מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף פלאג'י נולד לאמו אסתרולה ולאביו החכם חיים פלאג'י בשנת תקע"ה (1815) באיזמיר שתורכיה.
תורתו למד מפי אביו החכם חיים פלאג'י, החכם באשי וראש אבות בתי הדין באיזמיר, ומפי אחיו הבכור חכם אברהם פלאג'י, שהחליף את אביהם כרבה של איזמיר, לאחר מות אביהם בשנת תרכ"ח (1869).
חכם יוסף פלאג'י חיבר עם אחיו חכם אברהם פלאג'י את הספר 'ויוסף את אברהם' - מעלותיו של יוסף הצדיק, שיצא לאור בשנת תרמ"א (1881), ואת הספר 'ויוסף את אחיו' - סוגית בתלמוד, שיצא לאור בשנת תרנ"ו (1896). בסוף ספרו האחרון, הותיר ביד בנו חכם בנימין פלאג'י להוציא יתר חידושיו בספר 'שארית יוסף'.
חכם יוסף פלאג'י נפטר ביום י"ב תמוז תרנ"ו (1896) ונקבר באיזמיר.

מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד אף שנביאה היא, שתלך לצדו, ולא ילך אחרי אישה.
'אם תלכי עמי - והלכתי, ואם לא תלכי עמי - לא אלך' - כיוון שדבורה אישה נביאה, שלחה לקרוא לברק, שילך עמה למלחמה עם סיסרא, חשש ברק שלא יהיה בדרך - היא תחילה וברק אחריה, אחורי אישה. לזה עשה תנאי כפול, שתלך עמו בצדו, ולא היא תחילה, משום שהיא נביאה והוא אחריו, שאין להלוך אחורי אישה. וזה שאמר: 'אם תלכי עמי' - כנגדי, שנמצא שאני בצד אישה דווקא - 'והלכתי', 'ואם לא תלכי עמי' - בצדי, ותלכי תחילה לפני ואני אחרייך - 'לא אלך', שאסור לילך אחר אישה משום הרהור, ומשום החשד, ומכיוון שהיתה דבורה נביאה, אישה חכמה ויודעת הדין, תכף הסכימה ואמרה האישה כן, והשיבה לאמור: 'ותאמר הלוך אלך עמך' ודייקה בדברים לומר 'עמך', שהיא בצדו ולא לפניו.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת אלף, סימן ח', דף ו' ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שמברכים על הלולב, ולא על האתרוג שהוא זקן יותר.
הביאני המלך חדריו, עטרת ראשי, הגאון מרן אבא, זיכרונו לברכה, בספרו 'ברכת מועדיך לחיים' ... וזה לשונו: אמרתי לבוא בכלל ישוב, למה ששאל אותי בני, יונק וחכם, בן פורת יוסף, ה' ישמרהו ויחיהו, שמאחר שהמקרא כתוב פסוק: 'ולקחתם לכם ביום הראשון: פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ אבות, וערבי נחל' - נמצא שארבע מינים ניטלים באחד, ובקדימה הקדים הפסוק לאתרוג, וקראו הדר, אם כן, היה ראוי, שיתקנו הברכה על האתרוג כמו שנאמר ממה שכתוב בברכות על פסוק 'ארץ חיטה ושעורה וכו' - שמוקדם בפסוק מוקדם בברכה ... ובני יוסף רצה לתרץ לזה - למה מברכים על הלולב ולא על האתרוג כי הלולב הוא מן אילן ועץ שהוא עץ הגדול, שקיים שנים רבות מכל האילנות. כי עד שנותן פרי צריך שבעים שנה, ואחר שנותן הפרי חי עוד מאה שנה, אם כן אין זקן בכל ארבעת המינים יותר גדול בשנים, משום כך מברכים על הלולב, וכן מצאנו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לזקנים.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת אלף, סימן ט', דף ז' ע"א, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לדיין לריב ריב האלמנה בעצמו כאילו הוא בעל הדין.
למה אישה שמת בעלה נקראת בשם אלמנה - מובא ברבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'אלם צדק תדברון' - ויש אלם אף בחיריק, אשר לא יוכל לדבר, ולכן נקראת אלמנה, שאינה יכולה לדבר ולריב ...
'שפטו יתום ריבו אלמנה' - לגבי יתום 'שפטו', דהיינו: הדיין שופט לו דינו אבל לגבי אלמנה אמר: 'ריבו' - שהדיין הוא עצמו יריב בעדה כאילו הוא הבעל דין. ... שמשמה יוצא הלימוד - אלמנה שהיא אילמת, שאינה מדברת, ולריב ריבה שהיא תשושת כוח.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת אלף, סימן י"ח, דף י' ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד אישה שנהפכה לאיש תברך בברכות השחר, שהפכני לאיש.
אם צריך גט כדת משה וישראל, אם יארע כזאת, והוא בראובן שנשא אישה אחת בתולה, כאחת בנות ישראל והיה עימה כדרך איש ואישה, ואחר כמה שנים רבות, קרה לה מקרה, שנשתנה מנקבה לזכר בכל מכל כל. מהו הדין לזאת שהיתה נקבה ואשת איש ונעשה זכר, וצריך להינשא וליקח אישה אחרת. צריך ראובן זה ליתן גט כריתות, שיגרשנה בגט כדת משה וישראל כיוון שהיתה אשתו אשת איש או אינו צריך ליתן גט עד עכשיו שגט כלל כיוון שאינה אישה כי אם איש. ואל תתמה על שאלה כזו, שהכל באפשר, אין כל חדש תחת השמש כמו שתראה. ...
אנו אומרים שאינה צריכה גט מבעלה, כל שכן וקל וחומר בנידון שלנו, שאישה זו, יש לה סימנים הרבה, שהוא גבר, בחוש הראות לעיני הכל, שזאת אינה צריכה גט, שזאת אינה אישה כי אם איש ממש. וגם אני אומר שאיש כזה שהיה אישה תחילה ונהפך לאיש, נראה לי כשאומר ברכות השחר, אינו אומר: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא עשני אישה, משום שכבר נעשית אישה תחילה בבטן אימו, והוציאו לאוויר העולם בצורת אישה, אלא מברך: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שהפכני לאיש.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת גימל, סימן ה', דף כ"ט ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד מי שאין בדברי תורתו חן בעיני שומעם, נוח לו שלא לאומרם.
'הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.' - אמור מעתה זהו כוונת התנא: 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו' - שיש לו חן וחסד, חוט של חסד בעיני הבריות, כמו שפירש רשב"ם, זיכרונו לברכה, שרוח הבריות הוא 'ומצא חן ושכל טוב בעיני א-לוהים ואדם' - שיש לו חן בדבריו, שערבים הם לשומעם. אדם כזה הוא שיכול לקום ולדרוש בדברי תורה ברבים. וזהו לה במשנה: 'רוח המקום נוחה הימנו' - שהוא דברי תורה כמו שפירש רבינו יונה, שרוח המקום הוא התורה, ותלוי זה בזה. 'וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו' - אין לו חן וחסד, 'אין רוח המקום נוחה הימנו' - בדברי תורה, שטוב לו ונוח לו שלא לאומרם.
וזה נראה לי רמז הכתוב במשלי: 'לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו יוסיף לקח, צוף דבש אמרי נועם, מתוק ומרפא לעצם.' הכוונה: 'לב חכם' שהוא בתורה, וגם 'ישכיל פיהו' - שחננו ה' שפיהו ולשונו מדבר צחות, שיש לו חן וחסד, שרוח הבריות נוחה הימנו, אדם כזה, שיש לו כוח הדיבור, נאה ויאה לדרוש בדברי תורה, וזה שאמר: 'ועל שפתיו' – שיש לו כוח הדברים שמדבר צחות, 'יוסיף לקח' - לדרוש בדברי תורה, שדבריו ערבים לשומעם, כיוון שהוא 'צוף דבש אמרי נועם מתוק.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת דלת, סימן ד', דף ל"ה ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד לשנות מנהגם ולנהוג מנהג גויים לעמוד בברכת המלך.
הגם שהמנהג לברך את המלך ירום הודו, היה קודם 'אשרי יושבי ביתך', ומנהג זה נהגו בו פה איזמיר, יגן עליה א-לוהים, זה שלוש מאות שנה, מכל מקום הוא מנהג קדמון, אפילו כך שינה אותו לאומרו בשעת הוצאת ספר תורה. ... כיוון שמנהגם של אומות העולם שקוראים מאמר המלך, וכיוצא בכל עיר ועיר, אשר תחת ממשלתו קמים ועומדים כל העם שמברכים את המלך, ירום הודו, גם אנחנו עם בני ישראל עבדיו עבדי המלך ירום הודו, תינשא מלכותו אמן, צריכים לקום כשאומרים ברכה למלך, ירום הודו, וללכת אחר מנהגי אומות העולם, שמנהג גויים למדים ממנו ישראל.
חכם יוסף פלאג'י, ויוסף את אחיו, מערכת בית, סימן ג', דף ט"ו ע"ב, דפוס חכם מרדכי בארקי, איזמיר, תרנ"ו (1896) מתוך 'החכם היומי'