מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חי הכהן נולד לאימו ולאביו חכם דניאל הכהן בשנת תר"כ (1860) בג'רבה. 
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, הדיין חכם דניאל הכהן, היה לתלמיד חכם, ושימש בקודש כרב העיר גפצא.
נשא לאישה את מרת מסעודה בתו של חכם מרדכי אמייס כהן, למשפחת חכם משה כהן, מחבר הספר 'פני משה'.
חכם חי הכהן נפטר ביום י' בניסן תרע"ז (1917).
ספרו 'כה לחי' - חידושים ודרושים, נדפס לאחר מותו ע"י חתנו, חכם יעקב הכהן בשנת תרע"ט (1919).

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד רמז 'יזל מים מדליו', שמבני עמי ארצות, תצא תורה.
'יזל מים מדליו' - אפשר לומר על פי מה שאמרו בגמרא: 'היזהרו בבני עמי הארץ, שמהם תצא תורה'. ולזה רמז 'יזל מים' - כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין מים אלא תורה'. 'מדליו' - כלומר הם עמי הארץ, שהם דלים מתורה. 'וזרעו במים רבים' - רצונו לומר שמהם תצא תורה.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף נח עמ' ב, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד רמז 'אלה מסעי בני ישראל', שסוף גלותם רינה.
'אלה מסעי בני ישראל אשר' - סופי תיבות גימטרייה: 'רנה'. על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה על 'מזמור לאסף א-לוהים באו גוים בנחלתך' - היה ראוי לומר קינה, אלא לפי ששפך חמתו על עצים ואבנים, ולא על ישראל'. ולכאן כיוון שנרמזו ארבע גלויות בפרק זה, שראשי תיבות: 'אלה מסעי בני ישראל' - כראשי תיבות 'אדום, מדי, בבל, יוון', שעתידים ישראל להתמרק מחטאם שם, ולא תהיה בהם כליה, חס ושלום. לכן נרמז בסופי תיבות גימטרייה: 'רנה', כעניין מזמור לאסף וכנזכר.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף נט עמ' ב, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד רמז ומטה ידו, שחסר לעני יד העשיר.
'וכי ימוך אחיך ומטה ידו' - 'וכי' גימטרייה: שלושים ושש, לרמוז למה שראיתי כתוב כי אמצע אותיות 'עשיר' - כזה: 'עין, שין, יוד, ריש' – גימטרייה: ל"ו. אבל אמצע 'עני' - כזה: 'עין, נון יוד' - גימטרייה: כ"ב, חסר י"ד.
וזה רמז: 'וכי' - שהיא גימטרייה: שלושים ושש, 'ימוך אחיך ומטה ידו' - שחסר לו 'יד', אז 'והחזקת בו'.
ובזה יובן מדרש: 'וכי ימוך אחיך' - זהו שכתוב: 'אשרי משכיל אל דל' - רצונו לומר, שישכיל להשלים מה שחסר לעני מל"ו, כי מילת 'דל' עם האותיות, גימטרייה: ל"ו.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף נה עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאכילת הפסח, שלמדו בה אחדות, היא שעמדה בימי המן.
אפשר לפרש המדרש: 'כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה' על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה בפסוק: 'ולקחתם לכם אגודת אזוב' - שרמז אל האחדות, להיות אגודה אחת, שבזכות האחדות יצאו ממצרים. וכיוון שידעו שהאחדות דבר טוב ומועיל כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה ולהצטער בצער חבריהם, שכל זה מכוח האחדות. ובזה יובן גם כן כוונת המדרש: עמדה להם בימי המן ככתוב: 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', וכתוב 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'. וזוהי כוונתם שאכילת הפסח, שממנה למדנו מידת האחדות, היא שעמדה בימי המן, כשהיו ישראל גם כן באגודה אחת בעניין הצום, כמו שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'לך כנוס את כל היהודים'.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף לט עמו' ב - מ עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד רמז כרפס, שעל יד הענווה, נשלם המניין ע"י השכינה.
כרפס - לרמוז מה שאמרו זיכרונם לברכה: ריבוי הבנים השלים המניין, ולזה בא הרמז בתיבת 'כרפס' נוטריקון: ס' פרך, לרמוז כי שישים ריבוא ישראל עבדו עבודת פרך. ועיין ב'לבוש' סימן תע"ג. גם כן שעל ידי הענווה נגאלו ישראל, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, ובא הרמז בתיבת 'כרפס' - להורות נתן שעשו עצמם כרפש וטיט, כי השין שמאלית קרובה לסמך. וגם לרמוז שעל ידי הענווה נעשה מרכבה לשכינה, וכתבו רבותינו זיכרונם לברכה שהשכינה השלימה המניין.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף סו עמו' ב - סז עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שאם מקיימים בניך את השבת, הולכת לה טענת ליסטים אתם.
'ונתתי לך ולזרעך' - אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, עליו השלום: אם מקיימים בניך את השבת אז נכנסים לארץ' - כן מופיע במאמרם זיכרונם לברכה. אפשר לומר, על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש: 'מי ששומר שבת, כאילו שומר את כל התורה'. ומקרא מלא דבר: 'ויתן להם ארצות גוים ... בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו'. והרי הוא כמבואר. גם כן שעל ידי שמירת השבת, אנו מורים על חידוש העולם, כנודע, והולכת לה טענת האומרים: 'לסטים אתם', וכמו שכתב רש"י זיכרונו לברכה בראש התורה.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף ד עמ' ב, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד רמז להיות שפל רוח ועל ידי זה ישא אישה.
'והוא אשה בבתוליה יקח' - רבותינו זיכרונם לברכה רמזו: 'והוא' - גימטרייה י"ח, לרמוז שבן י"ח לחופה. ובזה אפשר לרמוז מאמרם זיכרונם לברכה: 'חות דרגא וסב אתתא' [רד דרגה ושא אשה], שראשי התיבות של מאמרם זה הוא גימטרייה י"ח.
ועוד בא לרמוז שהעניו מרכבה לשכינה, ו'אשה' כינוי לשכינה, כמו שאמר הרב 'ערכי הכינויים', זיכרונו לברכה, וזהו: 'רד דרגה', להיות שפל רוח, ועל ידי זה: 'שא אשה', שהיא השכינה.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף נד עמו' ב - נה עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד רמז 'ויוכח אמש' הוא משיח בן דוד יגאלנו על ידי משה.
'את עניי ואת יגיע כפי ראה א-לוהים ויוכח אמש' - הנה שתי תיבות 'ויוכח אמש' זולתי ואו השימוש, גימטרייה: 'דוד בן ישי' עם הכולל. ובא הרמז על פי מה שאמר מורינו ורבינו, הרב רבי 'כף הכהן', זכותו יגן עלינו אמן, כי סופי תיבות: 'כפי ראה א-לוהים ויוכח אמש' - 'המשיח' - שיראה עניי ויבוא משיח, ולזה בא בסופי תיבות. עד כאן לשונו. ובא הרמז: כי המשיח הוא דוד בן ישי. גם כן תיבת 'אמש' עם האותיות והכולל גימטרייה 'משה'. ובא הרמז לאחר שראה את עניי במצרים, יגאלנו על ידי משה. או יתכן על הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אמן, וכמו מה שדרשו שגם הגואל האחרון הוא משה רבינו.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף טו עמ' ב, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד רמז ייחוד הקדוש ברוך הוא על ידי הצדקה.
'ויכלא העם מהביא', 'ויכלא הגשם'. עיין מה כתב הרב 'בעל הטורים'. ואפשר לומר על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין הגשמים נעצרים אלא ממניעת הצדקה'. והרי הוא כמבואר. ונרמז נתינת צדקה בפסוק: 'ויכלא העם' - ראשי תיבות: 'וה', והוא ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו על ידי הצדקה כנודע.
חכם חי הכהן , כה לחי, דרושים, דף ג עמ' א, דפוס דוד עידאן - מכ'לוף נג'אר, ג'רבה-סוסה, תרע"ט (1919). מתוך 'החכם היומי'