מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יעקב צהלון נולד לאמו ולאביו חכם יצחק צהלון בשנת ש"צ (1630) ברומא.
צאצא למשפחת אנוסים, שברחה לרומא, ושבה בגלוי אל היהדות. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר. הוא הוסמך לרבנות, והיה חבר במועצת הרבנות של העיר רומא. שימש בקוש בקהילת יוצאי קטלוניה ואראגון ברומא. דרש ברבנים, וניהל את פנקסי הקהילה. בתקופה זו חיבר את ספרו 'קול יעקב' על התורה, אליו צירף את ספרו 'אור הדרשנים' - כללים והזהרות לדרשן.
בשנת תט"ז (1656) סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת רומא. באותה שנה פקדה את העיר רומא מגפת דבר. חכם יעקב צהלון טיפל בחולי הקהילה היהודית, והיה אחראי על הניהול הרפואי של הרובע השלישי בגטו היהודי. במגפה מתו כשמונה מאות מתוך כארבעת אלפים מיושבי הגטו.
בשנת תכ"ה (1665) הדפיס בעיר וונציה את ספרו 'מרגליות טובות' - קיצור ספר 'חובת הלבבות', ובראשיתו תפילות מיוחדות בכמה עניינים, ובתוכם תפילות שחיבר לרופאים, לדרשנים, לאבות על בניהם, ולמוהלים.
בשנת ת"מ (1680) עבר לעיר פרארה, ושימש רב העיר. בשנת תמ"ב (1682) סיים לכתוב את ספרו 'אור הרופאים', החלק החמישי בספרו 'אוצר החכמות', אך לא הדפיסו. החלק הראשון בספרו 'אוצר החכמות', נקרא 'אוהלי יעקב' עוסק בחכמת הטבע והפילוסופיה. (חיבורים אלו עומדים בכתב יד בספריה הלאומית).
בשנת תמ"ג (1683) הוציא לאור בוונציה את ספרו 'אוצר החיים', החלק השלישי בספרו 'אוצר החכמות'.
חכם יעקב צהלון נפטר בשנת תנ"ג (1693) יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום ט"ו באב. יום בו סיים לכתוב את ספרו 'אור הרופאים', החלק החמישי בספרו 'אוצר החכמות', בשנת תמ"ב (1682).
בנו, חכם מרדכי צהלון, מחבר הספר 'מציץ ומליץ', שימש בקודש אחריו בעיר פרארה. חכם יעקב צהלון חיבר ספרים נוספים כמו 'ישועות יעקב' - על ספר ישעיהו; 'תיתן אמת ליעקב' - דרשות על התורה; 'מורשת קהילת יעקב' - ביאור למשנה תורה לרמב"ם.
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שרופא לא יקבל שכר מעניים וקרובים ואוהבים כאחים
לא יקבל הרופא שכר מעניים, וקרובים ואוהבים כאחים, ולא יקח שכר מימים טובים ושבתות, ויש מתירים בהבלעה עם ימי החול. ואם יראה שהאוהב רוצה ליתן שכרו, יום יום, כדי שלא יטרח בסוף, לתת לו מתנה יקרה או כדי שיהיה לו לב לקראו, יכול ליקח שכר.
ואף על פי שהרופא המבקר חולים מצווה הוא עושה, ולא היה ראוי לקבל שכר, עם כל זה התירו משום שכר בטלה כמו שהתירו למלמדי תינוקות דברי תורה לקבל שכר, וכדי שיוכלו לחיות במלאכתם, וגם אמרו: 'רופא שלא נוטל כלום לא שווה כלום'.
חכם יעקב צהלון, 'אוצר החיים', הקדמה, ונציה, תמ"ג (1683) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד להקל כובד משא החכמה מעל המעיין והלומד
מדרך החכמים בכל החכמות, להשתדל בכל עוז, לבקש דרך קצרה וקלה, בביאור החכמות, להקל המשא ולהסיר הקושי מעל המעיינים, כפי האפשר, והוא לימוד מוסכם ושגור בפי חכמינו זיכרונם לברכה: 'לעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה', וכן אמרו: 'דבר הכתוב בהווה', ו'דיברה תורה בלשון בני אדם', וכל כך למה? - להקל כובד משא החכמה מעל המעיין והלומד, הן בלשון קצר או בצחות הלשון או בהמשיל משלים. וגם הנביאים, עליהם השלום, הוצרכו להשתדלות הזה, וכמו שאמר הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בהלכות יסודי תורה, שלכל אחד כפי מעלתו היה מראה לו הנבואה, וסגנון של זה אינו כסגנון של זה. זה בברור וזה במשל, וזה בצורות וזה במראות, כל אחד כפי כוחו. וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'קול ה' בכח' - בכוחו לא נאמר, אלא בכח של כל אחד ואחד.
חכם יעקב צהלון, כתב יד 'קול יעקב', דף 12, צד שמאל, הספרייה הלאומית, מס' מערכת 990001203480205171-1 מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד תפילה על המזונות בזמן בצורת ורעב
ריבונו של עולם, למה נמות לפניך, חס ושלום, גם אנחנו גם טפינו?! קנה אותנו בלחם, ונהיה כולנו עבדים, מכורים לך לעולמים. ומעתה הננו לך לעבדים. ומדרך האדם לפרנס לעבדיו. פרנסנו ברווח ועין טובה. ואם פרעה, שהיה מלך בשר ודם, לא היה גורע חוק כהניו, גם בזמן בצורת ורעב, ולא שיחת רחמיו, ולא אמץ לבו עמהם בשביל הרעב, על אחת כמה וכמה אתה מלכנו, כי בידך הכל וממך הכל, ואין לרחמנותך קץ ותכלית, שראוי הוא שתפרנסנו על דבר כבוד שמך, כי ממלכת כוהנים קראת אותנו, ואמרת לנו: 'בנים אתם לה' א-להיכם', ולכן עינינו לך תלויות עד שתחוננו. אנא א-להינו שבשמים תן לחם לפי הטף. 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'.
חכם יעקב צהלון, 'מרגליות טובות', דף י' ע"ב, ונציה, תכ"ה (1665) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד לשבח הנפטר במה שעשה, ולא יותר ממה שעשה
אם ידרוש דרש של הספד, יזהר מאוד שלא לשבח הנפטר יותר מדאי ממה שעשה, שזה לו לגנות וביזיון וכמו שיש מפרשים: 'חמם בהספדי, ששם אני עומד' - כלומר התחמם לפרש שבחי באופן שאני שם באמת, לומר מה שעשיתי. אם תשבחני במה שאין בי, הרי כאילו אתה מהלל לאחר ואיני שם.
חכם יעקב צהלון, כתב יד 'קול יעקב' דף 7, צד שמאל, הספרייה הלאומית, מס' מערכת 990001203480205171-1 מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
שיוכיח העם בכבוד ולא יקנטר ויבזה
באומרו איזה תוכחה, יראה לעם שהוא מוכיח עצמו, וידבר בכבוד העם, ולא בביזיון וחרופים, עם שיש שם חוטאים, וכבר נודע מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על משה, שנענש על שאמר: 'שמעו נא המורים', וישעיה שאמר: 'ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב', ואליהו על מה שאמר: 'כי עזבו בריתך בני ישראל'. ויזהר מאוד שלא לדרוש, חס ושלום, לקנטר ולהכלים אחרים, כי אין ראוי להשתמש בכתר של תורה לנקמת שונאיו, אלא בתוכחותיו ידבר בנעימות, לא בקושי, שלא יראה גאווה אלא כאב המוכיח את בניו, וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: תמה אני, אם יש בזמננו מי שראוי להוכיח.
חכם יעקב צהלון, כתב יד 'קול יעקב', דף 11, צד ימין, הספרייה הלאומית, מס' מערכת 990001203480205171-1 מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלא יאמר כל הדרוש ממה שכתוב בספרים
לא יאמר כל הדרוש ממה שכתוב בספרים, אלא יחדש מדעתו איזה חידוש יפה כפי דעתו וחכמתו.
חכם יעקב צהלון, כתב יד 'קול יעקב', דף 7, צד שמאל, הספרייה הלאומית, מס' מערכת 990001203480205171-1 מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה