מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם מיכאל כמוס חדאד נולד לאמו ולאביו בג'רבה שבתוניסיה.  
תורתו למד מפי חכם דוד כהן גישא. שימש כרב בג'רבה לצד חכם סאסי הכהן. 
בשנת תרס"ח (1908) חכם מיכאל כמוס חדאד עבר לשמש כרב בעיר מדנין. 
חכם מיכאל כמוס חדאד נפטר ביום א' אדר תרפ"ו (1926).
הוא כתב פירוש לפרקי אבות בשם 'אורח חיים', פירוש להגדה של פסח בשם 'חכם לב' ואת הספר 'דבק טוב' הכולל חידושים על הש"ס, מערכות ושו"ת.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד יש להם 'חלק' דווקא, שאינו יכול לקיים חלקו בלי חברו.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר' - הנה המפרשים, זכרונם לברכה, דקדקו, שהיה לו לומר: 'כל ישראל זוכים לעולם הבא'. מהו 'יש להם חלק'? - ולעניות דעתי נראה לפרש בהקדים מה שאמרו זכרונם לברכה שעל ידי האחדות יש יכולת לקיים כל תרי"ג מצוות, שבהיות ישראל לאחדים אז הם בבחינת גוף אחד, וכל אחד יש לו חלק במה שמקיים חברו. ויפה אמרו שקיים כל התרי"ג, שמה שלא קיים הוא קיים חברו, ומה שלא קיים חברו קיים הוא. ועיין למרן מלכא חיד"א בספרו הקדוש 'פתח עיניים' במסכת עוקצין. ועל פי זה עלה יפה אומרו: 'יש להם חלק' דווקא, והרמז על החלק, שאינו יכול לקיימו. ומכך לומדים שעל ידי האחדות וכללות כל ישראל יתקיים. וזהו: 'כל ישראל' - דהיינו שיהיו נכללים כגוף אחד. והיינו על ידי האחדות והשלום אז יש להם 'חלק' במה שמקיים חברו, ונחשב להם כאילו כל אחד קיים כל התרי"ג כאמור, ומה מאוד יכוון הרמז במילת ישראל נוטריקון ישראל שלום רב אחד להם.
אורח חיים, פרקי אבות א, דף א עמ' א, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד גם מעוני יעשה לתורתו קיום, שלא ישכחנה.
'רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני'. - נראה לעניות דעתי לפרש: 'כל המקיים את התורה מעוני' - דהיינו: הגם שהוא עני לחשוב מחשבות, לעשות אופנים מהיכן יבוא טרף לביתו, ודעתו בל עמו, עם כל זה חוזר על לימודו כמה פעמים, ועשה אופנים שלא ישכחנו וישר תלמודו בידו. וזהו: 'כל המקיים את התורה מעוני' - שעושה לה קיום והעמדה, שתישאר תורתו בקרבו ולא ישכחנה. איש כזה, 'סופו לקיימה מעושר' - שיהיה עשיר ויהיה דעתו מיושבת עליו ויתקיים תלמודו בידו.
אורח חיים, פרקי אבות ד, דף עו עמ' א-ב, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
ארץ ישראל, יישובה, תלויה בצדקה
'הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד', - ושמא תאמר: והרי העולם הזה הוא לעשו, כאמור לזה סמך: 'הרחמן הוא יתן שלום בינינו' - וכיוון שכן אנו הם שמקיימים אותו, ולכן אנו שואלים מאת ה' גם כן שישבור 'עול גלות מעל צווארנו' ו'יוליכנו קוממיות לארצנו', שעל ידי השלום יבוא משיח צדקנו, יבוא ונחזה בו.
חכם לב, דף מו עמ' ב, דפוס שלמה בילפורטי וחברו, ליוורנו, תרמ"ז (1887)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד משה קיבל תורה, ולא התורה הידועה, גם מה שעתיד לחדש.
'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.' - לא אמר 'התורה' בה"א, שאם כן היה משמע שלא קיבל משה רבנו, עליו השלום, אלא התורה הידועה דווקא, שכן הוא הוראת ה"א הידיעה. ובאמת אינו כן, שמשה רבנו, עליו השלום, קיבל אפילו מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש בתורה. ולכך שנה: 'תורה' - לכלול כל התורה וכל המסתעף ממנה.
אורח חיים, פרקי אבות א, דף ב עמ' א, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שעל ידי שמזרז לקיים דברי אבות, תקובל תפילתו על הבית.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר' - ובמה שנהגו לומר משנה זו קודם פרקי אבות, נראה לעניות דעתי הטעם משום שאמרנו בגמרא: מי שרוצה להיות חסיד, שיקיים דברי אבות'. וזאת החסידות מה פעולתה? - וצריך לומר: כדי לזכות לעולם הבא. ויתכן שבאו לכך תיקנו קריאת פרקי אבות בין פסח לעצרת, שהם ימי הספירה. ... שאחר הספירה אומרים: יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב, משום שכוון שעיקר הספירה אינה לשום הנאה, אלא לעוגמת נפשנו, לחורבן בית המקדש מאוויינו. לכן מתפללים אחריה 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו'. לא כן בתקיעת שופר וכיוצא, שלא נתקנה ברכתם זכר לחורבן. ... וכיוון שבימים האלה, שהם בין פסח לעצרת, בכל לילה אנו מתפללים הרחמן וגו', לכן תקנו לקרות פרקי אבות באלו הימים, שעל ידי הלימוד בם יתפעל האדם ומזרז עצמו לקיים דברי אבות, ואז מוכן להיות חסיד ועל ידי חסידותו תקובל תפילתו מה שמתפלל על הבית.
אורח חיים, פרקי אבות א, דף א עמ' ב, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שלא יצטרכו להקיף ביתו לבקש לחמם, שגלגל חוזר בעולם.
'יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו העניים בני ביתך.' - יתכן שהכוונה במה שמובא בש"ס ... שרב יוסף אמה לה לביתו הקדימו והביא לחם לעניים כי כך שיקדימו לבניכם. אמר לה מקרא כתוב: 'כי בגלל הדבר הזה' - גלגל הוא שחוזר בעולם . נמצא שעל ידי שנותן צדקה לעניים, זה יהיה גורם שאם בניו יהיו עניים, שיהיו בני אדם נותנים להם כשם שהוא היה נותן.
וזה שאמר: 'יהי ביתך פתוח לרווחה' - כביתו של אברהם אבינו, עליו השלום, שהיה פתוח לארבע רוחות העולם בשביל העניים, שלא יצטרכו להקיף וילאו למצוא הפתח. וקל מהרה תוציא להם לחם, והנאה לך בהתגלגל הדבר 'ויהיו עניים בני ביתך', כי כך היא המידה, כגלגל הוא שחוזר בעולם, כי אז ימצאו מי שיקדים להם, כאשר עשית יעשה לך.
אורח חיים, פרקי אבות א, דף יד עמ' א-ב, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד הכל במדרגה אחת לאהוב זה את זה, כי באהבה מייחד ה'
כלל גדול בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך' - להורות שלא יש שום הפרש בין אדם לחברו, בין עשיר בין עני, בין כעור בין יפה, הכל במדרגה אחת צריך לאהוב זה לזה, כי באהבה מייחד ה'. ... כלומר צריך שתהיה אהבת חברך כמוך, ואז אני ה' - שתהיו מייחדים שם ה'.
אורח חיים, פרקי אבות א, דף טו עמ' ב, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרפ"ו (1926)