מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם רחמים חי חויתה הכהן נולד לאמו ולאביו חכם חנינא ביום כ"ב סיון תרס"א (1901) בג'רבה, שבתוניס.
בצעירותו למד מפי החכם דידו הכהן שהיה 'רב רבנן' בג'רבה, ובשנת תרע"ו (1916), בהיותו בן חמש עשרה שנים בלבד, הוא הצטרף לשיעור ההוראה של חכם כלפון משה הכהן, שהתקיים בביתו.
לאחר נישואיו, חכם רחמים חי חויתה הכהן התמנה לסופר בית הדין, עד אשר נקרא אף הוא ללמד ילדי ישראל, על ידי חכם רפאל מאזוז. הוא התגלה לא רק כלמדן עצום, אלא גם כפדגוג אָמָּן בעל כשרון פורה בחינוך התלמידים, והקניית הלימוד בצורה מועילה ונעימה. 
בניו של חכם רחמים חי חיותה הכהן מתו בעודם עוללים, והוא שמח בבנותיו ובתלמידיו, שהיו כבניו ממש, והיה מרעיף עליהם אהבת אב לבנו. כאב רחום היה להם, גידלם ונשאם על לוח לבו, עד שהעמידם בקרן אורה. הוא ראה חשיבות גדולה בכתיבת חידושי תורה, והיה מעודד את כל תלמידיו לכתוב מדי יום דף חידושי התורה שהתחדש להם באותו היום.
בשנת תרצ"א (1931), הלך לעולמו הגאון חכם ציון הכהן יהונתן זצ"ל ראש אבות בתי הדין בג'רבה. חכם רחמים חי חויתה הכהן, לא אבה ליטול על שכמו עול זה מפני אהבתו הרבה לתלמידיו, ורצונו להמשיך בלימוד התלמידים. רק בשנת תש"י (1950), משנפטר חכם כלפון משה הכהן הסכים לקבל על עצמו, והתמנה לראש אבות בתי הדין של ג'רבה.
בחודש מנחם אב תשי"ד (1954) חכם רחמים חי חויתה הכהן עלה לארץ ישראל והתקבל בכבוד רב ע"י גדולי חכמי ישראל, שהגיעו להקביל פניו. הוא קבע את מקום מושבו במושב ברכיה ונתמנה לרב המושב. 
חכם רחמים חי חויתה הכהן, השיב נשמתו לבוראו, בטרם עת, בהיותו בן ח"ן שנים בלבד, ביום י' בשבט תשי"ט (1959), ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
חכם רחמים חי חויתה הכהן פרסם מספר רב של ספרים: שו"ת 'שמחת כהן' - על ארבעת חלקי השולחן ערוך; 'מגיד דבריו ליעקב' - על הגדה של פסח; 'מנחת כהן' - על התורה; 'מנחת ערב' - מוסרים ומעשיות על התורה; 'פרחי כהונה' ג' חלקים - חידושים על התלמוד בבלי; 'תוקפו של נס' - פירוש על מגילת אסתר.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכל ישראל, משנולד כבר מאורס לה, עד שתקרא אשתו.
'תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב' - דרשו חז''ל: 'אל תקרי מורשה, אלא מאורסה'. - ללמדנו של'קהילת יעקב' בכלל, התורה היא כארוסה, משעת נתינתה. וכל אדם מישראל, משנולד, הוא קשור אליה והיא אליו, כקשר ארוס לארוסתו, שאין היא יכולה עדיין להראות לו את כל סתרי הוד יופיה, לגלות את אורה הגנוז, לפענח תעלומותיה ולחשוף את צפוני סודותיה, ורק בבואו איתה בברית הנשואין, היינו אחרי שהוא הוגה בה ושוגה באהבתה, אז יזכה לכך שתקרא אשתו-תורתו, ויחסה אליו יהיה כיחס אשה לאישה, שאין היא מעלימה דבר ממנו ואינה מסתירה מאומה מנגד עיניו.
ספר מנחת כהן, חלק שלישי, הקדמה, עמ' ג, הוצ' הוועד למען הדפסת ספרי הרב, דפוס התחיה, ירושלים, תשי"ח (1958).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד הפסד מנהגם להכות המן בזמן קריאת המגילה.
צריך החזן לשתוק כשמכין המן כדי שישמעו כולם קריאתו, ומכל מקום, יצא שכרם בהפסדם, שמבלבלים הרבה, וגם שהשליח ציבור ישתוק בעוד שמכין, גם זה אינו נכון שאסור לכתחילה להפסיק יותר מכדי נשימה שנקראת אגרת.
תקפו של נס, אסתר ,הלכות פורים, עמ' סח, סעיף יט, הוצ' הוועד למען הדפסת ספרי הרב, דפוס התחיה, ירושלים, תשי"ח (1958).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד התכלית לעשות או ללמד - לדעת איך להורות ואיך לעשות.
והנה התלמידי חכמים, שאינם לומדים רק בדברי הגמרא, וכל עסקם רק לפלפל, ואינם נותנים לב ללמוד בחלק הדינים, לא טוב הם עושים. כי תכלית לימוד הגמרא הוא לידע הדינים הנצרכים, ולהורות את חקי הא-להים. כי תכלית הלמוד הוא על מנת לעשות או ללמד, וצריכים לקבוע זמן למשקל ולמטרי בתשובות הפוסקים, לדעת איך להורות, ואיך לעשות, וגם כן ללמוד זמן קבוע בשולחן ערוך ונושאי כליו, למען ימלאו כריסם בבקיאות וידיעת הדינים ובפרט הדינים הנצרכים.
כי בעונותינו הרבים אנחנו הרואים שכמה תלמידי חכמים, והם מעיינים מופלגים קולעים אל השערה, וכאשר תבוא לפניהם שאלה בדין פשוט ומבואר בשולחן ערוך, אפילו בדיני תפילה וברכות, לא ידעו מה להשיב. ונמצא שהם עושים מן הטפל עיקר. כי הפלפול והחריפות, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על כלל הדינים יצא. כי הוא רק לחדד את הסכל למען יהיה לו הכנה ללמוד בדברי הפסק והשאלות ותשובות, להורות את חקי הא-להים ואת תורותיו ושלא ישגה בהוראה.
ספר מנחת כהן, חלק שלישי, עמ' כ"ט, הוצ' הוועד למען הדפסת ספרי הרב, דפוס התחיה, ירושלים, תשי"ח (1958).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שבעוד הילד רך ילמדו תורה, ואחר כך מדע ושפות.
ראיתי בספרי רבותינו, זיכרונם לברכה, בעלי המוסר, שכתבו: שצריך האדם ללמד את בניו תורה תחילה ואחר כך ילמד אותם מדע ושפות וכיוצא. כי אחרי שבילדותו נשתרש בתורה וביראת ה׳, גם אם אחר כך לומד מדע ושפות לא יעזוב את תורתו ויראתו, שנשתרש בה כמאמר הכתוב: 'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'. אבל אם בתחילה ילמד אותו מדע ושפות גם שאחר כך ילמדהו תורה ויראת ה׳, סופו לעזוב את תורתו ויראתו כי לא הכי שורש בלבו מנעוריו, שהנטיעה היפה היא בעוד הילד רך וקטן.
ובזה פירשו כהוד כבוד בפרשת ויחי: 'ישימך א-להים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה' - כי אפרים היה לומד תורה עם יעקב אבינו בילדותו, ומנשה היה משכיל ויודע שפות. כמו שאמר הכתוב: 'כי המליץ בינותם' - זה מנשה. וזה שאמר: 'בך יברך ישראל לאמור: ישימך א-להים כאפרים וכמנשה' - שיהיו בעלי תורה וגם בעלי השכלה. ומכל מקום: 'וישם את אפרים לפני מנשה' - שצריך ללמוד תורה תחילה ואחר כך מדע ושפות.
ספר מנחת כהן, חלק שלישי, עמ' ל"ג, הוצ' הוועד למען הדפסת ספרי הרב, דפוס התחיה, ירושלים, תשי"ח (1958).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד להשוות הזכויות ובזה נהיה שלום בין איש לרעהו.
צרפת האדירה, ירום הודה, אשר היא המתחלת ממש, לקרוא דרור לעם ישראל, וממנה יצאה אורה לכל המדינות כידוע, ועל כן אנו מחויבים להתפלל בעדה ובעד שלומה כאשר נאמר לנו על ידי הנביא ירמיה: 'ודרשו את שלום העיר אשר אתם באים שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום'. ...
הממשלה, ירום הודה, הרשית לכל אחד ואחד לקיים דתו, בלתי כל מפריע, ובמיוחד מלכות צרפת היא מכבדת את הדת כנודע. הדין הוא המשפט שבין עברי לנוצרי או ישמעאלי, ונותנים לכל אחד זכותו מלא, בלתי שום הפרש, אלא ממש כמו בין נוצרי לחברו. השלום שעל ידי שנתנו לישראל שווי זכויות כאזרחי המדינה בזה נהיה שלום בין איש לרעהו.
ספר כתר כהונה, דרוש ע"ז, עמ' רלט - רמא, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ו (1976).