מקצת שבחו

מקצת שבחו

הראשון לציון, חכם יצחק קובו נולד לאימו ולאביו חכם חזקיה יוסף קובו בשנת תק"ל (1770) בירושלים.
גדל בתורה וביראה על ברכי סבו, הדיין חכם יצחק קובו (הראשון), שנפטר בשנת תקס"ז (1807), ועל ברכי אביו, המקובל חכם חזקיה יוסף קובו, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל', שנפטר, בשליחותו למרוקו בשנת תקפ"ב (1822). יצא לטלטל עצמו בצער הגלות אל ערי פולין, ואחר חזר לירושלים. נודע בשערים כתלמיד חכם, וכבר בעודו צעיר, בשנת תקנ"ג (1793) החל לחתום על תקנות חכמי ירושלים.
בשנת תקע"ה (1815) יצא בשליחות כוללות ירושלים אל ערי טורקיה. באיזמיר התארח אצל הגביר חכם יצחק ארדיט. שם חיבר את קונטרס 'דגל מחנה' - שאלות ותשובות על ספר 'מחנה אפרים' לחכם אפרים נבון. אחר שסיים שליחותו בערי טורקיה יצא לשליחות בארצות אשכנז.
אחר ששב לירושלים עמד בראש ישיבת 'כנסת ישראל', שהקים ה'אור החיים', חכם חיים בן עטר. לימים, עמד בראש ישיבת 'בית יעקב פרירה, והעמיד דור תלמידי חכמים, בתוכם חכם חיים חזקיהו מדיני, רב העיר חברון, מחבר הספר 'שדי חמד', והראשון לציון חכם יעקב שאול אלישר. תקופה מסוימת התיישב בעיר חברון. בשנת תקפ"ח (1828) חתם בה על אגרת השליחות של חכם יוסף דוד עייאש, מחכמי העיר שכם.
בשנת תקצ"ד (1837) היה בין חברי בית הדין הספרדי, שחתמו על מכתב התמיכה לבניין בית הכנסת החורבה. כן, תמך בפעילות סר משה מונטיפיורי להקים מוסדות לתורה ולמלאכה, בית חולים, ולרכוש אדמות חקלאיות.
בשנת תר"ח (1848), אחר פטירת הראשון לציון, חכם חיים אברהם גאגין, נתמנה חכם יצחק קובו לראשון לציון. בשנת תרי"ג (1853) פרצה מלחמת קרים בין האימפריה העות'מאנית לאימפריה הרוסית, בעתיה נאסר על יהודי האימפריה הרוסית להעביר כספים לארץ ישראל. בשל קשיי המלחמה, נמנעה תרומתם גם של יהודי האימפריה העות'מאנית. יהודי ירושלים סבלו מחרפת רעב. בשנת תרי"ד (1854), הראשון לציון חכם יצחק קובו התבקש ע"י חכמי ירושלים לרדת מצרימה, להחיות עם רב. ביציאתו מירושלים, החזיר פניו אל ירושלים ואמר: מי יודע אם אזכה לחזור עוד לירושלים, ועיניו יורדות כנחל דמעה.
הראשון לציון, חכם יצחק קובו נפטר תוך כדי שליחותו, ביום כ"ד אב תרי"ד (1854) באלכסנדריה שבמצרים.
הוא חיבר ספרים רבים, שנותרו בכתב יד במשמרת נכדו, חכם יצחק באדהב: 'דגל מחנה' - על ספר 'מחנה אפרים'; 'אסופי' - על המשנה והש"ס; 'תלי תלים' - דרשות על ספר תהילים; 'יצחק לשוח' - דרוש על התורה; 'ויזרע יצחק בארץ' - על השולחן ערוך; 'ידו בכל' - על השולחן ערך'; 'הדר זקנים' - מאמרים שונים; 'זרע יצחק', 'אור עיני' - על ספר בראשית; 'המאורות הגדולים' - על משפחתו. אחדים מפסקיו נדפסו בספר 'בני בנימין וקרב איש' לחכם בנימין מרדכי נבון. בשנת תרפ"ח (1928) הוציא לאור נכדו, חכם יצחק באדהב את הספר 'כבוד אם'  - ליקוטים מחיבוריו. בימינו, צאצאיו הדפיסו מחדש כמה מכתביו.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד 'טוב לי תורת פיך' - לאלף תורה לאחרים
'טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף' - פירושו מחמת שהוא תפס המידה הזאת, ללמד תורה לאחרים, שלא כמידת דואג ואחיתופל, לכך אמר: 'טוב לי' - בעיני טובה יותר המידה הזאת להיות 'מאלפי' - ממלמדי תורת פיך, ולשון 'אלפי' - פירושו: 'מלמדי' כעין שאמר: תא ואלפינך, אוליף לי אורייתא - מלשון למד לי תורה.
חכם יצחק קובו, 'הראשון לציון כמוהר"ר הרב יצחק קובו זלה"ה', עמוד 33, על ידי בבו קובו ורב יצחק קובו מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד לתת יד באדמת ישראל, לחרוש ולזרוע ולקצור ברינה
בתת להם אחיזת יד באדמת הקודש, אדמת ישראל לחרוש ולזרוע ולקצור ברינה ... איש איש לפי מעשיו. יראי ה' וחושבי שמו, יעמדו על משמרתם, משמרת התורה והעבודה, ויתר העם, העם היושב בארץ, יעבדו את אדמת הקודש, והארץ תתן להם יבול ... וכולנו כאחד מקבלים עלינו את הדבר הזה.
חכם יצחק קובו, אריה מורגנשטיין, השיבה לירושלים, עמוד 326, ירושלים, תשס"ז (2007) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שמכבדו כגופו, ובטל ממלאכתו, וצריך לחזור על הפתחים
כתוב בספר החינוך מצוה ל"ג: 'דיני המצווה כגון כבוד זה מנכסי מי חייב לעשותו - אם משל אביו או אם משל עצמו? - והלכה משל אב, אם יש לו נכסים, ואם לאו - יחזור הבן אפילו על הפתחים, ויאכיל אביו' - וזה הפך כל הפוסקים. זה לא כדעת רבי יצחק אלפסי, שכתב שאם הניח הבן, והאב אין לו - כופים את הבן לתת לאביו בתורת צדקה, כפי אותו מעשה שרבא כפה לרב נתן בר אמי לתת צדקה בסך ארבע מאות זוזים לאביו. אך איך ניתן להסיק מכאן שעליו לחזר על הפתחים? גם הרמב"ם, שבדרכו הולך ספר החינוך, לא כתב אלא שעל הבן לזון את אביו ואימו כפי יכולתו, אם אין להם ממון. ובפירוש כתבו הטור והשולחן ערוך, שהבן אינו חייב לחזור על הפתחים ולהאכיל לאביו. ...
ואם לבו נטה על אשר לא ראתה עינו לירושלמי בפרק ראשון של קידושין ששנינו בו: 'רבי שמעון בר יוחאי אומר: 'כבד את אביך ואת אימך' - בין יש לו, בין אין לו, ואפילו הוא מחזר על הפתחים'. מאמר זה אין כוונתו, שיכבדנו משלו ויחזור הוא על הפתחים, שהרי מקובל בידינו שמכבדו 'משל האב', אלא שמכבדו כגופו, ובטל ממלאכתו, ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים. כך פירש הרא"ש, ומביאו ה'בית יוסף' שם. באופן שכל הפוסקים סבורים, שאינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו ... ואפילו בעל ה'ספר מצוות גדול', המחמיר מכולם לא חייבו, אלא לטחון ברחיים ולא לחזור על הפתחים.
חכם יצחק קובו, 'הראשון לציון כמוהר"ר הרב יצחק קובו זלה"ה', עמוד 400, על ידי בבו קובו ורב יצחק קובו מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שלא יחזיקו אותו לבעל עבירות ומתרחקים ממנו
'אמר רבי אבהו: 'והארץ היתה תהו ובהו - אלו מעשיהן של רשעים. 'ויאמר א-להים יהי אור' - אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיוון שכתוב: 'וירא א-להים את האור כי טוב' - הוי, במעשיהן של צדיקים חפץ' - דייק לומר: 'אלו מעשיהם של רשעים' ולא 'אלו רשעים' - כי על הרשעים עצמם, אין ספק כי 'לא אל חפץ רשע'. אמנם, כאן מדבר על אותן עבירות שהם מעשיהם של רשעים אבל הוא עושה אותם לשמה ...
'כי טוב' - לאחרים הרואים מעשיו ומצוותיו, ילמדו הם לעשות מצוות, והם יעשו לשמה, שלא ידעו שהוא עושה שלא לשמה. מה שאין כן, בעושהו עבירה לשמה - הוא רע לאחרים, הרואים אותו, שיורו היתר לעצמם לעבור עבירה גמורה, שהם לא ידעו שהוא עושה לשמה. ועוד רמז 'כי טוב' - שבעושה מצוות שלא לשמה, יחזיקו אותו לאיש טוב וכשר, חזרן במצוות ואומרים עליו שהוא טוב, מה שאין כן בעושה עבירה לשמה, הבריות כי שאינם יודעים לבבו, יחזיקו אותו לבעל עבירות, ומתרחקים ממנו.
חכם יצחק קובו, 'הראשון לציון כמוהר"ר הרב יצחק קובו זלה"ה', עמוד 33, על ידי בבו קובו ורב יצחק קובו מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד מגילות סדרום לפי זמן קריאתם, ושאר כתובים לפי זמנם
חמש מגילות רצו לחברם אל התורה, ויהיו נקראים כל אחד בזמן זמניהם, וסדרו אותם כסדר קדמת זמניהם. דהיינו: שיר השירים לחג הפסח - ראשון, ולרגלים ואחריו: רות - לחג השבועות, ואחריו מגילת איכה - לט' באב, ואחריו קהלת - לחג הסוכות, ובאחרונה - מגילת אסתר לפורים.
ושאר הכתובים הנשארים, סידרו אותם הקודם קודם - שספר תהילים לדוד המלך, עליו השלום, שקודם לכולם, ואחריו קם בנו למשלי, ואחריו איוב לדעת האומר, שבימי שלמה המלך, עליו השלום היה, שבאת מלכת שבא לפניו ובאיוב כתוב: 'ותפול שבא ותקחם', ואחריו דניאל ראש גולים, ואחריו עזרא ונחמיה - שנקרא על שם ספור עזרא.
חכם יצחק קובו, 'הראשון לציון כמוהר"ר הרב יצחק קובו זלה"ה', עמודים 404-405, על ידי בבו קובו ורב יצחק קובו מתוך 'החכם היומי'