משנה תורה, הלכות מלכים: 'כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא, והודיענו על ידי משה רבינו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב ואינו מחסידי העולם אלא מחכמיהם' - אם נפרש מילים אלה כפשוטן, הרי לפנינו סברה אישית, שאין לה יסוד בתורת החכמים הקדמונים, ואף נוגדת היא את השכל, כפי שציינו זאת מפרשיו; ומכאן שצריך לפרש ולהבין מילים אלה על פי כוונתן - כדי להיוושע חייב הנוכרי לקיים את המצוות האמורות כדבר הרצוי לא-לוהים ... כי מה שמזכה בעיקרו את האדם לחיי נצח היא פעולתו מאהבת א-לוהים ומכבוד ויראה כלפיו ... אלה אשר אינם יודעים שהמצוות האמורות נצטוו על ידי א-לוהים לנח ולמשה, אך הם מקיימים אותן על פי צו השכל הטבעי, מתוך ידיעה שבכך הם משרתים את א-לוהים ומשביעים את רצונו, ברי שרבי משה בן מימון לא ישלול מהם את חלקם בחיי הנצח העתידים.