חכם יוסף די אבילה


מקצת שבחו

חכם יוסף די אבילה נולד לאמו ולאביו חכם יצחק די אבילה בעיר סאלי במרוקו.
ראשית תורתו למד מפי אביו החכם יצחק די אבילה בעיר סאלי. גדל בתורה וביראה ולמד במכנאס, בישיבת החכם משה בירדוגו, רב העיר מכנאס, ומחבר הספר 'ראש משביר'. דודו, הוא חכם שמואל די אבילה, דיין בעיר מכנאס, ומחבר הספר 'מעיל שמואל'. בן דודו, הוא החכם אליעזר די אבילה, רב העיר רבאט, מחבר הספר 'באר מים חיים'.
בשנת תע"ז (1717) החל לכתוב ספר חידושים אך הותירו בכתב יד, ולא זכה להוציאו לאור בחייו.
אין אנו יודעים מועד פטירתו, אנו מציינים אותו ביום ט"ו באב, יום בו החל לכתוב את ספר חידושיו. כתב ידו היה מוטל בקרן זווית במשך מאות בשנים, ובחסדי ה', כתב היד נגאל בידי החכם יצחק גרשון, מחכמי טיטואן, והוציאו לאור בשם 'ויבא יוסף', בירושלים בשנת תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאפילו בהיותו בדרך הוא עוסק בתורה.
'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' - שאפילו בהיותו בדרך הוא עוסק בתורה, 'שיגיעת שניהם משכחת עוון' - רצונו לומר, שהוא יגע בטורח הדרך ואפילו כך, הוא יגע בתורה - אז משכחת עוון.
על דרך מה ששמעתי על פסוק: 'אשרי תמימי דרך' - שהם תמימים בהיותם בדרך. ובמה? - 'ההולכים בתורת ה'' - שעוסקים בתורה והם בדרך.
ויבא יוסף, עמ' ריד, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שלעתיד לבוא אפילו חוץ לארץ תתקדש.
'מה טובו אהלך יעקב, משכנותיך ישראל' - בצרוף הקדמה ידועה מהמקובלים: כי לעתיד לבוא, אפילו חוץ לארץ תתקדש, ותעשה רצועה אחת מארץ ישראל, כי אפילו הטומאה והקליפה ויצר הרע לעתיד לבוא יזדככו, ולא יישאר בהם כי אם הקדושה לבד. וזהו: 'מה טובו אהליך יעקב' - שהיא חוץ ארץ, שהדרים בה נקראים 'בית יעקב'. ומה טוביות יש לה? - לזה אמר: 'משכנותיך ישראל' - רצונו לומר, שתהיה כמו ארץ ישראל, שנקראת 'בית ישראל'.
ויבא יוסף, עמ' קנז, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שמת משה במדבר כדי שיקים דור המדבר בתחיית המתים.
'ויתעבר ה' בי למענכם, ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך' - יובן במאמרם זיכרונם לברכה על פסוק 'ויתא ראשי עם' - שטעם שמת משה במדבר - כדי שיקים דור המדבר בתחיית המתים, כי כשיקום הוא, יקים עמו את דור המדבר. זה אומרו: 'ויתעבר ה' בי' - שלא להיכנס לארץ ישראל, אלא שאמות במדבר. וזה 'למענכם' - רצונו לומר: בשבילכם, כדי שאקים אתכם בתחיית המתים. 'ויאמר ה' אלי רב לך' - רצונו לומר: די לך גדולה זו, שיאמרו העולם שאתה מקים אותם בתחיית המתים.
ויבא יוסף, עמ' קכו, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד עם הארץ שנותן ללומדי תורה, כשמת מלמדים אותו תורה.
'עץ חיים היא למחזיקים בה' - יובן במה שכתב 'סודי רזיא', וזה לשונו: 'מי שנותן בחייו ללומדי תורה, וגומל חסד עמהם, אף על פי שהוא עם הארץ, כשמת מלמדים אותו תורה'. עד כאן לשונו.
זה אומרו: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' - רצונו לומר: המחזיק בלומדי תורה, לעתיד לבוא מלמדים אותו תורה, שנקראת 'עץ חיים'. זה אומרו: 'עץ חיים היא' - לעתיד לבוא 'למחזיקים בה'.
ויבא יוסף, עמ' קפט, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד סלע המחלוקת, חלול ה', שנעשית התורה כשתי תורות.
'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל'. - וקשה, מה קידוש ה' יש כאן? ויובן במה שכתב ב'מגלה עמוקות', הביאו 'זרע ברך' פרשה זו, וזה לשונו: שבשביל שהכה משה את הסלע, ולא דבר לו, נתרבו המחלוקות בישראל, ונעשית התורה כשתי תורות, וסימן לדבר 'סלע המחלוקת', שאם היה שונה עליו פרק אחד או משנה אחת, היה הסלע משפיע להם מים יפים ומושכלים, לגלות להם סתרי תורה, ולא נחרב בית המקדש, ולא גלו ישראל מעל אדמתם. ומה שהכה הסלע גרם להם כל זה. עד כאן לשונו.
זה אומרו: 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל' - שעכשיו שהכיתם את הסלע, נתרבו המחלוקות בישראל, ונעשית התורה כשתי תורות, וזהו חילול ה', שאין חילול ה' גדול מזה.
ויבא יוסף, עמ' קיא, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד בזמן שעושים רצונו, מועיל המניין בספירת העומר.
'וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה' - אימתי הן תמימות? - בשעה שישראל עושים רצונו של מקום'. - ונראה כי זהו פירוש הפסוק: 'שבע שבתות' - וכשתמנה שבע שבתות אלה, 'תמימות תהיינה' - הספירות הקדושות, כי יתייחדו ויושפעו זו מזו. ובוודאי שזה הייחוד וההשפעה לא תהיה, כי אם בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, כי אז בוודאי במניין זה יעשו פעולה זו. אבל אם אין עושים רצונו של מקום, וודאי לא יועילו כלום במניין זה, כי אין העיקר המניין אלא המעשה. וזה אומרו במדרש: 'אימתי הן תמימות?' - רצונו לומר שהספירות הן תמימות ומתייחדות ומשפיעות זו בזו, 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום' - אז על ידי מניין זה יוכל לתקן זה. מה שאין כן אם אינם עושים רצונו של מקום, כי אז אין מועיל להם המניין לבד, ואינם תמימות ומושפעות זו מזו.
ויבא יוסף, עמ' קח, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמקבל חיות מהתורה שלומד על השולחן ולא על הלחם לבדו.
'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם' - כתבו חכמי המוסר, שעל השולחן צריך לומר דברי תורה, שהשולחן הזמן הזה הוא במקום מזבח. וכמו שבמזבח צריך הלוי לשורר, אף כאן צריך ללמוד בתורה על השולחן. זה אומרו: 'כי לא על הלחם לבדו', שאוכל על השולחן 'יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'' - שהיא התורה שלומד על השולחן 'יחיה האדם'. כי אין חיות לו אלא בתורה שאומר על השולחן, ולא על הלחם שאוכל בו.
ויבא יוסף, עמ' קלא, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא דרשה, אלא שיתחיל המלאכה, והיא גומרת לו מלאכתו.
'דרשה צמר ופשתים' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי יברכך ה' א-לוהיך' - יכול אפילו יושב ובטל, תלמוד לומר: 'בכל משלח ידך אשר תעשה' - שיעשה האדם מלאכתו מעט, והתורה שלומד היא גומרת לו מלאכתו. זה אומרו: 'דרשה צמר ופשתים' - רצונו לומר שהיא התורה, לא דרשה מהאדם אלא שיתחיל במלאכה בצמר ופשתים, ואחר כך היא גומרת אותה המלאכה, וזהו: 'ותעש בחפץ כפיה'.
ויבא יוסף, עמ' קצד, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הוכח תוכיח, דווקא אם לא תישא עליו חטא שנאת חינם.
'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא' - ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: אפילו מאה פעמים, ודווקא אם 'לא תשא עליו חטא', כלומר עוון שנאת חינם, שדווקא באיש ואחיו או באב ובנו. וקל להבין.
ויבא יוסף, עמ' קה-קו, הוצאת יצחק גרשון, ירושלים, תשנ"ב (1992).