מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם מארי סאלם עוזירי נולד לאימו ולאביו חכם אברהם בשנת תר"ן (1890) בעיר מנאכה בתימן.
בשנת תר"ס (1900) עברה משפחתו לעיר צנעא, שם התגוררו בסמוך לבית הכנסת מהרי"ץ. חכם מארי סאלם אלעזירי למד תורה מפי חכם מארי אברהם צאלח בבית הכנסת מהרי"ץ. בשנת תרס"ד (1904) החל ללמוד מפי חכם מארי יחיא יצחק הלוי, ראש אבות בתי הדין של תימן, ומפי חכם מארי יחיא אביאץ' בבית הכנסת 'אלמסוארי', והוסמך כמורה הוראה ושוחט.
בשנת תרע"ג (1913) נשא לאשה את נעמה בת חכם מארי חיים צאלח, ונולד להם בנם אברהם. כעבור כמה חודשים נפטרה אשתו. בשנת תר"ץ (1930) נשא לאשה את בוניה בת חכם מארי יוסף סלימאן עראקי הכהן, ונולדו להם חמישה בנים ושלוש בנות. מרבית יומו עסק בתורה, ורק לאחר שליש היום, היה יוצא לחנותו, והתפרנס מעבודתו כצורף. בשנת תרצ"ט (1939) לאחר פטירתו של חכם מארי יעקב גיאת, ניקרא לשוב לעיר הולדתו מנאכה, לשמש רב העיר וראש אבות בתי הדין.
בשנת תש"ט (1949) לאחר מסע רצוף תלאות וייסורים, במהלכו נגנב ממנו ארגז ובו אוצר ספרים וכתבי יד נדירים, זכה ועלה לארץ ישראל. בהתחלה התגורר במחנה העולים עין שמר, ולאחר כך עבר ביוזמתו עם קבוצת עולים יוצאי מנאכה למושב זנוח, שבפרוזדור ירושלים. הוא שימש רב המקומי, מוהל ושוחט.
בשנת תשי"ז (1957) עבר לקריית אונו, שם הנהיג את יוצאי העיר מנאכה, שהתיישבו במקום.
בשנת תשל"ד (1974) נהרג בנו החייל יוסף עוזירי הי"ד, בעת פעילות מבצעית, כשרכבו עלה על מוקש.
בזקנותו איבד את מאור עיניו ונחלש, ובני ביתו סעדו אותו עד לפטירתו.
חכם מארי סאלם עוזירי נפטר ביום י"ח בכסלו תשמ"ב (1981).
כעשר שנים לאחר פטירתו, אותרו במוזיאון בארצות הברית, חלק מכתב ידו ובו שאלותיו ותשובותיו בהלכה, שנגנבו ממנו כשעלה לארץ ישראל. בשנת תשס"ו (2006) יצא לאור, בידי נכדו, הספר 'עקבי שלום' - שאלות ותשובות, מכתבים ודרשות.

גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שכדאי זכותו של הרמב"ם, שתמהר קץ גלותנו
כל החכמים שאחר הרמב"ם, פשטנים ומקובלים, מודים בפה מלא שאין כמוהו מורה. וכמה חיבורים עשה עד אין קץ, מכולם לא יוכל שום אדם להקשות עליהם ולבטלם, חס ושלום. הלא תראה שכמה נתלבטו חכמינו זיכרונם לברכה, בעניין קץ הגאולה, שכל אחד נתן קץ לפי מה שחוותה עין שכלו. אבל רבינו הרמב"ם, זיכרונו לברכה, לא רצה לתת קץ, אלא אמר: 'וכל אלו הדברים וכיוצא בהן' - כלומר שבעניין המשיח, 'לא ידע אדם איך יהיו עד שהיו. הדברים סתומים הם אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפני הכרע הפסוקים'. ולסוף אמר: 'אמרו חכמים: תיפח רוחם של מחשבי קצין, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר'. עד כאן לשונו. וזה מרוב חוכמתו וזהירותו בדבריו. מי ייתן ונזכה, ויזכו כל ישראל, ללכת בדרכיו ולקיים כל דבריו הלכה למעשה. וכדאי היא זכותו שתגן עלינו ועל כל ישראל ותמהר קץ גאולתנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קלב-קלג, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד הברכות שתמכו בידו, שלא להחזיר שואלו ריקם
'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד' - פירשו רבותינו זיכרונם לברכה, שהקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות לעשות צדקה. וכתוב: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. כל הברכות שבתורה יחולו על ראשי המתנדבים שתמכו בידי להשלים רצוני, שלא להחזיר שואלי ריקם, ממה שהם רגילים. ואף על פי שיש עוד כמה ישיבות שדורשים ממני, אני בוטח בה' יתברך שהוא יעזור לי להפיק רצון כולם. אמן כן יהי רצון.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קכח, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד מעלת הזוכר את הצדיקים עוד בחייהם ומבקר אותם בחוליים
כך מורנו ורבינו המנוח, שלמה בן אברהם נדאף, נוחו עדן גן, זכה לשם טוב במעשיו הטובים. כמה צערים נצטער, וכמה ייסורים סבל, וכמה טלטולים ניטלטל, ממקום למקום, במינוי לגביית הצדקה של ארץ ישראל בכל קצווי תימן, ואיך היה מעורר ועודד הצבור לתפילה ולבקשת רחמים בכל מקום, שהוא הולך בקולו ובדבריו הנעימים, עד שכל הציבור, גדולים וקטנים, מתלהבים ונכנעים לתשובה בלבב שלם ובנפש חפצה. אשריו ואשרי חלקו. מי ייתן לנו תמורתו. אבל אשמים, אנחנו על שאין אנו זוכרים הצדיקים, רק אחרי פטירתם. הנה עובדה, מורנו המנוח כמה שנים עברו, והוא כלוא בתוך הבית, סובל מכמה תחלואים וייסורים, ואף אחד ממנו לא הלך לבקרו, לעשות לו נחת רוח בחייו. על דרך מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'המבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו'.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קמו, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאין זה מן הנכון לנגוע בכבוד שום אדם
לפי מה ששמעתי אתמול בערב, כל הדברים והנאומים, נראה שהכוונה לשם שמים, ולשם הרמת קרן העדה התימנית. אבל יש קצת זלזול במי שהוא, וזה אינו מן הנכון לנגוע בכבוד שום אדם.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קעו, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שחכמתה גדולה מכל חכמות העולם
רוך ה' א-לוהי ישראל, אשר בחר בנו מכל העמים, והנחילנו תורה ומצוות. ומי שיתעסק בתורה תמיד, בנפש חפצה ולב שלם, ודעת הנכונה, ימצא בה כל מבוקשו, וידע שחכמתה גדולה מכל חכמות שבעולם.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קלז, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאם צריך להיכנס לבית כנסת, יקרא איזה פסוקים
אם צריך להיכנס לבית הכנסת לאיזה צורך, יקרא איזה פסוקים או איזה משנה או איזה מזמור או ישהה מעט ואחר כך יצא, שהישיבה בה מצווה, שנאמר: 'אשרי יושבי ביתך'. וכן כשהאדם בתפילה, שהיא עבודה שבלב, שנאמר: 'ועבדתם את ה' א-לוהיכם' 'בכל לבבכם'. צריך להשתדל מאד לכוון בפירוש המילות על כל היוצא מפיו, תפילות וברכות ולימודים, ומצווה גוררת מצווה, שיתעורר מתוך הדברים לעבוד את בוראו עבודה שלימה, עבודה תמה, ביראה ואהבה ושמחה רבה, וחיתוך מילות בשפתיים עריבות.
ומתוך כך לא יבוא להיות עובד א-לוהים דרך עראי, כדרך הרבה בורים, שבהיותם מברכים או מתפללים או לומדים נותנים קול עז, לגעור בשום אדם או לרמוז שום דבר שרוצים ואומרים 'הו, הו' או 'אי, אי', ומשחקים. ואם יציירו בדעתם שהם מדברים לפני מלך בשר ודם בעשיית אלו הגערות והרמיזות תכסמו בושה וכלימה, וכדי בזיון וקצף.
ועל זה וכזה אנו אומרים בכל יום בברכת קריאת שמע: 'אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו'. ויש רבים שסוברים שהם מברכים ומתפללים, אבל תפילתם וברכתם פסולים, שמדלגים כמה תיבות ואותיות. ושתיים רעות עושים, שנהנים בלא ברכה ותפילתם אינה תפילה. וזה פרי המהירות, ואין זה מברך אלא מנאץ. אשרי איש ירא את ה' יקבל עליו בכל תוקף וישתדל ברוב עוז ותעצומות לברך כל ברכותיו בקול רם, אות באות, תיבה בתיבה, ברצון, בחדוות הלב. וזה כל האדם שישתדל בכל תוקף לקיים כל דבר טוב. ובזה נזכה לביאת משיחנו ובנין בית תפארתנו אמן.
חכם מארי סאלם עוזירי, עקבי שלום, עמ' קכד-קכה, הוצאת המשפחה, ישראל, תשס"ו (2005) מתוך 'החכם היומי'