ולהכלים אחרים, כי אין ראוי להשתמש בכתר של תורה לנקמת שונאיו, אלא בתוכחותיו ידבר בנעימות, לא בקושי, שלא יראה גאווה אלא כאב המוכיח את בניו, וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: תמה אני, אם יש בזמננו מי שראוי להוכיח.
חכם יעקב צהלון, כתב יד 'קול יעקב', דף 11, צד ימין, הספרייה הלאומית, מס' מערכת 990001203480205171-1 מתוך 'החכם היומי'
שאלה בעניין הלוקס, והוא מין מנורה של נפט ידועה, ונשאלתי אם מותר בשבת לסובב הבורג אחרי שכבתה, כי ידוע שאם תכבה מעצמה ככלות הנפט, אז מוציאה עשן וריח רע חזק, מכוח האוויר העצור שם, ולכן שואלים הלכה: אם מותר לסובב הבורג לאחר שכבתה מאליה, לעצור ולהיות שליט ברוח, לכלוא את הרוח, שלא תצא רוחו וריחו לא יהיה נודף, או שמא אסור, משום טלטול מוקצה, כמו נר שהדליקו בו באותו שבת.
והשבתי להם: שלפי מה שנוהגים לטלטל את הנר אחר שכבה על פי תנאי, כנזכר בדברי מרן סימן רע"ט, אם כן גם בנידון שלנו יעשו תנאי מערב שבת, ואז מותר יהיה לסובב הבורג, ואפילו אם לא התנו, כיוון שריח רע נודף ממנה הוא לו ככלי של צואה, שכתב הרב משה שם שיש מתירים, ואפשר שאפילו מרן יודה בזה, כיוון שקשה לכל אדם, וגם לפעמים ניזוקים ממנו מחמת הריח החזק כידוע, ואף על גב, שקיים לנו: אין עושים כלי של צואה לכתחילה, אין לומר שכאן, כיוון שיודע שסופו לבוא לידי כך, אם כן מהעיקר לא נתיר לו שידליק אותה בערב שבת, כיוון שיודע שיבא לידי טלטול מוקצה. אחד שאין לנו למונעו מלהדליקה לכבוד שבת בשביל כך, ועוד שאין הוא מתכוון לעשות כלי של צואה אלא מתכוון לכבוד שבת וממילא נעשה ככלי של צואה ומותר.
חכם יעקב ציון חי עדס, חדוות יעקב, אורח חיים, סימן ז, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
'ויחן שם ישראל נגד ההר' - מובא בילקוט וזה לשונו: כל מקום שהוא אומר 'ויסעו ויחנו' - נוסעים במחלוקת, אבל כאן השוו לב אחד, לכך נאמר 'ויחן שם ישראל נגד ההר'.
ואפשר שכוונת ישראל בעת קבלת התורה להיות באחדות, כי מצינו כשיעקב אבינו עליו השלום, נסע מבאר שבע לחרן, נאמר שם 'ויקח מאבני המקום'. ...
ובאותו לילה כשנתאחו י"ב אבנים זכה לראות מתן תורה שכתוב 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיים' ...והנה סלם זה סיני, שבא זה כמו שבא זה - 'מוצב ארצה' 'ויתייצבו בתחתית ההר', 'והנה מלאכי א-לוהים' - זה משה ואהרון עולים ויורדים וכו' עד כאן לשונו.
אם כן אפשר שלזה נתחכמו ישראל בבואם להר סיני להיות באחדות, שעתה נתקיים חלום אביהם, והעמיד י"ב שבטים נגד אותם י"ב אבנים שנתאחו.
חכם יעקב רקח , קולו של יעקב, דף קנ"ו, מרכז אור שלום, בת ים, תשס"א (2005) מתוך 'החכם היומי'
ידוע מרבינו האר"י, שעל ידי שאוהב לכל ישראל, וגומל חסד עמהם, נעשה עמהם כגוף אחד, ויש לו חלק עם כל ישראל במצוות שהם עושים, כמובא ב'שער הגלגולים', שכולם קישור אחד, כמו שכתוב 'בשבעים נפש', והם ערבים זה לזה. ובזה לא יקשה מאמרם זיכרונם לברכה, שאם הדור חטאו - הצדיק מה עשה?! - שכולם קשורים זה בזה. ... שזוהי כוונת ישעיה, שהיה מתרעם על ישראל, מצד עצלותם בהספד הצדיק, ואמר להם: 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב' - להרגיש ולמצטער על מיתתו, וזו הוכחה שאין להם אחדות זה עם זה, וזה גורם להם לחייבם כמאמרם זיכרונם לברכה, כל המתעצל וכו', שנראה שאין לו קישור עמו, ומפני זה גם אנשי חסד, כלומר בעלי גמילות חסדים נאספים לא עלינו, הכוונה שאף שמידת גמילות חסדים היא הוכחה על היותם כולם כאיש אחד, כמו שכתב רבינו האר"י, ומן הראוי היה שתחשב להם מיתת הצדיק לכפרה להציל ממוות נפשם, עם כל זה הם נאספים גם כן, לפי שבטלה אצלם סגולת הגמילות חסדים להחשיבם כגוף אחד, שתהיה מיתת הצדיק כפרה להם כמקיז דם בזרועו, יען כי סתירתה בצדה, שלא נצטערו על מיתתו וזה יורה פירוד.
חכם יעקב ש' קצין, קציני ארץ, עמו' שכ - שכא, מכון 'אהבת שלום', ירושלים, תשנ"ה (1995). מתוך 'החכם היומי'
שעיקר הפירוד בוא יבוא מסיבת עבירות שבין אדם לחברו.
חכם יעקב שאול אלישר , ספר כבוד לאי"ש- דרושים, דרוש א' להספד, דף יא'. ירושלים, דפוס צוקערמאן, תר"ע, 1910 מתוך 'החכם היומי'
מה הוא הטעם שזוכה להיות בעל הנס ועושה נפלאות גדולות? והוא הטעם: בזכות מה שלימד זכות על ישראל. שידוע שהקדוש ברוך הוא אוהב למי שמלמד זכות על ישראל. כמו שנאמר: 'אשריכם מלמדי זכות על בני'. וגם מוזכר בסנהדרין פרק י': 'אמר רבי אחא שכל המלמד סנגוריה על ישראל, הקדוש ברוך הוא מרוממו בעולם'. עד כאן, וזה שכרו להיות לו שם טוב ותהילה לעשות בעבורו ניסים ונפלאות.
חכם יעקב שאלתיאל ניניו , אמת ליעקב, עץ חיים, מערכת ריש, ע"מ 193, נדפס בירושלים, תרע"ב (1912). מתוך 'החכם היומי'
אין לנו על האנוס שעבר ולא נהרג, כי אם תרעומת חלול ה', שבא ממילא, אשר בעד מיתתו מתכפר אם לא שב עד המכהו, שעל גבי שלא נתכוון לחללו, עם כל זה מגלגלים חובה על ידי חייב, שעבר ולא נהרג, וביטול מצוות עשה, דהיינו קידוש ה', אבל לא יחשב מכלל העובדי עבודה זרה כי האנוס הרחמן פוטרו, זולת אם היה יכול למלט את נפשו, לברוח מלעשותה, אז נטרד מן העולם הא. והנה אם כן, מכאן יש ללמד זכות על הבחור אברהם בואינו, ישמרהו צורו ויחייהו, שנשבה הוא ודוד יעקב בואינו, נשמתו עדן, לבין האדומים, והפצירו עליו להמיר דתו, וסיגפוהו ועינוהו, כתרוהו מנוחה הדריכוהו, כשלוש שנים, ולא שווה להם, ועודנו מחזיק בא-לוהי צדקו, עד אשר ראו כי שלחו יד בדודו, נשמתו עדן, בעבור סירובו גם הוא, שלא קיבל לחזור לדתם - המיתוהו בסם הממית, וראה את עצמו יושב בדד בשביה, מר ממוות בפיו לאמור כי הוא אדומי, ולבו לא כן, ונשאר שם כמו שלוש שנים אחרים, ומבקש לו צד איך יוכל למלט ולנוס על נפשו באחד המקומות, אשר יוכל להינצל שם, עד אשר מצא אוניה בלב ים של סוחרים ישראליים הולכות לארצות המערב, שם נפשו בכפו, והערה למות נפשו, ונס ויימלט, וסוף מעשיו יוכיח על תחילת מחשבתו, שהיה אנוס בדבר, וכל כוונתו היתה להיות לו נפשו לשלל.
חכם יעקב ששפורטש, אהל יעקב, תשובה ג' לעיר סאלי, דף ב' ע"ב, דפוס הירץ לוי רופא, אמסטרדם, תצ"ז (1737) מתוך 'החכם היומי'
הקדוש ברוך הוא אב הרחמים, מרחם על כל בריותיו, ולא יכלו מעשי ידיו, רק מהארץ ומתחת השמיים, כמו שאמרנו בשם מדרש הנעלם לרות. אבל הנשמות תתענגנה סוף סוף ברוב שלום, והוא סוד אומרם רבותינו זכרונם לברכה ורגיל בפיהם: 'אף על פי שחטא - ישראל הוא' - רצונם: כי אפילו שחטא, לא מפני זה ייכרת לעד לעולם מן האילן, אמנם ישראל הוא, ואף על פי שהמיר את ה' ויבחר א-להים חדשים, עוד ישוב להיקרא בשם ישראל, על ידי הגלגולים והעונשים, והכל כפי משפט הצדק, כמו שביארנו.
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה, כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך א', סימן ח', עמ' ק"ד-ק"ה. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשס"ז (2007). מתוך 'החכם היומי'
ידוע הדבר ומפורסם העניין: גודל אהבת הקדוש ברוך הוא, וחיבתו לנו, אנחנו, עמו וצאן מרעיתו, שמקבל אותנו בתשובה, ומקרבנו לעבודתו וליראתו. כי הוא ידע יצרנו, וטרם מכה ציץ רפואה פרח: היא התשובה, שיעשה האדם ומרפא אותנו, הוא יתברך ברחמיו, וברוב חסדיו וכמו שכתב ישעיה הנביא: 'דרכיו ראיתי וארפאהו ... שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו.
חכם יצחק אבולעפיה, פני יצחק, חלק שישי, דרוש ז' לשבת תשובה, דף ל' עמ' ב', ירושלים, תרס"ג (1903) מתוך 'החכם היומי'
בשעת מתן תורה נאמר: 'נגד ההר', ופירוש הדבר שכאשר יש לפנינו הר קשה, מצב קשה, יש להתאחד. אני מברך ועידה זו גם במיזוג ואיחוד כל הסיעות.
עם ישראל צריך לשאוף לאחדות גמורה. לכן במעמד זה, אני פונה לכל המפלגות בבקשה לדאוג לחיסול ההפליה בין הגזעים, שלא יהיה לנו אשכנזי, ספרדי או תימני. כולנו שייכים לעם ישראל ויושבים בארץ ישראל.
עם ישראל הלך בגולה, וגולה זו הפרידה בינינו וכך נתהווה יהודי מרוקני או יהודי מרוסיה. אולם עתה חזרנו לארץ שהבטחנו הקב"ה, לכן עלינו לחסל את ההפליה בין העדות להיות לעם אחד.
חכם יצחק אביחצירא, מתוך נאום הרב יצחק בכינוס של תנועת 'הפועל המזרחי' - דוח לוועידה הארצית של 'הפועל המזרחי', עמ' 70 תשכ"א (1961) מתוך 'החכם היומי'
'וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל.' - מצינו שהקב"ה נקרא בשם פנים, וכמו שאמר הכתוב: 'אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה'. עוד מצינו בזוהר: 'זכאי הוא מי שמזעיר עצמו בעולם הזה. מי שזעיר הוא רב ומי שרב הוא זעיר.'
וזהו: 'וכאשר יענו אותו' - רוצה לומר: זה האדם שהוא מאושר במידת הענווה. שתיבת 'יענו' הם אותיות 'עניו'. גם תיבת 'יענו' מלשון עינוי. רצה לומר: שהיה שומע חרפתו ואינו משיב.
ותיבת 'וכאשר' - לשון 'אושר'. 'כן ירבה' - רוצה לומר: שהוא רב לעולם הבא, וכמו שנאמר: מי שהוא זעיר הוא רב'. 'וכן יפרוץ ויקוצו' - רוצה לומר: שבתחיית המתים יהיה מקיץ וישאר חי וקיים תמיד בלי קץ וקצבה, ויקיץ בתחיית המתים על ידי הקב"ה, שהוא 'מפני', רצה לומר: שנקרא 'פני'.
חכם יצחק אבן דנאן , ליצחק ריח, חלק ב, חידושים, דף קכ"ז עמ' ב', הוצאת מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבי אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר: מתים בל יחיו'. שנו גם כך: 'מתים בל יחיו' - יכול לכל? - תלמוד לומר: 'רפאים בל יקומו' - במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר לו רבי יוחנן: אין נחת לאדוניהם שאמרת להם כך. ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא שכתוב: 'כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל' - כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו. כיוון שראה שמצטער, אמר לו: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה: 'ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום' - וכי אפשר לדבוק בשכינה?! והכתוב: 'כי ה' א-להיך אש אוכלה', אלא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.' - נמצא שאף מי שיקיים כל המצוות, לא יזכה לתחייה אלא בעסק התורה או במהנה ללומדי תורה, וידוקדק אומרו: 'מצאתי להם תקנה מן התורה', שהוא שפת יתר, אלא שרמז בלשונו: רפואה זו לזכות לתחייה, אינה אלא מן התורה, שאם אינו בן תורה, לכל הפחות יהנה לתלמיד חכם מנכסיו, ויזכה ל'חיים כולכם היום'. יראה במה שאתם דבקים בה' ליהנות לומדי תורה, זוכים כולכם לתחייה אף מי שאינו בן תורה. ולזה גדלה מעלת תלמוד תורה יותר מכל המצוות, שכל המצות לא יספיקו לזכות לתחייה, אבל על ידי תלמוד תורה זוכה לתחייה, וזה אומרם: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף'.
חכם יצחק אברהמי , אמרי קדוש, דף קנ"ו ע"א-ע"ב , דפוס מכלוף נגאר ובניו, סוסה, תשי"ט (1959) מתוך 'החכם היומי'
לא-להים יש, בזמנים שונים, אנשים שהוא שולח, בעלי רוח נבואה, לא במטרה לשנות כל דבר שהוא בחוק אשר ניתן בהר סיני, כי אם להורות לבני ישראל ללכת אחר חוקיו כפי שהם, להימנע מלהתפתות אחר רוחות האלילות, מתוך תקוות שווא, ולתת חוזק לאותן מצוות שמוזנחות.
כל הנביאים לא ניבאו אלא את התוכחה לעשות טוב, ודבריהם מלאים בעצות לפרוש מהחטא ומהעוון. הם מכריזים מצד אחד על כל הברכות וכל הכבוד שנהיה זכאים להם מאת כבוד גדולתו של הא-ל, אם נלך אחר חוקיו הקדושים, ומצד שני כל העלבונות, כל התוכחות, כל הקללות, וכל הגורל-המר אכן חרון אפו ימיט עלינו, אם נזנח אותו ונרוץ אחר אלילי-שווא.
חכם יצחק אורוביו דה קאסטרו , 'Israel Avenged', עמ' 69, תרגם מספרדית לאנגלית על מק-קואל, מאנגלית לעברית יאיר סעדון, לונדון תקצ"ט (1839) מתוך 'החכם היומי'
אם לא היה יוצא הוא ומניחו לחברו, היה מאריך זה בתפילתו, שאומרה בנחת ובכוונה, אבל כיוון שיצא זה והניחו, היה מקצר בתפילתו, שאומרה במהרה מפני הפחד, שמפחד להיות יחידי בבית הכנסת, כמו שכתבו התוספות, שמדובר בבית הכנסת שלהם שהיו בשדה. ואם כן נמצא, שגורם לשכינה שתסתלק קודם הזמן, שהיה לה ליישב בבית הכנסת, שאם לא היה יוצא הוא ומניחו לחברו, היה יושב שעה אחת ומתפלל, והייתה השכינה שעה בבית הכנסת. ועכשיו שהניחו ויצא, היה גומר תפילתו בחצי שעה, והולכת השכינה. ונמצא שהוא גורם לשכינה שתסתלק.
ומה שכתב רש"י: 'הלמענך תעזב ארץ' - וכי סבור היית שבשבילך שיצאת, תסתלק השכינה, ויעזוב את חברך המתפלל לפניו, מדבר תיכף כשהלך זה והניחו לחברו, שאינה הולכת השכינה וממתנת לו עד שיצא. ומה שאמרו בגמרא: 'ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל', מדובר אחר שהולך חברו גם כן, שמקצר בתפילתו והולכת השכינה קודם הזמן שהיה לה ליישב בבית הכנסת. וקל להבין.
חכם יצחק אלבעלי, עיני יצחק, דף י ע"ב. דפוס חיים אברהם די שיגורה, איזמיר, תרס"ג (1903) מתוך 'החכם היומי'
ראיתי, שמגמגם בלשונו על היתר בקמח לפסח, אשר נמצא בה חתיכת עיסה, כאשר המה מריקים שקיהם בנפה, ודרשתי פיהם והגידו לי, כי המה נזהרו בו לשמרו יפה, וידעתי כי קמח זה, כפי מה שמחייב השכל, נפל בקמח ממה שנדבק בנסרים שסביבות הריחיים, או בבית קיבול הקמח ...
כלל העולה כי בראותי דברי מורי הרב, זכרונו לברכה, מחמיר אל קצה אחרון ורע עליו, ומעלת רבנותו, שיחיה לעד אמן, מקל אל קצה האחר, עד שנטה דעתו דעת קדושים, שנראה לאדון שיחיה, אמן, שכל זמן שלא ימצא שלוש פעמים בקמח עיסה, הרי זה, מותר לאכלו בפסח.
ויש מקום בראש לגמגם, שמקל כל כך יותר, כבר הורנו לדעת האדון מורנו שיחיה לעד, כי דוחק הציבור הביאהו לזה, כי רובם עניים וכל אחד אסף חיטה בחופניו, והשכר מדוד.
חכם יצחק אלגאזי , שאלות ותשובות רבנו יצחק אלגאזי. ע"מ רמד-רמט, הוצאה מכון אור המזרח, ירושלים תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
ותיקון התורה, שהוא הקדוש ברוך הוא, על ידי מה שלומד האדם בתורה, הנקראת אור, ומכווין בדעתו, מלבד שיש בתורה פשט רמז דרש, שהם ראשי תיבות: פר"ד, גם כן יש בה סוד, שאור רז נקרא. ומכווין בה כן גם לעשות נחת רוח, למי שציוונו עליה.
כמוני עבדיכם, שאיני יודע בטיב הכוונות, ולא נכנסתי ולא יצאתי, אלא הריני עושה הדברים האלו שהם מצוות תפילין ולמוד התורה לשם בוראם, ומכווין בהם לשם פועלם. אומנם לא כן למורי ורבותי, שנכנסו ויצאו, שוודאי המצוות שעושים והתורה שלומדים, בכוונה אמיתית הם מתקנים, באב ואם העליונים, שאבא מתתקן על ידי לימוד התורה שהיה באמירה, ואמא מתתקנת על ידי עשיית המצווה. בסוד אבא אומר ואמא עושה.
ולשאר דלת העם שלובשים התפילין, מצוות אנשים מלומדה, בלא כוונה אפילו פשטית, ובלא דעת הלב, רק הנם שמחים בבתים שלו, ובקשריו וברצועותיו ובהידוקם, הדק היטב היטב הדק, על זרועותיו, אלו מתקנים בעולמות בריאה, יצירה, עשייה - הנקראים דרך המבוא ושביל לעולם האצילות.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש תפילין, עמוד קו, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'
ובכלל העוון זה הוא מי שאינו משתתף בצרת חברו, ואומר 'מה לי ולצרה', שאז וודאי מורה שסובר שיש שתי רשויות, חס ושלום. ועל זה אומר 'שלום עלי נפשי', שאם היה סובר שכולנו בני איש אחד אנחנו, ואם כן צריך לעשות כדת וכשורה, 'ואח לצרה יולד', 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'. וכשעושה להיפך אז מוכח שמי שברא זה לא ברא זה, חס ושלום, ואז וודאי ה' איש מלחמה, שבעוונות לפתח החנות הרבה אחים ואוהבים, במקום שיש ביזיונות, לא אחים ולא אוהבים. היפך תורתנו הקדושה, כמדובר. והנה עינינו הרואות שכביכול נותן לרשע רע כרשעתו, ובעוונותינו נלכדנו ביד האומות, שונאינו ומבקשי רעתנו. ואפילו כך היא שעמדה לאבותינו ולנו, שמשתתף בגלות, כמאמר הכתוב 'בכל צרותם לו צר', 'עמו אנכי בצרה', וכאלה רבים יש כמה מקראות ומאמרי רבותינו זיכרונם לברכה מעידים ומגידים איך משתתף עמנו ומציל אותנו בעבורו, ככתוב 'למעני למעני אעשה'. ואם כך הדברים קל וחומר, אם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, עם שה' מלך גאות לבש, כן אדם עפר ואפר רמה ותולעה, טיפה סרוחה, דבר מה שאין בו ממש, על אחת כמה וכמה.
חכם יצחק אלימלך, הי"א שיחתי, דף יג עמו' ב, דפוס יצחק די קאסטרו ובניו, קושטנדינה, תקצ"ב (1832) מתוך 'החכם היומי'
'בוא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' - למה הוצרך להאריך ולומר: 'כי אותך ראיתי צדיק לפני', שכבר דבר האמור בראש הפרק: 'נוח איש צדיק' - צדיק כתוב בו, תמים כתוב בו ...
אפשר שכונתו יתעלה, ללמד את האדם סדר ואופן ההוכחה, שתהיה בדרך פיוס ... שאף נוח מחוסרי אמנה היה, לא היה מאמין שיבוא המבול. וזה אומרו: 'ויאמר ה' לנוח: בוא אתה וכל ביתך אל התיבה' - שהיה רואה אותו שלא היה מאמין לבוא אל התיבה, ולזה בא להוכיחו ואמר לו: 'בוא אתה וכל ביתך אל התיבה', ומפני מה אין אתה מאמין 'כי אותך ראיתי צדיק לפני, בדור הזה' - ויש לך להאמין אמונה שלמה.'
חכם יצחק אקריש , קרית ארבע, דרוש רביעי, דף ט' ע"ב, ירושלים, תרל"ו (1876) מתוך 'החכם היומי'
'על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם' - השלום, שהוא שקול כנגד כולם והוא להיות אהבת הרעים מושרשת בלבנו, ששם תלוי כל התורה כולה, וכמאמר הלל הזקן כשאמר לו אותו הגר: 'למדני תורה כל רגל אחד', אמר לו פסוק: 'ואהבת לרעך כמוך' - מה שעליך שנוי, לחברך לא תעשה. ועינינו הרואות, שלא נגע ולא פגע בנו מידה זו כלל, שאנו רואים, שכשבא לאדם איזה עסק ,שהזמינו לו מן השניים והוא מרוויח ממנו, אנו משימים כל מגמתנו לרדוף אחר העסק ההוא, ולהשיג גבולו בהיחבא, ואותו אדם הוא יושב לבטח, ופתאום המצא ימצא עצמו עומד בחוץ, ולא ידע מהיכן בא לו. והנה כי כן היכן השלום, ש'איש את רעהו חיים בלעו', והכל בא מפני רדיפות אחר הממון, שהוא נצרך לנו לצורך הוצאותינו, מוספים שלא כהלכתם.
חכם יצחק אקשוטי, בני ישחק, דף כ"ח ע"ב, דפוס משה פרץ והאחים אברהם ויצחק גאגין, ירושלים, תרמ"ד (1884). מתוך 'החכם היומי'
לעולם ירדוף אדם אחר השלום, ולא מצינו בכל המצוות שיהא אדם חייב לרדוף אחריהן. כמו שמצינו בקן ציפור, שנאמר 'כי יקרא לפניך', אלא אם נזדמנו לידיו יקיימם. אבל בשלום נאמר: 'בקש שלום ורדפהו' - שצריך אדם לעמוד ולחזר אחר השלום ולחפשו היכן הוא, שעל השלום בין הבריות עומד העולם, והוא אחד משלושת יסודי העולם. וכן אם חברו בא לריב עמו, יחפש השלום אף על פי שחברו מחפש המחלוקת. ולכן אומר הכתוב: 'בקש שלום ורדפהו' - אף על פי שחברך אינו רוצה שלום עמך, אבל אתה בקשו ורדוף אחריו, כאדם המאבד אבדה והולך ומחפשה עד שמוצא אותה.
חכם יצחק ארגואיטי , ילקוט מעם לועז, דברים א', דף קמ"ח-קמ"ט, ירושלים, הוצאת וגשל, תשכ"ט (1969) מתוך 'החכם היומי'
'ועל חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צווארך' -
יש אנשים מוחזקים שהם יראי שמים, ואף על פי כן הם מזיקים לחבריהם, וחומסים אותם, וגוזלים ממונם. ואם תשאל אותם מדוע עושים ככה - לעבור על 'לא תגזול'? הם עונים: שלאדם כזה רע וקמצן 'מצווה' לקחת לו ממונו - אבן מבית עבודה זרה, או שער מחזיר.
אם כן לדעת האנשים האלה, רוצים להוסיף מצווה אחרת על התרי"ג מצוות, ולעשותם תרי"ד - לעשות שנאת חינם ולהזיק לחברו, שלדעתו טוב הוא.
וזה פירוש הפסוק: 'והיה כאשר תריד' - אותיות תרי"ד. רוצה לומר: אם במקום תרי"ג מצוות, רוצה להוסיף מצווה אחרת, ולעשותם תרי"ד - לעשות שנאת הבריות ולהזיק לחברו, תחת איזו אמתלה והתנצלות שתהא, אז- 'ופרקת עולו מעל צווארך'.
ולכן כאשר בא יעקב להוכיח לעשו, שלח לו: 'ותרי"ג מצוות שמרתי' - רוצה לומר: רק תרי"ג מצוות שמרתי - ולא עוד. ולא הוספתי אותה 'מצווה' לדעת הרשעים של שנאת הבריות.
חכם יצחק בוחניק , ויאמר יצחק, חלק שלישי, דרושים, דרוש ד', דף מ"ד עמ' א', הוצאת מכון הרב מצליח, בני-ברק, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
'המלמד את בן עם הארץ תורה, הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והוא מבטלה, שנאמר: 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה' - וכבר אמרו .. מה עושה הקדוש ברוך הוא? יושב ולומד תורה לתינוקות של בית רבן, שנאמר 'את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים'. נמצא שהמלמד את בן עם הארץ תורה, תופס אומנותו של הקדוש ברוך הוא. ולפיכך אומר לו הקדוש ברוך הוא: תחכמוני - תהא כמוני, שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה, והרי אתה כיוצא בי וחושקני בך. והנה במצווה זאת של תלמוד תורה, מלבד כמה מצוות התלויות בה, רבו מספר, יש בה גם כן לימוד תורה לבני עמי הארץ, וגורם אהבה למקום עלינו. שעל זה נאמר: 'הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה'.
חכם יצחק בכר דוד, דברי אמת, דרוש אחד עשר, דף כ"ו ע"ב, הלברשטט, תרכ"א (1861). מתוך 'החכם היומי'
באתי אל שמועה כי באה: שכבוד תורת רבנו אסר לקקי"ץ הפת שאופים הגויים בתנורים שלהם, מפני שאופים בו בשר נבלה במחבת שלהם. עדיין לא ידעתי טעם האיסור, ולהוציא לעז על הרבנים האחרים שהיו שם מקדם קדמתא, אשר שמענו שמעם, שהיו מפורסמים בכל ערי המערב, כידוע.
ולא זו בלבד, שגם במחז"ק בג'ודיריאה הישנה היו כל התנורים של הגויים וברחובות שלהם, והיו אופים בהם כל הבני ברית, והיה ידוע ומפורסם שהיו אופים בהם בשר נבלה, בכל יום ויום, ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף על הדבר הזה. וגם בערים ג'יבראלטאר וטאנג'ה. ...
חובתנו להליץ בעד רבותינו הראשונים, אשר קטנם עבה ממתננו, ולא תעשה כזאת בישראל - להמית ברעב בית מושב לקהל ועדה מישראל, אנשים ונשים וטף. זאת ועוד, אחרת כי בהכביד העול עליהם יפרקו עול, ויהיה זה למכשול, וימשך מזה חטא הרבים וכמעשה של רחבעם. ולא זו הדרך להחמיר על הציבור יותר מדאי, כמו שאמרו: 'ומה נעשה לבית אביך - שהיו מחמירים על עצמם ומקילים לכל ישראל', ובפרט בדבר שנמשך מזה לעז על הראשונים, וכמה תקלות בו מצינו.
ובכן העצה היעוצה להתנהג עמהם בחסד וברחמים ובדברים המתקבלים על הלב. וכשם שמצווה לומר דבר הנשמע וכו', ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, ובזה יהיו דבריו נשמעים, וקבלו עליהם עול תורה ומצוות וההפך להפך, במחילה מכבודך. וידוע הוא כמה הפליגו חז"ל בכבוד הציבור, ושכר רועי ישראל המנהיגם במישור, ודי בזה.
חכם יצחק בן וואליד , ויאמר יצחק, חלק ראשון, שו"ת יורה דעה, סימן נ', דף ל"ו עמ' ב'- דף ל"ז עמ' א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרל"ו (1876) מתוך 'החכם היומי'
אם לא קיים מצוות פריה ורביה, ואין לו אשה אחרת ראויה לבנים, ובא לישא אשה שאינה בת בנים - שורת הדין שבית דין מונעים אותו מלישאנה ... אמנם כל זה שורת הדין לפי הגמרא. אבל מה נעשה, שלא ראינו בימינו ולא שמענו מכמה דורות, בית דין שנזקק לזה לכוף ולהוציא באישה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה או שהיא זקנה, ואף אם אין לו בנים. ... וכן בבת כהן או בת תלמיד חכם לעם הארץ, וכן בת עם הארץ לתלמיד חכם. ולזה אם היו בית דין נזקקים לדקדק על פי שורת הדין בענייני הזיווגים ובאו לכפותם היו צריכים לכפות את כולם. ורוב הנשים, הבאות בימים, היו יוצאות ונוטלות כתובה ונדוניה, ואין כתובה שלא הושלכה בה תגרה, ותרבה הקטטה והמריבה. ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בענייני הזיווגים שלא למנעם, אין צריך לומר שלא להפרידם, כל ששניהם רוצים ואין בנשואים ההם, לא משום ערווה ולא משום איסור מצווה ולא משום איסור קדושה. ודי להם לדונם על פי הדין כשיש מחלוקת בין איש לאשתו.
חכם יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת, תשובות הרב, סימן ט"ו, קושטא, ש"ז (1547) מתוך 'החכם היומי'
'לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'. -
לפי שיש לך אדם שהולך ומספר לשון הרע - ממש של שקר, ומטיל שנאה בין אדם לחברו. ואם יאמרו לו: למה אתה עובר עבירה, ומספר לשון הרע, הוא משיב: שהוא כוונתו לשם מצווה - משום 'לא תעמוד על דם רעך', ואפשר שלא יוכלו להכחישו, שדברים אלו הם מסורים ללב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ועל זה נאמר: 'ויראת מא-להיך אני ה'.
חכם יצחק ברכה , בירך יצחק, פרשת קדושים, עמ' 149-148, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
'ואמר רב חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו, יקדים לו שלום.' - נראה לי מפני שדרך העולם, העני מקדים שלום, לכן בא רב הונא ללמדנו עצה טובה: שכל שיודע בחברו עני, שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום. וטעמו טעים: משום שאם העני נתן לו שלום והוא לא החזיר, נקרא גזלן.
חכם יצחק גויטע , ספר שדה יצחק - חלק א, עמ' ג' (מסכת ברכות פרק א דף ו ע"ב גמרא), א. מ. אוטולינגי, ליוורנו, תר"ו (1844-5) מתוך 'החכם היומי'
בפרט שהם נחלקים לכמה מחלוקות והרבה כתות, ונעשו עדרים עדרים, עדר עדר לבדו, שונים ומשונים כל אחד מחברו בהרבה שינויים, ספרדים, אשכנזים, תימנים, בוכרים ועוד. ואיך יתאחדו כל העצמות האלה לגוף אחד? והלא אנו רואים שבכל עיר קטנה אחת, יש בה הרבה חילופי דעות והרבה מחלוקות, ואיך ישובו להיות לעם אחד? ורוח אחת לכולם? איך יתקרבו העצמות היבשות עצם אל עצמו ויהיו לגוף אחד ובשר אחד? ...
והנה הדברים שעל ידם יגאלו וישובו לארצם להיות גוי כמאז ומקדם ... הסרת השנאת חינם מבין איש לחברו, ואדרבא יעשו אהבת חינם להרבות האהבה והאחדות בישראל, וזה יהיה ע"י ריבוי מפעלי החסד ומוסדי הצדקה, שעל ידיהם יתאגדו כל ישראל לגוף אחד. שאז כל אחד מרגיש בצער חברו כאילו חברו איבר מאבריו, ומשתדל להיטיב עמו להצילו מצרתו. ועל ידי כן תתרבה האהבה והאחדות ביניהם, וירבו לעשות צדקה וחסד זה עם זה, ועם העניים והאביונים, ובזה יזכו להיגאל.
חכם יצחק דיין , ידי יצחק - מאמרי השקפה, דרשות, חידושי תורה ומוסר. עמודים י"ז-י"ח. הוצאת מכון 'מחקרי ארץ', תשס"ז (2007) מתוך 'החכם היומי'
בזמן שיעור תורה, שיש טורח וביטול תורה לצאת ולעשן סיגריה, מי שרגיל לעשן הרבה וקשה לו להתרכז בשיעור מבלי לעשן, מותר לו לעשן בתוך בית הכנסת. ויש להוסיף כי כל זה מעיקר הדין, אך למעשה יש לשים לב שהדבר לא מזיק לסובבים אותו, כי בדרך כלל במקומות ציבוריים ישנם הרבה אנשים שברוך ה' לא מעשנים והעישון מזיק להם, לכן אסור לעשן שם. ויותר מזה, אסור לאדם לעשן בביתו אם זה מזיק לבני ביתו. ואף על פי שהוא בעל הבית, מכל מקום אין זה מתיר לו להזיק לאחרים. ובעיקר שנודע היום כי העישון מזיק לבריאות, וודאי שאיסור חמור לאדם לעשן. ובפרט שיש להשגיח על צעירי הצאן שלא יתרגלו במנהג הרע הזה, שאחר כך קשה להיגמל ממנו. ומקרא מלא דבר הכתוב: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
חכם יצחק דיין, יד יצחק, א, עמו' נ, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007) מתוך 'החכם היומי'
אנכי הרואה דבר שדשו בו במקום הזה, כאשר יפייס איש את רעהו במתן מעות, שלא לעכב בידו לבנות כנגד אויר חצרו או חלונו ולהאפיל מבלי הרחקת ארבע אמות, וכן לפתוח חלון כנגד חלון שמזיקו בראיה, ועושים הדבר על ידי קניין סודר וכותבים וחותמים שטר על זה, ונדמה בעיניהם כי יש ממש במעשה זה - ואין. כי ידוע שאין קניין חל בדבר שאין בו ממש, והווי מוכר אויר חצרו לחברו, שלא קנה מפני שאין בו ממש, אם לא שקנו מידו שמקנה לו מגופו של קרקע. ...
שכל עוד שלא בנה בניינו הקונה, יכול המוכר לחזור בו בטענת קיים לי כי הוא בעל הקרקע והאוויר נטפל לו. ... אם לא שכבר בנה, כי אז נראה שאין ערעור המוכר כלום, ולא מטעם גרידא שלא גרע מהיעדר מחאה, כי מלבד שזה תלוי במנהג המקומות אם מחאה עושה קניין מיד או בעינן חזקת שלוש שנים, וטענה עוד בה כי המוכר יכול לומר מה שלא מחיתי הוא שסבור הייתי שהיה הקניין קניין. אבל מה שנראה שזכה בבניינו הוא בטענת קיים לי, הואיל וכבר בנה ובשלו בנה, ואף על פי שהוא נזק מבורר. וכמה דיו נשפך בנזקי שכנים מי הוא הנקרא מוחזק, הרואה יראה שכל כמו זה הדומה בנידון שלנו, שהיה רצוי גמור מהניזק, אלא שאחר מעשה בא לחזור בו, בזה יפה כח המזיק. ואולם כל שעדין לא בנה מצד המוכר יכול לחזור בו.
חכם יצחק הכהן רפפורט , מאסף מישרים, טבת תשל"ג, מספר 5733, חוברת ט', דף ג', ברוקלין, תשל"ג (1973) מתוך 'החכם היומי'
'ויקח מאבני המקום - רבי יהודה אומר: שנים עשר אבנים נטל ... אם מתאחות זו לזו, יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים' - וקשה, שאדרבה היה לו לנסות בהיפך - ליקח אבן אחת ויאמר: אם מתחלקת היא לי"ב חלקים, הרי אני מעמיד י"ב שבטים, ואם לאו לאו.
ואפשר לומר שבא לרמוז שהעיקר האחדות. שאם הי"ב שבטים הם נעשים אחדים זה לזה, שיהיו לעם אחד, ולעבוד ה' אחד, אז הוי העמדתו העמדה. ואם לאו, אף על פי שיוליד י"ב בנים אינו כלום, שהרי ישמעאל הוליד שנים עשר נשיאים, וכולם הבל ותוהו המה, כיון שיש ביניהם פירוד, כל אחד לדת אחת, מה שאין כן בי"ב שבטים, שכולם כאיש אחד בלב אחד בעבודתו יתברך.
חכם יצחק חדאד, זרע יצחק, דף ט"ו, הוצאת נטע שעשועים, נתיבות, תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם'. -
תרי"ג מצוות הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והקשו המפרשים שאיך אפשר לקיימם כולם?! - ותירצו שעל ידי האחדות, אז מועיל להם, לכל אחד, מה שיקיים חברו, ונחשב להם כאילו קיימו כולם.
וזה שכתוב: 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם' - והיינו שרמז להם, שאם תהיו בהקהל אחד ובאחדות אחד, שאין בכם מחלוקת אז 'אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם' - דהיינו: שאפשר לכם לקיימם, וכל אחד מכם, מעלים עליו כאילו קיים כל התרי"ג. ועל פי זה אפשר שבזה דבר הכתוב: 'תורה צווה לנו משה' - 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'.
חכם יצחק חורי, קרית ארבע בני שילשים עמ' מ"ה בדפוס וזאן וכסאתרו, תונס, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
הבעלי בתים, שאין להם זמן ולא אפשרות ללמוד תורה, הרי הם דומים לנר, והעוסקים בתורה, שתורתם זוהי אומנותם, דומים לאור, וכשם שאי אפשר לנר בלי אור ואי אפשר לאור בלי נר. ...
שאם אין תלמידי חכמים שיורו להם את דרך ה' ואת חוקותיו ותורותיו וכל דיני המצוות, הרי מלבד שלא ידעו מה לעשות, אלא גם יחשבו שיודעים המצוות ופשוט שלא יעשוה כתיקונה. והם דומים לנר שאינו שווה כלום בלא התורה, כך הבעלי בתים בלא התלמידי חכמים.
וכן לבני התורה אי אפשר בלא הבעלי הבתים, שאם אין מי שיעסוק בפרנסה ויתמוך בעוסקים בתורה, לספק להם מחייתם ומחיית בני ביתם, הרי שלסוף יוצרכו ליבטל מלמוד התורה, והם נמשלו לשלהבת שאינה יכולה להתקיים בלא הנר, כך התלמידי חכמים לא יוכלו להתקיים בתורתם בלא הבעלי בתים.
חכם יצחק חזן , ליצחק ריח, עמ' קל, המביא לבית הדפוס אליהו חזן. ירושלים שנת תשנ"ג (1993). מתוך 'החכם היומי'
'ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע' - דאי שאין אומרים 'הרחק', אלא למי שהוא היה קרוב. ואפשר לפרש המשנה: למי שהיה אדוק וקרוב ליצר הרע, ובא לומר שיעשה תשובה וירחק משכן רע שהוא היצר הרע. ולזה אמר: 'ואל תתייאש מן הפורענות' - כלומר שאל יתייאש מעשות תשובה בשביל הפורענות שיבוא לו, כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה: הפורש ממינות מיד מת, ואם היה אדוק בעבירה אפילו על גילוי עריות מת, וכמעשה דרבי אלעזר בן דורדיא. יעויין שם.
חכם יצחק חנן, ספר בני יצחק, פרקי אבות, דף ס ע"א. בדפוס השותפים רפאל יאודה קלעי ומרדכי נחמן, שאלוניקי שנת תקי"ז (1757). מתוך 'החכם היומי'
'בני איש אחד נחנו', 'ונחנו מה', נחנו נעבור חלוצים', 'נחנו פשענו ומרינו'. - אפשר לומר שבאה המסורה לרמוז לנו כמה גדול כח האחדות והאהבה זה לזה. על דרך שאמר הכתוב: 'חיבור עצבים אפרים הנח לו', וידוע שהאחדות והאהבה באים ממידת הענווה, שעל ידי שהאדם עניו ואינו מחשיב עצמו לכלום, אינו מקפיד על חברו, ותמיד יהיו באחדות ואהבה זה לזה. וזה שרמזה המסורה: 'נחנו פשענו ומרינו' - ואפילו כך, אם יש לנו אחדות, 'בני איש אחד נחנו' 'נעבור חלוצים', ולא נתפחד משום דבר, אפילו שיש בידינו פשעים ומרדים, כיוון שיש בידינו האחדות והענווה.
חכם יצחק חסון, אהל יצחק, פרשת מטות, דף כ"ט ע"ב ,ירושלים , דפוס יהודה עמרם איתאח, תרצ"ט (1939) מתוך 'החכם היומי'
'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום', ודימו העניין כמי שנתנו לו ממון הרבה, ולא היה לו מקום לשומרו, שבוודאי ילך ממנו וכאילו לא נתנו לו כלום. כן ברכת השלום הוא כמו כלי המחזיק הברכות ושומרם שלא יאבדו. ועל כן בסוף ברכת כהנים כתוב: 'וישם לך שלום' - שהוא הכלי המחזיק הברכות, ואם אין שלום אין ברכות. והנה אם אחד נתן מתנה לאהובו, ונתן לו כלי לשומרה, הרי גילה דעתו שהוא אוהבו אהבה עזה, ונותן דעתו עליו, שלא תאבד ממנו המתנה, כן הקדוש ברוך הוא יתברך שמו לעד, כשבירך לישראל, כל אותם הברכות, בירך אותם גם כן בברכת השלום באומרו: 'ונתתי שלום בארץ', ומזה נדע כמה גדולה אהבתו, יתברך שמו, אותנו. ומצד הבחינה הזאת ראוי לנו לעובדו בלב שלם.
חכם יצחק חסון, אהל יצחק, פרשת בהר, דף כ"ב ע"ב ,ירושלים , דפוס יהודה עמרם איתאח, תרצ"ט (1939) מתוך 'החכם היומי'
'הוא ישלח מלאכו לפניך' - לפי שיש מלאכים שנבראו בתורה והמצוות, שעושה האדם, הם נקראים מלאכים שלו ובזה פירשו המפרשים: 'ויפגעו בו מלאכי א-לוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-לוהים זה' - לפי שיעקב יש לו מלאכים שלו, שנבראו בתורה ובמצוות שעשה והם נקראים 'מלאכי יעקב' - שלו ממש, והקדוש ברוך הוא רצה לכבדו ושלח אצלו מלאכים העומדים לשרתו, ואלו הם מלאכי א-לוהים. וזה שאמר: 'מחנה זה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים'- מחנה אלוהים ומחנה יעקב. יעויין שם. אפשר שזה שאמר הכתוב: 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך' - שאף שיש לך מלאכים שנבראו מהתורה והמצוות שהם שלך, מלאכיו יתברך יצווה לך לשמרך. וזה שכתוב: 'הוא ישלח מלאכו' - שאף שהיו לאברהם מלאכים שלו, שנבראו מהתורה והמצוות, יתפלל שישלח ה' מלאכו העומד לשרתו.
חכם יצחק טייב, ויזרע יצחק, פרשת חיי שרה, דף י"ב ע"ב, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1940). מתוך 'החכם היומי'
'תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו, והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אישה, והניק את בנו. אמר רב יוסף: בוא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה. אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית' - וקשה, שבשמות רבה, פרשת תצווה, סימן ה', משבח ישראל, שנשתנו עליהם סדרי בראשית. ויש לומר, שכאן שונה, השינוי היה בגופו, ושם היה חוץ מהגוף. ועוד יש לומר: כאן ביחיד, שם ברבים.
חכם יצחק לומברוזו, 'זרע יצחק' - חלק א', שבת, פרק חמישי, עמ' 24, מכון הכתב, ירושלים, תשנ"ז (1997) מתוך 'החכם היומי'
'תחת אשר הערה למות נפשו' - מסרו את עצמם למות על קידוש ה', כאשר עינינו רואות, שעושים בספרד ופורטוגל, ששורפים כמה וכמה חיים על קידוש ה'. 'ואת פושעים נמנה' - רצה לומר: שאלו הצדיקים סבלו ייסורים ומיתה, כאשר אם היו רשעים ומדוחים, שבמיתתם מתכפרים חטאות הרבים, ובחייהם מבקשים רחמים על הפושעים, אף על פי שמצרים להם.
חכם יצחק לופיס , כור מצרף האמונות ומראה אמת, שער ג', פרק י"ט, דף ל"ג ע"א , מיץ, דפוס רבי יצחק אלטראס, תר"ז (1847) מתוך 'החכם היומי'
הטעם שברכות הכוהנים היא בלשון יחיד, שהרי מן הדין היה לאומרם בלשון רבים שהרי הברכה מכוונת לכל ישראל, והיה צריך לומר 'יברככם, וישמרכם'. ללמדנו שכל הברכות האלו שמברכים, הם רק כשכל ישראל שרויים באחדות, וכולם נחשבים כאיש אחד, וזהו הרמז בברכות האלו שנאמרו בלשון יחיד, כאילו מדברים לכל אחד בנפרד. כאומר: הברכות האלו הם בתנאי שתהיו מאוחדים ולא בזמן שהמחלוקת תפריד ביניכם. וכן חותמת הברכה בשלום, ללמדנו שכל הברכות האלו בתנאי שיהיה שלום בינינו, שזהו עיקר להשראת שכינה.
חכם יצחק מאגריסו , ילקוט מעם לועז, במדבר, דף ס', ירושלים, הוצאת וגשל, תשכ"ח (1968) מתוך 'החכם היומי'
אם רואה אדם חברו שעושה עבירה, הוא מחויב להוכיחו ולהודיעו שהוא עושה מעשה איסור, ויחזור בתשובה. ואחר מיסודות היהדות היא האחדות, שאם הוא מוכיחו ומשתדל להחזירו לדרך הטובה, נקרא שהוא אוהבו, ורוצה שלא תאבד נפשו על ידי המעשים הרעים שעושה. ... ולכן אם מוכיח את חברו מתוך אהבה, גם התוכחה צריכה להיות באהבה. היינו שלא יביישו בפני הבריות, אלא בצנעה ובדברי נועם, להביאו לחיי העולם הבא שלא יירש גיהנום. וזהו שאומר הכתוב: 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא' - כלומר, ראה שהתוכחה לא תגרום לך חטא, שאם תביישו בפני רבים, במקום מצווה תהיה לך עבירה, שכל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא
חכם יצחק מאגריסו , ילקוט מעם לועז, ויקרא, דף ר"ו-ר"ז, ירושלים, הוצאת וגשל, תשכ"ח (1968) מתוך 'החכם היומי'
וכל הממהר למחול, הרי זה משובח, ורוח א-לוהים ורוח הבריות נוחה הימנו. ...
גם אני הדל באלפי, יצחק אברהם שלמה, ישמרהו צורו ויברכהו, שהייתי וכיל חכם באשי (=ממלא מקום החכם באשי) בעיר תהילה בגדאד, יגן עליה א-לוהים, מנהגִי בכל לילה ולילה, ליתן מחילה לכל אשר מקלל אותי ומחרף אותי, בין איש בין אישה, בין גדול בין קטן, בין עשיר בין עני, בין חכם בין עם הארץ; מחול לו, שרוי לו. וכל מי שידעתי בו ביום, שקילל אותי, אני בלילה נותן לו מחילה בפרטות.
וכן פעמים ליל שבת קודש, כשאני יושב בסעודה לפני בני ביתי, אני אומר בפניהם הריני מוחל וסולח לכל ישראל, אחד האיש ואחד האישה, ומכאן ואילך מי שקיללני - עושה עמו טובה ולא רעה, וה' הטוב יכפר בעד.
חכם יצחק מג'לד , אקים את יצחק, שו"ת, סימן ס"ז, דף קי"א, עמ' ב', הוצאת שמואל נסים יונה, תל-אביב, תשל"א (1971) מתוך 'החכם היומי'
אם יודע שאחד מחבריו, חס ושלום, יכשל בדבר הלכה, צריך שיודיענו קודם הישיבה כדי שלא יתבייש. וכן לא יבייש שום אדם או לצערו. ... ואם שמע דברי תורה שכבר ידעם, ישתוק ועד שיגמור המדבר דיבורו, כי אולי יחדש דבר, ובזה עושה לו הנאה במה ששומע לו.
חכם יצחק מולכו, אורחות יושר, עמ' ס', הוצאת 'שובי נפשי' ירושלים, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
הנה ידוע מה שכתבו חכמי המוסר על מידת הענווה, אשר לא נשתבח משה רבנו, עליו השלום, כי אם בה, ולא בחר ה' בנו מכל הגוים, כי אם בעבור המידה הזאת, אשר בה מצטיינת אומתנו, כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה על הפסוק: 'לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם' - אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין את עצמיכם לפני.
חכם יצחק מרעלי , מ"י מלל, המאסף קואינקה, יוני תרס"ז (1907) מתוך 'החכם היומי'
כל זאת להלכה כתבתי ולא למעשה. עד שיסכימו עימי גדולי המורים הרבנים המובהקים אשר בעיר ואם בישראל, קושטאנדינא. ובפרט לדעתו אני צריך, הוא הרב המופלא וכבוד ה', מורינו ורבינו החכם רבי יום טוב אלגאזי, ואם יסכימו עימי - ישמח ליבי גם אני, המדבר בלב נבון.
חכם יצחק נבון, דין אמת, חושן משפט, דף נ"ח ע"א, שאלוניקי, דפוס מרדכי נחמן ודוד ישראליג'ה, תקס"ג (1803) מתוך 'החכם היומי'
'רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא' -
וחזיתי להרב רבינו יצחק אלפסי, זיכרונו לברכה: שדקדק באומרו ... כי הכוונה להיות שאין אדם זהיר בדבר הניתן לו במתנה, כמו שהוזהר בדבר שלוקח בדמים, שהוא שומרה יפה יפה שלא תאבד, לכך נתן הקדוש ברוך הוא אלו השלושה דברים על ידי ייסורים, שמתוך שבאו אליו על ידי ייסורים, יהיה זהיר בשמירתן, אף על פי שהם מתנות, כאילו באו לו בדמים יקרים, כי כן באו לו על ידי ייסורים'.
אלו דברים שפתים יישק, ונמצא אם כן, כי נתינת שלוש מתנות הללו על ידי ייסורים היא מורה מאהבת ה' אותנו, לטוב לנו כל הימים, שלא נשכח את ברית אבותינו, וזה אצלי כוונת מאמרם זיכרונם לברכה: 'ואהבו שיחרו מוסר' - זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל שכתוב: 'אהבתי אתכם אמר ה'', - שהוא מרבה אותם בייסורים. ואתה מוצא שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא בישראל, וכולן לא ניתנו אלא על ידי ייסורים' - ... אל יקשה בעיניך לומר כי משנאת ה' אותנו, נתן לנו את התורה על ידי ייסורים, כי לא כך, אלא מאהבת ה' אותנו, כדי שנהיה זהירים בשמירתן, ולא נשכח את ברית אבותינו, לטוב לנו כל הימים, נמצא גודל מעלת הייסורים, כמו שאמרנו.
חכם יצחק נוניש בילמונטי, 'דרכי הי"ם', דף קפ"ח ע"ב, שאלוניקי, תקע"ג (1813) מתוך 'החכם היומי'
העם כולו, כל חלק וחלק בו, עושה הוא במסירות לב ונפש בתחומו. אולם, אין מקום בעולם שבו הרבצת תורה, שמירת היהדות והמצוות, מרובות בו כבארץ ישראל:
שמהם נוטעים אדמת ישראל ומיישבים שממותיה; מהם העוסקים בחרושת וכל מלאכה לביצורה ופיתוחה; ומהם שידיהם מחזיקות שלח, ושומרים בגבורה על יושביה, ומברכתם של אנשי ארץ ישראל, נהנים אחינו שבגולה, שהם ואנו ערבים זה בזה, לא רק משום שבני עם אחד אנחנו, אלא שהם מסייעים ומחזקים את ידנו
חכם יצחק ניסים, לדור ולדורות, חלק א' - מאמרים ונאומים, ערב ראש השנה תשכ"א, יד הרב ניסים תשע"ג עמודים ט'ו -ט'ז מתוך 'החכם היומי'
הנה זאת חקרנוה מעלת ישראל ושבחם כי רב הוא, אשר חכמים יגידו, רבותינו זיכרונם לברכה במדרש, שהרבה בהמות היו לישראל ומפני שחבבו מאוד עצת קונם יתברך נשאו משארותם על שכמם. ... ולא חשו לבל יגעו בלבושיהם, שום מים ולכלוך, אשר כסף לא יחפוצו, וזהב לא יחשבו בו, כי במה נחשב הוא נגד אהבת המצווה, ואפשר שלזה רמז הכתוב לומר בלשון יחיד: 'וישא העם את בצקו' - שכולם כאחד, כאיש אחד חברים, לדבר מצווה נתכוונו בסגנון אחד, והיו לאחדים בתכלית כוונת חיבת המצווה שמשארותם של כל בני ישראל צרורות בשמלותם, הנחמדים מזהב ומפז, ומה גם כפי צורך העת והזמן בעת הוליכם לדרך. וחיבה יתירה נודעת להם, לא זו אף זו, שלא הניחום על בהמתם, רק מאהבת המצווה הוליכום על שכמם, נתקדשו בקדושת המצווה ובכתף יישאו.
חכם יצחק ניסים אבן ג'אמיל , חיים וחסד, דף כה ע"א, דפוס השותפים יונה אשכנזי ודוד חזן, איזמיר, תצ"ז (1737) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי בישורון מלך' - שאל אותי חכם אחד למה נקראים ישראל ישורון, והשיבותיו כמה טעמים: אחד - מפני שיש בהם כמה נביאים וחוזים, לכך נקראים ישורון כמו 'למען שורר' - מלשון חוזים. השני - כמו 'שרית עם א-להים'. שלישי - שכולם משוררים לאל יתברך בעבודתם ותפילתם, וביניהם הלויים המשוררים על הדוכן, וישורון כמו 'ישוררון'.
ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שאפילו מלאכי השרת אינם יכולים לומר שירה עד שאומרים ישראל תחילה ואחר כך מלאכים, שהמלאכים שואלים: 'איה מקום כבודו להעריצו', עד שישראל פותחים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', ואחר כך המלאכים 'וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש'.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 31, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
'ועמי תלואים למשובתי, ואל על יקראוהו, יחד לא ירומם' - פירוש: עיניהם תלויים למשובתי, שאשיבם אלי שנאמר: השיבנו ה', ואני מצפה עד שישובו מאליהם, שנאמר: שובה ישראל. 'ואל על' - שהוא עליון, ורם על כל רמים, 'יקראוהו' - שישרה שכינתו עליהם, אבל אם יקראו אליו ביחד, ותהיה אחדות ביניהם, 'לא ירומם' - לא יסלק שכינתו מעליהם. ה' יחזירנו בתשובה שלימה לפניו אמן כן יהי רצון.
חכם יצחק נסים טולידאנו , ספר פי חכמים, ספר ויזרע יצחק, עמ' 36, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
'חבורה תחת חבורה' - כמו שאמר הכתוב: 'הר הא-לוהים חורבה', וכן גם הר סיני נקרא 'הר חורב' כידוע, ועליו ניתנה התורה. וזהו: 'חורבה' היא התורה, כמו שכתוב. ובא לומר: במה אדם זוכה לה הוא על ידי שני דברים. אחד: היא 'תחת' - היינו היא הענווה כמו שאמר הכתוב: 'ומתחת זרועות עולם'. ודברי רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין העולם מתקיים אלא על ידי בעלי ענוה', הרי מוכח שמילת 'תחת' מדבר על הענווה, לכן צריך תלמיד חכם להיות בו ענווה יותר מבני אדם, ובזה זוכה לכתר תורה. שנית - היא 'חבורה', קרא בו 'חברה', היא חבורת החכמים שיושב ולומד עמהם בישיבה.
חכם יצחק סויסה , ויזרע יצחק, דף יא עמ' א – יא עמ' ב, דפוס שמעון דאהאן ומרדכי חיות, קזבלנקה, (תשי"א 1951). מתוך 'החכם היומי'
'אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה' - וכאן הבן שואל: שבאומרו 'מי ימצא' משמע לכאורה שאין לה מציאות בעולם. והרי הוא עצמו אמר: 'אשת חיל עטרת בעלה', וגם כאן הולך ומסיים: 'אשה יראת ה' היא תתהלל', משמע שעל כל פנים מצויה עד שהוא משתבח בה.
אך אפשר להבין על פי מה שאמרו בגמרא, שאין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. ... שתדע היאך אתה זוכה לאשת חיל: מעשיך יקרבוך, שאם היו לו מעשים טובים וישרים אז ימצא יפה לאשת חיל שאמת היא שמזווגים לאדם אשה לפי מעשיו הטובים ומין במינו אינו חוצץ.
חכם יצחק עטיה , אשת חיל, עמ' כג, הוצאת כלל ופרט, בני ברק, תשנ"ג (1993) מתוך 'החכם היומי'
משה רבינו נפטר לעולמו, ובמותו לא השאיר אחריו, לא מצבת זיכרון, ולא עמוד של כבוד, ולא שום מזכרת ארצית, אפילו לא קברו יזכיר אותו לדורות. כל מהותו הגופנית הסתלקה בשעת מותו. רק המקום, ששמע את דברו האחרון לעמו נמסר לזיכרון, שמשה סיים בו את ימי חלדו.
חכם יצחק עמדי , מתוך חידושי תורה בכתב ידו, השמורים בידי נכדו דרור עמדי. מתוך 'החכם היומי'
ישראל 'גוי אחד בארץ', זרע קודש, זרע טוב, ומאהבת ה' אותם כולם, נעשו ערבים זה לזה - זה ללמוד וזה ללמדו. והיה אם יחטא אחד מהם, עשה איסור, ענוש יענש הוא וכל מי שלא בדק אחריו.
חכם יצחק ענתבי, "אוהל יצחק", דרוש לערבות ישראל, ע"מ נ"ד, א', ליוורנו, דפוס נחמן סעדון, תקפ"ה (1825) מתוך 'החכם היומי'
הרמ"ח מצוות שהם ב'קום עשה' - אי אפשר לשום אדם לקיימם, כי מי שלא נולד לו הבן הבכור, הרי לא קיים פדיון הבן, וכן מצוות יבום וחליצה, מי שאין לו אח מת בלא בנים, לא קיים, וכיוצא בזה, כמה מצוות שאין אדם יכול לקיים אותם כי לא באו לידו, וכיצד יתקיימו? - אמנם כשיש אחדות בין אדם לחברו, על ידי זה יתקיימו כל המצוות בכללות כל ישראל.
וזהו מה ששאל הגר: 'למדני תורה, ובלבד שלא אצטרך לבוא בגלגול - פעם אחר פעם, כדי להשלים המצוות עשה, אלא - ברגל אחת, רוצה לומר - בפעם אחת, מלשון 'למה היכתני זה שלוש רגלים'. ויפה השיב לו הילל הזקן: 'מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה', ועל ידי שתאהב את כל אחד מישראל כגופך, אזי כל ישראל נחשבים כגוף אחד, ומתקיימים כל המצוות בכללות כל ישראל.
חכם יצחק פרחי , מרפא לעצם, עמ' ל"ו, הוצאת אהבת שלום, ירושלים , תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
'פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה. תשב באחיך תדבר, בבן אמך תיתן דופי. אלה עשית והחרשתי.' - 'פיך שלחת' - היינו אם היית מסית ומדיח לבני אדם בשפתיך, 'תשב' - רוצה לומר: בעת שאתה שב בתשובה צריך אתה 'באחיך תדבר', היינו שתדבר עמו ותמשכנו על דרך הישר. 'בבן אמך תיתן דופי' - רצה לומר: כמו ששיבחת את העבירה לפניו, כך עתה תיתן דופי במעשיו ותאמר כמה הוא מגונה בעל העבירות. אם את אלה תעשה יתכפר לך, וזה שאמר: 'אלה עשית והחרשתי'.
חכם יצחק צאלח מכמל , ספר דבר בעתו, דרוש ג' לראש השנה, עמ' 72, הוצאת המכון לחקר יהדות בבל, אור יהודה, תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שפר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה'. שמעתי שיש מדרש תמוה ברבותינו זיכרונם לברכה, וזה לשונו: 'ויהי קולות וברקים' - זהו שכתוב: 'והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע'. עד כאן.
ואם יש מדרש זה שאני לא ראיתיו, נראה לפרש, עם מה שכתבו מפרשי התורה על פסוק: 'אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה' - שהרעם הוא כדור המתבקע וממנו אש יוצא. וכפי הטבע, היה לנו לשמוע תחילה, לשמע אוזן קול הבקיעה, ואחר כך למראה עיניים ראות האש, והוא להיפך, כי בתחילה אנו רואים הברק, ואחר כך שומעים קול הרעם. והטעם הוא, על היות חוש הראות דק מחוש השמע, ולכך הקדים הראיה לשמיעה. והנה השם יתברך עונה את האדם בסגנון זה ממש, היינו קודם ששמע בקולו כי יתחנן לו, רואה צורכו וצרתו ומצילהו. וזהו: 'אענך בסתר רעם' - רצונו לומר: אני עונה אותך תמיד כדרך הרעם, שאתה רואה אש היוצא ממנו קודם שמיעת הביקוע, גם אני רואה צרתך קודם שתרים קולך בתפילה. זהו שאמר גם כן: 'ויהי קולות וברקים', וכעת קשה לו, שמכיוון ששמעו הקולות, קודם ראות הברקים כפי הטבע, למה עכשיו הוא ההיפך, שקודם שמוע בקוע הרעם אנו רואים אש וברק היוצא ממנו? - לזה בא כמתרץ ואמר: והיה טרם יקראו וכולי, כלומר שרוצה בזה הקדוש ברוך הוא להראות את ישראל, היאך הוא עונה אותם בסתר רעם, והיינו כמו שכתבנו.
חכם יצחק קאוואליירו, פרח לבנון - נחל איתן, פרשת יתרו-נחל איתן, עמ' ק"ל. מהדורת משה עמאר, הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד תשס"ב (2002). מתוך 'החכם היומי'
המסורת הנאמנה של הקדמונים מספרת, שכיוון שראו עזרא הכהן והנביאים זכריה ומלאכי, שהיו איתו, וחכמי אנשי כנסת הגדולה, שעתידים היהודים להתפזר בכל העולם כולו, ושרבים כבר יושבים באסיה ובאירופה, עמדו ותיקנו תפילות שיהיו שוות לכול, ואפילו יהיו יושבים בגלילות שונים שיהיו מתאספים בבתי מדרשותיהם ובבתי כנסיותיהם בשביל לאומרן. תפילות אלה מלאות יראה, מושלמות וברורות כל כך, עד שיש בזה כדי להוכיח, שהותקנו והוסדרו על ידי נביאים וחכמים גדולים, כפי שהיו אלו שישבו באותה כנסת הקדושה ... לפיכך מתפללים כל היהודים, גם המלומדים והחכמים וגם הבורים והפשוטים, בנוסח אחד ומשתמשים באותו הסדר עצמו.
חכם יצחק קארדוזו, 'מעלות העברים', תרגם יוסף קפלן, עמ' 70, דפוס גולדברג, ירושלים, תשל"ב (1972) מתוך 'החכם היומי'
'אמר רבי אבהו: 'והארץ היתה תהו ובהו - אלו מעשיהן של רשעים. 'ויאמר א-להים יהי אור' - אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיוון שכתוב: 'וירא א-להים את האור כי טוב' - הוי, במעשיהן של צדיקים חפץ' - דייק לומר: 'אלו מעשיהם של רשעים' ולא 'אלו רשעים' - כי על הרשעים עצמם, אין ספק כי 'לא אל חפץ רשע'. אמנם, כאן מדבר על אותן עבירות שהם מעשיהם של רשעים אבל הוא עושה אותם לשמה ...
'כי טוב' - לאחרים הרואים מעשיו ומצוותיו, ילמדו הם לעשות מצוות, והם יעשו לשמה, שלא ידעו שהוא עושה שלא לשמה. מה שאין כן, בעושהו עבירה לשמה - הוא רע לאחרים, הרואים אותו, שיורו היתר לעצמם לעבור עבירה גמורה, שהם לא ידעו שהוא עושה לשמה. ועוד רמז 'כי טוב' - שבעושה מצוות שלא לשמה, יחזיקו אותו לאיש טוב וכשר, חזרן במצוות ואומרים עליו שהוא טוב, מה שאין כן בעושה עבירה לשמה, הבריות כי שאינם יודעים לבבו, יחזיקו אותו לבעל עבירות, ומתרחקים ממנו.
חכם יצחק קובו, 'הראשון לציון כמוהר"ר הרב יצחק קובו זלה"ה', עמוד 33, על ידי בבו קובו ורב יצחק קובו מתוך 'החכם היומי'
אחי ורעי, צריכים אנו להשתדל בכל התפילות להתפלל בציבור כדי לענות אמן יהא שמיה רבא מברך, ושאר אמנים שבעמידה, ובזה האל יתברך ימחול עוונותינו ויבטל כל גזרות קשות מעלינו. ...
ואפילו שיש בציבור הרבה חוטאים, לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כי 'הן אל כביר לא ימאס', ואדרבא צריך שיהיה בתפילתנו מפושעי ישראל כמו שכתבו חז"ל: כל תענית ציבור שאין פושעי ישראל אינה תענית. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת.
אשר על פי זה אני מבין מקרא שכתבו במשלי: 'זבח רשעים תועבה ותפילת ישרים רצונו' - שקשה לכאורה: פתח ב'זבח רשעים' וסיים ב'תפילה'? - אמנם על פי האמור הנה נכון, שאף על פי שזבח רשעים תועבת ה', ואין רצונו בקרבנות הרשעים, מיהו בתפילת הישרים שמתפללים על כל צרה שלא תבוא - רצונו יתברך שיהיו באותה התפילה מפושעי ישראל .
חכם יצחק רפאל מאייו, דרכי הי"ם, דרוש י"ד לשבת תשובה, דף נ"ז עמ' א', שאלוניקי, תקע"ג (1813) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך אני ה' - על ידי האהבה שאוהב כל אחד לחברו יהיו כגוף אחד, וזה הרמז אהבה בגימטרייה אחד, וזה למנהג האשכנזים אומרים בכתר: 'תמיד פעמיים באהבה שמע אומרים: שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד, אחד הוא אלוהינו', ולכאורה אסור לומר: אחד אחד - משתיקים אותו, אלא זה פירושו, המייחדים שמו על ידי פעמיים באהבה, דהיינו אהבה של עצמו ואהבה של חברו שהם גימטרייה אחד אחד, שהם גימטרייה כ"ו, ועל ידי זה 'הוא א-לוהינו' - השם הויה שלם ואין בו פירוד כלל.
חכם יצחק שרים, ליקוטי פרדס, חלק ג', עמ' תע"ב, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
למען יהל אור בעיני הלמדנים שבימינו, שבגלותנו נשכח תועלת איזה מצוות, כוונתם ופעולתם, לתיקון העולם והנהגת ציבור הבני אדם, נתתי לבי לפרש אמרה זו על פי הדרש ופשט הסוד, וממנו יצר שפע לדרוש מאמרים כזו, למען לא תהיה לימודם עליהם למשא, וגוף זר לשכלם המלא מדרכי העולם בזמן הזה, אשר נכפל גלותנו על גופינו ונשמותינו. הנה ראה זה מצאתי, אחד היה שלמה המלך, עליו השלום, חכם שעד היום למשל לכל העמים, והוא שתיקן עירובין לישראל. והעניין כי 'שיתופי מבואות' דבר גדול לחיבור המדרגות של בני אדם, העשיר עם הבינוני ובתוכם העני. והצריך להם היכר בתור סימן, לעורר דעתם להשוות המדרגות בכל מה שאפשר, ובלבד שכל אחד יכיר מקומו, ויתנהג בכל כפי דרכי התורה והקדושה. יחברם, אף על פי שמאורעות הבאים מהעושר והכוח ושאר ענייני העולם, לא יזיק חברתם. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהמבוי יניחו קורה להיכר, לא למעלה מעשרים אמה, כפתח של היכל מקום השראת שכינה וכל אחד יזכור מכל העניינים שהמקדש והשראת שכינה צריך במידות בין אדם לחברו, או בלחי, שהוא לימוד התורה, ניתר, כי התורה מלמדת כל זה בכוח. ועניין העירוב מכריח לכל הגדולים שבמבוי, לילך לבתי העניים ולראות מצבם ולעשות עמהם צדקה, וגם מקרב הדעות ומכירים זה את זה. והחכם מלמד תורתו, והעשיר נותן ממונו לסיוע הבינוני והעני.
חכם ישועה הלוי, אוצר חיים , דף פו ע"ב – פז ע"א, [דפוס שמואל הלוי צוקערמאן], ירושלם, תרס"ח (1908). מתוך 'החכם היומי'
וישים לבו וילמד מבריאת שטח הארץ - מישור, עמקים הרים וגבעות, ובסך הכל מה שיש עודף באחד זה מה שחסר מהשני, ומזה בן אדם יקח מוסר ויאמר; כמו הארץ, שכל מה שחסר ממקום אחד התווסף למקום אחר, כך בין האנשים, מה שחסר אצל אחד נמצא יותר אצל השני.
חכם ישועה ללום, ליקוטי אהרון- דרשות, דרוש י"ז, עמוד 107. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר ירושלים, תשס"ב (2002) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך - אני ה'' - אמרו זיכרונם לברכה שמניין אהבה י"ג כמניין 'אחד', ואם האחד יהיה לו אהבה עם חברו, וחברו יהיה לו אהבה עמו, נשלם שם הוי"ה. ... וזה אומרו: 'לכן אמור לבני ישראל אני ה'' - אם יש ביניהם אהבה, כל אחד עם חברו, וכל שניים מהם - יש 'אני ה'', ואין ביניהם שנאת חינם, אני גואל אותם בזכות אהבה. וכן מצינו: 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - וגם כן אף אם יש ביניהם עבודה זרה, אם אוהבים זה את זה, כדאי לגאול אותם בזה הזכות. ... וזה אומרו: 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם' - וכל זה בזכות אהבה שיש ביניהם.
חכם ישועה עבאדי, קול רנה וישועה, דף סב עמ' ב, דפוס שלמה בילפורטי וחבריו, ליוורנו, תרי"ג (1853). מתוך 'החכם היומי'
'קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה לי הוא.' - אפשר לרמוז: שפתח כל דבר וראשיתו הוא: 'רחם בבני ישראל' - לרחם על כל בני ישראל, יהיה מי שיהיה, לאהבה אותו.
ואולם 'באדם ובבהמה' - להבדיל בין יהודי ליהודי, להגיד שפלוני יש לו צורת אדם, ופלוני נמשל כבהמה: 'לי הוא' - זה שייך רק לה', שה' יודע מעשי בני אדם ומחשבותיהם, אבל בשר ודם אסור לו להבדיל בין איש לרעהו. ועליו לרחם ולאהוב כל אחד מישראל.
חכם ישועה עטיה , שערי ישועה, חלק ב', עמ' 218,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990) מתוך 'החכם היומי'
ארבעת המינים רומזים לכלל עם ישראל, שיש להם טעם וריח טוב כמו האתרוג - אלו בעלי תורה ומצוות, ויש מהם דומים להדס שריחו טוב, אבל אין בו טעם - כן אלו בעלי תורה בלא מצוות, ויש מהם שדומים ללולב שיש בו טעם של תמרים ואין בו ריח - כן יש בישראל בעלי מצוות ותורה מעט, ויש שדומים לערבה שאין בה לא טעם ולא ריח - כן יש בישראל עמי הארץ שאין בהם לא תורה ולא מצוות. אמרה תורה לקחת כולם ביחד, אגודים בלי פירוד - לרמוז לנו שעם ישראל כולם צריכים להיות לאגודה אחת - צדיק ורשע, כשר ופסול. ...
אף שאין כולם מעשיהם רצויים לפני המקום, אפילו כך כשהם בחיבור אחד אינו מדקדק עמהם ...
וארבעה מינים מעכבים זה את זה, שאם חסר אחד מהם לא יברך על השאר, גם זה מלמד שצריכים עם ישראל להיות כולם באחדות אחת, ועל ידי זה יתברכו מפי עליון.
חכם ישועה עטיה , שערי ישועה, חלק ב', עמ' 114,הוצאת גדעון עטיה, ירושלים (1990) מתוך 'החכם היומי'
מעשה שהיה כך היה, בבית הכנסת היה בו שמחה ועלו כל הקהל לספר תורה, ולא נשאר בהם עד אחד שלא עלה, ולא באה החברה כמנהג המדינה, ומפני כבוד הצבור שלא יהיו יושבים ובטלים ודוממים, אמרתי שיחזרו לעלות לספר תורה, מאותם שעלו כבר, ועתה לבי מהסס בזה אם אי זה מכשול ברכה לבטלה, חס ושלום, אשר על כן הנה נא הואלתי לדעת האמת אתי ושכרו כפול מהשמיים. ...
הכלל העולה מדברינו, שמותר לעלות ולקרוא לכתחילה אותם שקראו בתחילה, ואין כאן שום ספק ברכה לבטלה, ואין זה צריך לפתן. אומנם צריך עיון, אם אותו עניין שחוזר וקורא עכשיו, הוא אותו עניין ראשון שקרא כבר, אם יכול לחזור ולקרותו, או צריך שיקרא בעניין חדש. משום, שמכל אלו, שכתבנו, לא מובן מהם, אלא כשקורא עניין חדש, שבכך אמרנו, אבל לחזור ולקרוא אותו עניין לא משמע מכך.
חכם ישועה שבבו, פרח שושן, אורח חיים, כלל ב, סימן ה, עמ' נו-נז, הוצאת ישמח לב-תורת משה, ירושלים, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
'לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא'. - שאין מדרך האח לגלות מומי אחיו ולהוכיחו על פניו, פן יהיה לבוז, אלא תחשוב 'עמיתך' - בשביל שהוא אתך בתורה ובמצוות, וכל ישראל ערבים זה לזה, אתה מחוייב להוכיחו.
חכם ישועה שמעון חיים עובדיה, תורה וחיים, ספר ויקרא, פרשת קדושים, עמ' 183-182, דפוס דף-חן, ירושלים, תשל"ב (1972). מתוך 'החכם היומי'
'וישב אל אחיו ויאמר: הילד איננו, ואני אנא אני בא' - ראובן מתאנח היה כשראה הילד, איננו על מעשה בלהה. מכל מקום, כשהצילו לא היתה כוונתו בזה, בשביל שימחל לו על אותו עוון, מטעם 'שכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו' שזו המידה ממילא באה, והוא כל כוונתו היתה בשביל צערו של אביו, וכמו שהעיד עליו הכתוב: 'להשיבו אל אביו'.
ובזה אפשר שכוונו זיכרונם לברכה באומרם: אלו היה יודע ראובן, שהתורה תכתוב עליו: 'וישמע ראובן ויצילהו מידם, להשיבו אל אביו' - בכתפו היה מוליכו. עד כאן. ... שראובן היה מתיירא, שלא יאמרו שכל מגמתו ומחשבתו, שחשב בהצלת יוסף, לעצמו הוא דורש, כדי שימחל לו על אותו עוון, משום 'מעביר על מידותיו' וכולי, ולא נתכוון להשיבו משום צער אביו. אם היה יודע שתכתוב התורה עליו: 'וישמע ראובן ויצילהו מידם להשיבו אל אביו', ובוודאי, כיוון שהעידה התורה עליו לא ישאר פתחון פה עליו ולצפצף, וליתן דבר במחשבת ראובן, שוודאי תורה ירדה לסוף דעתו של ראובן.
חכם ישועה ששון , ספר ישועת ישראל, דרוש ד', עמ' ז'. דפוס החכם אליהו בן אמוזג וחבריו, ליוורנו, תרט"ז (1856). מתוך 'החכם היומי'
התרתי בלא טבילה הריחיים של קאו"י במקום הפסד מרובה, שאמרו שאם יטבלו אותם כמעט ילכו לאיבוד, והיה טעמי מכוח ספק ספיקא. ...
באלה ריחיים של קאו"י, שאין הריחיים מתוקנים בלא העץ, אינם ראויים לשום תשמיש בלא העץ. אם כן הוא תלוי בפלוגתא אם צריך טבילה או לא, ואם כן הווי להצטרף לספק ספקא של פלוגתא ולהתיר בלא טבילה במקום הפסד ובפרט שיש מי שאומר שאין טבילת כלים אלא מדרבנן.
חכם ישמעאל הכהן, זרע אמת, חלק ב', יורה דעה, סימן ל"ז, דף ל' עמ' ב', דפוס יעקוב נוניס ויס ורפאל מילדולה, ליוורנו, תקפ"ג (1823) מתוך 'החכם היומי'
'כשחלה רבי אלעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לעולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון והשיבום בין ברכי תלמידי חכמים'. - נראה שביקשו ממנו שילמדם כלל לקיים את התורה כולה, ובהקדים מה ששאל אותו גר להלל הזקן: למדני כל התורה על רגל אחת, ואמר לו: מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה, והשאר לך ולמד. וכאן אמר להם: 'היזהרו בכבוד חבריכם', וכמו שאתה עושה כבוד לחברך, וגם אתה אין רצונך שיבזו אותך, אלא אתה מחבבו, 'שמה שעליך שנוא', שלא יבזו אותך, גם אתה עשה כן, וזוהי כל התורה.
חכם ישעיה הדיין, אמרי נועם, עמ' ט"ו, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשס"ו (2006) מתוך 'החכם היומי'
'ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אליהם: משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ושחטו הפסח, ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר'. - אפשר לפרש בדרך דרש שבא להורות לנו איך המנהיג ימשוך את ישראל לתורה ולמצוות ויראת שמים.
'ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר להם משכו' - דהיינו מראה לזקני ישראל איך להמשיך את ליבם של עם ישראל לאביהם, 'קחו לכם צאן' - שהם ישראל שנקראים 'צאן'. 'למשפחותיכם' - שתמשיכו אותם למקור מחצבתם הם אבותיהם אברהם יצחק ויעקב על ידי שישחטו הפסח - הוא היצר הרע.
ומבאר להם איך הם יכולים לשחוט את היצר הרע: 'ולקחתם אגודת אזוב' - שיהיו באחדות אחת ובלב אחד כאגודה אחת, שלא יהיה ביניהם שנאת חינם, ותמיד יהיה ביניהם שלום ואהבה, שישתדלו לקרב אותם אחד אל השני, ולא יהיה ביניהם שום מחלוקת כלל וכלל. כי זה דבר חשוב מאוד, כי לא חרבה ירושלים אלא בעוון שנאת חינם כידוע. ועוד 'וטבלתם בדם אשר בסף' - שהיא המילה, כי על ידי המילה יצאו ישראל ממצרים, שזה גם כן דבר חשוב מאוד. ואז תזכו: 'והגעתם אל המשקוף' - היינו אל הקדוש ברוך הוא, שהוא משקיף המביט על כל העולם כלו. 'ואל שתי המזוזות' - הם משה ואהרן, שעל ידי זה תזכו להגיע אל מעלתם והעיקר שתמשיכו בזה. ו'אל תצאו איש מפתח ביתו' - שפתחתם לעצמכם לשוב, לא תצאו ממנה 'עד בוקר' - עד בוקרו של משיח במהרה ובזמן קרוב אמן.
חכם ישעיה חדאד, ויאמר ישעיהו, דף טו ע"א-ב. טבריה, תשמ"ג (1983) מתוך 'החכם היומי'
'הן אל כביר ולא ימאס' - לפי שהקול היוצא מפי הרבים הוא חזק, ויש בו כח לבקוע כמה אווירים עד שעולה למעלה. ועל כן נהגו כל ישראל להגביה קולם בתפילתם בסליחות ובתחנונים, וקוראים בקול גדול. מה שאין כן בקולו של יחיד.
והדבר נראה בחוש, הקול יחידי אפילו שיהיה חזק אינו נשמע למרחוק, וקול הרבים אף על פי שלא יהיה כל כך חזק, נשמע למרחוק לפי שהקולות מחזיקים זה את זה.
חכם ישעיה יוסף פונטרימולי, פני יוסף, פרשת ואתחנן, דף קס"ט ע"ב, איזמיר, תר"מ (1880) מתוך 'החכם היומי'
'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו' - ייפלא לעיני העם, שיעניש הקב"ה על פה דובר נבלה או חנופה או ליצנות וכיוצא, כי יאמר מה זאת עשיתי מילים בעלמא הם, ומה יזיק קול?!
לזאת אמר: 'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח' - לא כמו שעלתה על דעתך כי 'הרוח ממללא' אינו כלום, בוא וראה שהוצרך הוא יתברך, היוצר הרים, כדי שייכנע וישבר הרוח, בצאתו שיפגע בהרים.
ומזה תשכיל שעם שהרוח אין בו ממש, ואינו נראה לעין, על כל זאת הוא תקיף וחזק מאוד מפרק הרים ומשבר סלעים, ועתה יגדל נא כח הדיבור בעיניך, שהגם שאין בו ממש ואינו כלום, יש בו כח להזיק מאוד.
חכם ישעיה יוסף פונטרימולי, פני יוסף, פרשת טהרה, דף קכ"ה ע"א, איזמיר, תר"מ (1880) מתוך 'החכם היומי'
משנה שלמה שנינו, סוף פרק ראשון ואחרון: 'אין חולקים את החצר וכולי, ולא את הטרקלין וכולי עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה', ואם בדיני ממונות כך - בדיני נפשות על אחת כמה וכמה, שלא יכולים לחלק לשניים בית-כנסת. ועוד שנינו בסוף: 'ובכתבי הקודש, אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו'. ופירש, משום שגנאי הדבר לחותכן. ובנידון שלנו, אין לך גנאי גדול מזה, להחריב ישוב בית-הכנסת, ולהיות למשל עמים, לאמור: ראו היהודים האומללים, ארבע צאן חלוקות נפש, ושניים ושלושה גרגרים, כשני זרזירים, לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו.
ומה גם עתה, שבעלי בית-הכנסת הישן הם עיקר היישוב מקדם, ולהם ניתנה תחילה עם רשות ההלוואה - רשות בית-הכנסת, אין ספק שהבא בגבולם להסיג ולמנוע אותם ממצוותם, שכופים אותם לשוב להשלים עמהם לעשרה ... אם כן, אין מקום לבעל דין לחלוק ולומר, שיביאו להם מחוץ לעיר כמוהו להשלים, שלא כל שעה מתרחשים אנשים בטלנים, וזה יגרום ביטול תפילה. ובעל הדין גם כן בזה הפחד יושב, ועוד שזה וזה נבול יבול, כי תכבד ההוצאה.
חכם ישעיהו מרדכי באסאן, פחד יצחק לרבי יצחק למפרונטי, כרך ג', ערך בית הכנסת, עמ' שכ"ב-שכ"ג. הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ל (1970). מתוך 'החכם היומי'
שכל ישראל ממקור וממחצב אחד נחצבו נשמותיהם, וכולם שווים לטובה ממקום קדושה ... לכן כל ישראל ערבים זה לזה, שיש להם שייכות וקורבה זה עם זה, מצד מקורם ושורשם הקדוש, כנזכר.
וגם כן מה שאמרו רז"ל: 'כל העושה מצווה אחת מכריע את כל העולם כולו לכף זכות. וכן ההיפך, רחמנא ליצלן, וכל זה מטעם הנזכר לעיל, שכל ישראל שורש אחד להם במקום העליון.
יצא לנו מכל הנזכר, שכל ישראל דבוקים ואדוקים זה עם זה בקשר אמיץ, וכל מה שעושה אחד מישראל הן טוב וכו' מגיע לכללות ישראל וכו'. וזה דווקא אם הוא אהוב ונאמן, אוהב את הבריות, אוהב את כל אחד ואחד מישראל כנפשו וגופו. כמו שאמר הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'. וממילא משתף את עצמו עם כל ישראל, ואז מגיעו מכל הטוב אשר יעשו.
חכם ישראל אבוחצירא, אהבת ישראל, קונטרס חידושי תורה, בחוקותי, עמ' 156, מכון אביר יעקב, נתיבות, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
רמז האל יתברך למשה רבינו, עליו השלום, שנתראה לו בתוך הקוצים של הסנה, שאף על פי שישראל היו רעים וחטאים - עשה עמהם הקדוש ברוך במצרים נסים ונפלאות, אף על פי שהיו רשעים שנמשלו לקוצים, שכינה היתה עמהם. וזהו מה שאמר: מדוע לא יבער הסנה? - כלומר איך עשה הקדוש ברוך הוא לעם בני ישראל נסים ונפלאות, כיוון שגם הם היו רשעים כקוצים, והאל יתברך אש אוכלה הוא, מדוע לא יבער הסנה? - והשיב הקדוש ברוך הוא, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא - כלומר, אפילו המקום שאתה עומד עליו קונה עמך קדושה באמצעותך, אם כן ככה בני ישראל באמצעותך הם זוכים.
חכם ישראל בנבנישתי, בית ישראל, חלק א', דרוש ו', עמ' 95. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
'אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך' - ולכאורה, מה הגדולה כלפי שמיים, וכי יש נפקא מינה, אם יהיה בקצה השמיים או באמצעיתו?! - ויש לומר שזה 'השמים' - היינו שם ה' כמו שכתוב בנדרים דף צ ע"ב, שאישה אומרת לבעלה: 'השמים ביני ובינך' - וכתבו המפרשים, שפירושו שם ה', ועל פי זה, אפשר כאן: רוצה לומר, אפילו אם יהיה, חס ושלום, בשפל המדרגות, התכלית הקצה, מוקצה ומובדל מה', וזה שאמר: 'בקצה השמים' - אף על פי כן, 'משם יקבצך ה' 'כי לא ידח ממנו נידח'.
חכם ישראל זאב הלוי הורביץ , נחלה לישראל וארץ חמדה, פרק א', דף לה, הרב אהרון אברהם סלאטקי, ירושלים, תשכ"ט (1969). מתוך 'החכם היומי'
לשלום אין קץ, קיבלתי מכתבו ובראותי כל הכתוב, רחפו עצמותי, מרעיד ומרעיש על המעשה הרע הזה, אוי לאוזניים שכך שומעות - תלמידי חכמים מבזים זה את זה, עד אשר הגיעו למידה כזו, צר לי למאוד. אולם אין לי עסק בזה, וכל ימי אני מתרחק מן המחלוקת ובפרט מן החכמים. ...
מעתה ידידי אחת דיברתי ולא אשנה, כי אין ברצוני להיכנס בסלע המחלוקת, ולך ידיד, הטוב הוא - כי יהיה מן הנעלבים, אך לחוש לדבריו - לא יחוש כי כוחו במותניו, ויען כי העת נחוץ, לא אאריך במילים, רק באתי אחר הקוצרים, בחזותי גודל צערו, ועשה תענית, ולא מן השם הוא זה, ומקרא מלא: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
חכם ישראל זיתון, מלכי תרשיש, מתוך מכתב ששלח חכם זיתון לחכם בנימין חדאד, שנת תרס"ח (1908) מתוך 'החכם היומי'
קול דודי דופק, גדול אדוננו מה אדיר, שם אתה מוצא ענוותנותו - יודיע דרכיו למשה. עשה עצמו מלמד, שהיה יושב ודורש - כיצד סדר משנה: שנה ופירש שיעורין דאורייתא במופלא ובמכוסה.
עבד לחם רב השבע השביע את בני ישראל מפתבג המלך, ומיין משתיו יורה דעה יבין שמועה חק תוכות על לוח ליבם, לא תהיה לו כנושה.
וזאת היתה יתירה יצא ליבם, טיהרו בסיחו, אף הוא ביטל את המעוררין יצרא בישא איהו ואביזרייה גזייה לרישיה. בל יראה ובל ימצא כי לא נחש ביעקב.
חכם ישראל יעקב אלגאזי , שמע יעקב-על ספר בראשית, הקדמת המחבר, קושטא, תק"ה (1745) מתוך 'החכם היומי'
כל אדם יהיה בעיניך מוחזק לטוב, וישר וגדול ממך כדי שלא תזלזל בו, ותכבדהו ותייקר נא נפשו בעיניך, כי אולי אתה תצטרך להם, והם לא יצטרכו לך. ואולי יש להם מעשים טובים, מוצנעים בחיקם, אשר אתה לא ידעת מהם. ועל ידי כך יהיה הוא חשוב לפני המקום יותר ממך. וכבר אמר החסיד ,שאם תראה העשיר ממך - תאמר ה' יתברך נתן לו עושר להיותו זכאי בעיניו. ואם איש עני הוא - הרי זה ה' יתברך מתפאר שהוא דבק עמו, והוא שכן עם העני ונכה רוח. ואם זקן ממך - זכיותיו האריכו ימיו, ואתה לא תדע בעצמך עד היכן תגיע. ואם בחור ממך - יש לו ודאי מעט עוונות ממך. הכלל הוא כי במקום כבוד ה' אין לך לחשוב עצמך לכלום. ... ומלבד שהשפלות לפני המקום הוא חיוב, יוצא ממנו תועלת גדול להנחיל שם טוב בעולם. והיא מדה נחמדה ומעולה מאד וטובה שבמעלות הטובות.
וכבר סופר על אחד מן המלכים, שהיה לילה אחת במסיבה עם שריו, וקם הוא בעצמו להטיב את הנרות, ואמרו לו למה לא ציוותנו. והוא השיב מלך קמתי ומלך ישבתי - להורות כי לא מחמת שישפיל האדם עצמו, גרע מערך שוויו, כבודו הראוי לו. ולפני כבוד ענווה, וההוד והכבוד סמוכים לו, ויגיע אל רצון הבורא, וישיג הנועם הקיים, וילמוד דרכיו יתברך, כמו שנאמר: 'ידרך ענווים במשפט וילמד ענווים דרכו'.
חכם ישראל יעקב חגיז, זכרון לבני ישראל, סימן י"ז, דף י"ט, ע"ב, דפוס אברהם שריפטגיססער, לעמברג, ווארשא, תר"ע (1910). מתוך 'החכם היומי'
כמה כללים טובים שהורונו אבותינו ורבותינו, נאספו רובם אל עמם,: 'מוטב שיהיו שוגגין', 'לאו כולי עלמא דינא גמירי', 'כל ישראל בחזקת כשרים הם', 'אי אפשר להוכיח לסוף ישראל להיות חסידים'. וכאלה רבים כדי שלא יצאו לתרבות רעה, ויבוא יומו, וגדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. ...
כוח חכמי ישראל הבקיאים בדרכי ההוראה וכל מקראה, יודעים מלאכי השרת הדרך הנחמדת, ולהנהיג את העם בסבלנות וביראת ה'. ובאופנים של כסהו בלילה כדי לזכות את ישראל.
חכם ישראל משה חזן, הרב ישראל משה חזן, קדושת יום טוב, דף כ"ז, א-ב, וינה 1855 מתוך 'החכם היומי'
'רבי אליעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם' - והן המה הממעטים את השלום, ומרבים קטטות ומריבות רבות. וראוי לתת אספלנית ורטייה למכות האלו. והוא העיקר בזה ההכנעה, ולהיחשב בעיניו יותר שפל מכל היצורים שבעולם. כי הגאווה היא ראש לאלו השלושה נגעים. שאין אדם מתקנא אלא גיבור בגיבור, ואם יחשב לתוהו ואפס לא יקנא. וכבר היה חכם חסיד, ראש קהילה, יושב במקומו בפתח בית הכנסת, ולא היה אדם עובר משם אשר לא היה קם לפניו. ואמרו לו: חכם כמותך יקום לכל הבאים בשערים האלה, אם דל ואם עשיר. והשיב: כי לא היה רואה אדם, שלא היה לו תיקון ושלמות עליו. אם היה זקן - היה לו יותר זכויות ממנו. ואם היה ילד - לא היה לו עוונות כמוהו. ואם היה עשיר - שעשה צדקה יותר ממנו. ואם היה עני - היה אהוב לה' מפני עוניו, ואם היה שוטה - אין לו עונשים. והוודאי שבאנשי מידות אלו, לא יכנס קנאה ושנאה ותחרות בעולם.
חכם ישראל נג'ארה, מקווה ישראל, סאה מ' עמ' 611, הוצאת אוני' בר אילן, רמת גן, תשס"ד (2004) מתוך 'החכם היומי'
שמענו אומרים: מה בצע כי לדרך לימוד לשון א-להים נשים פעמינו? מה שווה לנו לדעת שפת המתים, אשר היו מימי קדם, אשר עמהם מתה, ומהם לקבר הובלה? הנוכל להחיותה ולהקימה על מצבה הראשון? לא כף יד הא-להים, היא לבדה תעשה זאת, ביום האדיר והנורא, אשר ישוב ישראל להיות לגוי אחד בארץ ... השפה הנפלאה הזאת ... הנה קשר אמיץ, לחבר יחדיו את בני ישראל, הנדחים והמפוזרים בכל פינות הארץ לאגודה אחת. ... ובמה ניודע איש אל אחיו, המדבר לשון אחרת? ... רק בזאת ייוודע לאחיו, בשמוע הדברים האלה: 'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד'. כמה פעמים נפלו כלי מלחמה, מיד איש ישראל על אחיו, אשר לא הכיר אותו בראשונה, וירך לבבו אכזרי, ובמקום הרוג אותו, קראו: אחי. ויחבק לו, וינשק לו, כאח את אח ירצה. והיה כי יקרב אל עיר, איש הולך בדרך מרחוק, ושמע קול רינה וישועה באהלי ה', בבתי תפילתו, יכמרו רחמיו, ושם יבוא לדעת את אחיו, העובדים עמו דת אחת ואמונה אחת.
חכם ישראל קושטא , 'מוסר אב', הקדמה , דף ג-ח, ליוורנו, תרי"ג (1853) מתוך 'החכם היומי'
מה מסתתר מאחורי החלקים? זה עבודה רבה שעושים. לא לחפש אותם, אלא למנוע אותם. להחליש את החלקים שמחלישים, הלא-טובים שמקטינים, שמפריעים, שמורידים, ולהגיע ליכולת להבחין בדיוק בחלקים שמבחינים בטוב, ואז בקו ישר - יש שקט ושמחה. ולא - יש עצבות, אי-וודאות, ריחוק ובדידות, מרדנות וריחוק, ולהסתלק ממקומות, מהבית או מכל מיני. ויש שיוצרים קשרים עם אחרים, ומיד שוברים, הם חייבים. ... וזה מתקנים, על ידי הכרה למה שמתרחש בה, כדי שתחזור לעצמה. זה לא טוב - זה כן טוב. רואה את, שזה נפלא? - שאותה נערה תגיע קודם להכרה של מה שעושה לה לא טוב, ותיתן טוב במקום. בוודאי לא תהיה פתאום חזקה, אפילו גם אם האימא מקלקלת, דורשת, אלא היא תהיה לאט לאט חוזרת לאיזונה, חוזרת לעצמה, לחברה, ליכולת להשתייך ...
זה עושה אותם משוחררים ולא חסומים, ואז גם חסונים, ולא בעבור כל מה שקורה בחיים הם מתנדנדים בקלי קלות. ההבנה העמוקה, מאפשרת יציבות ומדידות, להבין מה היא התשובה לתת ...
שתבין למה היא מתנגדת, זה לא בשבילה. אני לא אומרת לה לבחור גבוה, אלא איך להתקדם לאותה צמיחה שמאפשרת אושר פנימי, הרבה שקט, הרבה דיוק, הרבה שמחה בקיום, קיום בנקי.
מרת ימימה אביטל, המעבר לחשיבה הכרתית: ע"פ ימימה אביטל, עמ' 10. הוצאת שרון פרלמן (התלמידה המחברת), פתח-תקווה תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
כשהיה אבא, זיכרונו לברכה, בהיותו חזן, מגיע בחזרת העמידה לקטע 'מודים אנחנו לך', היה אומר קטע זה בלחש, כדי לא להפריע לקהל, שאומר באותה עת 'מודים דרבנן', והלא שני קולות אינם נשמעים, וחוזר לקרוא בקול רם, בהגיעו לסופו: 'הטוב כי לא כלו רחמיך'.
פרופ' יעקב מנחם שויקה, ואל מעלת אבותם ישובו, ימי המעשה, סע' יב, עמ' 13, ירושלים, תש"פ (2020) מתוך 'החכם היומי'
יתן האדם דעתו, אם יש לו איזה שנאה עם איזה אדם, שהכעיסו בדברים או במעשה בגופו, יבקש ממנו מחילה ויפציר בו ג' פעמים, ואם לא נתרצה לו - זקוק לו יותר.
וכיוון שיש אנשים שעברו על המצווה 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ושכחו זאת, לכן בעת הוצאת הספרים בליל יום כיפור כל הקהל אומרים: 'מחלנו מחילה גמורה'
חכם כדיר שלמה עטון, בנימין צעיר, עמ' קל"ד, תל אביב תשל"ח (1978) מתוך 'החכם היומי'
ראיתי דבריך נכוחים וטובים - ליודע להתפלל בכוונות הרשב"י והאר"י זיכרונם לברכה, אבל אנחנו לא נדע מה נעשה - הלוואי נתפלל הי''ח כפשוטו בלב נכון ...
ומי שיודע לכוון ונשאו לבו, החוב מוטל עליו - להחמיר על עצמו.
ומה שכתב מורינו ורבינו, שאין בו טורח ציבור - שהוא קצר, כבר יש לנו בסדר תפילה, כמה דברים נוספים קצרים. ואם תוסיף קצר על קצר - יהיה ארוך.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמ' 95, אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
'אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו'. - מה שאומרים בתפילת שחרית לאחר שמע ישראל: אמת ויציב - חמש עשרה תיבות מחוברות באות ו' - לרמוז 15 כפול 6 - עולה 90, ועם הכולל עולה 91 - גימטרייה שם הויה ושם אדנות ובכך רומז אחר קבלת מלכות שמים, שזכינו להתקדש בחמש עשרה תיבות הרמוזים בשמותיו יתברך.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
כל שחסר לו איזה מצווה ממצוות התורה, יצטרך לשוב בגלגול כדי לקיים אותה. והקשו המפרשים: אם כן, איך אפשר להינצל האדם מן הגלגול?! והלא אי אפשר לשום אדם לקיים כל התרי"ג מצוות. ותירצו שעל ידי האחדות, מה שמקיים זה, כאילו מקיים זה, וכל ישראל שבכל הדורות נחשבים כאיש אחד.
ובזה יש לפרש המסורה וזה לשונו: 'ושבתי בשלום אל בית אבי', 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' - הכוונה על ידי שאהיה בשלום ובאחדות ,יחד כל ישראל כאיש אחד, אז 'ושבתי בבית ה'' - לאחר מיתה, 'לאורך ימים' - שלא אשוב בגלגול.
חכם כליפה הכהן , ככר זהב, דף יז עמ' א – יז עמ' ב, דפוס עידאן כהן צבאן חדאד, ג'רבה, תשי"ב (1952). מתוך 'החכם היומי'
'בורא ניב שפתים שלום שלום' - רוצה לומר הצדיקים אשר מדברים בשפתיים שלהם בדברי תורה לשמה בענווה, ונוחים זה לזה, אפילו שמקודם היו במחלוקת בטעמים, ומן הראוי שיהיו חלוקים בדעות, אפילו כך, בסוף לימודם נוטה דעת שניהם לצד האמת. ואפילו מי שהוא רחוק בדעתו משכנגדו, חוזר ומודה לחברו, כמו שאמר: 'שלום שלום' בטעם מפסיק, שטעמים שלהם חלוקים, אפילו כך: 'שלום שלום לרחוק' בטעמו 'ולקרוב' בטעמו, מודים זה לזה.
חכם כלפא גיג' , כגן רוה, עמ' 205, דף' קל"ז עמ' ב', מכון בני יששכר, ירושלים, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
אין לך מידה טובה בישראל כמידת השלום, ולהפך אין לך מידה רעה כמידת המחלוקת. ואם יראה האדם שיש לו התנגדות מה, בינו ובין זולתו, אין ראוי לו להעלים עין או להמשיך במחלוקות והתוכחות. רק ראוי לו לשרש אחרי אותה הסיבה, ולהסירה מכל וכל...
וכזאת עשה אברהם אבינו ...אשר אין ספק כי היו רועיו מחונכים בדרך ישרה, והגורם הגדול למריבות וקטטות, לא היה - רק מצד רועי מקנה לוט .ועם כל זה לא נתווכח עמו בזה, ולא העלים עין מהם, רק ראה הסיבה והשורש למריבה, וחיטט אחריה להיות כל אחד בארץ נפרדת.
חכם כלפון משה הכהן , דרכי משה , דף ד' עמ' א', דפוס דוד עידאן, גרב'ה, תרצ"ה (1935) מתוך 'החכם היומי'
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: בשעה שציווה משה לישראל על הקורבנות, אמרו לו: תניח בזמן שבית המקדש קיים, אבל בזמן שאין בית המקדם קיים מה תהא עלינו? - מאחר כי רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה הם כנגד איברי וגידי האדם, אם כן בחסרון מצווה אחת מהם, יחסר חיות האבר או הגיד שכנגדה, ובמה יזכה אותו גיד או אבר לחיי עולם הבא? - ואין קושי בשאר מצוות שאי אפשר להתקיים באדם זה ואפשר להתקיים על ידי אדם אחר, כגון מצוות מילה וייבום וכיוצא, כיוון שכל ישראל באחדות אחד וערבים זה לזה, מה שמקיים זה כאילו קיים זה, אבל מצוות הקורבנות וכדומה, התלויות בבית המקדש, מה תהא עליהם? - אמר להם משה: 'וזאת תהיה תורה העולה' - מי שקורא בפרשת עולה, כאילו הקריב עולה. וזהו שאמר: 'בזאת יבא אהרן אל הקודש' - רצה לומר אם יחרב הבית, יבוא בזאת אל הקודש במקום קורבן, והנה: 'בפר בן בקר', 'בפר' קוראים בו - 'בפרשת בן בקר', דהיינו בקריאת פרשת הקורבנות.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' צו. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
'בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני'. - אפשר לפרש על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל: שיש בתורה תרי"ג מצוות וצריך כל אדם לקיים כולן, ואי אפשר לשום אדם לקיים כולן. ורק על ידי האחדות אפשר לקיים כולן, כאשר כולם גוף אחד ככתוב: 'שה פזורה ישראל'.
וזהו שאמר הפסוק: 'בשלום יחדיו' - שכשאנחנו נהיה 'בשלום יחדיו', אז 'אשכבה ואישן' - במנוחה והשקט, ואינו מפחד שייענש על שלא יכול לקיים כל המצוות שבתורה.
חכם כמוס סגרון , ספר וסמך ידו – חידושים וביאורים על תורה, תהלים ומשלי, עמוד קל"ח-קל"ט, ישיבת "כסא רחמים" -בני ברק, תשנ"ו (1995) מתוך 'החכם היומי'
'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' - רמז כי רוב העולם בראש השנה ויום הכפורים, שהם תחילת השנה, באים ומתקרבים אליו יתברך. אבל אחר כך מצטננים והולכים. וכאן אומר הפסוק: תשתדל שתהיה 'ברוך אתה בבואך' - לשנה החדשה, שאז אתה מתקרב לתשובה, אולם גם תהיה: 'ברוך אתה בצאתך' - בצאת השנה. ואמרתי על מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה במסכת שבת: 'אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות, מיד הם נגאלים' - שאותם שתי שבתות יהיו יום הכפורים, הנקרא 'שבת', כמאמר הכתוב: 'שבת שבתון הוא לכם'. וזהו: 'אם ישמרו שתי שבתות' - שתי פעמים ישמרו את יום הכפורים כאחת, בלי הפסק בינתיים, אז מיד נגאלים.
חכם כמייס בנציון חורי , רכב ישראל, עמ' קלו-קלז, בהוצאת משפחת המחבר, ירושלים, תשס"ה (2005). מתוך 'החכם היומי'
'אל תהי בז לכל אדם, שאין לך אדם שאין לו שעה' - והנה שעה אותיות עשה, וזה שנאמר: 'אל תהי בז לכל אדם' - אפילו פושעי ישראל ואפילו הריקנים שבהם, אל תהי בז להם, יען שאין לך אדם שאין לו שעה, שהיא אותיות עשה, רצה לומר: כמה מצוות עשה, שהם מצוות גדולות שאין להם קץ וקצבה, שאפילו הרב הגדול שבישראל\ אינו זוכה להם כמו הצלת נפשות, הצלת ממון ישראל מהמלכות וכיוצא, מצדקות וגמילות חסדים, מוסר נפשו למיתה כדי להציל את חברו מיד אומות העולם.
חכם כמייס מאזוז, כמוס עמדי, בתוך רפאל המלאך, עמ' מ"ג, נהריה, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
בבית הכנסת הגדולה אלגריבה, זכותה יגן עלינו אמן, בכל שני וחמישי בשבת, מתפללים כמה מניינים, בזה אחר זה או בשני מקומות, בבית הכנסת עצמה כי היא גדולה ורחבת ידיים כידוע. אבל ביום השבת ובחגים, כל הקהל מתפללים רק במניין אחד, ואין להתפלל בשום מקום אחר, כלל ועיקר, אלא בפעם אחת ובבית הכנסת אלגריבה, מקום הספרים וההיכל, כידוע שאין ספר תורה בכל העיר הדיג'ת (הרובע הקטן) רק בבית הכנסת אלגריבה, כפי תקנת הקדמונים. וברוב עם הדרת מלך.
חכם כמייס עמוס כהן, ויען עמוס, חלק שני, מערכות, בית הכנסת אלגריבה, עמוד יט, הוצאת המשפחה, אשדוד, תש"ס (2000). מתוך 'החכם היומי'
'מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע, ועשה טוב. בקש שלום, ורדפהו'. - 'מי האיש החפץ חיים' - שאוהב להיות חייו חיים, ולא יגיעו שום נזק בחיים חיותו, שהוא דבר שהאדם מתפעל ממנו, הוא האיש ש'אוהב ימים' כדי 'לראות טוב', ואפילו לשונאו. לא למי ש'אוהב ימים' לראות ברעת שונאו. ולזה סיים: 'נצור לשונך מרע' - רוצה לומר: לא זו, שאני מזהירך שלא לראות ברעת שונאך, אלא אף זו, שאפילו על ידי דיבור גם לא. ולא זו שלא לדבר עליו רעה, אלא גם כן אני מזהירך לא מלבד ש'סור מרע' - שלא לדבר, אלא 'ועשה טוב' - עשה עמו גם כן טוב, וגם כן 'בקש שלום ורדפהו' - בקש גם כן למי שרודף שלום ושונא אותו, אתה בקשהו.
חכם לוי אסולין, בני לוי, דרוש ו' - ללשון הרע, דף י"ט ע"ב, תוניס, דפוס כאסתרו וחברו, תרס"ד (1903) מתוך 'החכם היומי'
המצב החברותי בארץ וגם בתפוצות, ההולך ומעמיד מחיצת ברזל בין המאמין ושאינו מאמין עד כדי הקצנה, מחייב דאגה והתבוננות לתקן המצב. התבדלות זו של ראיה מיוחדת לכל צד, והאמונה בה שהיא דווקא הנכונה והטובה, שכל צד רואה בצד השני כמפריע, וככופה משלו על השני, זו סכנה למצב החברותי האוסף את כולם תחת קורת גג אחת.
אחרי שהם דוחים כל התפשרות וגמישות, יגיעו יום אחד להתנקשות, לביטויים של שנאה, ולהרמת ידיים כללית אם נדבר בלשון המעטה, מה שכולנו לא רוצים, וגם לא לעזר ולא להועיל, שכל בעל שכל בהתבוננו בעבר הרחב יראה, שהאלימות לא השתלמה והועילה מעולם.
חכם לוי סעדיה נחמני , ברית הלוי, מבוא לספרי שלמה, עמ' מ"ז, הוצאת מכון מחשבת הלוי, ירושלים, תש"ס (2000) מתוך 'החכם היומי'
'ואהבת לרעך כמוך' - מה שהיה מטבע המין לאהוב מינו - חויב שימצא זאת ביותר בעצם בבעלי הבחירה, ולא באה המצווה באהבת הרע רק לעניין עצם האהבה כאומרו: 'ואהבת לרעך כמוך', כי לא יספיק הטבע בזה, אמנם להפך - כי האדם קרוב אצל עצמו ...
הזהירה התורה בהרחקת השנאה. הלא תראה, שלא שמח יתרו כאשר סיפר לו משה חותנו ממפלת מצרים, רק מהצלת ישראל לבדה, כמו שכתוב 'ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל'. ...
אמנם, מי שידרוש הרעה, תהיה למי שתהיה - תבואנו. וזה בדרך משל, מי שיבקש מה' שיהיה חוסר מאיזה דבר סחורה שיש בידו, כדי שתעמוד שלו ביוקר, לא די שלא תשמע תפילתו, אמנם אל ההפך קרוב למה שאמר: 'כציפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חינם: לא תבוא', כתוב 'לא תבוא', וקראנו בו': 'לו תבוא' - לרמוז כי כמקרה טבע שני העופות כן יקרנו.
כי טבע הציפור - לנוד מקינו עד עת ערב, וטבע הדרור - לעוף סביבותיו, ותמיד יוצאה ממנו ונכנסת אליו. כמו כן קללת חינם: תמיד ולא תיכנס אצל המקולל - כמנהג הציפור, ותשוב אל חיק המקלל - כמנהג הדרור. ... הן אשר תקראו קללת חינם, כי לא יעשו רושם, ואדרבה - אל חיק המקלל תשוב.
חכם לוי קוזין , עליית קיר קטנה, פרשת קורח, דף קס"ד עמ' ב', הוצאת כץ, ברוקלין, תשנ"ב (1992) מתוך 'החכם היומי'
יהודים צריכים לאהוב זה את זה. האהבה יוצרת אחדות ומאפשרת להתחזק ללכת בדרכי התורה. יהודי אתיופיה היו מסתדרים ביניהם ואהבו זה את זה, בלא שאחד יזלזל בשני. בזכות אהבה זו, ניצלה הקהילה ממגפות ששררו בסביבתם. בזכות האהבה כיבדו הצעירים את הגדולים, והילדים חונכו, על ידי דוגמא אישית, ללכת בדרכי אבות ולכבד את הגדולים. חיי הקהילה היו מוצלחים ושקטים.
חכם ליקה כהנת קס ברהן , דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו: מתוך ראיון עם עקיבא ברוך. מתוך 'החכם היומי'
'אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת' - יש כמה מניעות לאדם, שאינם מניחים אותו לבוא למדרגה להיות בחינת אדם, שהוא מדרגה עליונה: לפעמים הוא נופל ממדרגתו כדי לבוא למדרגה עליונה יותר גבוה. ... לפעמים אדם נופל ממעלתו, ואינו יכול לבוא למדרגה ע"י האנשים אשר סביבו, כי הם מונעים אותו. ... לפעמים נופל במחשבות העובד, שהוא מהיר ובהיר במלאכתו עבודת הקודש, ומכווין כוונות וייחודים ... או שיש אדם חכם וחריף המוח, להבין ולהשכיל בתורה ועבודה, כמו מעיין הנובע, ואין מי שדלה אותם המים, ומחמת זה אינם נובעים חדשים. ...
וזה רמז הפסוק: 'אדם' - היינו מי שהוא בעל נשמה קדושה, מדרגה עליונה, המכונה בשם אדם, 'כי יהיה בעור בשרו' - היינו בלבושים שלו נגע, שתרגום אונקלוס: 'מכתש סגירו' - לשון מניעת השפע כמו שמובא בזוהר הקדוש, והוא נופל ממדרגתו, ואינו יכול לבוא למדרגה עליונה, ע"י אחד מג' דברים: 'שאת' - לשון הגבהה, היינו שהירידה הוא צורך עליה או 'ספחת' - שהוא לשון חיבור ואסיפה, מחמת אנשים המחוברים עמו וסביבו או 'בהרת' - לשון בהיר בשחקים. וזהו עצת התורה הקדושה בכולם: 'והובא אל אהרן הכהן' - היינו מידת התשובה והחסד, כי הכל הוא מן ה', וה' מתקן הכל, ובידו להסיר כל חלאה וצחנה, ולהוריד השפע דרך הצינורות הידועים על כל העולמות.
הרב משה חיים אפרים מסדילקוב , דגל מחנה אפרים, פרשת תזריע, דף ז ע"א, ברדיטשוב, תקס"ט (1809) מתוך 'החכם היומי'
'בראשית ברא א-לוהים' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שלוש ברכות, יש המתברך בהם, יש לו כל, ואלו הן: בנים סמוכים, חיים ארוכים, ומזונות מרווחים. ונראה ששלושתן רמוזות הן בתיבות אלו: שהרי 'חיים' - היינו בריאות הגוף הוא 'ברא', ובו רמוזה גם כן ברכת הבנים, שזה בלשון ארמית: 'ברא' - היינו בן, ואילו תבואה הוא בר - היינו 'מזונות' ועוד שתיבת 'ברא' עולה: בני, חיי, ומזוני'.
חכם מאיר אבוחצירא, 'אורייתא דרבי מאיר', עמ' ז, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
השתוקית צריך בדיקה כיצד לכתוב בגט שלה ... בשולחן ערוך כתב בפשיטות לכתוב רק שמה בלבד, ובפוסקים אחריו פסקו לכתוב שם אימה. ... ותן לחכם ויחכם עוד, ויהיה הכל בהצנע לכת.
חכם מאיר אבוחצירא, 'אורייתא דרבי מאיר', עמ' יב, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר' ומסיים הכתוב: 'הקטון יהיה לאלף, והצעיר לגוי עצום, אני ה' בעתה אחישנה'. -
זה שאמרו: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', דקדק לומר: 'חלק לעולם הבא', ולא אמר: 'מזומנים לעולם הבא', שהיה משמע שתיכף ומיד, כשנפטר איזה מישראל, הוא מזומן לעולם הבא. וזה אי אפשר, שכמה עונשים וייסורים סובל תחילה עד שיזדכך לזכות לעולם הבא. אלא אמר: 'יש להם חלק לעולם הבא', ויהיה כשיהיה. דהיינו, שה' יתברך מגלגל אותם גלגול אחר גלגול, עד שיתקן שורש נשמתם, ואחר כך זוכה לחיי העולם הבא, ולפעמים, שהגופים נאבדים ואינם קמים בתחיית המתים שאין להם לחלוחית מצווה, או שמלווה ברבית, כמה שכתב הרב זכרונו לברכה ב'ספר הגלגולים', וכן על מתי יחזקאל, שכולם קמו ולא קם אחד מפניהם מפני שהלווה ברבית, יעיין שם. אבל הנשמות, 'כי לא ידח ממנו נדח', ומתגלגל אותם עד שיתוקנו.
ולעולם ש'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', על דרך הנזכר, שנאמר: 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ' - ארץ העליונה. ואם תאמר: וכי כל ישראל הם צדיקים, והלא כמה וכמה רשעים יש בהם? כמה שנאמר בזוהר, לזה בא כמתרץ, ואמר: 'נצר מטעי' - כלומר על ידי שאני נוטע אותם פעם אחר פעם, מגוף לגוף, על ידי גלגולים, אז 'מעשה ידי להתפאר', ואז 'הקטון יהיה לאלף' - שהיה קטון במעשים טובים ולא היה ראוי לעלות, מה הוא 'יהיה לאלף'? - שיזכה לבחינה גדולה. 'והצעיר לגוי עצום' - שהיה צעיר במעשים טובים, יהיה לגוי עצום על ידי הגלגול, כל אחד עולה במעלה, ואז כשיתוקנו כולם, 'אני ה' בעתה אחישנה' - שיבוא מלך המשיח 'ובלע המוות לנצח'.
חכם מאיר ביקייאם , מגן אבות, פרקי אבות פרק א, דף א עמ' א, דפוס F. Bendarski, למברג, תרנ"ד (1894) מתוך 'החכם היומי'
'והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות' - הכוונה כל האדם, דהיינו כל האצילות בכללות שנקראת אדם, יהיו בסבר פנים יפות, שמקבלים שפע והארה מפני אריך הכופף קומתו ומאיר בפניהם.
'והווי מקבל' - כלומר גם אתה תקבל מאותה הארה, מפני שעל ידי עסק התורה נגלים מוחים מצד אבא ואין אחיזה לחיצונים מאותם האורות, ואז כולם פניהם לצד אחד, ואינם אחור באחור, או אחור בפנים, אלא כולם פניהם לצד אחד ומקבלים שפע והארה מפני אריך, וגם אתה תקבל מאותה הארה.
חכם מאיר ביקייאם , מגן אבות, פרקי אבות פרק א, דף ד עמ' א, דפוס F. Bendarski, למברג, תרנ"ד (1894) מתוך 'החכם היומי'
היסוד העיקרי של החבורה של החסידים בירושלים, כפי שהן נלמדות משטרי ההתקשרות, הוא להיות
'חברים - חברי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא ... למרס את דם אהבת החברים שלא יקרוש'. ... החברים התחייבו לערוך תיקונים ולימודים בביתו של כל חבר שתארע בו שמחה, מחלה או פטירה ...
המגמה החברתית בולטת דווקא בשטרות האחרונים: 'נכרת ברית בינותינו ... שכולנו, החתומים מטה, שנים עשר איש, במספר שבטי י-ה, נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה, אהבת נפש ואהבת הגוף ... בהתדבקות ברוח אחת, אך בחלקות ל'עניין הגשם' בלבד.
ואולם איש את רעהו נפשו קשורה בנפשו, שנהיה כולנו, השניים עשר, כנפש אחד רבה תפארת, וכל אחד יעלה על חברו כאילו הוא חלק אבל ממנו ממש בכל נפש ובכל מאוד, באופן שאם, חס ושלום, יהיה איזה צער לאחד ממנו, לסייעו כולנו יחד או כל אחד פרטות בכל הבא מידו. ועיקרו של דבר להוכיח כל אחד לחברו, אם, חס ושלום, שמע עליו איזה חטא'. ברית זו שנוגעת לחיי העולם הזה, מצורף לה סעיף שמבחינת אותו הדור היה מהפכני: 'שלא לשבח איש אחד ממנו את חברו, ואפילו שהוא גדול ממנו בחכמה ובמניין, לכל מראה עיני, ושלא לקום איש ממנו לחברו, כאשר אין זר איתנו, מלוא קומתו רק הידור בעלמא, ושלא להפציר בכבוד. באופן שנתנהג כאילו כולנו איש אחד'.
חכם מאיר בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, דף טז-יז, ירושלים, תשי"ט (1959) מתוך 'החכם היומי'
שתהיה זהיר לכתוב על המחברים בלשון כבוד, ושים לנגד עיניך מה שכתב מופת דורנו הרב חיים אזולאי, ה' ישמרהו, בשם הירושלמי, שלעולם יהיה בעל השמועה לנגד עיניו, ובזה יהיה זהיר, שלא יהיה נכווה בגחלתו. גם הזהר לך שלא תכתוב כלל בגיליוני הספרים. וכבר ראיתי שבאיזה מקומות כתבת ומחקת, והיה מן הראוי לענוש לך על זה, אלא שעשיתי את עצמי כאילו לא ראיתי.
חכם מאיר בנימין מנחם דאנון, מבוא חכם יצחק נסים, חסד לאלפים, עמ' 12. מכון הוצאת כתבי יד וספרי חכמי ספרד, ישראל, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
והרמב"ם כתב בפירוש בהלכות תפילה וזה לשונו - 'וכל מי שאינו יכול להוציא האותיות כתיקונן, אין ממנין אותו שליח ציבור'... לכאורה, הצדק איתו - שלא טוב עשו קהילת קודש שמינו חזן הנזכר ...
אבל אחר העיון המעט נראה שלא טעו במינויים, ש'המגן אברהם' שם בסעיף קטן ט"ו, הביא ... - 'שאם כולם מדברים כך מותר להיות שליח ציבור אצלם'.
וזכורני שקריית קודש אנשי אר"ץ טובה, כולם מבטאים את הקו"ף או"ף, רוצה לומר - קורים לקופי"ן אלפי"ן, וזה בוודאי גרוע מקוף - כף. כי סוף סוף הקוף והכף שניהם יוצאים ממבטא אחר, דהיינו כי כף וקוף בחיך, ולא כן האלף – מהגרון, והקוף - מהחיך.
וגם החי"ת - כף: שמעתי הרבה מהקהילת קודש, שאומרים במקום חכם - ככם. ואם כן לפי זה השליח ציבור הלזה הוא כמותם, ויכולים למנותו. ועוד שיש לו מעלה יתרה שהוא ירא שמיים מרבים. ...
ואם כן זה החזן אפילו יש בו אותן חסרונות של שינוי האותיות, כדאי כנגד מעלותיו העיקריות.
חכם מאיר ואעקנין , ויאמר מאיר, חלק א', סימן ה', עמודים ט"ו- ט"ז. הוצאת כוללות רמב"ה הספרדים, טבריה, תשס"ה (2005 מתוך 'החכם היומי'
'בן עזאי אומר: שתי חטאות. אמר רבי יהושע זה הוא שאמרו, כשהוא חי - קולו אחד, וכשהוא מת - קולו שבעה'. - יתבאר על עניין פטירת הצדיק. 'כשהוא חי, קולו אחד' - עושה רק פעולה אחת, דהיינו יאחז צדיק דרכו. אבל 'כשהוא מת' - יוצאים ממנו שבע תועליות, ואלו הן: א) מכפר על הדור במיתתו. ב) על ידו מתעוררים לתשובה. ג) אחרי מותו בני ישראל פרים ורבים. ד) מעלה נשמות בני ישראל מגיהינום. ה) בא צדיק חדש לעולם. ו) הקדוש ברוך הוא שמח בביאתו. ז) מעורר את הרחמים.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", סוף הספר, "ביאור מאמר בן עזאי" [חסר עמוד]. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
'והיה כי ישאלך בנך לאמור: מה העבודה הזאת לכם' - דרשו רבותינו זיכרונם לברכה שפסוק זה הוא על הבן הרשע, וקשה - על בן רשע, בא לשון שמחה - 'והיה'?!
ונראה לעניות דעתי, בסיעתא דשמיא ...שעצם העובדה שהוא שואל - סימן שיש בו ניצוץ קדוש, שהוא בכל זאת מתעניין לדעת. אבל רשע גמור לא אכפת לו כלל, ולכן יש תקנה לבן רשע זה.
חכם מאיר יהודה גץ , גצי תורה על חמישה חומשי תורה, ספר שמות, פרשת בא, עמ' 43, הוצאת ישיבת המקובלים בית אל, ירושלים, תשנ"ו, 1996. מתוך 'החכם היומי'
'משה קיבל תורה מסיני' - הקשו חכמינו זיכרונם לברכה שהיה צריך להיכתב 'משה רבינו' ולא משה סתם. ... שבעת מעמד הר סיני כל אחד מישראל, קיבלה נשמתו חלק מן התורה כפי מה שראוי לה.
חכם מאיר יונה , ספר בית מאיר, עמ' קל"ט, הוצאת משפחת הרב יונה, מגדל העמק, תשמ"ז (1986) מתוך 'החכם היומי'
'פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם' - רצה לומר: 'פרי צדיק' - הטוב לשמיים בלבד, 'עץ חיים' - לעולם הבא, אבל בעולם הזה, אדרבא, לגבייה - עומד לייסורים ומיתה, אבל צדיק ה'לוקח נפשות' ומלמדם תורה עדיף מן הראשון, שאף כשרשעים בעולם - שלום יהיה לו.
חכם מאיר שלמה פארינטי, אמרי שפר דף ז' ע"ב, מכלוף נגאר וחבריו, סוסה, תרפ"ד, (1924) מתוך 'החכם היומי'
הרב הלומד עם בני הישיבה, אם יהא מאריך עליהם, מזה הספר ומזה הספר, אפילו שיהיה הוא עם קצת מבני הישיבה, משימים לב בעניין זה, עם כל זה הנשארים ישמעו מעט, ויישנו הרבה.
מה שאין כן כשישמעו תוכן דברי החכם, והם סדורים לפניהם, אז ישמח לבם ויתעורר שכלם להבין ולשאול, ונמצאת תורתם כציצים ופרחים.
חכם מארי דוד משרקי, שתילי זיתים, כרך א', הקדמה, עמ' 103, פתח תקוה, תשס"ד (2004) מתוך 'החכם היומי'
וכאן אצטט כמה פסקות מתוך היומן שלו: ביום ראשון ג' חשוון תש"ה [1945], היות ולא היה מניין, הוכרחתי להתפלל בבית הכנסת בביתנו. כשאני עובר ברחוב אני רואה תימני קטן כבן חמש, נוהג ביד עגלת סבלים רצוצה, וגלגליה עקומים, והולך לעבוד בתוך גשם שוטף. רגע אני מהרהר, מדוע האשכנזים שונאים את התימנים? - אם על כי הם מלוכלכים, למה לא יעשו מגבית מיוחדת למען הילדים האלה?! - הלא ידוע שהתימני המסכן הזה, יש לו בנים לפחות, והוא אינו יכול לפרנס אותם, ועל כן הוא שולח אותם לעבוד, וכך יוצא שהם בורים גמורים במדע, אבל התורה הם יודעים אותה על בוריה, הודות לאביו שלאחר העבודה הביא מקל או שוט, ומלמד אותו תורה, וכפי שאני רואה שלתימנים יש כשרון נפלא ללימודים, אבל אין מי שיפתח להם את הכישרונות. וכנראה לי שהתימנים סובלים בשביל עם ישראל. בנים ישנים בחדר אחד על הרצפה. בחדר צר ומקומר. ומן הדין, כל עם ישראל חייב להם. ואם יש את נפשך להכיר את היהודים האמיתיים ומאמינים באמונה שלמה. צא לבין התימנים, ותיווכח כי הם ששמרו על גחלת ישראל, מתוך ייסורים קשים ומרים. כמו שאמר התנא: 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן' וכולי. והגמול שמקבלים מהאשכנזים, שנאה גמורה לתימנים, קיפוח וניצול. ביום זה שביומן יש כל מיני הצעות שונות ודברי מוסר וביקורת מאוד חריפה, עם ראיות ברורות שאין כאן מקומן, כי הם צריכים להיות בספר מיוחד.
חכם מארי זכריה יחיאל שרעבי, יבוא שילה, הקדמה לספר "ריח ניחוח", עמ' תמ"ט-ת"נ. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981). מתוך 'החכם היומי'
לא חיסר מארי יוסף כלום ממידת התיירים, המספרים לבני מסיבתם על מה שראו ושמעו בעולם, למען יטו את ליבות החבורה אליהם. גם בלילה ההוא סיפר הרבה, ומכלל דבריו שהגיד לנו, היה כיצד נכנס אל ארץ חבש, וגילה את היהודים אשר בגלילות ההם. ומפליא ביותר מה שאמר, שאחינו אלה לא האמינו שהוא מזרע היהודים, מחמת לובן בשרו. כי מאחר שהם מרוחקים במושבותיהם משאר אחיהם, סבורים הם שכל היהודים שחורים, ומביאים ראיה לדבריהם מספר שיר השירים מן הכתוב: 'שחורה אני ונאוה'. אף מארי יוסף השיב להם מן התורה ואמר להם: 'אני יוסף אחיכם', ומלשון הפסוק: 'אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש, בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי'. אחר תשובה ניצחת זו, הודו לו והכירו בו. זה מה שאני זוכר מסיפוריו המפליאים של מארי התיר באותו לילה. שאר הלילה, שוחח על עניינים שונים. ואף החכם מארי יוסף אלערוסי אמר, שפעם אחת הגיע לצנעא נוכרי אחד מיהודי חבש.
חכם מארי חיים חבשוש, מסעות חבשוש, פרק ד', עמ' 40-41. הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים תשמ"ג (1983). מתוך 'החכם היומי'
'לא תעמוד על דם רעך' - אם ראית אדם רשע מישראל, שהוא נחשב רעך, מפני שהוא זרע ישראל, אל תתפלל עליו שימות, כמו שעשה רבי מאיר, שהיה מתפלל על שני רשעים שהיו בשכונתו שימותו, ואמרה לו ברוריה אשתו, שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה והתפלל וחזרו בתשובה כמו שכתוב: 'יתמו חטאים' ולא חוטאים. ולפיכך אל תעמוד על דם רעך - כלומר אל תתפלל שימות, שעמידה היא לשון תפילה.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' של"ד – של"ה, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
'וכתבתם על מזוזות ביתך' - הקדוש ברוך הוא מרוב אהבתו לעמו ישראל, ציווה לישראל על יד משה נביאו, נאמן ביתו, לקבוע מזוזה בפתח הבית מבחוץ, כדי שיהיה ביתו של האיש הישראלי ניכר כמו שהוא ניכר בציצית שעליו, גם רוחות רעות ומזיקים בראותם שם שד"י על הפתח מבחוץ, בורחים ממנו.
חכם מארי יוסף רצון , מי מנחות, עמ' תפ"ב, הוצאת המחבר, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
הטענות שהם הסכימו שיתפללו בתור בשתי בתי כנסיות. ושחלק מאנשי בתי הכנסיות מונע חלק מהאנשים שלא יכנס להתפלל וחלק מהקהל רוצה להתפלל איפה שירצה. נפסק הדין, שכל אחד מן הקהל ברשות עצמו, יתפלל באיזה בית כנסת שירצה. ואין רשות לאחד להתערב בענייני השני בזה. ולא לאחד שימנע שום אדם מן הציבור מן התפילה או ילחץ עליו. חוץ ממי שיתחייב שייבדל מן הציבור אחרי פסק בית דין צנעא. אבל מי שרוצה למנוע אחד מהתפילה בבית הכנסת, שהוא ירצה להתפלל בו, הריהו חוטא ומעכב את הרבים מלעשות מצווה, ויהיה ארור ומוחרם ומנודה ומקולל, בכל הקללות שבכ"ד ספרים, ובקללה שקילל יהושע את יריחו, ובנידוי שנידה ברק את מרוז. ועל עניין השחיטה אין על השוחטים הכרח שישחטו, אלא הם ברצונם ישחטו למי שירצו. חוץ אם יש יולדת או חולה, הרי השוחטים מחויבים לשחוט בכל עת שיהיה.
חכם מארי יחיא יצחק הלוי, 'תעודות חדשות למעמדו של הרב יחיא יצחק הלוי כמנהיג יהדות תימן', עמ' 121-122, פעמים, קיץ תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
'בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם ועד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם' - היינו, בלעדי התשובה, לא הייתה אפשרות לעולם להיבראות ולעמוד על כנו. נשאלת השאלה, מדוע התשובה נוצרה קודם בריאת העולם? - לפי שהקדוש ברוך הוא ידע שהוא עתיד לברוא את האדם, אשר ינהל את העולם כחפצו ורצונו, והוא עתיד להיברא בשני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, ולפעמים יגבר היצר הרע, יחטא ויפשע בניגוד לרצונו, יתברך שמו, ובניגוד לטובת הבריאה. לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא תרופה למכה, ויצר בתחילה את התשובה, שבאמצעותה יוכל האדם לחזור בו מדרכו הרעה, יתחרט על מעשיו וישוב לדרך האמת, כרצונו יתברך שמו. נאמר בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, הסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה וברא את העולם, היינו, העולם נברא בהתאם לתורה, שהייתה כבר גנוזה בעולמו של הקדוש ברוך הוא, תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם. פירושו של דבר, שבלעדי התורה אין קיום לעולם, כי הטבע של הבריאה הוטבע בהתאם לדבר ה' בתורה, ומשום כך התשובה היא חלק אורגני בקיום העולם, הואיל ואין אדם יכול להיות זך ונקי ללא פשע, ואף אם יזהר על עבירות חמורות, הרי הוא יכול להיכשל בעבירות קלות שהאדם דש בהם בעקביו, כמאמר דוד המלך עליו השלום: 'עוון עקבי יסובני'. לפיכך נוצרה התשובה, לתקן את מעשיו.
חכם מארי ישעיהו , הרב הגאון רבי ישעיהו משורר זצ"ל - חייו ותורתו, עמ' 616. המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק תשע"ח (2018). מתוך '