מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם סעיד חדאד נולד לאביו חכם מסעוד חדאד ולאימו זהריה בשנת תר"ן (1890) בעיר גאבס בתוניסיה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר גאבס. אחיו, חכם ישועה חדאד, מחבר הספר 'משמיע ישועה'. אחותו, רחימה, היא אשת החכם שאול הכהן, סגן ראש רבני תוניסיה. עיקר תורתו למד מפי רבו, החכם חיים חורי, רב העיר גאבס. חכם סעיד חדאד העתיק שמועותיו מרבו, הכינם לדפוס, והוסיף הגהותיו עליהם.
חכם סעיד חדאד נשא לאישה את מרת סאסיה בת עזיזה. היה שוקד על תורתו, ולפרנסתו שימש שוחט ובודק.
בשנת תרע"ו (1916) הודפסו שתיים מדרשותיו בספר 'חסד ואמת' שחיבר רבו, חכם חיים חורי. בשנת תרפ"ד (1924) הודפסה תשובה שנשלחה אליו, בעניין דיני ירושה, בספר 'ישיב משה' שחיבר חכם משה שתרוג.
בשנת תש"ו (1946) הוזכר בספר 'חן טוב למרי נפש', שחיבר חכם ניסים חדאד, ובו כותב שחכם סעיד חדאד חיבר שני ספרים: אחד על התלמוד ואחד דרושים, ושני הספרים עומדים בכתב יד. חידושים מחכם סעיד חדאד הובאו בספרי בני דורו, כך מובא בספר 'שער הרחמים', שחיבר ידידו, יחכם מעתוק רחמים דמרי.
חכם סעיד חדאד זכה ועלה לארץ ישראל בשנת תש"י (1950)
חכם סעיד חדאד נפטר ביום י"ט בטבת תשי"ד (1953). כך כותב בנו בספר 'אם הבנים שמחה' שחיבר חכם ניסים טרבלסי. בשנת תשל"ז (1977), לאחר פטירתו, הודפסו דרשותיו בידי תלמידו, חכם שמעון חיררי בספר 'סיחה נאה'. שם כותב שחכם סעיד חדאד נפטר ביום כ' בטבת תשט"ו (1955).

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד איזהו עשיר, שאינו נותן לשמח את עצמו בעת שמחלק צדקה
הנה מצאנו שעל ידי שני דרכים אין הממון מתקיים ביד בעליו - או שאינו עושה אלא לכבודו או שאינו עושה לפי ערכו, וכל שכן שאינו עושה כלל. ולזה אמר התנא: 'איזהו עשיר' - המתקיים ממונו בידו והוא 'שמח בחלקו' - פירושו שאין נותן צדקה רק לכבודו, ולשמח את עצמו בעת שמחלק צדקה לעניים. או פירוש 'שמח בחלקו' - שחושב הממון שבידו חלקו שלו ואין חלק העניים בידו, כידוע מאמר חכמינו זיכרונם לברכה, שחלק העניים פיקדון ביד העשירים, ולכן מי שאינו מאמין בדברי חכמינו זיכרונם לברכה אלו, אינו נותן כלל, או אף על פי שנותן, אינו נותן כראוי לו, מי הוא זה ואיזהו, אשר הוא עושה כן ויתקיים עושרו בידו?! - ולזה מביא ראיה, שנאמר: 'יגיע כפיך' - מה שאתה יגע להרוויח ממון לא לכבד את עצמך על ידו אלא 'כי תאכל', רצה לומר לצורך פרנסה דווקא. ... מעתה 'אשריך' - בעולם הזה שמתקיים ממונך בידך 'וטוב לך' - לעולם הבא 'והלך לפניך צדקך'.
סיחה נאה, עמו' יט, בהוצאת חכם שמעון חיררי, ישראל, תשל"ז (1977)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שיכוון כל מעשיו לשם שמים, ואפילו עסק גשמי יכלול לימין
כתב הרב 'עוד יוסף חי', זיכרונו לברכה, בסדר בהעלותך על אומרם זיכרונם לברכה: 'איש הכל בו' - במה שידוע שכל הפעולות בין בענייני הגוף בין בענייני הנפש יתייחסו לידיים, ולכן ברא הקדוש ברוך שתי ידיים לאדם, שהם ימין ושמאל, להורות ביד ימין על עסק הנפשי, וביד שמאל על עסק הגופני וגשמי. אומנם, כיוון שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא נתן הכוח ביד הימין יותר מיד שמאל, מזה אנחנו למדים שרצונו יתברך לעשות עיקר בעסק הנפשי. ... עד כאן לשונו, עיין שם באורך.
ובזה יפורש הכתוב: 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו' - דהיינו שהחכם אינו מתכוון בכל מעשיו אלא לשם שמים, אפילו עסק הגשמי כולל אותו לימין, וזהו 'לימינו'. והכסיל אפילו עסק הנפשי, כולל אותו לשמאלו במה שכל מה שהוא עושה, אינו מתכוון אלא להנאתו. וזה שאמר: 'סוף דבר הכל נשמע' - ופירש רש"י זיכרונו לברכה: מה שתוכל עשה וליבך לשמים. עיין שם. ורצה לומר כי על ידי זה האדם נקרא 'כל' שהוא כולל שמאל בימין, במה שהוא מתכוון בכל עניין.
סיחה נאה, עמו' לג-לד, בהוצאת חכם שמעון חיררי, ישראל, תשל"ז (1977)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד יסוד השגת החכמה וקיומה, ללמוד בבית שגר בו
'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי' - בבית מגורי דווקא, שהיה לומד בבית אשר גר בה. ... ובזה נראה לי לפרש מאמר במסכת שבת, וזה לשונו: 'אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'. עד כאן לשונו. אם לפי הפשט אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמצער עצמו עליה, מה יוצא מזה אם יהיה הצער באהל או במקום אחר? אומנם לפי האמור בא אל נכון, שריש לקיש בא להשמיענו יסוד השגת החכמה וקיומה בבן אדם, והיינו על ידי שיצניע עצמו באוהל כמת, שאין לך צנוע כמוהו, שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות' - ויצניע עצמו 'באהל'.
סיחה נאה, עמו' מד-מה, בהוצאת חכם שמעון חיררי, ישראל, תשל"ז (1977)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאני לעצמי, שחושב רק עלי ועל חברי, דומה לבמה אני
'הלל אומר: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני' - על האדם אומרים המלה 'מי', ועל הבהמה אומרים 'מה'. והנה האדם דרכו להטיב לזולתו כמו שמטיב לעצמו, וכמו שכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'', ואמר רבי עקיבא: זהו כלל גדול בתורה. אבל על הבהמה אומרים 'מה', כי היא דואגת רק לעצמה. ובדרך זו כתבו המפרשים את הכתוב: 'ואת החסידה' - ודרשו בחולין: אמר רב יהודה: חסידה, זו דיה לבנה, ולמה נקרא שמה חסידה? - שעושה חסד עם חברותיה. ולכאורה יש לשאול: היא לבנה סימן לטהרה, ושמה 'חסידה'- נאה לה שעושה חסד עם חברותיה, ולמה היא עוף טמא? - ותירצו, כי היא עושה חסד רק עם חברותיה, ולא עם כולם. וזוהי מידת הבהמה שחושב רק על עצמה (או חברותיה דווקא). אמור מעתה זהו פירוש דברי התנא: 'אם אין אני לי' - כלומר שאין אני חושב רק על עצמי, אלא גם על הזולת, אז יש לי תואר אדם, ולי נאה לומר: 'מי לי'. אבל 'כשאני לעצמי' - שחושב רק על עצמי, אז 'מה אני', נקרא בשם 'מה', שהוא נאמר על הבהמה.
חכם שמעון חירארי, משמחי לב, עמו' לו-לז, [הוצאת המחבר], תשנ"ב (1992)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלומד מאדם כשר, תורה שלו עושה פירות ופרי פירות
'הלומד מחברו וכו' אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו: רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחברו ... אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד'. - והוא קל וחומר מופרך, שדוד למד שני דברים, ומנין שאפילו אות אחת? ...
כי יש הבדל בין אם אדם לומד מאדם ירא שמים וכשר, שאז התורה שלו עושה פירות ופרי פירות, והאות שלומד ממנו הרי היא בבחינת 'עץ עושה פרי' ואינה אות אחת. אבל הלומד מאדם שאינו זכאי, אותו הלימוד בבחינת 'עץ יבש', שאינו מוליד פירות, רק אותם הדברים שלמד ולא יותר. ובכן הדברים שלמד דוד מאחיתופל הם דברים שלא עושים פירות, והרי הם בערכם פחות מאות אחת, שלומדים מאדם כשר.
חכם שמעון חירארי, אור-תורה, שנה שביעית חוברת י (פד), עמ' שעא, אדר תשל"ה (1975)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שהמוכיח דומה לזורע גרעין אחד ומוצא כמה גרעינים
נמצא שהמוכיח דומה לזרע, והוא כמו הזורע זרע גרעין אחד, ומוצא כמה גרעינים, וכל שכן הזורע איפה שלמה, שמרוויח פירות כפליים וכפלי כפליים, כמו כן המוכיח את הרבים ומלמדם דבר אחד או הלכה אחת יש לו שכר כפליים וכפלי כפליים. וזהו שאמר: 'אשריכם זורעי על כל מים' - דהיינו זורעים דברי תורה ברבים, אשריכם שיש לכם רווח גדול כ'משלחי רגל השור והחמור' - לחרוש בהם, שיש להם ריווח גדול.
סיחה נאה, עמו' יג, בהוצאת חכם שמעון חיררי, ישראל, תשל"ז (1977)