מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שמואל יצחק מודילינו נולד לאמו ולאביו חכם יצחק בשנת תשי"ז (1656) בסלוניקי כחלק מהאימפריה העות'מאנית.
הוא למד תורה מפי חכם אליהו קובו. כמו אביו ורבים ממשפחתו לפניו, חכם שמואל יצחק מודילינו עסק בחסד של אמת ב'חברה קדישא', בה הרבנים עצמם השתתפו במלאכת הקבורה. 
לחכם שמואל יצחק מודילינו נשא אישה ונולדו להם שלושה בנים ובת אחת, שנישאה לבנו של דון משה בנבנישתי. 
בשנת תמ"ג (1683) חכם שמואל יצחק מודילינו מונה לרב בית הכנסת החשוב 'איטליה ישן', ובשנת תמ"ו (1686) נבחר לשמש כדיין באחד מארבעת בתי הדין הראשיים בסלוניקי. בשנת תנ"ג (1693) עם מותם של חכם אברהם בן ישי וחכם אהרון פרחיה, מונה לראש הקהילה ולאב בית הדין. 
בשנת תנ"ז (1697) חכם שמואל יצחק מודילינו החל לכהן כרבה הראשי של העיר סלוניקי. הוא נאלץ להתמודד עם מגפה קשה, שהכתה בתושבי העיר. בנו יהושע נפטר, בהיותו בן 22 שנה בלבד. חכם שמואל יצחק סייע רבות בשיקום קהילת סלוניקי בשעתה הקשה. אף כי מצב בריאותו הקשה עליו לנוע ממקום למקום. 
חכם שמואל יצחק מודילינו נאלץ להתמודד גם עם ספיחי פרשת משיח השקר והתאסלמות של יהודים מסלוניקי בעקבותיה. 
חכם שמואל יצחק מודילינו נפטר ביום י"ג חשון תס"ד (1703). הוא נקבר בעירו ליד בנו יהושע, וליד מורו חכם אליהו קובו
בין חיבוריו, שהודפסו על ידי בניו אחריו: 'נאמן שמואל', 'ארוחת תמיד', 'שעשוע התלמידים, 'דברי שמואל ו'רננת מזמור'.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שמספידים בבית הכנסת לנשים כאנשים לפי שבחם כראוי להם.
גבול גבלו הראשונים: האישה שווה לאיש ומספד הנשים כאנשים, שעושים מעמד ומושב ומספידים לאיש, וכל הדברים האלו בה. כמו שכתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק י"ב מהלכות אבל, וזה לשונו: 'כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כן עושין לנשים, ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום.' ...
והנה משינוי הלשון של בעל הטורים שכתב: 'נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם', מה שלא כתב הרמב"ם רק: 'מספידין הנשים כאנשים', היה נראה לעניות דעתי, שכוונת הטור להשמיענו כאן - שעושים גם כן הספד בבית הכנסת לנשים כמו שעושים לאנשים, וכמו שעושים לתלמידי חכמים הספד בבית הכנסת, כן עושים לנשותיהן. ומה שכתב: 'כראוי להם' – היינו: לעניין הזכרת חסידותן, כמו שכתב לעיל מזה בהספד האנשים, שמזכירין שבחו ולא יפליג, שגורם רע לעצמו ולמת.
ולכן כתב כאן: 'כראוי להן' - כלומר כל אחת לפי שבחיה ולא יותר. וזה נראה שהיתה כוונת בעל 'המפה', שכתב עליו: 'ונספדות בין האנשים והחכמים. שלא נטעה כראוי להן שאמר כאן, היינו: המקום הראוי להן, אלא לשיעור ההספד שיספידוה בין האנשים והחכמים, שיהא ההספד כראוי, לא פחות ולא יותר'.
חכם שמואל יצחק מודילינו, דברי שמואל, דרוש שביעי – שנת תנ"ו, עמ' כח', המכון להוצאת ספרים וכתבי יד שע"י מוסדות "שובי נפשי", ירושלים, תשס"ז (2006-2007) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שדובר אמת גדול ממי שיש בו תורה, שיראתו משמרת מידותיו הטובות.
אמרו רבותינו בגמרא: 'אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות פנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, ובהן יכנס.
הדובר אמת בלבבו - נקרא ירא שמיים. וזה מפתח גדול לקיום המצוות ולשמור עצמו מן העבירות, שאם יחשוב לעשות מצוות - יקיימן, ואם יחשוב לעשות עבירה - יברח ממנה, שלא לכסות הדבר מבני אדם. ואם ישאלו היכן אתה הולך, כיוון שהוא דובר אמת בלבבו - מוכרח לגלות הדבר, ובכך ינצל מן העבירה.
שעל כן קראו רבותינו כאן בגמרא שלפנינו לירא שמיים - גבר הפוחד מן החטא. הנה יראת שמים היא משמרת לכל המדות הטובות, ומצטרפת לכל אחת ואחת.
חכם שמואל יצחק מודילינו, דברי שמואל, דרוש חמישי – שנת תמ"ט, עמ' כ"ג', המכון להוצאת ספרים וכתבי יד שע"י מוסדות "שובי נפשי", ירושלים, תשס"ז (2006-2007) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד זכות על ישראל בארץ גלותם, שזכות אבות בידם, שלא יצאו מרצונם.
'שאפילו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ'. - והנה הדבר קשה, שאם כן מה מקום יש לנו בארץ גלותינו בעת סליחתנו לזכור זכות אבותינו: 'הרחמן, זכור לנו רחמיך לפני אברהם', וכיוצא בזה.
והתורה אמרה: 'והבאתי אותם בארץ אויביהם', 'וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.' - אם לא שנאמר, שלא אמרו זיכרונם לברכם, שאין זכות אבות עומדת, אלא דווקא ליוצא מעצמו מארץ ישראל לחוץ לארץ, ובשביל העוון, שיצא מעצמו, אינה עומדת לו זכות אבות, אבל מי שנגלה ממנו או שלא נולד בה - זכות אבות מסייעתם.
חכם שמואל יצחק מודילינו, דברי שמואל, דרוש שישי – שנת תנ"ט, עמ' כה', המכון להוצאת ספרים וכתבי יד שע"י מוסדות "שובי נפשי", ירושלים, תשס"ז (2006-2007) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מוסיף על הנוהג לעמוד בפני התורה, שיש לעמוד בפני תלמיד חכם
במה שמכבד האדם לתלמיד חכם - מגדל כבוד התורה, שאפילו לתיק שלה מכבד. ועל דבר זה במסכת מכות קראם: טיפשים, על שהם קמים מלפני ספר תורה - לכבד התורה, ואין מבינים שיותר כבוד הוא לתורה, שיקומו גם כן לפני התלמיד חכם. ... ולמד איך התלמיד חכם הוא גוף ולבוש לתורה - כמו שהגוף לבוש לנשמה, שאילו בספר תורה כתוב: 'ארבעים יכנו' ובאו רבותינו פיחתו אחת. שכמו שהגוף מוליך לנשמה בכל מקום שהוא, כך רבותינו מוסיפין וגורעין בדרשותיהם מה שכתוב בספר תורה.
חכם שמואל יצחק מודילינו, דברי שמואל, דרוש שני, שנת תנ"ג, עמ' ח-ט', המכון להוצאת ספרים וכתבי יד שע"י מוסדות "שובי נפשי", ירושלים, תשס"ז (2006-2007) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שהספד שעושים לצדיקים גורמים להעלות נשמות של שאר מתים.
רבותינו אמרו: 'אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכולו שלא בפניו'. ועל כן ציווה רב לרב שמואל בר שילת: 'חמם לי בהספדי, ששם אני עומד'. וההספד שעושים על הצדיקים והתורה שאומרים עליו, גורמים להעלות נשמות עשוקות של שאר מתי ישראל להכניסן לגן עדן.
חכם שמואל יצחק מודילינו, דברי שמואל, דרוש שני, שנת תנ"ג, עמ' ח-ט', המכון להוצאת ספרים וכתבי יד שע"י מוסדות "שובי נפשי", ירושלים, תשס"ז (2006-2007) מתוך 'החכם היומי'