מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אלעזר אזכרי נולד לאימו ולאביו חכם משה בן אלעזר אזכרי ביום כ"ז אייר שנת רצ"ג (1533) בצפת.
עיקר תורתו מפי החכם יוסף סאגיס, והעמיק בלימודיו בישיבתו של החכם משה קורדובירו.
חכם אלעזר אזכרי נסמך לרבנות על ידי החכם אברהם בנו של החכם יעקב בירב, ונשא לאשה את בתו מזל טוב.
בשנת שמ"ח (1588) ייסד את חבורת 'סוכת שלום' בעירו צפת לחזק בעבודת ה' בארץ ישראל.
מלבד היותו פוסק מקובל ודרשן היה גם משורר. שירו המפורסם ביותר הוא 'ידיד נפש', שמושר בפי כל עדות ישראל. כמנהג חכמי צפת נהג לפקוד את קברי התנאים רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה בר עילאי.
חכם אלעזר אזכרי נפטר בשנת הש"ס (1600) ונטמן בצפת. בשנת תשס"ט (2009) התגלה קברו בבית העלמין של צפת עליו היה חרוט: 'הקדוש היקר רבי אלעזר אזכרי שנת ש"ס'.
ספרו הידוע ביותר הוא 'ספר חרדים', שבו מניין המצוות בתוספת מצוות דרבנן והנהגות שונות, המצוות ערוכות לפי אבריו של האדם. ספרים נוספים הם 'מילי דשמייא' - שהוא מעיין יומן רוחני ובו דברי מוסר וחשבון נפש. וכן פירושים למסכתות מהתלמוד הבבלי ולתלמוד הירושלמי.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לעשות חסד תדיר כמעיין נובע שלא פוסק.
וקיבלתי לעשות חסד תדיר, כמעיין נובע שלא פוסק. כמו שכתוב: 'והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו'. שהרי כתוב 'עולם חסד יבנה' - נבנה לא נאמר אלא יבנה, שתמיד הוא נבנה בחסדו יתברך, ואילו פסק צינור חסדו, מיד היה העולם נחרב ... כל עת שישאלו מהאדם יתן, אם יש לו, ואם אין לו ישתדל לבקש, ואם לא מצא הרי הוא אנוס ויש לו שכר כעושה כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה. ועוד גם בעת שאין שואלים, יהיה ליבו מתאווה מתי ישאלו, ויתן בשמחה ... ואמר באבות: 'דרך טובה שידבק בה האדם, לב טוב' - כלומר שיסמוך אדם ליבו לצד הטוב, ויהיה ליבו נובע מאותו מקור טוב תמיד, לחשוב טוב, ולא לחשוד אחרים שעשו רעה, אלא לדון לכף זכות, ולדבר טוב ולעשות טוב.
מילי דשמייא, עמ' קי"ז-קכ"ב, הוצאת מכון תלמוד יוסף, ירושלים, תשס"ז (2007)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שישמש אביו במלאכות קטנות, אף שהניחו אביו ללמוד תורה.
'מעשה באחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה' - שלא ייהנה ממלאכתו ומשימושו כדי שיהא פנוי לתלמוד תורה. אלו מלאכות קטנות - מותר לקבל ממנו כי אינן מבטלות אותו כל כך מתלמוד תורה, שהאב הדיר בנו שלא ייהנה ממנו, מפני שלא היה רוצה ללמוד - מותר האב לעשות לבן דברים אלו, שאין כוונתו אלא להנאה גדולה ... ועוד אלו דברים ששימושם הם שהבן רגיל לעשות לאב, ואין במשמע שלא יתן לו כלום, אלא שימלא וידליק ויצלה לו דג.
פירוש על הירושלמי, מסכת ביצה, עמ' 136, הוצאת פלדהיים, ניו יורק, תשכ"ז (1967)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד מידת היהודי הרחמני מצטער כי יעש עוול, ויציל בכל עוז.
בן אדם, אזור נא כגבר חלציך ולבש קנאה, כאשר עושק בעיר תראה, הלא קראת כי משה הרג המצרי מקנאתו, ואחר כך ראה שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע: 'למה תכה רעך', והוכרח לברוח, 'וילך אל ארץ מדיין', ובראותו שגרשו הרועים את בנות כהן מדין, והוא גר בורח, לא עזב מידתו הטובה להושיע ולהציל עשוקים מיד עושקיהם, 'ויקם משה ויושיען', ושם נפשו בכפו. כן מידת היהודי הרחמני, ומצר ומצטער כי יעשו עוול ויציל בכל עוז.
ספר חרדים, עמ' רנ"ו, הוצאת פרנק, ירושלים, תש"ן (1990)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד ללכת באומץ לב אחר הפושעים להשיבם כרודף אחר החיים.
כשם שחייב אדם להתפלל על עצמו, כך חייב להתפלל על פושעי ישראל. 'ולפושעים יפגיע' - מלמד שהיה משה רבנו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה, ושבו. וכן במסכת תענית אמרו על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו שנענתה היא תחילה לשתי סיבות: אחת, לפי שהייתה נותנת היא לעני ומקרבת הנאתו. והסיבה השנית, לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה, ושבו. וכשם שחייב להתפלל על הפושעים שישובו, כך הוא חייב להשתדל ולדבר על ליבם במתק לשונו להשיבם להקדוש ברוך הוא ... ואם היו יודעים בני אדם, כמה זוכים בהשיב רשעים מעוון, היו הולכים אחריהם באומץ לב, ומשתדלים השתדלות גדולה. כמי שרודף אחר החיים וזהו מאמר דוד המלך עליו השלום: 'אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו'.
ספר חרדים עמ' רס"א-רס"ג, הוצאת פרנק, ירושלים, תש"ן (1990)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד להיזהר במצווה שנתרשל אביו לפי שטבע הבן קרוב לאביו.
'פוקד עוון אבות על בנים' - והיינו כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, לפי שטבע הבן קרוב אל טבע האב, ודרכו להיכשל במה שנכשל, כי מעשה אבות יעשו בנים, לכן צריך הירא את דבר ה', להסתכל בכל עוון שנכשל אביו, ובכל מצווה שנתרשל, ולהיזהר בה מאוד, ולברוח מאותו עוון מאוד מאוד, לתקן כל אשר עיוות אביו, ואבי אביו עד למעלה ... שמעתי מחסיד אחד שהיה מהלך בארץ ישראל, הוגה בתורה בכל עיר, לתקן את אשר עיוותו אבותינו, שלא הניחו תלם בארץ ישראל, שלא הניחו בו צלם. ומי יתן ויזכנו ה' להתהלך בכל ארץ ישראל הוגים בתורה.
מילי דשמייא, עמ' קפ"ד, הוצאת מכון תלמוד יוסף, ירושלים, תשס"ז (2007)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד לכל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל להיות נכסף אליה.
וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל, ולבוא אליה מאפסי ארץ, בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו, שנקבעה לנו בכיה לדורות, יען מאסנו בה, שנאמר: 'וימאסו בארץ חמדה', ובפדיון נפשנו מהרה יהיה. כתוב: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו', ושם נאמר: 'אתה תקום תרחם ציון' ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה. ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה תחילת השירה ארץ הקדושה יקרה חמודה.
כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה, ומתחננים לאל שאל יגרשנו מאליה. גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה, ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה, כי כשם שבחר בהם, כך בחר בארץ ישראל וייחד אותה להם, ואין נקראים 'גוי אחד' אלא עימה. שכך פירש רבי שמעון בר יוחאי על מקרא שכתוב: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'.
ומצאנו במדרש שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, פעם ראשונה, שילך לארץ ישראל ויראנה ויחזור, ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור ללכת לארץ ישראל עד חמש שנים, ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת. והוא אמר זה הפסוק: 'מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה' - מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל, ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ ... וקודם בואו אל הארץ, לא היה משתוקק, אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה, וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ, אז נכסוף נכסף וממנו נלמד לדורות, אנחנו יוצאי חלציו, להיות נכספים כמוהו.
ספר חרדים עמ' ר"ח-ר"ט, הוצאת פרנק, ירושלים, תש"ן (1990)