מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד דה סולה פול נולד לאמו אביגיל פול ולאביו אליעזר סלומון דה סולה בשנת תרמ"ה (1885) בלונדון, אנגליה. 
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי לונדון. בשנת תרנ"ח (1898) החל ללמוד בבית המדרש של הקולג' היהודי בלונדון. במקביל למד שפות עתיקות באוניברסיטת לונדון, ובשנת תרס"ג (1903) סיים את לימודי התואר הראשון.
בשנת תרס"ה (1905) עבר לברלין, שם למד בבית מדרש לרבנים, ובמקביל למד באוניברסיטה העתיקה בהיידלברג. בשנת תרס"ז (1907) חיבר עבודה מקיפה על הקדיש, וקיבל תואר דוקטור בפילוסופיה.
בשנת תרס"ז (1907), הוזמן ע"י חכם חיים פררה מנדס, רב הקהילה הספרדית-פורטוגזית 'שארית ישראל' בניו-יורק, לשמש איתו בקודש. קהילת 'שארית ישראל' היא הקהילה היהודית הראשונה שנוסדה בארצות הברית. 
בשנת תרע"ה (1915) חכם דוד דה סולה פול, תוך כדי פעילותו בקהילת 'שארית ישראל', החל לשמש נשיא ארגון הנוער 'יהודה הצעיר'. בשנת תרע"ו (1916) החל לשמש נשיא 'חבר הרבנים של ניו-יורק' - ארגון שאיגד רבנים מכל הזרמים היהודים. בשנת תרע"ז (1917) נשלח לאזורי הקרבות באירופה מטעם 'מועצת הסעד היהודית'.
בשנת תרע"ז (1917) נשא לאישה את מרת תמר, בת הרב חיים הירשנזון, ונולדו להם שלושה ילדים.
אשתו, מרת תמר דה סולה פול מילאה תפקידים ציבוריים רבים ונכבדים, וביניהם שימשה נשיאת ארגון 'הדסה', יו"ר קרן בית הספר לרפואה באוניברסיטת העברית, ונשיאת כבוד של הקרן קיימת לישראל.
חכם דוד דה סולה פול היה פעיל בתנועה הציונית בארצות הברית, ובשנת תרע"ט (1919) נשלח לארץ ישראל כדי לסייע לשיקום היישוב היהודי בארץ. באותן שנים שימש כמנהל הג'וינט לארץ ישראל וסוריה.
בשנת תרפ"ב (1922) ששב לקהילת 'שארית ישראל' בניו-יורק, והחל לשמש מנהל ועד החינוך היהודי בניו-יורק. בשנת תרפ"ח (1928) היה ממייסדי התאחדות הקהילות הספרדיות, ושימש נשיא ההתאחדות.
בשנת תרצ"ח (1937) לאחר פטירת חכם חיים פררה מנדס, החל לשמש רבה הראשי של קהילת 'שארית ישראל'. לזכרו, חיבר את הספר חכם 'חיים פררה מנדס - ביוגרפיה', שיצא לאור בניו-יורק באותה שנה. הוא שימש גם נשיא 'איחוד הקהילות האורתודוקסיות', ובעוד שורה של תפקידים ציבוריים נוספים.
בשנת תשי"ד (1954) חיבר יחד עם אשתו ספר תולדות שלוש מאות שנה לקהילת 'שארית ישראל' בניו-יורק.
חכם דוד דה סולה פול נפטר ביום ג' בכסליו תשל"א (1970).
הוא חיבר כמה ספרים על היסטוריה של יהודי אמריקה; ספרי הגות ומחשבה, בתוכם החיבור 'מדוע אני יהודי?'.       

 

בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שאין ארץ, שהיא מולדתו של האדם הראשון.
התורה פותחת בבריאת העולם. א-להים הוא אבי האנושות כולה. כל בני האדם הם יוצאי חלציו של האדם הראשון. המסקנה הנובעת מכאן לא משתמעת לשני פנים - כל בני האדם אחים. בתלמוד מסופרת אגדה בעלת משמעות עמוקה, שכאשר ביקש א-להים לברוא את האדם, הוא אסף עפר מכל ארבעת רוחות תבל, ומהעפר הזה נברא האדם. כך שאף ארץ לא יכולה להתיימר להיות ארץ מולדתו של האדם הראשון. ארץ מולדתו היא כדור הארץ כולו. האנושות היא אחת כי א-להים אחד. כיוון שכולנו בנים של אותו אב קדמון, אף קבוצה לא יכולה להכריז על עצמה כנעלה על קבוצות אחרות.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 155, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שבית כנסת הוא גוף חי, שכל היהודים הם איבריו.
כאשר אני נכנס לבית הכנסת, אני נפעם, באופן עמוק, נוכח הזיכרונות המשוקעים בו. אני חש בו הדהוד-מסתורי של ארבעת-אלפים שנות תפילה. עבורי זו רקמה-חיה, גוף חי שכל היהודים הם איבריו. ... בית הכנסת מסמל את יהדותי ואת כל המשמעויות הנגזרות מהיותי יהודי. הוא מכונן את זהותי היהודית, יותר מאשר העובדה שנולדתי להורים יהודים.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 81-91, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהעברית מעניקה תחושה של בבית בכל בית כנסת.
אין אדם יכול להבין את מלוא העומק של היהדות ללא ידיעת השפה העברית. זוהי שפת האמונה היהודית. התפללתי בבתי כנסת שונים, בארבעים וארבעים מדינות, בחמש יבשות, מפינלנד עד ניו זילנד, מטורקיה עד תאילנד, אך מעולם לא הרגשתי עצמי זר, או שאיני יכול לעקוב אחר המתרחש בבית הכנסת בעקבות בורות או אי ידיעת שפת המקום במדינה. התפילה המתקיימת בעברית מעניקה לי בבת אחת את ההרגשה שאני בבית, יחד עם אחי לאמונה, בכל מקום שהוא, ושרשאי אני לבוא בקהל המתפללים, ממש כשם שמתפלל אני עם בני קהילתי 'שארית ישראל' בניו יורק.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 105, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שמבית הכנסת נבעו מוסדות אהבת אדם ואחוות אנוש.
בית הכנסת היה בין היהודים למורה ראשון במעלה לעקרונות של צדק חברתי ואחדות בין בני אדם. היה זה מרכז ראשון במעלה למעשי צדקה וגמילות חסדים ולחינוך אליהם. תמיד ידעה היהדות בבירור רב, שלא ניתן לברוא שמים חדשים וארץ חדשה, על ידי הצהרה על עקרונות מוסריים, ועל ידי מילים של נחמה ועידוד בלבד. נוכח הבעיות והסבל של בני אדם, היא לא הסתפקה בדיבורים נאים, במילים גבוהות ובתפילה נלהבת. מתוך בית הכנסת נבעו מוסדות אהבת-אדם ואחוות-אנוש שהושיטו עזרה וחיזוק לתוך חייהם של הנזקקים והכושלים. בבית הכנסת נולדו המוסדות למען מתן-בסתר, הכנסת כלה, הכנסת-אורחים, ביקור-חולים ותלמודי-תורה.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 146, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שאף שהיו רחוקים מארץ מולדתם, שכנה ציון ברוחם.
יסוד מכונן בנפש היהודית, אשר גם אנתרופולוגים וגם גיאוגרפים לא השכילו להסביר, הוא הקשר העז שלה לארץ ישראל, ארץ הקודש. ארץ התנ"ך הייתה אבן יסוד ביהדות ובתולדות היהודים במשך ארבעת אלפים שנים. בנוהג שבעולם עם שגלה מארצו, אז הגולים עצמם, והדורות הסמוכים להם, שומרים עוד על רגש מיוחד לארץ מולדתם. דור אחד, שני דורות, אפילו שלושה, עשויים להמשיך לדבר, או לפחות להבין, את שפתה של הארץ הזו, ולשיר את שיריה. מכאן והלאה, רק זיכרון קלוש על שורשים משפחתיים עתיקים עשוי להישאר. לפני תשע-עשרה מאות שנים הלגיונות הרומאים הרסו את המדינה היהודית; אך במשך כל אותן מאות שנים, בהם היו היהודים רחוקים מארץ מולדתם, שכנה ציון ברוחם כעוגן רוחני, עם חיוניות בלתי נדלית ומקור לא אכזב של כוחות חיים. ...
ייחודיותה של הארץ, כמקום השראת שכינה, הוא נושא מהותי, אשר חוזר ונשנה בנבואות התנ"ך. אחרי שנחרבה הארץ בידי הבבלים, התפללו על בנייתה מחדש ועל השיבה אליה, בתפילות נוקבות לב בנבואות ובמזמורים. בחזון אחרית הימים, עיר הקודש תהיה למורה דרך עבור האנושות כולה: 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 52-55, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד ששמיטת החובות מעניקה לעני תקווה להתחלה חדשה.
'שלי שלי, ושלך ושלך' - גישה זו אשר מונעת כל שיתוף, מייצגת את האינדיבידואליזם המחוספס של הג'ונגל. שנת היובל אשר שומטת את כל החובות, מעניקה גם לעני ביותר תקווה להתחלה חדשה. חקיקה שכזו, מקטינה את החיכוכים והתחרות בחברה, ועוזרת לבנות רשת בטחון חברתית.
'Why am I a Jew?', תרגם יאיר סעדון, עמוד 144, הודפס בידי הרב דוד דה סולה פול, ארצות הברית, תשי"ז (1957)