מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם בוגיד חנינא סעדון נולד לאמו ולאביו, סביב שנת תרע"ו (1916) באי ג'רבה הסמוך לתוניס.
חכם בוגיד חנינא סעדון הוא תלמידו המובהק של חכם רחמים חי חויתה הכהן. הוא כיהן כראש בית דין של ג'רבה עד שנת תשנ"א (1991), ואז עבר לפאריז, שם עמד בראש קהילה של בני עדתו, ברובע ה-19, והקים את הישיבה 'תורה ורחמים' על טהרת הקודש ע"ש רבו חכם רחמים חי חויתה הכהן.
חכם בוגיד חנינא סעדון הקדיש עצמו ללימוד התורה. הוא היה פרוש וספון בביתו, חי בפשטות ובעוני. היה מלומד בניסים וברח מהכבוד. בין תלמידיו חכם חיים ביתאן (מנהיגה של קהילת תוניסיה) וחכם ישראל כהן.
חכם בוגיד חנינא סעדון השיב את נשמתו לבוראה, בבוקרו של ערב חג שביעי של פסח ביום כ' בניסן תשס"ו (2006), ונטמן בירושלים. 
חכם בוגיד חנינא סעדון חיבר ספרים רבים, בהם ניתן למצוא מחידושיו, שנכתבו כבר בשנת תר"צ (1930). מספריו שיצאו לאור ישנם 8 חלקים ספרי שו"ת - 'מגיד תשובה' ו-6 חלקים 'מגיד חדשות' - על הש"ס. כן יצאו לאור ספרים נוספים על ההגדה והדרוש כספר 'דרישת רחמים', 'הגיד לעמו' ו'הגיד מרדכי'.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מרמז לעשיר לתת לאביון, במידה שתעשיר אותו כמוהו.
'ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה', והיה בך חטא. נתון תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-להיך בכל מעשך ובכל משלח ידך.'
שהנה תיבת 'האביון' - יעלה מניינה ע"ד ותיבת 'עשיר' - יעלה מניינה תק"ף. נמצא יש ביניהם תק"ו - כמניין 'נתון'. וזה שכתוב: 'נתון תתן לו' - רוצה לומר: כמניין 'נתון' תתן לו - שאז יהיה עשיר.
חכם בוגיד חנינא סעדון, ספר מגיד חדשות, חלק שישי. פרשת ראה , עמ' ט. , עמ' יד', הוצ' המחבר, ירושלים, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שבה ישראל יהיו לעם אחד אפילו הם בארבע רוחות עולם.
'במחשכים הושיבני כמתי עולם' אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.' -
הכוונה הדבר שהאיר לישראל כשהם 'במחשכים' - היינו בגלות, והציל אותו משיני אריות, אלו האומות, שלא להשחית דרכם, ושלא להתבולל ביניהם, ושלא לאבד אותם חס ושלום, הוא 'תלמודה של בבל' - תורה שבעל-פה שנכתבה ונתחברה מחכמי בבל. כי באמצעות התורה יהיו ישראל לעם אחד אפילו שהם מפוזרים בארבע רוחות העולם.
חכם בוגיד חנינא סעדון, ספר דרישת רחמים, דרשה ב', עמ' יד', הוצ' המחבר, תשמ"ה (1985) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שתחיית האומה הישראלית מן התורה, בזכות התורה.
'מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר: קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו'. -
'מנין לתחיית המתים' - היינו תחיית האומה הישראלית בגלות, הנרמסים ונדחפים כמתים בין האומות, שתהיה להם תחייה וקיום? - מן התורה! היינו - בזכות התורה, שנאמר: 'קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו' - כאשר נושאים קולם בתורה ובמצוות ברינה של תורה, זוכים כי 'עין בעין יראו בשוב ה' שיבת ציון', ולא יוכלו האומות להזיזם ממקומם ולבטלם מהעולם חס ושלום.
חכם בוגיד חנינא סעדון, ספר דרישת רחמים, דרשה ב', עמ' י"ב, הוצ' המחבר, תשמ"ה (1985) . מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד כשמניע טבעת אחת בשרשרת, מתנועעת גם הראשונה.
החכמים והרבנים, שעמדו ושעומדים לנו בכל דור ודור, הם קשורים יחד נימא בנימא, כשלשלת ארוכה עד משה, עליו השלום, שקבל תורה מפי הגבורה. כל רב ומנהיג, וכל בית דין, שעמד ועומד להם לישראל הוא כטבעת אחת מן השלשלת. ...
ודבר ידוע אם תהיה שלשלת ארוכה של כמה מאות מטר, וראשה נמצא על הר גבוה של כמה אלפים מטר, בכל זאת כשאדם מניע השלשלת האחרונה, הנמצאת בשיפולי הארץ, מתנועעת גם הטבעת הראשונה שבראש ההר.
וכמו כן שושלת הקבלה שקבלו רבותינו, איש מפי איש, עד משה, עליו השלום, כל לימוד ולימוד שיוצא מפי חכמי הדור, אפילו האחרונים שבאחרונים, הרי הוא כיוצא מפי משה רבנו ומפי הגבורה, וכאילו השכינה מדברת מתוך גרונו של אותו תלמיד חכם.
חכם בוגיד חנינא סעדון, ספר דרישת רחמים, דרשה ב', עמ' יד-טו, הוצ' המחבר, תשמ"ה (1985). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהצדיקים מלמדים לעם, ועל ידי זה העם חי וקיים לעולם.
הצדיקים הם הרוח החיה שמלמדים תורה לעם, וגדיים נעשים תיישים, וגם הם מלמדים לתלמידיהם הבאים אחריהם, ועל ידי זה התורה קיימת לעולם, ועם ישראל חי וקיים לעד,
וכמו שנאמר: 'כי היא חייך ואורך ימיך'. וזהו מה שאמרו חכמינו זכרם לברכה במסכת אבות פרק א' משנה א': 'והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.' - שעל ידי שישתדלו להגדיל תורה, ולהרחיב גבול הלימוד, יתרבו תלמידים הרבה וזהו עצמו סייג לתורה.
חכם בוגיד חנינא סעדון, הגיד מרדכי, דרוש ב', עמ' ו', הוצ' המחבר, בני ברק, תש"ן (1990). מתוך 'החכם היומי'