מקצת שבחו

מקצת שבחו

החכם המקובל פנחס סעדון נולד לאמו ולאביו חכם אהרון סעדון בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם אהרון סעדון בג'רבה. עבר לעיר תוניס, וגדל בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר. מונה לאב בית הדין ורב העיר טוזר, בדרום מערב טוניסיה. 
החכם המקובל פנחס סעדון נפטר ביום כ"ז באדר. שנת פטירתו אינו ידוע לנו.
בשנת תרנ"ו (1896), לאחר מותו, יצא לאור בעיר ליוורנו ספרו 'שרי מאות' - פירושים על דרך הפרד"ס על הפסוק 'טובים השניים מן האחד'. בשנת תרס"ב (1902) יצא לאור בתוניס הכרך הראשון של ספרו 'פסקי הראש', ובשנת תרע"א (1911) יצא לאור בתוניס הכרך השני של הספר. בשנת תשע"ט (2019) נערכה הילולה לזכרו במושב ינוב.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהאזנה היא המביאה אותך לידי לימוד.
'בסוכות תשבו שבעת ימים' - והרמז: אתה האדם, כל ימיך בעולם, שבעים שנה, תשב 'בשבת תחכומני', והסכת ושמע דברי חכמים, ותבין מה שיאמרו. והאזנה היא המביאה אותך לידי לימוד, שהרי כתוב: 'אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית ה''. הנה: 'בסוכות תשבו שבעת ימים' - ראשי תיבות: 'שבתי', והרמז שאמר דוד מלך ישראל: 'אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי' עם החכמים, כדי שאשמע מה שיאמרו, ואני אומר להם מה שעלה בדעתי, בחידושי התורה, ונמצא הם לי ואני להם.
פסקי הראש, חלק א, דף קכ"ה ע"א-ע"ב, דפוס אליעזר פרחי וואריוס, תונס, תרס"ב (1902).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד עת בוא לציון גואל, יצר הרע לא יבוא ביניהם, ויהיו לאחד.
'אחד באחד יגשו, ורוח לא יבוא ביניהם' - רצונו לומר: עת בוא לציון גואל, ועץ אחד של יוסף ועץ אחד של יהודה יגשו, והיו לאחד, שנאמר: 'ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף .. ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליהודה', וכתוב: 'וקרב אותם אחד אל אחד בידיך'. ... 'אחד באחד יגשו' - בבית קודשנו ותפארתנו, במהרה ובזמן קרוב, שהרי רוח טומאה, והיינו היצר הרע לא יבוא ביניהם, כי ממנו החטא המבדיל, כבר נשחט לפני הצדיקים, וכתוב: 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ'.
שרי מאות, דף סב ע"ב, דפוס שלמה בילפורטי וחבירו, ליוורנו, תרנ"ו (1896).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שנותנים צדקה על המתים, מהעונש שגורמים לעצמם.
'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'' - רצונו לומר: 'אשרי משכיל אל דל' כמעשה הנזכר, שהוא נתן בדעת ובהשכל, מפני בושתו של לוקח, ובשכר 'ביום רעה ימלטהו ה'' - שניצול מדינה של גיהנם, כידוע מדבריהם זיכרונם לברכה. ועוד כתוב: 'וצדקה תציל ממות' - ודרשו זיכרונם לברכה: ראשי תיבות - 'מות'. כתוב בלקט שבילקוט ראובני דף ז': 'הרוחות יכולות לחטוא ולהעניש לאחר מיתה, כמו רוח נבות, לכך נותנים הצדקה על המתים'. עד כאן. וזהו ראשי תיבות: 'מות', רצונו לומר 'וצדקה תציל ממות' - שלאחר מיתה, דהיינו: מהעונש שגורמים לעצמם מחמת החטא שעושים לאחר מיתה.
פסקי הראש, חלק א, דף לח ע"א, דפוס אליעזר פרחי וואריוס, תונס, תרס"ב (1902).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שמי שבידו 'ואהבת לרעך' הוא הפך לבן, וטהור כלפי שמים.
'כולו הפך לבן טהור הוא' - והרמז מי שיש בידו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', הוא הפך לבן הארמי, שביקש לעקור את הכל, משנאתו ליעקב, ואז 'טהור הוא' כלפי השמים. ועוד כתוב: 'ולך ה' חסד' - והרמז מי שיש בידו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - ראשי תיבות: 'ולך', אז 'ולך ה' חסד'. ומהו החסד? - שתשלם לאותו האיש כמעשהו, כפי מה שמקיים 'ואהבת לרעך כמוך', כך יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה.
פסקי הראש, חלק א, דף קנב ע"ב, דפוס אליעזר פרחי וואריוס, תונס, תרס"ב (1902).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד לחוץ התפילין בתפילת המוסף, ואין ראוי לשני כתרים.
'טובים השנים מן האחד' - תפילין של יד ותפילין של ראש, בהנחתם בראש חודש, וטובת ההנחה 'מן האחד' - רצונו לומר, שיהיו בו באדם, בעמידה אחת של שחרית, אבל לא בשנית, והוא עמידה של מוסף, שחולצן. העושים אלה, יש להם שכר טוב בעמלם - בחליצתו, ומתפלל תפילת מוסף בלא תפילין. ...
ועוד כתוב: ' כתר לי זעיר ואחוך, כי עוד לא-לוה מלים', נמצא בספר 'חיי אברהם' - כי התפילין נקראים 'כתר' והוא אומר בקדושת מוסף, ואין ראוי לשני כתרים יחד, ואפילו ביחיד שאין שם קדושה, כיוון שהוא זמנו, אין ראוי שיהיו על ראשו תפילין. וזהו הרמז, שאומר אדם כלפי התפילין: אני חולצך בתפילת מוסף שבו קדושת כתר, ומפני זה 'כתר לי', תמתין, 'זעיר', עד גמר התפילה.
שרי מאות, דף נו ע"ב, דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו, תרנ"ו (1896).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד מדוד שהתפלל לקבל לב שומע חרפתו, ולא ישיב.
'ונתת לעבדך לב שומע' - ראשי תיבות: 'עין מר' בוכה 'ולב שמח'. והרמז, הצדיק ילמד מדוד המלך, כשקללו שמעי, אמר: הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה', וקיבל בשמחה גזרתו יתברך, על ידי שמעי. גם הוא קרא ויתפלל לה': 'ונתת לעבדך לב שומע' את חרפתו לא ישיב, ואף על פי שעין במר בוכה על החרפה ששמע, יהיה לו לב שמח בקבלת גזרתו יתברך.
פסקי הראש, חלק ב, דף י"ט ע"א-ע"ב, דפוס כאסתרו וחברו, תונס, תרע"א (1911).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שדלה וענייה מן החסדים, ע"י הצדקה, נעשית ראויה לזריעה.
'זרעו לכם לצדקה' - אמרו זיכרונם לברכה: כל מצוות שעושים ישראל, הקדוש ברוך הוא זורעם וישראל אוכלים מפירות. והעניין הוא כמבואר אצלנו: כי דין המלכות היא דין, ונקרא 'צדק', בסוד דין של צדק כנזכר, שהוא סוד הגבורות, ועל ידי המצוות, ובפרט מצוות הצדקה, מה שהייתה 'צדק' תהיה 'צדקה' בתוספת 'ה', רצונו לומר, מה שהיתה אות 'ד' - דלה וענייה מן החסדים, עתה על ידי הצדקה וכיוצא, נעשית 'ה', ואז היא ראויה לזריעה בסוד הזיווג, ומן שפע אותו זיווג יושפע למי שגרם להיות אות 'ה'. וזהו הרמז על ידי המצוות הצדקה: 'זרעו' - רצונו לומר, יהיה סוד הזיווג, ואז 'זרע ו', סוד התפארת על ידי היסוד 'ו' יהיה לצדקה למצווה הנקרא 'צדקה' בתוספת 'ה' על ידי המצוות, 'וקצרו לפי חסד'.
שרי מאות, דף ס"א ע"א-ע"ב, דפוס שלמה בילפורטי וחבירו, ליוורנו, תרנ"ו (1896).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד טובים השניים, שיש להם שכר טוב, זה בתורה וזה בסחורה.
'טובים השנים מן האחד' - טובים התלמיד חכם וחברו מן יחידו של עולם. והטובה 'אשר יש להם שכר טוב בעמלם' - זה עם התלמיד חכם, יש לו שכר טוב בעמלו בתורה, אף על פי שלקח חברו החצי, הקדוש ברוך הוא נותן לו כנגדו במתנה. וחברו שעמל בו ופרנסו, לוקח חלקו החצי ברצון טוב.
וזהו הרמז: 'אם חכמת, חכמת לך' - רצונו לומר: אם חכמת בתורה ולמדת בה. ו'חכמת' - ראשי תיבות 'חברך כלכלך מזון תדיר'. בעולם הבא 'חכמת' - ראשי תיבות: 'תיתן מן כבודך חצי' - רצונו לומר: מן הכבוד הנוגע לך מאותו לימוד - דהיינו חצי השכר. אל תהיה חושש לזה, שהרי 'חכמת' - ראשי תיבות: 'חי תמיד משלים כבודך'. תורת חסד נמצא 'חכמת לך' - רצונו לומר שכר כל חכמתך לך, שכרה מושלם, ולא כלכלך שום אדם ולא חסרת דבר, הרי לך: 'טובים השנים מן האחד' - רצונו לומר ראויים וטובים השנים חצאים לבעל תורה, כי החצי השני מן האחד, יחידו של עולם, ניתן, נמצא 'אשר יש להם' - לשניהם 'שכר טוב בעמלם' - זה בעמל תורה וזה בעמל סחורה.
שרי מאות, דף יח ע"א, דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו, תרנ"ו (1896).