מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יאשיהו פינטו נולד לאמו ולאביו חכם יוסף פינטו בשנת שכ"ה (1565) בעיר דמשק שבסוריה. 
גדל בחכמה וביראה על ברכי חכמי דמשק. אביו, חכם יוסף פינטו, שהיה מנכבדי הקהילה בדמשק, סיפק לו כל מחסורו, כדי שיוכל לשקוד כל העת בתורה. עיקר תורתו למד מפי רבו, החכם יעקב אבולעפיה, שסמך את ידו עליו, כחלק מחידוש מסורת הסמיכה בצפת. 
בשנת שמ"ה (1585) ברח חכם חיים ויטאל מירושלים לדמשק, ושהה שם כשנה. חכם יאשיהו פינטו למד ממנו את חכמת הקבלה. בשנת שנ"ה (1595) התיישב חכם חיים ויטאל בדמשק, חכם יאשיהו פינטו נקשר בחכם חיים ויטל, והעמיק בלימודי חכמת הנסתר. בנו של חכם חיים ויטאל, חכם שמואל ויטל, נשא לאישה את בתו של חכם יאשיהו פינטו. בשנת ש"פ, נפטר חיים ויטאל, וחכם יאשיהו פינטו, מונה במקומו לשמש רב קהילת סיציליה בדמשק.
בשנת שפ"ה (1625) התיישב בעיר צפת. שנה לאחר מכן נפטר בצפת בנו יוסף, והוא רק בן 24. חכם יאשיהו פינטו שב לדמשק. לאחר פטירת בנו חיבר את הספר 'מאור עיניים' - פירוש לספר 'עין יעקב' על אגדות חז"ל. 
חכם יאשיהו פינטו נפטר בחודש אדר בשנת ת"ח (1648), ומנוחתו כבוד בעיר דמשק. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, יום פטירת משה רבנו, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות בנשמת משה רבנו.
חכם יאשיהו פינטו הניח אחריו את בנו, חכם דניאל פינטו, וספרים רבים, שהודפסו: 'מאור עיניים' - אגדות חז"ל; 'כסף נבחר' - דרושים, יצא לאור בוונציה בשנת שפ"א (1621); 'כסף מזוקק' - דרושים, יצא לאור בוונציה בשנת שפ"ח (1628); 'כסף צרוף' - על משלי, יצא לאור, לאחר פטירתו, באמסטרדם, בשנת תפ"ט (1729); נבחר מכסף' - שו"ת. שניים מספריו עוד עומדים בכתב יד: 'כסף נמאס' - על מגילת איכה, ו'קבוצת כסף' - הלכות ודינים.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לא תאמץ לבבך מלפייס את העני ולדבר אל ליבו.
ציוותה התורה: 'לא תאמץ לבבך' - מלפייס העני ולדבר על ליבו. כי המפייסו מתברך י"א ברכות. 'ולא תקפוץ ידך' - מלתת לו, כי לפי האמת אתה מקבל ממנו יותר ממה שתיתן לו. כי 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה עני עם בעל הבית'. ונמצא כשאתה פותח ידך לתת לעני, אתה פותח ידך לקבל ממנו. אם תקפוץ ידך מלתת לו, הנה באמת תקפוץ ידך מלקבל מאחיך האביון.
ולזה אמר: 'לא תאמץ לבבך' - שלא לתת, כי בזה 'לא תקפוץ ידך' - מלקבל מאחיך. אבל אם תאמץ לבבך מלתת - גם תקפוץ ידך מלקבל מאחיך. והטעם: 'כי אם פתוח תפתח' - פירוש: כי אם תרצה שיפתחו לך פתוח שערי הרווחה והצלחה מהשמיים, צריך שגם אתה תפתח ידך לו, ובהיות ידך פתוחה אתה עושה שני דברים: לתת וגם לקבל.
"כסף נבחר", דרוש ראשון לפרשת ראה, ע"מ קע"ז, ב', וונציה, דפוס יואני קאיון, שפ"א (1621)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכל היודע ללמד סנגוריה על בניו, יבוא וילמד עליהם.
מודעת זאת בכל הארץ, כי תכלית בריאת העולם וקיומו, הוא בשביל ישראל, כמו שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה: 'בראשית' - בשביל ישראל, שנקראו ראשית. וחיבה יתירה נודעת להם, שנקראו בנים למקום, כמו שנאמר: 'בנים אתם לה' א-לוהיכם'. ורוצה בטובתם של ישראל, כאב את בן ירצה. וכמו שהאדם יש לו בן יקיר, אינו רוצה שילמדו עליו קטגוריה, ויזלזלו בו, כך הקדוש ברוך הוא רוצה שכל היודע ללמד סנגוריה על בניו, יבוא וילמד עליהם. אבל מי שמזלזל בהם ומלמד קטגוריה הוא נענש, כמו שמצינו בישעיה הנביא, עליו השלום, שנענש על ידי שזלזל ונגע בכבודם של ישראל, ואמר: 'ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב'. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ב'ילקוט נביאים', שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על שאמרת איש טמא שפתיים - נסלח לך, שאתה שליט בעצמך. שמא בבני אתה שליט?! מיד 'ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה' - מהו רצפה? רצץ פה, שאמר לשון הרע על בניי.
"כסף נבחר", דרוש ראשון לפרשת חוקת, ע"מ קמ"ט, ב', וונציה, דפוס יואני קאיון, שפ"א (1621)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שכל ישראל שווים בתורה, ואין לאחד חלק יתר על חברו.
'תורה ציווה לנו משה' - להודיע שכל ישראל הם שווים בתורה, ואין לאחד חלק יתר על חברו. שהיה אפשר לומר, כיוון שהתורה ניתנה על ידי משה, אם כן יש לשבטו של משה, שהוא שבט לוי, עשר ידות בה. לזה אמר: 'תורה ציווה לנו משה '- כלומר התורה לא נתנה משה, שהקדוש ברוך הוא נתנה, רק 'ציווה לנו משה' - הוא היה המצווה אותנו, לשמרה ולעבדה, ואם כן כולנו שווים בה, כי היא 'מורשה לקהילת יעקב' - לשנים עשר שבטים גם יחד. וכשמלך משה: 'ויהי בישורון מלך' - שמלך על כל ישראל, הוא 'בהתאסף ראשי עם' - שנאספו הראשים והמליכוהו עליהם. אבל לעניין החשיבות - יחד הם שבטי ישראל, כולם חשובים כאחד לפני המקום.
"כסף נבחר", דרוש ראשון לפרשת וזאת הברכה, ע"מ ר', ב', וונציה, דפוס יואני קאיון, שפ"א (1621)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלושה דברים למוסרם בחינם: חכמה, מוסר ובינה.
'אמת קנה ואל תמכור' - שהתורה שנקראת תורת אמת, יקנה האדם בכסף מלא, אם לא ימצא מי שילמדו חינם. ואף על פי שלא קנית התורה, אלא מתוך נתינת הכסף, עם כל זה, הבא ללמוד מאתך - למדהו בחינם, 'ואל תמכור' - ואל תאמר: מה אני בשכר, כך אלמד לאחרים בשכר. אלא אל תמכור, לא חכמה ולא מוסר ולא בינה - כי שלושה דברים אלו צריך אתה למוסרם בחינם.
"כסף צרוף", ע"מ ע"ה, ב', אמשטרדם, דפוס יהודה ליאון טימפלו, תפ"ט (1729)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד להתקין עצמם לגאולה להיאסף להיות באחדות גמורה.
'ויקרא יעקב אל בניו, ויאמר האספו' - חכמים אמרו: ציווה אותם על המחלוקת. אמר להם: תהיו כולכם אסיפה אחת. על זה אמר הכתוב: 'ואתה בן אדם, קח לך עץ אחד, וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו' - חברו כתוב, נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמם לגאולה. ...
כולכם אגודה אחת, ואסיפה אחת, באחדות גמורה, ובזה אגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים, שתהיו נפוצים בגלויות, וכדי להיגאל מהגלות, אין עומד לכם כי אם האסיפה והאחדות.
"כסף מזוקק", דרוש א' לפרשת ויגש, ע"מ מ"ט, ב', וונציה, דפוס יואני קאליוני, שפ"ח (1628)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאין לשנות מנהג בני העיר ואפילו יש בו נדנוד איסור.
אין לשנות מנהג בני העיר, וכל הבא לשנות ידו על התחתונה, ואין שומעים לו. וכל האנשים הבאים לדור באותה מדינה, צריכים לנהוג כמנהג בני העיר. ומי לנו גדול מאליהו, זכור לטוב, שאמרו ביבמות: אם יבוא אליהו ויאמר: אין חולצים במנעל - שומעים לו, ואם יאמר אין חולצים בסנדל - אין שומעים לו שכבר נהגו העם בסנדל. ואם לאליהו, זכור לטוב, אין שומעים לשנות המנהג, כל שכן לשאר בני אדם, הבאים לשנות המנהג שאין שומעים להם.שמקובלנו: 'מנהג מבטל הלכה', ואפילו בדבר שיש בו נדנוד איסור, כמו המובא בפרק אחרון של תענית: רב נקלע לבבל, ראה שקראו הלל בראש חודש. סבר להפסיקם, שמע שמדלגים והולכים. אמר שומעים מכאן שמנהג אבותיהם בידיהם. הרי שאף על פי, שלפי דעתו של רב, היה באותו המנהג משום ברכה שאינה צריכה, ועובר משום 'לא תישא', מכל מקום סמך על מנהג אבותם בידיהם, ולא רצה לשנות מנהגם. ...
ואף על פי שפשיטא, שרב גדול הדור היה, והיה בידו למחות שלא יקראו כלל, כאשר הייתה דעתו נוטה, ואפילו כך, לא רצה לשנות מנהג אבותיהם. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שאין בדור הזה מי שיוכל לשנות מנהג המקומות, הנהוג על פי אבות הקדמונים
"נבחר מכסף", אורח חיים סימן א', ע"מ א', א' – א', ב', ארם צובא, דפוס אליהו חי בן אברהם ששון, תרכ"ט (1869)