מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם חי מימון נולד לאמו ולאביו חכם יעקב בשנת תקצ"ז (1837) בעיר טריפולי שבלוב.
ראשית תורתו מאביו חכם יקב מימון, שהיה חכם גדול, מקובל ודיין בעיר טריפולי ורבו חכם שלום תיתו. 
חכם חי מימון היה דיין בבית הדין בטריפולי שבלוב וכן היה דרשן בעירו. פעמים רבות דרש בענייני צדקה בכלל ופרט לתלמודי התורה שבעיר, ואף התרים לטובת השדרי"ם שהגיעו מארץ ישראל. הוא הקים ישיבה בעיר טריפולי, שנקראה על שמו 'ישיבת רבי חי מימון'.
חכם חי מימון נשא אישה והוליד בת אך בנים לא השאיר אחריו ועל עובדה זו היה מצטער שנים רבות כפי שהוא מעיד על עצמו בכמה מפרושיו וכפי שכתב חכם דוד רובין שהכירו בחייו והשתדל בהוצאת ספרו. 
חכם חי מימון נפטר בקיצור ימים ושנים והוא בן 48 שנים בלבד ביום שישי כ"ז אלול שנת תרמ"ה (1885). 
חכם חי מימון כתב מספר ספרים, בתוכם 'הילולא רבא' - ליקוט מאמרי זוהר ללימוד ביום ההילולא, ו'באר לחי' - דרושים וחידושים על התנ"ך. הספר יצא לאור בשנת תרמ"ח (1888) - שלוש שנים לאחר פטירת המחבר.

מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד אהבת אב לבנו להיות עצם מעצמיו, ויחוש בנפשו לטובתו.
עניין האהבה תתחלק לשתי פנים: האחת - 'אהבת איש על רעהו' לעשות רצונו ולמלאת אשר ישאל ממנו וככל היוצא מפיו יעשה, זה נקראת אהבה רצונית. והשנית - הוא 'אהבה עצמית' כאהבת האב לבן כי אוהבו להיות עצם מעצמיו, ויחוש בכל נפשו לטובת הבן באמיתות לפי הבנתו.
ואף אם יהיה נגד רצון הבן, שמחמת חסרון הכרתו בטובתו ימיר רע בטוב, האב האוהב את הבן יכפהו וייסרהו לפעמים, בעד שיעמידהו לבחור בטוב האמיתי, ולמאוס ברע אשר נטה אליו מחמת רצונו ותאוותו הגרועה.
באר לחי, דרושים, דף ו', עמוד א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרמ"ח (1888)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהצדיק חפץ בטובת ישראל, שיהיו בשלום ובמישור.
ידוע שהצדיק רוצה בטובת ישראל כמו שמצינו במשה רבנו על השלום שאמר: 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' וכמו שאמרו במדרש: 'יאבד משה ואל יאבד אחד מישראל', וכן כל הצדיקים רוצים שישראל יהיו בשלום ובמישור, ולא ימות שום אחד מישראל, אפילו שסובלים הם כמה ייסורים שקשים מן המיתה לטובת ישראל, שהצדיק חפץ בטובת ישראל.
באר לחי, דרושים, דף נ"ב עמוד א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו תרמ"ח (1888)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מספיד רבו, שמלבד עסק התורה, דבריו היו מתיישבים על לב.
הנה בעוונותינו הרבים באלו השנים שעברו, עברו על ראשי צרות רבות, לא תקום פעמיים צרה. אבל מתנחם הייתי כשהייתי הולך לישיבתו של רבי (חכם שלום תיתו), ועוסק בתורה בפני מורנו הרב 'גדול השלום', זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, שמלבד עסק התורה היה מדבר על ליבי דברים המתיישבים על הלב, ועל ידי זה הייתי שוכח כל מה שאירע לי בצער גידול בנים.
באר לחי, דרושים, דף נ' עמוד ב', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרמ"ח (1888)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד לתת הצדקה בידי הגבאי, שהצדקה היא לרבים בידו.
'פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד' - ידוע, שכשהצדקה היא לרבים וודאי מקיים המצווה כתיקנה, ואפילו שיכשל בבני אדם שאינם מהוגנים.
ובנתינת הצדקה ליד הגבאי יש שתי נתינות: אחת שלו ליד הגבאי, ואחת מיד הגבאי לעניים.
ועל כן לא אמר לאביון אלא 'לאביונים' - שסתם גבאי אינו נותן לעני אחד וזה הצדקה מעולה ביותר שבהרבה עניים אי אפשר שאין בהם מי שהוא ראוי ובזה 'צדקתו עומדת לעד'.
באר לחי, דרושים, דף כ"ג עמוד ב', דפוס ליוורנו תרמ"ח (1888)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
משבח התקנה להתנדב לפני מתן תורה מזונותיהם של ילדי ישראל.
תקנת אבא מארי ועטרת ראשי, הרב החסיד הקדוש, אביר הרועים, כבוד הרב יעקב זכר צדיק וקדוש לברכה, וזכותו יגן עלינו אמן, אשר פעל ועשה בשבת הקדוש הזה, הנקראת 'שבת כלה' נדבה לתינוקות של בית רבן.
'איש איש אשר ידבנו ליבו' לקנות מהם לחם לפי הטף, אלו קטנים של בית רב, לזונם בלחם בכל השנה. וכן בכל שנה ושנה בה יעשו בשבת לפני החג הקדוש הזה, שהוא זמן מתן תורתנו.
ואשריהם ישראל קדושים, כל מצווה שקבלו בשמחה, עדיין הם מקבלים ומקיימים אותה בשמחה רבה, 'איש כמתנת ידו'. ויש להתחזק ולהתאמץ במצווה רבה כזאת, רבת המעלות צדקה ותלמוד תורה מפי תינוקות של בית רבן.
באר לחי, דרושים, דף ד' עמוד א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרמ"ח (1888)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מפרש שישראל מכורים ביד האומות, שאינם נותנים כראוי.
'תמכור עמך בלא הון' - ולדעתי אפשר לפרש על פי מה שכתוב: 'אני מדבר בצדקה רב להושיע' - שעל ידי מצוות הצדקה מתקרבת הגאולה, וזה: 'תמכור עמך בלא הון' - שזה סיבה שישראל בגלות, מכורים ביד אומות העולם. 'בלא הון' - מסיבת שאינם נותנים צדקה כראוי מהונם, שעל ידי הצדקה מתקרב פדותנו במהרה בימנו אמן.
באר לחי, חידושים על התנ"ך, דף קי"א, עמוד א', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרמ"ח (1888)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שחלק בני הגולה בישיבת ארץ ישראל, בהחזיק ביד יושביה.
מן המודעות שמזה ב' שנים, בא אצלנו שלוחא דרבנן מחכמי ורבני 'בית אל' ... ואין מסרבין לגדול, ובפרט למקום מקודש כזה. ואמרתי לו בפירוש, שאני רוצה להשתדל בזה חינם אין כסף ... כי בארץ ישראל כל תפילה, כל תחינה, החלו עולין אל השמיים ממעל ... ובמה יתרצה עבד ה' להיות לו חלק בישיבת ארץ ישראל ותורת ארץ ישראל, אם לא בהחזיק ביד יושביה ... ובהגיע שליח מארץ ישראל שעיקר שליחותו הוא משום ארץ ישראל, שאם לא סיוע בני הגולה: 'נמוגים ארץ וכל יושביה' ... ה' יזכנו לעלות אל הר ציון ולהיות חלקינו עמהם אמן כן יהי רצון.
באר לחי, דרושים, דף ס"ו עמודים א'-ב', דפוס אליהו בן אמוזג, ליוורנו, תרמ"ח (1888)