מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שנחסרה אות אחת ע"י הנפטר, והרי היא כספר תורה פסול.
'שימה דמעתי בנאדך, הלא בספרתך' - איש שאינו מתעצל בהספדו של אדם, כשמרגיש בחסרון ומצטער על העדרו, משום אות התורה שהייתה כלולה בנשמתו, משישים ריבוא אותיות התורה כנזכר. וזה בוכה ומתאבל עליו, לתקן את האות הזה הכלול בנשמתו, מורה ובא שחפץ בבניין עולם. מה שאין כן אם מתעצל מלהספידו - הרי הוא מחריב את העולם, לא עלינו, כנזכר. ומעתה זהו שאמרו: 'כל המוריד דמעות על אדם כשר' - שאינו מתעצל בהספדו, אלא מוריד דמעות כדי לתקן את אות התורה, שנחסר ממנו, שמורה ובא שאינו חפץ בהשחתת עולם, חס ושלום, להחריבו כנזכר. על זה מידה כנגד מידה, הקדוש ברוך הוא סופרם ומניחם בבית גנזיו, כדי להחיות מתים. שכמו שהוא תיקן את אות התורה על ידי הבכי, ולא החריב את העולם, מידה כנגד מידה, עושה הקדוש ברוך הוא בדמעות הללו, שבנה זה את עולמו, בהם עצמם מחיה המתים, ומוציא לאור ויזרח אור תורת שישים ריבוא אותיות, ומתקן את עולמו בתחיית המתים. וכוונת אומרו: 'הלא בספרתך' - היינו להוכיח איך הוא מחויב להצטער ולתקן האות ההיא שנחסרה, משום שהלא היא בספרתך - כלומר שמדין ספר תורה יש להוכיח כן, שאם נחסרה אות אחת על ידי האיש הנפטר, הרי היא כמו ספר תורה פסול שצריך תיקון, שתיקונו הוא על ידי בכי והספד.