מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יחזקאל משה הלוי נולד לאימו מתנה, ולאביו חכם משה הלוי בשנת תקצ"ט (1839) בבגדאד שבעיראק.
הוא התייתם מאביו בגיל צעיר, אך המשיך לשקוד על לימוד התורה, מרבית תורתו מפי חכם עבדאללה סומך.
בשנת תרי"ז (1857) חכם יחזקאל משה הלוי נשא לאישה את מרת טובה לאישה, ונולדו להם שישה ילדים.
בשנת תר"מ (1880) חכם משה יחזקאל הלוי נתמנה כחבר בית דין יחד עם חכם אלישע נסים מעאלם ששון,  וחכם אברהם משה הלל, ולאחר מספר שנים התמנה כאב בית הדין.
חכם משה יחזקאל הלוי נודע כ'אוהב שלום ורודף שלום', והתאמץ מאוד להשיב שלום בית בין אדם לאשתו. הוא היה מוסר שיעור שבועי בבית הכנסת הגדול, אליו הגיעו מאות אנשים מדי שבוע בשבוע.
חכם משה יחזקאל הלוי נפטר ביום ז' כסליו תרע"ד (1914).
חכם משה יחזקאל הלוי כתב חידושים רבים על התורה, אך מרביתם נשארו בכתבי יד, מקצתם יצאו לאור בספר 'ימה וקדמה' - חידושים על התורה ועל הגמרא

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שעיקר האדם שליבו יהיה רחמן ורוחו ענוה.
'לב טהור ברא לי אלו-הים ורוח נכון חדש בקרבי' - עיקר האדם, שיהיה ליבו רך ורחמן, ש'כל המרחם מרחמים עליו מן השמיים', וגם צריך שיהיה עניו, שידוע מעלות טובות למידת הענווה.
וזה שנאמר: 'לב טהור' - גימטרייה: 'לב רך' - שיהיה רחמן, וגם 'רוח נכון' - גימטרייה: 'רוח ענו' - שיהיה עניו באמת, שהעניו תפילתו מתקבלת, וזה שנאמר בוודאי: 'אל תשליכני מלפניך'.
ימה וקדמה, עמ' 118 מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שפיוסו חשוב מעסק התורה, ואי אפשר לו ע"י אחר.
'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך כי בגלל הדבר הזה' - שהאדם נותן לעני כאילו נותן לקדוש ברוך הוא כמו שנאמר: 'מלווה ה' חונן ודל'. וזה שנאמר: 'נתון' - לעני כאילו נותן לקדוש ברוך הוא, וזהו: 'תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו' - לומר מה אני נותן דבר מועט לקדוש ברוך הוא 'כי בגלל הדבר הזה' - אפילו מועט 'יברכך ה' א-לוהיך' כי 'הוא אמר ויהי'. ...
אפשר שצריך האדם ליתן לכל אדם כדי שלא יתבייש העני כמו שפירשו: 'יהיה ביתך פתוח לרווחה' - אפילו לעשירים, 'ויהיו עניים בני ביתך' - רצה לומר: כבני ביתך שאינם מתביישים, וזה שנאמר: 'נתון' - אפילו לעשירים 'תתן לו' - לעני, 'ולא ירע לבבך' - אפילו יצר הטוב 'בתתך לו' - שתרצה לתת לו דווקא 'כי בגלל הדבר הזה' - שאתה נותן לכל, ולא יתבייש העני 'יברכך ה' א-לוהיך'. ....
אפילו שייתן לו, צריך לפייסו, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ומפייסו בי"א' ואל תאמר מה מועיל הפיוס אותו, אעסוק או בעסקיי או בתורה, זה חשוב לפני הקדוש ברוך הוא מעסק התורה. וזה שנאמר 'נתון' - מעות 'תתן לו' - זהו פיוס, שהנתינה אפשר על ידי אחר אבל הפיוס לו דווקא.
וזה שנאמר 'נתון' - הנתינה על ידי אחר, 'תתן לו' - זה הפיוס, 'ולא ירע לבבך' - אפילו יצר הטוב, 'בתתך לו' - ותאמר הפיוס מה מועיל, אעסוק בתורה עדיף. ולזה אמר 'כי בגלל הדבר הזה' - הוא הפיוס, 'יברכך ה' א-לוהיך'.
ימה וקדמה, עמ' 95, מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד רמז אימתי יבוא תשבי - שהם יחד בשלום.
''וישכון ישראל בטח' - כשיש שלום בישראל, יבוא הגואל, כמו שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן' - ואין עוז אלא משיח שכתוב: 'ויתן עוז למלכו', אימתי? - בזמן 'ה' יברך את עמו בשלום'. וזה שנאמר: 'וישכון' - לשון יחד שהם בשלום, 'בטח' - שמילוי אותיות בטח - כל אות 'ית' - ראשי תיבות: יבוא תשבי.
ימה וקדמה, עמ'114 , מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שאינה מכוסה ואינה רחוקה שלמדה בהר סיני ובבטן אמו.
'לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא' - כל אחד מישראל למד התורה בהר סיני, ואפילו שהוא לא היה שם, נשמתו הייתה שם וקיבלה, וגם מלמדים אותו את התורה בבטן אמו. ויש להבין מה צורך, כיוון שאינו זוכר?! ויש לומר אחר כך כשהוא לומד, יהיה לו סיוע ממה שלמד כבר, וזה שנאמר: 'לא נפלאת היא ממך' - שאינה מכוסה ממך, שכבר למדת בהר סיני, ואם תאמר היה זמן רב, ממעמד הר סיני, לזה אמר: 'ולא רחוקה' - שלמדת אותה בבטן אמך.
ימה וקדמה, עמ' 106, מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהמחדש, כפי הטבע שאינו מתרשל, ואין צריך להזהירו.
'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו' - אם האדם מחדש חידושים נקראת התורה על שמו כמו שנאמר: 'ובתורתו יהגה יומם ולילה' אבל אם אין מחדש חידושים נקראת תורת ה', כמו שנאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו', וכשהאדם מחדש חידושים כפי הטבע הוא עוסק בתורה יומם ולילה, שהוא שמח בלימודו, אבל אם אינו מחדש חידושים אפשר שיתרשל מלעסוק בתורה.
וזה שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם' - אם אתם מחדשים חידושים שנקראים על שמכם, ואין צריך להזהיר אתכם עליה, אבל אני מזהיר: 'תורתי אל תעזובו' - אפילו בסוג שהיא 'תורתי' - שבטבע מתרשלים ממנה, שאינם מחדשים חידושים 'אל תעזובו'.
ימה וקדמה, עמ' 123, מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד לעתיד לבוא אנחנו עשירים ואומות העולם עשירים.
הגדיל ה' לעשות עם אלה' - וידוע שאם עשיר מצא מציאה מעטה, חמישים גרוש, אינה חשובה בעיניו ככלום, אבל אם עני ראה כסף הנזכר, הרבה שמח, ועתה בעוונותינו המרובים, אנחנו עניים ואומות העולם הם עשירים, והגאולה העתידה בבוא הימים, לא נצרך לגבינו דבר גדול, אלא אף אם לאומות העולם היה דבר גדול. וזה נאמר: 'אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה', ולא בשביל שהם עניים, אלא אף אם 'הגדיל ה' לעשות עמנו' גם 'היינו שמחים'.
ימה וקדמה, עמ' 60 מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד להדליק נר בשבת, שהאדם נהנה בעיניים.
'זכרנו את הדגה' - מאחר שכל טעם שהיו רוצים טועמים במן, למה היו מצטערים? - אלא לפי שלא היו רואים אותה בעינם, שהאדם נהנה בעיניים, אם כן צריך להדליק בשבת כדי שייהנה.
ימה וקדמה, עמ' 153, מכון ניר דוד, רמת גן, תש"ן (1990)