חכם יהודה בן יעקב נחמה


החכם היומי על לוח השנה:
< כסלו ה'תשפ"ב December 2021 >
אבגדהוש
   כז/1כח/2כט/3ל/4
א/5ב/6ג/7ד/8ה/9ו/10ז/11
ח/12ט/13י/14יא/15יב/16יג/17יד/18
טו/19טז/20יז/21יח/22יט/23כ/24כא/25
כב/26כג/27כד/28כה/29כו/30כז/31 
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שדניאל נזהר בסתם יינם, בקבלה שבעל פה, שישר בליבו.
הנה מצינו שדניאל, חנניה, מישאל ועזריה שמו אל ליבם לבלתי ההיגאל בפתבג (מאכלים) המלך נבוכדנצר וביין משתיו. וביקשו מאת המלצר שיתנו להם מן הזירעונים ומים לשתות. הנה פה אם נניח דברי הש"ס אשר רב - סבר על ליבו שם ולכל ישראל הורה. ושמואל - סבר על ליבו שם ולכל ישראל לא הורה. כי הם לפי דרכי התלמוד. הדבר קשה תינח בפתבג (מאכלים) המלך אשר לא רצו להתגאל מפני שיש חשש נבלה או שרץ טמא או בהמה או עוף, אבל היין צד איסור תורה יש בו?
הלא תורת משה לפנינו, הפוך בה והפוך בה, ולא מצינו בה מקום אשר יאמר כי סתם יין נוכרי אסור. וכל שכן אם נאמר לפי הפשט שמה שמראה הכתוב: 'ישתו יין נסיכים' שנושא המאמר ההוא הוא אלוהימו הנאמר מקודם שם. אזי אפילו איסור יין נסך שנתנסך לעבודה זרה לא נאסר מפורש בכתוב. ואם כן, מאיזה צד לא רצו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה לשתות מהיין שנותן להם מלצר נבוכדנצר ולהביא עצמם בסכנה לעבור את מאמר המלך, אם לא שתוה?
נראה מבואר שאף על פי שאין איסור יין גוי מבואר בתורה שבכתב, מכל מקום היש לומר: בקבלה הנקראת תורה שבעל פה, אשר היו הישרים בליבותם אל היהדות נזהרים בו.
חכם יהודה בן יעקב נחמה, מכתבי דודים מיין, מכתב נד, עמוד 96, סלוניקי, תרנ"ג (1893). מתוך 'החכם היומי'

subscribe
subscribe