מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שלום הדאיה נולד לאמו סבתיה ולאביו רבי משה חיים, בארם צובא שבסוריה בשנת תרכ"ד ((1864). הוא נשא לאישה את שרה לבית לבטון, ולאחר ייסורים קשים, זכו ונשארו בחיים 5 מילדיהם. 
בשנת תר"ן (1890) ביקר בארץ ישראל כאורחו של הראשון לציון היש"א ברכה - חכם יעקב שאול אלישר. בזמן ביקורו חלה והתעוור כמעט לגמרי. בהמלצת רופאיו נסע לניתוח באלכסנדריה שבמצרים, ושב אליו מאור עיניו. 
בשנת תרנ"ט (1899) עלה לארץ ישראל והתגורר בירושלים. חכם שלום הדאיה הצטרף לישיבת המקובלים 'בית אל', שם למד עם חכם מסעוד כהן מחבר הספר 'שמחת כהן'.
בשנת תרפ"ז (1927), לאחר פטירתו של  חכם מסעוד כהן, נתמנה חכם שלום הדאיה לראש הישיבה.
בשנת תרס"ד (1904) התמנה לדיין בבית הדין לעדת הספרדים בירושלים ובשנת תר"ץ (1930) נתמנה לראש אב בית הדין וכיהן בתפקיד זה עד מותו ביום.
 יותר מארבעים שנה ישב על כס הדיינות. לא חת מפני איש והיה חוקר ודורש כדי להוציא משפט לאשורו. היה ידוע בצניעותו הרבה, ובגמילות החסדים שבו, מדי ערב שבת היה מסייע לעניים ותלמידי חכמים צנועים בסיוע כספי שיהיה להם להוצאות השבת.
חכם שלום הדאיה כתב את הספרים 'שה לבית אבות' - פירוש לפרקי אבות; 'שלום לעם'-  דרושים למעלת הצדקה ומידת הרחמנות;`'דובר שלום' - שו"ת על ארבעת חלקי הטור; 'החיים והשלום' – דרושים. 
חכם שלום הדאיה ערך והוציא לאור ספרי רבנים שהשאירו ב"כתב יד", והיו מונחים וגנוזים באמתחותיהם של היורשים, באין דורש ודואג להדפיסם ולהוציאם לאור: ספר 'דגל מחנה אפרים' לחכם אפרים לניאדו, ספר 'כסא שלמה' לחכם רפאל שלמה לניאדו ועוד.
חכם שלום הדאיה השיב את נשמתו לבורא בי"ג כסליו תש"ה (1945)

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהמקבל 'את כל האדם' כאילו קיים את כל התורה.
אם עדיין יש כמה מצוות, שאי אפשר לך בקיומם או שאין ידך משגת מאיזה סיבה או כמו מצוות כהונה ולויה, אזי זה התיקון, יעלה לרצון, כאילו קיימת הכל - על ידי אשר 'והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', ואת כ"ל - ראשי תיבות כוהנים לויים, ואז על ידי האחדות והאהבה נחשבים כגוף אחד, וכאילו קיימת בעצמך את כל התורה כולה, וזה רמז ראשי תיבות - א"ת כל - מאל״ף עד תי"ו. זהו כל האדם והוא על ידי האחדות והאהבה בקבלת סבר פנים יפות.
ש"ה לבית אבות, באור על מסכת אבות , דף ט"ז עמ' ב, דפוס איתאח, ירושלים, תש"א (1941)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שאחר שלמד תורה, צריך לחפש על פרנסתו.
אחר שלמד התורה שלו ונעשה רב, אומר התנא - צריך להיות עם התורה, מלאכה להתפרנס. שכשיהיה בתחילת לימודו, אין לו לטרוח על פרנסתו כי נגזר על תלמידי חכמים, שילמדו מתוך צער, וכן אמרו חז"ל 'צדיקים תחילתם יסורין וסופם שלוה'. לזאת עתה שכבר למד התורה, אזי צריך לחפש על פרנסתו, וזאת אומרת - 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה'. ...
וגם 'גוררת עוון' לאחרים, שכיוון שרואים הכל, תלמיד חכם שהוא גדול בתורה, ועם כל זה אין לו פרנסה, ממנו יראו ולא ילמדו עוד.
ש"ה לבית אבות, באור על מסכת אבות , דף י"ט עמ' ב, דפוס איתאח, ירושלים, תש"א (1941)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מודיע לכל, שהעם והגוי היושב עמנו, שלמים הם אתנו.
ידוע ומפורסם לכל משכיל נבון וחכם, כי כל אשר נמצא כתוב בדברי חז"ל ובספר הנוכחי מילת - עכו"ם, גויים, נכרים, תועים, המה מוסבות על האומות הקדמונים, אשר לא ידעו את ה', ולא האמינו בא-לוהים, ולא הודו במציאותו, ובהשגחתו ובאחדותו יתברך.
אשר לא כן העם והגוי היושב עמנו, אשר שלמים הם אתנו, ומודים במציאותו והשגחתו ואחדותו יתברך, כי הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ויש גמול, שכר ועונש, ולזאת מחויבים לדרוש שלומם וטובתם תמיד כל הימים.
שלום לעם, מודעה רבא, דפוס הרב ישעיה דיין, ארם צובא תרנ"ו (1893)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
משבח מעלת הישיבה בירושלים, שהיא כאם המגינה על בניה.
כמה מעלות טובות לאשר דר בארץ ישראל, ומה גם בירושלים אשר היא משוש לכל הארץ.
כי היא אם כל חי ורוח כל בשר איש, והכל רצים אחריה, חמדת כל לב גדולים עם קטנים, התאוו תאווה לשבת, שם ישבו כסאות למשפט.
כי היא האם המגדלת, ושדיים נכונו לה, משד תנחומיה, כי ממנה הוצאות מקור החיים, לכל ההולכים בה, וגם היא האם הרובצת על הבנים להגן עליהם מכל צר, שלא אמר אדם מעולם צר לי המקום שאלין בירושלים.
החיים והשלום חלק א', מתוך דרוש ה', דף י"ב, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים , תרפ"ו (1926)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מדבר ביסוד האמונה שהיא מסורה מאבות לבנים.
יסוד האמונה וקבלת הדת היא מסורה מאבות לבנים, כמו שנאמר 'שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך'
כי כל האמונה, אשר בבנים היא, בקבלה מאבותם, כי האב ימסור האמונות והדעות לבניו הוא, מה שקיבל מאבותיו.
החיים והשלום חלק א', מתוך דרוש כ"ז, דף צב', דפוס שמואל הלוי צוקרמן, ירושלים , תרפ"ו (1926)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא המנהג להגדיל השמחה איש ואישה בהילולת רבי שמעון.
בהילולא של ר' שמעון בר יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, מנהג ישראל ברוב בתי כנסיות - זה מקדש קטן, בליל זה - ל״ ג לעומר, כדי לעורר את הקהל הקדוש, להבדיל השמחה וגילה.
לכבוד אדונינו רבי שמעון בן יוחאי, זכותו יגן עלינו אמן, מביאים כלי זמר - נבל וכינור, ותוף ומחול וכיוצא, לעורר את לב, איש ואשה להגדיל השמחה, וטובי לבב מרוב כל ולהרבות בנדיבותם וצדקתם, איש איש כברכת ה׳ עליו, יזיל מדליו לכבוד התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי.
ש"ה לבית אבות, באור על מסכת אבות , דף יח' עמ' ב' דפוס איתאח, ירושלים, תש"א (1941)