מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יצחק טייב נולד לאמו ולאביו חכם בנימין טייב בשנת תקי"ג (1753) בעיר תוניס. 
עיקר תורתו למד מרבו המובהק חכם יוסף זרקא. בהיותו נער קבע תורתו בבית הכנסת של משפחת עתאל, שאימצה אותו כבן ודאגה לכל מחסורו. המשיך לימודו מפי חכם שלמה אלפסי רבה של תוניס, ושימש כדיין בבית דינו של חכם נהוראי ג'רמון. בשנת תקס"ב (1802) לאחר פטירת חכם שלמה אלפסי, נתמנה לאב בית דין ובשנת תקע"ח (1818), לאחר פטירת חכם דוד גג', נתמנה לראש רבני תוניס. 
לחכם יצחק טייב נולדו שני בנים: חכם יוסף טייב, שנפטר בחיי אביו, והניח חיבורים רבים אחריו, וחכם משה טייב, שהחל באיסוף כתבי סבו, שהרבה מפסקיו היו פזורים בחיבוריהם של חכמי דורו.
בשנת תקנ"א (1791) התפרסם החלק הראשון בחיבורו בן שש החלקים 'ערך השולחן' בעיר ליוורנו, בשנת תקנ"ח (1798) יצא לאור חלקו השני, ובשנת תקע"א (1811) חלק נוסף.
חכם יצחק טייב נפטר ביום ח' בשבט בשנת תק"צ (1830) ונקבר בעיר בורג'ל בתוניס.
חיבוריו שיצאו לאור לאחר מותו בידי נכדו חכם אברהם בן יוסף, ובן נכדו חכם יוסף בן אברהם הם 'ווי העמודים' בשנת תקצ"ז (1837), שלושה מששת חלקי חיבורו 'ערך השולחן' - בשנת תר"ד (1844), ובשנת תרנ"א (1891). חיבורו 'חוקת הפסח' יצא לאור בשנת תרי"ג (1853), וחיבורו 'ספר הזיכרון' בשנת תרנ"ב (1892). חיבורו 'ויזרע יצחק' עמד דורות בכתב יד בידי צאצאיו עד שיצא לאור בג'רבה בשנת תש"א (1941) ע"י חכם שלמה הכהן.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהמשיך אברהם ה' חסדים למלכי צדק, ונקראת צדקה.
ונראה דהיינו באברהם אבינו, עליו השלום, המשיך לה הקדוש ברוך הוא חסדים בצדקה שהיה עושה. כמו שכתוב במדרש 'שוחר טוב' מתהילים ל"ז, שאמר אברהם אבינו למלכי צדק כיצד יצאת מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: וכי עניים היו שם?! עם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמה חיה ועוף. אותה שעה אמר אברהם: אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלם הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אותה שעה: 'ויטע אשל' - אכילה, שתייה, לויה. וכן בפסוק: 'ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' - אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלים ושותים. אמר להם: ברכו את ה' המבורך. עיין שם. וכבר הרב כתב גבי 'יהיה ביתך פתוח לרווחה' - שרחל כשהיא פנים בפנים נקראת גם היא הויה כמוהו אלא שהיא 'הויה דבן' ונקראת צדקה שהיא מקבלת ה' חסדים. וזה כוונת הצדקה שאנו עושים, להמשיך עליה ה' חסדים, שתהיה פנים בפנים. ואם כן אברהם בצדקה שלו המשיך ה' חסדים. חסד לאברהם, כנגד זה הייתה ביתו פתוחה לרווחה.
ויזרע יצחק, פרשת לך לך, דף ח' ע"א, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1941).
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד אף שבורא מלאכים שלו מהמצוות שעושה, מלאך ה' שומרו.
'הוא ישלח מלאכו לפניך' - לפי שיש מלאכים שנבראו בתורה והמצוות, שעושה האדם, הם נקראים מלאכים שלו ובזה פירשו המפרשים: 'ויפגעו בו מלאכי א-לוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-לוהים זה' - לפי שיעקב יש לו מלאכים שלו, שנבראו בתורה ובמצוות שעשה והם נקראים 'מלאכי יעקב' - שלו ממש, והקדוש ברוך הוא רצה לכבדו ושלח אצלו מלאכים העומדים לשרתו, ואלו הם מלאכי א-לוהים. וזה שאמר: 'מחנה זה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים'- מחנה אלוהים ומחנה יעקב. יעויין שם. אפשר שזה שאמר הכתוב: 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך' - שאף שיש לך מלאכים שנבראו מהתורה והמצוות שהם שלך, מלאכיו יתברך יצווה לך לשמרך. וזה שכתוב: 'הוא ישלח מלאכו' - שאף שהיו לאברהם מלאכים שלו, שנבראו מהתורה והמצוות, יתפלל שישלח ה' מלאכו העומד לשרתו.
ויזרע יצחק, פרשת חיי שרה, דף י"ב ע"ב, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1940).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד דרך האבות לעבודת ה' בישרות לבב.
'ישר יחזו פנימו' - זה אברהם כמו שאנו אומרים בפרק 'אין מעמידים': מהו 'ספר הישר'? - זה ספר אברהם, יצחק ויעקב, שנקרא ישרים שכתוב בהם: 'תמות נפשי מות ישרים'. כמו שכתוב בילקוט ובחזית בפסוק: 'מישרים אהבוך' - בישרות גדולה עבדו אותך האבות. וכן בבראשית רבא פרק מ"ט סימן נ': 'אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם זה ירא א-לוהים' וכו' 'אברהם זה ישר מן הישרים' שנאמר: 'מישרים אהבוך'. יעויין שם. וזה רמז: 'היה תמים' - גימטרייה 'ישר' - שהיה עובד את ה' בישרות לבב.
ויזרע יצחק, פרשת לך לך, דף ט' ע"ב, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1941).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד בזכות שלחמו נתן מימיו נאמנים ותורתו לא משתכחת.
'ואקחה פת לחם' - מובא בשמות רבה פרק כ"ה סימן י"ב: 'לחמו נתן' - זה אברהם שנאמר 'ואקחה פת לחם'. 'מימיו נאמנים' - זו התורה הוי 'כל צמא לכו למים'.
ונראה לפי מה שכתוב בשמות רבה על פסוק: 'משה עלה אל הא-לוהים' - באותה שעה שביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה לו הקדוש ברוך הוא מראה פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין אתם מתביישים ממנו?! לא זה הוא שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא ניתנה לך התורה אלא בזכות אברהם, שנאמר האדם הגדול בענקים.' וכתב מהרש"י: 'לא ניתנה תורה אלא בזכות אברהם' - רצה לומר: בשביל הגמילות חסדים שעליו העולם עומד. כמו שכתוב במסכת סוטה 'התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים', לכן ראוי שייכנעו העליונים לתחתונים כמו שירדו המלאכים לסעוד אצל אברהם. וזה שאמרו: 'לחמו נתן' - זה אברהם, ובזכות זה 'מימיו נאמנים' - וזו התורה שניתנה בזכות גמילות חסדים שעשה אברהם אבינו.
ויזרע יצחק, פרשת וירא, דף י' ע"א, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1940).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד סוד החסד בכל, והכל צריכים לחסד.
ובזוהר 'רעיא מהימנה' ס"פ בא 'כל' - סוד החסד בכל מקום בין למעלה ובין למטה' ובבראשית רבא פרק ס' סימן ג' אמר רבי יצחק אשכנזי: הכול צריכים לחסד ואפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד שנאמר: 'ועשה חסד עם אדני אברהם'. יעויין שם. וזה שנאמר: 'וה' ברך את אברהם בכל' - סוד החסד, ויש לרמוז 'בכל' עם 'אברהם' גימטרייה 'ברחמים'.
ויזרע יצחק, פרשת חיי שרה, דך י"ב ע"ב, דפוס חברת זהר הרקיע, ג'רבה, תש"א (1940).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שנעלמות אותיות החסד למניין חורבנם, וגאולתם בחסד.
'כל דכפין יתי ויכול' - לפי שאמרו במדרש שכשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. ונראה לפי שלא היה להם זכות לצאת כמו שאמר משה רבנו וכתב רש"י בפסוק: 'מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים'. ... וכן ישראל לא יצאו ממצרים אלא בזכות התורה שעתידים לקבלה, שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, לכן כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. לכן אומרים בפסח: 'כל דכפין יתי ויכול' - לומר שאנחנו נזהרים במצווה זו לעשות חסד, כמו שעשו אבותינו כשיצאו ממצרים, שכרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. כדברי רבי אפרים בפרשת עקב בפסוק: 'ושמר ה' א-לוהיך את הברית ואת החסד ואת השבועה' - את הברית זו התורה, ואת החסד זו גמילות חסדים. שהקדוש ברוך הוא ייחד שמו על החסד שנאמר 'לך ה' החסד' - אותיות נעלמות של חסד - 'תמך לת' - גימטרייה תק"ץ - משיצאו ישראל ממצרים עד החורבן תק"ץ שנים, נחרבו בעוון ביטול גמילות חסדים.
חוקת הפסח, חידושי הגדה, סימן ב', דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, ליוורנו, תרי"ג (1852).