מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד עובדיה נולד לאמו ולאביו חכם ישועה שמעון חיים עובדיה ה'ישמח לב' ביום ח' אייר תרע"ג (1913) בעיר צפרו, שבמרוקו. 
חכם דוד עובדיה הקים את חברת 'דובב שפתי ישנים', ששמה לה למטרה להביא לדפוס את כתבי חכמי מרוקו הקדמונים. הוא שימש כדיין ובשנת תש"ב (1942) מונה לרב העיר לאחר אביו, ובכך חתם שושלת של רבני העיר צפרו שבמרוקו. בשנת תשי"ב (1952) עבר לכהן ברבאט, בשנת תשכ"א (1961) לפאס, ומשם למראכש.
חכם דוד עובדיה מילא שורה של תפקידים ציבוריים הוא היה מפקח על החינוך ברשת בתי הספר 'אם הבנים'. בשנת תש"ז (1947) מונה כחבר מועצת הרבנים במרוקו, ובשנת תשי"ט (1959) חבר האסיפה הלאומית המחוקקת של מרוקו.
בשנת תשכ"ג (1963) חכם דוד עובדיה עלה לארץ ישראל ושימש חבר לשכת הרבנות בירושלים ויו"ר רבני עדת המערביים בירושלים. בשנת תשמ"ב (1982) קיבל את פרס ירושלים לטיפוח מורשת עדות ישראל על ספריו 'קהלת צפרו' (אז שלושה חלקים) והספרים 'פאס וחכמיה'. חכם דוד עובדיה חיבר גם את שו"ת 'נתן דוד' על מנהגי יהדות מרוקו. 
חכם דוד עובדיה נאסף לבית עולמו ביום י"ח באייר תש"ע (2010) בחלקת רבני העדה המערבית בירושלים.
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהאהבה והשלום גוללים האבן מן הבאר להשקות הרבים.
'וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר.' - מר אבי, עטרת ראשי, זכר צדיק לברכה, בספרו 'תורה וחיים' מציין: 'באר בשדה' - באר מים חיים תורתנו הקדושה.
'והנה שם שלושה עדרי צאן' - עם ישראל בכללותו כוהנים לויים וישראלים, 'רובצים עליה', והפסוק מעיד כי 'מן הבאר ההיא ישקו כל העדרים', 'והווי כל צמא לכו למים'.
ובעוונותינו הרבים 'והאבן גדולה על-פי הבאר' - היצר הרע הנקרא אבן, וכמו שכתוב: 'והסירותי את לב האבן מבשרכם', ומונע את הרבים מלשתות, וכשאין תורה, המחלוקת מתעוררת וכל אחד מתנשא לאמור: אני אמלוך והשנאת חנם הולכת ומתרחבת.
התקנה לזה ונאספו שמה כל העדרים אחדות אהבה ושלום, וגללו את האבן מעל פי הבאר.
חכם דוד עובדיה , קהילת צפרו מארוקו, כרך ד', עמ' 16, הוצ' בית – עובד, מכון לחקר יהדות מרוקו, י-ם, תשמ"ה (1985). מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד על חברת אליהו, שהקימו להשתתף בלוויית המת.
'חברת אליהו' או 'חברת הלוויה' - בשנת תר"ס לערך, נוסדה חברה זו. כשראו שתושבי העיר אינם באים ללוויה, רק אם הוא אדם גדול כגון רב או עשיר, התעוררו יחידים מהקהל להקים גוף, שחבריו יראו חובה לעצמם, להפסיק את עסקם ומסחרם כדי להשתתף בלוויית המת.
אנשי חברה זו נושאים את מיטת הנפטר על כתפם מפתח בית עד בית הקברות במשעול הכרמים. ובהליכתם קוראים מזמורי תהילים, בעיקר תמניא אפי. כשקרובי הנפטר היו עניים, ואין בידם לעשות תכריכין למת, אנשי חברה זו עזרו להם לקנות תכריכין למת.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' שצו, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שהמוצא חתיכת לחם ברחוב מרים אותה ומנשקה.
היו נזהרים שלא לנהוג בזיון באוכלים, מי שמוצא חתיכת לחם ברחוב קודם כל שהוא מרים אותה מנשק אותה ושם אותה מן הצד. וזה על פי מה שכתוב בגמרא תענית דף כ': שמאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה. ופירש רש"י: משום בזיון אוכלין, ונראה כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' תמ"ב, סימן כ"ו, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מתיר השמן השרוף הנמכר בשוק השחור מן הגוי.
נשאלתי על ענין שמן הנקרא בפי כל "זית אלמחרוקא" (שמן שרוף) והוא כי בימים האלה בעתותיי מלחמה שכל בתי הבד הם תחת יד הממשלה ומתחלק השמן לפי הנפשות, המציאו הגויים המצאה להוציא שמן בבית בלי בית הבד, ולמוכרו בשוק שחור, והוא שכותשים הזיתים במכתשה וממעכים אותם במים, ואחר כך מבשלים הכל בכליהם, ושמן צף למעלה ומביאים למכור. ואם בשל באותו שמן מה דינו של התבשיל והכלי שנתבשל בו. ...
ובפרט בשעת הדחק כבזמנינו שאין שמן זית מצוי מותר לקנות השמן הזה מן הגוי, ואף אם נעשה למכור לבני העיר מותר שרוב בני העיר הם גויים ועל דעת זה עשה, ולא הוי כאומר: בשל לי.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' לח -לט, סימן כ"ב, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שעשו בפורים כעכים בצורת סולם, שהיתה עלייה לישראל.
בפורים היו נוהגים להכין מבצק לכל ילד וילדה מיני כעכים וחלות שיש בהם צורות סולם, משום שבפורים היתה עלייה לישראל, ונמצא במדרש שהקדוש ברוך הוא עושה סולמות ברקיע משפיל לזה ומרים לזה. יש שעושים החלות בדוגמת ציפורים על שום הכתוב ישעיה ל"א: 'כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף'.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' שעו, סימן ז, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מספר מעשה סבו להכין התרופות מעשבים לחלקם לחולים.
זקני רבי אליהו בן הרוש זכרונו לברכה (תקע"ז-תרמ"ג) הוסיף תפקיד אחר לאנשי חברת הרוחצים: עזרה לחולים וביקור אצלם מדי שבת בשבתו. הוא הטיל עליהם מס חדשי לשם כך. העזרה כללה עזרה רפואית, ותמיכה חמרית לנזקקים. בביתו של מר זקני, זכר צדיק לברכה, הוכנו תרופות שונות בצנצנות ושקיות מורכבים מעשבים שונים, כפי ידיעתם בימים ההם, וחולקו לחולים הנזקקים.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' שצו, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מספר במצווה החביבה לשבת כל הלילה על יד מיטתו של חולה.
'אגודה של לינת הצדק' - מלבד שהיו מתנדבים בממונם היו מתנדבים גם בגופם, בלינת הצדק אצל החולה, כי בני הבית של החולה כשל כוחם בעמל ויגון לשבת כל הלילה על יד מיטתו של החולה, ולכן היו באים החברים כל אחד על פי התור, ומצוה זו היתה חביבה עליהם עד מאוד ואשריכם ישראל.
חכם דוד עובדיה , שו"ת נתן דויד (וספר) נהגו העם, עמ' שצו, סימן א, הוצ' ישמח לב – תורת משה, י-ם, תשנ"ו (1996). מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה