מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שלמה חזן נולד לאביו חכם אלעזר ולאמו זוהרה בת שלמה סבאת בשנת תרט"ו (1855) במראכש שבמרוקו.
בשנת תרי"ח (1858), והוא בן 3, זכה ועלה לארץ ישראל עם הוריו. מסע עלייתם ארצה נמשך, שלושה חודשים, תוך שהם מפליגים בסירת מפרש עד אלכסנדריה, ומשם המשיכו באנייה עד יפו.
חכם שלמה חזן נשא לאשה את פרחה בת חכם יעקב שמול, ראש החברה קדישא ביפו. ונולדו להם ארבעה ילדים. בתם אסתר נשאה לאישה לתלמידו החכם משה מאמן, מחבר 'זיכרון משה'.
חכם שלמה חזן נודע כחכם מופלא בנגלה ובנסתר הוא שימש ראש עדת המערבים ביפו, ואב בית דין. בשנת תרל"ב (1872) מינה אותו חכם יהודה חי אלקלעי לחבר 'הוועד לישוב ארצנו הקדושה ביפו', במסגרתו פעל לביסוס הישוב היהודי ביפו ולעלייתם של יהודי מרוקו. לאחר מכן עבר לירושלים, ושימש שם אב בית דין. בשנת תר"מ (1880) עבר לעיר צפת, שם שימש ראש רבני צפת, ראש ישיבה ואב בית דין. 
בשנת תרמ"ו (1886) יצא לעיר ביירות, בדרכו לקושטא כדי לסדר הדפסת ספריו, אך לקה בשבץ ונפטר בעיר צידון.
חכם שלמה חזן נפטר ביום כ"ו אלול תרמ"ה (1885).
מתוך כתב ידו יצאו לאור לאחר מותו הספר 'שלחן הטהור', בירושלים בשנת תרמ"ו (1886), ו'שלחן הזהב' באלכסנדריה בשנת תרס"ג (1903). חיבורו 'שלחן מלכים' - ביאור ל'עץ החיים' של חכם חיים וויטל, נותר בכתב יד.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שיהיו שלמים בערך עצמם, ולא רק בהשוואה לשאר העמים.
'והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש' - שלכאורה תיבת 'ואתם' - היא חסרה המובן, שעמהם הוא מדבר.
אכן העניין הוא: 'אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה' - חביבים לפני כסגולת מלכים, ואפילו שלא יהיו מעשיכם ראויים בשלימות, כי אם 'מכל העמים', בערך שאר עמים, עם כל זה 'והייתם לי סגולה'. אבל מה שאני מבקש מכם הוא שתהיו שלמים בערך עצמכם, שזהו גדולת שלמות ישראל. וזהו: 'ואתם' - בערך עצמכם, בבקשה מכם, 'תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש' - שזהו גדר מעלתם בערך עצמם.
והוא הרמוז במה שאמר דוד המלך, עליו השלום: 'כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו', והוא על דרך מה שאמר הנביא: 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל' - שבזמן שאינם עושים רצונו של מקום, נקראים 'יעקב' - לשון עקבה ורמאות. אכן כאשר עושים רצונו של מקום ויגעים בעבודתו: 'ישראל' יהיה שמך. וכן הוא אומר 'כי יעקב' - בהיותם בערך שנקרא בשם 'יעקב', אז 'בחר לו יה', כאדם בוחר טוב מרע. אכן בהיותם 'ישראל' - המה כדומה לסגולת מלכים, אבן יקרה שהיא מעצמה גדלה מעלתה.
חכם שלמה חזן , שלחן הזהב, דף כ"ח ע"א, דפוס פרג חיים מזרחי, ,תרס"ג (1903) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד כמו שחייב לקבוע עיתים לתורה, חייב לקבוע עיתים לצדקה.
חיוב עסק התורה הוא בכל יום לפחות, יהי קובע לו עת לעסוק בתורה, על אשר ילקטון יום יום. ובדומה לתורה הוא הצדקה, שחיוב מוטל על האדם לתת דבר מה לצדקה בכל יום, המעט הוא אם רב, כמאמרם: 'רבי אליעזר לא היה מתפלל עד שנתן פרוטה לעני' מה טעם? - 'אני בצדק אחזה פניך'. ועל דרך זה פירש הרב בינה לעתים דרוש עי"ן: 'אשרי שומרי משפט, עושה צדקה בכל עת' - שלגבי משפט היו מתונים בדין, אכן בצדקה: 'אשרי עושה צדקה בכל עת' - שלא יאמר שיום אתמול כבר נתתי, אלא 'עושה צדקה בכל עת''. הרי שכמו שחייב לקבוע עת לתורה בכל יום, כן הוא מחויב לתת דבר מה לצדקה בכל עת. ומעתה הוא הרמז בסמיכת הפרשה: 'ויקחו לי תרומה' למה שאמר: 'עלה אלי ההרה, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם' - אשר המה בדומה, שכמו שבעסק התורה חייב בכל יום לפחות לקבוע עתים, כן בצדקה, שחייב בכל יום לתת דבר מה לצדקה המעט הוא אם רב.
חכם שלמה חזן , שלחן הזהב, דף ס"ו ע"ב, דפוס פרג חיים מזרחי, נא אמון, תרס"ג (1903) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שתיקנו שבת שקלים, להעיר ישני הגלות לקרב בצדקה.
התקינו אבותינו הראשונים, הלא המה אנשי כנסת הגדולה, ארבעה שבתות אלו לפני בוא יום חג הפסח אשר ירמוז על גאולה העתידה המקווה, באשר המה ראו אורך הגלות וצרת השעבוד, מריבוי ימי הגלות, וראו להעיר ישני הגלות, איכה יעשו לקרב קץ גאולתם, והמה בחרו דברים אשר המה עמוד חזק על גאולתנו ועל פדות נפשנו. הראשון: 'שבת שקלים' - להגיד כי ישר שעמוד הימיני לקרב גאולתנו הוא הצדקה, וכמאמרם: 'גדולה צדקה שמקרבת הגאולה, שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה', ופירשו הראשונים: 'שמרו משפט' - הכתוב בתורה: 'לא תעשוק את רעך' ו'לא תגזול', ויהיה עושה עושר אך במשפט, ואז 'ועשו צדקה' - מיגיע כפיך, ואז תהיו בטוחים 'כי קרובה ישועתי לבוא'. וכמו שאמר הנביא 'בצדקה תכונני', אך בתנאי 'רחקו מעושק', כי כל המידות בטלו חוץ ממידה כנגד המידה.
וכאשר יהיו מרחמים על איש נוכרי, אשר הוא לא גואלו ולא קרובו, ועל הכל אם הרע לו ופגם בכבודו, ועם כל זה מעביר על מידותיו ומרחם עליו, על דרך מה שהצריכם לפרש בעניין אחר: 'מה הקדוש ברוך הוא מלביש ערומים שנאמר: ויעש ה' א-לוהים לאדם ולאשתו' - הגם שבאותו רגע עצמו, פגמו בכבודו ועברו על ציוויו, ועם כל זה ריחם עליהם, וכאשר ילכו בדרכיו יתברך במידתם ורחם עליהם, אף שהמה אינם ראויים מצד עצמם, וכל המרחם - מרחמים עליו מן השמים שנאמר 'ונתן לך רחמים וריחמך'.
חכם שלמה חזן , שלחן הטהור, דף ק"ט ע"ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תרמ"ו (1886) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד מעלת מלמדי תינוקות ככוכבים, כשהעולם נחשך הם נראים.
'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - אלו מלמדי תינוקות' - ודימה לכוכבים מאשר הכוכבים מאירים תמיד, אלא שאור השמש מכהה אותם. אכן כאשר חשך העולם, אז המה נראים. והוא על דרך מאמרם בסנהדרין: 'כל הזוכה ומלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל'. ונודע כח העולם הזה דומה ללילה והעולם הבא דומה ליום, על כן נדמו לכוכבים שמאירים ביום בעולם הבא, ומאירים בלילה בעולם הזה, ועל כן נאמר: 'ומצדיקי הרבים' - שהמה מלמדי תינוקות, המה מלמדים אותם 'לעולם ועד' - בעולם הזה ובעולם הבא.
חכם שלמה חזן , שלחן הטהור, דף ע"ב ע"ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תרמ"ו (1886) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מעלת בר מצווה החתום בשני חותמות, מבית ומחוץ.
'ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור' - עד היותו בן שלוש עשרה שנה הוא בשני הערלה, ימי החול, ובהיותו מבן שלש עשרה שנה ומעלה, קנה לו בחינת הרוח וקדוש ישראל. וזהו 'ולהבדיל בין הקודש ובין החול'. גם 'ולהבדיל בין הטמא' - היצר הרע שהוא משעת יצירה, 'ובין הטהור' - יצר הטוב הנכנס בו משלוש עשרה ואילך. גם קודם היותו בן שלוש עשרה הוא חתום דווקא באות ברית, חותם החתום מבית, ובהיותו בן שלוש עשרה, חתום גם מחוץ באות תפילין, ואז 'טובים השניים'.
חכם שלמה חזן , שלחן הטהור, דף ק"ג ע"ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תרמ"ו (1886) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שלא בכסף תגאלו כי אם לתקן המעוות שיהיו באחדות אחד.
'חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו' - שבעבור שנאת 'חינם נמכרתם' לבין האומות, ולא תטעו לומר 'בכסף תגאלו' - על ידי כסף צדקה, כי אם לתקן המעוות שיהיו באחדות אחד והיו לאחדים ואיש את רעהו יעזורו. ולכך בא הרמז במחצית השקל - שייתן כל אחד אל לבו שאינו שלם מצד עצמו כי אם בהתחברו עם חברו ויהיו לאחדים, ואז יקרא שקל שלם, ועל ידם 'נדחי ישראל יכנס'.
חכם שלמה חזן , שלחן הטהור, דף ק"ט ע"ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים, תרמ"ו (1886) מתוך 'החכם היומי'