מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם וציף יתרו הכהן נולד לאביו חכם כמוס הכהן צגייר ואימו רויחלה (רחל) בשנת תרע"ז (1917) בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי רבותיו חכם מכלוף עידן מחבר הספר 'מלא העומר', חכם משה כהן דריהם מחבר הספר 'אהל משה' וחכם סאסי כהן מחבר הספר 'פרוכת המסך'. למד תורה מעוני וראה ברכה בעמלו בתורה. היה כותב חידושיו אך הסתירם מעיני הציבור. בשל קשיי הפרנסה, נאלץ לעסוק במסחר, וקבע לימודו בלילות.
עוד בהיותו אברך, בן שמונה-עשרה, נבחר לתקוע בשופר בבית הכנסת אלגריבה בראש השנה. מכיוון שטרם נישא, היו שערערו על בחירתו כממלא מקום סבו, חכם אהרון הכהן, אך חכם כלפון משה הכהן, רבה של ג'רבה, וראש אבות בתי הדין עמד לימינו, ואישר את בחירתו.
היה ממונה להעלות את נרות השמן לקראת שבת, בשלוש ישיבות: ישיבת רבי אברהם כהן, ישיבת רבי כליפה הכהן וישיבת רבי עמרם הכהן. לצורך זיכוי הרבים הדפיס את הספר 'תקפו של יוסף', המביא בשפה ערבית את סיפורי חכמינו זיכרונם לברכה על יעקב ובניו. לימים הקליט את הספר, וכן הקליט את ברכת המזון, קריאת שמע על המיטה, כמה מקינות תשעה באב, פזמונים וקטעי תפילות לימים הנוראים בנוסח יהודי ג'רבה.
זמן מה עסק במלאכת השחיטה והמילה. לימים למד גם את מלאכת כתיבת סת"ם.
בשנת תש"ח (1948) לקה בדלקת קשה בעינו השמאלית ובנו סבל מחום גבוה. לאחר שהבריאו זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר צפת, ואחר קבע את מקומו בעיר טבריה, מתחת לבית כנסת 'קרלין', והיה אחראי על מקווה הטהרה בעיר. בשנותיו הראשונות בארץ ישראל עבד ביעור, וסבל ממצב כלכלי קשה עד שהתקשה לקנות את צורכי השבת. עם זאת, היה משכים לקום טרם עלות השחר, ללמוד בספר הזוהר.
בשנת תשכ"ז (1967) נפל ושבר את אחת מחוליות עמוד השדרה והיה מגובס למשך חודשים רבים. בשנת תשל"ז (1977) התהפכה מכוניתו והתרסקה לתוך ואדי, בהיותו בדרך לעבודה. הוא ניצל בנס וקיבל על עצמו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת הוריו ואחיו. למרות קשיי ראייה, שאילצו אותו לעבור ניתוח, זכה לסיים כתיבת ספר התורה, והכניסו לבית כנסת בחג השבועות בשנת תשל"ח (1978).
בשנותיו האחרונות סבל מייסורים קשים, והקדיש עצמו לתורה. הוא סיים את לימוד הזוהר חמישים פעם. הקפיד להתפלל בציבור, ושימש תוקע בשופר בראש השנה, ושליח ציבור בתפילת מוסף של יום הכיפורים.
חכם וציף יתרו הכהן נפטר ביום כ"ח בסיוון תשנ"ז (1997) והובא למנוחות בבית הקברות בטבריה.
לקט חידושיו ודברים לזכרו יצאו לאור בשנת תשנ"ח (1998) בספר 'כמוס עמדי' בעריכת חתנו חכם מאיר הכהן.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד לכתוב קונטרס חליפות מכתבים והתווכחות עם עמיתיו בתורה
קניתי את זה (הפנקס), למען אכתוב בו את אשר ישים ה' בפי, יום יום, חידושי גמרא פירוש תוספות ומדרשים בעזרת ה'. ויהי רצון כי יזכני ה' לחדש חידושים רבים ואמיתיים בפרד"ס תורתנו הקדושה. והיות כי כבר יש לי קונטרס אחר לזאת, החלטתי הקונטרס הזה לכתוב בו, רק מה שהתווכחתי עם עמיתי בתורה, ה' יחיים ויחזקם, מקהל קדוש אלחארה ומעיירות אחרות, ה' עליהם יגן אמן. ויהי רצון שיתקיים בי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'קנאת סופרים תרבה חכמה' - ופירוש 'סופרים' רצה לומר: חליפות מכתבים והתווכחות, על ידי זה תרבה חכמה אמן.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' יד, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שבא יתרו להתגייר לאחר מתן תורה, שאין לו חשש מהגלות
על ידי לימוד תורה תבוא הגאולה, ולכן לאחר מתן תורה שבזכותה תבוא הגאולה בא להתגייר שאין לו חשש מהגלות, שהרי על ידי התורה יגאלו. ... גם כן יובן על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שעל ידי לימוד תורה לשמה זוכה למלבוש רוחני בעולם הבא הנקרא 'חלוק של רבנן', לכן לאחר מתן תורה שעל ידי שילמד בה לשמה יזכה למלבוש רוחני בעולם הבא בא להתגייר.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' רי, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שלא הקשו מבני רבן גמליאל, שאכלו משום שמחת חתן וכלה
'מאימתי מתחילים לקרות שמע בערבים ... רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח'. - וקשה, שנאמר שהברייתא מדברת בעני נוכרי, שכיוון שאין לו נר - אוכל בערב, אבל עני ישראל, מקדים אכילתו לפני שיגיע זמן קריאת שמע ותפילה, וכשיגמור אכילתו מתפלל. גם כן, בעני כותי שקורא קריאת שמע, ואינו מדקדק בזמן התפילה וקריאת שמע. ...
ועוד קשה לי על דברי התוספות: למה לא הקשו מבני רבן גמליאל, שלא קראו קריאת שמע בתחילת הלילה, שכיוון שהגיע זמן קריאת שמע ותפילה, איך אכלו ושתו אז ... - נראה לי לתרץ, שמשום מצוות חתן וכלה לאכול איתם ולשמח אותם מותר לאכול, אף על גב שהגיע זמן קריאת שמע.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' לט, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שככל שקרוב יותר ליום המיתה, כך זהיר יותר במצוות
'ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף' - הטעם הפשוט שציווה רק את יוסף, מפני שהוא מלך ויש ביכולתו לקיים את צוואתו. אך אפשר לתת טעם נוסף, כפי הידוע שיוסף נפטר לפני אחיו, ואפשר להניח שיוסף ידע זאת מראש. גם אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא: 'לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על היצר הרע, שנאמר: 'רגזו ואל תחטאו' - אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה'.
ולכן מטבע הדברים, ככל שאדם קרוב יותר ליום המיתה, קל לו יותר להתגבר על יצרו, ומזדרז יותר בקיום המצוות. ולכן יוסף, שיתכן לומר שידע שהוא ימות לפני אחיו, הרגיש שהוא קרוב יותר ליום המיתה, והיה זהיר יותר במצוות, ומשום כך יעקב אבינו, עליו השלום, ציווה רק אותו על קבורתו, כי ידע שיוסף יעשה ככל יכולתו בקיום מצווה זו.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' רו, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד דבקה לעפר להדבק בתלמידי חכמים
'דבקה לעפר נפשי, חייני כדברך' - שדבקתי בעפר, דהיינו: תלמידי חכמים ... ולכן 'חייני כדבריך' - שאמרת: 'כי הוא חייך ואורך ימיך'.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' ריח, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד להתפלל, שיחדש חידושים רבים ואמיתיים
קניתי זה הפנקס, לכתוב בו חידושי גמרא, פירוש, תוספות, את אשר ישים ה' בפי, יום יום, בעזרת ה' וישועתו, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שחייב אדם לכתוב כל חידוש שיעלה בדעתו, ואם לא יענש על כך, לא עלינו. ... ואני תפילה לא-ל נורא עלילה, שיעזרני על דבר כבוד שמו, ויסייעני לחדש חידושים רבים ואמיתיים, לאמיתה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ... ודע שכל מה שכתבתי כאן הוא בלי בירור, וגם אין סדר למשנה, ובעזרת ה', לעת הפנאי אחזור עליהם ואבררם ואסדרם על מקומן.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' טז, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שמי שיש לו ייסורים בעולם הזה נקרא צדיק
'יסור יסרני יה ולמות לא נתנני' - אדם שיש לו ייסורים בעולם הזה נקרא 'צדיק', כי הייסורים ממרקים ומזככים אותו ממעט עוונות שיש בידו. וידוע שהצדיקים במיתתם קרויים 'חיים'. וזהו שנאמר: 'יסור יסרני יה' - ועל ידי זה נעשיתי צדוק, ולכך 'ולמות לא נתנני' - שגם כשאני מת נחשב כמו חי.
חכם וציף יתרו, כמוס עמדי, עמ' רטז, [הוצאת המשפחה, בני ברק], תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'