מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שלמה קצין נולד לאמו ולאביו חכם שאול קצין, בשנת תרס״ה (1905) בירושלים. 
ראשית תורתו מאביו המקובל והחסיד, מחבר הספרים 'אמרי בינה' ו'פרי צדיק', ולאחר מכן בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים. פרט ללימודיו לרבנות הוסמך גם כשוחט וכמוהל, ונודע בשליטתו בשפות וכדרשן בחסד עליון. 
חכם שלמה קצין הוסמך לרבנות בידי הראשון לציון, החכם בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל. תחילה, שימש ברבנות בשכונות 'נחלת-אחים' ו'נחלת-ציון' בירושלים. 
לאחר מכן, נתבקש מאת ראשי הקהל במצרים לכהן שם כרב ואב בית דין, וקיבל את ברכתם של הרבנים הראשיים מירושלים ותל-אביב. 
עם קום מדינת ישראל חזר ארצה. כיהן כרב ודיין ביפו, שם ייסד את בית הכנסת הגדול הגדול 'שיבת ציון' ביפו. מיפו עבר לבני-ברק, ושימש כמורה הוראה ודיין בבית הדין שיפוט הרבני בתל־אביב רבתי. 
חכם שלמה קצין נפטר ביום ו' חשון, תשמ"ג (1982).
ספריו: 'כרם שלמה', 'דברי שלמה', 'טהרת בנות ישראל'; 'ניצוצי אור'.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לזורע צדקות שיכסהו תחת הקרקע, שאם לא כך לא יועיל.
'זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסר'. - שנמשלה הצדקה לזריעה כמו הזורע, שנראה לשכל שמוציא פתו מפיו בעת החורף ומשליכה לאיבוד, שמטר ממטיר עליהם ומעפשם.
אך אמנם, מי שיש לו דעה יש לו בטחון שאם עכשיו זורע כור אחד, בעת הקצירה לעתיד יקצור עשרה כורים, שמכל חיטה יהיה שבולת אחת, וכמו שכתוב: 'הלוך ילך ובכה, נושא משך הזרע, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו'. כן היודע, והוא בן דעת בוטח בה', כי לכל פרוטה יתן לו האל יתברך שכר גדול.
... נמשלה הצדקה לזריעה כמו הזורע, כאשר זורע חטים זורע אותם בסתר, וחוזר המחרישה לכסות הזרע תחת הקרקע ויהיה טמון ומכוסה שם, ואם לא כך לא יועיל, כך הצדקה צריכה להיות בסתר.
ניצוצי אור, עמוד קפ"ז-קפ"ח, דפוס התחיה, ירושלים, תרצ"ה (1934-5)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד כלל גדול בהנהגת הדורות הללו, שאינם מקבלים מרות.
מי שלשונו תדבר דברים רכים וחכו ממתקים, איש כזה רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ודבריו נשמעים, ומרבה שלום עם כל אדם ועם אשתו ואנשי ביתו כי 'מענה רך משיב חמה'.
ובפרט בדורות הללו אינם מקבלים מרות, והרגזן לא עלתה בידיו אלא רגזנותו, והלואי שישמעו לקול מלחשים בנועם שיח וחיבה יתירה. וכמו שפירשו על פסוק: 'הוכח לחכם ויאהבך' שיאמר לו: אתה חכם, ולא נאה לך דבר כזה.
בדרך זה יתנהג הרב עם אנשי העיר, ואיש את רעהו, ואב לבנים, והבעל עם אשתו, ואף אם עושים לו דברים קשים ומדברים קשות, הוא יענה בשפה רכה ובמתק שפתים, ובפנים שוחקות, ובזה יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, ויעשה את שלו. וכתיב 'ולשון רכה תשבור גרם' וזה כלל גדול.
ניצוצי אור, עמוד קי"ג-קי"ד, דפוס התחיה, ירושלים, תרצ"ה (1934-5)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד בניינה באיחוד כל המעשים והכוחות לאצילות ולקדושה.
כשם שהבניין הזה נעשה מחצץ דק, ומעפר, ומצרורות ומחלקי אבנים על ידי הצטרפות כולם יחד, לבנה על לבנה ואבן על אבן, נוצר ונעשה בנין גדול נהדר ויקר, שכל מיני רוחות קשות לא יזיזו אותו ממקומו, כן אנו נוכל להתחזק פה בארצנו, על ידי איחוד כל המעשים וכל הרצון כלפי תפקידנו וחובתנו הקדושה, להעלות כל הכוחות כולם לאצילות ולקדושה, בשמירת הדת התורה והמצוה, בשמירת שבת קודשנו והמסורת הקדושה, או אז, ורק אז, נזכה לשעת אושר ולשעה של שלום.
כרם שלמה, עמוד פ"ה-פ"ו, דפוס האומן, ירושלים, תרצ"ח-תש"ב (1937-1942)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מזהיר לכל מחבר ספר להזכיר בפירוש שם בעל השמועה עצמו.
ובדרך אגב ראיתי להזכיר ולהזהיר לכל מחבר ספר, עד כמה החובה מוטלת עליו להזכיר בפירוש שם בעל השמועה עצמו, ולא להתגאות בטליתן של תלמידי חכמים. וכבר הפליגו רבים לדבר בגנות מי שאינו אומר דבר בשם אומרו, ואומר הדברים והסברות ההם בסתר כאילו הוא חדשם מדעתו,
וכתב על זה הרב 'שערי אשר' זיכרונו לברכה, כי העושה כן הוא גוזל בזה את החיים ואת המתים, את החיים הוא גוזל כיון שהיה בידו להביא הגאולה לעולם, כמו שנאמר: 'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם', ואת המתים הוא גוזל שעל ידי שמזכיר שמם שפתותיהם דובבות בקבר. ...
ויספיקו שתי דברות הללו לכל מי שנגע יראת ה' בלבבו, ונוסף לזה החיוב לומר דבר בשם אומרו כמו שנאמר, הרי יש כאן גם זכות מרובה שמלמדים זכות ומליצים יושר עליו, יען כי נהנו ממנו ובזה מתעוררים הרחמים העליונים.
ניצוצי אור, עמוד 3, דפוס התחיה, ירושלים, תרצ"ה (1934-5)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד עיקר המור לקיים בפועל כל מה שאפשר לו.
והעיקר לחשוב בכל יום בקריאת המוסר ללמוד, ולקיים, ולשמור, ולעשות, ולומר 'מתי יבוא לידי דבר זה ואקיימנו', ולא רק ללמוד, ובשעת מעשה לא יקיים חלילה וחס.
כמו שאמר על זה הרב חיד"א זיכרונו לברכה: כי האדם בעת התפילה אומר: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ובגמר תפילתו תכף ומיד יכעוס ויקפיד על דברים של מה בכך או יכעוס על החזן שמיהר להתחיל החזרה, ופגע בכבודו ולא המתין עד שיגמור. כמה טח מראות עיניו אדם זה, הלוא תוך כדי דיבור אמר: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ואיך כעת תיכף שבאה לידו מדה זו לקיימה, יעבור על הבטחתו לבורא יתברך. ולכן עיקר המוסר לקיים בפועל כל מה שאפשר וכל מה שיזדמן לידו.
ניצוצי אור, עמוד 4, דפוס התחיה, ירושלים, תרצ"ה (1934-5)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מזהיר כנגד ההרגל להישבע בלי שום הכרח, ובלי שום צורך.
בעוונותינו הרבים אנו רואים שכל-כך הורגלו בזה מקצת אנשים פשוטים, עד שאפילו מדברים דברים לפי תומם, קופצים ונשבעים בלתי שום הכרח ובלתי שום מתנגד ובלי שום צורך, ואינם מרגישים בעצמם שבזה מאבדים אמונתם ועוברים על 'לא תישא'.
ניצוצי אור, עמוד קכ"ז, דפוס התחיה, ירושלים, תרצ"ה (1934-5)