מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם פרג' חלימי, נולד לאמו בנדקיה ולאביו חכם אברהם חלימי, בה' אלול תשי"ז (1876) בעיר קונסטנטין, באלג'יריה. הוא בן למשפחת רבנים מיוחסת, מצד אביו למשפחת חלימי, ומצד אמו למשפחת זרביב, המיוחסת לבעל ה'זרע אמת' חכם מסעוד זרביב.
חכם פרג' חלימי גדל בעוני רב. אביו נפטר עליו בהיותו בן 13, והוא כנער נאלץ לעבוד לסייע בפרנסת משפחתו. עם זאת, תוך שנים ספורות נחשב חכם פרג' חלימי כתלמיד חכם מופלג. בשנת תרנ"ד (1894), בהיותו בן 18, הוא התמנה לדיין, ובשנת תרנ"ז  (1897) בגיל 21 מונה לראש בית דין.
חכם פרג' חלימי נשא לאשה את טפחה ביטון, ונולדו להם שמונה ילדים. לאחר מות בתם מרים, אמצו את בנה. 
בשנת תר"ס (1900), בהיותו בן 24, מונה לתפקיד הרב הראשי של קונסטנטין, ובתפקיד זה שימש במשך כשישים שנה. הוא נודע בתור הרועה הרוחני של יהודי קונסטנטין. היה מסור לקהילתו, הרבה במעשי צדקה וחסד, וחיזוק תלמוד התורה.  חכם פרג' חלימי נשא גם בתואר אביר לגיון הכבוד הצרפתי.
חכם פרג' חלימי נלקח לבית עולמו ביום כ"ט באלול תשי"ז (1957). 
בין הספרים שחיבר סידי פרג' חלימי: 'לא אמות כי אחיה' - על הגדה של פסח, 'אורות החיים' - חידושים דרושים ואגדות על התורה, תהילים והש"ס, 'יפאר ענווים' - קונטרסים וליקוט דרשות שכתב במשותף עם חכם יצחק טוביאנה, חכם רפאל טוביאנה ואביו חכם אברהם חלימי.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מבאר שמזמינים העני לאכול 'לחם עוני', אף סעודתו מטעמים.
'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא' - ויש לדקדק, שהאיך הבעל בית הזה הוא מגריע באכילתו, שהיא 'לחמא עניא', והוא אומר: 'כל דכפין ייתי ויכול'?! ועוד, העני הזה, בשומעו כן, לא יבוא, אמור יאמר: וכי חסר אני מלחמא עניא?! - כל היום זהו לחמי תבוא אנחתי.
ונראה לי, שהבעל בית בוודאי הוא עושה מטעמים טובים, ומעדנים, ותבשילים מינים ממינים, ואיך יטעם לאכול, ונוסף גם פרי מגדים לרוב - אלא הלחם לבדו הוא שאינו טוב, כי הוא 'לחם עוני', והוא מוכרח לעשותו כן, כי כן דבר המלך מלכו של עולם, זכר לאבותינו.
וזהו: 'הא לחמא עניא' - רוצה לומר הלחם לבדו הוא לחם עוני, ותהיה מילת 'הא' - מיעוט, והיינו מטעם 'די אכלו אבהתנא בארץ מצרים', ומוכרח אני לעשות כן זכר להם וזהו דווקא.
אבל יש דברים אחרים שהם טובים הרבה, ועל כן 'כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך יתיי ויפסח' - מהתבשילים ומטעמים הטובים.
לא אמות כי אחיה- על הגדה של פסח. דף ב' עמוד ב'. דפוס חי חדאד, ג'רבה. תש"ך (1960).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שבשער הניסים נכנסים כל המון כללות העולם.
שער הנסים נכנסים כל המון כללות העולם, טף, ונשים ואפילו גויים. שהוא שער הנסים פתוח לכל, שכל העולם רואים בפירוש גדולתו יתברך ומכירים כוחו ויכולתו יתברך. וכמו שאמרו החרטומים אל פרעה - 'אצבע א-לוהים היא', וכן שרו הנשים בקריעת הים, ואפילו עוברים אמרו שירה.
אמנם בשער חקירת החכמה, בפעולותיו יתברך, נכנסים חכמים שבאומות, וכמו שאמרו: אם יאמרו לך שיש חכמים באומות העולם עובדי אלילים תאמין.
לא אמות כי אחיה- על הגדה של פסח. דף ט' עמוד א'. דפוס חי חדאד, ג'רבה. תש"ך (1960)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד אף אם אין שום זכות, התורה שעתידים לקבל עומדת להם.
'שבשפלנו זכר לנו, כי לעולם חסדו. ויפרקנו מצרינו, כי לעולם חסדו' -
שישראל לא היה להם שום זכות שהיו במצרים שבזכותו יוציאם, אלא דווקא בזכות התורה, שעתידים לקבל כשיצאו ממצרים, הוא שעמד להם באותה שעה להוציאם.
ונקדים עוד מה שכתוב בילקוט השמעוני על פסוק 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' - שזה חסד, זו התורה שנתן להם לישראל, שנקרא חסד, שנאמר: 'ותורת חסד על לשונה'. וזהו כוונת הכתוב: 'שבשפלנו זכר לנו' - שאפילו בעת שפלותנו, שאין לנו שום זכות, אפילו כך: 'זכר לנו, ויפרקנו מצרינו'.
לא אמות כי אחיה- על הגדה של פסח. דף נ"ה עמוד ב'. דפוס חי חדאד, ג'רבה. תש"ך (1960)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מזהיר שלא יצטרכו העניים לעבוד לפרנסתם ביום טוב.
והנה, אין לנו לחוש שיעבוד ביום טוב על הרוב, אלא למי שאין לו מה יאכל. במה יפרנס את עצמו?! - על כן נחוש, שמא יעבוד ביום טוב, כי עניות מעברת אפילו על דעת קונו. ועלינו להסיר המכשלה הזאת על ידי שאנו מפרנסים אותו. כמו שפסקו בהלכות אבלות - אוי להם לשכנים, שהצריכוהו למי שהוא אבל לעסוק במלאכה, ולא פרנסוהו הם. גם אנחנו צריכים לפרנס העני כדי שלא יצטרך לעבוד ביום טוב, וכיוון שאנחנו מתקנים השני דברים הנזכרים לעיל בטוח לנו בעזרת ה' שה' יגאלנו. ...
וזהו כוונת המגיד: 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא' - רוצה לומר: הרי זה לפניך שהוא לחם עוני. ורוצה לומר: שאנו מזהירים הרבה מלאכול חמץ בפסח, כי אם מצה, הרי חזרנו ממה שאכלנו חמץ בפסח, וחוזרים עוד ממה שלא שמרנו יום טוב בדינו, וחיללנוהו ברוב עבודה.
ולא עוד שאין אנו מחללים אותו אלא אפילו אחרים אנחנו משתדלים שלא יצטרכו לעבוד. ועל כן הוא מכריז: 'כל דכפין יתיי ויכול' - ואל יצטרך לחללו למלאות נפשו, כי ירעב.
וממילא כיוון שאנו מתקנים השני עוונות הנזכרים לעיל, מעתה מובטח לנו: 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל' - שהקדוש ברוך הוא ירחם על עמו ישראל, ויביא משיחנו במהרה בימינו.
לא אמות כי אחיה- על הגדה של פסח. דף ב' עמוד א'. דפוס חי חדאד, ג'רבה. תש"ך (1960)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מבאר מעלת ישראל, שנתן לנו גמילות חסדים, ונתן לנו התורה.
'הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה.' -
ונקדים מה שאמרו בגמרא: 'שלושה סימנים יש באומה זו: בישנים, רחמנים, גומלי חסדים. וסימנך כי גב"ר עלינו חסדו - גמלנים, ביישנים, רחומים'.
ועוד התורה נקראת 'אמת' וזהו כתוב כאן: 'הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האומים' - שגם אומות העולם מהללים ומשבחים להקב"ה, ואם כן אין לנו כל כך מעלה וחשיבות בזה. אך מעלתנו וחשיבותנו עליהם הוא משתיים: האחד, משום 'כי גבר עלינו חסדו' - שנתן לנו הגמילות חסדים והצדקה, לא כן להם. והשנית, 'ואמת ה' לעולם' - דהיינו התורה, ומשום כך: 'הללויה' - שתוכלו להלל לה'.
לא אמות כי אחיה- על הגדה של פסח. דף נ"ג עמוד ב'. דפוס חי חדאד, ג'רבה. תש"ך (1960).