מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם נסים חיים שלום מארגונטו נולד לאביו ולאימו, כנראה, בשנת ת"ק (1740) באיזמיר.
ראשית תורתו למד בישיבת החכם שלמה ברכה באיזמיר. גדל בתורה וביראה, הרביץ תורה ברבים, והעמיד תלמידים הרבה. בתוכם חכם רחמים אליהו חזן, מחבר הספר 'אורח מישור', חכם יוסף שאול, חכם אברהם די ג'אביש, חכם אהרן פלאג'י, וחכם אברהם אבן עזרא. כולם חכמי איזמיר.
חכם נסים חיים שלום מארגונטו נשא לאישה את בת החכם יעקב קאלומיטי. הוא עסק בתורה בעוני רב, הוא סבל מחולי וייסורים, ונאלץ לנדוד ממקום למקום. בשנת תקל"ח (1778) נפטר במגיפה, בנו יחידו, חכם ישעיה מארגונטו, והוא רק בן עשרים. חכם נסים חיים שלום מארגונטו חיפש נחמה בכתיבת חידושי תורה, אך שלושה מהספרים שכתב, אבדו בשריפת ביתו. בשנת תק"מ (1780) החל לשמש רב העיירה שומלה (שומן) בצפון מזרח בולגריה, ששימשה עיר מבצר של האימפריה העות'מאנית כנגד פלישות רוסיה הקיסרית. 
בשנת תקנ"ה (1795) הוציא לאור בשאלוניקי את הספר 'טל אורות' - על ספר 'המרדכי', מחבר הספר הוא אחי אימו, חכם יוסף בן ג'וייא, מחכמי צפת. אף אחיו, חכם ירמיה מארגונטו היה מחכמי צפת. 
בשנת תק"ס (1800) שב לעיר הולדתו איזמיר, שם חלה חולי כבד, ונאלץ להישאר מרותק למיטתו.
חכם נסים חיים שלום מארגונטו נפטר ביום כ"ב בכסליו תקס"ט (1808).
לאחר פטירתו נדפסו ספריו: בשנת תק"ע (1810) יצא לאור בשאלוניקי, ספרו 'עושה שלום' - דרשות, ובשנת תקע"א (1811) יצא לאור בשאלוניקי, ספרו 'דרכי שלום', בהסכמת חכם רפאל יצחק מאיו וחכם יוסף חזן, ובתמיכת חכם יצחק אבולעפיה. הספד עליו, שנשא חכם דוד אמאדו, נדפס בשאלוניקי, בשנת תקפ"ג (1823) בספרו 'תהילה לדוד' חלק ב', דרוש ז', דף מ"ט.

 

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שחידושיך, הרי הם כבניך, בהם תהיה אריכות לשלוותך.
שלום עלי, נפשי אמרה, כי יש תקווה לאחריתי, אף כי אחרי מותי, ותהי זאת נחמתי, 'אלה תולדות נח' - מנוחה בעולם הזה ומנוחה לעולם הבא, מרובה מידה טובה, אלו מעשה הצדיקים, 'כל השונה הלכות' מחדש חידושים, נעשו שמים החדשים, בנטעי נעמנים, הרי הם כבנים, מעלה עליו הכתוב, כאילו ילדו, 'מעשה ידיו להתפאר' טוב מעשרה בנים.
אף אני בקרבי, אומר אני, מעשי אלו תלמידי חכמים, מאלמים אלומים, תוך השדה אשר ברכו ה' לשמוע כלימודים, בשימוש חכמים ופלפול התלמידים, ללמד להם אלו הלכות חתוכות, דברי חכמים וחידותם 'האריכו למעניתם', 'כי לווית חן הם לראשך וענקים', בדברים המצודקים, להטיבך לאחריתך, בהם תהיה אריכות לשלוותך, 'בשכבך תשמור עליך', כי שלום לך 'וידעת כי שלום אהליך', באהלי צדיקים, חסידים בכבוד, וילוו אליך, 'וענו ואמרו בא בשלום', 'אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום'.
עושה שלום, הקדמה. דפוס סעדי בן יאודה הלוי אשכנזי, שלוניקי, תק"ע (1810)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שאם שמח בעשיית המצוות מקבל שכר גם בעולם הזה.
'וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו, כי הוא חלקו, כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו'. - והוא כי האדם צריך לעשות המצווה בשמחה, כי זה הוא מה שנותן להם הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, כי שכר מצוות בזה העולם - אין, לא קרן ולא פירות. וזה הכוונה: 'ראיתי כי טוב לאדם מאשר ישמח במעשיו' - שבזה משום השמחה, משלם לך בעולם הזה. 'כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו' - שהכל צפון לעולם הבא, אחר כמה צערות שיבוא לאדם, עד שיהיה ראוי לקבל שכר. ואם כן אם האדם ישמח בעשיית המצוות בעולם הזה, יש פירות בעולם הזה.
דרכי שלום, דף קטו עמ' א, דפוס יוסף מולכו. שלוניקי, ני ברק, תקע"א (1811)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שאריכות ימים של אדם מופת שעסק בתורה ובגמילות חסדים.
'עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא' - אם ראית אדם שמחזיק בתורה וגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר: 'בדרך צדקה תמצא'. צא ולמד מיוסף שמתוך שנתעסק בכבוד אחיו במצרים, זכה לעטרת שיבה, שנאמר: 'וירא יוסף לאפרים בני שלשים'. והיכן מצאנו שעשה צדקות, שנאמר: 'ויכלכל יוסף את אחיו'. וכן באברהם, וכן בדוד. הרי למדת שאין הזקנה מצויה, אלא בדרך צדקה.
ידוע הדבר ומפורסם העניין כמה גדולה מעלת הזקנה, כמאמרינו הפונה קדים, שאריכות ימים של אדם הוא מופת חותך, שעסק בתורה וגמילות חסדים. אשר בזה רגיל אני לפרש מקרא שכתוב בקהלת: 'שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאינו'. - והדבר ידוע, שאם לפי פשט שישליך לחמו על פני המים, בוודאי צרה ויגון אמצא ולא לחם. ואפשר שיובן שעיקר הצדקה והחסד עם המתים שלא לקבל פרס, דהיינו שיעשה הצדקה והחסד עם המתים, שאינו מצפה לתשלום גמול והנה שכרו אתו. 'כי ברוב הימים תמצאינו' - רצונו לומר שתהיה זוכה לאריכות ימים, שעל ידי הצדקה וגמילות חסדים אדם זוכה לאריכות ימים.
דרכי שלום, דף מה עמ' א, דפוס יוסף מולכו. שלוניקי, ני ברק, תקע"א (1811)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכיוון שנשא ונתן באמונה, כאילו קיים את כל התורה.
'מעשה בגוי אחד, שבא לפני הלל, אמר לו: גיירני ולמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת. אמר לו: מה שעליך שנוי, לחברך לא תעשה, והשאר פירוש הוא, לך למד'. עד כאן. ופירש רש"י: שעליך שנוא, 'רעך ורע אביך אל תעזוב' - זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו, שהרי עליך שנוי, שחברך יעבור על דבריך, לא חברך ממש כגון גזלה וניאוף וכיוצא, 'לחברך לא תעשה', ושאר דברי התורה פירוש הוא, שדבר זה הוא לדעת איזה דבר שנוא, לך למד. עד כאן. מעתה יובן היטב שכיוון שנשא ונתן באמונה, ואינו גוזל את חברו נמצא שמקיים מקרא: 'ואהבת לרעך כמוך'. משום כך כאלו קיים כל התורה כולה.
דרכי שלום, דף קיב עמ' א, דפוס יוסף מולכו. שלוניקי, ני ברק, תקע"א (1811)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד גדול הנהנה משל הציבור מיגיעו בתורה.
והנה יש הפרש אחר תלמיד חכם, שאינו רוצה ליהנות מאחרות, ומסתפק במועט ושמח בחלקו, אם רוצה לעשות חסד וצדקה, אין יכולת בידו. האמנם התלמיד חכם, שמהנה משל צבור ומתפרנס בריווח, אפשר גם כן לעשות חסד עם אחרים, ככל הבא בידו. ומעתה נבוא לכוונת המאמר: 'גדול הנהנה מיגיעו' - רצה לומר: שאפילו שלדעת הרמב"ם, התלמיד חכם אינו יכול ליהנות משל ציבור, אפילו כך כבר כתב התשב"ץ בכמה ראיות לומר, שמותר ליטול, וחייבים הציבור לפרנסם. ונתן טעם גדול, שהתלמיד חכם, שנהנה משל ציבור 'מיגיעו' - רצה לומר: מיגיעת התורה, יותר מתלמיד חכם האחר, שהוא ירא שמים ומתיירא ליהנות משל ציבור, כדברי הרמב"ם. ... אמנם בתלמיד חכם שנהנה מיגיעו כתוב: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך' - בעולם הזה, שמתפרנסים בכבוד, וגם ה' יתן הטוב שילך גם כן לעולם הבא, מכיוון שיש בידו פרנסה בריווח מאחרים, יכול גם כן לעשות חסד וצדקה שהקרן קיימת לו לעולם הבא.
דרכי שלום, דף קיב עמ' ב, דפוס יוסף מולכו. שלוניקי, ני ברק, תקע"א (1811)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שמתעסקים בהם, לאו דווקא עם מצאום עם מתי ישראל.
כתב מרן, כן מובא שם משם רש"י, שלא לקבור מתיהם יחד עם מתי ישראל בקברי ישראל, אלא מתעסקים בהם, אם מצאום הרוגים עם ישראל. והר"ן, כתב שלאו דווקא אם מצאום עם מתי ישראל, אפילו מצאו מתי גוים לבדם מתעסקים בהם מפני דרכי שלום, וכן לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם.
דרכי שלום, דף צב עמ' ב, דפוס יוסף מולכו. שלוניקי, ני ברק, תקע"א (1811)