מקצת שבחו
חכם אברהם בן נחמן הכהן נולד לאמו אסתר (בוליסה) ולאביו נחמן, כנראה, בשנת תק"מ (1780) בשאלוניקי.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי שאלוניקי, היה לתלמיד חכם, ושימש דיין בעיר שאלוניקי. לצד עיסוקו בבירות ההלכות ובכתיבת תשובותיו, הקדיש עצמו לדרוש ולזכות הרבים, לסידור קופת צדקה וחסד, ולעידוד לימוד התורה. אחת מתלמידיו הוא חכם וידאל אנג'ל, שזכה ועלה לארץ ישראל, ושימש דיין בבית דינו של ה'ישא ברכה'.
בשנת ת"ר (1840) ייסד בשאלוניקי את ישיבת 'בית אברהם לחיים'. ישיבה שהעמידה תלמידים הרבה, ולא פסק בה קול התורה עד חורבן קהילת יהודי שאלוניקי במלחמת העולם השנייה.
בשנת תר"ד (1844) יצא לאור בשאלוניקי ספרו, 'בית אברהם לחיים' - תפילות ותיקונים לחולים. בשנת תרל"ז (1787) יצאו לאור ספרי תשובותיו 'מעט מים' ו'שארית הפליטה'. בשנת תרל"ט (1789) יצאו לאור בשאלוניקי ספריו 'טהרת המים' ו'שיורי המים' - מערכות על סדר האלף בית. בשנת תרמ"א (1881) יצא לאור ספרו 'יוקח נא' - שלחן ערוך אורח חיים, ובסופו ספר 'סעדו לבכם' - חידושים על הש"ס.
חכם אברהם בן נחמן הכהן, החותם בשם אבנ"ה, הוזכר פעמים רבות בספר 'שדי חמד' מפי חכם חיים חזקיה מדיני, בספר 'זכר עשות' מפי חכם יעקב ארגואיטי ובספרי אחרונים רבים.
חכם אברהם בן נחמן הכהן זכה לאריכות ימים ושנים, ונפטר ביום ב' בכסליו תרמ"ו (1885), ונטמן בשאלוניקי.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שעם הארץ ישב וישמע, ככל אשר לבו חפץ.
יקבל עליו לקבע עתים לתורה, ביום ובלילה, כל מה שיוכל, כדי לקיים מצות עשה: 'והגית בו יומם ולילה'. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את לבו לשמים. ואם לא ידע לקרוא - ישמע, ושומע כקורא. ואם יהיה לאדם אונס ולא יוכל להגות בתורה בימי השבוע, כבר התקננו בבית קופתנו קצת מהיחידים, שנדבה רוחם לילך לשם להגות בתורה בכנופיה, ביום שבת קודש, כולו לה'.
וזהו הסדר, שבבוקר ביום השבת יקראו כל התהילים, ואחר כך פרשת השבוע 'שנים מקרא ואחד תרגום', ואחר הסעודה יעשו כתות: כת אחת להגות בזוהר הקדוש בפרשת השבוע, וכת אחרת להגות במדרש רבה סדר השבוע, וכת אחרת להגות בתורה בפרשה נביאים וכתובים. ועם הארץ שלא ידע לקרות בתורה, ישב אצלם וישמע ככל אשר לבו חפץ.
ולא יבטלו מסעודה שלישית, שהיא מצלת מחבלי משיח ומגוג ומגוג, ומדינה של גיהנם, ויתנדבו שניים ושלושה מהיחידים, חוזר חלילה, להביא לחם משנה ודגים מלוחים ומעט יין.
בית אברהם לחיים, עמ' מז-מח, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד להתעורר בתשובה להיות באחדות, לגמול חסד זה עם זה.
הביטה וראה כמה גדלה מעלת האחדות, לעשות חסד זה עם זה, עד שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה שבימי אחאב מלך ישראל, אף על פי שהיו עובדים עבודה זרה, עם כל זה, כשהיו יוצאים למלחמה היו נוצחים, ככתוב: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'. וגם אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שאם קהל ועדה מישראל, שהם עשרה בני אדם, הם באחדות, אחד בלב אחד כגוף אחד, לעשות רצונו יתברך שמו לעד, וגומלים חסד זה עם זה - מביאים גאולה לעולם, בקוראם אל ה' בכל לבם, כל שכן, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, כל שיש שלושה יחדיו, בהתאסף עם רב מנפשות ישראל, ה' עליהם יחיו, להיות באחדות אחד לגמול חסד זה עם זה, ולאחז במידת אברהם אבינו, עליו השלום, וללכת בדרכיו של מקום ברוך הוא, כרצונו יתברך שמו, כאשר נבאר לקמן בעזרת ה', כי תאווה נפשם ומתעוררים בתשובה, לבקש תיקונים על נפשם, להיות כפרה עליהם, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
בית אברהם לחיים, עמ' כז-כח, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שיש אנשים המתרפאים מחוליים מרוב שמחתם ששמחים.
מעלת הביקור חולים, מה ששייך למבקרים לעשות, הן בידיו והן ברגליו והן בממונו, אם החולה נצרך קצת לבריות, ובנתינת מעט מעות או מעט קפה וסוכר הוא מחיהו. ויש אנשים שמתרפאים מחוליים מרוב שמחתם ששמחים, שמחשבים אותם ככה, ועל הכל שמתפללים עליו, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה בפסוק 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'' - שהכל מדבר במבקר לחולה, שדל של אותו מקרא, הינו החולה. וחברו: 'מדוע אתה ככה דל בן המלך' המדבר באמנון. ומשבח דוד המלך, עליו השלום, ל'משכיל אל דל' - והיינו שמביט בשכלו לעשות צרכי החולה ולהתפלל עליו ולהדריכו בדרך ישרה, שרפואת הנפש זה רפואת הגוף. וכן להשתדל שיביאו הרפואות שיאמר הרופא. סוף דבר, להחיותו ככל אשר יצא מתחת ידיו ורגליו וממונו. ראה מה שמשתכר זה המבקרו, ש'ביום רעה ימלטהו ה'' - זו גיהנם. ובעולם הזה מה שכרו: 'ה' ישמרהו ויחיהו. 'ואל תתנהו בנפש אויביו, ה' יסעדנו על ערש דווי, כל משכבו הפכת בחוליו' - שאם חס ושלום, זה המבקר יחלה, גם הוא יסעדנו על ערש דווי, זה יום שביעי של חולי שהוא דווה מאד. 'כל משכבו הפכת בחוליו' - אף בשעה שחוליו כבד עליו, שנהפך כל מרגועו ומנוחתו, הוא יתברך יסעדנו וירפאהו במהרה.
בית אברהם לחיים, עמ' נ, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לתת פרוטה לצדקה באמירת 'ויברך דוד', שהוא עת לחננה.
מילוי הקופה הוא, שהיחידים מהקופה הנזכרת יתחייבו לתת פרוטה אחת לצדקה, בכל יום מששת ימי השבוע. ומה טוב ומה נעים, אם לא היה נוהג עד עתה לתת פרוטה לצדקה באמירת 'ויברך דויד' בתיבת 'בכל' - עתה ינהג לתת פרוטה זו, מידו אחת לידו אחרת, בכיוון שלום שם הוי"ה ברוך הוא, בשתי ידיים, כנודע באמירת 'ויברך דויד' בתיבת 'בכל', שהוא 'עת לחננה', כפי דברי האר"י בנתינת צדקה, להקים את סוכת דוד הנופלת, שפרוטות אלו נתונות המה לחלקם לבסוף על ידי הגזברים, לעניים ותלמידי חכמים ולומדים הנצרכים מבני הקופה, ולצורך לימודים בתורה וגמילות חסדים, שנמצא הכל נתון להקים שכינת עוזנו מעפר. לכן, מה טוב אם היה ליחידים כיס מיוחד לזה לקבץ הפרוטות אלו. ויהיה איך שיהיה, צריכים היחידים להשתדל לתת השש פרוטות בכל שבוע - ולפחות כל חודש המגיע לחודש - ביד הגבאי המנוי לזה על פי הגזברים, ויהיה מהיחידים, חוזר חלילה, כפי ראות עיני הגזברים.
בית אברהם לחיים, עמ' סה-סו, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא לומר על הרגיל בדברי אמת, מצד שהוא תם, ואין דעת בו.
וכראות אדם זה תסמר שערת בשרו, שבעוונותינו הרבים, פשתה המספחת שאין האמת מצוי בפי רוב ההמון, ומונים זה לזה בדברי שקרים וכזבים, ואמת לא ידברו, עד שכבר הוחזקו וניכרים דברי שקר. ומשלמים זה לזה במינים של שקרים שונים, ואומרים שאם אינם מדברים שקר, אינם משתכרים בסחורתם. ורגילים לומר על מי שרגיל בדברי אמת, שאינו אלא מצד שהוא תם, ואין דעת ולא תבונה בו. ועל זה ידוו כל הדווים, ש'אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה', שאיך נחשב למי שעושה רצון הבורא כאילו עומד בלא דעת ותבונה, והוא להפך, שמי שאינו עושה רצונו יתברך, בוודאי הוא שוטה מוחלט, 'איש בער ולא ידע וכסיל לא יבין את זאת'. וכתוב ב'שערי קדושה', שהמדבר שקרים כופר בא-לוהי האמת, ומודה באל אחר שהוא שקר, והוא כת שאינה רואה פני שכינה. כמו שכתוב: 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. ואינו בכלל ישראל שכתוב בהם: 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב', וימיו מתקצרים.
בית אברהם לחיים, עמ' לז-לח, הוצאת מכון גנזי המלך, ירושלים, תשס"ז (2007)
1885-1780