מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם סלמאן מוצפי נולד לאמו פרחה ולאביו חכם ציון מאיר בשנת תר"ס (1900) בבגדאד, עיראק.
ראשית תורתו למד מפי אביו, שהיה מוליכו לבית הכנסת כבר מגיל שנתיים, ובגיל חמש החל בלימודיו ב'מדרש תלמוד תורה'. בשנת תרס"ט (1909) נפטר ה'בן איש חי', החכם יוסף חיים, ובאותו היום קיבל על עצמו לקום בחצות הלילה ללמוד תורה עד עלות השחר, וכך היה עושה. כשבגר מעט, עבר ללמוד ב'מדרש בית זילכה' מפי החכם יהודה פתיה. בשנת תרע"ז (1917), כבר בגיל שבע-עשרה, לאחר שהשלים את לימוד הש"ס והארבע טורים, החל ללמוד עם רבו, בכל יום בנגלה ובסודות התורה. חלק מיומו, היה לומד בחברותא עם חכם ניסים כדורי, ובסיום יום לימודיו, היה הולך לשמש את חכם יעקב חיים, בנו של ה'בן איש חי', עד יום פטירתו בשנת תרפ"א (1921). בשנת תרע"ח (1918) הוסמך כמוהל וכשוחט, ובשנת תר"פ (1920) הוסמך לרבנות.
בשל מחלת אביו, חכם ציון מאיר מוצפי, קיבל על עצמו עול פרנסת משפחתו, והחל לעבוד בעסקי הגביר מנחם דניאל, חבר הפרלמנט ומראשי הקהילה היהודית. חכם סלמאן מוצפי למד טורקית, אנגלית וצרפתית, ניהול חשבונות, עד שהיה למנהל עסקיו הבינלאומיים של מנחם דניאל. חכם סלמאן מוצפי הקפיד לחלק יומו בין לימודו לעסקיו, והיה מפריש ל'מדרש בית זילכה' משכורת שלמה להחזקת אברך, ולמוסדות תורה בארץ הקודש.
חכם סלמאן מוצפי נשא לאישה את בת דודתו מצד אימו, מרת טובה ונולדו להם בנים ובנות, בתוכם חכם בן ציון, ראש ישיבת 'בני ציון', וחכם יהודה, ראש ישיבת 'מנחת יהודה'. חתנו הוא חכם דוד בצרי, ראש 'ישיבת השלום'.
חכם סלמאן מוצפי היה משתוקק לעלות לארץ ישראל, וביקר בה חמש פעמים, לרוב היה יוצא בראש חודש ניסן כדי לעשות את הפסח בארץ ישראל, ונשאר בה כל ימי ספירת העומר עד חג השבועות. בשנת תרצ"ה (1935), זכה ועלה לארץ ישראל, והצטרף אל רבו חכם יהודה פתיה, שעלה שנה קודם. בתחילה גר בשכונת 'בית ישראל' ירושלים, ומשם עבר לשכונת 'גאולה', והקדיש כל עתותיו ללימוד התורה. בשנת תרצ"ז (1937) השלים את לימוד את סידור 'כוונות הרש"ש', החכם שלום מזרחי שרעבי, ומאז החל לימוד בספר זה, שינה אורחות חייו, היה ממעט בהנאות העולם הזה, ועד שנתו האחרונה, לא פסק מלהוסיף חידושים והגהות על סידור 'כוונות הרש"ש'. 
בשנת תש"ב (1942) הקים את ישיבת 'בני ציון' על-יד קבר רחל אמנו, ובשנת תש"ח (1948), בשל המלחמה, עברה הישיבה לבית הכנסת 'טוויג' בשכונת מקור ברוך בירושלים, שם ניהל גם את בית הכנסת 'אוהל רחל'. 
בשנת תשי"ד (1954) איבד את הכרתו בשל בעיות בתפקוד כליותיו. למחרת, כשהכרתו שבה אליו סיפר כי נשמתו יצאה, אך בבית דין של מעלה קיבל ארכה להמשיך חייו, ובכל שעה הוא מוכן להתייצב בפני בית דין של מעלה.
חכם סלמאן מוצפי נפטר ביום י"ז בטבת בשנת תשל"ה (1975), ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
בין חיבוריו: הגהות על סידור 'כוונות הרש"ש'. הספרים: 'שפתי צדיקים', שיצא לאור בשנת תשמ"א (1981), 'אורח צדיקים', שיצא לאור בשנת תשנ"ב (1992), ו'האלף לך שלמה', שיצא לאור בשנת תשע"ז (2017), סודרו ונערכו ע"י בנו, החכם בן ציון מוצפי, וכן הוציא לאור, בשנת תשל"ו (1976), חיבור על חייו ומפעלו בשם 'עולמו של צדיק'.  פירושיו על מסכת אבות וספר קהלת לא נמצאו.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד להתחנן לפני יוסף שיוותר על עלבונו, שמכרוהו אחיו.
יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, עשה למען יוסף אסיר צדיקך, הטמון ב'חלקת השדה' בשכם, עיר הקודש, תבנה ותכונן. בזכות יוסף היה מאסף נחלתך בבית קדשך. ורצה א-ל חי בניחוחי תפילת עם מקדשיך, זכרינו ה' ברצון עמך. יוסף הצדיק, אנחנו מתחננים ומבקשים, בשם כל בית ישראל, שתוותר על עלבונך שמכרו אותך אחיך אבותינו (בימים ההם בזמן הזה), ותבקש מבורא עולם שיסלח לנו על עוון זה, ומימלא ניגאל גאולת עולם, ויקים שכינתא מעפרא, ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו, ונשוב במהרה לציון יוסף הצדיק, ולעיר הברית שכם במהרה בקרוב אמן.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד לכווין בצער הדרך להשתתף בצער השכינה בגלות.
בשעת צאתו לדרך להשתטח או ללמוד תורה, יאמר: אם נתחייבתי גלות, חס ושלום, יהי רצון שיהא נחשב לי הטלטול והצער, שיש לי בדרך הזה לכפרה במקום גלות, והריני מכווין בזה להשתתף בצער השכינה, הנמצאת בגלות עם ישראל.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, מאמרים והנהגות, עמ' 24, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד לסלק האבן מן המצבה, לפני שהולך מהמצבה.
כשבא להתפלל על קבר הצדיק, המנהג להניח אבן על המצבה, לסימן שהנפש תרד ותשב עליה, ויזהר שהולך משם לסלקה, לסימן שהנפש תחזור ותשוב למקומה, ואחר-כך ילך המתפלל. ... לעולם יזהר אצל כל מצבה של צדיק, ללמוד תורה לכבודו, ואחר-כך יבקש בקשתו.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, מאמרים והנהגות, עמ' 25-26, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהמשתדל בתורתו של הצדיק ביום פקודתו, מעורר נשמתו.
מדי שנה בשנה, ביום פקודת הצדיק, עולה נשמתו למדרגה יותר עליונה (בשם האר"י), לכן מאוד טוב אם יזכה האדם להיות על המצבה באותו יום, וילמד שם תורה ויתפלל, ועל ידי כך תתעלה נשמת הצדיק, ותליץ טוב בעדו ובעד כל ישראל. ... גם מי שרחוק מקבר הצדיק, אם משתדל ללמוד דברי תורה של הצדיק או לומד תורה לכבוד איזה צדיק, הבל קריאתו עולה והולך למקום מנוחתו, ומעורר נשמת הצדיק, והיא שולחת ניצוצי אורותיה במקום לימודו, ויכול לבקש אחר הלימוד ממנה איזה דברים.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, מאמרים והנהגות, עמ' 26-27, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד לבקש מכל צדיק עניין השייך למה שפעל בחייו.
יבקש מכל צדיק וצדיק, עניין השייך למה שפעל בחייו, כגון אם הוא אצל רבי מאיר בעל הנס, יבקש שיאירו עיניו בתורה; על קבר רבי מתיא בן חרש, לתקן עוון הראות ויזכה לשמור עיניו; על קבר הלל שישמר מן הכעס, וילמד תרה בכל כוחו; על קבר רבי יהודה בן בבא, שישיב שופטינו כבראשונה; על קבר חוני המעגל, גשמי ברכה; על קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו, שיפטרו כל העולם מן הדין.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, מאמרים והנהגות, עמ' 27-28, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד אפילו כל מה שעתיד לעשות, נאמר עליו באשר הוא שם.
ואפילו כל מה שעשה, ועתיד היה לעשות, עת שנתן לשמונים אלף יהודים נודות נפוחים, וכל מה שעבר בגלות המר והנמהר, וכל מה שהרעו לנו הישמעאלים וכו', רב שרירא גאון, זקן מופלג, פשטו ידיו על חומת העיר, ודפקו אותה במסמרים, ופרחה רוחו וכו', ועוד ועוד, עם כל זה נאמר עליו: 'באשר הוא שם' - פירוש: עוד לא נתמלאה סאתם.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, סנגוריה והתעוררות, עמ' 35, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שנותן צדקה יאמר לכבוד הצדיק, ולא לעילוי נשמתו.
כשנותן צדקה, וכן שמדליק נר לכבוד הצדיקים הידועים, יאמר: הרינו נותן צדקה או הריני מדליק נר זה לכבוד אדונינו ורבנו הצדיק, פלוני בן פלוני, במקום לעילוי נשמתו.
חכם סלמאן מוצפי, שפתי צדיקים, מאמרים והנהגות, עמ' 29, ירושלים, תשמ"א (1981) מתוך 'החכם היומי'