מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם כמוס בוכריץ נולד לאימו ולאביו חכם אברהם בוכריץ בשנת תרנ"ט (1899) בג'רבה.
עיקר תורתו למד מפי רבו, רבה של ג'רבה וראש הישיבה חכם מכלוף עידאן. למרות מחלתו וייסוריו הקשים, כבר בצעירותו, גדל בתורה ובמידות. למד מתוך אהבת התורה, בעמל, בשקידה ובענווה. היה בקי בהלכה ונשא דרשות בבתי המדרש שבעירו. כשכבדה מחלתו נסע לרופאים בעיר תוניס, ושם נפטר ממחלתו.
חכם כמוס בוכריץ נפטר בהיותו בחור צעיר בשנים ביום כ"ג בטבת תרע"ח (1918).
בשנת תרפ"ג (1923) יצא לאור לאחר פטירתו ספרו 'רכב בחור' בידי אחיו, חכם יוסף בוכריץ, מחבר הספרים 'זיכרון יוסף' ו'דברי יוסף', עם הערות רבו חכם מכלוף עידאן והערות העורך חכם מקיקץ השלי. הספר הודפס במהדורה שניה בשנת תשל"ו (1976) בתוך הספר 'זכות יוסף'. חיבורו של חכם כמוס בוכריץ כולל חידושי תנ"ך ומאמרי חכמינו זיכרונם לברכה, שתי דרשות למעלת התורה והצדיקים וחידושים על התלמוד על ספר האל"ף בי"ת. בראש הספר הובאו קינות על המחבר מאת רבו חכם מכלוף עידאן ומאת חכם חיים חורי.
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שליבו תמיד לשמיים, אין שוכח תורתו, גם כשעוסק בצורכי גופו
'המתפלל בכוונת הלב זוכה שחוכמתו מתקיימת' - וזה אפשר כוונת הכתוב: 'אברכה את ה' בכל עת, תמיד תהילתו בפי' - שלכאורה, איך יתכן האדם לברך את ה' בכל עת?! והלא לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וכמה זמנים יש שהאדם עוסק בצרכיו, ואינו מברך את ה'. אך העניין הוא על כוונת הלב, שאפילו בשעה שהוא עוסק בצרכי גופו, לבו לשמים בשביל עבודתו יתברך, כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'בכל דרכיך דעהו'. ולזה אמר: 'אברכה את ה' בכל עת'. ובוודאי מי שזכה למעלה כזו, שתמיד לבו לשמים, כל שכן וקל וחומר שתפילתו תהיה בכוונה שלימה ובלב שלם. ולזה סיים הכתוב: 'תמיד תהילתו בפי' - שתורתו הנקראת 'תהילה' אינה משכחת ממנו כלל, ולא תמוש בפיו.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' פא. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד 'וראה בנים לבניך' עד סוף הדורות, כשיהיה שלום על ישראל
אמר הנביא על זמן הגאולה: 'בלע המוות לנצח' - שלא תהיה עוד מיתה בעולם. וזה אפשר רמז הכתוב: 'וראה בנים לבניך שלום על ישראל' - רצה לומר: אימתי תראה 'בנים לבניך' עד סוף כל הדורות? - בזמן שיהיה 'שלום על ישראל' - דהיינו בזמן הגאולה הנקראת 'שלום'.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' עח. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד מעלת הנותן יותר מחיובו, שהוא בחינת צדיק גמור הנקרא ברוך
'נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך' - שידוע שמילת 'ברוך' מרמזת לצדיק. וזהו שאמר: 'נתון תתן' - שתי פעמים, דהיינו יותר מכדי חיובך. 'ולא ירע לבבך בתתך' יותר מכדי חיובך לומר: למה אני נותן יותר מערכי? - 'כי בגלל הדבר הזה', שאתה נותן יותר 'יברכך ה' א-לוהיך' - שתהיה צדיק גמור הנקרא 'ברוך'. ...
ובזה יובן כוונת הכתוב: 'צדק צדק תרדוף למען תחיה, וירשת את הארץ' - שידוע שהעני חשוב כמת, וזהו שאמר: 'צדק צדק תרדוף' - שתי פעמים, יותר מכדי חיובך, על ידי זה 'תחיה', שתזכה להיות עשיר ולא עני החשוב כמת. וגם 'וירשת את הארץ' - היא עולם הבא, שתוכל לומר על מנת שאזכה לעולם הבא, שאתה נותן צדקה יותר מכדי חיובך, וכנזכר. גם כן כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה שעל ידי הצדקה זוכה לתחיית המתים, משום שהצדקה היא מדין בנים, והאב מטמא לבנו. וזהו שכתוב 'למען תחיה' בתחיית המתים.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' צה. הו' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד מצוות שאי אפשר להתקיים באדם, אפשר להתקיים על ידי אחר
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: בשעה שציווה משה לישראל על הקורבנות, אמרו לו: תניח בזמן שבית המקדש קיים, אבל בזמן שאין בית המקדם קיים מה תהא עלינו? - מאחר כי רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה הם כנגד איברי וגידי האדם, אם כן בחסרון מצווה אחת מהם, יחסר חיות האבר או הגיד שכנגדה, ובמה יזכה אותו גיד או אבר לחיי עולם הבא? - ואין קושי בשאר מצוות שאי אפשר להתקיים באדם זה ואפשר להתקיים על ידי אדם אחר, כגון מצוות מילה וייבום וכיוצא, כיוון שכל ישראל באחדות אחד וערבים זה לזה, מה שמקיים זה כאילו קיים זה, אבל מצוות הקורבנות וכדומה, התלויות בבית המקדש, מה תהא עליהם? - אמר להם משה: 'וזאת תהיה תורה העולה' - מי שקורא בפרשת עולה, כאילו הקריב עולה. וזהו שאמר: 'בזאת יבא אהרן אל הקודש' - רצה לומר אם יחרב הבית, יבוא בזאת אל הקודש במקום קורבן, והנה: 'בפר בן בקר', 'בפר' קוראים בו - 'בפרשת בן בקר', דהיינו בקריאת פרשת הקורבנות.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' צו. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שעיקר הזמן המוכשר לתשובה היא ארבעים יום וארבעים לילה
אלול הוא חודש מוכן ומזומן לשוב מחטאת נעורים ומכל מעשים רבים, והוא הזמן היותר מוכשר מכל ימי השנה, ובפרט עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כיפורים, שהם סך הכל ארבעים יום. וזה רמז הכתוב: 'ויהי הגשם על הארץ, ארבעים יום וארבעים לילה'. רק נקדים מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שתיבת 'גשם' - כינוי לתשובה ולשפע רוחני. ותיבת 'ארץ' - כינוי לעולם הבא, שהיא ארץ החיים. וזהו: 'ויהי הגשם' שהוא התשובה - שכשיהיה לאדם תשובה על מעשיו זוכה להיות 'על הארץ' - יזכה לארץ החיים. ועיקר הזמן היותר נאות ומוכשר לתשובה היא 'ארבעים יום וארבעים לילה' - שהם מחודש אלול עד יום כיפור.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, מתוך זכות יוסף, עמ' עה. הוצאת אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד להיות תמיד בלב שמח וטוב לב, במה שיוכל לדחות יצר הרע
צריך האדם לעורר שמחה בליבו בכל עת ובכל זמן, ש'ישמח ישראל בעושיו', ומזה ימשך לו גם בשעת העבודה, להיות עובד ה' בשמחה ובטוב לבב.
ועל פי זה התיישב לי מאמר חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא: לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואם לאו יקרא קריאת שמע, ואם לאו יזכור לו יום המיתה. והקשו המפרשי זיכרונם לברכה, שאם המיתה מסוגלת להועיל יותר מכולם למה לא יזכור אותה מתחילה? -
אך לפי האמור בא על נכון: יען שצריך האדם להיות תמיד בלב שמח וטוב לב, לכן על מה שיוכל תחילה לדחות יצר הרע על ידי סיבה אחרת, שאינה מעצב ליבו ידחה. ואם הדחיות כאלה לא הועילו לו, אז הותר לו להתעצב בזיכרון יום המיתה כיוון שאינו יוכל להימלט.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' פה. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד הצילני מדמיונות בתפילה, שזה על ידי הקול שמעורר הכוונה
על ידי הרינה בתפילה תהיה תפילתו בשמחה ויתעורר ליבו לכוון בה, כי הקול מעורר כוונה. וזה אפשר כוונת הכתוב: 'הצילני מדמים א-לוהים, א-לוהי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך'.
'מדמים' - לשון דמיונות ומחשבות, והכוונה כי דוד המלך, עליו השלום, ביקש הצילני מדמיונות ומחשבות של עולם הזה בעת התפילה, וזה על ידי כאשר 'תרנן לשוני צדקתך' - שאז הקול מעורר הכוונה וכנזכר.
חכם כמוס בוכריץ, רכב בחור, בתוך זכות יוסף, עמ' צ. הוצ' אשר חדד - נתיבות, דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה