'ואברכה מברכיך ומקללך אאור' - 'מברכיך' אמר לשון רבים, ובמקללים לשון יחיד. ועוד קשה שינוי אחר, שהיה לו לומר ומקללך אקלל. ויראה עם מה שנאמר בגמרא, אפילו נכרים המברכים את ישראל - מתברכים. והוכיחו מזה הכתוב. זהו: במברכים, בין ישראל בין נכרים, אברך בעניין אחד. אבל במקללים יש חילוק, שנקט מקללך, שהוא היחיד, הנוכרי - אחמיר אליו, שהוא קילל את ישראל. ואני לא אקללו בלבד שהיא קולא, אלא אחמיר עליו - 'אאור', כמו שנאמר בגמרא: ארור בו נידוי בו שמתא.