מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אליהו בו הרוש נולד לאמו אסתר נדאם ולאביו אברהם כנראה בשנת תקע"ז (1817) בצפרו שבמרוקו. 
חכם אליהו בן הרוש למד את תורתו מחכם יהושע ישראל יעקב בן עולייל.
בשנת תקצ"ז (1837) חכם אליהו בן הרוש נשא לאישה את מסעודה נכדת רבו, ונולדו להם 4 בנות.
חכם אליהו בן הרוש היה ענוותן וכל זמנו היה מוקדש לעמל התורה. נודע ברבים דרשותיו ובשירתו. 
חכם אליהו בן הרוש נפטר ביום י"ג סיון תרמ"ג (1883)
חכם אליהו בן הרוש חיבר 2 ספרים: 'ברכת אליהו' - חידושים על התנ"ך, ו'כוס אליהו' - ביאור להגדה של פסח.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שהקטן יכול לחדש מה שלא יכול גדול ממנו - כי הוא חלקו.
כל אחד אינו יכול לחדש רק מה שקיבלה נפשו כפי בחינתו, ולכן יכול הקטן לחדש מה שלא היה יכול לחדש גדול ממנו, שזה מה שקיבלה נשמתו כפי בחינתו, כי הוא חלקו.
ברכת אליהו, עמ' כ"ב, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מודיע לעניים המקבלים צדקה, שלא יוציאוה במותרות.
מודעה רבה לעניים, המקבלים צדקה בכל אופן שיקבלוה - שלא יוציאוה במותרות ובאכילות גסות. כי אם ככה יעשו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. רק לצורך פרנסתם ופרנסת אנשי ביתם, וחובה עליהם להתפלל אל ה' בעד קהילות הקודש.
ברכת אליהו, עמ' נ"ג, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ(1938)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מפרש 'על ארץ חמדה טובה', שוודאי ננחל את ארץ ישראל.
'נודה לך ה' אלוהינו על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו' - ולכן בוודאי ננחל את ארץ ישראל, אף שנמשח זמן רב. 'ארץ חמדה' - שחומדים לישב בה, כי חן המקום על יושביו, והראיה מאברהם אבינו כשבא לארץ ישראל השיג תשוקה גדולה לזה, וגם משה חמד ליכנס בה.
'טובה '- הנה יש דבר שהוא ערב לשעתו, אבל אחר כך הוא מזיק, ויש דבר שהוא מועיל לאחר זמן, אבל מר בשעתו, אבל 'טוב' נקרא ששניהם בו, ערב בשעתו ומועיל לאחר זמן. וכן היה בארץ ישראל, פירותיה מתוקים ומועילים, ואווירה מתוק ומועיל.
הגדה של פסח עם פירוש כוס אליהו, עמ' ל"ג, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ, (1938)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שמנהג הנעשה בכנופייא וברעש דבר לא נשכח רישומו.
טעם שנוטלים ידיהם לטיבול שמטבל הירקות במי מלח, מה שאין נוהגים כן כל השנה ליטול הידיים לדבר שטיבולו במשקה - רק מה שנעשה אצלנו בכנופייא וברעש דבר, נשמרו אצלנו מהמנהגים הקדומים בתוקפם, ולפי שהיה מנהגם של ישראל בשנים קדמוניות ונשאר רישומו ניכר בליל פסח, שמעשהו נעשה בפומבי, וערוך הכול לפני כל אחד בסידורו שלו, על כן לא נשכח רישומו.
הגדה של פסח עם פירוש כוס אליהו, כ"ג עמ' ב52., דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ, (1938)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד לומר ברכות למי יש בו חיבור ואחדות – להיותם בית אחד.
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל' - ידוע ששם 'בית' יאמר על החיבור והאחדות, כמו שאנו אומרים: 'בבית אחד יאכל' - ומתרגמים בחבורה אחת. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ששם יעקב יאמר - כשאין עושים רצונו של מקום, ושם ישראל יאמר להם - כשעושים רצונו.
וזה שאמר: 'כה תאמר' - אמירה רכה לאותם הנקראים בית יעקב. רצה לומר: אף שנקראים בשם יעקב - שעדיין לא חזרו בתשובה, להיותם בית אחד ואחדות אחת - אמור להם: אמירה רכה.
אך 'ותגיד' - דהיינו דברים קשים כגידים לבני ישראל, בזמן שנקראים בני ישראל - שאף שעושים רצונו ונקראים בשם ישראל, מאחר שאין בהם אחדות ונקראים בני ישראל רבים, דבר אליהם דברים קשים.
ברכת אליהו, עמ' ס' , דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מורה שינשק יד הוריו, ויניח ידו על ראש בניו להתברך.
אחר תפילת ערבית תיכנס לביתך, ובכניסתך תאמר בשמחה ובקול רם: שבת שלום, ותנשק יד אמך אם היא קיימת, או יד חמותך. ...
צורך גבוה הוא לברך האדם בניו בשבת, ואם יש לו אישה יברכנה גם היא, ובפרט ליל שבת, שימת האדם ידו על ראש הקטן מתברך בכוח ט"ו פרקים שביד, כמספר ט"ו תיבות שבברכת כוהנים.
ברכת אליהו, ליקוטים והנהגות, עמ' נ דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מפרש לעולם חסדו - טוב ה' לכל העולם ואין הפסק לטובתו.
'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו' - פשט העניין נראה כפי שהובא למעלה: שכולם גויים ולאומים צריכים להודות לה'.
כי טוב ה' לכול, ועוד שאין הפסק לטובתו - 'כי לעולם חסדו'.
הגדה של פסח עם פירוש כוס אליהו, עמ' ל"ג, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ, (1938)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מבאר תיבת 'נחנו', שאף שאין אנו ראויים, מצד האחדות נעבור.
'כולנו בני איש נחנו', 'נחנו נעבור חלוצים', 'נחנו פשענו ומרינו', 'ונחנו מה'. -
והעניין שישראל, אף כשאין עושים רצונו של מקום, אם יש ביניהם אחדות, הם יוצאים למלחמה וניצחים, שכתוב: 'חבור עצבים אפרים הנח לו'. ...
וזה שנאמר: 'כולנו בני איש אחד נחנו' - רצה לומר: כשנהיה כולנו בני איש אחד, שיש אחדות בינותינו, אז 'נחנו נעבור חלוצים' - למלחמה ומובטחים לנצח, ואפילו 'נחנו פשענו ומרינו' - ואין אנו ראויים.
וכפי זאת: 'נחנו מה' - שאין אנו נחשבים לכלום, על כן זה מצד האחדות 'נחנו נעבור חלוצים' - להילחם עם אויבינו ולא נירא מהם.
ברכת אליהו, מ"ב עמ' ב, דפוס חדאד, ג'רבה, תרח"ץ (1938)