מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אליהו יצחק חזן נולד לאמו ולאביו בבגדאד.
בשנת תרס"ו (1906) החל לכהן כרב הקהילה הבבלית בהונג-קונג, ובשנת תר"פ (1920) עבר לכהן כרב קהילת הבבלים בשנחאי. 
בשנת תר"צ (1930) זכה ועלה לארץ וחי בירושלים.
חכם אליהו יצחק חזן נפטר ביום א' ניסן תרצ"ח (1938) ונקבר בהר הזיתים.
חיבוריו שבידינו הם סדרת ספרי השו"ת 'ידי אליהו', הכוללים, לצד תשובותיו בהלכה, גם פיוטים, וקטעים מספר הזהר, מהקדמת הרמב"ם למשנה.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד זכות לבעלי תשובה, שמשיבים ה"א אחרונה בשם הוי"ה.
אמרו בש"ס: 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו'. - ובאמת, יש לדקדק: כי הצדיק שעסק בתורה ומצוות כל ימיו, ולא נהנה מעולם הזה, שהיא הבל בוודאי, יש לו זכות גדול לעולם הבא. ... ואיך יהיה בעל תשובה שחזר במקצת ימיו עדיף? ...
לפי שציערו עצמם, ופירשו מן העבירה, ועשו תשובה גמורה - יהיה שכרם גדול בזה ובבא. כי ידוע שבעלי תשובה, כשחוטאים בסכלותם בעוון שעושים, מפרידים בחטאם אות ה"א אחרונה שבשם, וכשחוזרים בתשובה זוכים לשוב את ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ברוך הוא לשם הנכבד והנורא. לפי זה מעלתם גדלה ותשובתם הרמתה.
וזה שאמר הפסוק: 'ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וחמישיתו יוסף עליו' - רוצה לומר: 'ואת אשר חטא מן הקודש' - דהיינו: אם חטא באיזה עוון והפריד אות ה"א משם הוי"ה ברוך הוא, 'ישלם' - שישוב בתשובה, ויזכה להחזיר אות ה"א לשם הנכבד ברוך הוא.
ידי אליהו, חלק א', שאלה ע"ה, דף ק' עמ' ב' - דף ק"ב עמ' א', דפוס ציון, ירושלים, תר"ץ (1930)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאין לספר אפילו בדבר הלכה בשעת קריאת התורה.
שאלה בעניין ההפטרה. מה שקורין בנביאים בשבתות ומועדים, אחר קריאת התורה וקורין אותה הפטרה, מה טעם קורין אותה בשם הפטרה ולא בשם נביאים? - יודיענו ושכרו מהשמיים. ...
טעם השלישי מעין השני, והוא לרבינו תם, זיכרונו לברכה, שאנו אומרים בפרק אלו נאמרים: 'כיוון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר 'ובפתחו עמדו כל העם'. ולאחר קריאת התורה הותר להם לפתוח ולדבר, והוא מלשון יפטירו בשפה. ...
ואף על גב שכתב מרן בית יוסף, זיכרונו לברכה, בסימן קמ"ז בשם רבינו ירוחם, זיכרונו לברכה, שכתב בנתיב כ' שאוסר לספר כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים כמו בספר תורה, שאין המצווה תלויה בקורא לבד אלא בכל המצויים שם. ...
על כן נראה, בדברי העולם הוא שאסור, אבל בדבר הלכה מותר. מה שאין כן בספר תורה, שאפילו בדבר תורה אסור, וזה פשוט.
ידי אליהו, חלק א', שאלה כ"ה, דף כ"ה עמ' א'-ב', ספריה תורנית שמש דוד, ירושלים, תשנ"ב (1992)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מחזק האמונה, שאפילו לא נענה, אל ירך לבבו מלבקש רחמים.
בתהלים מזמור כ"ז: 'קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקווה אל ה'.' - קשה. מאחר שאמר: קווה אל ה' למה חזר ואמר: חזק ויאמץ לבך? ועוד חזר ואמר: וקווה אל ה? - די בפעם אחת, כי ידוע רחמיו מרובים כמה שנאמר: 'טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו' - מי שיקווה אליו יתברך בכל לבו, לא ימנע טוב להולכים בתמים, ולמה צריך לכפול הדברים? - יודיענו, ושכרו מהשמיים.
מה שכפל הפסוק ושנה ושילש, להורות חיזוק הביטחון בהשם יתברך, שאם היה האדם באיזה צרה, שלא תבוא, וביקש רחמים עליה מה', ולא נענה בפעם ראשונה, אל ירך לבבו מלבקש עוד רחמים עליה, אלא יחזור, ישנה וישלש, ויבקש רחמים מה', וישים בטחונו בהשם יתברך. ...
ופסוק זה גם כן מורה על הגאולה שתהיה במהרה בימינו אמן, כי אפילו אחר אורך הגלות, סוף כל סוף יעלה זיכרוננו לפניו יתברך, ויקרב הגאולה במהרה בימינו אמן, כאשר הבטיחנו בתורתנו הקדושה: 'ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך', וגם כמה וכמה הבטחות חזקות על-ידי עבדיו הנביאים, ואמונתנו חזקה בהא-ל יתברך, שיקיים הבטחתו, ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן.
ידי אליהו, חלק א', שאלה ס"ו, דף פ"ד עמ' א' - ב', דפוס ציון, ירושלים, תר"ץ (1930)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
משיב, שגם נער בן י"ג ויום אחד ראוי לירד לפני התיבה.
במקום שאין נמצא שליח ציבור, שהוא ראוי לירד לפני התיבה, ויש נערים שהם בני י"ג שנים או י"ד, אם מותר להם להיות שליחי ציבור, להוציא הרבים ידי חובתם, בקדיש וקדושה, כדי שלא יתבטלו הקהל מתפילת בציבור? יורנו, ושכרו מהשמיים.
ודע, שהנער, כשיהיה בן י"ג ויום אחד, אפילו שיום האחרון חל בשבת ועדיין לא לבש תפילין, הרי הוא נחשב לאיש גדול, ויכול לעלות לספר תורה, ולקרוא בתורה, ולהתפלל שליח ציבור באקראי, ולא נבקש עד שילבוש תפילין, אלא כשהגיע לכלל שנים, והביא שתי שערות נחשב כגדול לכל דבר.
ידי אליהו, חלק א', שאלה כ"ז, דף כ"ו עמ' א'-ב', ספריה תורנית שמש דוד, ירושלים, תשנ"ב (1992)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מתיר לבטל נר התמיד בשמן זית, ולהדליק במקומו בחשמל.
נר התמיד, שנוהגים להדליק בבתי כנסיות בשמן זית או בשמנים אחרים הכשרים להדלקה, ועתה חדשים מקרוב באו, כי בא לכאן רב אחד, אשכנזי אשר נעשה רב בשנגהאי, יגן עליה א-לוהים, והורה לבטל נר התמיד ולהדליק במקומו אלכתריך, כי אורו רב, וגם נהגו בכל תפוצות אנגלייא להדליק במקום נר התמיד אלכתריך. ועל כן לשאול הגיעו אם מותר לעשות כך, כי ידוע שהתורה אמרה: 'ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד' - והאלכתריך הוא שמן אדמה, לא יקרא שמן ולא נר. ...
מוכח מדברי השולחן ערוך, שאין החיוב בבית הכנסת להדליק דווקא בשמן זית, שהרי בסימן קנ"א כתב: נוהגים להדליק בהם נרות לכבדן. עד כאן. ולא כתב מצווה מן המובחר בשמן זית. ובעניין נר שבת כתב: שמן זית מצווה מן המובחר, עיין שם.
ועל כן, אם קשה עליהם להדליק שמן זית, וכוונתם להדליק חשמל לכבוד בית הכנסת להאיר היטב, אין למחות בידם אם נהגו בזה. וה' יתברך יאיר עינינו בתורתו, אמן.
ידי אליהו, חלק א', הקדמה, - דף ט' עמ' ב', ספריה תורנית שמש דוד, ירושלים, תשנ"ב (1992)