מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד אלעזרוף נולד לאמו אסתר ולאביו חכם משה אלעזרוף בשנת תרנ"ט (1899), בעיר כרמינה שבבוכרה.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם משה אלעזרוף, שהיה מראשי הקהילה היהודית בעיר כרמינה. ראשית תורתו למד מפי החכם יצחק באי. בשנת תרס"ט (1909) זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישבו בירושלים, שם למד מפי חכם שלמה מערבי, חכם יוסף גרג'י, ואביו, חכם מתתיה גרג'י.
בשנת תרע"ח (1918), החל ללמוד בישיבת 'תפארת ירושלים' מפי חכם רפאל שלמה לניאדו, לימים היה ממייסדי ישיבת 'פורת יוסף', וראש הישיבה הראשון בה. הוא למד גם כתיבת סת"ם, שחיטה ומילה. 
בשנת תרפ"א (1921) נשא לאישה את מרת רבקה למשפחת ישראלוף, ונולדו להם בן ושלוש בנות, אך שתי בנותיו נפטרו בחייו. בשנת תרפ"ו (1926) עבר לארה"ב, שם התפרנס ממסחר, והיה חזן ומוהל. 
בשנת תרפ"ט (1929), שב לארץ, התיישב בתל-אביב, ושימש מוהל, שוחט וסופר סת"ם. הוא כתב כ"ה ספרי תורה. הוא פתח חנות לתשמישי קדושה ברחוב לוינסקי בתל אביב, ושימש חזן בבית הכנסת אליהו הנביא.
בשנת תר"ץ (1930) לאחר שנפטרה אשתו הראשונה, נשא לאישה את מרת רבקה למשפחת דוידוף, ונולדו להם בן ושלוש בנות. בשנת תש"ו (1946) הביא לדפוס בירושלים, יחד עם החכמים רפאל גאליבוף, ורחמים כלאנתר את הספר 'כבוד שבת' - מאמרי זוהר ופזמונים לשבת, יחד עם תפסיר פרסי, לפי מסורת יהודי בוכרה.
חכם דוד אלעזרוף דרש בציבור באירועים משפחתיים של בני הקהילה הבוכרית, בימי זכרון, בבתי הכנסת צופיוף וכובהיוף בירושלים, ובית הכנסת אליהו הנביא בתל אביב. את דרשותיו אסף לספר 'מנחת דוד – אמרי דוד', שיצא לאור בתל אביב שנת תשל"א (1971).
חכם דוד אלעזרוף נפטר ככל הנראה בשנת תשל"ה (1975). יום פטירתו אינו ידוע לנו, על אף שנפטר במדינת ישראל. אנו מציינים אותו ביו י' בסיוון, יום בו חתם מרן הראשון לציון חכם עובדיה יוסף על הסכמה על ספרו.

מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד תשר"ת, שיהיה פיו כהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.
תקיעה - לרמוז לנו רמז בחכמה, כי האדם בא לעולם א' כ'תקיעה' - ילד טוב חלק וטוב, ועל ידי עוונותיו גורם לו לעצמו 'שברים' - זאת אומרת משברים בחיים, כי אין יסורין בלא חטא, ואם יפשפש במעשיו וימשמש בהם לשוב בתשובה, כעין 'תרועה' - ישבור ויקרע את מידותיו הלא טובות וישליכם ממנו והלאה. אזי, שוב יזכה לתקיעה סופית של 'תקיעה שברים תרועה תקיעה' - דהיינו יהיה חלק ויפה, והבל פיו יהיה כהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, ויזכה להרבה טובות.
אמרי דוד, דרשה לימי ראש השנה, עמ' ו'. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאם יירק איש באחיו, ייפול הרוק בפני היורק.
אתרוג - רומז לתלמידי חכמים ובעלי התורה, שכמו שאתרוג דומה ללב, כך תלמידי חכמים ובעלי התורה הם לב האומה הישראלית. לולב - רומז לבעלי הממון ועשירי העם, שהם מקיימים, על ידי מעשרותיהם ותרומותיהם, פסוק 'פיזר נתן לאביונים', לכן 'צדקתם עומדת לעד', שהם עומדים זקופים כלולב ובולטים בהופעתם מתוך העם כלולב. הדס - רומז לעסקני ציבור ואנשי מעשה, שהם בעצמם טובים, ומטוב ליבם מטיבים וגומלים חסד לאחרים, ומקיימים הפסוק: 'וחי אחיך עמך', לא אגואיסטים חלילה, אלא זולתיסטים. וערבה - רומז לעמי הארץ ודלת העם, שאין ביכולתם או באפשרותם לא ללמוד לא ליתן ולא לעשות, רחמנות עליהם כי הם חסרי זכויות. אבל בכל זאת עלינו להיות מאוחדים ומלוכדים כתלמידי חכמים כעשירים כעסקנים כעניים, כולנו בני איש אחד אנחנו, א-ל אחד בראנו אב אחד הולידנו, ואם אחת ילדתנו, כולנו אחים, ולא נבגוד חלילה איש באחיו, כאמירה העממית באם יירק איש באחיו - ייפול הרוק בפני היורק. כי כבוד אחינו כבודנו, וחרפת אחינו היא חרפתנו.
אמרי דוד, דרשה על חג הסוכות, עמ' ח'. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד טעם שמחת תורה בשמיני עצרת ולא ביום מתן תורה.
חג שמיני עצרת חג מיוחד בפני עצמו, ובו מברכים בקידוש היום ברכת שהחיינו, ונכללת בו חג שמחת התורה בארץ ישראל שמסיימים את התורה ומתחילים בו ביום את התורה בסימן טוב, והמנהג כל ילדי ישראל, מקטנם ועד גדולם, עולים בהמוניהם, כן ירבו, לעלייה לתורה, והמבוגרים ששים ושמחים ורוקדים בשמחה של מצווה לסיום התורה ולהתחלתה.
שאלה נשאלת, שכל הסרמוניה הזאת הייתה צריכה להיות ביום חג השבועות, שהוא יום מתן תורה? ... התשובה, כי כידוע ביום מתן תורה קיבלנו את התורה בהבטחת 'נעשה ונשמע', הכל טוב ויפה, וכידוע 'לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה', ולא היינו בטוחים באם נוכל לעמוד בהבטחתנו ונקיים מצוותיה, זה היה בתורת תיאוריה בלבד. אבל העיקר, הפרקטיקה והעשייה וקיום המצוות עשה וזהירות ממצוות לא תעשה, את זה בסיימנו את התורה ביום שמיני חג העצרת ושמחת תורה, אנו רואים ומרגישים בעצמנו שעמדנו במבחן, וזכינו במשך שנת קריאת התורה בכל שבת ושבת בעיון רב שקיימנו מצוותיה ושיכולנו לעמוד בניסיון, לכן אנו שמחים שמחה של מצווה ומתפעלים ומתלהבים בשמחות וריקודים, שברוך ה' שזכינו ושכן נזכה הלאה, אנו ובנינו וכלל ישראל אמן.
אמרי דוד, דרשה על שמחת תורה, עמ' ט'. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד סגולת חודש אייר שנמצא בו שני יודין.
איזה מזל לחודש אייר, שחל בחמישי בו - יום חג העצמאות, ובארבעה עשר בו - יום פסח שני והילולת רבי מאיר בעל הנס, ובשמונה עשר בו - הילולת רבי שמעון בן-יוחאי שהוא ל"ג בעומר, ובעשרים ושמונה בו - כיבוש ירושלים עיר הקודש, כותל המערבי והר הבית?
התשובה היא, שבכל חודשי השנה לא נמצא שני יודין בשם החודש, פרט לשם חודש אייר, וידוע שאות יו"ד הוא הקטן שבאותיות אלף-בית, כמו עם ישראל עם קטן שבין כל העמים, אבל ממשיותו ומהותו גדול לאין קץ, אשר מקוצה של יו"ד בלבד נברא עולם ומלואו, אור ואוויר ומים.
אמרי דוד, נאום חג העצמאות לקום מדינת ישראל, עמ' ט"ז-י"ז. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלא יהיו הדרשות באזכרות סיפורים וגזלת הזמן.
הוזמנתי להספיד על הנפטרים, עליהם השלום, ובאזכרות של העדה, ה' ישמרה ויצילה, דברי תורה ודרשה תוך סעודה, זה עשרות בשנים, נתנסתי בהרבה ניסיונות בפועל, אשר יש צורך לדרשנים כהיום לדרוש בציבור מענייני היום, פסוקים מפרשת השבוע להמציא חידושים לפי רוח הזמן וקשורים למסורת, נוכח הגברים וכלפי הנשים, ומוסר השכל לבני הנוער, למען המתיק את טעמי התורה לחיכם ולהסביר ולתת להבין בשפה פשוטה, ולא בפלפולים וסיפורים וגזלת הזמן, כי הרגעים האלה הם יקרים לנצלם להשמיע לשומעים ולשומעות הלכה, דרך ארץ ומוסר השכל.
מנחת דוד - אמרי דוד, הקדמה, עמ' ט"ו-ט"ז. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד האדם כעניין הפירות, שוקד פורח, ולבסוף כמש ומתייבש.
עניין הפירות, שקידתן פריחתן ובישולן, ולבסוף כמישתן וייבושן, רומזות לאדם, 'כי האדם עץ השדה'. אשר על כן, האדם משנולד פורח ומשגשג ומתבגר, ועוברים עליו תקופות עלייה עמידה וירידה ולבסוף מובא לקבר ומצטמק ומתייבש, ונהפך כאבן שאין לו הופכין. לכן, במה יתגאה האדם, אפילו יגיע ראשו לשמיים ובין כוכבים ישים קינו, סוף סוף אחריתו להיטמן בבטן האדמה כשורש האילן.
אמרי דוד, דרשה על ט"ו בשבט, עמ' י"א-י"ב. דפוס בן-נון, תל-אביב תשל"א (1971).