מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אלעזר אבוחצירא נולד לאמו שמחה ולאביו חכם מאיר אבוחצירא בשנת תש"ח (1948) בריסאני שבמרוקו.
גדל בתורה וביראה על ברכי סבו, הבאבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא. אביו, חכם מאיר אבוחצירא היה רב העיר מידלת במרוקו, ועמד בראש ישיבת תומכי תמימים של חב"ד בעיר. משנת תשי"ג (1953) שימש אביו לרב העיר ארפוד. בשנת תשכ"ג (1963) חכם אלעזר אבוחצירא למד בישיבת תומכי תמימים של חב"ד בקזבלנקה. בשנת תשכ"ה (1965) נפטרה עליו אמו, מרת שמחה.
בשנת תשכ"ו (1966) זכה ועלה עם אביו לארץ ישראל, והתיישבו בעיר אשדוד. חכם אלעזר אבוחצירא למד בישיבת 'הרמב"ם' בתל-אביב מפי חכם אברהם חפוטא, ולאחר מכן בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים. לבקשת סבו, הבאבא סאלי, היו חכם אלעזר אבוחצירא ואחיו, פוקדים בשבתות את יישובי הספר, הכפרים והעיירות, בהם התיישבו עולי מרוקו, לחזקם בשנים הקשות של העלייה,  ולשמור על מורשת אבותם.
חכם אלעזר אבוחצירא נשא לאישה את מרת דבורה ונולדו להם שבעה ילדים.
בשנת תשמ"ג (1983) נפטר אביו, ובשנת תשמ"ד (1984) נפטר סבו. חכם אלעזר אבוחצירא, שהתיישב בעיר באר שבע, החל לקבל קהל, שנהר אליו מכל רחבי הארץ, לקבל את ברכתו ועצתו. חכם אלעזר אבוחצירא שהיה שקוע בעולמה של תורה, והיה פרוש מחיי העולם הזה, מיעט לצאת מפתח ביתו. בין ביתו לאולם בית הכנסת, הייתה מנהרה, ששימשה אותו בצאתו לתפילה בציבור.
חכם אלעזר אבוחצירא נרצח בידי אדם מעורער בנפשו, שנכנס אל ביתו לקבל את ברכת הרב. חכם אלעזר אבוחצירא נפטר ביום כ"ז בתמוז תשע"א (2011), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.
לאחר פטירתו יצאו לאור חיבורים מכתביו ובהם 'פקודת אלעזר', 'משמרת אלעזר' 'תנא דבי רבי אלעזר', ועוד.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהמפזר צדקות, מובטח בו שיחזור בתשובה
אמר שמורו ורבו אביו, רבינו מאיר, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר על אחד שלא היה מוחזק לשומר תורה ומצוות, אבל היה מפזר צדקות, שהוא מובטח בו שיחזור בתשובה. וכשנשאל על ידי רבינו מהיכן מובטח שיחזור בתשובה, ורבינו מאיר, זכר צדיק וקדוש לברכה, ענה לו: העניין של הקושי לחזור בתשובה, זה מפני שיש קשיים לאדם להתגבר על יצרו. ואמר: אדם שמוכן לפזר צדקות, שדבר זה הוא קשה בטבע לאדם להיפרד ולתת מממונו לאחרים, ואם האיש הזה הגיע למידה זו בעניין פיזור צדקות, להתגבר על טבעו ולתת מממונו לאחרים, יש לו כבר התכונה להתגבר על יצרו, מובטח שגם בעניינים אחרים ישתמש בתכונה הזו, להתגבר על יצרו ויחזור בתשובה שלא יחטא גם בעניינים אחרים. ורואים מזה שהמבחן האמיתי לגדלות וכוחות האדם, זה טמון ביחס שלו לממון ולכסף, אם הוא מתגבר כל יצרו עד כדי להפסיד ממון זה, מראה שיש לאדם כוחות נפש להגבר על יצרו.
חכם אלעזר אבוחצירא, פקודת אלעזר, עמ' 101, יהודה איטח (עורך), מכון אור הטוב, ירושלים, תשע"ד (2013) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד 'ולא בכסף תגאלו', כשאין כסף, אין שנאה, ואז תגאלו
אדם מקנא למה לשני יש. אדם צריך לדעת שאין מקריות בעולם, וכל דבר ודבר זה רצון הקדוש ברוך הוא. אם נכנס אדם לבית חברו והוא שובר שם איזה חפץ, אין מה להתרגז עליו, אם הוא לא היה שובר, זה היה נשבר מעצמו. הקנאה בדרך כלל היא בין העשירים אבל לעניים אין מה לקנא. זה מה שכתוב: 'חנם נמכרתם', בעבור שנאת חינם נמכרתם, 'ולא בכסף תגאלו' - וכשלא יהיה לכם כסף שאז לא תהיה שנאה - תגאלו. וכמו שהגמרא אומרת: 'אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מהכיס'. הרש"ש שהיה עשיר פירש כך: 'כיס' - הכוונה לכיס של צדקה, כולם יהיו עשירים גדולים כך שהכסף בכיס יהיה רק שטרות גדולים ולא פרוטות, ותהיה אהבת חינם גדולה וזה יהיה תיקון לשנאת חינם.
חכם אלעזר אבוחצירא, דברי אלוקים חיים, עניני בר מצוה, עמ' 11, משפחת אביחצירא, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלומד בלא שמחה, עושה רק צער לקב"ה
אדם שנמצא, ה' יצילנו, באבלות, אסור לו ללמוד תורה, שכן 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. ולאבל, ה' יצילנו, אסור לשמוח. העיקר זה השמחה. אדם שלא לומד בשמחה, עושה רק צער לבורא עולם. פעם אמרתי: אדם שלמד סוגיא ולא יודע אם הבין היטב את הסוגיא, יראה אם הוא שמח - סימן שהבין כי 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' - סימן שהם ישרים.
חכם אלעזר אבוחצירא, דברי אלוקים חיים, עניני בר מצוה, עמ' 10, משפחת אביחצירא, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד לרעך כמוך, אפילו בני אומנותו, שאין כולם קונים אצלו
'ואהבת לרעך כמוך' - אפילו שכתוב שאדם שונא את בני אומנותו, והסיבה שהוא חושב שאם היה לבד, כולם היו קונים אצלו, והיה לו יותר. אבל אם הוא יודע שהכל מהקדוש ברוך הוא, אין סיבה לקנאה. 'ואהבת לרעך כמוך' - אפילו שהוא עושה מה שאתה עושה, והסיבה היא 'אני ה'' - אני שיש לי בשביל כולכם.
חכם אלעזר אבוחצירא, דברי אלוקים חיים, עניני בר מצוה, עמ' 11, משפחת אביחצירא, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד להוציא הגנב מסביבתו הרעה, ולתת לו כל המפתחות
כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ככתוב: 'טוב לו עמך'. ומוסיף בירושלמי, שאם יש לו רק כרית אחת, שייתן אותה לעבד. וצריך להבין, הרי עבד זה גנב, שלא היה לו לשלם ונמכר בגניבתו כדי להחזיר את הכסף. האם לגנב צריכים לתת כזה כבוד ועוד יותר מהבעלים. אלא שהתורה רצתה לשקם את האדם הזה. ישנם עוד גורמים להתדרדרות, בטלה, חברים רעים, לכן אמרה התורה קודם כל תוציא אותו מהסביבה שלו, מהחברים הרעים שלו. ושנית, תן לו עבודה ותראה לו שאתה סומך עליו. ניתן לו את כל המפתחות של האוצרות, ולאחר שחרורו העניק תעניק לו, שיהיה לו כסף לסחור, ואז תשקם אותו לגמרי.
חכם אלעזר אבוחצירא, דברי אלוקים חיים, עניני בר מצוה, עמ' 5-6, משפחת אביחצירא, פתח תקוה, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שאין דרכם לעשות מופתים, אלא להרבות זכויות ותפילות
מופתים ונסים לא היו בדרכם של אבותינו הקדושים. הרי כאשר עושים למישהו נס, מנכים לו מזכויותיו, ואנחנו מחפשים להרבות זכויות אצל כל יהודי. תפילות כן, ברכות כן, אבל דברים שהם בבחינת 'נסים', לא מורי ורבי אבי, ולא מורי ורבי זקני, נהגו כן. בדיקת כתובות והסתכלות בשמות, גם זה לא ראינו במשפחתנו מעולם. קמיעות, על אחת כמה וכמה שלא. לפני מאות שנים, היו מי שידעו לכתוב קמיעות, אבל בימינו זהו דבר מסוכן. רק תפילות וברכות. אלא שיש מקומות שאפשר להחזיר מישהו בתשובה באמצעות מופת גלוי, אזי למען שמו יתברך, כדי לקדש שם שמים, ולהכניס יהודי תחת כנפי השכינה, גם אבותי הקדושים היו עושים מופתים ונסים ממש.
חכם אלעזר אבוחצירא, משמרת אלעזר, בתוך פקודת אלעזר בשבח הרשב"י‏, עמ' ד, פקודת אלעזר, באר שבע, תשע"ה (2015) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שישתתף בצער הזולת גם על חשבון שמחתו האישית
'ולא ששתי בתקלת חברי' - מה שבח הוא זה, ואיזה גדלות היא זו?! האם זה נחשב למעלה, שרבי זירא לא הגיע לדרגה של שפלות, להיות שש בתקלת חברו, שעבור זה יקבל שכר יקר וחשוב, לזכות לאריכות ימים? ... אלא הכוונה, בעת שרבי זירא היה לו שמחה וששון במעונו, וראוי לו להיות בשמחה, ובאותו זמן הזדמן לו לראות תקלה אצל חברו, היה ממעט מהשמחה והששון האישי, שהיה ראוי שישיש וישמח בו, בגלל שחברו באותו זמן היה שרוי במצב של תקלה.
חכם אלעזר אבוחצירא, פקודת אלעזר, עמ' 1, יהודה איטח (עורך), מכון אור הטוב, ירושלים, תשע"ד (2013) מתוך 'החכם היומי'