מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם משה דוויק הכהן קצאב נולד לאביו חכם דוד ולאמו נולד בארם צובא היא חלב.
למד תורה מפי חכם מרדכי עבאדי ומפי חכם יעקב שאול דוויק הכהן, שלימים נשא לאשה את ביתו שרה, ביתו. 
לפרנסתו היה עוסק בשחיטה ובדיקה ובהרבצת תורה בתלמידים. בשאר עתותיו היה עוסק בתורה והיה לחכם מופלג בידיעותיו ובמעשי חסידות. את ספרו 'בן דוד' ובו ציטוטים רבים מכל מקצועות התורה, כתב עת היה מרותק למיטתו בלי יכולת לגשת לספרים כלל. ידיו רב לו בצדקה וחסד ואף את הכנסותיו מהדפסת ספריו הקדיש ל'חברת התלמידים' שבעירו, לטובת תלמידים נזקקים.
בסוף ימיו נסע אל בניו בארצות הברית, גם שם המשיך לעשות למען הרבצת התורה וזיכוי הרבים. 
חכם משה דוויק הכהן קצאב נפטר בניו יורק ביום י"ח כסלו תש"ו (1946).
חכם משה דוויק הכהן קצאב כתב שני ספרים שזכה להוציאם לאור עולם בחייו: 'קנה המידה' - על תהילים יצא לאור בארם צובא תרפ"ו (1926) וספר 'בן דוד' - דרשות על התורה יצא בירושלים שנת תרפ"ט (1929).

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שלא יאמר ה' מחסה לעני, שאם כן, מי יתן ישועת ישראל.
'עצת עני תבישו כי ה' מחסהו' - שמעתי דרך הלצה, והוא שהעני קודם צאתו לשאול, משים עצות בנפשו, ואומר שעתה הוא ילך אצל ראובן ולוקח ממנו סך מה. וכן גם כן מלוי וכיוצא בזה, ואם כן מצא סעודה היום. ודרך קצת בני אדם כשבא עני ומבקש מהם איזה דבר, אומרים לו: ה' יסעדנו - ורצונו לומר: שה' ימציא מזונותיו.
לזה בא אדונינו דוד המלך, עליו השלום, ואמר להם ברוח קודשו שטעות המנהג הזה. וזהו אומרו: 'עצת עני תבישו' - רוצה לומר: העצה שיעץ בנפשו לקבל מכם איזה סך, ביישתם אותו באמרכם: 'כי ה' מחסהו' - ורצונו לומר: שה' ימציא מזונותיו. אם כן: 'מי יתן מציון ישועת ישראל' - רצונו לומר: אם כן מי יתן תשועה להעני? והלא כל אחד ואחד יוכל לומר כן, וחס ושלום, ישאר העני ברעב.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , קנה המידה, עמ' ט"ו-ט"ז, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד אף שהשתכחה, נשארת בגופו אותה קדושה ככלי שמן שהורק.
'ומלאך בא ומלמדו תורה, וכיוון שבא לצאת לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל מה שלמד' - המאמר הנורא הזה נרגשתי בו שתים: אחת למה המלאך בא ויושב עם התינוק, במקום הצר ההוא במעי אמו כדי ללמדו, ולמה כל החרדה הזאת? ... ולהיכן הולך טורח המלאך הראשון, אשר טרח וישב מקום לחץ כל ירחי לידה עד שלמדו, ואחר-כך בשעה מועטת חלף הטורח ההוא והלך לו?
ולקושיה ראשונה נראה לי לתרץ, שהשם, יתברך שמו, עושה חסד גדול בזה לאדם שמתחילת הרכבת גופו, מלבישו באור התורה הקדושה כדי שיהיה כלי בית קיבול, שיוכל אחר-כך לקבל ולהיכנס באור החכמה והתורה. ... ואף שבצאתו מרחם אמו, שוכח מה שלמד כנזכר לעיל, מכלל מקום, נשארה אותה קדושה בהרכבת גופו ובמוח עצמותיו, ככלי מלא שמן שהורק, שאף על פי שלא נשאר בו שמן הרבה, על כל פנים נשאר בו לחלוחית כידוע, אבל אם לא היה מלמדו בבטן לא היה נכנס בו קדושה כלל. ולא היה יכול לזכות אחר-כך בבחינה ההיא.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , בן דוד, ליקוטים על הש"ס עמ' 275-276, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד כוח האהבה והאחדות בין בני האדם, לא להיאבד מן העולם.
'ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ' - כתב רש"י וזה לשונו: ואלו פשטו יד בעיקר, להילחם בו ולא נאבדו מן העולם, שהיו נוהגים באהבה ורעות ביניהם. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום.
אחי, מכאן אתה למד גודל כוח האהבה והאחדות בין בני האדם. שהרי דור הפלגה שהייתה דעתם להלחם, חס ושלום, כלפי מעלה, לא הקפיד עליהם, עבוד האהבה שהייתה ביניהם. ... והטעם כיוון שהם באחדות ודעה אחת, אם יתעורר אחד מהם לשוב בתשובה, אז מאהבתם זה לזה וודאי חוזרים כולם. אם כן כמה ראוי להתחזק ולהתאמץ במצווה יקרה זאת.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , בן דוד, פרשת נח, עמ' 17, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהטרוד במזונותיו, לוקח השבת לעסוק בתורה.
'כי אקח מועד אני מישרים אשפוט' - שאם בעל הבית, העוסק במלאכה כל ימי השבוע, וממעט בעסק התורה, אך בשבתות ובימים טובים הוא עוסק בתורה ככל הצורך, אז אין עליו עונש כל כך על ימי החול, לפי שהוא טרוד במזונותיו. והראיה שבשבת ויום טוב, שהוא פנוי, עושה חיובו.
וזה אומרו: 'כי אקח מועד' - דהיינו שהקדוש ברוך הוא אומר: אם אקח השבת והמועד לעסק תורתי, אז 'מישרים אשפוט' - רוצה לומר: אשפוט את האדם ההוא במישור.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , קנה המידה, עמ' ק"י, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא מנהג חסידים לדבר בשבת רק בלשון הקודש.
חסידי קהל עדתנו הקדושה, ישמרם צורם ויחייהם, אינם מדברים אפילו בדברים ההכרחיים, כי אם בלשון הקודש, והוא סייג גדול שכיוון שרואה את עצמו, שאינו מדבר בלשונו הנהוג, בוודאי נזכר ונזהר מדיבור אסור וכיוצא, וזוכר את יום השבת.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , בן דוד, פרשת ויקהל עמ' 179, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד אפילו עובדי עבודה זרה, בזכות הצדקה נגאלים.
'ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ויאמר א-לוהים אל משה: אהיה אשר אהיה' - והובא במדרש אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאתה תהיה עמי כך אני אהיה איתך - אם פותחים ידיהם ועושים צדקה, אף אני אפתח את ידי להם. רוצה לומר: באיזה זכות אומר להם שאגאלם, שיאמינו לי? - שהרי יודעים על עצמם שעובדי עבודה זרה הם, חס ושלום, ואינם ראויים להיגאל, חס ושלום.
לזה השיבו: 'אהיה אשר אהיה' - אם פושטים ידיהם ועושים צדקה, רוצה לומר שבזכות הצדקה שעושים, כדאים הם להיגאל, ואפילו שהם כעת עובדי עבודה זרה, חס ושלום. וכמאמר חכמינו זיכרונם לברכה: 'כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה'. ואם כן, כיוון שמצינו שעונשה שקול לעבודה זרה, כל שכן ששכרה גדול יותר. ... ואם כן, כדאי זכותה לגאלם. אם פושטים ידיהם לעשות צדקה, אני מוחל להם על העבודה זרה. ואפתח ידי להם.
חכם משה דוויק הכהן קצאב , בן דוד, פרשת שמות עמ' 94-95, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'