מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם דוד אבוחצירא, נולד לאביו חכם מסעוד ולאימו עיישה בשנת תרכ"ו (1866) בעיר ריסאני שבתפילאלת במרוקו.
גדל בתורה וביראה על ברכי סבו, ה'אביר יעקב', חכם יעקב אבוחצירא, ומפי דודו חכם יצחק אבוחצירא.
בשנת תר"ם (1879), שיצא סבו, חכם יעקב אבוחצירא, בדרכו לארץ ישראל, החל לשמש אביו, חכם מסעוד אבוחצירא כראש הישיבה, ומנהיג הקהילה. חכם דוד אבוחצירא המשיך להעמיק בלימוד התורה, בנגלה ובנסתר, היה לתלמיד חכם עצום, ונהג בפרישות ובקדושה יתרה.
בשנת תרס"ח (1908) נפטר אביו, והוא החל לשמש כראש הישיבה, ומנהיג הקהילה, אך לאחר זמן מה, העביר את תפקיד ראש הישיבה, לאחיו הקטן, הבאבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא. תפקידיו בקהילה, העביר לבני משפחתו. הוא עצמו הסתגר בעליית גג ביתו, והקדיש עצמו ללימוד תורה. אפילו מקווה טהרה, היה לו בביתו, כך שלא יצטרך לצאת מפתח ביתו. היה ישן על כסא, ולא אכל בשר. שקד על תלמודו בתעניות ובסיגופים וחיבר ספרים. כל אותם שנים למדו איתו בעליית הגג, חכם אליהו אבוחצירא וחכם משה תורג'מן.
חכם דוד אבוחצירא התאלמן פעמיים ונולדו לו בנים ובנות, רובם נפטרו בחייו. בתו, הרבנית שמחה מור יוסף, האריכה ימים, זכתה ועלתה לארץ ישראל.
בשנת תרע"ב (1912) יצא דודו, חכם יצחק אבוחצירא, בשליחות הישיבה, אך נרצח בידי שודדים ליד העיר תולאל.
בשנת תר"פ (1919) כחלק מהתקוממות כנגד הפרוטקטורט הצרפתי, נחשדה משפחת אבוחצירא כמשתפת פעולה עם הצרפתים. מולאי מוחמד אל-קאסם מנהיג המורדים, גזר מיתה על יהודי העיר ריסאני, לבסוף החליט להרוג במיתה משונה את רב הקהילה חכם דוד אבוחצירא ואת פרנסי הקהילה חכם יצחק בן שמחון, ובנו חכם דוד.
חכם דוד אבוחצירא הי"ד הוצא להורג בירי תותח, בעיצומו של יום השבת, ביום י"ד כסליו תר"פ (1919). על יהודי העיר נאסר להתאבל עליו. אחיו הקטנים, הבאבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא, והבאבא חאקי, חכם יצחק אבוחצירא ברחו לעיר בודניב. שם הקימו מחדש את הישיבה. הבאבא סאלי התאבל על אחיו במשך שבע שנים עד שנגלה אליו בחלום, והורה לו להפסיק להתאבל עליו.
בשנת תרפ"ג (1923), לאחר פטירתו, יצאו לאור בירושלים שלושה מספריו: 'פתח האהל', 'רישא וסיפא' ו'שכל טוב'.

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שמהם ובהם נתקן כללות כל אחד ואחד מישראל
'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים' - שכפל הלשון, גם כן בה להורות ולרמוז שהוא לעומת שני תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהגם שהכל ניתן ונתגלה בהר סיני, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'את אשר ישנו פה עמנו' - שכל נשמות ישראל שם היו, ושם נמצאו בהר סיני בשעת מתן תורה. אפילו כך, שכחו להם איש ואיש מה שקבלה נשמתו, רק ואך על ידי הטורח, חוזר וזוכר לו מה שזוכר, כל אחד לפי טורחו ויגיעתו בה. כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה: 'אדם כי ימות באהל'.
וזהו: 'ועתה אם שמוע תשמעו' - לעומת שני תורות כנזכר, אשר כללותם הוא בקולי קול תורה בזמן ש'הקול קול יעקב'. אכן לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, והיינו ראש המקרא 'ועתה' לשון תשובה, כנזכר לעיל. ובכלל התשובה הוא ללמוד על מנת לשמור ולעשות ולקיים כל תרי"ג מצוויה ותולדותיהם. וזהו 'ושמרתם את בריתי' - 'ברית' עם התיבה גימטרייה תרי"ג, שזהו עיקר בריתי ושמירתו, הן הנה שמירת כל תרי"ג מצוות וקיומם, שבזה גם כן נשמר ונתקן כל אדם מישראל, השומרים בכלל איבריו וגידיו, ש'זה לעומת זה עשה הא-לוהים' כידוע על פסוק 'כי זה כל האדם'. והיינו גם כפל 'שמוע תשמעו', לעומת הלימוד והמעשה. גם לעומת רמ"ח ושס"ה, שמהם ובהם נתקן כללות כל אחד ואחד מישראל, המקיימים כנזכר. וזהו 'והייתם לי סגולה מכל העמים' - שלא נתנו להם רק שבע מצות כידוע. אכן אתם בני ישראל 'והייתם לי סגלה' בהארת רמ"ח איבריכם ושס"ה גידיכם.
חכם דוד אבוחצירא, פתח האהל, שמות, עמו' קיא, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד נשיאות ראש לכל בני המלכה, שהיו עימה בצערה
'נשא את ראש כני גרשון גם הם' - בני הגלות הסובלים בגלותם צער השכינה, כביכול אשר היא עמם בגלותם כידוע, 'גלו לבבל שכינה עמהם', שכיון ששוכחים צרתם גם בגלותם ורק המה להם בצרת מלכות שמים כל גלותם לעיקר כנזכר. גם להם תחת זה, גאולה תהיה להם בעת גאולתה, ברוב עז ושלום לשמוח בשמחתה, כידוע על פסוק: 'כי בשמחה תצאו'. ...
נשיאות ראש לכל בני המלכה, שהיו עמה בצערה, גם בכלל גירושים בגלות. וזהו גם הם בכללה לשמוח בשמחתה בעת וזמן נשיאות ראשה, בגאולתה, שכל מעלותיה נכללים בזה. והיינו לו, גם כן שגם הם בכלל הרמת הראש, שלא מצאנו לומר הרמת מלכות שמים בזמן הגאולה, אלא 'נשא את ראש בני גרשון גם הם' - לעומת שיהיו עמה בצרה. ולפיכך נקרא בשם 'גרשון' - לעומת הגירושין שסבלו להם.
חכם דוד אבוחצירא, פתח האהל, במדבר, עמו' יז-יח, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד הגם שאין לך עכשיו תלווה מחברך, ואל תשיבנו ריקם
'טוב איש חונן ומלוה'. - דהיינו: הטוב שיש לאיש באותו עולם, הוא דווקא מה שהוא 'חונן ומלווה' בזה העולם, בעודו בחיי חיותו, על דרך מי שטרח בערב שבת, והוא גם כן על דרך 'במתים חפשי' כידוע. וזהו עיקר טובו של האיש באותו עולם, 'שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם', ומבלתי זה אין לו שום טוב, ה' יצילנו. ... וזהו 'חונן' - במתנת חנם, דהיינו: חונן דלים בצדקתו, 'ומלוה' - דהיינו גמילות חסדים. גם 'ומלוה' על דרך 'לוו עלי ואני פורע', דהיינו הגם שאין לך עכשיו מה תיתן לעני, הבא כסף, תלווה מחברך ואל תשיבנו ריקם מלפניך, ואני פורע לך חסרונך ועמלך. ודהיינו: 'חונן ומלוה' שניהם טובים.
חכם דוד אבוחצירא, שכל טוב, דרושים ותהלים, עמ' שסב-שסג, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ז (1996) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהשלום והאהבה הם תיקון גילוי הקץ
'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב אל ישראל אביכם'. - בקש אבינו יעקב, עליו השלום, לגלות להם הקץ ונסתם הימנו, והתחיל בדברים אחרים. והיינו, לומר לעומת השלום ואהבה ואחוה שתהיה ביניהם, וכן לבניהם ולבני בניהם אחריהם, שבגלל זאת יתוקן הדבר לאמיתו כידוע במדרש גדול השלום. ... והיינו זה תיקון גילוי הקץ. ... ובזה גם בא על נכון כל הכתוב: 'ויקרא יעקב אל בניו' - בלשון חיבה כידוע. 'יעקב' בעל השלום על דרך 'ושבתי בשלום'. גם כי ידוע במעלותיו הרמוזים בשמו, שהם ייחוד ענוה קדושה ברכה, שעל ידי השלום המה מוכנים. ובכן כאן רצה להופיע מרוב שלומו לבניו. והיינו 'אל בניו' - כולם כאחד טובים ביחוד ושלום ורעות. ... 'האספו' - ביחוד גמור, גם 'האספו' 'הקבצו' - מבית ומחוץ, גם לעומתכם ואחריכם, בניכם ובני בניכם.
חכם דוד אבוחצירא, פתח האהל, בראשית, עמו' שמז, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מרמז מקישור תחילת פרשת בראשית לסופה על ימי התשובה באלול
עשרה ימים שבין כסא לעשור, שעליהם נאמר מקרא כתוב: 'דרשו ה' בהמצאו' - והיינו לייחד, כידוע. וגם בכלל כל ימי החג עד עבור הושענא רבה ועד בכלל, שהוא שמחת התורה, והיינו רוב של החודש כולו בקדושה, מן התורה מאורשה, יחיד כרבים בתשובה חדשה ומרוצה, קטן וגדול משם הוא הורשה, להשתחוות ארצה, כל מי שיצא חוצה, בוא יבוא ברינה בתשובתו הרמתה, להיכנס לפני ולפנים מן המחיצה. ומה גם לרבות רבותינו זיכרונם לברכה, עליהם השלום, שמהם ובהם תיקנו והכינו לנו ולכל אחינו, כל ימי חודש אלול, בתוספת מרובה טובה, כל הרוצה ליטול את השם, בלא כלימה ובושה.
חכם דוד אבוחצירא, פתח האהל, בראשית, עמו' א-ג, הוצאת ישיבת נר יצחק, ירושלים, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'