מקצת שבחו

מקצת שבחו


חכם שלום יצחק מזרחי נולד לאמו ריינה ולאביו חכם משה עזרא מזרחי ביום י"א טבת תרפ"א (1921) בחלב, שבסוריה. הוא נקרא שלום על שם אבי אמו, חכם שלום הדאיה, ויצחק על שם סב אמו, חכם יצחק לבטון.
בינקותו, חלתה אמו בשחפת. היא חזרה עמו לבית הוריה בירושלים כדי שתוכל לקבל טיפול בבית החולים 'שערי צדק' אך הטיפול לא צלח והיא נפטרה בשנת תרפ"ג (1922). סבו וסבתו, חכם שלום הדאיה ואשתו שרה, גידלו אותו כהוריו. חכם שלום מזרחי למד בכותאב של יוצאי חלב ליד בית הכנסת 'עדס' בשכונת נחלאות.
בשנת תרצ"א (1931) החל ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה. לאורך השנים למד מפי חכם עזרא עטיה, חכם אליהו לופס, חכם משה עדס וחכם יעקב עדס. 
בשנת תרצ"ג (1933) הוציא לאור סבו, חכם שלום הדאיה, את הספר 'החיים והשלום'. לספר זה צורף קובץ חידושים של חכם שלום יצחק מזרחי. 
בשנת תרצ"ט (1939) נשא לאשה את מטילדה שעיו, בתו של חכם עזרא שעיו, ונולדו להם שמונה ילדים.
בשנת תשט"ו (1955) נתמנה לדיין בעיר תל אביב. הוא עבר לגור בתל אביב יחד עם משפחתו, ובנוסף לתפקידו כדיין העביר שיעורים בעיר בשוק הכרמל, ברחוב זרובבל ובשכונת התקווה. 
בשנת תשל"ד (1974) נתמנה לחבר בית הדין העליון בירושלים ובשנת תש"ם (1980) חזר לגור בירושלים. הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת תשמ"ו (1986).
חכם שלום יצחק מזרחי נפטר ביום כ"ו טבת תשנ"ה (1995) ונקבר בירושלים.
הכרך הראשון של תשובותיו 'דברי שלום' יצא לאור עוד בחייו. שישה כרכים נוספים נאספו ונערכו לאחר מותו.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שאין עומדים בפני תלמיד חכם אלא שיגיע תוך ד' אמותיו.
אין רשאי לעמוד מפני החכם או הזקן ואפילו כשנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש, אלא כשיגיע לתוך ארבע אמותיו, משום שאין קימה אלא במקום שמוכח שלכבודו קם, וכן מנהג העולם. והוא הדין שאם יודע שעומד החכם להיכנס לתוך ד' אמותיו, אין לעמוד מפניו, אלא לאחר שנכנס לד' אמותיו.
אם החכם או הזקן נכנסים לתוך ד' אמותיו חייב לקום אפילו כשהוא עומד ברשות אחרת, מאחר וניכר לכל שעומד לכבודו, הוי קימה במקום הידור.
דברי שלום, יורה דעה, סימן צד
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאם התחיל להתגלח ושומע על מות אביו ישלים תגלחתו.
התחיל להתגלח ושמע שמת אביו – הרי זה משלים תגלחתו, משום כבוד הבריות. ודווקא בכגון זה, שהתחיל להתגלח, שאם יפסיק באמצע הוא לו גנאי, אבל אם התגלח מעט, שאין ניכר תגלחתו, ושמע שמת אביו – יפסיק, וכל שכן שאם לא התחיל אלא רק ישב להסתפר, שאין לו להתחיל.
ספר שהתחיל לגלח ושמע שמת אביו, אם יש ספר אחר בעיר יפסיק לגלחו, אבל אם צריך המתגלח לצאת למקום אחר או שיצטרך להמתין זמן רב עד שיביאו לו ספר אחר, נראה שיש להקל, שהספר ישלימנו ולא להמתין לספר אחר.
דברי שלום, יורה דעה, סימן קנה
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאין להתיר מנהג שקיבלו בהסכמה מחמת גדר לרבים.
מנהג שקיבלו עליהם ועל זרעם, ואפילו שלא קיבלו בהסכמה אלא שנהגו מעצמם גדר וסייג, ונהגו בניהם אחריהם, אסור להתיר להם, אלא על ידי חכם ופתח וחרטה. ואם בניהם לא רצו להמשיך מנהג אבותיהם יש מחלוקת באחרונים, וצריך להחמיר בזה ואין להתירו אלא ע"י פתח וחרטה. קבלת אב לבנו אינה קבלה ואין הבן חייב להמשיך. אמנם אם המנהג שקיבלו עליהם היתה בהסכמת בני העיר מחמת גדר לרבים או סייג לתורה, אי אפשר להתירו אפילו על ידי פתח וחרטה.
דברי שלום, יורה דעה, סימן פג
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד איך ישנו מנהג תרגום קריאת התורה, אם מרחיק הציבור.
באיזה אופן אפשר לשנות מנהג בית הכנסת של תימנים, שהיו רגילים לתרגם כל פסוק של קריאת התורה וההפטרה, כפי שהיה נהוג בימי חכמי התלמוד, וזה מאריך את התפילה יותר מדאי, ומרחיק חלק מן הצבור מלהשתתף בתפילה בבית הכנסת, והולכים לבית הכנסת אחר של עדות אחרות, שאינן מתרגמים. ... ואפשר משום שמתחילה כשנהגו לתרגם היה על דעת כן, שבכל עת וזמן שירצו לבטל – הרשות בידם, וכיון שמתחילה נקבע המנהג על אופן זה, גם להרשד"ם ושעמו יכולים לבטלו, ועדיין צריך עיון. איך שיהיה, בנדון שלנו פשוט שלכל העולם יכולים לבטלו.
ולכן מסקנת הדין בנדון שלנו, שאפשר לבטלו בתנאים אלו: שכל הקהל או רובם מסכימים לבטל את המנהג. ...שביטול מנהג זה לא יגרור אחריו ביטול שאר המנהגים שנוהגים בתימן.
הטענה שמנהג זה מביא לידי הרחקת חלק מהצבור להשתתף בתפילה בבית הכנסת היא טענה נכונה וברורה, ולא שהיא עילה בעלמא כדי לבטל המנהג, ועל מעלת כבוד תורתו לברר את המצב היטב, שלא תהיינה חששות אלו, ואז אפשר לבטל מנהגם על ידי התרה וחרטה, והמתירים יהיו מקהל אחר, שאינו נוהג מנהג זה.
דברי שלום, חושן משפט, חלק ג, השמטה מחלק יורה דעה
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהנשבע שלא יתן כלל, אינה שבועה, ואינו צריך התרה.
נשבע שלא יתן צדקה לעני הנמצא בעולם, בוודאי חלה השבועה, כמו שכתב הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים שבוודאי אינו מחוייב לפרנס אותם שנמצאים בעולם, ולכן צריך מעיקר הדין להתיר ע"י פתח וחרטה. נשבע שלא יתן צדקה לעניים כלל, לא הווי שבועה, ואינו צריך התרה, כמו שכתב הרמב"ם.
דברי שלום, יורה דעה, סימן צ
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאבל יוצא מביתו לומר קדיש במקום שיש לו מניין.
אבל שאין לו מנין בביתו, האם מותר לו לצאת להתפלל בבית הכנסת.
כתב מרן נוהגים האבלים שבכל יום שיש קריאת התורה יוצאים לבית הכנסת, ולדעת הרמ"א אין נוהגים לצאת לבית הכנסת רק בשבת. ... ואם אין לו מנין עשרה בביתו, יוצא להתפלל בבית הכנסת בעשרה, ובפרט באבל על אביו ואמו שאי אפשר לו לומר קדיש, הוי צורך למת לעשות לו נחת רוח.
דברי שלום, יורה דעה, סימן קנו