מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יחזקאל חיים כהן נולד לאמו טוטי שרה ולאביו חכם מאיר כהן בשנת תרע"ד (1914) בפרס (איראן). 
בשנת תרע"ח (1918), בהיותו בן 4, נפטר אביו, ובשנת תרפ"א (1921), בהיותו בן 7, זכה ועלה לארץ ישראל עם אימו ושלושת אחיו. ראשית תורתו, בתלמוד תורה 'דורש ציון' בירושלים. לאחר מכן למד בבית המדרש למורים 'מזרחי'. בשנת תרצ"ד (1934), נכנס ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, ולמד מפי הראשון לציון, חכם יעקב מאיר, ומפי חכם עובדיה הדאיה, שסמך אותו כרב בישראל. בהמשך הוסמך גם כמובל ושוחט.
חכם יחזקאל חיים כהן נשא לאישה את יעל, ונולדו להם שמונה ילדים.
הוא היה מבאי ביתו של החכם המקובל שלמה אליעזר אלפנדרי, ושל הראשון לציון, חכם בן-ציון מאיר חי עוזיאל, ואף לימד בישיבתו 'שערי ציון' במשך שמונה שנים. בשנת תשי"ב (1952) עבר לעיר רחובות, ושימש רב העיר הספרדי. בשנת תשי"ט (1959) התרצה ומונה באופן רשמי, ומאז שימש בקודש עד סמוך לפטירתו.
חכם יחזקאל חיים כהן תלמיד חכם עצום ומקובל, נודע בדרשותיו ברבים, בשפה שווה לכל נפש בענווה גדולה, ובפנים שוחקות. הוא התנגד לפלפול עקר בלימוד תורה, פסק כדרכי הספרדים להעדיף כוח ההיתר, ותיבל דרשותיו במשלים וסיפורים. שבועיים לפני פטירתו מונה כראש ישיבת המקובלים 'בית אל' בירושלים.
חכם יחזקאל כהן נפטר ביום ג' בכסלו תשל"ד (1974), בגיל 60. 
ספרו 'אמרי יחזקאל' - פרד"ס פירושים וחידושים, הלכה ואגדה, לוקט בידי תלמידו חכם מאיר כהן, ויצא לאור, לאחר מותו, בשני כרכים, בשנת תשמ"ג (1983).  מאמרים שונים של חכם יחזקאל חיים כהן התפרסמו בכתבי עת שונים. מאמרו 'זכר עמלק', נדפס בביטאון התורני 'קול סיני' בגיליון אדר תשכ"ג (1963). תשובתו המשותפת עם חכם יעקב בצרי בעניין עגונות, נדפסה בקובץ 'שיח שושנים', כרך ד', ירושלים תשס"ו (2006).  

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד ערך אהבת ישראל ואחדותם וכן קבלת התורה בשמחה.
ועוד יש נגע גדול מכל הנגעים המושרש גם בלב הדתיים, והיא שנאת חינם שהחריבה את ביתנו וגלינו מארצנו, ולא נגלה קיצנו, ומרקד בתוכנו. שבגללה בא עמלק ונלחם עם ישראל, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' - אל תקרא ברפידים אלא בפרידים, שהיו בפירוד לבבות, ולא קיבלו התורה עד שייחדו לבבם, שנאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כולם כאיש אחד. ובתשובות האלה שכנע המן את אחשוורוש שהסכים על הגזירה, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' - אמר לו המן: 'ישנו עם אחד' - ישנם לומדי תורה ומקימי מצוות, ומהם נישואי תערובת - ככתוב בעזרא שכמה משבי הגולה שהושיבו נשים נוכריות ולהם בנים. ואמר עוד: 'מפוזר ומפורד' - הם מפוזרים זעיר שם זעיר שם, ולא די זה אלא שהם מפורדים בלבותם. ולתקן את אלו קם מרדכי הצדיק וחבריו ואסתר המלכה.
מאמר "זכר עמלק", עמ' 142-144, קול סיני, גיליון אדר תשכ"ג (1963), ירושלים.
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שברא האור במידה גדושה, ואל יצטער כי יבוא בוקר.
'וירא א-להים את האור כי טוב' - ברא האור במידה גדושה, והשפיע כפי גדולתו ואהבתו עם בריותיו... 'ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד' - בא לעודד ולנחם את האיש, שמצאוהו רעות רבות, המכוונות במילת 'ערב', אל יתייאש, ויוסיף אומץ בעבודת ה', ויידע שצרותיו תעבורנה, ויבואו במקומם טובות, המכוונים במילת 'בֹקר'. וזהו שאמר: 'ויהי ערב' - אם יהיה ערב לאדם - אל יצטער, כי אחריו יבוא בֹוקר.
אמרי יחזקאל, כרך א', עמ' ט"ו. הוצאת משפחת המחבר, רחובות תשמ"ג (1983).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שהפיל עצמו לים, לא תצא מבעלה השני, ואין בתם ממזרת.
על אודות האישה, שבעלה הפיל את עצמו לים, ונישאת על פי העדויות וכולי, מה יהיה משפט האישה הזאת אם תצא או לא? ... המורם מכל האמור, כי בנידון שלנו יצתה האישה הזאת מאיסור תורה לכל הדעות, שאף לפי המחמירים, כל שהעד אינו לפנינו ורק העיד שטבע וכיסוהו המים, מודים שאם נישאת לא תצא, שמן הסתם אומרים אנו ששהה העד כשיעור, ובנידון שלנו שכבר נישאת, וודאי לא תצא. ... ומה גם שבנידון שלנו שלחו אחריו שתיים שלוש אניות, וגם לפי העדויות היו כמה אנשים באניה, וצעקו והלילו והלכו לעזור, ובוודאי שהיו כמה עדים שראו שטבע ושהו עליו מן הסתם, כי כן דרך האדם לעמוד, ורק לא באו בעדויות. זאת ועוד אחרת, שכתב רבי עקיבא איגר בסימן ק"ט, שכל שטבע בים שאין לו סוף, אם הוא באמצע הים הגדול, שהמרחק עד החוף שיעור ג' שעות, אומרים אנו כאילו עמד עליו ג' שעות. ויש לצרף לזה גם דברי הרב חתם סופר, שבזמן הזה שישנם טלפונים וטלגרמות, אנו אומרים כל בני אדם דנים להם כתלמיד חכם צעיר, ויש להם קול, וודאי תולים אנו להקל, וחס ושלום להוציא לעז על בתה, וצור ישעינו יצילנו משגיאות ויעזור בעדינו.
שיח שושנים, כרך ד', "תשובה בעניין עגונה", עמ' 65-69. ישיבת כתר שושנים, ירושלים תשס"ו (2006).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד לשתף רחמים עם כלל העולם, והדין לבדו עם יחידי סגולה.
אמרו במדרש רבה: בשעה שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא העולם, חסד אמר: יברא, צדק אמר: לא יברא. אמת אמר: לא יברא - שכולו שקר. מה עשה הקדוש ברוך הוא? - לקח את האמת והשליכו ארצה, שנאמר: 'ותשלך אמת ארצה'. והעניין הוא, על דרך שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו דין אמת. והגמרא שאלה: ומה ידונו דיני שקר?! - אלא שלא הלכו לפנים משורת הדין, כי העולם לא יעמוד מבלי שיוותרו, וכמו שנאמר: אם עוונות תשמור י-ה, ה' מי יעמוד, כי הוא ידע יצרנו. והוא יישוב העולם, וכן מותר לשנות מפני השלום, ולכן השליכו לאמת ארצה, להראות כי הארץ לא תעמוד בבחינת 'ייקוב הדין את ההר'. ורק עם יחידי סגולה וחסידיו, דן ה' ומתנהג עמם בדין ממש. והנה השם יתברך ראה שאין העולם יכול לעמוד במידת הדין, עמד ושיתף עמו מידת הרחמים. ולאור הדברים האלה, פירשו המפרשים זיכרונם לברכה את המקרא: 'עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור' - כלומר, עצת ה', שהתייעץ עם ליבו, לשתף עם מידת הדין מידת הרחמים - 'לעולם' - לכלל העולם. אמנם, 'מחשבות ליבו', שחשב קודם לברוא העולם אך ורק במידת הדין, הוא 'לדור ודור' - ליחידי סגולה שבכל דור ודור.
אמרי יחזקאל, כרך א', עמ' ט'-י'. הוצאת משפחת המחבר, רחובות תשמ"ג (1983).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד להקדים לעיני כל ישראל, שראשית הכל תהיה היראה.
'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת' - ובהיות הדבר כן, לכן לא עומדת להם, כל חכמתם של אומות העולם, זה בונה וזה סותר, ואין נמצא מופת חותך. מה שאין כן חכמי ישראל, שחכמתם עומדת, שיראת חטאם קודמת לחכמתם, אז חכמתם ומעשיהם מתקיימים. ... וזהו שאמר: 'לעיני כל ישראל - בראשית ברא א-להים' - דהיינו: שראשית הכל תהיה היראה, כמו שאמר: 'ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה' - דהיינו, שכל מי שהוא ישראל - בראשית.
'אמרי יחזקאל', כרך א', עמ' ח'-ט'. הוצאת משפחת המחבר, רחובות תשמ"ג (1983).