מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יהודה שטרית נולד לאביו חכם מכלוף שטרית ולאמו מרת מסעודה בשנת תרע"ג (1913) בעיר תולאל במרוקו. 
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, החכם מכלוף שטרית. בשנת תרע"ח (1818) נתייתם מאמו, מרת מסעודה, בת החכם משה חיון, ועבר ללמוד בישיבה בעיר בודניב. דודו, חכם מסעוד שטרית, היה מבקרו בישיבה, ומחזק אותו.
בשנת תר"צ (1930) נשא לאשה את בת דודו ייאקות, ונולדו להם תשעה ילדים.
באותה שנה הוסמך לרבנות בישיבת ה'אביר ביעקב' בתפילאלת. בתחילה שימש רב בעיירה גוראמה, ולימד ילדי העניים בתלמוד תורה. בהמשך שימש רב העיר אגאדיר עד לחורבנה של העיר ברעידת אדמה, שפקדה אותה ביום ג' באדר א' תש"ך (1960). ברעידת האדמה נהרגו כ-15,000 איש, כשליש מתושבי העיר באותה עת, וכ-25,000 פצועים. ב-1,300 יהודים נהרגו, ובדרך נס, חכם יהודה שטרית, יצא עם משפחתו ללא פגע מאסון זה. 
חכם יהודה שטרית עבר לעיר הבירה רבאט, והוסמך לדיינות בידי הרב הראשי של מרוקו, חכם שאול אבן דנאן. במשך תקופה קצרה שימש דיין בבית הדין בקזבלנקה, ומשם עבר לעיר אספי, שם שימש אב בית הדין ורב העיר. בתפקידו עסק בכל מקצועות הקודש: מוהל ושוחט, פוסק ודרשן, חזן ופייטן.
בשנת תשכ"ד (1964) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר עפולה, שם שימש רב העיר, למעלה מעשרים שנה.
חכם יהודה שטרית נודע כתלמיד חכם ופוסק, בקיא בתנ"ך ובקבלה, שקירב את הבריות לתורה בדרכי נועם ובענווה. 
בשנת תשל"ח (1978) ניצל בדרך נס מתאונת דרכים קשה, כאשר משאית פגעה במכוניתו.
לאחר שיצא לגמלאות עבר לגור בירושלים, שם המשיך בעסק התורה, בהעמדת תלמידים ובכתיבת ספריו.
בשנת תש"ם (1980) יצא לאור ספר דרשותיו, ותשובותיו: 'מנחת יהודה' (שני חלקים), ו'קול יהודה'.
חכם יהודה שטרית נפטר ביום ד' בכסלו תשנ"ה (1994) בירושלים. על שמו נקרא רחוב בעיר עפולה. 
 

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שנתנה סתומה, שיפרש כפי מה שקבלה נפשו כפי הבנת שכלו.
הקדוש ברוך הוא חפץ, שכל אחד יפרש בתורה כפי הבנתו, כפי מה שקבלה נפשו, ידרוש ויקבל שכר. וזה כוונת רבי חנניה בן עקשיא: 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל' - דהיינו להרבות את שכרם, 'לפיכך הרבה להם תורה ומצוות' - דהיינו היה יכול ה' לתת לנו את התורה עם פירושיה יחד, ולא נבוא לידי מחלוקת, ולא לידי ספיקות. אבל היות ורצונו להרבות שכרינו, לפיכך נתנה לנו סתומה, וכל אחד ידרוש בה כפי הבנת שכלו ויקבל שכר. וכולם דברי א-לוהים חיים, דהיינו כולם ניתנו מרועה אחד, ורק הקדוש ברוך הוא חפץ בפלפולה של תורה. וזהו כוונת הפסוק: 'ה' חפץ למען צדקו' - דהיינו בצדקת ישראל, לכן נתנה סתומה, בכדי להגדיל תורה ולהאדירה, וקבל שכר על הגדלתה והאדרתה.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' קצ-קצא, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
ישראל' מלמד הגשמת חלום יוסף, שהגיע נשיא מצרים, תשתחוינה לאלומתי.
כן זכינו, ראינו בימינו, התחלת שכנוע מעצמה, הכי גדולה באזורינו, במזרח התיכון, היא מעצמת מצרים, שהנשיא אנוואר סאדאת, נשיא מצרים, כבר השתכנע, ובא ביקר בישראל, ועכשיו ביקש שגם משלחת מישראל תבקר במצריים, הרי כבר החלום המופלא הזה, התחיל להתגשם, בעינינו ראינו כשהוא מדבר ואומר: כבוד אדוני, נשיא ישראל, אדוני ראש הממשלה, ממשלת ישראל. הנה כבר כל העולם שמעו וראו, דרך טלוויזיה, איך השתכנע לממשלת ישראל, ואנחנו כבר מחכים לגמר הגשמת שאר החלום, שכל עמי מזרח התיכון וכנען, יבואו למדינת ישראל, לדרוש בשלומה, כמו נשיא מצרים. והרי פתרון חלום האומות, שהם נשיאי מדינות ערב, כולם ישתחוו לעם ישראל, דהיינו יכירו במדינת ישראל, וזהו: 'ותשתחוין לאלומתי' - היא מלכותינו. ואחר כך מחכים בעזרת ה' יתברך, אחרי זה השמש וירח, שני המעצמות הגדולות, ואחריהם הכוכבים, הם שאר העמים והמלכים של כל העולם משתחווים לעם ישראל.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' לב-לד, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד ליתנה כאילו מן השמים ניתנה לו, ולא יתבייש על ידו.
רבותינו הקדושים היו נזהרים, וקושרים הכסף בסדיניהם, וזורקים אותם לאחריהם, בכדי שיבואו העניים וייקחו אותם, מבלי להתבייש. ויש מרבותינו שזורקים הכסף בפתחי העניים, בכדי שימצאו אותם העניים, וייקחו אותם בלי להתבייש. ולכן כל אדם צריך להיזהר שלא יתבייש העני על ידו, ובשביל דבר זה יבוא על שכרו, ולא בשביל נתינת הכסף, כי הכסף של הקדוש ברוך הוא.
הוא שנאמר: 'לי הכסף ולי הזהב אמר ה' ' וכו'. וכמו שאמר התנא בפרקי אבות 'תן לו משלו שאתה ושלך שלו'. וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל, ומידך נתנו לך', - מה פירוש: 'ומידך נתנו לך'? - לפי דרכינו יבוא על נכון, כלומר כשאנחנו נותנים צדקה לעני, נותנים אותה באופן שלא יבוא לידי בושה, כאילו מן השמים ניתנה לו, כאותם שזורקים להם לעניים בפתחי בתיהן, וגם כן מי שנותן צדקה לעני באופן כזה, כאילו נתנה לקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: 'מלוה ה' חונן דל'.
וגם אם נותנה לעני מידו לידו, ישתדל לתת אותה באופן שלא יתבייש העני, כלומר ידבר על לבו ויגיד לו שהקדוש ברוך הוא מינה אותי אפוטרופוס בכדי לתת לך הצדקה הזאת. וזה יותר טוב.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' קטז-קיז, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שאפילו יחיד, אינו מתפלל רק על עצמו, אלא על כללות ישראל.
סדר ונוסח הברכות, שסידרו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה, כולם בלשון רבים, למשל ברכת 'השיבנו', ברכת 'רפאנו', ברכת 'סלח לנו'. ואפילו מתפלל אדם לעצמו ביחידות, אין לו רשות לשנות הנוסח. ובאמת צריכים לדעת טעם לדבר, למה לא כל אחד יברך ויבקש מה' בלשון יחיד? וכל אחד יבקש על צרכיו הפרטיים? שהרי לא הרי זה כהרי זה. ...
למדנו שחביב לפני הקדוש ברוך הוא להיות כולנו בלב אחד כאיש אחד, ולכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילת שמונה עשרה בלשון רבים, שאז אפילו יחיד המתפלל, אינו מתפלל רק על עצמו, אלא על כללות ישראל ביחד, שמורה על עצמו אהבת כלולות כל ישראל בלי הבדל.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' סה-סו, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד סוכה שהיא דירת עראי, ואפילו תהיה עשיר מופלג.
יציאתינו מבתינו דירת קבע, לסוכה שהיא דירת עראי, רומזת לנו שצריך האדם לקבוע בדעתו שהוא חי בעולם הזה, רק חיים ארעיים, דהיינו חיי שעה, ועליו להכין את מקומו בעולם הנצחי והקיים. וזהו מה שאמר הכתוב: 'חג הסוכות תעשה לך' - דהיינו כמו חג הסוכות שאתה יוצא מדירת קבע, ויושב בסוכה שהיא דירת ארעי, כן תעשה לך בכל משך שנותיך, שהם שבעים שנה. וזה 'שבעת ימים', כל חד כלולה מעשר. ואפילו תהיה עשיר מופלג, לא תימשך אחרי תאוות הגשמיות, וזהו: 'באספך מגרנך ומיקבך' - דהיינו אפילו יש לך גרנות ויקבים.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' קצו, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד סדר הקפות שניות, להביא ספרי תורה מכל בתי כנסיות.
מעמידים בימה בתוך הכיכר שבתוך העיר, ומביאים ספרי תורות מכל בתי כנסיות, בכבוד גדול, מלובשים ומקושטים, ומעמדים אותם על הבימה, ועומד יושב ראש מועצה הדתית על הבימה, וקורא בשם, לכל אחד ואחד לפי כבודו, הגדול לפי גודלו, ומוסרים לידם את ספרי התורה, ומקיפים בהם בתוך הקהל הקדוש, בשירים ובריקודים.
חכם יהודה שטרית, קול יהודה, א, עמ' קצה, דפוס ליפא פרידמן, בני ברק, תש"מ (1980) מתוך 'החכם היומי'