מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם עזרא עטייה נולד לאמו לאה הלוי ואביו חכם יצחק ביום ט"ז בשבט תרמ"ו (1885) בחאלב שבסוריה. 
בילדותו חכם עזרא עטייה התחנך בעיר חאלב מפי החכם יהודה עסלן עטייה. 
בשנת תרס"ג (1903), והוא בן 16, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. על אף המצב הכלכלי בארץ הוא המשיך להקדיש עצמו לתורה, ולמד מפי חכמי חאלב אשר בירושלים: חכם עזרא הררי רפול, חכם שלום הדאיה, וחכם אברהם חיים עדס, שגם דאגו לתמוך בו כלכלית.
בשנת תרס"ז (1907) חכם עזרא עטייה החל ללמוד בישיבת 'אוהל מועד'. 
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאישה את בוליסה סאלם, בתו של חכם אברהם סאלם, ונולדו להם שבעה ילדים.  
בשנת תרע"ד (1914), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא נמלט למצרים מפני חובת הגיוס לצבא העות'מאני. במצרים החל לאסוף סביבו תלמידים, משרבו התלמידים עבר ללמד בישיבת 'כתר תורה', והפכה למרכז לימוד לבעלי בתים רבים, שקבעו עיתים לתורה. לימים הקים את ישיבת 'אהבה ואחווה' ועמד בראשה. 
בשנת תרפ"ב (1922) חכם עזרא עטייה חזר לארץ ישראל, ובשנת תרפ"ג (1923), משהוקמה ישיבת 'פורת יוסף' החל ללמד בה. בשנת תרפ"ה (1925), ראש הישיבה, חכם רפאל שלמה לניאדו נפטר. חכם עזרא עטייה נתמנה לראש הישיבה, תפקיד אותו מילא במסירות במשך 45 שנה, במהלכן העמיד תלמידים הרבה, גדולי עולם, בתוכם חכם עובדיה יוסף, חכם יהודה צדקה, חכם בן ציון אבא שאול, חכם מרדכי אליהו, חכם חיים דוד הלוי, חכם דוד שלוש וחכם ציון לוי.
בשנת תש"ח (1948), בזמן מלחמת העצמאות, כתבי החכם עזרא עטייה, חידושי תורתו ותשובותיו ,שהיו ספונים בישיבת 'פורת יוסף', אבדו בנפול הישיבה בידי הירדנים. רק בשנת תשנ"ט (1996), לאחר מותו, תלמידו חכם אליהו טופיק ליקט וערך מדברי חכם עזרא עטייה והוציאם לאור בספר 'שערי עזרא'.
חכם עזרא עטייה נפטר במוצאי ל"ג בעומר, י"ט באייר תש"ל (1970) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד כוח תשובתם של ישראל, המחזירים למלאכים תשובה.
'אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה, אמר לפניו: ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכיסא כבודי, וחזור להן תשובה. -
משל למה הדבר דומה? - לאדם שיש לו סחורה למכור, ויש לפניו שני קונים: האחד - קונה את כולה, אבל אינו בטוח בתשלומים; והשני - מוכן לקנות מחצית מהסחורה, אבל בטוח בתשלומים ומשלם מיד. למי יתן המוכר? - ודאי לאותו שמוכן לקנות את חלקה ולשלם מיד.
כן בעניינינו, שני קונים היו לתורה: ישראל והמלאכים. ישראל נוטלים את כולה, אבל אינם בטוחים בקיומה - שהרי יצר הרע יש להם. והמלאכים נוטלים את חלק ה'סוד', ששייכים בו, אבל בטוחים בתשלומים - כי יצר הרע אין להם. לכך טענו: 'תנה הודך על השמים' - שהרי ילוד אישה בשר ודם, יצר הרע יש לו, ועתיד לחטוא ולאבד גם את חלק ה'פשט' וגם את חלק ה'סוד'. ולכך אמר לו הקב"ה למשה: אחוז בכיסא כבודי והחזר להם 'תשובה' - כלומר ענה להם: שגם ישראל בטוחים בתשלומים, לפי שנתן לנו הקדוש ברוך הוא את מידת 'התשובה' - שגם אם חוטאים ומאבדים הכל, הרי שעושים תשובה ומתקנים הכל, ורמז לו: 'אחוז בכיסא כבודי' - כי גדולה תשובה המגעת עד כיסא הכבוד.
חכם עזרא עטייה, קונטרס "שערי עזרא", עמוד י"ח-י"ט. עורך טופיק אליהו בהוצאת ישיבת "באר יהודה" ירושלים תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד ככל שיחכים יותר, ימצא השפה הברורה אל פשוטי העם.
'ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם' -
לכאורה דבר זה הוא מטבע העולם, שכמה שהאדם מוסיף חכמה על חכמתו, ולומד עוד ועוד, יש לו יותר אפשרות ללמד, כי יש בו יותר תורה וחכמה למסור לתלמידיו. ואם כן, מה משתבח שלמה, שאף על פי שהוסיף ידיעה, בכל זאת לימד תורה את העם? - אדרבה, היא הנותנת.
והביאור בזה, כי יש חכמים שכמה שהם מתגדלים יותר בתורה, ומחכימים יותר ויותר, קשה עליהם ללמד דעת את העם, כי אם יש בידו פלפול עמוק בהלכה, כדרכה של תורה מחפש הוא את חברתם של תלמידי חכמים, כדי שיבינו את דבריו. אבל, גדולתו של קהלת היתה, שככל שהוסיף חכמה על חכמתו, ירד אל העם והרבה ללמד דעת את פשוטי העם, ולמצוא את השפה הברורה להם, להנחותם את הדרך אשר ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון.
חכם עזרא עטייה, קונטרס "שערי עזרא", עמוד לד' , עורך טופיק אליהו בהוצאת ישיבת "באר יהודה" ירושלים תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד למי שדחוק לעזור לאחר, ובזה יקרא אל ה' וייענה.
'המלווה סלע לעני בשעת דוחקו - עליו הכתוב אומר: אז תקרא, וה' יענה תשווע ויאמר הנני.' -
פשטות הדברים מורים שתיבות: 'בשעת דוחקו' - חוזרים על העני שהוא דחוק. ויש לדקדק: שלכאורה תיבות אלו, אין להם מקום שבוודאי העני דחוק הוא, שאם אינו דחוק אינו עני. והנראה שכוונת הגמרא על המלווה את העני - אף על פי שגם הוא מצבו דחוק עליו, ובכל זאת מתאמץ בכדי להלוות את העני, עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה' - דהיינו: כשיקרא את ה' על דוחק מצבו, תענה בקשתו.
חכם עזרא עטייה, קונטרס "שערי עזרא", עמוד נא'. עורך טופיק אליהו בהוצאת ישיבת "באר יהודה" ירושלים תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מפרש עבודת ה' זו תפילה בציבור, שמתברך בפרנסה ובריאות.
'ועבדתם את ה' א-לוהיכם וברך את לחמך ואת מימך, והסירותי מחלה מקרבך.' -
התחיל בלשון רבים: 'ועבדתם', וסיים בלשון יחיד: 'לחמך', 'מימך', 'מקרבך' - הטעם לזה אפשר לומר כי 'עבודה זו תפילה' - ובא הפסוק לבטל טענת היצר שאומר לאדם להתפלל יחידי בביתו, ומונע ממנו להתפלל בציבור. משתי סיבות: האחת - שרוצה להשכים לעסקיו בכדי להרוויח פרנסתו. והשנייה - מפני הקור שמפחד שיהיה חולה. ולזה בא הפסוק להבטיח.
חכם עזרא עטייה, קונטרס "שערי עזרא", עמוד כ"א. עורך טופיק אליהו בהוצאת ישיבת "באר יהודה" ירושלים תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שיראת שמיים שלה 'היא' בזכות עצמה.
'אישה יראת ה' היא תתהלל' - בדרך כלל האישה היא המשפיעה על בעלה, ובעלה אינו משפיע עליה, ואם כך אם אנו רואים אדם ירא שמים, אינו מוכרח שבזכות עצמו הגיע לדרגה זו, כי אולי אשתו היא שדחפה אותו לכך, כאותו רשע שחזר בתשובה על ידי אשתו. מה שאין כך כשהאישה היא יראת שמים - זה ודאי מצד עצמה. לכך אומר: אישה יראת ה' 'היא' תתהלל - בדווקא, כי 'היא' שגרמה לכך שתהיה בעלת יראת שמים.
חכם עזרא עטייה, קונטרס "שערי עזרא", עמוד לב'-לג'. . עורך טופיק אליהו בהוצאת ישיבת "באר יהודה" ירושלים תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה