מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם רפאל יצחק ישראל נולד לאימו ולאביו חכם דוד בשנת תקס"ט (1809) באי רודוס תחת השלטון העות'מאני.
הוא נשא לאישה את ציפורה ריינה בת החכם מיכאל יעקב ישראל, הרב הראשי של רודוס. בשנת ת"ר (1840), בפרשת עלילת הדם ברודוס, חמיו, החכם מיכאל יעקב ישראל היה בין הנחקרים בחשד לרצח נער נוצרי. הוא נתלה בבשרו על וו ברזל ע"י הקונסולים האירופאים במשך יומיים אך לא הודה באשמת השווא. חכם רפאל יצחק ישראל נישא בזיווג שני לבתו של החכם המעונה יעקב ענתבי, רבה של דמשק, שבשנת ת"ר (1840) בפרשת עלילת הדם בדמשק, הואשם ברצח כומר נוצרי, ועונה באכזריות במשך שישה חודשים.
בשנת תרי"ג (1853) החכם מיכאל יעקב ישראל זכה ועלה לארץ ישראל, וחכם רפאל יצחק ישראל מונה תחתיו לרב הראשי של רודוס. חכם רפאל יצחק ישראל שקד על תקנות הקהל. הוא הקפיד על סגירת החנויות בשווקים כדי להתפלל תפילת ערבית בציבור. בעקבות רעידת אדמה, שפקדה את האי, הוא יצא למסע גיוס כספים באירופה. 
בשנת תרכ"א (1861) הוציא לאור באיזמיר את ספרו של חכם חיים שלמה טארסה 'חיים שנים'.
בשנת תרמ"ב (1881) זכה ועלה לארץ ישראל, ומונה לאב בית הדין לעדת הספרדים. חברי בית דינו היו חכם יוסף נסים בורלא וחכם יעקב שמעון מטאלון. כן ישבו בבית דינו חכם אברהם בן חכם שלמה מבורך וחכם יחיאל בר אדון. 
בשנת תרמ"ג (1883) יצא לאור באיזמיר ספרו 'בית היין' – דרשות, ובשנת תר"נ (1900) יצא לאור בירושלים חיבורו 'קול קורא'. פסיקותיו ומאמריו הובאו בספרים רבים: 'פתחי תשובה' לחכם חזקיה שם טוב; 'מטה לחם' לחכם רפאל חיים פרנג'י; בספרי חכם חיים פלאג'י, ובנו חכם אברהם פלאג'י ובספרים 'כבוד יעקב', 'שערי רחמים', 'וישב יוסף', ובנוסף פורסמו חידושי תורתו בכתבי עת תורניים, ובהם 'תורה מציון', 'המאסף', ועוד.
חכם רפאל יצחק ישראל נפטר ביום ז' בתמוז תרנ"ב (1902). 

בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שזהו גזל גמור להטעות את הגוי, ויזהר בו כחילול שבת.
יזהר מגזל, ולהיות משאו ומתנו באמונה, ולא עם ישראל לבד, כי צריך זהירות בגזל הגוי, שעונשו חמור, שהוא חילול ה' גדול. ואף שטעות הגוי מותר הוא, דווקא כשטעה מעצמו, ואין בדבר חילול ה', אבל להטעותו להגוי, כמו שעושים בקצבת דמים לתן לו מוריקאן טוב וגס, ומשימן תחתיו הרע והדק, ובשעת המדידה באמה, מהפכים ונותנים במקום הגס, הדק והרע, כי זהו גזל גמור להטעות את הגוי.
וכל זה בא, שאין שמים ביטחונם בה', כי הוא המוריש והוא המעשיר, והם רוצים להרוויח באיסור גזל. ואף שלפי שעה נראה לו שמרוויח, מכל מקום סוף סוף נכסיו מתמוטטים, לא עלינו, מלבד עונשו, השמור לו ליום הדין. רבותינו זיכרונם לברכה אמרו: 'במקום שאין דין למטה יש דין למעלה', אם כן ישימו בדעתם שאף אם לא יתייראו מאדם, יתייראו מן הקדוש ברוך הוא, יושב בשמים ממעל, ורואה ומשגיח במעשה האדם וכביכול הוא משלם לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ובטחנו בישראל קדושים בני אברהם יצחק ויעקב, שלא יעשו עוד עניינים אלו, ויזהרו בחילול שבת ובאיסור גניבה וגזל אפילו מהגוי, ועליהם תבוא ברכת טוב.
בית היין, חלק א, דף ק"ה ע"ב – ק"ו ע"א. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שלימוד לאחרים נחשב צדקה, והמאכיל החכם עשה לכולם.
'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד - זה הלומד תורה ומלמדה לאחרים' - שלימוד תורה לאחרים נחשב צדקה. וזה אומרם: 'כל המאכיל פרוסה לתלמיד חכם', - רצונו לומר: אכילת הבוקר שהוא פרוסת פת, שעל ידי זה הוא בישוב הדעת, ופוסק דין ישר בין איש לרעהו, וגם מלמד תורה לאחרים, נמצא שעושה זה הבעל הבית חסד לכל ישראל על ידי אכילתו, באופן שהמחזיק ביד התלמיד חכם, נחשב כאילו עושה חסד עם כל ישראל. והנה יש בני אדם נדיבי עם, שהם רוצים לעשות טובה עם כמה אנשים, אבל אין יכולת בידם להספיק צורך כולם. כשנותן מעט אשר בידו לתלמיד חכם, נחשב כאילו עשה עם כל מי שהיה בלבו.
בית היין, חלק א, דף עב ע"א – עב ע"ב. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שצריכים האבות לפרוע למלמדים, שיהיה להם יישוב הדעת.
מעלת גבאי צדקה ומלמדי תינוקות, העושים באמונה, שעתידים להאיר כרקיע וכוכבים. וההפך מזה מצינו, שמלמד שאינו עושה ולומד באמונה, עליו נאמר: 'ארור עושה מלאכת ה' רמיה', ועונשו אין קץ, רחמנא ליצלן, כי על כן כמה זהירות וזריזות צריכים המלמדים, להיות עושים מלאכתם באמונה, ועליהם תבוא ברכת טוב. וזה לעומת זה, צריכים אבות הבנים לפרוע להם בכל שבוע, ויתר שאת, כדי שיהיה להם ישוב לעשות מלאכתם באמונה. וכבר אמרו: 'כל מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי' - חוץ מתשרי, שהוא ראשי תיבות: תלמוד תורה, והוצאות שבת, וראש חודש ויום טוב, שאם גורע גורעים לו ואם מוסיף מוסיפים.
בית היין, חלק א, דף ב ע"א. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שצריך אדם להתגאות, שנשמתו חלק א-לוה ממעל.
לפעמים צריך האדם להתגאות, כלומר לחשוב בשורשו ולומר שנשמתו חלק א-לוה ממעל, שעל ידי זה יבוא לקיים מצוותיו יתברך, שלפעמים מטעה אותו היצר הרע לאמור: אתה עפר ואפר, רימה ותולעה, ואין דמיון לך בצד מה עם הבורא, ואם כן איך אפשר שנבחרת לעבוד לו, ללמוד בתורה הקדושה, ולקיים מצוותיו יתברך, אי לזאת צריך לחשוב ששורש נפשו רוחו ונשמתו ממקום עליון חוצבו ...
ואפשר שזה כוונת אנשי כנסת הגדולה, במה שתיקנו בסוף תפילת שמונה עשרה: 'א-להי נצור לשוני מרע, ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תידום, ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח ליבי בתורתך, ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי' - והיינו שתחילה אנו מבקשים מאתו יתברך, שיטע בלבנו שורש היראה שהיא הענווה, ולכן אנחנו אומרים: 'ולמקללי נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תהיה', ואחר שיושרש בלבנו הענווה, אשר שחס ושלום, על ידי הענווה ימצא היצר הרע פתח פתוח לאמור לאדם היאך אתה מעז פניך להיות לעבד לו, ומשרת לדר מעון, שאתה עפר, לכן בבקשה ממך 'פתח לבי בתורתך ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי', כיוון שהנפש חלק א-לוה ממעל.
בית היין, חלק א, דף קט"ו ע"א-ע"ב. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד להתקבץ בשבת ללמוד, אך יש למחות בנערים היושבים בטלים.
וזהו שכתב מרן הבית יוסף, ש'מכאן סמכו בכל תפוצות הגולה, להתקבץ אחר סעודת בשחרית לקרא מקרא ולדרוש הגדה'. כן הוא האמת, וגם בעיר הזאת, אשריהם ישראל, שיש בכל שבת מקומות מקומות, שנאספים ולומדים שם תורה, נביאים וכתובים, והחכם דורש לפניהם דברי מוסר. וגם אחר סעודת הצהרים נאספים לבתי כנסיות ולומדים תהלים. אשריהם, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם.
אך זו צרה, שיש בעוון, כמה בחורים ותינוקות ונערים, יושבים אגודות אגודות, בשווקים וברחובות, משחקים ומדברים דברי נבלות, ועושים כל תועבות שבעולם ואין מוחה בידם, לא אביהם של הנערים, ולא אחרים גדולים, שיכולים להלוך בשווקים ולראות מעשיהם ולמחות בידם.
בית היין, חלק א, דף ק"כ ע"א-ע"ב. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד כי יקריב לגאולה, צריך מכם, שתעוררו בתשובה.
'אדם כי יקריב מכם קורבן לה'' - רמז על גאולתנו ועל פדות נפשנו, שידוע כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. ... וזהו מה שרמזתי: 'אדם' - שם רמז על המשיח, 'כי יקריב' - בעזרת ה' לגאולה, צריך 'מכם' - שתתעוררו בתשובה שלמה, 'קרבן לה'' - לשם ה', שתעסקו במצוות ובתורה לשם ה', ותזכו להיות גאולים, במהרה ובזמן קרוב כן יהי רצון אמן.
בית היין, חלק א, דף נ ע"א. דפוס אברהם [פונטרימולי] בן הרב פתח הדביר, איזמיר, תרמ"ג (1883)