מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם ברוך טולידנו נולד לאמו ולאביו אברהם בשנת תר"ן (1890) במקנס שבמרוקו.  
אביו, שהיה עשיר, השתדל להעתיק ספרים רבים, והקים ספריה, שאמנם היתה בביתו, אך שימשה את הרבים. הוא למד בבית מדרש לרבנים 'בית אל ועץ חיים', שיסד הרב זאב וולף הלפרין.
בשנת תרע"ב (1912) נשא לאישה את ג'מילה בת חכם פנחס אזוגי, ונולדו להם חמישה בנים ובת.
משנת תש"א (1941) שימש כדיין בבית הדין שבפאס יחד עם חכם רפאל ברוך טולידנו וחכם יוסף משאש.
חכם ברוך טולידנו חרז את ההלכות בשולחן ערוך חלק 'אורח חיים', כדי לחבבם על הציבור, שנמשכו לשירה. כדי להמתיק את הלימוד עבור התלמידים בבית המדרש הוא חרז עבורם גם עם חלק 'אבן העזר'. 
חכם ברוך טולידנו עלה לארץ והתיישב בחיפה. אחרי מות אשתו עבר להתגורר אצל בתו, גרציה.
חכם ברוך טולידנו נפטר ביום ד' כסלו תשמ"ב (1982).
מחיבוריו שיצאו לאור: 'שאלו לברוך' - שו"ת, 'ברוך טעם' - על התורה, 'ויקרא ברוך' - על ספרי נביאים, 'ויעש ברוך' - דרושים, שירים וקינות, 'רינה ותפילה' - קיצור שולחן ערוך אורח חיים ודיני שחיטה.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שלא ידרוש רק טובת עצמו, ואין משגיח בצער אחרים.
'אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' - מפרשה זו נלמוד שלא ידרוש אדם רק טובת עצמו ואין משגיח בצער אחרים ... משל למה הדבר דומה: לשני חיילים שהיו במלחמה בתקופת טבת. לילה אחד היה קור גדול. אחד הוציא מנרתיקו קאפא של צמר אריה ולבש אותו, ואחד הלך ולקט עצים וקוצים ובא והדליק האש בהם ועשה אבוקה גדולה בתוך המחנה. למי ראוי לשבח? ודאי כי לזה ראוי לשבח, שדרש גם טובת אחרים. ...
וכן נרמז זה בפסוק: 'וישאר אך נח', כי בכל מקום שמזכיר נח, או מזכירו בכל תואריו: 'איש צדיק תמים', או מזכירו לפחות בתואר אחד: 'צדיק' ... ופה הזכירו כמזכיר איש פשוט: 'וישאר אך נח', ולפחות היה לו לומר: 'וישאר אך נח הצדיק'. אך מתחילה, שהיו עדיין בני אדם, היה מזכיר בתוארי הכבוד, כדי שאולי תגן זכותו להציל גם בני דורו, ואך כאשר לא היה יכול להציל את דורו ורק לעצמו, לא נשאר רק שמו בלי שום תואר.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת נח, עמ' ח-ט, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאין קיום לתורה בלא מצוות בין אדם לחברו.
'על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים'. - לא יאמר אדם: די לי או לימוד תורה לחוד, או אקיים מצוותיה שהם בין אדם למקום לחוד, או אקיים מצוות שבין אדם לחברו לחוד. לא זו הדרך, אלא בשלושה כאחד צריכים ... לומר לך ו' מוסיף, שלא די באחת ולא די בשתיהם רק בשלושתן. כי זה בלא זה, אין קיום לשום אחת מהם.
וכאומרם זיכרונם לברכה: 'כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום' - ופירשו זיכרונם לברכה: שכוונתם לומר: שהאומר אין לו אלא תורה, כלומר שלא יתעסק אלא בלימוד לבד, ולא במלבושיו שהם מצוות הכתובים בו, הרי זה 'נקבר' - כלומר הולך לקבר בלי שום דבר, אפילו שכר הלימוד לא הוליך בידו.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת ויקהל, עמ' קח, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שימעט מאכילת בשר כי מאכל הבר מוליד אכזריות גדולה.
עוד נלמוד מפרשה זו שימעט האדם מאכילת הבשר, כי מאכל הבשר מוליד אכזריות גדולה ואף וחימה, ואך אכילת התבן והעשבים תבטל האף והחימה, ולכן ציווה ה' לנח, שלא יאכלו בתיבה, גם הארי והנמר, רק העשבים כדי שיתבטל זדונם ורשעם, והכלבים נקראים עזי נפש מפני כי אוכלים הבשר, ולכן ייעד הנביא כי לעתיד לבוא: 'ואריה כבקר יאכל תבן', ועל ידי כן לא ירעו ולא ישחיתו.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת נח, עמ' י, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד, שאין מייחד שמו עליהם, רק בהיותם דרים בארץ ישראל.
עוד נלמוד כמה גדול כוחה של הדירה בארץ ישראל, שאין הקדוש ברוך הוא מייחד את שמו על ישראל, רק בהיותם דרים בארץ ישראל, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא-להים' - משמע שלא ישגיח עליהם, שהם יהיו לו לעם, והוא יהיה להם לא-להים כי אם בהיותם דרים בארץ ישראל, הא לאו הכי אין משגיח עליהם ועוזבם למקרי הזמן, רחמנא ליצלן. ונראה לומר שדווקא אם אין לו סיבה המספקת המעכבת אותו לעלות.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת בהר סיני, עמ' רלז, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד טעם אין יוצאים בערבה של הלולב בחיבוט ערבות.
תחילה אגיד מה שנראה לי לתת טעם מספיק לחיבוט ערבות בהושענא רבה, וגם טעם למה אין יוצאים בערבה שבלולב וצריכים אחרת חדשה.
שהנה מובא במדרש, שארבעה מינים רומזים לארבע מידות שבאדם: האתרוג שיש בו טעם וריח הוא נגד הצדיקים בעלי תורה ומצוות, והלולב שיש בו טעם ולא ריח נגד בני תורה שאינם בעלי מצוות, והדס שיש בו ריח ולא טעם נגד בעלי מצוות ואינם בני תורה, והערבה שאין בו לא טעם ולא ריח נגד הרשעים והם עמי הארץ, ואמרה תורה לאוגדם ביחד כי מכפרים אלה על אלה.
ובזוהר אמרו על פסוק: 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר' - הם ראש השנה ויום הכיפורים והושענא רבה, שנתנם לנו האל זמן כפרה לישראל, שמתחילה ראש השנה, ואם לא חזר שמא ישוב בינתיים קבע לנו יום הכיפורים, ואם לאו חותמים אותו למיתה, ואם שב בהושענא רבה קורעים גזר דינו, ואם לאו שוב אין לו תקנה. ... 'כי אם כמוץ אשר ידפנו רוח', על כן לוקחים ערבות וחובטים אותן, כדי שיפלו עליהן, לרמוז לרשעים שלא שבו. וצריכים גם ערבה חדשה, כי אלה שבאגודה כבר נתקנו אלו עם אלו, אבל אלו שלא היו עמהם באגודה ולא שבו מדרכם אין להם תקנה.
חכם ברוך טולידנו, ויעש ברוך, דרוש א, עמ' יא-יב, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהאבות היו עקרים כדי שיהיה להם זמן לחנוך אחרים.
רבותינו זיכרונם לברכה שנתנו טעם למה האבות היו עקרים? - ואמרו: מפני כדי להיות להם זמן לחנוך אחרים תחת כנפי השכינה, שאם היו להם בנים היו משגיחים יותר ויותר על בניהם כי מצווה זו של חינוך הבנים על ההורים מוטלת, ואחר שלא היו להם בנים שלהם, היו פונים לחנך בני דורם.
חכם ברוך טולידנו, ברוך טעם, כרך א, פרשת לך-לך, עמ' יז, אהבת שלום, ירושלים, תשס"ג (2003) מתוך 'החכם היומי'