מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יורם מיכאל אברג'יל נולד לאמו רינה ולאביו חנניה בשנת תשי"ז (1957) במושב ברוש בין נתיבות לאופקים.
מושב ברוש הוקם בשנת תשי"ג (1953) ע"י עולים מצפון אפריקה, ובתוכם משפחת אברג'יל ממייסדי המושב. ראשית תורתו למד בבית הספר האזורי הממלכתי-דתי, משם עבר לתלמוד תורה של חב"ד. בהמשך למד בכפר מימון בישיבת בני עקיבא, משם עבר לישיבת 'תפארת צבי', הישיבה הקטנה של ישיבת 'חברון' בירושלים. בשנת תשל"ג (1973) עבר ללמוד ב'ישיבת הנגב' בנתיבות מפי ראש הישיבה, שהפך לרבו, רבי יששכר מאיר.
חכם יורם מיכאל אברג'יל נשא לאישה את גאולה, ונולדו להם שישה בנים ובנות.
חכם יורם מיכאל אברג'יל, המשיך בלימודיו בכולל אברכים 'בית ישראל', הקשור לחב"ד בנתיבות, במקביל למד בכולל להוראה בשדרות. הוא התקרב לדרכה של חב"ד, והיה מוסר שיעור קבוע בספר 'התניא'. לימים, שיעוריו יצאו לאור בעשרה כרכים בסדרת הספרים 'בצור ירום'. בשנת תש"מ (1980) זכה להתקרב לבבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא, והיה משמשו עד יום מותו בשנת תשד"ם (1984).
בשנת תשמ"ה (1985), חכם יורם מיכאל אברג'יל הקים כולל קטן במקלט בנתיבות ע"ש אמו וע"ש חכם יוסף חיים,  'קול רינה רב פעלים'. בעזרת ה' יתברך, עמד לו כוחו בהפצת התורה, עד שהקים ועמד בראש 45 כוללים בכל רחבי הארץ. עם התרחבות הלומדים בכוללים, הקים את רשת החינוך 'באר מים חיים', הכוללת גני ילדים, תלמודי תורה, ובית ספר יסודי לבנות 'יבוא ברינה' ע"ש אמו, ישיבת קטנה 'תפארת בחורים', ותיכון לבנות 'שפתי רננות'.
לצד מוסדות התורה, עמד בראש 'ברכת יוסף ופעולת צדיק' מפעלי חסד ארציים, בחלוקת מזון ובסיוע לנזקקים.
חכם יורם מיכאל אברג'יל חלה ונפטר ביום כ"ז תשרי תשע"ו (2015).
דרשותיו וחידושיו יצאו לאור בספרים: 'בצור ירום' - עשרה כרכים על התניא; 'אמרי נועם' - ארבעה כרכים על פרשיות השבוע ומועדי ישראל; 'כתבם על לוח לבך' - לקט פתגמיו ע"י תלמידו; 'קול רינה' - סידור 

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד אף שאינו ראוי מצד מעשיו, יתן לו הא-לוהים, ויחזור ויתן.
'ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש' - לפעמים, אמנם רצון הבורא להשפיע ברכה לאדם, אך מכיוון שהאדם אינו ראוי לקבל את הברכה, מצד מעשיו הרעים, והוא לא בבחינת 'כלי מחזיק ברכה', כתוצאה מכך הברכה נמנעת ממנו. ומכיוון שחשב יצחק אבינו, שכעת הוא מברך את עשיו, וידע היטיב שעשיו אינו ראוי כלל לברכה מצד מעשיו הרעים, ובוודאי שהוא אינו בבחינת 'כלי מחזיק ברכה', לכן בירך אותו בברכת: 'ויתן לך הא-לוהים' - יתן ויחזור ויתן. כלומר: יתן לך את ה'כלי', ויזכה אותך להיות ראוי לברכה, ולאחר מכן אף יחזור ויתן לך את הברכה עצמה.
אף בפועל מי שקיבל את הברכה, היה יעקב אבינו ולא עשיו, ויצא מכך ריווח לכל זרעו של יעקב אבינו, שגם אם יהיה בעם ישראל, מישהו שאינו ראוי לברכה מצד מעשיו, תפעל ברכתו של יצחק, שה' ירחם עליו, ולא ימנע ממנו את הברכה, אלא יעזור לו לשוב בתשובה עד שיהפוך אותו ל'כלי מחזיק ברכה', ולאחר מכן גם ישפיע לו את הברכה, בבחינת 'יתן ויחזר ויתן'.
אמרי נועם, חלק ב', פרשת תולדות, רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ד (2014)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שמי שלבו חי זוכה להרגיש בחוש את נועם השבת בעולם הזה.
רק אם יזכה האדם להרגיש את העונג והעריבות של יום השבת בעולם הזה, ובכך ישיג את בחינת הנשמה היתירה של יום השבת, רק אז יוכל לזכות ולהתענג אף בעולם הנקרא 'יום שכולו שבת' - דהיינו העולם הבא. ואכן כל מי שלבו חי, יוכל להרגיש בחוש את הנועם והמתיקות של יום השבת, שהרי הרקיע בשבת מאיר יותר, והאוויר של העולם זך יותר, ופניהם של האנשים בשבת יפות ומאירו יותר, כמובא במדרש, וכולם בשבת נינוחים יותר, וכיצד אם כן ניתן לא לחוש את נועם השבת.
אמרי נועם, חלק א', פרשת בראשית, עמ' ה', רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ג (2013)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לפתוח כל מעשיו בברכה ופירושה עשיית טוב וחסד עם הזולת.
פתיחת תורתנו הקדושה, ופתיחת פרשת בריאת העולם, היא באות ב' של תיבת 'בראשית', ובביאור הטעם לכך אומרים חכמינו זיכרונם לברכה, שלפני שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, באה לפניו כל אחת מכ"ב האותיות הקדושות בבקשה, שבה יברא את עולמו, והקדוש ברוך הוא דחה את כולם מסיבות שונות, עד שבאה לפניו האות ב', והחליט שבה ראוי לברוא את העולם, כיוון שבה מתחילה תיבת 'ברכה', ורצנו יתברך לפתוח את תורת הקדושה, וכן את בריאת עולמו בלשון של ברכה. דבר זה מלמדנו שעלינו לפתוח כל שלב בחיינו (הן בגשמי כפתיחת עסק וכדומה, והן ברוחני כפתיחת לימוד חדש בתורה וכדומה) בעניין של ברכה. וכהוראת חכמינו זיכרונם לברכה במדרש: 'פותחים בברכה', וברכה פירושה עשיית טוב וחסד וצדקה עם הזולת, שהרי עיקר כוונת הבורא היתה כדי להטיב לברואיו. וכאשר מידת הנתינה והחסד תהיה נר לרגלנו, ובה נפתח כל פרק בחיינו, בזה תשרה הברכה ובהצלחה בכל משעה ידינו.
אמרי נועם, חלק א', פרשת בראשית, עמ' א', רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ג (2013)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שמחזיר ממון גזול לבעליו, זוכה לרוב נחת מכל יוצאי חלציו.
על האדם להרחיק מביתו ממון כלשהוא, שאינו שייך לו לפי האמת והיושר. כי כשחס ושלום, נכנס אל הבית ממון גזול, וקונים בו אוכל לילדים, אוכל זה מוליד בליבם הרהורים רעים, ומחשבות זרות, ובסופו של דבר, אף עשוי לגרום להם לפרוק עול, ולנטוש את דרך ה', חס ושלום. אם התברר לאדם, שבא לידו ריווח כלשהוא, שאינו מגיע לו לפי האמת והיושר, גם אם מצבו הכלכלי דחוק ביותר, יתגבר על יצרו ויחזיר ממון זה לבעליו, ובזכות מעשה שכזה, עוד יזכה בעתיד לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלציו. וגם מלבד השפעת הדבר על נשמתם של הילדים, יש לדעת שבדבר זה טמון כל הצלחת האדם בעסקיו, וככל שינהל האדם את עסקיו, ביושר והגינות, כן תתרבה ברכת העסק, כמו שנאמר: 'איש אמונות רב ברכות'.
אמרי נועם, חלק א', פרשת נוח, עמ' י"א, רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ג (2013)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד מחלוקת אברהם ושרה איזו דרך הראויה בלימוד התורה.
כשעלה משה למרום לקבל את התורה, ביקשו מלאכי השרת למנוע זאת, ואמרו לפני הקדוש ברוך הוא: 'תנה הודך על השמים' - כלומר מוטב שתישאר התורה בשמיים. עד שהשיב להם משה תשובות ניצחות, שראויה התורה לרדת לארץ דווקא. - והיינו כי מלאכי השרת סברו, שעדיף שהתורה תישאר בשמיים כיוון ששם היא ברורה ונקייה מכל קושיות ומבוכות, ואילו כשתרד לארץ, יתרבו בה הקושיות, ולא ימצאו בנקל 'הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד'. אולם משה רבנו סבר, שאדרבא, ראוי שתרד התורה לארץ, ובני אדם יעמלו ויתייגעו בה להבינה כראוי עד שלבסוף יצליחו לכווין לאמיתתה, ומכך יהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא. וכפי שנחלקו משה רבנו ומלאכי השרת, איזוהי הדרך הראויה בלימוד התורה, כך גם נחלקו אברהם אבינו ושרה אמנו: אברהם סבר כדעת מלאכי השרת, שמוטב ללמוד התורה בדרך הפשוטה והברורה של ההלכה הפסוקה, ללא כל קושיות ובעיות, ולכן ציווה את שרה לאפות למלאכים עוגות מסולת דווקא, שהיא מנופה ונקייה מכל פסולת, בדומה לדרך לימוד ההלכה הפסוקה, וכדעת אברהם אבינו סברו גם שלושת המלאכים, כפי שסברו באותה שעה שעלה משה למרום. אולם שרה סברה כדעת משה רבנו, שלא די בלימוד שטחי, ללא כל עמל וטורח, אלא צריך שתינתן לישראל גם דרך הפלפול כדי שיתייגעו בלימוד הסוגיה כשהיא עדיין מעורבבת ומבולבלת עד שיבינוה לאשורה, כיוון שרק על ידי יגיעת האדם בתורה הקדושה הוא מתקשר בה בכל ליבו ונפשו, וזוכה לדברים הרבה, ולכן החליטה שרה לאפות למלאכים עוגות מקמח דווקא, כיוון שהקמח אינו מבורר כל צורכו וצריך ניפוי.
אמרי נועם, חלק א', פרשת וירא, עמ' כ"ה, רב פעלים - קול רינה, נתיבות, תשע"ג (2013)